יום העדות השני של סנ"צ בדימוס יורם נעמן, מחוקריו של הנאשם בנימין נתניהו, סיפק לצוות ההגנה של ראש הממשלה רצף של הישגים טקטיים. הסנגור של נתניהו, עמית חדד, הצליח להביך את נעמן ולגרום לו להודות בהתנהלות תמוהה שלו ושל עמיתיו החוקרים – עד כדי כך שגם שלושת השופטים, שבדרך כלל מפגינים פסיביוּת עמוקה, הצטרפו לחקירה והעלו תהיות בנוגע לדרך שבה תושאל ראש הממשלה.

נעמן כיהן כראש מפלג חקירות ביחידה הארצית למאבק בפשיעה כלכלית בלהב 433. הוא היה אחד מכמה חוקרים שישבו מול נתניהו בלשכתו בבלפור וחקרו אותו במשך שעות. ובכל זאת, למרות התפקיד הבכיר והמרכזי שמילא, רוב הזמן נעמן ברח בעדותו מלקיחת אחריות. הוא לא טרח להתווכח עם קו ההגנה של נתניהו גם כשהסנגור לקח אותו למחוזות מופרכים ואף מומצאים.

במרכז הדיון שהתקיים אתמול (11.1) בבית המשפט המחוזי בירושלים עמדה חקירת "תיק 4000", תיק השוחד של נתניהו ובני הזוג שאול ואיריס אלוביץ', בעלי השליטה לשעבר בקבוצת בזק ואתר החדשות "וואלה". תזת השוחד, שספגה פגיעה קשה מצד השופטים אחרי עדותו של עד המדינה שלמה פילבר, לא נסדקה עוד – אך הסנגור הצליח לגרום לנעמן לאשר שנתניהו נחקר באופן פגום, ובכך חיזק את קייס ה"הגנה מן הצדק" של ראש הממשלה.

עו"ד חדד הציג לנעמן כמה דוגמאות מתוך תמלילי החקירה של נתניהו. למשל, חקירה שבה הוטח בו שבני הזוג אלוביץ' נענים ל-85 או 90 אחוז מהבקשות שמגיעות מראש הממשלה ואנשיו – אבל לנתניהו זה לא מספיק, כי הוא רוצה היענות של 100%. נעמן השתתף בחקירה הזאת, והציע לנתניהו שמהסיבה הזאת הוא רצה למצוא רוכש חדש ל"וואלה", כזה שיוכל להעניק לו "שליטה מלאה" על האתר. נתניהו אמר בתגובה שמדובר ב"קשקוש בלבוש".

על בסיס מה אמרו החוקרים לנתניהו שכמעט תשע מכל עשר בקשות שלו נענות בחיוב? "אני לא זוכר", השיב אתמול החוקר נעמן. הסנגור לחץ, והטיח בו שהוא ועמיתיו לא באמת ערכו בדיקה סטטיסטית. נעמן הִנהן בראשו. "אתה עושה כן-כן עם הראש, תסביר לי", אמר חדד בסיפוק גלוי.

"לא בדקנו", אישר נעמן.

בתחילת יום החקירה נעמן עוד ניסה לזהות את המלכודות, להכחיש ולהתווכח – אבל גישת הבונקר לא החזיקה מעמד זמן רב. הסוגיה שפיצחה אותה היא החלטתם של החוקרים לא להציג לנתניהו כתבות מ"וואלה" במהלך חקירותיו.

נעמן חזר ואמר לאורך העדות שהבחירה שלו ושל עמיתיו היתה להציג לנתניהו קטעים מהשיח הפלילי של בכירי "וואלה", שבו האלוביצ'ים והמנכ"ל הכל-יכול שלהם, אילן ישועה, דנו בהטיית הסיקור ונימקו זאת בצורך לקבל הטבות רגולטוריות מנתניהו, שכיהן אז כשר התקשורת.

"תגיד לי, כתבו עליך פעם בעיתון?", שאל עו"ד חדד.

"אני מניח שכן", השיב נעמן.

"נניח שאני רוצה לשאול אותך אם אתה מכיר כתבה שפִרסמו עליך בעיתון", המשיך חדד, "אני יכול להציג לך את הכתבה, או להציג לך משהו שישראל (וולנרמן, חבר בצוות ההגנה של נתניהו; א"ב) כתב לי בנוגע לכתבה הזאת. מה ירענן לך את הזיכרון יותר טוב, לדעתך? שיח שמעולם לא נחשפת אליו ומעולם לא ראית אותו, או הכתבה עצמה? ברור שהכתבה, נכון?".

"חד משמעית הכתבה", אישר נעמן, אך אמר שהקטע שבנוגע אליו הוצגה השאלה היה ניסיון של החוקרים לבדוק אם נתניהו מילא תפקיד פעיל בשיח סביב הכתבה המדוברת – מקרה שאמור היה לעורר את זכרונו.

השופט משה בר-עם התערב: "השאלה היא האם בשלב הזה לא היה מקום להציג לו את הכתבה, כדי לרענן את הזיכרון".

"אני לא יודע אם הצגנו", התגונן נעמן.

"לא הצגתם", חרץ עו"ד חדד. "אף כתבה לא הוצגה לו. זה דבר מוזר בתיק של סיקור, לא? למה לא להציג לו את הכתבה? זה א'-ב' של חקירות. איך אפשר לא להציג לו את זה?".

לנעמן לא היתה תשובה טובה. "הצגנו לו את התוכן של השיח", אמר.

"למה לא להציג לו את הכתבה?", הצטרפה רבקה פרידמן-פלדמן, ראש הרכב השופטים.

"יכול להיות שהיה מקום להציג לו את הכתבה", הודה נעמן. "אני באמת לא זוכר למה לא הצגנו לו את הכתבות. מה שהוחלט כנראה זה שנציג לו את השיחות".

השופט עודד שחם חס על העד והציע לסנגור להמשיך הלאה, אבל לחדד היו עוד שאלות בנושא. "מה ראש הממשלה קיבל לכאורה, מה המתת? הכתבה", אמר הסנגור לעד – שאישר את דבריו. חדד המשיך: "אז אם הפרסום הוא מה שראש הממשלה קיבל, לא צריך להציג לו את הפרסום ולשאול אותו עליו?".

"יכול להיות", הודה שוב נעמן.

השופט שחם שב והציע לסנגור להתקדם הלאה, אבל חדד עוד לא סיים. "איך הגעת למסקנה שכתבה מסוימת היא כתבה חיובית?", שאל הסנגור את העד. "הרי אפשר לקרוא אותה, ויכול להיות שאתה תחשוב שהיא חיובית – ואני אחשוב שהיא שלילית. אז איך לא מציגים אותה לראש הממשלה כדי לקבל חיווי ממנו – האם זו כתבה טובה או לא טובה, לדעתו".

"בסדר, אני מבין את השאלה שלך", ענה נעמן.

"כשיש טענה שמישהו קיבל מעטפת כסף, מציגים לו אותה כראיה?", שאל הסנגור.

"כן", אישר נעמן.

"אז למה כאן לא?", לחץ הסנגור.

לנעמן לא היתה תשובה עניינית, והסנגור המשיך הלאה. אבל אז הוא חזר לסוגיה, ובהנאה גלויה ביקש מהעד לאשר לו שוב שלא הציג לנתניהו אפילו כתבה אחת מ"וואלה". "בסדר, אוקיי, כבר דיברנו על זה", השיב העד – אבל השופטים הגיעו למסקנה שהנושא עדיין לא מוצה.

"מר נעמן", אמרה השופטת פרידמן-פלדמן, "מה הטעם בהצגת השיחות אם אין בצדן כתבה שהשיחות קשורות אליה? נניח שיש שיח כלשהו, אבל בסוף הכתבה שמתפרסמת שלילית. גם אז יש 'סיקור אוהד'?".

"גברתי, אני מבין את השאלה", השיב נעמן. "לא הצגנו לו את הכתבות ולכן אני לא יכול להתייחס לזה. כנראה שמה שהצגנו לו זה את כל השיח שהיה. אין לי תשובה".

השופט בר-עם הגיש לנעמן סולם, הסבר אפשרי שיחלץ אותו מהמבוכה: "יכול להיות שהתשובה הרבה יותר פשוטה, והיא שמה שהיה יותר חשוב זה להציג סיבתיות לגבי שיחות וסיקור, ומה זה משנה מה היה בסיקור? יבוא אחר כך מי שמחליט, והוא יחליט. לכן לא מציגים את הכתבות בחקירה, ולא משנה מה יש בהן – כי מה שחשוב הוא השיחות, ואחריהן יש סיקור. אולי זה מה שחיפשתם?".

אבל נעמן לא נאחז בסולם. "אני לא זוכר שזה מה שנאמר לנו, אני מבין שמה שנעשה לא נראה כל כך טוב", השיב.

השופט בר-עם חזר על התרחיש שהציע, והפעם נעמן תפס בסולם: "אני מציג לראש הממשלה את השיח לגבי הסיקור, מקבל את תשובתו, מביא את הממצאים לפרקליטות – ונותן לה להתייחס".

"כי זה לא רלבנטי לחקירה?", שאל השופט בר-עם.

"כנראה שבשלב הזה, זה מה שחשבו מי שניהלו את התיק הזה", השיב נעמן.

השופטת פרידמן-פלדמן ביקשה ממנו להתייחס להיבט נוסף של הסוגיה. "מר נעמן, ענית קודם לשאלה ואישרת שהמתת שחקרתם זה סיקור אוהד", אמרה השופטת.

"נכון", השיב נעמן.

"אז הסיקור האוהד, בתור מתת, צריך להעלות אותו בחקירה – והוא לא עולה", ציינה השופטת ביובש.

"הוא לא עלה בחקירה", אמר נעמן בחוסר אונים גלוי.

"זה עניין של היגיון בסיסי"

ההבנה המוגבלת של החוקרים בכל הנוגע לנורמות הנהוגות בעיתונות הישראלית והאתוס המקצועי שלה היא אחת החולשות הכרוניות של תיקי נתניהו. עיתונאי "וואלה" אמנם סיפקו תיאורים מסויטים, מפורטים ומהימנים על העבודה באתר בתקופה שבה שועבדה המערכת – אבל כשהחוקרים ישבו מול אשף התקשורת נתניהו וקיבלו ממנו גרסאות מופרכות לגבי היחס העוין שלטענתו שקיבל מהאתר, הם התקשו לאתגר אותו – ולמעשה בקושי ניסו.

אתמול בירושלים עו"ד חדד הצליח לגרום לנעמן להודות שהוא ועמיתיו לא ראו בכך חלק מתפקידם. "אתה אומר לראש הממשלה שהוא מקבל מ'וואלה' סיקור אוהד, איך אתה יודע להגיד את זה אם לא בדקתם את האתר?", שאל הסנגור.

"אני הצגתי לו מה שהיה לנו באותה עת, ובסופו של דבר כל הנושא של 'סיקור אוהד' זו החלטה של הפרקליטות", התגונן העד.

"אתה לא יודע להגיד שיש סיקור אוהד באתר. לא בדקת את זה!", הטיח בו חדד.

נעמן סיפק תשובה לא ברורה: "השאלות ששאלנו אותו בהקשר הזה, כמו שאני מבין אותן, הן היו אגב הסיקור האוהד ב'וואלה' לטובת ראש הממשלה".

השופט שחם התערב: "מה שהוא שאל זה איך אתה יודע שזה סיקור אוהד בלי לבדוק את זה".

"השיחות בין ישועה לאיריס אלוביץ' בהקשר של הסיקורים ב'וואלה' הן מתוך כוונה להיטיב עם ראש הממשלה ומשפחתו", השיב נעמן.

השופט שחם הקשה עליו: "השיחות כן, אבל השיחות הן לא הסיקור".

"אבל השיחות בסופו של דבר מתייחסות לכתבה כזו או אחרת. ולכן ההתייחסות שלנו היתה לשיחות, שעוסקות בכתבות. את הכתבות לא הצגנו...", אמר נעמן.

"הוא לא שאל עכשיו אם הצגתם, הוא שאל אם בדקתם", המשיך השופט שחם.

נעמן שוב התחמק ממתן תשובה ישירה. "אנחנו הצגנו את כל מה שיכולנו להציג בפני ראש הממשלה", אמר. "ההחלטה אם הכתבות הן 'סיקור חיובי' או 'סיקור אוהד' וכל מה שקשור לזה – זו בסוף החלטה של הפרקליטות".

שחם לא הרפה: "איך אפשר להגיע למסקנה בעניין הזה בלי לבדוק את הסיקור עצמו? זה עניין של היגיון בסיסי".

נעמן חזר על תשובתו בניסוח שונה: "אנחנו מציגים את הראיות, שהן התשובות של ראש הממשלה לשיחות של שאול אלוביץ' בקשר לאותם סיקורים, והפרקליטות היא זו שמקבלת החלטה האם זה סיקור אוהד או לא אוהד".

"אבל על איזה בסיס היא יכולה לקבל את ההחלטה אם לא מציגים?", חזר ושאל השופט שחם.

נעמן התחיל לחזור על התשובה המתחמקת שלו בפעם השלישית, אבל אז עצר ואמר: "בסדר, אני מבין את השאלה שלך".

השופט בר-עם שב והצטרף לחקירה: "אתה אומר שהסיקור עצמו לא היה רלבנטי בשלב הזה, שיש שיחות שאמורות להוביל לכאורה לסיקור אוהד, ולזה ביקשתם את התייחסות ראש הממשלה. וזהו. האם בפועל הסיקור היה או לא היה אוהד – זה לא מעניין אתכם בשלב הזה. אחרת הייתם מציגים לו את זה. נכון?".

אם נעמן טרח להשיב לשאלה הזאת, תשובתו נבלעה ברעשי הרקע שנוצרו כשעו"ד חדד שב ונטל את זכות הדיבור.

"נגיד שבתקופה הרלבנטית לכתב האישום התפרסמו על ראש הממשלה 10,000 אייטמים ב'וואלה', ואין טענה לסיכום מוקדם בינו לבין אלוביץ' – ומתוך זה שיש התכתבויות אתם מציגים לו כעשרה פריטים בסך הכל. פרומיל, אחד חלקי אלף מכל הסיקור", אמר חדד. "אם אתם לא בודקים את מפת הסיקור באתר, איך אפשר לומר לראש הממשלה שיש סיקור אוהד, כשיכול להיות שעם כל הכבוד לעשרה פריטים שאתם מציגים לו, 9,990 פריטים אחרים הם שליליים? איך יכול לעלות רושם שהוא מקבל סיקור חיובי? אתה יודע לענות לי על זה?".

"לא", השיב נעמן.

הראיה שנעלמה התגלתה מחדש

בהמשך הדיון אישר נעמן עוד סדרה של היגדים שהציג לו סנגורו של נתניהו. לדברי נעמן, הוא ועמיתיו לא בדקו אם היחס שמקבלות הודעות דוברות של נתניהו ואשתו מ"וואלה" שונה מהיחס שהן מקבלות בגופי תקשורת אחרים. "למה לא בדקתם?", תהה הסנגור. "כי לא בדקנו", השיב החוקר.

עו"ד חדד שאל את נעמן מדוע לא נבדקה האפשרות שנתניהו מאמין שהאלוביצ'ים משרתים אותו ממניעים אידיאולוגיים, ולא משום שהם מצפים ממנו לתמורה – חלק מקו ההגנה של נתניהו, שעומד בסתירה לגרסה שמסר שאול אלוביץ' בחדר החקירות. נעמן פספס הזדמנות להפנות את הסנגור למידע שסותר את גרסתו. "בדקנו מה שבדקנו, ולא בדקנו את מה שלא בדקנו", אמר.

אותו דבר קרה כשהסנגור דיבר על המעורבות של נתניהו במינוי עיתונאים ב"וואלה". נעמן אישר שהחוקרים לא בדקו אם המינויים אכן יצאו לפועל, ולא הזכיר את חלקם של אנשי נתניהו בסינון מועמדים, או את ההרחקה הזמנית של עיתונאים פוליטיים שנחשבו עוינים למשפחה.

חדד ניסה לשכנע את בית המשפט שהחוקרים לא רק עצמו עיניים, אלא גם העלימו במתכוון ראיות שעשויות היו להפריך את החשדות נגד נתניהו. באחת החקירות מסר נתניהו לחוקרים תדפיס של כתבה שפורסמה ב"גלובס" ב-2018 – מאמר של הבלוגר הביביסט אלי ציפורי, שעבד אז בתפקיד בכיר בעיתון הכלכלי.

ציפורי התיימר לסכם "4,000 כתבות ומאמרי דעה" שפורסמו ב"וואלה" ולטענתו מעוררים ספק בטענה שהאתר שירת את נתניהו. הסנגור של נתניהו טען שמדובר בראיה מזכה, ואז פנה לנעמן: "איפה החומרים האלה?".

"בתיק החקירה", השיב נעמן.

"לא, הם לא בתיק החקירה", השיב הסנגור.

"הם לא מסומנים? זה משהו טכני", הציע נעמן.

"לא, זה לא משהו טכני", המשיך הסנגור.

נעמן לא זרם. "אני חולק על דעתך", אמר, "אין לי שום סיבה לא לקבל ולסמן כתבות שאני מקבל במהלך חקירה".

עו"ד חדד הגחיך את הסיטואציה: "לועסים לכם את החומר, אתם כמו גוזלים שאמא ציפור כבר לעסה לכם – רק תעכלו. למה אתם לא מעכלים את זה?".

לנעמן לא היתה תשובה. החוקר הוותיק יכול היה לטעון שאין באמת חשיבות ראייתית בטור דעה שמתיימר לסכם ב-1,300 מילה סנטימנט של אלפי אייטמים עיתונאיים, או שהחוקרים ממילא מקפידים להתעדכן בשיח הציבורי סביב החקירות – ולוקחים לתשומת לבם כל פרסום שעשוי לתרום לחקירה. אבל במקום להגיד משהו כזה ולסגור עניין, החוקר הוותיק ניסה לשער לאן נעלם התדפיס.

אלא שאז התברר שהתדפיס כלל לא נעלם. עו"ד ניצן וולקן מפרקליטות המדינה, שהובילה אתמול את צוות התביעה, העירה שהחוקרים סימנו את התדפיס שקיבלו מנתניהו, סרקו אותו וצירפו אותו כנספח לתמליל החקירה, ולראיה – הוא גם הוגש לבית המשפט. איש לא העלים את ה"חומר". להפך.

חדד נסוג במהירות. "אה, זה נמצא? אז אני חוזר בי בעניין הזה", העיר בלי בושה. "עשינו בדיקה, ניסינו למצוא את זה – זה לא נמצא בשום מקום".

"חוץ מבחומרי החקירה", עקצה עו"ד וולקן.

נקמת הווטסאפ

עו"ד חדד הצליח להביך את נעמן כשניסה לברר איתו עד כמה היה מעורב בסיכום החקירה שהוכן על ידי סנ"צ בדימוס צחי חבקין, חוקר שהיה כפוף לו וסיפק בשבועות האחרונים עדות שהתיישרה עם צרכיו של ראש הממשלה. בהמשך הותר לפרסום שחבקין נחקר בימים אלה בחשד לקבלת שוחד מארגון פשע, עובדה שמן הסתם תשפיע על מהימנות עדותו.

הסנגור של נתניהו הצביע על כמה טענות שעלו במהלך עדותו של חבקין, שממנה השתמע שהחוקר התבקש לא לכלול במסמך מידע שעלול לפגוע בתזת השוחד. לגישתו, מי שהורה לחבקין לפעול כך היה נעמן, שהיה המפקד הישיר שלו. נעמן כבר הכחיש זאת ביום עדותו הראשון, אבל זה לא מנע מעו"ד חדד לבקש ממנו שוב ושוב להודות שהוא זה שהנחה את חבקין כיצד לחבר את המסמך הבעייתי לגישתו.

נעמן המשיך להכחיש. הוא אמנם היה המפקד הישיר של חבקין, אבל לטענתו בכל הנוגע להכנת המסמך טיפלו שני מפקדים בכירים ממנו: אלי אסייג ויואב תלם. "אני לא נתתי לצחי הנחיות ולא אמרתי לו שום דבר", הצהיר נעמן. "אני אומר לך את האמת לאמיתה עמית. זאת האמת – לא דיברתי איתו. אני המפקד שלו, אבל בתיק הזה אני לא המפקד הישיר שלו".

אבל לעו"ד חדד היתה ראיה שעוררה ספק בהסבר הזה: התכתבות ווטסאפ בין חבקין לנעמן מ-3 בנובמבר 2018, בזמן כתיבת המסמך. הסנגור הקריא: "צחי, בשעה טובה סיימתי לקרוא את הסיכום, מחר אעביר לך את כל התיקונים. דרך אגב אחלה סיכום". חבקין השיב ב"תודה יורם".

"אנחנו רואים שבניגוד למה שאמרת, שלא דיברת עם צחי אפילו מילה על הסיכומים – אתה עובר על הסיכומים ואתה מעביר לצחי הערות!", הכריז חדד.

"אני לא אמרתי שלא עברתי...", התפתל נעמן. עו"ד וולקן מהפרקליטות התנגדה לקו החקירה בטענה שאי אפשר לדעת של מי ההודעות הללו. השופטת פרידמן-פלדמן דחתה את הבקשה. "זה ווטסאפ שלכאורה שלח העד הזה, והוא יושב פה על הדוכן", אמרה השופטת, ואז פנתה לעד: "מר נעמן, זה ווטסאפ שאתה שלחת?".

"כן, יכול להיות", השיב נעמן. "אני לא מכחיש את זה וגם לא הכחשתי שקראתי את הסיכום. גם בדיון הקודם אמרתי שקראתי את הסיכום. רק אמרתי שכל האינטראקציה של מה לכתוב בסיכום, מה ראשי הפרקים, מה להוסיף, כל הדברים האלה – הוא עשה את זה מול תלם ואסייג".

עו"ד חדד לא קיבל את ההסבר, והדגיש שמהמסרון משתמע שנעמן מילא תפקיד פעיל בניסוח המסמך. נעמן ביקש ממנו להציג הוכחות: "זה כתוב במפורש, אבל הכל נמצא בחומר החקירה. בוא תראה לי בדיוק איזה הערות ואיזה תיקונים העברתי – יכול להיות שזה תיקונים טכניים".

אחרי שסיים לערער את מהימנות העד, הסנגור של נתניהו ניצל את המבוכה כדי להלביש עליה תיאוריה מרחיקת לכת: "אני אומר לך שאתה בורח מהסיכומים האלו כי אתה יודע שהיו בהם בעיות קשות. דברים לא תקינים".

"זו דעתך, ואני מכחיש אותה", אמר נעמן.

"ספר לבית המשפט מה התיקונים שהצעת", ביקש חדד.

"לא זוכר", השיב העד.

מעט לאחר מכן, בניסיון להוכיח שנעמן עמד בקשר גם עם חוקרי רשות ניירות ערך שנטלו חלק בסיכומי חקירת "תיק 4000", התחולל באולם היפוך תפקידים יוצא דופן.

עו"ד חדד איתגר את העד וביקש ממנו לשלוף את הטלפון ולבדוק אם היו לו התכתבויות בנושא עם ציפי גז, שכיהנה אז כמנהלת אגף החקירות ברשות. נעמן לא היה מחויב לעשות זאת, בדיוק כפי שנחקרים שמובאים לחדרי החקירות של להב 433 לא מחויבים לתת לחוקרים לעיין במכשיריהם הסלולריים ללא צו. ובכל זאת, נעמן הסכים – והחל לגלול בהיסטוריית ההתכתבויות שלו ושל גז, שמכהנת כיום כשופטת בבית משפט השלום בתל-אביב.

החיפוש לא הניב אקדח מעשן כלשהו, אבל סיפק דימוי ויזואלי קולע לסלוגן הבלתי רשמי "לחקור את החוקרים", שמלווה את עדויותיהם של חוקרי נתניהו במשפט המו"לים.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 2.22MB)