בקיץ 2015, בדיוק לפני עשור, דנה צמרת תעשיית הטלוויזיה בישראל בתוכנית מגלומנית שלימים קיבלה משמעות פלילית: קשת ורשת, שתי חברות הטלוויזיה החזקות בישראל, יתאחדו, המונופול של ערוץ 2 יתחזק – ובנימין נתניהו, ראש הממשלה ושר התקשורת, יקבל דריסת רגל סמויה בערוץ המאוחד. המיליארדר ארנון מילצ'ן, חבר וספונסר של משפחת נתניהו, אמור היה להיכנס כשותף בגוף הטלוויזיה החדש, ולמצוא דרך לנצל את מעמדו כדי לסייע לראש הממשלה.

זאת היתה תוכנית מורכבת, וכדי להוציאה לפועל כל הצדדים היו צריכים לעבור שורה של משוכות רגולטוריות. מילצ'ן, למשל, היה צריך למצוא דרך להיפטר ממניות ערוץ 10 שהחזיק – אחרת לא היה מקבל אישור להיכנס לערוץ המתחרה. אבל למזלם של כל המעורבים, נתניהו שלח להם שחקן חיזוק יוצא דופן: מנכ"ל משרד התקשורת, עד המדינה לעתיד שלמה פילבר, שהתבקש לסייע למהלך.

כתב האישום שהוגש נגד נתניהו מגדיר את מסכת האירועים הזאת כחלק מעבירת הפרת האמונים המיוחסת לו ב"תיק 1000". מילצ'ן והמיליארדר המעורער ג'יימס פאקר, שהיה מעין בן חסות שלו, המטירו על נתניהו ומשפחתו שמפניה, סיגרים, תכשיטים, בגדים ועוד במאות אלפי שקלים. לנתניהו, לכאורה, היה אסור לסייע לאינטרסים העסקיים שלהם, ובטח שלא לרתום למענם משאבים שלטוניים.

אתמול (28.4), ביום עדותו ה-26, נתניהו ניסה לשכנע את השופטים שאין בכך שום דבר חריג ושלא צמחה למילצ'ן שום תועלת מהפעולות שביצע. הסנגור של נתניהו, עו"ד עמית חדד, תיאר את יוזמת המיזוג כ"אירועון" שמי שיזם אותו היה בכלל אודי אנג'ל, מבעלי רשת. נתניהו טען שלא הנחה איש מהכפופים אליו לפעול בנושא, ולא קידם שינויי חקיקה או רגולציה. "לא עשיתי שום דבר", טען, והוסיף שגם אם היה רוצה – לא היתה לו שום סמכות.

כתב האישום גורס כמובן אחרת, וגם עד המדינה פילבר, שכאמור נשלח בהוראת נתניהו לסייע למהלך. למעשה, גם לנתניהו היתה פעם גרסה אחרת. "דיברתי עם מילצ'ן שייכנס לשם", הודה ראש הממשלה בפני חוקריו ב-2017, והבהיר שהכוונה שלו היתה שמילצ'ן יהיה מעורב בחברת החדשות של הערוץ הממוזג. "היה חשוב שייכנס, משום שהוא יכול להכניס אולי כיוון אחר (באג'נדה המערכתית; א"ב) – להרוויח כסף הוא לא ירוויח מזה".

במילים אחרות, ראש הממשלה הודה שהציע לחברו המיליארדר להשקיע כסף במיזם תקשורתי מסחרי – אבל לא למטרות כלכליות, אלא לשם השפעה על השיח הציבורי בישראל. נתניהו הגדיר זאת באוזני חוקריו כ"משימה לאומית", אבל מהדוגמאות שסיפק לאורך המשפט לגופים שכביכול מגשימים את אותה משימה – בעיקר ערוץ 14, ובעבר "ישראל היום" – ברור שכוונתו האמיתית היא לכלי תקשורת שישרת אותו באופן אישי. בעיניו, האישי והלאומי חד הם.

עד המדינה שלמה פילבר בפתח אחד מימי עדותו במשפט המו"לים. בית המשפט המחוזי בירושלים, יוני 2022 (צילום: יונתן זינדל)

הגרסה החדשה של נתניהו, שלפיה הוא בעצם לא נקף אצבע כדי לסייע בהקמת מונופול תקשורת עוצמתי שישרת אותו, סותרת את חומר הראיות – ובעיקר את ההחלטה לשלוח את המנכ"ל פילבר לסדרה של פגישות שנועדו להציג למילצ'ן ואנשיו תמונת מצב של שוק התקשורת, ולסייע בהתנעת היוזמה. הדרך של נתניהו לפתור את הסתירה היתה לטעון שבעצם לא מדובר בעניין חריג, ושהוא עשה זאת אינספור פעמים בעבר. בדיוק כפי שטען בשבוע שעבר בנוגע לבעלי הון שכביכול הציעו לו שוחד.

בדיון שהתקיים אתמול, הסנגור של נתניהו הציג לו תהייה שהעלו השופטים בעבר: "האם זה לא מוזר שמנכ"ל של משרד יעביר סוג של סקירה או הסבר בקשר לחוק לגוף פרטי?".

"לא רק שזה לא מוזר, זה הדבר הכי שגור שישנו", טען נתניהו. "באים משקיעים אחד אחרי השני – לאורך השנים אני כבר לא יכול לספור כמה – וכל אחד רוצה לדעת. הם מדברים איתך כראש ממשלה, או שר אוצר, ואתה נותן להם. אתה קורא למישהו, בדרך כלל מישהו בעל ידע בעניין, ונותנים להם סקירה. יש כוונה כללית לעודד השקעות בארץ. כשאנשים באים, דבר ראשון הם רוצים לדעת מה הטופוגרפיה החוקית. אין דבר יותר פשוט מזה. זה חלק מתפקידך – וכשהיה לי את הזמן, הייתי עושה את זה".

עו"ד חדד ביקש מנתניהו להתייחס לשיחת טלפון שקיים עם פילבר ועם דוד שמרון, מקורבו ופרקליטו של נתניהו (לפני שהסתבך בפרשת הצוללות), שבה התבקש פילבר לתאר את הקשיים שצצו בהשלמת המהלך. "מדוע פילבר לקח חלק בשיחה הזאת? הוא עשה זאת כמנכ"ל או כאיש אמון שלך?", שאל חדד.

"כאיש אמון שלי", השיב נתניהו. "לא בכובעו כמנכ"ל, אלא פשוט כמישהו שמבחינתי היה אמור לפעול לגיוון בשוק התקשורת".

מדובר בטענה עזת מצח: לכל אורך עדותו התעקש נתניהו שהסיבה העיקרית ששמר לעצמו את תיק התקשורת אחרי הניצחון בבחירות 2015 היתה כדי לקדם "גיוון" בענף ולפתוח את השוק לשחקנים חדשים שיקדמו אג'נדות מערכתיות חדשות. כעת הוא טוען שכאשר הורה למנכ"ל משרדו, איש אמונו המובהק, לקדם את אותו "גיוון" – המנכ"ל עשה זאת כמעין יוזמה פרטית לשעות הפנאי, ולא כחלק מתפקידו.

טיעון דומה העלה נתניהו בנוגע לבחירה של מילצ'ן לפנות דווקא אליו, אל שר התקשורת, כדי לקדם את יוזמת הערוץ הממוזג. "גם מילצ'ן לא בא אלי כשר תקשורת – אלא כי הוא רצה ללמוד על שוק התקשורת בארץ", אמר נתניהו על מילצ'ן, איל קולנוע הוליוודי ומי שהחזיק במשך שנים בנתח מערוץ 10 – וכנראה ידע דבר או שניים על תקשורת.

"יש לי רגשות!"

רק בשבוע שעבר טען נתניהו ש"כולם" ידעו שאי אפשר לבוא אליו ולבקש טובות אישיות. לדבריו, גם מילצ'ן ידע זאת. איך הוא מסביר את ההירתמות שלו במקרה הזה? ההסבר שנתן אתמול הוא שמדובר בנון-סטורי. "הרהור רגעי" של מילצ'ן שמעולם לא קרם עור וגידים. עסקה פרטית בין אנשי עסקים שלא ביקשו לקבל דבר מראש ממשלת ישראל, שבמקרה גם עומד בראש משרד ממשלתי שנמצא בעיצומו של מהלך לפירוק ובנייה מחדש של שוק הטלוויזיה.

"זה שיח ראשוני טרום עוברי – בעצם לא טרום עוברי, זה אפילו לא הגיע לזיגוטה – בין שני אנשים שרוצים לעשות עסק פרטי, ואחד בא להתייעץ איתי ושואל 'מה דעתך'. אמרתי: 'רעיון טוב, תיכנס'. כבודכם, זה הנושא. איך דבר כזה מגיע לכתב אישום? זה מדהים. פשוט מדהים", טען נתניהו.

"לא רציתי שמילצ'ן ייטיב איתי. כשהוא היה בעמדה יותר משפיעה, בערוץ 10, אני לא זוכר שפניתי אליו פעם אחת בעניין סיקור אישי שלי. זה לא עניין אותי. מה שעניין אותי זה לשנות את חוסר הגיוון, את המונוליתיות המטורפת שיש בערוצים הללו. אנשים שחיים בישראל חושבים שזה נורמלי, אבל זה לא נורמלי. קיבלתם דוגמה למונוליתיות הזאת אתמול: לא פִרסמו בערוצים האלה מילה אחת – מילה אחת! – מהתצהיר העובדתי שהגשתי".

נתניהו התכוון לתגובתו לתצהיר של ראש השב"כ היוצא רונן בר, שהוגשה יום קודם לכן. בפועל, תוכן התצהיר של נתניהו סוקר בהרחבה בכל כלי התקשורת, כולל באלו שהוא מגדיר כאויביו, כמו ערוץ 12 וערוץ 13. אבל למרות השקר הגס, שנאמר תחת שבועה, איש באולם – לא בצוות התביעה, ולא בהרכב השופטים – לא העיר לנתניהו דבר.

בנימין, שרה ויאיר נתניהו עם ארנון מילצ'ן והשחקנית קייט הדסון באירוע שהתקיים בביתו של מילצ'ן במליבו, קליפורניה. 2014 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

הסנגור חדד ניסה לכרסם באישומים מכיוון נוסף: העמדות הפוליטיות האישיות של מילצ'ן. "תתייחס בבקשה לטענה שהעלו בפניך בחקירת המשטרה, שמילצ'ן למעשה לא תמך בתפיסות העולם שלך, שהוא איש שמאל, ולכן הסיבה היחידה שאתה דוחק בו להיכנס לתקשורת היא החברות האישית שלכם – ולא תפיסות עולם דומות", אמר חדד.

"לא הייתי מגדיר אותו כאיש שמאל", טען נתניהו, "הוא היה ימין כלכלי, ובצד המדיני הוא היה בעד שלום כלכלי. הייתי מגדיר אותו כימין מתון, ובטח לא איש שמאל. בשביל ערוץ 2 זה נחשב מגוון. ואולי כניסה שלו לשם היתה יכולה להביא לשינוי ה-Personnel".

נתניהו חזר לאורך עדותו כמה פעמים על ההיגד "Personnel is Policy". הוא טען שכדי לשנות את האג'נדה המערכתית של כלי התקשורת דרושים שינויי עומק בהרכב כוח האדם – מדיניות שבמקרה שלו כללה מאמצים נרחבים לשתול עיתונאים מטעמו בשורה של גופי עיתונות.

אתמול, בניסיון לתאר את עצמו כשר תקשורת עם סמכויות מוגבלות, התלונן נתניהו שלמעשה תורת המינויים שלו לא תמיד עובדת. הדוגמה שלו היתה היועץ המשפטי לממשלה והמפכ"ל שאישרו לחקור אותו ולהעמידו לדין, במקום להפגין נאמנות ולסגור את התיקים. "גם כשאתה ממנה אנשים, שהופכים לעצמאים מאותו רגע שממנים אותם – זה לא עוזר לך", אמר. "מיניתי את מנדלבליט, מיניתי את אלשיך – וואו, אז מיניתי אותם. אז מה? אין לזה שום משמעות. זה לא עזר".

זאב פלדמן, 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

מאותה סיבה, טען נתניהו, לא יכול היה לבנות על הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שתעזור בקידום יוזמת המיזוג. "יש בעיה מובנית ברשויות עצמאיות שפועלות תחת משרד מסוים. מהר מאוד נוצר ניגוד ביניהן לבין מה שהשר רוצה. זה קורה המון פעמים ויוצר סבך רגולטורי מאוד קשה. אתה לא יכול להניע כלום. שרים מתלוננים על זה. כל התזה מופרכת עובדתית, וגם תיאורטית. הרשות השנייה היתה לעומתית. פשוט, זה הכל. לא ניסיתי לעשות כלום, ולא יכולתי לעשות כלום. וזה כתב האישום".

נתניהו אמנם ניסה להציג את עצמו כשחקן פסיבי בנוגע ליוזמת המיזוג של מילצ'ן, אבל כמה עדים דווקא ייחסו לו תפקיד אקטיבי בפרשה. זאב פלדמן, מנהל עסקיו של מילצ'ן בישראל, העיד שנתניהו לא רק תמך ביוזמה אלא גם בירר האם התערבות שלו יכולה לסייע בקידומה. נתניהו הכחיש. "אני לא זוכר שום התייחסות כזו שלי", אמר אתמול בתשובה לשאלה שהציג לו סנגורו.

בכתב האישום נטען שנתניהו נפגש עם אודי אנג'ל, ובמהלך הפגישה התקשר לפילבר וביקש לדעת אם חלה התקדמות. פילבר אישר זאת בעדותו. ונתניהו? "אני לא זוכר את השיחה הזאת", העיד. בהמשך הכחיש טענה אחרת של פילבר, שלפיה הוא הורה לו להעניק למילצ'ן "טיפול VIP רגולטורי".

לפי כתב האישום, פילבר קיים כמה שיחות עם מילצ'ן, פלדמן, אנג'ל ובעלי מניות בחברת קשת, והבהיר להם, "על דעת הנאשם נתניהו", ש"משרד התקשורת לא יהווה חסם למיזוג בין רשת לקשת". נתניהו הכחיש. "לא הבהרתי דבר כזה", טען. "איך אני יכול להגיד דבר כזה? אין לזה היתכנות. זה כאילו ששתיתי קפה באיזשהו מקום ולא שילמתי – ועל זה נפתח חקירה! זה כל כך אבסורדי! זה ציד בלי ראיות, נגד הראיות. אומרים שאני קר ושאין לי רגשות, אבל יש לי רגשות! כשעושים דבר אבסורדי כזה ומכלים את הזמן שלי ושל עם ישראל על השטות הזאת".

"תגיד, יש לך קולה?"

רוב הדיון שהתקיים אתמול באולם התת-קרקעי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב עסק בטובות ההנאה שסיפק מילצ'ן לנתניהו ולאשתו שרה. קו ההגנה של ראש הממשלה בהיבט הזה כבר נחשף לאורך המשפט. נתניהו טען שמילצ'ן הוא אדם אמיד ונדיב באופן קיצוני, ושהוא נוהג לכבד את כל חבריו ואורחיו ביד רחבה – ובוודאי לא כחלק מעסקה מושחתת כלשהי.

נתניהו טען שהוא עצמו לא דרש ממילצ'ן דבר. "ב-17 שנים שהכרתי אותו, יכול להיות ששאלתי אותו פעם 'תגיד, יש לך קולה?', אבל לא דרשתי כלום", העיד.

ממילא, הוסיף נתניהו, היקף המתנות שקיבל ממנו היה קטן בהרבה מהתיאור של "קו האספקה" המפורט בכתב האישום (סיגרים בשווי 267 אלף שקל, שמפניה בשווי 184 אלף שקל ותכשיטים בשווי 11 אלף שקל). לכן, טען הנאשם, לא ניתן להגדיר זאת "קו אספקה". נתניהו חזר וטען שמילצ'ן היה ועודנו "חבר נפש" שלו, והוסיף שכל היועצים המשפטיים שעמם התייעץ – פרטיים וממשלתיים כאחד – אישרו לו לקבל מתנות מחברים.

העדה הדס קליין בבית המשפט המחוזי בירושלים, יולי 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

הגרסה של נתניהו הרמטית, אבל ההתאמה שלה לראיות ולעדויות רחוקה מלהיות כזו. הדס קליין, העוזרת הוותיקה של מילצ'ן ועדת מפתח ב"תיק 1000", העידה שכאשר שרה נתניהו לא קיבלה את מבוקשה – היא השתוללה וצעקה. "שמעת פעם על אירוע כזה?", שאל עו"ד חדד את נתניהו, ונענה בשלילה. "לא ראיתי דבר כזה, זה אף פעם לא קרה. רק ראיתי שהן לאבי-דאבי, חיבוקים, נישוקים", טען ראש הממשלה.

החקירה העלתה ששותפי הסוד בפרשת טובות ההנאה השתמשו בשמות קוד: הסיגרים כונו "עלים", ובקבוקי השמפניה הוורודה מתוצרת מואט ושנדו, ששרה נהגה לשתות, זכו לכינוי "ורודים". האין זו אינדיקציה למודעות פלילית? התשובה של נתניהו היתה ששמות הקוד הם בסך הכל שעשועי לשון פנימיים שלו ושל חברו הטוב מילצ'ן.

"אני לא זוכר את המונח 'ורודים', למדתי עליו בחקירות", טען נתניהו. "הכינוי של זה היה 'גזוז'. פרס, שהיה מקבל ממילצ'ן ארגזי שמפניה, היה אומר: 'נשתה קצת מהגזוז של ארנון'. הכינוי 'עלים' הגיע מאריק שרון. כשהוא היה ראש ממשלה, והיינו נפגשים, הוא נהג לומר: 'אני אוכל מהמתאבנים, ואתה תעשן את העלים'. זה לא קוד שנועד להסתיר משהו. זה ביטוי משעשע שגם היום אני משתמש בו".

נתניהו מצא לנכון להדגיש שארנון מילצ'ן כה עשיר וכה נדיב, שהוא כלל לא חושב פעמיים לפני שהוא מחלק מתנות במאות אלפי שקלים. "ארנון הוא מיליארדר. זה לא שיש לו סגנון חיים גדול – יש לו סגנון חיים ענק", אמר נתניהו. "יין, סיגרים, טקילות משובחות, כל הטוב שבעולם – זו הדרך שלו לטפל באורחים ובחברים. זה בטח עולה לו כמו שלי עולה לתת לו חבילת מסטיק".

ארנון מילצ'ן בפתח אחד מימי עדותו בברייטון, אנגליה, כפי שהוצג מעל מסכי אולם בית-המשפט המחוזי בירושלים (בגבו: עו"ד עמית חדד). 5.7.2023 (צילום: איתמר ב"ז)

החקירה העלתה תמונה אחרת: הדרישות של בני הזוג נתניהו הלכו ותפחו עם השנים, ומילצ'ן עבר לקנות להם שמפניה זולה יותר, במקום שמפניה מתוצרת דום פריניון. במקרים אחרים שעלו בעדותה של קליין נעשה ניסיון לספק קאווה במקום שמפניה וסיגרים דומיניקניים במקום סיגרים קובניים – ובשני המקרים, לטענתה, נתניהו ואשתו דחו את המתנות המוזלות.

"זה מגעיל אותי", אמר מילצ'ן כשהחוקרים שאלו אותו על מקרה שבו נדרש לקנות תכשיט יקר לשרה נתניהו, והוסיף שחש "גועל נפש" כשבני הזוג ביקשו ממנו לקנות לו מעילים יוקרתיים (במהלך המשפט מילצ'ן חזר בו וטען שהגורם לתחושות הגועל היה מעמד החקירה). בשלב מסוים במסכת טובות ההנאה החליט מילצ'ן לחלוק את הנטל, וחיבר בין משפחת נתניהו לחברו ג'יימס פאקר.

למרות כל זאת, אתמול בדיון טען נתניהו שהוא לא זוכר אף מקרה שבו מילצ'ן ניסה לחסוך כסף על טובות ההנאה שהמטיר עליו.

שטויות שכאלה

נתניהו טען בעדותו שלא יכול היה לעשן סיגרים בכמויות שבהן נוקב כתב האישום. לדבריו, הוא נוהג לעשן סיגר אחד בהפסקות במשך יום וחצי בערך, ובגלל בעיית סינוסים כרונית הוא נאלץ להתנזר מעישון במשך כמה חודשים בשנה. "אתם רואים שאני כל הזמן מקנח את האף, זה בגלל הסינוסים", אמר לשופטים. למיטב זכרונו, טען, הוא נהג לרכוש מכספו האישי סיגרים בסכום של כ-10,000 שקל בשנה – כמאה סיגרים, לפי החישוב שלו – וזוהי עוד הוכחה לכך שלא יכול היה לצרוך את כמות הסיגרים שלפי כתב האישום קיבל בניגוד לחוק.

עו"ד חדד ציין שבקבלות של מילצ'ן מופיעים לא פחות מ-35 מותגי סיגרים, ושכולם יוחסו למשלוחים שקיבל נתניהו. נתניהו גיחך, ואמר שהוא נהג לעשן רק שני סוגי סיגרים: אחד המכונה "פרטגס" והשני "קוהיבה בהיקה 56", אך אותו בקושי ניתן היה להשיג בארץ. כל השאר לא נועדו עבורו, טען.

הסבר דומה סיפק נתניהו לגבי צריכת השמפניה של אשתו (הוא עצמו לטענתו נמנע משתיית שמפניה). אם שרה היתה שותה את כמויות השמפניה שמוזכרות בכתב האישום, טען נתניהו, היא היתה מגיעה למשקל של יותר מ-300 קילו ו"הופכת למתאבקת סומו". ובכל מקרה, הדגיש, "אנחנו שני בני אדם נפרדים – ברוב שעות היום היא חיה את החיים שלה, ואנחנו נפגשים בלילה. במשפחה שלנו העומס הוא מאוד מאוד-מאוד כבד".

כחלק מהניסיון להציג את מערכת היחסים עם מילצ'ן ככזו שאיש לא תפס כפלילית, נתניהו גם הצהיר שמעולם לא ביקש להעלים את פגישותיהם מיומנו. זהו שקר נוסף של ראש הממשלה. כאן באתר "העין השביעית" נחשף שנתניהו ניהל יומן כפול: בגרסה אחת, שנמסרה לפרסום אחרי מאבק משפטי ארוך, דווקא נמחקו הפגישות שקיים עם מילצ'ן ועם הנאשמים נוני מוזס ושאול אלוביץ'. רישומן נחשף בזכות העותק המלא של היומן, שנתפס בידי חוקרי המשטרה.

אתמול בדיון העיר התובע, עו"ד אלון גילדין מפרקליטות המדינה, שיש פגישות של נתניהו עם מילצ'ן שלא תועדו – ושהסוגיה תעלה בהמשך, בחקירה הנגדית.

שרה נתניהו בפתח דיון בהליך משפטי שיזמה נגד פעילת מחאה. בית משפט השלום בירושלים, מרץ 2025 (צילום: חיים גולדברג)

לכל אורך עדות נתניהו ניתן לחוש צרימה בין תוכן הפרשות שבגינן הוא עומד לדין ובין הכאוס שמתחולל בישראל מאז הקמת הממשלה שבראשה הוא עומד כיום: ההפיכה המשטרית, טבח 7 באוקטובר, המלחמה העקובה מדם ומשבר החטופים, המאבק של הממשלה נגד שומרי הסף ורשויות האכיפה, החשיפות המטלטלות על הכסף הקטארי שחדר למעגל הקרוב של ראש הממשלה והאפשרות שהחקירה הפלילית תגיע גם אליו.

נתניהו נוהג להזכיר את מצב החירום הבטחוני, ואת האחריות שלו לניהול המלחמה, במעין קריצות שנועדו לאותת לשופטים שבזמן שמטרידים אותו בזוטות על שמפניה, סיגרים ו"אתר של כלבים וחתולים", הוא היה מעדיף להמשיך לחזור למשימה הנאצלת של הצלת המדינה.

הרגעים שבהם נתניהו מאבד שליטה על הסיטואציה מתרחשים בתפרים של המשפט: בדקה או שתיים בפתח כל יום עדות, כשהעיתונאים מטיחים בו שאלות לפני כניסת השופטים – וכשהוא מתמהמה באולם לכמה שניות כשהדיון יוצא להפסקה.

אתמול, באחת ההפסקות, נעמד באולם הסב השכול אסף אגמון וקרא לנתניהו להפסיק להפקיר את החטופים. "במנהרות אין שמפניה! במנהרות לא מקבלים סיגרים!", קרא אגמון. נתניהו, עדיין ישוב, הביט בו בפנים חתומות ולאחר מכן קם ונעלם בלי להוציא מילה במסדרון המאובטח, מאחורי דלת שכדי לעבור בה דרוש כרטיס מגנטי.

גיא לוי, אחד מדובריו של ראש הממשלה שמתמיד בסירובו להוציא לפועל עסקה שתשחרר את כל החטופים ותסכן את שלמות הקואליציה, צעק על האב השכול במקום הבוס: "במקום לחלץ אותם הוא יושב כאן ומקשיב לשטויות האלה!".

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.76MB)