האם מהדורות החדשות משרתות את נתניהו? ראש הממשלה בנה את הקריירה הפוליטית שלו מתחילתה על קמפיין הסתה ושנאה נגד התקשורת הישראלית, ובציבור התקבע הדימוי של "שנאת נתניהו". כביכול בתקשורת הישראלית ישנו תיעוב מיוחד דווקא לפוליטיקאי הזה.

בפועל, במידה רבה התקשורת ונתניהו צועדים יד ביד: מתחת למעטה השנאה ההדדית (המשרת גם הוא את שני הצדדים באופן פרוורטי), העורכים והכתבים, במיוחד אלו הפוליטיים, קונים פעם אחר פעם את הנרטיב שמשרת את נתניהו. מתחת לים סוער של ביקורת ועקיצות, ישנה פעמים רבות קרקע מוצקה של שיתוף פעולה.

כך למשל חשף שבי גטניו ב"העין השביעית" לפני מספר חודשים כיצד הכתבים המדיניים מתנדבים להפיץ תדרוכים אנונימיים של נתניהו, המשרתים הטעיות וסחרירים משתנים. לאחרונה גם הדגמנו זאת בנוגע לסיקור טרפוד עסקת החטופים.

סיקור תצהיר נתניהו לבג"צ במסגרת העתירות נגד הדחתו של ראש השב"כ רונן בר, מספק מבט נוסף על האופן בו לצד דיווחים ביקורתיים ואף שליליים במפגיע, במהדורות מאמצים את הנרטיב הבסיסי שמשרת את נתניהו בעימות שלו מול מוסודות מדינת ישראל.

כזכור, בר הגיש תצהיר על כך שנתניהו דרש ממנו נאמנות אישית במקום ציות לבג"ץ, הפעיל עליו לחץ על מנת לרתום את השב"כ נגד מתנגדי הממשלה, דרש ממנו לחתום על חוות דעת שתעצור את משפטו הפלילי של נתניהו ודרש את הדרישות הלא חוקיות ללא קיום תיעוד כנדרש.

אתמול, כשעתיים לפני תחילת שידור המהדורות, הגיש נתניהו את התצהיר הנגדי שלו לבג"ץ, תזמון מושלם המנצל מצד אחד את התגובה הפבלובית של העורכים שיקפיצו את האייטם ה"טרי" יותר לראש סדר היום ומצד שני את העובדה שלכתבים לא יהיה זמן מספיק לבחון כדבעי את התצהיר. כך אכן קרה.

בעוד בכאן 11 ובחדשות 12 לא מדבררים את ראש הממשלה ומשדרים דיווחים ובהם פרטים לא נוחים לנתניהו, העורכים נכנעים למסגור שלו את המציאות. שתי המהדורות מדווחות על קרב בין שתי גרסאות סותרות לחלוטין, גרסת נתניהו מול גרסת רונן בר, זאת למרות שנתניהו לא מכחיש טענות מהותיות של בר.

כמו כן, המהדורות מדגישות את העיסוק במאורעות ה-7.10, בהתאם למיקוד של נתניהו, במקום במוקד הטענות של בר - על כך שנתניהו ניסה לרתום את השב"כ לצרכיו האישיים והפוליטיים.

בחדשות 13, לעומת זאת, מעמידים נרטיב נגדי לזה של נתניהו, נמנעים מהמסגור ה"אובייקטיבי" אך המטעה של "קרב גרסאות" ומדגישים כי מי שיתעמק בתצהיר יגלה את ההתפתלויות וההתפלפלויות של נתניהו במקום הכחשות או סתירות לתצהיר ראש השב"כ.

בערוץ התעמולה 14, כצפוי, הצופה יכול להרגיש כאילו נתניהו עצמו יושב באולפן ומדווח על הגשת התצהיר. המציאות, באופן בלתי נתפס, לא רחוקה מכך באופן פיזי ממש. את הבמה תופס "הפרשן הפוליטי" של ה"מהדורה", שהוא לא אחר מהיועץ הפוליטי הקרוב של נתניהו: יעקב ברדוגו. אצלו אין שום "קרב גרסאות" אלא גרסה אחת ויחידה שהיא האמת, והיא תצהיר נתניהו. שאר אנשי הערוץ מחרים מחזיקים אחריו.

קרב גרסאות בקרקס

בכאן 11, היחיד שהקדיש את הכותרת הראשית שלו לשלושה חיילי צה"ל שנפלו בעזה, מציגים את עיקרי תצהיר רה"מ לבג"ץ ומדווחים כי מדובר בקרב גרסאות סותרות לחלוטין בין נתניהו לבר.

מיכאל שמש, הכתב הפוליטי של הערוץ, מדווח כי נתניהו אומר לשרים: אם בג"ץ יפסול את הדחת בר, נקיים דיון האם לציית לפסיקה. מדובר, אומר שמש, בשיבוש של חקירת מחדל ה-7 באוקטובר: כל צד מפיץ מידע מסוים שבחר סלקטיבית לפרסם באופן שתומך בעמדתו, במקום דרך המלך שישראל היתה אמורה לצעוד בה כבר מזמן של הקמת ועדת חקירה ממלכתית. מי שמשלם את המחיר של ההתנהלות הלא סבירה הזאת, מסכם שמש, הוא הציבור.

בחדשות 12 - תחושת כאוס. הכותרת הראשית מופקעת בכלל על מנת לנסות ולהגן (ללא הצלחה) על כבודו האבוד של הפרשן לענייני כל של המהדורה, עמית סגל, שהצהיר לפני שבועיים כי בר יפרוש ב-15 במאי. יונית לוי, מגישת המהדורה, פותחת אותה בנרטיב קרב הגרסאות: "התצהיר הנגדי שהגיש רה"מ הערב לבג"ץ המחדד את העימות הישיר בינו לבין ראש השב"כ רונן בר. והציבור מוצא את עצמו מול שתי גרסאות סותרות בלב הסוגיות שנוגעות לדמוקרטיה הישראלית ולביטחון המדינה".

ההמשך הוא הדגמה לאופן בו חדשות 12 אימצה את מודל "רדיו הצעקות" האמריקאי (שהנציג הבולט שלו בישראל הוא רדיו 103FM). במקום לשדר את פירותיה של עבודה עיתונאית המגיעה למסקנות אחרי בדיקה וחקירה, מתן בימה לקולות סותרים בדציבלים גבוהים. עמדות במקום עובדות ונרטיבים במקום ממצאים.

כך העורכים בחדשות 12 מגייסים את גיא פלג ועמית סגל לתפקיד איש הברזל ונערת הגומי של קרקס החדשות (כל צופה יחליט מי הוא מי).

"לא היה אפשר לכתוב את זה יותר אלים, יותר משתלח, יותר מבזה. בתצהירו של נתניהו היום הוא מכנה את ראש שירות הביטחון הכללי 'שקרן', 'שקרן סדרתי', 'מניפולטור'", אומר פלג שמסביר כי למעשה, נתניהו קובע כי ראש השב"כ הוא נוכל שהציג לציבור ולבג"ץ, תצהיר שקרי, חלקי ומעוות, בעל "גרסא שקרית מתפתחת".

לא מדובר בתצהיר משפטי, אומר פלג על התצהיר שהגיש נתניהו לבג"ץ, אלא בהודעה לעיתונות, ומדגיש כי חשוב לזכור שנתניהו כלל לא ענה לשאלה שהציגו השופטים בדיון, דהיינו, מתי אבד אמונו של רה"מ בבר. מטרת התצהיר, מסכם פלג, אינה משפטית אלא לשרת את הבייס ולהסית כנגד רונן בר, הכנת הקרקע לאי-ציות לפסיקת בג"ץ העתידה להגיע בנושא.

מהצד השני של הזירה, עמית סגל מפרש את התצהיר כמכת מחץ לרונן בר. לדעתו, "מה שבתצהיר באמת נחשף היום הוא שרונן בר לא פתח במלחמה נגד עזה בגלל חשש ממיסקלקולציה. כאן אלף אלפי הבדלות היתה מיסקלקולציה, הוא לא שיער איזה כלים נתניהו יפעיל נגדו". בכך קוטף סגל עבור נתניהו שתי ציפורים מהעץ: גם מדגיש את אחריות רונן בר ל-7 באוקטובר בדיוק כפי שנתניהו ניסה לעשות בתצהיר, וגם טוען כי תצהיר נתניהו פגע קשות בבר.

לדברי סגל: "נתניהו, רה"מ, הוא האדם היחיד שמוסמך לחשוף, על פי חוק, כל פרט שהוא רוצה מתוך ישיבות קבינט או התייעצויות כאלה, ומצויד בכלי הזה בעצם יוצא נתניהו להפריך אחת אחת את טענות רונן בר". זאת למרות שהגישה הבלעדית של נתניהו לחומרים ויכולתו להשתמש בהם היא דווקא פתח למניפולציות ושקרים מצידו.

בהמשך טוענת עמיתתו לאולפן של סגל, דנה וייס, כי "לפי גורמים משפטיים: התצהיר שהגיש רה"מ מחזק את הטענה של בר שהופעלו עליו לחצים בנושא המשפט והמחאות". לדברי וייס, "זה כאמור לב התיק שבבג"ץ". ואילו ניר דבורי בחר להדגיש כי נתניהו מאשי את בר בנוגע לעמדתו המכילה כלפי חמאס לפני ה-7.10, למרות שנתניהו עצמו אחז באותה עמדה בדיוק.

בסופו של דבר מדובר פה בקרב גרסאות, אומר דבורי, והאמת תצא לאור רק בוועדת חקירה ממלכתית. אבל מה יעשה הצופה הישראלי שלא הקימו עבורו ועדת חקירה, והוא מצפה מהתקשורת שתשמש כשליחה שלו לבירור העובדות? הרי בסופו של דבר לא מדובר בויכוח פילוסופי על מהות החיים אלא בטענות עובדתיות ספציפיות, תחומות בזמן ובמקום. במקום להתאמץ ולספק לצופים גרסה קוהרנטית, מגישים לו קרב גרסאות.

לא בידיים של נתניהו

אפשר גם אחרת. בחדשות 13 זונחים את נרטיב קרב הגרסאות ומעזים להציג עמדה מנומקת. ברוך קרא מדווח על "התצהיר הנגדי של נתניהו". לדבריו, בעוד במבט ראשון נראה שמסתכלים על שני תצהירים סותרים, התעמקות במסמך חושפת הרבה התחכמויות, הרבה סיסמאות, אך פחות סתירות.

קרא מתייחס לשלוש הטענות המרכזיות של בר ומדגים כיצד נתניהו בוחר או להתעלם מהם או להציג טענות אווירה. אודי סגל מסב את תשומת הלב לאופן בו נתניהו מנסה לשבות את הנרטיב: "למרות שהוא לא נשאל על זה בתצהיר, ההתייחסות הקשה ביותר של נתניהו נוגעת ל-7 באוקטובר". מאחר שאחריותו של בר למחדל ידועה והוא (בניגוד לנתניהו) כבר הודה בה, הרי שזוהי הזירה שבה לנתניהו נוח ביותר לעסוק - זאת לעומת הטענות הקשות על הניסיון לרתום את השב"כ לצרכיו האישיים והפוליטיים של נתניהו.

כך מוריה אסרף מעירה כי "נתניהו הוא זה שיש לו את הפרוטוקולים בידיים והוא יכול להחליט מה מוציאים מאיזה דיון, סמכות שאין לראש השב"כ. גם נתניהו, וזה לא מופיע בתצהיר, נקט בדיוק באותה עמדה חודשים לפני ה-7 באוקטובר, שבועות לפני 7 באוקטובר, קיים דיונים על כמה צריך להיטיב עם האוכלוסייה בעזה, בדיוק כפי שסבר רונן בר. ובעיקר - זאת בכלל לא השאלה. השאלה היא לא האם רונן בר נכשל ב-7 באוקטובר, רונן בר נכשל כישלון עז, זאת לא השאלה אבל לשם נוח לנתניהו ללכת".

בהמשך המהדורה מדגיש רביב דרוקר כי היחידים שיכולים לחשוף מה עוד כתוב בסטרונגמות שנתניהו בחר שלא להציג הם שופטי בית המשפט העליון או ועדת חקירה ממלכתית; ואילו ליאור קינן מוסיפה כי אחת הסיבות שנתניהו ציין בתצהירו לאובדן האמון בבר היא שבר קידם ועדת חקירה ממלכתית, זאת בטענה שמדובר בסוגיה פוליטית שאין לו מה להיכנס אליה - אלא שתצהיר נתניהו הוא בעצמו כתב המלצה נלהב לכינונה של ועדה כזו.