הלחצים והאיומים, בצרוף גידופים, הקנטות ומכות מתחת לחגורה, שמנחית נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על ראש הממשלה בנימין נתניהו, יכולים להיתפס כהגשמת המאוויים הכמוסים וגם הגלויים של השמאל הישראלי.

לאחר מלחמת ששת הימים, ובמיוחד מאז רצח יצחק רבין והתרסקות תהליך אוסלו, מרבית שוחרי התהליך המדיני נואשו מהקיפאון שהשתרר, שמקורו בשיתוק פוליטי, עקב השתלטות המיעוט המתנחלי והציבור הימני על השיח הציבורי.

הם נואשו מכך שהציבור  הישראלי, באמצעות נבחריו, יחולל את השינוי ויקדם הסדר עם הפלסטינים, שכמובן יהיה כרוך בוויתורים, פשרות והחזרת רוב שטחי הגדה המערבית כדי לכונן בה מדינה פלסטינית לצד ישראל. 

לפיכך, הם קיוו שישועתם תבוא מהתערבות גורמים חיצוניים. הם תלו את יהבם במיוחד בממשלים אמריקאיים – דמוקרטים ורפובליקאים – בתקווה שיקדמו ואף יכפו הסדר עם הפלסטינים. 

אכן, לחצים דיפלומטים, כלכליים וצבאיים של נשיאים אמריקאיים ואיומים לצמצום או השעיה של הסיוע הצבאי, הופעלו לא אחת.

הנשיא ג'רלד פורד הודיע ב-1975 על מדיניות "הערכה מחדש" (REASSESSMENT), כדי לאלץ את ראש הממשלה יצחק רבין להמשיך בתהליך הנסיגה ההדרגתית מסיני והסדרי הביניים. לא מעט בזכות ג'ימי קרטר ולחציו על ראש הממשלה מנחם בגין, הושג הסכם השלום עם מצרים והסדרי האוטונומיה עם הפלסטינים בשטחים. 

הנשיא רונלד רייגן השעה זמנית את אספקת מטוסי האף -16 ב-1981 בעקבות הפצצת הכור הגרעיני בעיראק.

הנשיא  ג'ורג בוש האב איים על ראש הממשלה יצחק שמיר כי לא יעניק לישראל ערבויות בתנאים מועדפים לקליטת עלייתם של מאות אלפי היהודים מברית המועצות, אם ישראל לא תשתתף בוועידת השלום במדריד ב-1991. שמיר נכנע ללחץ.

הנשיא ביל קלינטון כפה על ראש הממשלה בנימין נתניהו להמשיך ב-1998 את תהליך אוסלו, ולהסכים  לנסיגת צה"ל מרוב העיר חברון והעברתה לרשות הפלסטינית.

כעבור  כעשור, שוב נאלץ נתניהו להתקפל מול לחצים אמריקאיים. הנשיא ברק אובמה התעמת עמו כבר בפגישתם הראשונה בבית הלבן במאי 2009. נתניהו, שחשש מהקרע המתהווה, נאלץ להכריז כי הוא מכיר בפתרון שתי המדינות, ובלבד שהמדינה הפלסטינית תהיה מפורזת, וגם הסכים להפסקה חלקית בבניית התנחלויות.

 טראמפ, בכהונה הראשונה שלו בין 2016 ל-2020,  מנע מנתניהו לספח את הגדה המערבית ואילץ אותו להסכים להקמת מדינה  פלסטינית על 70 אחוז מהשטח - תוכנית שאותה כינה "עסקת המאה".

כל הנשיאים האמריקאים מאז מלחמת ששת הימים השמיעו מעת לעת בפומבי ביקורת נוקבת על ראשי הממשלות הישראלים, ואחדים מהם גם אמרו אמירות קשות בחדרי חדרים. כל נשיא ונימוסיו וסגנונו. היה זה אובמה, שנים לפני השר בצלאל סמוטריץ', שקבע שנתניהו הוא שקרן.

אך אף לא אחד מהם העז להרחיק לכת בגינויים, בחרפות ובאיומים על ישראל, כמו שעושה זאת כעת טראמפ. הנה צרור התבטאויות שנאמרו לרוב בחדרי חדרים, אך היה גורם בממשל, אם לא טראמפ עצמו, שטרח להדליפם. 

במהלך שיחה מתוחה על לבנון אמר טראמפ לנתניהו: “You’re fucking crazy”, "אתה משוגע מזוין".

כשכעס על המשך ההפצצות בביירות וההסלמה אזורית, אמר נשיא ארצות הברית לראש הממשלה: “You’d be in prison if it weren’t for me”, "אלמלי אני היית כבר בכלא".

ביטוי אחר של טראמפ לנתניהו: "I am saving your ass", "אני מציל לך את התחת”.

וגם: “Everybody hates you now, everybody hates Israel”, “כולם שונאים אותך עכשיו, כולם שונאים את ישראל בגלל זה”.

אך עוד יותר מהביטויים החריפים והלא "דיפלומטיים" של נשיא ארצות הברית, מעשיו הם שמעצבים את התודעה של הציבור בישראל. בזכות לחציו על ממשלת הימין הקיצונית של נתניהו, טראמפ הפסיק את המלחמה בעזה, כפה הפסקת אש והביא לשחרור החטופים.

לאחר שיצא להרפתקה המשותפת אך הכושלת באיראן, בעזרת רוח גבית מנתניהו, החל טראמפ להתנער מראש הממשלה ולמדר אותו. הוא הותיר את נתניהו באפילה מוחלטת במהלך המשא ומתן להסכם שנחתם השבוע בין וושינגטון לטהרן. טראמפ גם כופה עליו להפסיק את המלחמה בלבנון.

למרות חיכוכי העבר עם נשיאים, הצליחה תמיד ישראל לשמור על מרחב התמרון העצמאי שלה, בכל הקשור לאינטרסים הביטחוניים שנתפסו כחיוניים ביותר עבורה. לא עוד. טראמפ, כמו שצפו לא מעט מומחים ופרשנים,  פשוט זורק את נתניהו ועמו את ישראל, מתחת לגלגלי האוטובוס. 

ביום רביעי השבוע הוא הדהים בקביעה כי טהרן "חייבת להחזיק בטילים בליסטיים משום שלמדינות אחרות יש". הוא אמנם נקב בשמה של ערב הסעודית, אך אולי גם התכוון לישראל, שגם לה מלאי גדול של טילים בליסטיים. 

בקצב המסחרר שבו טראמפ - נשיא עם זרם תודעה של ילד מגודל - פולט אמירות מדהימות, הוא עוד עלול גם לטעון כי איראן צריכה להחזיק נשק גרעיני, בגלל שיש לעוד מדינה באזור. או אולי להפסיק את הסיוע הצבאי לישראל.

מה שאולי משמח עוד יותר את השמאל והמרכז בישראל למשמע אמרות השפר ומעשיו של טראמפ, הם ההלם והטראומה שחווה הימין הישראלי. עד לפליק פלאק לאחור שמבצע טראמפ, הוא היה בעיני הימין הישראלי בכלל וה"בייס" על מתנחליו, לא רק "הנשיא הידידותי" ביותר לישראל, אלא עלה למעלות קדושים של "משיח" ו"גואל ישראל". 

ביטוי מובהק למצב הנפשי הקשה של הימין הביביסטי, הוא בדברים שהשמיע השבוע הבולט בשופרות ערוץ 14, ינון מגל. הוא אמר שטראמפ הוא "לוזר" וכינה את יועציו של הנשיא, סטיב ויטקוף וג'רלד קושנר, "יהודונים" (Jewboy). לסגן הנשיא ואנס הא קרא "חלאה". דברי מגל צוטטו בחשובים שבכלי התקשורת בארצות הברית, והגיעו גם לבית הלבן.

אגב, הביטוי יהודון הושמע כבר בידי האבות המייסדים של המתנחלים, וכוון כלפי הנרי קיסינג'ר כשזה ניהל את המשא ומתן, בדיפלומטיית הדילוגים, שלו לסיום מלחמת יום הכיפורים ב-1973-4 ולהשגת ההסדרים שלאחריה. 

אבל צריך גם לזכור, למעשה, למעט מפלגת הדמוקרטים וכמה ארגונים קטנים, השמאל הישראלי מתפוגג. הציבור הישראלי נוטה ימינה, ביתר שאת מאז הזעזוע של טבח ה-7 באוקטובר, והסיכויים לסיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית, או אפילו רק קדום הסדר מדיני כלשהו עם הפלסטינים, אינם גדולים. אלא אם טראמפ יפנה את האנרגיה שלו גם כדי לטפל באלימות והטרור היהודי בגדה המערבית. 

עד אז, כל מה שנותר זו תחושת הסיפוק של "אמרנו לכם" ושמחה לאיד. במיוחד, כשהיא מכוונת כלפי חברי כנסת מהימין ושופריו של נתניהו, שלא היססו לכנות דוברים של השמאל והמרכז "בוגדים", "עוכרי ישראל" ועוד שלל אמירות מגעילות.

די מובן לכן שהם מתקשים להתגבר על ההאנגאובר שלהם ועל המצוקה הנפשית והקוגנטיבית שאליה נקלעו. אך ספק אם ההתפכחות של הימין הישראלי תופנה גם כלפי "משיח" נוסף.