במלאת שנה ל"מדד הייצוג", המיזם הבודק מדי שבוע את מספר הדוברים והמרואיינים הערבים בשידורי החדשות והאקטואליה של הערוצים המרכזיים בישראל, נערך לאחרונה באוניברסיטת תל-אביב כנס בשיתוף קרן פרידריך אברט והחוג לתקשורת באוניברסיטה, שבו נפגשו עיתונאים ומומחים, ערבים ויהודים, כאלה שמופיעים לעתים רחוקות בתקשורת הישראלית וכאלה שמקבלים את ההחלטות מי יופיעו בתוכניות החדשות והאקטואליה.

המדד, מיזם מתמשך של "העין השביעית" בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי והמחלקה לתקשורת של אוניברסיטת בן-גוריון, ויחד עם חברת יפעת מחקרי מדיה, החל את דרכו בתחילת השנה שעברה (אז היתה קרן ברל כצנלסון מממנת שותפה שלו), ומאז הצליח להביא לעלייה של ממש בשיעור הדוברים והמרואיינים בתוכניות הטלוויזיה והרדיו המרכזיות, ובמיוחד במספר המומחים הערבים שמופיעים בתוכניות אלה.

את אחד משני הדיונים שנערכו בכנס הנחה החתום לעיל, והשתתפו בו עלי ואקד, מנהל ערוץ i24News בערבית; הישאם נפאע, עורך בעיתון "אל-איתיחאד"; ערן זינגר, כתב לענייני ערבים ומנחה "מרחאבית" ברשת ב'; ואמג'ד שביטה, מנהל תקשורת ערבית בעמותת סיכוי (לצפייה בדיון הראשון שנערך בכנס).

ואקד, שלפני שהגיע ל-i24News עבד שנים רבות כעיתונאי באתר ynet, תיאר תמונת עולם חיובית בכל הנוגע לאופן שבו עיתונאים ערבים משתלבים בכלי תקשורת מרכזיים. כשנשאל האם נאלץ להתמודד עם אתגרים מיוחדים לנוכח היותו עיתונאי ערבי בכלי תקשורת שכל בכיריו ורוב מוחץ של כלל העובדים הם יהודים, השיב ואקד כי ב-11 השנים שבהן עבד ב-ynet לא נתקל פעם אחת בבעיה על רקע זה.

עלי ואקד: "האתגר היה להוכיח שעיתונאי ערבי יכול להיות הכי טוב בתחום שלו, גם אם הוא לא יצא מיחידה כזו או אחרת בצבא. [...] קמתי בבוקר רק עם המחשבה להראות לכל כתב צעיר ערבי, ולמתחרים שלי, שגם אני, יליד עג'מי, ממשפחה מאוד-מאוד ענייה, יכול להיות מי שאני"

"ברגע שאתה מביא סיפור טוב הוא נכנס", הבהיר. "האתגר היה להוכיח שעיתונאי ערבי יכול להיות הכי טוב בתחום שלו, גם אם הוא לא יצא מיחידה כזו או אחרת בצבא, ושהוא יכול להתמודד עם כל השמות הגדולים". ואקד הוסיף כי הקושי היה בעיקר של עורכיו ב-ynet, שנדרשו לסמוך על יכולתו לאמת את הסיפורים שהביא, למרות שלא היתה לו גישה רחבה לגורמי צבא וביטחון כמו לעמיתיו היהודים.

ההתמודדות, אמר ואקד, לא היתה מול המערכת העיתונאית שבה עבד, אלא מול הממסד הישראלי שמחוץ לה. תעודת העיתונאי שלו (שמנפיקה לשכת העיתונות הממשלתית) נשללה למשך שנתיים על-ידי השב"כ בטענה כי הוא בא במגע עם גורמי טרור. "הסברתי להם שאני כתב פלסטינים בתקופה מאוד קשה, וכשקורה פיגוע אני צריך להביא את הידיעה הכי מהירה, גם אם זה אומר לבוא בקשר עם האנשים ששילחו את הפיגוע הזה", אמר ואקד. לדבריו, בהזדמנות אחת השמיעו לו אנשי השב"כ שיחה שקיים עם קייס עובייד, שהיה מעורב בחטיפת אלחנן טננבוים. "אני חושב שההישג הכי גדול שלי זה להגיע לאחד כמו קייס עובייד", אמר, "ומזל שציתתו לי, כי אחרת לך תוכיח שאין לך אחות".

מימין: אמג'ד שביטה, עלי ואקד, ערן זינגר, הישאם נפאע ואורן פרסיקו. כנס שנה למדד הייצוג. אוניברסיטת תל-אביב, 3.4.17 (צילום: יוסי זמיר)

תעודת העיתונאי שלו, סיפר ואקד, הוחזרה לו רק לאחר שב-ynet איימו לעתור לבג"ץ. זמן קצר לאחר מכן, ובאופן לא מקרי, צורף ואקד לכתב הצבאי דאז חנן גרינברג, שהגיע לקריה בתל-אביב לצורך ראיון חג עם הרמטכ"ל דן חלוץ.

"תחשבו על כל המערכת שרואה אחד שלא היתה לו עד לפני כמה ימים תעודת לע"מ בגלל איסור שב"כ – נכנס לקריה", אמר ואקד, "ומירי רגב [דוברת צה"ל באותה תקופה], ששעות על גבי שעות בטלפון מדברת איתי מה כן אתה יכול לשאול ומה לא, וכשאני נכנס לשמה אומרת 'תהיה נחמד'. לא היה פשוט. לשמחתי זכיתי בעורכים שנתנו לי תמיכה מטורפת, נהניתי מאוד מהתחרות וקמתי בבוקר רק עם המחשבה להראות לכל כתב צעיר ערבי, ולמתחרים שלי, שגם אני, עלי, יליד עג'מי, ממשפחה מאוד-מאוד ענייה, יכול להיות מי שאני. זה מה שהעיר אותי כל בוקר".

ערן זינגר: "אין ספק שהדבר הנכון ביותר היה שערבי, אדם ששפת אמו היא ערבית, שהתרבות שממנה הוא מגיע היא ערבית, היה מסביר לקהל מה קורה בתוך הבית שלו"

הישאם נפאע טען כי הדיון על ייצוג ערבים בתקשורת הישראלית לוקה בחסר, שכן בשנים האחרונות ממילא מידת הצפייה וההתעניינות של החברה הערבית בישראל בתקשורת בשפה העברית פחתה, הן בשל הגידול הניכר בערוצי הלוויין הערבים והן משום שהדור הצעיר צורך בעיקר תקשורת מהרשתות החברתיות.

בנוסף הקדיש נפאע חלק ניכר מדבריו לתקיפת המוסד הישראלי של "הכתב לענייני ערבים". "תארו לעצמכם שיש בטורקיה כתב לענייני כורדים", אמר. ערן זינגר, הכתב לענייני ערבים של קול-ישראל שישב לצדו, השיב שיש בטורקיה כתב כזה. "שזו ההגדרה שלו?", התפלא נפאע. "אתה כתב לענייני ערבים, אתה צריך לדווח על משבר בבל"ד והמצב בסוריה. זה פשוט חיסול טוטאלי של קונטקסט ונסיבות. כאילו כולם ערבים".

"נכון", השיב זינגר, "יש כתב לענייני ערבים, ובכמה כלי תקשורת יש כתב לענייני חרדים, ויש בטלוויזיה הירדנית כתב לענייני ישראל". זינגר טען כי כיום הוא, יהודי, ממלא את תפקיד הכתב לענייני ערבים, אולם "כשיבוא עיתונאי ערבי מוכשר וטוב וידווח, והוא יבוא, הוא ישדר או שיכתוב. זה לא אם, זה יקרה. עד אז, עם כל הכבוד לראייה האידיאלית של איך תקשורת צריכה להיראות, צריך לשאול איך חברה צריכה להיראות, והחברות שאנחנו חיים בתוכן עוד לא הגיעו לרמה שהן יכולות לספוג על המסך".

זינגר הזכיר כי לקח זמן רב עד שפוראת נסאר החל להגיש חדשות בעברית ועד שברהנו טגניה השתלב במערכת מרכזית, אולם הכיוון הוא חיובי. "בשנתיים האחרונות ברמדאן", ציין לדוגמה, "רשת ב' משדרת כל יום את מועד תחילת הצום ואת מועד שבירת הצום. זה לא היה מעולם. לא ברדיו בערבית, רשת ב' בעברית. זה תהליך שהיכה גלים. אני שמעתי תגובות ממאזינים ערבים, אמרו ש'אני בחיים לא הרגשתי שהרדיו של הממסד מתייחס אלי ככה'. זה לקח זמן, יש דברים שלוקח להם זמן להבשיל".

הישאם נפאע: "חלק מהבעיה הוא שהממסד והשלטון בישראל תמיד מצליחים ללחוץ על הכפתור הזה של ההפחדה, ונוצר כאן גטו שכל היהודים בתוכו. המפסידים העיקריים הם לא הערבים, המפסיד העיקרי הוא הציבור העברי בישראל"

לגבי תפקידו ככתב לענייני ערבים אמר זינגר: "האם פרשן כדורגל צריך להיות שחקן כדורגל בעברו? זה עוזר, אבל האם זו חובה?". לדבריו, "אין ספק שהדבר הנכון ביותר היה שערבי, אדם ששפת אמו היא ערבית, שהתרבות שממנה הוא מגיע, בין אם הוא מוסלמי, נוצרי או דרוזי, היא ערבית, היה מסביר לקהל מה קורה בתוך הבית שלו. אבל, בסופו של דבר, אני מדבר אל קהל שברובו יהודי דובר עברית ואני צריך לדבר אליו בשפה מנטלית, לא רק בשפה מילולית, ולהסביר לו דברים שמנטלית אני צריך להעביר אותם תרגום. אני צריך לדבר במטבעות לשון ובמושגים שנהירים לחברה שממנה אני בא, שאני יודע איך היא חושבת ומה מעניין אותה".

בתגובה לכך תקף ואקד את זינגר: "הוא יוצא מקודת הנחה שאני לא אוכל לתרגם מנטלית למאזין ברמת-אביב או בחצור את מה שיש לי להגיד, ושאבי יששכרוף יידע לתרגם אותי מנטלית למאזין ולקורא יהודי. אני חושב שאני יודע לא פחות ממך לתרגם לקהל שלך את מה שאני רוצה להגיד ולהעביר. זה עניין של יכולות אישיות, לפי דעתי, ולחסום את זה זה קצת מקומם. כל מה שאתה יודע לעשות, אני יודע לעשות לפחות כמוך, לפי דעתי".

נפאע הדגיש בתגובה כי הוא אינו בא בטענות לזינגר עצמו או מותח ביקורת על עצם העובדה כי יהודי משמש ככתב לענייני ערבים. "אני מבקר את המושג 'כתב לענייני ערבים'", הבהיר. "זה לא מפני שיהודי ממלא את התפקיד הזה, אני מבקר את התפקיד הזה. אני רוצה לראות כתב ערבי, כתבת ערבייה, לענייני בריאות למשל, שיכסו את צפת וגם את סכנין. אני רוצה לראות כתב יהודי לענייני רווחה שיתייחס למה שקרה בכפר ברא, וגם בעתלית. מהחלוקה הבעייתית הזו צריך לצאת".

משימה בסדר גודל לאומי

כשהדיון עבר לפתרונות אפשריים לסיקור הלוקה בחסר של החברה הערבית בתקשורת הזרם המרכזי בעברית אמר ואקד כי "צריך להשתמש במרפקים". לדבריו, "כשאתה מסתגר בעצמך ומוכר את הסיפור בקודים שלך, לא תדע לדבר עם העורך שיושב במרובע של עזריאלי-מוזס-גשר מעריב-שוקן-רמת החייל. צריך לדעת לפצח את זה, ובשביל החברה הערבית זו משימה בסדר גודל לאומי, איך אני מפצח את המחסום הזה".

עלי ואקד (צילום: יוסי זמיר)

"אנחנו כחברה אוהבים להתבחבש בתוך עצמנו, מתים על הפוליטיקה של עצמנו", הוסיף ואקד, "לך ותמשיך לדפוק על הדלת, וגם כשאתה עושה את זה – דע לעשות את זה נכון. אני לא מכיר עורך שכשמישהו מביא לו סיפור טוב, בין אם קוראים לו אחמד או קוראים לו יוסי, לא ייקח את הסיפור הטוב".

ואקד טען כי הוא צריך לעשות את עבודתו העיתונאית "פי מיליון יותר טוב" מעיתונאי יהודי כמו זינגר כדי שברשת ב' ייקחו אותו לתפקיד. לדבריו, "כבר שנים אומרים שמה שהכי סקסי בחברה שלנו לעורך הממוצע והבינוני זה תגרת החמולות התורנית, אבל אני חושב שאני אדע למכור את הסיפור של אשת העסקים הערבית, אני אדע למכור את הסטרט-אפיסט הערבי, את האתגרים של הרופאה הבדואית הראשונה. השאלה היא איך אנחנו עושים את זה. יש את מי להאשים ואת מה להאשים בצד שמחליט אם מפרסמים ואיך מפרסמים. בואו נשאל את עצמנו, באקט השיווקי שאנחנו עשינו, האם אנחנו עשינו את זה נכון".

לקראת סיום הכנס הפנה נפאע את תשומת הלב הנוכחים לאופן שבו הסיקור הלקוי של החברה הערבית בישראל פוגע קודם כל ביהודים שצורכים את התקשורת.

"המצב שבו יש תת-ייצוג במרואיינים וגם במראיינים וגם בעורכים ובתחקירנים – האזרחים הערבים מפסידים מזה, אבל המפסיד העיקרי הוא הציבור היהודי", אמר. "מהי תמונת המציאות של היהודי בישראל? אני חושב שהיא פגומה, אני חושב שחלק מהבעיה הוא שהממסד והשלטון בישראל תמיד מצליחים ללחוץ על הכפתור הזה של ההפחדה, ונוצר כאן גטו שכל היהודים בתוכו. המפסידים העיקריים הם לא הערבים, המפסיד העיקרי הוא הציבור העברי בישראל".

לצפייה במושב המלא