כמה עשרות אנשים התאספו לדיון על התקשורת הרוסית בישראל שנערך ביום חמישי האחרון בתל-אביב, ביוזמת "העין השביעית" ולרגל השקת פרויקט מפת הבעלויות בתקשורת הרוסית בישראל. ארבעה עיתונאים השתתפו בפאנל (והח"מ ביניהם), אך גם בקהל היה ניתן למצוא מי שעוסקים במקצוע, ביניהם מנהל התוכניות של "פירוויה רדיו" פאבל מרגוליאן, עורכות אתר "רלבנט" נדיה אייזנר ואלה בוריסובה ואיש התקשורת הוותיק מארק קוטליטארסקי.

הקהל, שכלל גם בלוגרים, פרסומאים ופעילים חברתיים, השתתף בבחינת פניה השונים של התקשורת בשפה הרוסית בישראל. בין הסוגיות שנידונו: מי צריך תקשורת בשפה הרוסית בארץ, מי הבעלים של כלי התקשורת הללו ומה האינטרס שלהם, והאם כלי תקשורת ישראלי בשפה הרוסית יכול להיות רווחי?

תוחלת חיים גבוהה

בפתח הדיון סיפרה מנחת הכנס, העיתונאית יאנה בריסקמן, כיצד באמצע שנות ה-90 הוריה שאבו את המידע על הפיגועים בארץ משידורי הטלוויזיה הרוסית ממוסקבה. רק למחרת היו קונים עיתון "רוסי" ישראלי, ושם היו מוצאים פרטים נוספים על מה שקרה.

לדבריה, מציאות אבסורדית זו ממחישה את הצורך בכלי תקשורת ישראלים בשפה הרוסית, שידווחו על המתרחש בארץ מנקודת מבט מקומית. "אפשר להגיד הכל מה שאתם רוצים על ערוץ 9, או על תחנות הרדיו או אתרי האינטרנט ה'רוסים'", אמרה בריסקמן, "אבל הדבר החשוב הוא שבאמצעותם אזרחי ישראל שאינם שולטים בעברית בצורה מספקת יכולים לקבל מידע מעיתונאים ישראלים".

בריסקמן, כיום כתבת ועורכת ברדיו הציבורי בשפה הרוסית כאן-רק"ע, הציגה נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2015, שאותם כינתה "מאוד לא נעימים". לפי בריקסמן, 45% מהעולים דוברי הרוסית שהגיעו לארץ החל משנות ה-70 שולטים בשפה העברית המדוברת ברמה בינונית ומטה ו-53% קוראים עברית בקושי.

"ברור שאת כל המידע הם שואבים מאתרי אינטרנט וכלי תקשורת אחרים בשפה הרוסית", אמרה בריסקמן. "ולא רק אלה שלא יודעים עברית: על-פי הנתונים של המדען הראשי של משרד הקליטה, זאב חנין, 75% מהעולים מעוניינים לצרוך תכנים בשפה הרוסית. זאת אומרת, גם 28 שנים אחרי תחילת העלייה הגדולה יש צורך חיוני בכלי תקשורת כאלה".

גברילוב: "גולש ממוצע באתרים ישראלים ברוסית הוא בן 55 ומעלה, צופה ממוצע בערוץ 9 – בן 61, ומאזין ממוצע של רדיו כאן-רק"ע – בן 60"

חברת פאנל אחרת, אלה גברילוב, כתבת ועורכת מדור התרבות באתר ניוזרו, הציגה נתוני סקר שנערך בשנה שעברה עבור האתר על-ידי מכון PORI. לפי הסקר, 89% מהעולים ממדינות ברית-המועצות לשעבר שהגיעו לארץ בשנים 2013–2017, זקוקים לכלי תקשורת בשפה הרוסית. כך גם 63% מכלל העולים. "להערכתנו ישנם בארץ כ-500–600 אלף איש המעוניינים לצרוך מידע בשפה הרוסית", אמרה גברילוב.

על-פי אותו סקר, 48% מהעולים בשנים 2013–2107 ו-40% מכלל העולים הצביעו על הטלוויזיה כעל כלי התקשורת העיקרי שלהם. "זה הפתיע אותנו, חשבנו שהטלוויזיה תהיה אחרי האינטרנט", הודתה גברילוב. עוד על-פי המחקר, 41% מהעולים בשתי קבוצות הסקר מצביעים על אתרים ברשת כמקור המידע העיקרי שלהם. העיתונות המודפסת היא מקור מידע עיקרי רק עבור 11% מכלל העולים, ורק 5% מהעולים שהגיעו לארץ בשנים 2013–2017. אגב, לפי הנתונים הללו, בקרב יוצאי הקווקז ואסיה המרכזית שעלו לארץ בשנים האחרונות שיעור הנסמכים על עיתונות מודפסת עולה ל-17%, ואילו יוצאי מוסקבה וסנט-פטרבורג מאותה קבוצת סקר אינם קוראים עיתונים כלל.

"על-פי נתוני המחקר", הוסיפה גברילוב, "גולש ממוצע באתרים ישראלים ברוסית הוא בן 55 ומעלה, צופה ממוצע בערוץ 9 – בן 61, ומאזין ממוצע של רדיו כאן-רק"ע – בן 60". "אם זה המצב, כמה זמן עוד יחזיקו מעמד כלי התקשורת בשפה הרוסית בארץ?", שאלה אחת ממשתתפי הכנס. "בארץ תוחלת החיים גבוהה", ענה לה משתתף אחר, "יש סיכוי לשרוד עוד הרבה שנים".

לעשות עסק

"האם ישנו כלי תקשורת בשפה הרוסית שמביא רווח לבעליו?", שאלה עורכת אתר "רלבנט" אלה בוריסוב. משתתפי הפאנל התקשו לענות, ופאבל מרגוליאן ענה מהקהל: "אנחנו, פרוויה רדיו, כל השנים מביאים רווח". לדיון הצטרף העיתונאי אמיל שליימוביץ', עורך האתר "דטאלי" והבעלים של האתר הכלכלי NEP, שהושק לפני כשנתיים.

שליימוביץ': "אנשים מעוניינים לקרוא ברוסית, פשוט לרוב כלי התקשורת החדשים אין מה להציע – מי צריך עוד עיתון או אתר שממחזר את המלים של ליברמן ופוליטיקאים אחרים? אף אחד"

"כלי תקשורת ישראלים בשפה העברית הם תמיד עסק", טען שליימוביץ', "זה יכול להיות עסק שמפסיד כספים, אבל הוא עדיין בנוי כעסק. לעומת זאת, כלי תקשורת בשפה הרוסית נפתחים ללא תוכנית שיווק, בעליהם לא מגדירים לעצמם מי הצרכן שלהם. כל כלי תקשורת חדש חייב למצוא לעצמו נישה. למשל, האתר 'שקשוקה' מצא את הנישה שלו, ולכן הוא מתפתח יפה. אני פתחתי בהשקעה צנועה אתר כלכלי, שהגיע למקום ה-12 בין האתרים הישראליים בשפה הרוסית על-פי כמות המבקרים. הוא הצליח כי הנישה היתה פנויה. אבל כל נישה חייבת להיות מספיק גדולה כדי להביא רווח. לכן התקשורת הרוסית כעסק כמעט ולא קיימת. למעשה קיימים רק רצונות של כמה אנשים שאומרים: בינתיים זה יתקיים ואו שאנחנו נמצא איך להרוויח כסף או לא".

אבל אומרים, המשיך שליימוביץ', שיש קשיים אובייקטיביים: העולים מזדקנים, צעירים שוכחים את השפה הרוסית, כמות הצרכנים הפוטנציאליים מצטמצמת, יותר ויותר אנשים מקבלים מידע מרשתות חברתיות. "אני לא מאמין לאף אחד מהתירוצים האלה", אמר שליימוביץ', "רק עכשיו שמענו מיאנה בריסקמן כמה אנשים מעוניינים לקרוא ברוסית. פשוט לרוב כלי התקשורת החדשים אין מה להציע להם – מי צריך עוד עיתון או אתר שממחזר את המלים של ליברמן ופוליטיקאים אחרים? אף אחד. לגבי רשתות חברתיות: הרי פייסבוק שואב מידע מכלי התקשורת! כל ידיעה, לפני שהגיעה לרשת חברתית, מתפרסמת בתקשורת".

שליימוביץ' הצביע על ניהול כושל כגורם מרכזי לקריסה של כמה כלי תקשורת ישראליים בשפה הרוסית. "או שנמצא דרך איך להפוך את כלי תקשורת ה'רוסיים' לעסק, או שהם תמיד יהיו באותו מקום בו הם נמצאים היום", סיכם, "צריך לעשות עסק!". קריאה זאת נתקבלה במחיאות כפיים.

לא מתראיינים

משתתפי הכנס דיברו גם על היחס המתסכל של הממסד הישראלי לכלי תקשורת בשפה הרוסית. בריסקמן סיפרה כיצד הגיעה ככתבת ערוץ 9 לכנסת כדי לראיין ח"כית ממפלגה גדולה. "כשנכנסנו למשכן, אותה חברת-כנסת השתתפה בישיבה של אחת הוועדות, אבל קבענו עם הדוברת שלה והיא סימנה לה לצאת. אותה ח"כית יוצאת החוצה, רואה שאנחנו מערוץ 9 ואומרת לדוברת שלה: 'למה לא אמרת שזה ערוץ 9, בשבילם לא הייתי יוצאת'. היא אפילו לא חששה שאני אבין את מה שהיא אומרת. ערוץ 9 בעיניה זה לא כלי תקשורת שכדאי להתאמץ בשבילו".

בריסקמן: "אותה ח"כית יוצאת החוצה, רואה שאנחנו מערוץ 9 ואומרת לדוברת שלה: 'למה לא אמרת שזה ערוץ 9, בשבילם לא הייתי יוצאת'. היא אפילו לא חששה שאני אבין את מה שהיא אומרת"

הסיפור הסעיר את היושבים באולם והם ביקשו מהעיתונאית לגלות את שמה של חברת-הכנסת המזלזלת. אבל בריסקמן לא הסגירה את השם, ורק הביעה צער שהסצנה לא הוקלטה על-ידי הצלם. משתתפי הכנס הסכימו שהסיפור אופייני ליחס הממסד הישראלי לכלי התקשורת ברוסית. "זה מאוד מקשה על העבודה שלנו", אמרה בריסקמן, "וזה משפיע על איכות הכתבות בטלוויזיה או בעיתון". היא ציינה, למשל, שלצופי ערוץ 9 אין סיכוי לצפות בראיון עם אריה דרעי או עם פוליטיקאי אחר ממפלגת ש"ס.

גברילוב הוסיפה כי מציאות זו משתנה רק לקראת הבחירות – אז כולם מוכנים להתראיין לכולם, מלבד יוצא הדופן של המפלגות החרדיות. "נציגי ש"ס ויהדות התורה סירבו לתת ראיון לאתר שלנו אפילו בתקופת הבחירות", סיפרה. כמה ממשתתפי הדיון נזכרו בנימה נוסטלגית בחבר-הכנסת לשעבר מש"ס אמנון כהן, שייצג את הקהילה הבוכרית ואף דיבר רוסית. אבל ב-2015 כהן פרש מהחיים הפוליטיים, ובהמשך נחשד בקבלת שוחד מיני. מאז האירועים המצערים האלה התקשורת ה"רוסית" נשארה בלי כתובת במגזר החרדי.

במהלך הכנס נידונו גם הבעיות המסורתיות של התקשורת הרוסית: מחסור באמצעים, בכתבים ובאנשי טכניים; ביטויים גזעניים וטעם רע. כמה ממשתתפי הכנס הציעו לתקשורת הרוסית להתרחק מהפוליטיקה ולהתרכז יותר בסוגיות של תרבות, היסטוריה ומסורת. לדעת אלה, דווקא זו הנישה שיכולה למשוך את קוראי השפה הרוסית. אולי כך אפשר יהיה גם "לעשות עסק"...