אפריל 2015, שלושה שבועות לאחר הבחירות. בנימין נתניהו היכה את הסקרים וחיזק את אחיזתו בשלטון. שרשרת ההתרחשויות שהובילו לפתיחת התיקים הפליליים שלו כבר החלה, אבל החקירה היתה עוד רחוקה. נתניהו, שתמיד ראה בעיתונות אלמנט קריטי להצלחה הפוליטית שלו, החליט שבקדנציה הזאת הוא ישמור לעצמו את תיק התקשורת. הוא סימן לעצמו מטרה שאפתנית: לפרק את מפת התקשורת ולבנות אותה מחדש – אוהדת יותר, חלשה יותר והרבה פחות עוינת.

מסמך שהסתובב בסביבתו הקרובה בנקודת הזמן הזאת, שנחשף כאן לראשונה, משרטט מעין מפת דרכים ומאפשר לבחון היכן הצליח – והיכן לא הספיק, או התחרט. המסמך, שנושא את הכותרת "חוקי תקשורת", נשלח באימייל ללשכת נתניהו שבועות אחדים לפני הקמת הממשלה. השולח, עד המדינה ניר חפץ, עדיין עבד אז בצמוד לנתניהו; אחרי שנעצר, חוקרי יחידת להב 433 מצאו את מפת הדרכים באחד ממכשיריו.

לא ברור אם חפץ ניסח את המסמך (לבד או עם אחרים), או רק העביר אותו הלאה. המסמך אמנם הוגש לבית-המשפט במסגרת משפט המו"לים, אבל לא עלה לדיון – ולא הוצג מידע נוסף לגבי הקשר שלו לנתניהו. אבל סקירה של הפעולות שעשה נתניהו מיד לאחר הקמת הממשלה מעידה על מידה רבה של סנכרון. בפסקאות המודגשות שלהלן מופיעים ציטוטים מתוך המסמך המשקפים צעדים שכביכול יש לקדם; מיד לאחר מכן מתוארים הצעדים שנתניהו או מקורביו ביצעו בפועל.

מפת הדרכים: "כל סיעות הקואליציה יחתמו על סעיף משמעת קואליציונית בהצבעה נגד כל ניסיון לקדם או לחדש את חוק 'ישראל היום' – כולל התחייבות לא להיעדר מההצבעה ללא קיזוז ולא להימנע".

המציאות: הצעד יצא לפועל במתכונת רחבה. במשא-ומתן הקואליציוני שניהל נתניהו אחרי הבחירות, כל סיעות הממשלה התבקשו לחתום על סעיף חריג בנוגע למדיניות הממשלתית בתחום התקשורת. ב"מפת הדרכים" צוין שהסעיף העתידי יהיה נקודתי ויתייחס רק לחוק "ישראל היום" – ששנים אחר-כך יצהיר נתניהו שהיה העילה לפירוק הממשלה ויציאה לבחירות – אך הנוסח שבסוף נכלל בהסכמים הקואליציוניים היה גורף בהרבה. במקום שיעסוק בחוק ספציפי שנגע לגוף תקשורת ספציפי, זכות הווטו של נתניהו חלה על תחום התקשורת כולו.

מייסד "ישראל היום", שלדון אדלסון (צילום: יונתן זינדל)

"הממשלה תנהיג רפורמות מקיפות בשוק התקשורת", צוין בהסכמים הקואליציוניים, ומיד לאחר מכן עוגנה זכות הווטו: "סיעות הקואליציה וחבריהן לא יתמכו בהצעות חוק בתחום התקשורת בלא אישור שר התקשורת. סיעות הקואליציה וחבריהן יתנגדו לכל יוזמה ו/או הצעה בתחום התקשורת ששר התקשורת יתנגד לה".

נתניהו כיהן כשר התקשורת עד פברואר 2017, אז נאלץ להתפטר בעקבות עתירות שדרשו להזיזו מהתפקיד בעקבות ניגוד העניינים שלו כמי שנחקר בחשד לביצוע עבירות פליליות שנגעו ליחסיו עם התקשורת. אבל גם לאחר מכן נותרה זיקה ברורה בין נתניהו למשרד התקשורת ולשרים שבאו אחריו – ממלא המקום צחי הנגבי ואחריו איוב קרא, שניהם מהליכוד. סעיף הווטו בהסכמים הקואליציוניים הוליד גם הוא עתירה לבג"ץ, ובה נטען שאין לו תוקף חוקי ושהוא מעניק לנתניהו שליטה דרקונית על עמיתיו לממשלה. העתירה לא התקבלה, אך השופטים הבהירו בפסק דינם כי מדובר בסעיף הצהרתי בלבד, ולכן השרים וחברי-הכנסת מסיעות הקואליציה אינם מחויבים לציית לו.

מפת הדרכים: "לא יהיה סיוע ממשלתי או רגולטורי נוסף לערוץ 10, לאחר שהממשלה הצילה אותו מסגירה שלוש פעמים. הערוץ יצטרך לעמוד בכל המחויבויות הרגולטוריות והפיננסיות כלפי המדינה ועל-פי החוק ללא שום הקלות – כדי לעבור לרישיון, או שייסגר".

המציאות: ערוץ 10 נתפס על-ידי נתניהו כאחד מגופי התקשורת העוינים ביותר כלפיו. בערוץ ביקשו לעבור לשדר ברישיון – מהלך שצפוי היה לייצב במידת מה את מצבו של גוף התקשורת, שצבר הפסדים ולא עמד במחויבויותיו. ב-2015, לפני הקמת הממשלה, נתניהו החזיק באופן זמני בתיק האוצר. מתוקף זה ניתנה לו אפשרות לקבוע מה יהיה גובה החוב שיידרש ערוץ 10 לכסות כתנאי לקבלת רשיון שידורים – תשלום רטרואקטיבי על הארכת תקופת הזיכיון בשנים שקדמו לכך.

לן בלווטניק, בעל השליטה בחברת הטלוויזיה רשת (צילום מסך)

הדרג המקצועי במשרד האוצר המליץ להעמיד את הסכום על 5 מיליון שקל, אבל נתניהו נקב בסכום גבוה בהרבה: כ-17 מיליון שקל. ערוץ 10 עתר לבג"ץ. ההכרעה בסוגיה הועברה לשר האוצר החדש, משה כחלון, שדחה את עמדת נתניהו ואימץ את עמדת הדרג המקצועי. ביולי 2015, אחרי הקמת הממשלה, הערוץ עבר לשדר ברישיון.

למהלך נלווה הישג מובהק של נתניהו. בחקירתו הפלילית, נתניהו סיפר כיצד ביקש מהאוליגרך לן בלווטניק להתמודד על רכישת השליטה בערוץ 10, שבדיוק הועמד למכירה. המטרה היתה לשנות את הקו הביקורתי של הערוץ ולמנוע אפשרות שהשליטה בערוץ תימכר לפרסומאי אילן שילוח, מבקר חריף של נתניהו. "אמרתי ללן, 'זו משימה לאומית, למרות שאתה לא הולך להרוויח כסף'", שיחזר נתניהו בקטע שנחשף ב"הארץ". קבוצת הרוכשים שהוביל בלווטניק זכתה בעסקה והשתלטה על ערוץ 10. בהמשך, נציגיו הובילו מהלך קיצוצים שפגע קשות בחוסן המערכתי של חברת החדשות והרחיק ממנה עיתונאים בולטים שסומנו כעוינים לנתניהו.

מפת הדרכים: "ערוץ 2 יפוצל לשני ערוצים עם שתי חברות חדשות נפרדות ועצמאיות, רשת וקשת. כל ערוץ ישדר שבעה ימים בשבוע ואף אחד מהם לא יקבל את המספר 22 בשלט".

המציאות: הפיצול בוצע, ואף ערוץ לא קיבל את אפיק 22. היוזמה לפיצול ערוץ 2 החלה להתגלגל במסדרונות הפוליטיים כבר לפני כעשרים שנה, כשנתניהו לא היה פקטור בתחום. בשנים ההן, הזכייניות קשת ורשת תמכו ביוזמה. ב-2012 תוקן חוק הרשות השנייה וקבע תאריך יעד לפיצול הערוץ – אך תוך שמירת הבעלות המשותפת על חברת החדשות לפרק זמן מסוים.

החלק היחיד בתוכנית שלא יצא לפועל הוא זה שלפיו קשת ורשת יידרשו להפעיל שתי חברות חדשות נפרדות. לאחר פיצול ערוץ 2, קשת ורשת המשיכו להפעיל יחד את חברת החדשות המשותפת שלהן במשך כשנה. המצב הזה לא נפסק בגלל החלטה פוליטית או רגולטורית, אלא בגלל שינויים בשוק: קשת רכשה את חלקה של רשת בחברת החדשות לקראת המיזוג של רשת עם ערוץ 10. החיבור בין רשת לערוץ 10 ביסס את בלווטניק, מקורבו של נתניהו, כבעלים הדומיננטי בערוץ הממוזג.

עד המדינה ניר חפץ, מלווה במאבטחים משטרתיים וצלמי עיתונות, חולף על פניו של הנאשם שאול אלוביץ' בהיכנסו לאולם בית-המשפט המחוזי בירושלים. 22.12.2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

מפת הדרכים: "מועצת הכבלים והלוויין תוציא מכרז לערוץ חדשות חדש (בפורמט פוקס-ניוז) עם פרסומות שיהיה 'מאסט קארי' בהוט וב-yes ובעידן פלוס. העיתונים היומיים לא יוכלו להתמודד על המכרז וגם לא ערוצי הטלוויזיה שמשדרים חדשות (דבר זה דורש שינוי כי במכרז שהוכן בעבר במועצת הכבלים והלוויין רק 'ידיעות אחרונות' ו'ישראל היום' מנועים מלהתמודד)".

המציאות: המכרז לא יצא, אבל ערוץ החדשות הביביסטי חי וקיים. נציגים של נתניהו – עדי המדינה ניר חפץ ושלמה פילבר, בין היתר – ניסו לעניין טייקונים זרים בהקמת מעין "פוקס-ניוז ישראלי", כלומר גוף תקשורת מגה-פופולרי שיתמוך בנתניהו. שליחים מטעם ראש הממשלה דאז טסו לחו"ל לפגישות עם בעל ההון לארי אליסון ועם רופרט מרדוק, הבעלים של פוקס-ניוז המקורי, אך בסופו של דבר אף אחד מהם לא התגייס למשימה.

ובכל זאת, בסופו של דבר כן התגבש בישראל ערוץ חדשות חדש שמילא בדיוק את הפונקציה שהיתה חסרה לנתניהו, למעט הפופולריוּת: ערוץ 20.

בנימין נתניהו בראיון בערוץ 20, יוני 2021 (צילום מסך)

מפת הדרכים: "יישקל: ערוץ 20 יקבל רישיון לשדר חדשות".

המציאות: ערוץ 20 אכן קיבל רישיון לשדר חדשות. הערוץ, שלאחרונה שינה את שמו ל"ערוץ 14", החל את דרכו כערוץ למורשת ישראל אבל מראשית ימיו הפר את תנאי הרישיון והשקיע בעיקר במשדרי אקטואליה שהתבלטו באימוץ אג'נדה בוטה של הערצת נתניהו. חשיפות עיתונאיות וחומרי חקירה העלו שנתניהו היה מעורב לעומק בהליכי החקיקה והרגולציה שהובילו להכשרת מעמדו העכשווי כערוץ חדשות באמצעות קבלת היתר מתאים. ניר חפץ, בעדותו, טען שנתניהו קשר בין אופי הסיקור בערוץ 20 למהלכים הרגולטוריים שאִפשרו זאת.

מפת הדרכים: "יחוקק חוק המבטל את החובה של הממשלה לפרסם מודעות תב"ע ומודעות מכרזים ומודעות של כינוס נכסים ואפוטרופוס כללי בעיתונות הכתובה. הדבר יחסוך מאות מיליוני שקלים. המודעות יפורסמו רק באינטרנט באתר ממשלתי המיועד לכך".

שר המשפטים לשעבר אמיר אוחנה (צילום: יונתן זינדל)

המציאות: לא נחקק חוק כזה. העיתונות המודפסת שרויה כבר שנים במשבר כלכלי מתמשך שנובע, בין היתר, מירידה חדה בהוצאה על פרסום בעיתונים. המודעות המנדטוריות, אלה שגופי ממשלה מחויבים לפרסם דווקא במדיה מודפסת, סיפקו לעיתונים אפיק הכנסה רציף ובטוח על חשבון הציבור הרחב. נתניהו אמנם לא קידם את החוק המתואר במסמך, אך לפחות שניים ממקורביו פעלו בכיוון.

ב-2017, ח"כ דוד ביטן ערך בירור בנוגע לחלוקת תקציבי הפרסום בין העיתונים, במהלך שתואר ככזה שצפוי לפגוע ב"הארץ" – שנחשב עוין לנתניהו – ולסייע ל"ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות". העיתון של נוני מוזס אמנם היה אחד מגופי התקשורת הביקורתיים ביותר כלפי נתניהו, אך אחרי חשיפת "תיק 2000" חדל לתקוף אותו כמעט לגמרי. ב-2020, שר המשפטים דאז אמיר אוחנה הורה להפחית למינימום את היקף הפרסום המנדטורי של משרדו בעיתונים – כולל מודעות על כינוס נכסים, כפי שהוצע ב"מפת הדרכים".

מפת הדרכים: "פתיחת שוק הרדיו הארצי לתחרות על-ידי מתן רשיונות לתחנות רדיו חדשות לשדר בפריסה ארצית".

המציאות: שוק הרדיו לא נפתח לתחרות. נתניהו ואנשיו לא פעלו לשינוי המצב החריג שבו כל תחנות הרדיו הארציות בישראל מוחזקות על-ידי המדינה.

מפת הדרכים: "יישקל: הפסקת המימון המדינתי לגלי-צה"ל מבלי לסגור את התחנה".

המציאות: נתניהו לא הפסיק את המימון הציבורי לגלי-צה"ל, אבל הוא ואנשיו ניסו להשתלט על התחנה מבפנים ולשתול בה פונקציונרים מטעמם, כפי שעשו עם שורה של כלי תקשורת אחרים. בחקירה סיפר נתניהו על פגישה שקיים עם ירון דקל בעת שכיהן כמפקד התחנה. לדבריו, דקל ביקש ממנו להציע שמות של אנשי תקשורת שיגויסו לגלי-צה"ל כדי "לאזן" את השידורים. את הסיכום שהתקבל ביניהם הגדיר נתניהו כ"עסקה".

על-פי עדויות שפורסמו בשנים האחרונות, מפקד התחנה לשעבר שמעון אלקבץ היה המועמד המועדף על סביבת נתניהו. אנשיו של נתניהו, כך נטען, היו מעורבים גם בגיוס השדרן אראל סג"ל והפרשן הפוליטי יעקב ברדוגו – מהשופרות הבולטים של נתניהו בתקשורת. בשורה התחתונה, נתניהו העדיף לשלוט בתחנה הצבאית מאשר לחתוך לה את צינור החמצן.

מפת הדרכים: "מינוי מנכ"ל משרד תקשורת, מנכ"ל רשות שנייה לטלוויזיה ורדיו".

שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר וכיום עד מדינה במשפט נתניהו (צילום: יונתן זינדל)

המציאות: עם הקמת הממשלה, נתניהו הפך משר תקשורת זמני לשר קבוע. אחד הצעדים הראשונים שביצע היה לפטר את המנכ"ל המקצועי אבי ברגר, ירושה מימי השר הקודם גלעד ארדן, ולמנות במקומו את שלמה פילבר – ראש מטה הבחירות של הליכוד ואיש סוד של נתניהו. כמנכ"ל, פילבר מילא תפקיד מפתח ב"תיק 4000". על-פי עסקת השוחד המתוארת בכתב האישום, פילבר דאג לקדם את האינטרסים הכלכליים של הנאשמים שאול ואיריס אלוביץ' – והם גמלו לנתניהו באמצעות רתימת אתר "וואלה" שהיה בבעלותם לצרכיו הפוליטיים. כעת, כאמור, פילבר הוא עד מדינה נגד נתניהו.

מנכ"ל לרשות השנייה, לעומת זאת, לא מוּנה. התפקיד התפנה בסוף 2014, כשהמנכ"ל דאז שי באב"ד פרש כדי לרוץ לכנסת במפלגתו של משה כחלון. נתניהו לא קידם את איוש התפקיד, ומאוחר יותר אף עיכב זאת. עד 2021, במשך כשבע שנים (!), הממשלות שכיהנו תחתיו לא מינו מנכ"ל קבוע לגוף שמפקח על שידורי הטלוויזיה והרדיו המסחריים בישראל. הוואקום הניהולי ברשות השנייה תרם להתפוררות הרשות. אל החלל שנוצר נכנסו נציגי השלטון – שחיזקו את אחיזתם במנגנונים שהוקמו כדי לפקח על התקשורת במנותק מהזירה הפוליטית.

מפת הדרכים: "אפשרי: שני ערוצי חדשות ללא פרסומות, בהוט על בסיס i24 וב-yes על בסיס 'וואלה'. גם הוט וגם yes רוצים את זה ויממנו את זה אם יבוצע שינוי חקיקה שיאפשר להם לייצר ולשדר חדשות".

המציאות: היוזמה התממשה באופן חלקי. ב-2016, כשנתניהו עדיין כיהן כשר תקשורת, קבוצה של חברי-כנסת הגישה הצעת חוק שנועדה לאפשר לערוץ i24News לשדר בכבלים ובלוויין. בעל הערוץ, המיליארדר פטריק דרהי, הוא גם הבעלים של חברת הכבלים הוט; החוק אסר עליו לשלב בחבילת הערוצים ערוץ חדשות שנמצא בבעלותו. הכנסת שינתה את החוק, וב-2018 הוסיפה הוט לחבילת התוכן שלה שני ערוצים מבית i24News, באנגלית ובצרפתית.

פטריק דרהי, בעל השליטה בהוט ובערוצי i24News (צילום: פלאש 90)

בתחקיר שפורסם ב"הארץ" נטען שככל שהתקדם תהליך החקיקה, הערוץ נעשה יותר ויותר אוהד לנתניהו – מבחינת הקו המערכתי, וגם מבחינת איוש התפקידים. "אנחנו צריכים להיות רכים יותר כלפי נתניהו, פחות ביקורתיים", צוּטט מנכ"ל הערוץ, פרנק מלול. עובדים שהוזכרו בתחקיר טענו שמלול קשר בין היחס הרך לנתניהו ליוזמה נוספת, שנועדה לסדר ל-i24News רישיון לשדר בעברית לקהל ישראלי. ב-2019 נמסר תיק התקשורת לח"כ דודי אמסלם, מנאמני נתניהו. אמסלם התגייס לקידום היוזמה, אך לא הצליח להשלים אותה.

התוכנית לגבי "וואלה" לא יצאה לפועל. הבעלים שאול אלוביץ' אמנם השקיע תקציבים גדולים בהרחבת הזרוע הטלוויזיונית של האתר, עם דגש על הפקות חדשותיות, אך התוצרים נותרו במרחב המקוון – בהתאם לתוכנית שהתווה עוד קודם לכן המנכ"ל אילן ישועה. לקראת סוף 2016, אחרי שישועה התרשם שלברית של "וואלה" עם נתניהו עלולות להיות השלכות פליליות (תחזית שהתממשה והולידה את "תיק 4000"), הוא החליט לפרק את הברית ועורר זעם רב בסביבה הקרובה של ראש הממשלה. ב-yes, חברת השידורים בלוויין של אלוביץ', מעולם לא עלה ערוץ חדשות בהפקת "וואלה".

* * *

קרוב לשבע שנים עברו מאז ניסוח המסמך שביקש לשרטט מחדש את מפת התקשורת הישראלית. נתניהו כבר לא שר תקשורת, וגם לא ראש ממשלה, אלא רק חבר-כנסת וראש אופוזיציה. משפטו הפלילי, שבשלב זה עדיין לא ברור אם יסתיים בעסקת טיעון או יתנהל עד סופו, פגע בו פוליטית והרחיק אותו מהשלטון. נתניהו הלך, אבל הנזק נשאר.

ארנון (נוני) מוזס (צילום: רוני שיצר)

לענף ייקח זמן להתאושש מהבחישה העמוקה והנורמות המושחתות שהביא עמו עידן נתניהו. גם הגופים שתפקידם לפקח על התקשורת ולוודא שהיא ממלאת את תכליותיה הציבוריות זקוקים לשיקום. המחשבה שזה יקרה באופן אוטומטי עם הרחקתו של נתניהו היא שובת לב אך נאיבית.

אחד הלקחים החשובים מפרשות נתניהו הוא שלא מדובר בפרשות נתניהו. כלומר, לא רק נתניהו. בכל צומת שבו ראש הממשלה לשעבר ביקש להשחית את העיתונות ולהכפיף אותה לאינטרסים זרים עמדו גם מו"לים ומנהלים בכירים, ועדר של אנשי תקשורת שהסכימו לשתף פעולה. אחדים מהם, כמו אלוביץ' וישועה מ"וואלה", כבר לא עומדים בצמתים האלה וקשה לדמיינם שבים לענף. אבל אחרים, כמו נוני מוזס או שלל השופרות ששירתו את נתניהו בהתלהבות, עדיין שם. עם חלוף הזמן, כשנתניהו יירד סופית מהבמה, כלום לא ימנע מהם למצוא לו תחליף.

אלעד מן הוא אחד מעורכי-הדין שבאמצעותם הוגשה העתירה נגד סעיף התקשורת בהסכמים הקואליציוניים. מן גם ייצג את עמותת "הצלחה" בעתירות השונות למינוי מנכ"לית הרשות השנייה ויו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין

* * *

לעיון במסמך כפי שהוגש לבית-המשפט (לחצו להגדלה). הנמענת, שני ברכה, היתה מזכירה בלשכת נתניהו