אחד מטיעוני ההגנה העקרוניים של בנימין נתניהו במשפטו הוא שהנסיונות האגרסיביים שלו להכניע ולאלף ואת העיתונות הישראלית אינם מה שהם נראים. שלא מדובר בניסיון להפוך את התקשורת לתזמורת של שופרות שכל אחד משרת אותו בדרכו, אלא במהלך ליברלי שנובע מאידיאליזם טהור: התקשורת שמאלנית, בלתי הוגנת ולא מייצגת את הציבור – והוא בסך הכל מנסה ליצור שוק דעות פלורליסטי, כזה שמסוגל להכיל גם עמדות ימניות. לא בשביל עצמו, בשביל העם.

חלק ניכר מהמאמצים של צוות התביעה מושקע בניסיון להפריך את הטיעון הזה, שסותר חזיתית את ממצאי החקירה, את עדויות עובדי "וואלה" ועשרים שנה של תחקירים עיתונאיים. בדיון שהתקיים אתמול (2.2) באולם התת-קרקעי בתל-אביב הוצגה דוגמה מובהקת לאופי הפרסונלי והאינטרסנטי של הלחץ שהפעיל נתניהו על המו"לים והעורכים הבכירים: מקרה שבו פעל נגד מועמד של הליכוד וניסה לקדם במקומו מועמדת שמזוהה עם השמאל.

התאריך: 8 ביוני 2014, יומיים לפני הבחירות לנשיאות המדינה. המועמד המוביל הוא רובי ריבלין, עמיתו של נתניהו לליכוד. מולו התמודדו שני פוליטיקאים, דליה איציק ומאיר שטרית, ושני אנשי ציבור – המדען חתן פרס נובל דן שכטמן ושופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר.

חומרי החקירה ב"תיק 4000" כוללים רישום של שיחת טלפון שקיים נתניהו באותו יום עם הנאשם שאול אלוביץ', בעל השליטה בקבוצת בזק ו"וואלה". בתום השיחה שלח אלוביץ' עדכון לאילן ישועה, המנכ"ל הכוחני של אתר החדשות: "הוא [נתניהו] טוען שיש סחף לכיוון השופטת, וחשוב מאוד לחזק את המגמה. היא גם מתאימה, גם נקייה וגם אשה. אני לא יודע איך עושים את זה בלי לעצבן את נ"ש, אך זה מאוד חשוב לו. הוא חושב שאם היא עולה לסיבוב השני היא מסוגלת לנצח. אני חושב שהוא שוב טועה, אך כדאי להמשיך לזרום איתו".

הישות המכונה במסרון "נ"ש", שאותה כביכול אין לעצבן, חולקת אמנם ראשי תיבות עם שרה נתניהו, אך זהותה לא נמסרה בשום שלב של המשפט.

נתניהו כבר אישר בעבר שדיבר עם אלוביץ' על דורנר וסבר שהיא "מועמדת טובה". בכתב האישום נטען שדרש מאלוביץ' לסייע לקמפיין של דורנר, ושהדרישה נענתה. מבחינת התביעה, זוהי דוגמה למקרה שבו נתניהו הפעיל את "וואלה" נגד הליכוד – כלומר נגד הימין, ולמען האינטרס האישי שלו.

התובעת ב"תיק 4000", יהודית תירוש, הציגה לנתניהו שני אייטמים שפורסמו ב"וואלה" לאחר השיחה שבה ביקש לסייע לקמפיין של דורנר: ידיעה ראשית של עמרי נחמיאס שבישרה בין היתר על התחזקות סיכוייה של השופטת (שלבסוף זכתה ב-13 קולות בלבד מתוך 120 ולא העפילה לסיבוב השני) וטור של העורך הבכיר אודי הירש, שקבע בכותרת כי "אסור שהנשיא הבא יהיה פוליטיקאי" עקב "רצף אירועים מביש" שהכתים את "כל הפוליטיקאים, גם הישרים מביניהם".

מיצג מחאה נגד בנימין נתניהו וראש השב"כ, דוד זיני, אתמול מחוץ לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (צילום: איתמר ב"ז)

המסר העיקרי של הטור היה מופרך: האירועים ה"מבישים" שהוזכרו שם נגעו בכלל לשני מועמדים שפרשו מהמירוץ, בנימין בן-אליעזר וסילבן שלום. בן-אליעזר המנוח היה מעורב בפרשת שוחד, וסילבן שלום התמודד (ועדיין מתמודד) עם עדויות שייחסו לו עבירות מין. הירש העלה את האפשרות שמישהו "תפר תיק" לשני הפוליטיקאים כדי לאלץ אותם לפרוש. הוא השתמש בכך כהמחשה לכך שהמירוץ נעשה מלוכלך, ועל בסיס זה טען שדרוש נשיא שמגיע מחוץ לפוליטיקה.

הירש העיד במשפט ביולי 2023 והציג את עצמו כ"פרשן כדורסל" עם השפעה "אפסית עד מינימלית" על נושאים פוליטיים. הוא סיפר כיצד ביום שבת אחד קיבל טלפון מהמנכ"ל ישועה והתבקש לפרסם דיווח "הזוי", כהגדרתו, על המירוץ לנשיאות – וכדי להיחלץ מההנחתה הציע לכתוב טור בנושא. "הנושא של הנשיאות, הוא היה אובססיבי כלפיו, הוא לא הפסיק להטריד אותי באותה שבת", העיד הירש.

האם המסר של הירש על כך שאסור לתת את הנשיאות לפוליטיקאי היה המסר שנתניהו ביקש להעביר? התובעת תירוש הציגה לנתניהו את השאלה ונענתה בהתפתלות. "זאת היתה דעה רווחת", אמר נתניהו, אך טען שאינו זוכר את תוכן השיחה שקיים עם אלוביץ'.

עו"ד תירוש התעקשה שהטור והכותרת הראשית היו בדיוק מה שנתניהו דרש באותה שיחה. "אתה ביקשת לחזק את המועמדות של הגברת דורנר, חשבת שיש 'סחף' לגביה, שיש לה סיכוי, וזה מה שקיבלת", הטיחה בו. אבל נתניהו לא שיתף פעולה. הוא טען שמדובר במדגם בלתי מייצג של סיקור המירוץ לנשיאות ב"וואלה", "פיקסל קטן" שממנו היא מסיקה "מסקנות כבדות" ולא מוצדקות.

דליה דורנר וראובן ריבלין (צילומים: תומר נויברג ופלאש 90)

"אתה טענת כאן לאורך עדותך שחשבת שמר אלוביץ' רוצה ולא מצליח לסייע לך לשנות את 'וואלה' ממניעים אידיאולוגיים", אמרה תירוש. "עכשיו תסביר לי את הנקודה הזאת: רובי ריבלין היה המועמד מטעם הליכוד, איש ימין מובהק. הגברת דורנר לא היתה אשת ימין. היא לא היתה דמות פוליטית, היא שופטת בדימוס.

"אתה ידעת היטב שאלוביץ' לא פועל משום מניע אידיאולוגי. כי אם המניעים שלו היו אידיאולוגיים הוא לא היה מסייע לך לנסות לחסום איש ימין. ואתה יודע שהוא פועל ממניע ברור של לרַצות אותך ואת צרכיך, ולכן הוא זורם. זה 'חשוב לך מאוד', הוא אומר אחרי שיחות איתך, ו'כדאי להמשיך לזרום' איתך".

כפי שקורה לעתים קרובות כשהנאשם נקלע לפינה במהלך עדותו, נתניהו הגיב בתוקפנות: "אני לא חשבתי שרובי ריבלין הוא איש ימין, חשבתי שהוא ימין מדומה, חשבתי שהוא כפות לשבט התקשורת". לאחר מכן ניסה ללגלג על התובעת: "אני מוצא את עצמי הרבה פעמים לא מבין את השאלה, ולא את מטרות השאלה".

עו"ד תירוש הגיבה בצליפה: "אבל התשובה היתה ברורה: אין ימין מלבד אדוני".

צוות ההגנה של נתניהו הביע מחאה. "סליחה? מה זה?", התרעם הסנגור עמית חדד. "תגידי, את רוצה חולצה של קפלן ולצאת לרחוב? איזו מין אמירה זו? זאת היתה ביקורת פוליטית פר-סה".

גם השופטים הביעו מורת רוח. "גברת תירוש, אפשר היה לוותר על האמירה הזאת", אמרה רבקה פרידמן-פלדמן, ראש ההרכב. "זה היה מיותר", הצטרף השופט משה בר-עם. למרות ההערות האלו, הנאשם בעצמו כבר אישר את מסקנת התובעת: לפני שבועיים טען נתניהו שהוא מייצג 95% מהימין בישראל, ושהשארית היא מיעוט מבוטל ומבולבל; הדוגמה ההיפותטית שלו היתה ישראלים שמתנגדים להקמת מדינה פלסטינית, כמוהו, אך במקביל דוגלים ב"סוציאליזם קיצוני".

ביבי חותמת גומי

הדיון שהתקיים אתמול היה יום העדות ה-76 של נתניהו. רובו הוקדש לצד הרגולטורי ב"תיק 4000": הפעולות שביצע נתניהו למען בזק בכובעו כראש ממשלה ושר תקשורת, הצד שלו בעסקת השוחד המתוארת בכתב האישום.

התובעת התמקדה בשתי עסקאות ענק שנזקקו לאישורו: מכירת אתר הלוחות המוביל "יד2" לקבוצת התקשורת הגרמנית אקסל-שפרינגר, ומכירת השליטה בחברת yes ההפסדית לקבוצת בזק הציבורית, שנועדה לחלץ את משפחת אלוביץ' מחובות של מאות מיליוני שקלים על חשבון הציבור.

עסקת "יד2" הניבה לקבוצת בזק 800 מיליון שקל, ועסקת בזק-yes היתה שווה לאלוביצ'ים קרוב למיליארד שקל. בלי החתימות של נתניהו הן לא היו יכולות להתממש. עד כמה היה מודע לכך שהנאשמים שאול ואיריס אלוביץ' תלויים בו כדי להימנע מפשיטת רגל? את התשובות של נתניהו אפשר לסכם במשפט אחד: לא התעניינתי בזה, אני לא זוכר את הפרטים ועצם המחשבה שהמדינה אמורה לפקח ולאשר עסקאות כאלה מגוחכת.

איריס ושאול אלוביץ'. בית-המשפט המחוזי בירושלים, יוני 2021 (צילום: אורן פרסיקו)

עו"ד תירוש פתחה עם עסקת "יד2", שאותה אישר נתניהו במאי 2014. היא ציינה שלפי ממצאי החקירה, החתימה של נתניהו הושגה במהירות יוצאת דופן. "אדוני בדרך כלל חותם על אישורים שמועברים ממשרד התקשורת במהירות כזאת, של יממה?", היא שאלה. נתניהו, בתגובה, תיאר את עצמו כחותמת גומי: "אני לא מזמין מסמכים אלי. מסמכים מגיעים אלי מהמשרד, וזה מה שקובע את הקצב".

החוקרים גילו שאלוביץ' ונתניהו שוחחו בטלפון כמה פעמים בימים שלפני האישור. התובעת הציעה את האפשרות שבאחת השיחות אלוביץ' ניסה לזרז אותו לחתום. נתניהו הכחיש בתוקף: "אני לא דיברתי איתו, הוא לא דיבר איתי, וגם אם תעשי סלטות באוויר – לא היה דבר כזה". מחקרי התקשורת אמנם תיעדו שיחות בין המשרדים של שניהם, אך נתניהו טען שייתכן שאנשים אחרים ביצעו אותן.

"אדוני אמר לאורך העדות שלו שקשה מאוד להשיג אותו", ציינה התובעת.

נתניהו פרץ בצחוק כבוש.

"אדוני יקשיב לשאלתי", ביקשה התובעת.

"אני מקשיב, אבל אני מגיב בספונטניות", השיב נתניהו.

"אין בעיה", המשיכה התובעת. היא ציינה שנתניהו כבר אמר בעדותו שהוא מוקף ביועצים, עוזרים ומזכירות, ושאפילו "חבר יקר כאח" כמו ארנון מילצ'ן לא תמיד הצליח להשיג אותו. על רקע זה, הוסיפה, שאול אלוביץ' לא הסתפק בקשר הישיר שלו עם נתניהו – והעביר לו מסרים גם באמצעות שליחים. "הוא ממקבל בכל דרך אפשרית", סיכמה. "ככה זה בחיים כשחשוב לך משהו, נכון מר נתניהו?".

"לא, ככה זה לא בחיים כשיש לך 'עסקה שוחדית' מופרכת שמבוססת על מגדל עצום שבניתם על החשיבות שאני מייחס ל'וואלה'", השיב נתניהו. "אם אנחנו רוצים אנחנו מדברים אחד עם השני, אבל על הדבר הזה הוא לא דיבר איתי! אין לכם עדות אחת שהוא דיבר איתי על 'יד2'!".

"רק יוצא באופן מקרי וסימולטני, אדוני, שאתה מדבר איתו על ענייני סיקור כשהוא צריך ממך ענייני רגולציה", העירה התובעת.

"מה לעשות שהוא לא דיבר איתי?", השיב נתניהו. "גם אם תגידי את זה עשר פעמים, הדיבור שלי איתו על ענייני סיקור הוא כל כך מינורי שזה אבסורד. כמה פעמים דיברתי איתו בארבע-חמש שנים? כלום, שום דבר. ממש פעמים בודדות בשנה".

עו"ד יהודית תירוש בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, דצמבר 2024 (צילום: חיים גולדברג)

דנה נויפלד, שכיהנה כיועצת המשפטית של משרד התקשורת בתקופת פרשת "תיק 4000", סיפרה בעדותה שבקשת האישור הגיעה למשרד וטופלה במהירות, תוך שבוע עד עשרה ימים (רק לאחר מכן הגיעה למשרד ראש הממשלה, שם חתם עליה נתניהו כעבור יממה). התובעת הציגה זאת לנתניהו, ושאלה אותו אם הוא מסכים שמדובר בטיפול מהיר.

נתניהו הגיב בגיחוך. "התשובה היא שאין לי מושג", אמר, "אבל בראייה אובייקטיבית אני חושב שזה מטורף – אדם רוצה למכור לוח מודעות והוא צריך לקבל אישור? מה פתאום הוא צריך לקבל אישור? זה אבסורד".

בפועל, לא כל אדם שרוצה למכור "לוח מודעות" נזקק לאישור ממשלתי – רק במקרה של בזק. הסיבה לכך היא שבזק הוגדרה בחוק כחברה שמספקת "שירות חיוני" שפגיעה בו עלולה לפגוע בבטחון המדינה ובציבור.

בזק מספקת תשתיות תקשורת ושירותי לוויין, בין היתר למערכת הביטחון, וחלק עצום מהציבור והתעשייה תלוי בה להתנהלותו השוטפת. המדינה מפקחת על עסקאות שעלולות להשפיע באופן מהותי על היציבות של בזק משום שעסקה גרועה שתפגע בחברה עלולה להגביל את היכולות הבטחוניות והמודיעיניות של מדינת ישראל, ולפגוע במשק ובצרכנים. נתניהו כמובן יודע זאת, אך בוחר להיתמם.

מתיאס דופנר, מנכ"ל אקסל-שפרינגר (צילום: אקסל-שפרינגר)

התובעת ציינה שכמה חודשים אחרי חתימת עסקת "יד2" התקיים אצל נתניהו אירוע הרמת כוסית בהשתתפות הרוכשת, קבוצת אקסל-שפרינגר. לכאורה, מדובר בעוד אינדיקציה לכך שנתניהו לא שימש כחותמת גומי, ושהוא גילה עניין אישי בעסקה. מה יש לו להגיד על כך בדיעבד?

"לא זוכר", ענה נתניהו, "אבל זה לא היה אקסל-שפרינגר, זה היה המנכ"ל שלהם, מתיאס דופנר. אני ידיד שלו וכשהוא מגיע לארץ, אולי פעם או פעמיים בשנה, אני נפגש איתו".

שמה של קבוצת התקשורת הגרמנית עלה לכותרות בשנה שעברה בעקבות מעורבותם של יועצי נתניהו בהדלפת מסמך סודי ל"בילד", הצהובון רב התפוצה של אקסל-שפרינגר, כחלק ממבצע תודעה שנועד לנקות את תדמיתו של נתניהו באמצעות הכפשת המחאה להחזרת החטופים.

הזוּלוֹת והשמוּלוֹת

כמה חודשים אחרי השלמת עסקת "יד2" נתניהו לקח לעצמו את תיק התקשורת. אתמול במהלך עדותו הוא ניסה לטעון שהמשרד כלל לא עניין אותו. אחת מגרסאות ההגנה הנועזות ביותר של נתניהו היא שהוא לקח את התיק בעידודו של עד המדינה ניר חפץ.

נתניהו, אשף הסחרירים התקשורתיים, טען ששני הדברים היחידים שעניינו אותו בתחום הפעילות של המשרד היו המאבק בתאגיד השידור הציבורי שזה עתה קם (מכוח חוק שהעבירה ממשלת נתניהו) והצורך להכניס "גיוון" בתקשורת – המונח שבו הוא משתמש כדי לתאר את נסיונות ההשתלטות הפוליטית שלו על העיתונות.

"זה היה משרד שלא מעניין אותי, עם ערימות של סיבים אופטיים וטלקום", אמר נתניהו בזלזול.

לקראת סוף 2014 החליט נתניהו להזיז מהתפקיד את שר התקשורת גלעד ארדן, שהוביל יחד עם הצוות המקצועי של המשרד רפורמות שאיימו על הכנסותיה של בזק. משרד הפנים בדיוק התפנה, ונתניהו הציע לארדן לקחת את התפקיד ולעזוב את משרד התקשורת.

ניר חפץ, האיש שלטענת נתניהו עודד אותו לקחת את התיק במקום ארדן, העיד כי זאת היתה "החלטה משפחתית חד משמעית" שבה היו מעורבים שרה ויאיר. גרסתו סותרת חזיתית את זו של ראש הממשלה. עו"ד תירוש הצביעה על כך, ועקצה: "אני מנסה להבין, כדי שנלמד איך לנתח את עדות אדוני. כשאדוני אומר שחפץ שידל אותך לעשות את זה – אתה אומר שבעצם זו גם היתה דעתך".

"אני לא הסתרתי את זה", אישר נתניהו, וכאילו כדי לפוגג את הרושם שב ותקף את צוות התביעה: "אתם הסתרתם כל כך הרבה דברים! את הזוּלוֹת ואת השמולות – אתם תפרתם תיק! זה כל כך מגוחך, אין לכם שום דבר".

שר התקשורת לשעבר גלעד ארדן באולם משפט המו"לים, מאי 2023 (צילום: אורן פרסיקו)

תירוש המשיכה להקריא לו מתוך עדותו של חפץ. לטענת עד המדינה, הוא נהג להעביר לנתניהו תלונות של אלוביץ' על ארדן כשארדן עדיין כיהן כשר התקשורת. המסקנה: כשנתניהו הזיז את ארדן מהתפקיד ולקח את התיק לעצמו, הוא היה מודע לצרכים של אלוביץ' ולאופן שבו יש לסייע לו. מה יש לנאשם לומר על כך?

"אני לא זוכר שהוא העביר לי שום דבר", טען נתניהו.

גם העדות של ארדן סותרת את זו של נתניהו. התובעת ציינה שארדן הסכים להתמנות לשר פנים, אבל ביקש להישאר במקביל במשרד התקשורת כדי שיוכל להשלים כמה רפורמות שעמדו על הפרק – כולל כאלה שאיימו על בזק. אך נתניהו סירב. לבסוף סוכם כפשרה שארדן יישאר בתפקיד עוד שבועיים.

נתניהו טען בעדותו שבשבועיים האלה ארדן אמור היה להשלים את כל הרפורמות שנוגעות לבזק. בפועל, יש להדגיש, מדובר בתהליכים ארוכים ומורכבים שוועדות מקצועיות וצוות המשרד הקדישו להם שנים של עבודה. הם לא הושלמו בשארית כהונתו של ארדן, וגם לא תחת נתניהו, אלא רק אחרי שראש הממשלה אוּלץ לעזוב את המשרד בגלל פרשת השחיתות. משיכת הזמן אִפשרה לאלוביצ'ים להמשיך להרוויח הון ממעמדה המונופוליסטי של בזק בתחום התשתיות, על חשבון הציבור.

"אדוני יודע שבשבועיים לא ניתן היה להשלים את הרפורמה", ציינה התובעת את המובן מאליו.

"אני חייב לענות לזה – זה פשוט שקר! עוד שקר שאת מעלה כאן! ארדן אמר שהוא יכול לעשות את זה! אני שאלתי אותו, 'בכמה זמן אתה יכול לעשות את זה', והוא אמר: 'אני בשבועיים גומר את זה'. וזה בדיוק מה שהוא עשה. הוא גמר את זה. כל הרפורמות נגד בזק. הוא לא עזב את המשרד עד שהוא סיים את כל הרפורמות". אחרי השקר הבוטה הזה, במעין הערת אגב, שתל נתניהו כוכבית מתבקשת: "אחרי זה, לקחנו את מה שהוא עשה והעברנו את זה".

התובעת תירוש שאלה את נתניהו על איזו רפורמה הוא מדבר. "רפורמת השוק הסיטונאי", הבהיר נתניהו. תירוש, בתגובה, ציינה שהרפורמה דווקא לא הושלמה, ושהעבודה עליה נמשכה. איך נתניהו מסביר זאת? הוא לא מסביר. "מה שהוא ביקש, הוא קיבל", אמר על ארדן.

"אלוביץ' לא טיפש"

קשיי הזיכרון של נתניהו המשיכו גם כשהתובעת נעה קדימה אל המניע של האלוביצ'ים. "לשיטתנו", ציינה תירוש, "בתקופה הרלבנטית לכתב האישום היו לקבוצת יורוקום שבבעלות אלוביץ' חובות משמעותיים לבנקים. בעיה כלכלית, מצב פיננסי שמייצר לא מעט לחץ, עד כדי כך שמנהל בכיר ביורוקום, מר עמיקם שורר, חשש שיורוקום לא תוכל לשלם לו תשלומים שהתחייבו להם – ושאול אלוביץ' התחייב לשלם לו אישית. מה ידעת על מצבו הפיננסי של מר אלוביץ'?".

"לא ידעתי. מילה אחת לא דיברנו על זה, והוא גם לא דיבר איתי", טען נתניהו.

התובעת המשיכה: היא הזכירה שהאלוביצ'ים החזיקו בחברת שידורי הלוויין yes, שהיתה הפסדית, וניסו למכור אותה לחברת בזק – חברה ציבורית שנסחרת בבורסה, גוף עתיר מזומנים שנתח גדול ממניותיו מוחזק בידי הציבור. שאול אלוביץ' אמנם שלט גם בבזק, אבל כדי לבצע עסקה כזאת – שצפויה היתה לפגוע במאזן של בזק – הוא נדרש לאישורים רגולטוריים מורכבים.

הנאשם נתניהו עם סנגורו, עמית חדד. בית המשפט המחוזי בתל-אביב, אוקטובר 2025 (צילום: מרים אלסטר)

ברשות ההגבלים העסקיים נתנו לאלוביץ' אישור לבצע את העסקה בתנאים מסוימים, ובתוך פרק זמן מוגבל. "המשמעות היא הכנסת כסף גדול לחברה הפרטית יורוקום של משפחת אלוביץ', שמי שמשלם לה זו החברה הציבורית, בזק", סיכמה תירוש. "אני אומרת לך שלשיטתנו, וזה עולה מעדויות הגורמים המקורבים לאלוביץ', עסקת רכישת yes על ידי בזק היתה עסקה אסטרטגית וחשובה עבור אלוביץ'. אתה ידעת את זה כמובן".

"לא", השיב נתניהו, אף שכיהן כשר התקשורת בתקופת השלמת העסקה, ואף אישר אותה בחתימתו, ואף שמשמעויות העסקה דווחו בעיתונות הכלכלית והיו נושא שיחה מרכזי בענף.

עו"ד תירוש חזרה לעדות של חפץ, שממנה משתמע שנתניהו אכן ידע על החשיבות שאלוביץ' ייחס לעסקה. חפץ סיפר על פגישה שקיים עם אלוביץ' בביתו שבה נראה לו האיש "לחוץ מאוד" וביקש ממנו להעביר לנתניהו מסמך של רשות ההגבלים העסקיים בנוגע לעסקת בזק-yes. לדברי חפץ, הוא מסר לנתניהו את המסמך בפגישה אישית שקיים איתו בבלפור, נתניהו עיין בו ואחר כך הכניס אותו למגרסה וקבע פגישה עם אלוביץ'. לפי העדות, כשאלוביץ' הגיע הוא הובל בחשאי לחדר העבודה של ראש הממשלה, כדי ששאר הנוכחים במעון לא יבחינו בו.

התובעת פנתה לנתניהו: "עד כמה התיאור שלו נכון?".

"ממש לא נכון. זה תיאור שקרי", טען נתניהו. את עצם קיומה של הפגישה הוא לא הכחיש, וגם לא את העובדה שכמה ימים לפניה הוא נכנס לתפקיד שר התקשורת במקום ארדן. אלא שלדבריו משום שהיא התקיימה בסוף נובמבר 2014, בימיה האחרונים של הקואליציה, הוא כנראה זימן את אלוביץ' כדי לדבר על הבחירות שיוקדמו. השימוש במגרסה והסתרת זהות המבקר, ציין נתניהו, הם נהלים שגרתיים שלא מצביעים על עשייה פלילית.

עד המדינה ניר חפץ בבית המשפט המחוזי בירושלים, דצמבר 2021 (צילום: יונתן זינדל)

התובעת תירוש הציגה לו את המסמך שלכאורה קיבל מחפץ ושאלה אותו אם הוא מוכר לו. נתניהו השיב שהוא מכיר אותו מההכנה לעדות, אבל שבזמן אמת הוא לא קיבל אותו לידיו. תירוש הקשתה עליו: היא הראתה לו שורה של מסמכים פנימיים של בזק שמהם עולה כי בשבוע שקדם לפגישה אלוביץ' התעסק בקדחתנות בעסקת בזק-yes ובצורך באישור חתום מהרגולטור.

נתניהו לא שיתף פעולה. הוא טען שחפץ מעולם לא שוחח איתו על ענייני רגולציה, וכך גם אלוביץ'. "אני חושב שאלוביץ' לא טיפש, הוא אדם חכם, הוא בטוח בדק את הנושא לעומק – והוא לא דיבר איתי על רגולציה. הוא ידע שאלי לא באים בשביל הביזנס", טען.

חצי שנה אחרי הפגישה הזאת, אחרי שנתניהו ניצח בבחירות, הוא לקח לעצמו את תיק התקשורת במינוי קבוע, הדיח את המנכ"ל המקצועי של ארדן, אבי ברגר, ומינה במקומו את איש אמונו ועד המדינה לעתיד שלמה פילבר. עם או בלי שיח ישיר, בתוך חמישה שבועות, ביום האחרון שנותר לפי הדדליין של אלוביץ', נתניהו חתם על האישור המיוחל – והעסקה הבעייתית קיבלה אור ירוק.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.5MB)