האנשים הם המדיניות. כך, בפרפראזה על אמרה שמיוחסת לנשיא האמריקאי המנוח רונלד רייגן, הסביר ראש הממשלה נתניהו לחוקריו את נסיונו להשיג שליטה על גוף תקשורת מרכזי, כזה שצפוי היה להחזיק בידיו עוצמה והשפעה בקנה מידה יוצא דופן. "איך אמר רונלד רייגן? משפט אלמותי, Personnel is policy. מה, תשים שם את זהבה גלאון שתנהל את זה?... אני רוצה לשנות את המדיניות", הסביר ראש הממשלה.

הדברים הללו, שנחשפו לאחרונה על-ידי גידי וייץ ב"הארץ", נאמרו כהסבר ליוזמה שאפתנית של בנימין נתניהו מ-2015: למזג את חברות הטלוויזיה רשת וקשת – ולהפוך את מקורבו דאז ארנון מילצ'ן לבעל מניות בחברה הממוזגת, שתזכה למעמד מונופוליסטי. כך קיווה נתניהו להשיג דריסת רגל בחברת החדשות הפופולרית בישראל. מהחקירה עלה שאיש הביצוע שנבחר למשימה היה שלמה פילבר, איש סודו של ראש הממשלה ומנכ"ל משרד התקשורת בתקופה שבה נתניהו עמד בראשו, וכיום עד מדינה במשפט הפלילי נגדו.

"מנהל העסקים של מילצ'ן, זאב פלדמן, סיפר לחוקרים שהרעיון היה שבחברת החדשות של המונופול יישבו אנשים 'לרוחו של ראש הממשלה'", דיווח וייץ. פילבר, בחדר החקירות, חיזק את הרושם הזה: "את נתניהו עִניין דבר אחד – היתה לו אובססיה [לגבי] מי ינהל את חברת החדשות. הוא קיווה שאם מילצ'ן יהיה הבעלים יהיה לו גורם אוהד". בסופו של דבר, העסקה לא יצאה לפועל ורשת התמזגה דווקא עם ערוץ 10 (גם כאן, בהובלת איל הון שהעיד כי נדחף לכך על-ידי נתניהו – האוליגרך לן בלווטניק).

נתניהו עצמו סיפק תימוכין לקביעה של פילבר במהלך אחת החקירות, כשהשמיע באוזני החוקרים סיפור מן העבר על תהליך מינוי המנכ"ל והעורך הראשי של חדשות 12. "איך אבי וייס קיבל את התפקיד שלו? אני אספר לכם. באבן-גבירול פינת מרמורק, יש שם בית-קפה, ופגשתי [שם] את מוזי ורטהיים כשהוא עמד למנות את נסים משעל. ואני אמרתי לו: 'מוזי, אתה הולך לעשות טעות גדולה מאוד. יש לך עוד מועמד, נכון?'. הוא אמר לי: 'כן, אבי וייס, לא הכרתי אותו'. אמרתי לו: 'אל תיקח את זה [משעל] כי זה לתת לנוני [מוזס] את ערוץ החדשות, קח את אבי וייס'. אז התערבתי שמה". תמליל החקירה נחשף על-ידי כתבי "כלכליסט" ליטל דוברוביצקי ותומר גנון.

הפגישה של נתניהו ומוזי ורטהיים המנוח, אז בעל מניות מרכזי בקשת, התקיימה כפי הנראה בתחילת 2008. אבי וייס לא הושתל בתפקידו על-ידי ראש הממשלה. נתניהו לא היה אז ראש ממשלה, אלא ראש אופוזיציה שהוביל את מפלגתו, הליכוד, לשפל חסר תקדים של 12 מנדטים. אם שמים בצד את "ישראל היום", החינמון שהקים למענו איל הקזינו האמריקאי שלדון אדלסון שנה לפני כן, לנתניהו באותה תקופה לא היתה השפעה ממשית על איוש תפקידים בתקשורת. אבל בהמשך זה השתנה.

שלדון ומרים אדלסון עם בנימין נתניהו, שבועיים לאחר צאת הגיליון הראשון של "ישראל היום". ירושלים, 12.8.07 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

שלדון ומרים אדלסון עם בנימין נתניהו, שבועיים לאחר צאת הגיליון הראשון של "ישראל היום". ירושלים, 12.8.2007 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

כתב האישום החמור שהוגש נגד נתניהו במשפט המו"לים כולל שלוש פרשות שביניהן מחבר קו מפותל אחד: נסיונותיו של ראש הממשלה להשתלט על התקשורת. דפוס הפעולה שבו נקט מתחלק לשלושה חלקים. החלק הראשון, שכבר כמעט אינו מוכחש, הוא פיתוח שופרות כמו "ישראל היום" וממשיכי דרכו, ערוץ 20, תחנת הרדיו גלי-ישראל ואתרי ימין דוגמת "מידה" ו"חדשות 0404". החלק השני, שנחשף בחקירות, הוא טיפוח יחסי תן וקח עם אילי תקשורת שיש בכוחו של נתניהו להשפיע לטובה – או לרעה – על עסקיהם, כמו במקרה של עמיתיו לספסל הנאשמים, נוני מוזס ובני הזוג שאול ואיריס אלוביץ'.

כמה מה"שתולים" שקידמו מקורבי נתניהו הם שופרות מוצהרים שקמים בבוקר כדי לשרת אותו. אחרים סומנו כידידותיים לראש הממשלה בגלל דעותיהם המשוערות, מבנה אישיותם או הכיפה שלראשם – אף שבפועל הם לא משרתים את נתניהו. חלקם מצהירים שכלל לא ידעו שמנסים לסדר להם ג'וב

החלק השלישי בדפוס הפעולה של נתניהו, שמהדהד מתוך שלושת התיקים הפליליים, קשור ל"אובססיה" שזיהה מקורבו לשעבר פילבר: מינוי עורכים, מגישים וכתבים לתפקידי מפתח לאורכה ולרוחבה של מפת התקשורת הישראלית. עד המדינה פילבר יודע על כך מכלי ראשון. הוא עצמו היה אחד האנשים שבחשו עבור נתניהו בכלי התקשורת כדי להשפיע על המינויים: לחסום עיתונאים שנחשבו עוינים, ולקדם כאלה שיוכלו לסובב את הספינות.

חלק מהאנשים שקידמו אנשיו של נתניהו הם שתולים פר אקסלנס, שופרות מוצהרים שקמים בבוקר כדי לשרת את ראש הממשלה באמתלה של "איזון". אחרים סומנו כידידותיים לראש הממשלה – בגלל דעותיהם המשוערות, מבנה האישיות שלהם או הכיפה שלראשם – אף שבפועל הם אינם משרתים אותו. חלקם מצהירים שכלל לא ידעו שנתניהו ואנשיו מנסים למצוא להם ג'ובים.

ככל שהתקרב מועד המשפט של נתניהו, העדויות לשיטת השתולים הלכו ונערמו. הכתבה הזאת מרכזת אותן, משרטטת את דפוס הפעולה הפסול והמשחית של ראש הממשלה – ומציגה לראשונה את גרסאותיהם של כמה מאנשי התקשורת שנתניהו ואנשיו ביקשו לקדם.

תיק 2000: "קח את הבחור הזה, הכדורגלן"

"תן לי ימני". מו"ל "ידיעות אחרונות" והאיש החזק בקבוצת התקשורת, נוני מוזס, הכיר ברצונו של נתניהו להשתיל אצלו עיתונאים מטעם – והבהיר לו שהדלת פתוחה לרווחה. באחת משתי שיחות הסתר שהוקלטו, נתניהו הפגין זהירות. בשלב הזה, העסקה הפלילית שבה דנו השניים כבר הולכת ומתרחקת. ב-4 בדצמבר 2014, המועד שבו התקיימה השיחה, "חוק 'ישראל היום'" כבר עבר בקריאה טרומית, ונתניהו כבר הדיח את השרים יאיר לפיד וציפי לבני, מקורביו של מוזס. הוא ידע שזמן קצר לאחר מכן תפוזר הכנסת והבחירות יוקדמו.

"תן לי ימני לכתוב, אני אומר לך את זה כבר הרבה זמן", אמר מוזס לנתניהו, ונתניהו השיב: "אני לא יכול להמציא". ובכל זאת, ראש הממשלה שלף שני שמות. הראשון הוא אבי רצון, שדרן רדיו, פרשן ספורט, עורך ופובליציסט פוליטי. "קח את הבחור הזה, איך קוראים לו, הכדורגלן הזה, זה שאוהב לשחק כדורגל, איך קוראים לו... נו. אבי רצון", אמר נתניהו למוזס בהקלטה שנחשפה בתוכנית התחקירים "המקור". רצון, בשיחה עם "העין השביעית", מסר שלא היה מעורב בהצעה ולא ידע על כך כלום (תגובתו מובאת בהרחבה בסוף הכתבה).

ארנון (נוני) מוזס, בעל השליטה בקבוצת "ידיעות אחרונות", באולם בית-המשפט המחוזי בירושלים עם פתיחת משפט "תיק 2000". 24.5.2020 (צילום: עמית שאבי)

ארנון (נוני) מוזס, בעל השליטה בקבוצת "ידיעות אחרונות", באולם בית-המשפט המחוזי בירושלים עם פתיחת משפט "תיק 2000". 24.5.2020 (צילום: עמית שאבי)

בעבר, נתניהו כבר מילא תפקיד בסידור העבודה של רצון. זה קרה בערך עשור לפני כן, כששלדון ומרים אדלסון השקיעו בחינמון קצר הימים "ישראלי", במעין ניסוי שהוביל להקמת "ישראל היום". עד מהרה התגלע סכסוך עסקי בין האדלסונים ובין שותפם דאז, המו"ל שלמה בן-צבי. בהליכים המשפטיים שנפתחו בעקבות הסכסוך, אחד המנהלים של בן-צבי, אריאל גרינברג, הצהיר שאבי רצון נשכר לתפקיד העורך הראשי של "ישראלי" לפי בקשה אישית של נתניהו.

בהמשך, כנראה בגלל הרקע של רצון כעיתונאי ספורט, האדלסונים הורו למנות במקומו מועמד שיוכל לייצר עיתון "משפיע יותר" – עמוס רגב, העורך המייסד של "ישראל היום". כיום, לאחר עשור של הגשת תוכנית ברדיו ירושלים, התפקיד המרכזי של רצון בתקשורת הוא הגשת תוכניות בתחנת הרדיו גלי-ישראל, שצי המגישים שלה כולל את יאיר נתניהו, עיתונאים ביביסטים וקמפיינרים לשעבר של הליכוד (ועל כך בהמשך).

מוזס לא היה מעוניין באבי רצון. בשיחה הסודית עם נתניהו הוא הסביר שעל רקע קשרי העבר של רצון ואדלסון, גיוסו ל"ידיעות אחרונות" יעורר חשד. "עזוב את זה. אני צריך לשמור עליך מפניך", אמר המו"ל, וביקש מנתניהו לחשוב על שמות אחרים. נתניהו הִרהר, ואז הציע את רונן שובל – אחד משני המייסדים של תנועת הימין "אם תרצו".

אבי רצון ורונן שובל (צילומים: משה שי ופלאש 90)

אבי רצון ורונן שובל (צילומים: משה שי ופלאש 90)

תחקירים שפורסמו בשנים האחרונות הצביעו על קשרים כלכליים ואסטרטגיים בין אנשי "אם תרצו" לסביבתו הקרובה של נתניהו. הרצון של נתניהו להשתיל את שובל ב"ידיעות אחרונות" מצטרף לעדויות הללו – וגם העובדה ששמו של המייסד השני של הארגון, ארז תדמור, צץ כמועמד אפשרי מטעם נתניהו לתפקיד מרכזי ב"וואלה". אבל כמו עם רצון, גם הגיוס של שובל ל"ידיעות אחרונות" לא יצא לפועל. שובל מסר כי איש לא פנה אליו בעניין (תגובתו מובאת במלואה בהמשך), ותדמור לא השיב לפניות מטעם "העין השביעית".

עסקת "תיק 2000" בין נתניהו למוזס נגדעה בתחילת דרכה, אחרי שכל צד אותת לצד השני שהוא מתקדם – אבל בלי שמישהו מהם יצבור הישגים משמעותיים. לפי כתב האישום שהוגש נגדם, מוזס דאג לפרסם כמה ידיעות שהועילו לנתניהו – ונתניהו עשה צעדים ראשוניים בדרך לקידום חוק שיפגע כלכלית ב"ישראל היום", המתחרה הישיר של "ידיעות אחרונות". במקרה של "וואלה", לפי כתב האישום ולפי שורה של עדויות והקלטות שפורסמו בשנים האחרונות – העסקה יצאה לפועל.

תיק 4000: "אין להם אלוהים"

אחד ההיבטים הבולטים של המעורבות של אנשי נתניהו ב"וואלה" קשור למינויים. המנכ"ל והאיש החזק באתר בזמן פרשת "תיק 4000", אילן ישועה, ניהל עם איריס אלוביץ' שיחות קדחתניות על עיתונאים שיש לגייס כדי לפייס את משפחת נתניהו – וכאלה שכבר עובדים ב"וואלה" ויש להזיז מתפקידם. כמו מוזס, גם ישועה הפנים את האינטרס של נתניהו. ברגע בוטה של פוליטיזציה שנחשף בתוכנית "המקור", בכירי "וואלה" דנים בהחלפת הכתב המדיני אמיר תיבון, שנחשב שמאלני – אך לפני שהם בוחרים לו מחליף הם מתייעצים עם אנשיו של נתניהו.

שמעון ריקלין (צילום: אמיר לוי)

שמעון ריקלין (צילום: אמיר לוי)

המועמד של ישועה הוא אלמוג בוקר. בשיחה עם איריס אלוביץ' הוא מעדכן אותה שרן ברץ, אחד מיועצי התקשורת של נתניהו, אמר על בוקר שהוא "בסדר". "אין התנגדות שניקח אותו? חבל לי להפסיד אותו. הוא מקצוען", מברר ישועה עם ניר חפץ בתכתובת מסרונים שנחשפה על-ידי רביב דרוקר. חפץ, אז יועץ התקשורת של משפחת נתניהו וכיום עד מדינה נגד ראש הממשלה, משיב לו שיברר.

בתום הבירור, חפץ מציע מועמד חלופי: ארז תדמור, שכאמור ייסד את "אם תרצו" יחד עם רונן שובל, ולאחר מכן כתב לנתניהו נאומים והועסק בתפקיד מרכזי בקמפיין הבחירות של הליכוד. "לא ביקשתי שם. ביקשתי לדעת אם יש בעיה עם בוקר", כתב ישועה לחפץ. מנכ"ל "וואלה" לא רצה את תדמור, והבהיר זאת לחפץ – אבל בסופו של יום גם אלמוג בוקר לא קיבל את התפקיד.

איריס אלוביץ' מילאה תפקיד מרכזי בקשר בין אנשי נתניהו ל"וואלה", לרבות הבחישה במינויים. בסוף 2016, רעייתו של שאול אלוביץ' דנה עם ישועה בגיוס פובליציסטים שיכתבו מאמר או שניים בשבוע, במתכונת שמזכירה את זו שעליה דיברו נתניהו ומוזס ב"תיק 2000". השמות שהיא מציעה אמורים לשרת את הברית עם ראש הממשלה: ארז תדמור, שמעון ריקלין (שכבר כתב בעבר ב"וואלה") והמזרחן גיא בכור, שבשנים האחרונות מרבה לפרסם תיאוריות קשר חסרות בסיס.

ישועה אמנם הפגין התלהבות מבכור ("מעולה") וריקלין ("בן אדם חכם"), ואף אמר שיתקשר אליהם עוד באותו יום, אבל בסופו של דבר המינויים האלה לא יצאו לפועל. בכור מסר בתגובה כי לא קיבל פנייה מ"וואלה", וריקלין סירב להתייחס לדברים.

גיא בכור (צילום: אורן פרסיקו)

גיא בכור (צילום: אורן פרסיקו)

ובכל זאת, אלוביץ' הצליחה להציג לאנשיו של נתניהו כמה הישגים מפוקפקים. בשיחה שנחשפה בתוכנית "המקור" סיפרה אלוביץ' לישועה על שיחה שקיימה עם רן ברץ. לדבריה, היא עידכנה את ברץ שאמיר תיבון טופל: "אמרתי לו, איפה הוא? אתה רואה אותו עכשיו? הוא כותב ספר. אילן פרגן לו לכתוב ספר".

הגרסה של תיבון ממחישה את הנכונות של ישועה והאלוביצ'ים לממן כתב שרוב עבודתו אינה מקבלת ביטוי מעל דפי "וואלה". "ב-2016, בעיקר בחודשים הראשונים של השנה, המצב ב'וואלה' היה חרא", נזכר תיבון בשיחה עם "העין השביעית". "הגבילו אותנו על כל צעד ושעל, היה מאוד-מאוד קשה לפרסם ידיעות בנושאים מדיניים, ובכלל לעבוד בצורה מקצועית. בשלב הזה, התחקיר של גידי וייץ על 'וואלה' כבר יצא, והרגשנו שעשינו כבר את כל מה שאפשר לעשות. חוץ מהתחקיר של גידי היו עוד כתבות, וכולן נבעו מזה שאנשים מ'וואלה' הלכו ודיברו".

הספר שעליו דיברה אלוביץ' הוא ביוגרפיה פוליטית של המנהיג הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו-מאזן). תיבון התחיל לכתוב אותו ב-2015. להערכתו, הוא השקיע בספר 50% מזמן העבודה שלו. כל אותו הזמן, הוא המשיך לקבל משכורת מ"וואלה" כאילו עבד באתר במשרד מלאה. "האלוביצ'ים לחצו על אילן ישועה, הם היו רוצים שאני אשקיע בספר 90% מהזמן שלי. אם פרסמתי, נגיד, אייטם על סקר שהראה שהציבור מעדיף שיעלון יחזיק בתיק הביטחון ולא ליברמן – על כל דבר כזה אילן היה אומר לי שהאלוביצ'ים עצבניים ושואלים 'למה הוא לא עובד על הספר'.

איריס אלוביץ' בבית-המשפט המחוזי בירושלים, ביום פתיחת משפט המו"לים שבו היא עומדת לדין על חלקה ב"תיק 4000". 24.5.2020 (צילום: יונתן זינדל)

איריס אלוביץ' בבית-המשפט המחוזי בירושלים ביום פתיחת משפט המו"לים, שבו היא עומדת לדין על חלקה ב"תיק 4000". 24.5.2020 (צילום: יונתן זינדל)

"אני הורדתי הילוך, אבל הם לא הביאו מישהו במקומי. באותו זמן גם פרסמתי הרבה כתבות בחו"ל, ב'פוליטיקו', ב'טאבלט', ב'אטלנטיק' – כתבות שהייתי שמח שיופיעו גם בעברית, אבל לפרסם אותן ב'וואלה' לא היה אופציה בכלל. הוצאתי ב'פוליטיקו' כתבה של 10,000 מלה על 20 שנות עימותים בין נתניהו לבכירי מערכת הביטחון, שלא סומכים עליו ולא מאמינים לו. הייתי מת לפרסם את זה ב'וואלה', אבל זאת פשוט לא היתה אופציה. להערכתי, פרסמתי עשר כתבות בהיקף כזה בתקשורת האמריקאית. היתה תקופה שעבדתי בזה יותר מאשר ב'וואלה'".

לאלוביצ'ים יש תרומה ישירה למעבר של תיבון מ"וואלה" ל"הארץ" בסוף 2016, זמן לא רב לאחר השיחה עליו בין ישועה לאיריס אלוביץ'. "ישועה רצה להשאיר אותי באתר. הפרשנות שלי היתה שרצו עלה תאנה, מישהו שמזוהה כשמאלני ופרסם מאמרים וכתבות נגד נתניהו, כדי שכשהתיק יתפוצץ יוכלו להציג אותו כהוכחה לנקיון כפיים. ישועה נתן לי הצעה להישאר ולהגדיל משמעותית את השכר שלי, אבל יום אחרי זה הוא חזר אלי ואמר לי שזה לא רלבנטי, כי 'האנשים שבאמת מחליטים' לא נותנים לו להשאיר אותי. זה לא היה עניין של כסף".

אילן ישועה ואיריס אלוביץ' דנו ביניהם גם בסטטוס של עמרי נחמיאס, הכתב הפוליטי, שנשלח באותה שנה לסקר את מערכת הבחירות בארצות-הברית. אלוביץ' תיארה זאת כהישג עבור היחסים עם בלפור, וטענה – ככל הנראה ללא בסיס – שנחמיאס כבר "חצי שנה אוכל, שותה, על חשבוננו, ובקושי מוציא שתיים וחצי כתבות". במקביל ביקשה אלוביץ' להזיז מתפקידה את הכתבת הפוליטית טל שלו. "היא באה כשמאלנית, אבל אמרנו שהיא שמאלנית מחמד. היא נהייתה דוברמן", אמרה לישועה. הזזתה של טל שלו לא יצאה לפועל, והיא ממשיכה למלא את תפקידה עד היום.

שלמה פילבר מובל לדיון בהארכת מעצרו, לפני שהפך לעד מדינה במשפט נתניהו. בית-משפט השלום בתל-אביב, 18.2.2018 (צילום: פלאש 90)

שלמה פילבר מובל לדיון בהארכת מעצרו, לפני שהפך לעד מדינה במשפט נתניהו. בית-משפט השלום בתל-אביב, 18.2.2018 (צילום: פלאש 90)

לפי שיחה אחרת שקיימו ישועה ואיריס אלוביץ', גם העורך הבכיר אבי אלקלעי הוזז מתפקידו לאחר שסומן כבעייתי מבחינת בלפור. בחלק אחר של אותה שיחה, כשהשניים דנים בהתערבויות החוזרות ונשנות של בלפור בעבודת המערכת, ישועה אומר לאלוביץ' שכדי לבצע את ההוראות כראוי צריך לגייס "סוג שונה של אנשים". יש לו גם דוגמה: "צריך להביא את ערן, למרות שערן הזה, זה מסוכן".

לפי רביב דרוקר, שחשף את התמליל, ערן הוא ערן טיפנברון, עורך ynet לשעבר והביצועיסט המרכזי של מלאכת השחתת האתר בעשור הקודם. באחת משתי השיחות המוקלטות מ"תיק 2000", מוזס נוקב בשמו של טיפנברון כמי שיכול לשמש גשר בין לשכת נתניהו ל-ynet ולהוציא לפועל את הטיית הסיקור שנדונה בין השניים. טיפנברון סירב להגיב לדברים.

מתחקיר "המקור" עלה גם ששרה נתניהו, אשת ראש הממשלה, ניסתה לסכל את מינויו של אבירם אלעד לתפקיד העורך הראשי של "וואלה". הסיבה, לכאורה: שמונה שנים לפני המינוי כתב אלעד מאמר ביקורתי על בנימין נתניהו. המינוי של אלעד יצא לפועל חרף הלחצים – אך לאחר מכן, לפי התחקיר, אשת ראש הממשלה ניסתה להביא לפיטוריו. מי שעודד אותה לעשות זאת היה ניר חפץ.

שרה נתניהו בהגיעה לבית-משפט השלום בירושלים לדיון במשפטה בפרשת המעונות, שבסופו הורשעה בפלילים. 7.10.2018 (צילום: יונתן זינדל)

שרה נתניהו בהגיעה לבית-משפט השלום בירושלים לדיון במשפטה בפרשת המעונות, שבסופו הורשעה בפלילים. 7.10.2018 (צילום: יונתן זינדל)

בין שלל המינויים שעליהם מדברים ישועה ואיריס אלוביץ' יש מינוי אחד שגם יצא לפועל: אראל סג"ל, מהשופרות הבולטים והמשפיעים של נתניהו. ישועה גייס אותו בתחילת 2017 כפובליציסט קבוע. ההודעה על מינויו התפרסמה במדור הברנז'ה של האתר יומיים אחרי חשיפת "תיק 2000". בכירי "וואלה" נשמו אז לרווחה כשהתברר להם שפרשת השחיתות של ראש הממשלה, שהשמועות עליה רחשו בחודשים שלפני כן, קשורה למוזס ולא למשפחת אלוביץ'.

בשיחה עם איריס אלוביץ', ישועה ציין את צירוף סג"ל כמהלך שאמור לפייס את שרה נתניהו. מתמליל שחשף דרוקר עולה שאלוביץ' תכננה להשתמש בגיוס של סג"ל כדי לתרץ את ביטול מינויו של אלמוג בוקר לתפקיד הכתב המדיני. עם זאת, היא חששה שאפילו זה לא יספק את סביבת נתניהו: "הרי אין להם אלוהים, הוא יכול להגיד לאראל סג"ל, 'תבטל איתם, אני רוצה להכניס את ארז תדמור'".

החשש הזה התבדה. סג"ל הצטרף ל"וואלה" וכתב טור שבועי שפורסם במגזין סוף השבוע של האתר. כותרת הטור הראשון שפרסם שם היתה "צ'רצ'יל הציל את העולם שיכור באמבטיה. אז ליפול על הסיגרים של ביבי?".

גל"צ? "ירון ואני כבר דיברנו"

סג"ל החזיק מעמד ב"וואלה" קצת יותר משנה. הוא הודיע על התפטרותו מהאתר בפברואר 2018 בשידור חי בערוץ 20, בתוכנית "הפטריוטים" בהנחייתו. "אני ביביסט מספר אחת בישראל, ואני גם קורא לכל מי שאומר ש'וואלה' נתן סיקור כל-כך חיובי לנתניהו – תראו לי בעל טור אחד ב'וואלה' בעשר שנים האחרונות שכתב טורים בעד נתניהו, בעד ממשלת הימין", טען סג"ל, והכריז שהוא לא מוכן יותר להיות עלה תאנה. ימים אחדים לפני הודעת ההתפטרות התיאטרלית הפכה "פרשת בזק" ל"תיק 4000", ונחשף שהמשטרה חוקרת גם את מעורבותו של נתניהו במסכת הפלילית.

אראל סג"ל (צילום מסך מתוך שידורי כאן 11)

אראל סג"ל (צילום מסך מתוך שידורי כאן 11)

ימים אחדים לאחר הודעת ההתפטרות מ"וואלה", סג"ל הודיע שהוא מתפטר גם מגלי-צה"ל – עוד גוף תקשורת ששימש כיעד לבחישה מצד נתניהו ואנשיו. בהמשך קיבל טור שבועי ב"ישראל היום" ותוכנית אקטואליה בתאגיד השידור הציבורי (לאחרונה פרש מהתאגיד וחזר לערוץ 20). סג"ל סירב להשיב לשאלות בנוגע ליחסיו עם נתניהו ונסיבות גיוסו לתפקידים שמילא בשנים האחרונות בכלי התקשורת.

מפקד גלי-צה"ל בתקופה שבה גויס סג"ל היה ירון דקל, כיום מגיש בכיר בתאגיד השידור הציבורי. נתניהו, בחקירה שתמלילה נחשף על-ידי גידי וייץ, טען שדקל הביע נכונות להשתיל עיתונאים מטעמו בתחנה הצבאית: "בא הנה ירון דקל", אמר נתניהו, "שגם איתו עשיתי עסקה, כן? ואומר לי, 'תגיד לי איזה אנשים אתה רוצה שנכניס לכאן. אני רוצה לאזן'".

המגעים בין נתניהו לדקל יצאו לאור עוד קודם לכן, בסיטואציה יוצאת דופן שאירעה באוגוסט 2016: פגישה בדלתיים סגורות שקיים נתניהו עם משלחת של כ-30 מבכירי המגישים והעורכים בגלי-צה"ל במעון ראש הממשלה בירושלים.

הכתב החוקר אבנר הופשטיין (חבר הוועד המנהל של עמותת "העין השביעית"), שהשתתף בפגישה, תיאר אותה כך בכתבה שפרסם באתר "זמן ישראל": "נתניהו היה מבודח, במצב רוח מרומם, ומלא אנרגיות. אבי ברזילי, ראש מערכת החדשות של התחנה אז, שהצהיר עם כניסתו לתפקיד כי הוא שמאלני-מומר, העתיר מחמאות על ראש הממשלה. העיתונאים מסביב בקושי הצליחו לסגור את הפה מתימהון. אחד הנוכחים שאל את נתניהו שאלה מפורשת לגבי גל"צ. נתניהו לא התבלבל: הוא העיף מבט לעבר ירון דקל, אז מפקד התחנה, שישב לצדו כילד נזוף, ואמר בחיוך: 'ירון ואני כבר דיברנו. אמרתי לו מה התוכניות שלי לגבי גלי-צה"ל'".

ירון דקל (צילום: יונתן זינדל)

ירון דקל (צילום: יונתן זינדל)

בשיחה עם "העין השביעית", הופשטיין מתאר את הריאקציה של דקל לפגישה: "אחרי שיצאנו משם, תפסתי טרמפ עם דקל וברזילי. דקל ישב בשקט מקדימה, רמוס ועגמומי". הופשטיין, שכיהן אז כראש דסק התחקירים, פוטר שנה אחר-כך על-ידי דקל ותבע את גלי-צה"ל תוך הטחת ביקורת חריפה על מפקדו. הוא האשים אותו, בין היתר, בפוליטיזציה וברתימת השידורים למען נתניהו ומקורביו. התיק הסתיים בפשרה שבה שילמה לו התחנה 83 אלף שקל, אך בלי להודות בטענות.

התביעה של הופשטיין הסתיימה רגע לפני שדקל אמור היה לעלות על דוכן העדים ולהיחקר. בשורה של התבטאויות פומביות הוא טען שמהלכי ה"איזון" שביצע, כולל הגיוס של "הביביסט מספר אחת" אראל סג"ל, נועדו ליצור בתחנה קאדר עיתונאי שישקף את המגוון בחברה הישראלית – יותר דתיים וחרדים, ופחות בנים של ידוענים פרוטקציונרים מהברנז'ה החילונית והשמאלנית. רשימת המגישים האורחים בתוכנית של סג"ל כללה עוד שני ביביסטים בולטים: שמעון ריקלין וגלית דיסטל-אטבריאן.

בפברואר 2016, באותו שבוע שבו הצטרף סג"ל לתחנה הצבאית, גויס לשורותיה גם יעקב ברדוגו – איש עסקים ועסקן פוליטי עם קשרים בליכוד ובלי רקע ממשי בעיתונות. דקל העניק לו את תואר "הפרשן הפוליטי של גלי-צה"ל", כיסא קבוע בתוכנית יומית וגם תוכנית סוף שבוע. עד מהרה הפך ברדוגו לאחד הגורמים הכי חזקים בגלי-צה"ל, ולא פעם הואשם – גם על-ידי עמיתיו לתחנה – בהשמעת תעמולה בשירותו של נתניהו.

יעקב ברדוגו (צילום: יונתן זינדל)

יעקב ברדוגו (צילום: יונתן זינדל)

בשנה שעברה, אחרי עימות קולני שהתגלע בין ברדוגו למגישים הוותיקים רזי ברקאי ורינו צרור, ראש הממשלה נזעק להגנתו ואף איים בסגירת התחנה: "בגלי-צה"ל יש שדרן אחד שלא מוכן ליישר קו עם השמאל והברנז'ה. הוא מפריע לשידורי התעמולה היומיים של רינו צרור, רזי ברקאי ואחרים בעד מפלגת השמאל של לפיד-גנץ, אז הם מפעילים לחץ אדיר כדי לסלק אותו מהתחנה. זה לא יקרה – יש גבול למשטרת המחשבות ולסתימת הפיות של השמאל. אנחנו לא בצפון-קוריאה. אם לא יהיה ביטוי גם לימין – אין לגל"צ זכות קיום".

נסיבות גיוסו של ברדוגו לגלי-צה"ל עשויות להתברר בקרוב בין כותלי בית-המשפט. עד המדינה ניר חפץ הגיש נגדו תביעה בטענה שהפיץ מידע אינטימי עליו בקבוצת ווטסאפ בשם "אחדות הליכוד", לכאורה תוך הפרת צו איסור פרסום. במכתב התראה ששיגר אליו חפץ לפני הגשת התביעה נטען ש"מצוי בידינו מידע חד-משמעי, מגוף ראשון, השופך אור חדש על אודות פעולות ומגעים סמויים מעין הציבור שקיים ראש הממשלה, חה"כ בנימין נתניהו, בתחילת שנת 2016 בנוגע למינויך לתפקיד שדר ומגיש בכיר של תוכנית אקטואליה יומית בשעות האזנת השיא של גלי-צה"ל.

"כידוע לך היטב, זמן קצר לאחר ביצוען של פעולות חשאיות אלה, זכית במינוי בו חשקת זמן רב, הפכת בזכותו לדמות ציבורית רבת השפעה, והס מלהזכיר את העובדה כי אתה נהנה מאז גם ממקור הכנסה קבוע הנשען על תקציב משרד הביטחון". ברדוגו, בתגובה, טוען שמדובר ב"רכילות ודברי דיבה שקריים" (תגובתו המלאה מובאת בהמשך).

ניר חפץ עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בדצמבר 2009, בעת ששימש כראש מערך ההסברה (צילום: יוסי זמיר)

ניר חפץ עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בדצמבר 2009, בעת ששימש כראש מערך ההסברה (צילום: יוסי זמיר)

עורכי-דינו של חפץ, אילן סופר ורון אביב, ציינו כי לדברי חפץ, מיד לאחר המינוי של ברדוגו למגיש בגלי-צה"ל חל זינוק בהיקף הפגישות בארבע עיניים שקיים עם נתניהו, כמו גם היקף "התדרוכים הטלפוניים השוטפים". בדיון הראשון שהתקיים בתביעה הצהיר עו"ד סופר שההליך המשפטי יחשוף לא רק כיצד קיבל ברדוגו את תפקידו, אלא גם את נסיבות גיוסם של "אנשי תקשורת נוספים".

דקל, בתגובה שהעביר בעבר לעיתון "כלכליסט", טען שההצעה לגייס את סג"ל וברדוגו הועלתה באוזניו לראשונה על-ידי סגנו אבי ברזילי, מנהל מחלקת החדשות. "אני אישרתי את הרעיון והוצאתי אותו לפועל כדי להגביר את הגיוון ואת אמון התחנה בקרב קהלים רבים בישראל שלא ראו בה את ביתם. שום גורם חיצוני לתחנה לא היה מעורב במינוייהם של אראל סג"ל או של יעקב ברדוגו", הוסיף. לפחות לגבי סג"ל, לברזילי יש גרסה אחרת. בראיון ל"גלובס" עם כניסתו לתפקיד, הוא אמר שהמגעים עם סג"ל נמשכו "חודשים" – כלומר, החלו הרבה לפני שברזילי נכנס לתפקידו בתחנה הצבאית.

עד כה, דקל לא התייחס לטענה של נתניהו על "עסקה" שסוכמה ביניהם. גם בתגובה שהעביר לכתבה זו (המובאת בהמשך) נמנע מלהתייחס לכך.

שמעון אלקבץ? "בינגו"

כיום, מפקד גלי-צה"ל הוא שמעון אלקבץ. עורך ותיק שאמנם היה ממקימי תחנת הרדיו גלי-ישראל ב-2010, ולאחר מכן מונה על-ידי שרת החינוך לימור לבנת מהליכוד לתפקיד ראש מינהל התרבות במשרדה, אך אינו מזוהה כ"ביביסט". בגלי-צה"ל, אלקבץ נתפס כמפקד נקי כפיים, ולצד זה גם כבעל אופי נוח ומפייס. ייתכן שזוהי התכונה שהפכה אותו למועמד ראוי בעיני מקורביו של נתניהו – ולנסיונות שלהם להשתמש בו כדי להדק את האחיזה בתקשורת.

שמעון אלקבץ (צילום: פלאש 90)

שמעון אלקבץ (צילום: פלאש 90)

בתחילת 2016 כיהן אלקבץ כעורך הראשי של רשות השידור. הרשות היתה אז בימיה האחרונים, ואלקבץ כבר מונה לתפקיד סמנכ"ל הרדיו בגוף שהוקם כדי להחליף אותה – תאגיד השידור הציבורי. עד סגירת הרשות, הוא מילא את שני התפקידים במקביל. זאת היתה התקופה שלפני תיקי האלפים, ועדי המדינה חפץ ופילבר עדיין נכללו בחוג המקורבים של נתניהו ובחשו בשמו בכלי התקשורת. בהתכתבויות ביניהם, שנחשפו על-ידי רביב דרוקר, עלה גם שמו של אלקבץ.

באחת מהם, שמתוארכת ל-5 בפברואר 2016, פילבר שיגר לחפץ עדכון: "עכשיו בין 13:00 ל-15:00 מגיש דרור אידר תוכנית אישית ברשת ב'. סנונית ראשונה של דחיפת אנשינו למיקרופון בידי שמעון". אידר כיהן אז כעורך מדור הדעות ופובליציסט בכיר ב"ישראל היום", ובהמשך מונה על-ידי נתניהו לשגריר ישראל באיטליה.

קצת לפני כן, ב-29 בדצמבר 2015, הודיעו בתאגיד על מינויו של אלקבץ לתפקיד סמנכ"ל הרדיו. באותו יום התכתבו פילבר וחפץ לגבי המועמד הראוי בעיניהם לתפקיד בכיר ומשפיע יותר בתאגיד. "הצעתי למנחם הורוביץ לבוא להיות מנהל חטיבת החדשות. מקובל על הבוס (לפי דרוקר, 'הבוס' הוא נתניהו; א"ב). הבוס הציע לו גם דברים אחרים. אם מפעילים עליו מכבש נכון אנחנו בבינגו", כתב פילבר. וחפץ השיב: "הוא אדם נפלא, מצוין, אבל ספק אם יבוא, ואם יבוא הוא יהיה חלש מדי".

דרור אידר (צילום: אורן פרסיקו)

דרור אידר (צילום: אורן פרסיקו)

הורוביץ, אז והיום איש חדשות 12, לא קיבל את התפקיד. העיתונאי הוותיק, שמזוהה בשנים האחרונות עם כתבות שוטטות הומוריסטיות במשקל נוצה, היה מתבלט כמינוי לא הגיוני ומעורר תהיות. בתגובה שמסר לכתבה זו הוא אומר שאיש לא פנה אליו בנושא. בכל אופן, לחפץ היה מועמד הגיוני יותר: שמעון אלקבץ. "היה לך ביד בינגו וזרקת לפח", הוא כתב לפילבר על אלקבץ. "אני לא הבאתי את שמעון. להפך. אתה הובלת לשם. זה מהלך של פעם בחמישים שנה. לא מסוגל להבין למה לא מינית שם עורך ראשי".

פילבר השיב: "אחד משניהם ימונה בהמשך. גם שמעון העדיף את הטקטיקה הזאת". חודשים אחדים לאחר מכן, במרץ 2016, פילבר וחפץ שבו להתכתב על המינוי. "צריך לחפש כרגע שמות בשביל מנהל אקטואליה לטלוויזיה", כתב פילבר. חפץ השיב בתהייה: "למה לא עורך ראשי". פילבר הבהיר: "בנוסף לעורך ראשי – שמעון. עוד דונם ועוד עז". כעבור שנה פרש אלקבץ מהתאגיד. שר הביטחון דאז, אביגדור ליברמן, מינה אותו לתפקיד מפקד גלי-צה"ל. אלקבץ בחר לא להתראיין או למסור תגובה לכתבה זו.

מאבקו של נתניהו על השליטה בתאגיד היה אחד הקרבות העיקשים – והמתוקשרים – שניהל בזירת התקשורת. בשלב מסוים, ראש הממשלה ביקש לבטל את הקמת התאגיד ולהותיר על כנה את רשות השידור אכולת הסיאוב והפוליטיזציה. לאחר מכן דחה את מועד עליית התאגיד לאוויר. בהמשך, ביקש להחליש את התאגיד באמצעות הפרדתו מחטיבת החדשות – מהלך שנעצר הודות להתערבות של בג"ץ.

מנחם הורוביץ (צילום: משה שי)

מנחם הורוביץ (צילום: משה שי)

באחת העתירות שהוגשו אז נכלל תצהיר של חבר-הכנסת דאז איתן כבל, יו"ר ועדת הכלכלה, שבה נדונו ענייני התאגיד. כבל טען שהניסיון של נתניהו לבטל את הקמת התאגיד נועד להפעיל לחץ שיאפשר לראש הממשלה למנות עיתונאים שתולים למשרות בכירות בגוף החדש – וכך "לבסס שליטה פוליטית בתאגיד".

פילבר, איש סודו של נתניהו ומנכ"ל משרד התקשורת, היה מעורב במגעים עם עובדים פוטנציאליים בתאגיד השידור. כתב "דה-מרקר" נתי טוקר חשף שפילבר ביקש ממנכ"ל התאגיד אלדד קובלנץ להדיח את מנהלת חטיבת החדשות דאז, שלומית אברהם-גלוברזון. האיש של נתניהו הציע במקומה ארבעה מועמדים: שמעון אלקבץ, אילה חסון, אלעד טנא (כיום סמנכ"ל הדיגיטל בתאגיד), ומיכאל (מיקי) מירו.

"ההערכות הן שפילבר היה מעוניין בעיקר במינויו של מירו", כתב טוקר. "פילבר אף נפגש עם מירו ודן עמו בנושא. מירו היה מנהל קול-ישראל בתקופה שבה נעשה ניסיון להדיח את העיתונאית קרן נויבך, או 'לאזן' את שידוריה ברשת ב' באמצעות מגיש מחליף. ההערכות הן שהשמות שבהם נקב פילבר היו 'שמות קש' שנועדו בעיקר להציע כמה חלופות לאברהם-גלוברזון, בעוד שבעצם היה מעוניין במינויו של מירו, שכן שאר המועמדים הם עצמאיים ולא נחשבים כמקורבים לגורם פוליטי כזה או אחר". מירו אינו ידוע כמקורב של נתניהו, והגיוני יותר שכמו במקרה של אלקבץ – המועמדות שלו קרצה לאנשי ראש הממשלה משום שהוא אינו נחשב לעורך בעל כושר עמידה בלחצים.

לאחר פרישתו, בראיון לתוכנית הרדיו של "העין השביעית", נשאל מירו האם הוא מילא תפקיד ב"מנגנון העקום" של המינויים הפוליטיים ברשות השידור. "בוודאי", השיב. "כשאתה יודע לאיזו מטרה אתה בא אז אתה משתף פעולה. שלא יהיה לך ספק, כל המינויים בסקטור הציבורי הם מינויים שיש בהם כוונות, תכנונים. [...] ממנים את מי שצריך למנות כדי שיאשר את מה שצריך". בתגובה שמסר לכתבה זו, המובאת בהרחבה בהמשך, מירו מסר כי הדיווחים על נסיונו של פילבר למנות אותו לתפקיד מרכזי בתאגיד חוטאים למציאות – וכי הוא לא היה מעוניין לקבל תפקיד כזה.

הבחישות של חפץ ופילבר בשידור הציבורי לא הסתיימו שם. כתב "כלכליסט" אביאור אבו חשף התכתבות שקיימו השניים בינואר 2016. "יש מנהלת שיווק בכירה, לילך אורן-הימלמן, שהתראיינה אצל אלדד [קובלנץ] לתפקיד סמנכ"לית שיווק – היא משלנו", כתב חפץ. פילבר השיב לו במלה אחת: "בודק". המועמדת, לילך רון-הימלמן (חפץ שגה באיות), לא קיבלה תפקיד בתאגיד. חלק ניכר מהשמות שהוזכרו בשיחות בין פילבר לחפץ לא גויסו לתפקידים שייעדו להם צמד הבוחשים – דינמיקה שמעלה את האפשרות שלפחות חלק מהבחישות היו מעין שיח נוכלים פנטזיונרי.

מיכאל (מיקי) מירו (צילום: פלאש 90)

מיכאל (מיקי) מירו (צילום: פלאש 90)

בהמשך החודש כתב פילבר לחפץ: "דיברתי עם קלמן [ליבסקינד], לא שלל, הבטיח תשובה עד מחר". חפץ השיב לו שמדובר בחדשות נהדרות, ופילבר המשיך: "שאלתי אותו מתי הציעו לממש הצעות שכתב במאמר שלו. והבהרתי שהדיל הוא שהוא בא עם מצ'טה – ענה לי שזה ברור מאליו". חפץ בתגובה: "מעולה".

ליבסקינד גויס בהמשך להגיש תוכנית אקטואליה יומית בכאן רשת ב', ולאחר מכן החל להגיש גם תוכנית טלוויזיה זוגית עם אראל סג"ל בכאן 11. בתגובה לפניית "העין השביעית" מסר ליבסקינד כי השיחה שלו עם פילבר לא היתה קשורה לתאגיד או לגיוסו לשורותיו. "למיטב זכרוני, התאגיד לא הוזכר בשיחה ולו במלה אחת", מסר ליבסקינד (תגובתו המלאה מובאת בהמשך).

באותה תקופה, כשרשות השידור נשמה את נשימותיה האחרונות, חפץ ופילבר השקיעו זמן גם כדי לברר האם מעסיקים שם את אבנר הופשטיין – הכתב החוקר של גלי-צה"ל, שחשף אי-סדרים סביב העסקת חפץ על-ידי הליכוד וסומן כבר כקול אופוזיציוני בתחנה הצבאית. לפני כן, הופשטיין הכין כמה כתבות תחקיר לסדרת התעודה "מבט שני".

קלמן ליבסקינד (צילום: יונתן זינדל)

קלמן ליבסקינד (צילום: יונתן זינדל)

במסרון שנחשף על-ידי רביב דרוקר, פילבר עדכן את חפץ שהופשטיין מוגדר כ"במאי פרילאנס מסוג ש"ת" (שובר תשלום), ושהוא "לא פעיל כרגע" ו"לא יופעל עד לבירור העניין בערכאות". "העניין" הוא תלונה כוזבת שהוגשה בעקבות התבטאות של הופשטיין והסתיימה בלא כלום. כשנגמרה הבדיקה בעניינו והוחלט להחזירו לפעילות בתחנה הצבאית, פילבר עדכן את חפץ.

בהתכתבויות מפברואר 2016, שנחשפו ב"כלכליסט", פילבר וחפץ דנו במינויים למועצת תאגיד השידור הציבורי – הגוף שמפקח על התנהלות התאגיד, שאמור להיות מנותק לחלוטין מהשפעות פוליטיות. חפץ כותב לפילבר שהוא שוחח עם איש יחסי-הציבור והעיתונאי לשעבר צבי אלוש, שאותו הכיר מעבודתם המשותפת ב"ידיעות אחרונות". "אמרתי לו שיצפה לצלצול ושיהיה חיובי", הוא אומר. אבל המינוי של אלוש לא יצא לפועל. בחודש שלאחר מכן כתב חפץ לפילבר: "מינית לתאגיד את שלומי שטיין ולא את צביקה אלוש? הזוי".

פילבר אמר לו בתגובה שלא הוא ממנה את חברי המועצה, אלא ועדה בראשות השופט עזרא קמא. ראוי לציין כי הקמתה של ועדה בלתי תלויה זו היתה צעד הכרחי כדי לוודא שגוף השידורים החדש יהיה חסין ככל הניתן מפני בחישות פוליטיות מהסוג שחפץ תפס כמובנות מאליהן. ובכל זאת, פילבר הציג לחפץ גם הישג אחד: "אני כבר עובד על Plan B. הצלחתי למנוע את מינוי [משה] שלונסקי – ניצחון עלוב". אלוש, בתגובה, מסר שלא היה מעורב במהלך של חפץ ולא ידע עליו.

צבי אלוש (צילום: משה שי)

צבי אלוש (צילום: משה שי)

הניסיון להשתיל אדם במועצה שמפקחת על השידורים מזכיר מהלך דומה שאירע באותם ימים על ערוץ 10 – הערוץ של דרוקר, שחשף בו כמה מהפרשות החמורות ביותר של נתניהו ואנשיו, מ"ביביטורס" ועד פרשת הצוללות וכלי השיט. לן בלווטניק, המיליארדר ששולט כיום במה שפעם היה ערוץ 10, מסר עדות במסגרת "תיק 1000" וסיפר שנתניהו ביקש ממנו להשתלט על הערוץ. אלמלא היה עושה זאת, הערוץ היה עלול להימכר לפרסומאי אילן שילוח, מבקר חריף של ראש הממשלה.

נתניהו אישר זאת: "אמרתי ללן, 'זו משימה לאומית, למרות שאתה לא הולך להרוויח כסף'". חודשים אחדים לאחר כניסת בלווטניק לערוץ 10 הוחלט למנות יושב ראש חדש לדירקטוריון של חברת החדשות: רמי סדן, יחצן לא מוכר במיוחד שבעבר ייצג את שרה נתניהו. המינוי יצא לפועל, אך לאחר כהונה קצרצרה הודח סדן על-ידי מועצת הרשות השנייה, אחרי שהתברר כי סילף את קורות חייו כדי לעמוד בתנאי הסף של התפקיד.

מאז התמזג ערוץ 10 עם חברת רשת והפך לערוץ 13 – אך בלווטניק עדיין שולט בו ביד רמה. לאחרונה, אחרי שהוביל בערוץ סבב קיצוצים שבמסגרתו פוטרו כמה עיתונאים בולטים שזוהו כמבקרים של נתניהו, גורמים בערוץ טענו שמדובר במסע טיהור פוליטי. בהנהלת הערוץ הכחישו.

יחצנים בדימוס של נתניהו ומשפחתו נוטים להתגלגל לתפקידי מפתח בתקשורת הישראלית. ברשימה שכוללת את סדן ואת ניר חפץ (שכיהן כעורך "מעריב" אחרי שפרש ממשרד ראש הממשלה) חבר גם היחצן אמיר גילת, שכיהן כיו"ר מועצת רשות השידור בשנות ההתפוררות שלה, שחופפות את שנות שלטונו של נתניהו. יחצן אחר שלו, בועז סטמבלר, מונה למנהל לשכת הפרסום הממשלתית (לפ"מ), הגוף שאחראי לקמפיינים הפרסומיים של משרדי הממשלה, שחולש על תקציב שנתי בגובה מאות מיליוני שקלים.

תופעת העיתונאים הקמפיינרים

הניסיון של נתניהו להשתלט על השידור הציבורי הוכתר ככישלון. לתאגיד אמנם גויסו "ביביסטים" מוצהרים דוגמת אראל סג"ל וגלית דיסטל-אטבריאן, אבל המשרות הניהוליות הבכירות נותרו מחוץ להישג היד של ראש הממשלה ואנשיו. חלק ניכר מהשמות שהוזכרו לעיל אפשר למצוא במקומות אחרים: כלי תקשורת שמוכנים לשמש כשופר של ראש הממשלה, ואינם מתנצלים על כך. "ישראל היום", ערוץ 20 ותחנת הרדיו גלי-ישראל. אם תרצו, האורוות שבהן מתחממים הסוסים עד שיוזנקו לתחרות האמיתית – בתאגיד, בגלי-צה"ל ובתקשורת המסחרית.

ארז תדמור (צילום: הדס פרוש)

ארז תדמור (צילום: הדס פרוש)

אליהם מצטרף סוג נוסף של אנשי תקשורת: העיתונאים הקמפיינרים. תועמלנים ובעלי תפקידים בקמפיינים של נתניהו והליכוד, שעם תום מערכת הבחירות חוזרים לכלי התקשורת – כמגישים, ככותבי טורים וכפאנליסטים. רן ברץ, יועץ התקשורת של נתניהו שבחש במינויים ב"וואלה", פרש לאחר מכן ממשרד ראש הממשלה ומיד חזר לאתר הביביסטי "מידה", שאותו ייסד.

ארז תדמור, המועמד של חפץ לתפקיד עיתונאי בכיר ב"וואלה", מילא תפקיד מרכזי בקמפיין הבחירות של הליכוד ונכלל ברשימת מועמדי המפלגה לכנסת ה-21. כיום הוא מגיש תוכנית יומית בתחנת הרדיו גלי-ישראל ומפרסם טורים ב"ישראל היום". קלמן ליבסקינד, במאמר מעורר הדים שהקים עליו את אוהדי נתניהו, כתב עליו כך: "אין בין האיש הזה לבין עיתונות ולא כלום. עיתונות עבורו היא חלטורה, שמסייעת להעביר את הזמן בין מערכת בחירות אחת לשנייה. יום אחד הוא במטה הבחירות של הליכודניקים, ויום למחרת הוא מראיין אותם, וחוזר חלילה".

עו"ד מיכאל דבורין, יועץ לקמפיין הבחירות של הליכוד, הגיש עם תדמור תוכנית אקטואליה בגלי-ישראל לפני ואחרי הבחירות. יערה זרד, עוד מגישה בתחנה, הצטרפה לקמפיין הליכוד ב-2019 ואף העידה במשטרה בעקבות החשד להטרדת שלמה פילבר בגין הסכמתו לשמש עד מדינה. לאחר הבחירות שבה לשדר בגלי-ישראל. שותפה להגשה הוא יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה ושותף מרכזי בקמפיינים הפוליטיים שלו.

לצדם אפשר למצוא שני שמות שצצו בשיחות הסודיות של נתניהו ואנשיו: מנחם הורוביץ ואבי רצון, שמגישים בגלי-ישראל תוכניות יומיות. שדרנים קבועים נוספים בתחנה הם כתב "ישראל היום" מתי טוכפלד, שרון גל ואלי ציפורי – בעבר עורך בכיר ב"גלובס" ובשנים האחרונות איש התקשורת המצוטט ביותר בחשבון הפייסבוק של נתניהו.

לא אובססיה, מאבק על כוח

המאמר של קלמן ליבסקינד, שבו נמתחה ביקורת חריפה על העיתונאים הביביסטים, סימן קו בחול. במשך שנים, נתניהו ומקורביו השתמשו באופן ציני במושגים כמו "איזון" ו"גיוון" כדי לשנות את פניה של התקשורת הישראלית. חומרי החקירה שנחשפו בפרשות הפליליות של ראש הממשלה המחישו שמה שעמד לנגד עיניהם לא היה תיקון העיתונות הישראלית – אלא ניסיון להשתיל בה פונקציונרים של השחתה. בחלק מהמקרים מדובר במעין סוכני צללים, שמזוהים עם נתניהו ועמדותיו, ובמקרים אחרים היו אלה עורכים ומנהלים חלשים, כאלה שניתן יהיה ללחוץ ולהשפיע עליהם.

אבל הסיפור של נתניהו והתקשורת מורכב יותר. היכולת של ראש הממשלה ושליחיו להשחית את הרשות הרביעית השתלבה עם מציאות שבה בעלים, עורכים ומנהלים היו מוכנים לתת לו להשחית אותה – ולעתים, כמו במקרה של מוזס והאלוביצ'ים, גם עשו מאמץ ניכר כדי להמחיש זאת.

"בנימין נתניהו יכול היה להיות המרפא הגדול של התקשורת הישראלית, אבל הוא בחר לעשות לתקשורת את מה שהוא עושה למערכת אכיפת החוק. במקום לתקן אותה, הוא הכניס אליה אנשים שהורסים אותה מבפנים"

ד"ר דורון נבות, ראש המחלקה לממשל ורעיון מדיני בבית-הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, חוקר פוליטיקה ושחיתות פוליטית. "במובן מסוים, בהקשר של נתניהו יש שימוש לא נכון במונח 'שחיתות'", הוא אומר בשיחה עם "העין השביעית".

"יש נטייה להסתכל על נתניהו כעל מחולל השחיתות המרכזי בתקשורת הישראלית. הנטייה הזאת מבוססת על נקודת מבט קצת מחנאית. מנקודת מבט יותר אובייקטיבית, נתניהו עושה בתקשורת משהו יותר מתוחכם. משהו שבעיניו יש לו לגיטימציה – וגם בעיני המחנה שלו, שלא מקבל ייצוג שוויוני בתקשורת. קודם כל, כי נתניהו מתערב בתקשורת שמראש, בלי קשר אליו, נמצאת במצב גרוע. הוא פוגש מערכת עם בעיות מבניות וקלקולים, ובעיות אתיות – והוא אישית סובל מהשחיתות שקיימת בה. את הסיבות שיש לו להיאבק בתקשורת אפשר להבין. זה הרבה יותר ממהלך פשוט של שחיתות. זה מהלך מהפכני. מבחינתו זה אפילו סוג של רפורמה".

אבל נתניהו לא באמת מנסה לתקן את המצב. הוא רוצה לשמר את השחיתות, אבל לגרום לה לעבוד עבורו.

"נתניהו אוהב להציג את המוטיבציה שלו כרצון ליצור 'איזון', אבל אין ספק שהוא רוצה שהתקשורת תישאר מוטה – אבל לטובתו. ואיך 'מאזנים' את התקשורת? אחת הדרכים היא להכניס אנשים משלו. אבל אם אתה לוקח משהו עקום, והוא עקום שמאלה, ואז אתה מכניס בו אלמנטים שמעקמים אותו ימינה – אתה לא מקבל מערכת ישרה או מאוזנת. לא ריפאת אותה, קלקלת אותה עוד יותר.

"בפועל, נתניהו פועל ממניעים פסולים ובשיטות פסולות. המינוי של אנשי תקשורת מטעמו הוא רק שיטה אחת, והיא ייצרה רבדים של תקשורת מהסוג הגרוע ביותר שיש. אלו תהליכים מאוד-מאוד כוחניים, והמהות שלהם היא מאבק על כוח. צריך להיפטר מהדיבור על זה שנתניהו 'אובססיבי' לתקשורת. נתניהו לא 'אובססיבי', זה לא עניין פסיכולוגי. נתניהו רוצה כוח. וכבן אדם שמבין בכוח, הוא מבין שהדרך שלו להשיג כוח היא להשפיע על דעת הקהל. והדרך להשפיע על דעת הקהל היא להשפיע על התקשורת הממוסדת".

ד"ר דורון נבות (צילום: "העין השביעית")

ד"ר דורון נבות (צילום: "העין השביעית")

מבחינה תועלתנית, להערכתך, זה עזר לו?

"תיכנס רגע לראש של השליט. בתור שליט, מה עדיף לך – מערכת הרוסה, או מערכת שעובדת בשבילך? נתניהו לא הצליח ליצור מערכת שעובדת בשבילו. זה לא שהוא הקים את 'ישראל היום', ו'ישראל היום' החליף את 'ידיעות אחרונות'. 'ישראל היום' הרס את 'ידיעות אחרונות', אבל לא תפס את מקומו כגוף התקשורת החזק והמשפיע במדינה. הוא לא באמת ייצר סדר חלופי. הוא בעיקר הצליח לזרוע הרס.

"במאה ה-21, אדם לא יכול לשלוט לאורך זמן על-ידי כאוס. זה טוב לחודש, לחודשיים, בשביל לזכות בעוד מערכת בחירות ועוד מערכת בחירות – אבל זה לא עובד ככה לאורך זמן. זה מייצר הרבה אנטגוניזם וכוחות שרוצים – ולו כדי לשרוד – להפיל אותך. נתניהו יכול היה להיות המרפא הגדול של התקשורת הישראלית, כמו שהוא לכאורה יכול היה להיות המרפא הגדול של מערכת אכיפת החוק – אבל הוא בחר לעשות לתקשורת את מה שהוא עושה למערכת אכיפת החוק. במקום לתקן אותה, הוא הכניס אליה אנשים שהורסים אותה מבפנים".

תגובות

ירון דקל התבקש להתייחס לדבריו של נתניהו לגבי "עסקה" או "תוכנית" שכביכול הוסכם עליה, אך העדיף שלא להתייחס לכך באופן ישיר. "מדובר בטענות ממוחזרות ומופרכות שמופצות על-ידי גורמים מופעלים ואינטרסנטים", מסר בתגובה. "גם אם ימחזרו ויחזרו על דברי השקר פעמים רבות – הם לא יהפכו לאמת".

דקל נמנע מלהתייחס להבדלים בין הגרסה שלו לגרסה של אבי ברזילי לגבי גיוסו של אראל סג"ל. "אני גאה במאמץ שנעשה לגוון את שידורי גל"צ, והדבר התבטא באחוזי ההאזנה הגבוהים עם סיום תפקידי", מסר. "יש שינויים שהברנז'ה לא אהבה, ולא הבינה שגל"צ אינה מועדון חברים סגור של דעה אחת ושיח אחד. כל המינויים נעשו בצורה מקצועית, על דעתי ועל דעת ראשי המחלקות בגל"צ, ללא מעורבות חיצונית".

יעקב ברדוגו התבקש להתייחס לטענות של חפץ לגבי מעורבות של נתניהו בגיוסו לגלי-צה"ל. "מדובר ברכילות ודברי דיבה שקריים", מסר בתגובה. "העניין מצוי בהליך משפטי ולכן אין מקום לעסוק בכך. מכל מקום, אראה בך אחראי לכל פרסום וחזרה על אותם שקרים".

אבי רצון, בשיחה עם "העין השביעית", אמר כי לא ידע על ההצעה למנותו לפובליציסט קבוע ב"ידיעות אחרונות". לדבריו, נתניהו או אנשיו לא שוחחו איתו על כך. "החמיא לי מאוד שהוא הזכיר את שמי בעניין הזה, אבל לא היה לי מושג מינימלי", אומר רצון. הוא סיפר שמוזס אמנם הציע לו בעבר להצטרף ל"ידיעות אחרונות" – אך זה היה שנים לפני השיחות שעומדות במרכז "תיק 2000". לדברי רצון, גם על הבקשה של נתניהו למנותו לעורך החינמון "ישראלי" למד בדיעבד, מפרסומים בתקשורת.

"אין לי רבע בעיה שקושרים אותי לעניין של נתניהו. ממש לא", מוסיף רצון. "לא הסתרתי את דעותי הפוליטיות, המשפחה שלי היא משפחה של אנשי אצ"ל, משפחה רביזיוניסטית. אני נאמן אך ורק למשפחתי ולדעותי. אם נתניהו אשם – שיירקב בכלא כל חייו. אני רק לא מאמין שהוא אשם, זה הכל. אני לא חייב לו כלום, אני לא מדבר איתו. אין לי שום קשר עם נתניהו – ריאיינתי אותו רק פעם אחת לרדיו לפני ארבע-חמש שנים, ברדיו ירושלים, וזה גם עלה לי בדמים. נפגשתי איתו לשיחה אחת ב-2006, ומאז כלום. שום דבר. אני מאוד-מאוד מעריך אותו, מאוד מכבד אותו, שום דבר אישי". השיחה עם רצון, כולל התייחסותו לעדות שנתן ב"תיק 2000", מתפרסמת במקביל לכתבה זו.

קלמן ליבסקינד, שהוזכר בשיחה בין חפץ לפילבר שנחשפה ב"כלכליסט", מסר בתגובה: "אני זוכר היטב את השיחה עם פילבר. הוא טילפן אלי וביקש לשאול אותי דבר מה, ואני מנצל את הבמה הזו כדי לבקש את סליחתו על כך שעד היום לא החזרתי לו טלפון עם תשובה. לעצם העניין, אילו כתב 'כלכליסט' היה טורח לפנות אלי בבקשת תגובה, הייתי חוסך לו את סלט הירקות שעשה.

"השיחה של פילבר איתי לא היתה קשורה בשום דרך לתאגיד, או לתפקיד כזה או אחר שלי בתאגיד. למיטב זכרוני, התאגיד לא הוזכר בשיחה ולו במלה אחת. מעבר לזה, אין לי מושג מה נאמר בשיחה של אנשים אחרים, וודאי שאין לי אחריות לדברים שאומרים אנשים אחרים".

מיקי מירו, בשיחה עם "העין השביעית", אומר שהפרסומים על כך שפילבר לכאורה ביקש למנותו לתפקיד מנהל חטיבת החדשות של תאגיד השידור הציבורי אינם נאמנים למציאות. לדבריו, הוא לא רצה להתמנות לתפקיד – ובשום שלב לא היה מועמד אליו. "הרבה שמות של אנשים שורבבו כחלק מספינים ומהלכים לא ראויים. ממתי מציעים שם של בן אדם בלי לברר איתו?", הוא אומר.

"מהיום הראשון, אני נאבקתי בכל צורה שיכולתי בחוק לפירוק רשות השידור. היה ברור שהם מפרקים אותה כדי להשיג שליטה טובה יותר – ועד היום אנחנו רואים את טביעות היד של נתניהו כמעט בכל הערוצים, וחבל", מוסיף מירו.

"אחרי שהבנתי שרשות השידור חוסלה, החלטתי לעזוב את התפקיד הניהולי שלי ולצאת החוצה, לחיים חדשים כעיתונאי עצמאי. לא רציתי להיות בתאגיד. ביקשו שאשלח קורות חיים, ושלחתי, אבל כשהזמינו אותי לראיון אמרתי שזה לא בשבילי. לא הייתי עובר לשם בחיים, גם אם היית חונק אותי, גם אם היו מציעים לי מיליון דולר. כי אני לא מאמין בזה ואני בן אדם שעובד עם האמונות שלו.

"היתה פגישה עם פילבר, אבל לא אני ביקשתי אותה. הוא הזמין אותי, להערכתי, בעקבות מכתב שכתבתי לראש הממשלה נתניהו שבו ביקשתי ממנו לשקול פעם נוספת את סגירת הרשות. זה לא היה מכתב אוהד, זה היה מכתב כועס. בפגישה, פילבר קשקש במוח: 'התאגיד בסדר, למה שלא תהיה בתאגיד'. אמרתי לו שאני לא מעוניין, ושבאתי לדבר איתו על זה שלא יכול להיות שבמדינה דמוקרטית יפרקו גוף כמו רשות השידור כדי להרכיב את אותו דבר. בזה נסגרה הפגישה, וזאת היתה הפעם הראשונה והאחרונה שראיתי את פילבר. אין לי שום קשר איתו, ובטח שלא עם נתניהו".

מנחם הורוביץ, שהוזכר על-ידי חפץ ופילבר כמועמד אפשרי לתפקיד מנהל חטיבת החדשות של תאגיד השידור הציבורי, מסר בתגובה: "התפקיד היחיד שבנימין נתניהו הציע לי לפני שנים רבות היה לשמש כראש מערך ההסברה הלאומי. סירבתי לקבל את ההצעה. אני לא זוכר שום פגישה רשמית ביני לבין פילבר, או דמות אחרת, שבה הציעו לי איזשהו תפקיד בכלי תקשורת כזה או אחר".

רונן שובל, שהוזכר על-ידי נתניהו כגיוס אפשרי ל"ידיעות אחרונות", מסר בתגובה: "אני מניח שראש הממשלה מעריך את הכישורים שלי, ולכן העלה את שמי. נתניהו, מוזס או אדם כלשהו מטעמם מעולם לא שוחחו עמי בעניין. הפעם הראשונה שנחשפתי להצעה היתה דרך כלי התקשורת".

גיא בכור, שהוזכר על-ידי איריס אלוביץ' כגיוס אפשרי ל"וואלה", מסר בתגובה: "מעולם לא פנו אלי מ'וואלה' או מכל גורם אחר בעולם, ובשום צורה שהיא. מעולם לא הוצע לי להצטרף ל'וואלה', וזה הדבר האחרון בעולם שהייתי עושה, אם היו פונים. נראה לכם הגיוני בכלל? הרי זה אתר נורא".

צבי אלוש, שהוזכר על-ידי חפץ כמועמד פוטנציאלי למועצת תאגיד השידור הציבורי, מסר בתגובה כי אין לו מושג כיצד שורבב שמו לשיח בין חפץ ופילבר. "לא זכור לי שניר חפץ הציע לי מעולם הצעה לתפקיד כלשהו בתאגיד הציבורי או בכל גוף ציבורי תקשורתי אחר. לא זוכר שהוא בכלל דיבר איתי על הנושא הזה מעולם. מאז שעזב את 'ידיעות אחרונות', שבו עבדנו שנינו, לא היה לי קשר עמו", מסר אלוש.

אלוש הוסיף: "לא רציתי להתמנות לתפקיד כי לא הייתי מודע כלל לאפשרות הזאת. לא ביקשתי, לא הצעתי את עצמי ולא הוצע לי על-ידי איש להתמנות לתפקיד. אם היתה מגיעה הצעה מסודרת וראויה מבעל תפקיד וסמכות בנושא – הייתי שוקל אותה בהחלט. אבל כאמור, לצערי, איש לא הציע לי את התפקיד או תפקיד דומה, וזה לא היה כלל על הפרק. לא רק שנתניהו או מי ממקורביו לא היו מעורבים בנסיונות למנות אותי לאיזשהו תפקיד, אלא שמעולם לא היה לי קשר כלשהו עם מר נתניהו או מי ממקורביו".

אראל סג"ל, שמעון אלקבץ, שמעון ריקלין וערן טיפנברון בחרו שלא להתייחס לדברים. דרור אידר וארז תדמור לא השיבו לפניות "העין השביעית".

משפט המו"לים