היום האחרון בחקירתו הראשית של עד המדינה שלמה פילבר התרכז באחת היוזמות המורכבות והשאפתניות ביותר שמתוארות בכתב האישום של משפט המו"לים: הניסיון של בנימין נתניהו, בהיותו ראש ממשלה ושר תקשורת, לקבל דריסת רגל בערוץ 2 – הערוץ החזק במדינה – ולגייס לשירותו את האג'נדה המערכתית. האיש שאמור היה לעשות זאת עבורו היה בעל ההון ארנון מילצ'ן, שבמקביל המטיר על משפחת נתניהו סיגרים, בקבוקי שמפניה ותכשיטים בשווי שנאמד בכמעט חצי מיליון שקל. המשימה שהוטלה על פילבר: לייעץ למילצ'ן ולוודא שהתוכנית מצליחה.

שרשרת האירועים, שהיא חלק מ"תיק 1000" (תיק המתנות), החלה בקיץ 2015, בשבועות הראשונים שלאחר מינוי פילבר למנכ"ל משרד התקשורת. הגורם הניהולי הבכיר ביותר במשרד שנועד לפקח על ענף התקשורת ולוודא שיפעל בהתאם לחקיקה ובאופן שישרת את האינטרס הציבורי. בפועל, כך עולה מהדברים שאמר פילבר אתמול (6.4) בבית-המשפט, נתניהו לא ראה במנכ"ל פילבר רגולטור או שומר סף אלא סוכן אישי שאמור לעזור למקורביו הטייקונים להרוויח כסף בזמן שהם, בתמורה, מסייעים לו להשתלט על השיח הציבורי וממטירים עליו טובות הנאה.

הדוגמה האחרת שבה מעורב פילבר, זו שבגינה נתניהו עומד לדין באשמת לקיחת שוחד, היא "תיק 4000" ומערכת היחסים המושחתת שקיים עם בני הזוג שאול ואיריס אלוביץ', נאשמים מס' 2 ו-3 במשפט. "תיק 1000" עוסק בטובות ההנאה שקיבל נתניהו ממילצ'ן ומאיל ההימורים האוסטרלי ג'יימס פאקר, שהיה מעורב גם הוא בנסיונות ההשתלטות על ערוץ 2. במקרה של מילצ'ן, פילבר הגדיר את היחס שנתן לו כ"טיפול VIP רגולטורי". הוא הדגיש שלא מדובר ביוזמה פרטית שלו, אלא במילוי רצונו של נתניהו.

את יום החקירה ניהלה עו"ד קרן צבירן-לצטר מפרקליטות המדינה. בתשובה לשאלתה, פילבר סיפר שלמד על מערכת היחסים של נתניהו ומילצ'ן כבר לפני עשרים שנה, ובגוף ראשון. "הפעם הראשונה שפגשתי אותו באופן אישי, פנים אל פנים, היתה באיזושהי נסיעה שעשיתי עם מר נתניהו ב-2001 או 2002, כשהוא היה מחוץ למערכת הפוליטית ואני הייתי ראש המטה שלו", אמר עד המדינה.

"נתניהו היה יוצא לסיבובי הרצאות ופגישות עם קהילות יהודיות ומושלים וכל מיני אנשים בארצות-הברית, ובמסגרת הזאת הגענו באחת הפעמים ללוס-אנג'לס, לבית של ארנון מילצ'ן. אני נשארתי מאחור בחוץ עם המאבטחים רוב הזמן, אבל נתניהו עשה לי איזה היכרות קצרה של כמה דקות איתו", הוסיף פילבר. לדבריו, היה לו ברור שמדובר בביקור אישי ושנתניהו ומילצ'ן הם ידידים.

עד המדינה שלמה פילבר מגיע ליום הדיונים האחרון בחקירתו הראשית (משמאל: עו"ד ז'ק חן, סנגורם של שאול ואיריס אלוביץ'), אתמול בבית-המשפט המחוזי בירושלים (צילום יונתן זינדל)

לדברי פילבר, הוא שב ופגש את מילצ'ן רק כעבור 14 או 15 שנה, כשנתניהו מינה אותו למנכ"ל משרד התקשורת. "ערב אחד אני מקבל טלפון מהלשכה, מבקשים ממני להיות בבלפור בשעת ערב מאוחרת, נדמה לי 23:00", שיחזר. לדבריו, לא נאמר לו מדוע נדרשת נוכחותו במעון הרשמי ועם מי הוא עומד להיפגש.

"חיכיתי בחוץ חצי שעה או יותר עד שאמרו לי להיכנס, וכשנכנסתי ראיתי שהסתיים שם איזה מפגש זוגות כזה בין משפחת מילצ'ן למשפחת נתניהו. ואז יצאנו לפאטיו, נתניהו מילצ'ן ואני. חידשנו היכרות, כמה מלים, נימוסין, ואז נתניהו אומר לי: 'יש לו כמה שאלות בכמה נושאים על תקשורת, הוא רוצה לשאול, לברר'. והוא מותיר אותנו לבד ועוזב את הפגישה. ואז ארנון מתחיל".

הפגישה התקיימה ביוני 2015, החודש שבו נכנס פילבר לתפקידו. אף שבדיונים קודמים סיפר כיצד ניסה ללמוד את התחום – וליתר דיוק, בעיקר את הנושאים שזיהה כחשובים לנתניהו – כשהופגש עם מילצ'ן הוא נחשף בבורותו.

"בפגישה מילצ'ן די מתקיל אותי, הוא מתחיל לדבר איתי על חברות שמחזיקות בבעלויות על רשת וקשת, הוא דיבר על אנדמול (ענקית מדיה בינלאומית שהחזיקה אז בשיעור גבוה ממניות רשת; א"ב), שממש לא הכרתי – רק בשם. ולא ממש הבנתי על מה הוא מדבר. מבחינתי, השיחה היתה די מביכה וקצת מבלבלת, כי הוא דיבר איתי כמי שמבין את כל החומר ויודע הכל, ואני הבנתי רק קטעי דברים. את ההקשר ולא את התוכן", אמר.

"הוא רצה להבין את ההיבטים הרגולטוריים, ולכן כנראה מר נתניהו הזמין אותי", הוסיף עד המדינה. מילצ'ן החזיק באותה עת בנתח קטן ממניות ערוץ 10 וניסה להיפטר מהן. כל עוד לא עשה זאת, הוא היה מנוע מלהיכנס כשותף בקשת או ברשת המתחרות, שהפעילו אז את ערוץ 2 והחזיקו יחד בחברת החדשות של הערוץ. אבל פילבר התקשה לעזור לו בשלב הזה. לטענתו, הוא סיים את הפגישה אחרי פחות מחצי שעה, הודה באוזני הטייקון שהוא לא לגמרי מצוי בחומר, והבטיח לחזור אליו אחרי שיתעמק בסוגיה וילמד אותה.

"עדיף להיות זהירים"

כפי שמוסבר בכתב האישום, מילצ'ן לא רצה סתם לעבור מערוץ 10 לאחת משתי זכייניות ערוץ 2. הוא ניסה להגיע למצב שבו יהפוך לבעל מניות מרכזי בחברה שתוקם ממיזוג של קשת ורשת. מי שהזמין אותו להיכנס לתהליך היה אודי אנג'ל, שותפו של בעל ההון עידן עופר ומבעלי רשת. פילבר אישר את הפרט הזה. הוא הגדיר את אנג'ל כ"מנוע מאחורי המהלך הזה", וסיפר שנפגש עמו ושמע ממנו על ההפסדים שהוא סופג כבעל מניות ברשת.

עו"ד הילה שמיר, היועצת המשפטית לשעבר של הרשות השנייה (צילום: "העין השביעית")

כדי ללמוד על התחום, סיפר פילבר, הוא התייעץ עם עו"ד הילה שמיר, שהיתה אז היועצת המשפטית של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, וגם מכרה שלו מהלימודים באוניברסיטה. פילבר המשיך להתייעץ עם שמיר לכל אורך המגעים עם מילצ'ן ואנשיו, אבל לדבריו לא סיפר לה על הרקע לשאלות שהציג לה ולמידע שביקש.

את תפקידו במגעים הוא הגדיר בבית-המשפט במפורש כייעוץ למקורבו של נתניהו, וכמי שיש בסמכותו להעניק לו אישור מקדים למהלכים – ואולי גם לוודא שהם ייצאו לפועל. פילבר המשיל את עצמו ליועצת המשפטית של משרד התקשורת: "באתי למילצ'ן כ'דנה נויפלד של נתניהו'", הוא אמר, "יועץ מקצועי, איש שאמור לתת למילצ'ן את גבולות הגזרה הרגולטוריים, סוג של פרה-רולינג".

אחרי שסיים את מחקריו, פילבר חזר למילצ'ן ולעוזרת האישית שלו, הדס קליין. פגישת העבודה הראשונה נקבעה ליום הראשון של יולי. פילבר אישר שעִדכן מראש את נתניהו. "הגעתי לבית-ינאי, לבית הפרטי של ארנון מילצ'ן", סיפר, "ישבנו במבנה צדדי שהוא סוג של משרד". מלבד מילצ'ן נכח במקום איש אמונו זאב פלדמן, רואה החשבון שלו.

"היה שם איזשהו מינגלינג כזה, פעם ראשונה שישבנו אחד עם השני בנינוחות. סיפרתי לו קצת על עצמי, והוא על עצמו. השיח עסק בעולמות הפוליטיים, המדיניים, מי החברים שלו, המעורבות והקשרים שלו בפוליטיקה הישראלית וברמה העולמית – לאו דווקא מהרקע שלי. אני מגיע מהימין, מועצת יש"ע".

"ומילצ'ן?", שאלה עו"ד צבירן-לצטר.

"לדעתי הוא איש שמאל, אבל זה לא הפריע. השיחה היתה מאוד נעימה", השיב פילבר. "הפגישה הזאת היתה הרבה יותר אופרטיבית. הבנתי על מה מדובר, נתתי לו סקירה כללית מה האפשרויות, מה אפשר ומה אי-אפשר", אמר. "חוק הרשות השנייה הוא חוק ראשי עם הסדרים מאוד מדוקדקים בנושא של בעלויות וניגודי עניינים, כל מיני דברים כאלה שכמעט אין אפשרות לזוז מהם בלי שינויי חקיקה, ולי מהרגע הראשון היה ברור שמה שניתן לעשות מצד החוק הקיים, כמובן ניתן לעשות – אבל מה שדורש תיקוני חקיקה בלתי אפשרי לעשות".

בנימין נתניהו וארנון מילצ'ן בכנסת, בשנת 2005 (צילום: פלאש 90)

לדברי פילבר, בשלב הזה בזכייניות ערוץ 2 חששו מהאפשרות שהרגולטור יחייב אותן לפצל את הערוץ, כפי שאכן קרה שנים מאוחר יותר. לדבריו, החשש נבע בעיקר מהצורך להפריד את חברת החדשות, שדורשת השקעה מינימלית של 120 מיליון שקל בשנה. כל עוד ההשקעה מתחלקת בין שתי החברות, הסידור הזה השתלם להן. "זה איום כלכלי מאוד קשה", אמר, "כי זה דרש השקעות נוספות, ולא ידעו איך יושפע הרייטינג".

קשת, הזכיר, היתה כבר אז החברה החזקה מבין השתיים, ואילו רשת היתה שרויה בקשיים. זה היה לדבריו הרקע לרצונו של בעל המניות אודי אנג'ל לחפש משקיע חדש. אבל מבחינת מילצ'ן, הכניסה לרשת היתה רק השלב הראשון בתוכנית. "מילצ'ן רצה בעצם למזג בין רשת לקשת, הוא דיבר על אפשרות ששתי החברות האלה יהפכו לערוץ אחד, עם כל המשקיעים של שני הצדדים".

"אדוני כאן מתפקד כיועץ או כמנכ"ל?", תהתה השופטת רבקה פרידמן-פלדמן.

"לא כמנכ"ל משרד התקשורת, אלא כשלוחו של שר התקשורת", השיב פילבר. "אני רואה בזה סוג של טיפול VIP רגולטורי בארנון מילצ'ן, לעזור לו להבין מה גבולות הפעולה שלו בישראל בנושאי תקשורת", הרחיב בהמשך הדיון.

בתום הפגישה, סיפר פילבר, מילצ'ן ביקש ממנו להישאר בקשר עם רואה החשבון פלדמן, איש אמונו. הרוח היתה חיובית. "תודה על האירוח הלבבי, תרשמי בשמי שחברנו המשותף שמח לשמוע את העדכון ממני ונתן את ברכת הדרך", כתב פילבר לקליין, העוזרת של מילצ'ן, בהודעה שהוקראה בבית-המשפט.

פילבר אכן מיהר לעדכן את נתניהו, לדבריו. "אני עוזב את בית-ינאי ונוסע להרצליה פיתוח, לבית השגריר האמריקאי, שם מתקיימת באותו יום קבלת הפנים המוקדמת ליום העצמאות האמריקאי. נתניהו נמצא שמה. אני עוצר, נכנס, מצליח לתפוס אותו ל-20 שניות בדרך לאוטו ואומר לו: 'דיברתי עם ארנון, מתקדמים', והוא עושה לי עם הראש 'כן, בסדר'". לדברי פילבר, זאת היתה הדרך של נתניהו לסמן לו שאפשר להמשיך לקדם את היוזמה.

פילבר ציית, וקבע פגישה עם רו"ח פלדמן. לדבריו, בפגישה הוא חזר באוזניו על סקירת השוק והרגולציה שנתן למילצ'ן, ואמר לו משהו בסגנון "זה בידיים שלכם, תחליטו ותודיעו לנו מה אתם עושים – אנחנו לא נתערב ולא נפריע". לאחר מכן, טען, עִדכן שוב את נתניהו.

בחלק אחר של הדיון הקריאה עו"ד צבירן-לצטר מסרון שנשלח להדס קליין באוקטובר 2015, שבו כתב פילבר שישמח לשוב ולהיפגש עם פלדמן, "אבל עדיף להיות זהירים". ממה היו צריכים להיזהר פילבר והאנשים של מילצ'ן? "לא יודע", היתמם פילבר בדיון. עו"ד עמית חדד, סנגורו של נתניהו ב"תיק 1000", ביקש להדגיש שבמסרון המקורי צורף לאזהרה סמיילי.

"באיזשהו שלב, אני לא זוכר את התאריך, התבקשתי שוב להגיע לבית-ינאי", המשיך פילבר. את הזימון לפגישה קיבל גם הפעם מלשכת נתניהו. "בפגישה נכחו פלדמן, מילצ'ן – ונתניהו, שהצטרף באיחור. אני הגעתי כשהיו שם רק השניים הראשונים. באיזשהו שלב התחילה שיחה על עניין המיזוג. פלדמן ומילצ'ן סוקרים איפה הדברים עומדים. היו להם הרבה בעיות או חששות משפטיים מההיבט של ההגבלים העסקיים".

אודי אנג'ל, בשנת 2008 (צילום: משה שי)

בשלב כלשהו, טען פילבר, מילצ'ן הציג אופציה אופרטיבית בנוגע לכניסתו לערוץ הממוזג. "ואז נתניהו שואל אותי מה האפשרויות, ואני מסמיק, מאדים – למרות שהכנתי את עצמי כמו שצריך לישיבה", נזכר פילבר. "ארנון רצה לעשות משהו מתוחכם. 'אני צריך להיכנס ב-30%, השאלה היא באיזה חברה אני נכנס – אם אני נכנס 15% ברשת ו-15% בקשת, ומתאחדים – זה תקין או לא?'. שאלה משפטית מרתקת, וכמו שאמרתי קודם – לא ידעתי לענות עליה.

"ואז 'יצאתי לשירותים', כי שמתי את הטלפון בחוץ. במשך דקות ארוכות חיפשתי את עו"ד הילה שמיר, היועצת המשפטית של הרשות השנייה, כדי שתענה לי על השאלה הזאת, ולא הצלחתי לתפוס אותה. בסוף תפסתי ושאלתי אותה, אבל לא היתה לה תשובה מדויקת. חזרתי לחדר, וזה כבר היה ממש לקראת סוף הסשן". לדברי פילבר, גם במקרה הזה הוא לא אמר ליועצת המשפטית שמיר מאיפה הוא מתקשר ועם מי הוא יושב.

אפשרות אחרת שלדברי פילבר נשקלה על-ידי מילצ'ן היתה שהוא ייכנס כשותף באנדמול, השותפה הבינלאומית בחברת רשת, ויגרום לה להגדיל את אחזקותיה. כך, שיער, יוכל לחזק את אחיזתו בגוף השידורים הממוזג. לדברי פילבר, הוא הסביר למילצ'ן שאנדמול היא חברה זרה, ולכן ממילא יש הגבלה על שיעור המניות שהיא רשאית להחזיק בערוץ טלוויזיה ישראלי.

שמרון ואנג'ל בוחשים, ורטהיים נותן ברקס

לדברי פילבר, נתניהו נתן לו להבין שהוא ישמח שהיוזמה תתקדם. אבל כדי שזה יקרה, היה עליהם להתגבר על כמה קשיים. קושי אחד היה העובדה שבשלב הזה מילצ'ן עדיין החזיק בכ-10% ממניות ערוץ 10 – מצב שעקב המגבלות הרגולטוריות מנע ממנו לרכוש נתח מהערוץ המתחרה. בגלל ההפסדים הכרוניים והחובות של ערוץ 10 היה קשה למצוא רוכש למניות הללו.

עו"ד דוד שמרון (צילום: יונתן זינדל)

מי שגויס כדי לסייע בפתרון הבעיה היה עו"ד דוד שמרון, מאנשי האמון הוותיקים והקרובים ביותר של נתניהו וקרוב משפחתו. "יום אחד", סיפר פילבר, "אני מתבקש לעלות לשיחת ועידה עם ראש הממשלה ועו"ד שמרון". עו"ד חדד, סנגורו של נתניהו, ביקש לקטוע את הסיפור בטענה שעל השיחה חל חסיון עורך-דין-לקוח. אלא שבמקרה הזה, אמר פילבר, שמרון לא תפקד כפרקליט של נתניהו אלא כיועץ ואיש אמון. לדבריו, אחרי שדנו עם שמרון בקשיים של מילצ'ן, נתניהו הטיל עליו להמשיך לבדוק את דרכי הטיפול בתסבוכת.

הרוטינה חזרה על עצמה גם עם אודי אנג'ל. "יום אחד אני מקבל טלפון מהלשכה, אומרים שראש הממשלה רוצה לדבר איתי, והוא שם אותי על ספיקר. הוא יושב עם אודי אנג'ל ומבקש סקירה, איפה הדברים עומדים. בטכניקה שלו, הוא לא תמיד זוכר", הסביר פילבר. "אני הייתי בסיטואציה עם קצת הפרעות, הייתי עם הילדים במקום רועש, אבל מצאתי פינה שקטה, נתתי סקירה של כמה דקות על הקשיים והעיכובים, וזהו. הסתיימה השיחה".

פילבר ציין שבאחת הפגישות עם רואה החשבון פלדמן, נציגו של מילצ'ן, פלדמן רמז לו ש"ארנון לא באמת רוצה" שהמהלך ייצא לפועל. אבל באופן רשמי, אמר עד המדינה, מה שהפיל את עסקת מילצ'ן היה העמדה של בני משפחת ורטהיים, בעלי השליטה בקשת, שמחזיקים במקביל גם בחברה המרכזית למשקאות (המוכרת כקוקה-קולה ישראל), בחברת מוצרי החלב טרה, בבנק מזרחי-טפחות ובעוד שלל גופים במשק הישראלי.

"היתה בעיה קשה בשני הצדדים, והיא גם פוצצה בסוף את הרעיון – התנגדות, ובעצם הדרישה של ורטהיים להחזיק 51% מהמניות (של חברת הטלוויזיה הממוזגת; א"ב), ולא חצי-חצי. הם רצו שליטה, וזהו. זה היה המכשול הגדול", אמר פילבר. "היתה לי פגישה אחת עם הבעלים הדומיננטי של קשת, דודי ורטהיים, בן-של [מוזי ורטהיים] ז"ל. הנציג שלו הוא יוני קפלן, שכן שלי בפתח-תקווה".

אבל למרות הקשר הישיר עם האיש, הוסיף עד המדינה, נדמה לו שהיה זה דווקא אודי אנג'ל שעדכן אותו לגבי ההתעקשות של משפחת ורטהיים לשלוט בחברה הממוזגת.

בתשובה לשאלות שהציגו לו הפרקליטה והשופטים טען פילבר שלדעתו אין פסול בעצם הפגישות שלו כמנכ"ל משרד התקשורת עם בעלי המניות בגופים שעליהם המשרד אמור לפקח. "זה חזר על עצמו גם בעולמות אחרים, של הטלקום למשל, שנציגים מהשוק הפרטי שהולכים לעשות עסקים שבהם לרגולציה יש השפעה רוצים לפגוש את הרגולטור. זה לא דבר חריג. ומבחינתי היה מאוד חשוב להסתכל להם בלבן שבעיניים".

עם זאת, הוסיף פילבר, הוא מעריך שאלמלא נתניהו היה רוצה בכך – הוא לא היה נפגש בכזאת "מהירות ואינטנסיביות" עם הגורמים המעורבים בעסקת מילצ'ן. "הייתי נפגש עם כל השוק, אבל סגנון הפגישות, 'תגיע עכשיו, ניפגש מחר' – כל הדברים האלה היו סוג של ליווי VIP של האירוע הזה. זה נעשה לפי בקשת ראש הממשלה", אמר. "כששר אומר לך 'תטפל', זה עולה בסדר העדיפויות".

פילבר על פאקר: פסיבי, לא מחובר, טמבל

היוזמה של מילצ'ן, כאמור, לא יצאה לפועל. אבל בשלב מסוים נשקלה האפשרות לשלב בה את המיליארדר האוסטרלי ג'יימס פאקר, חבר בחוג ידידיו של מילצ'ן. על-פי כתב האישום, נתניהו קיבל מפאקר סיגרים ובקבוקי שמפניה בשווי של כ-230 אלף שקל – טובות הנאה אסורות שעולות לכדי מרמה והפרת אמונים.

לטענת פילבר, הוא פגש את פאקר פעם אחת בלבד. "יום אחד, הלשכה זימנה אותי לנתניהו, לבית בקיסריה, בשעות הערב", אמר. "המאבטחים הפנו אותי לבית על יד ביתו של נתניהו (פילבר לא ציין אם הפגישה התקיימה בווילה שרכש פאקר בצמוד לביתו הפרטי של נתניהו או בביתו של השכן והחבר ליאון אדרי, שאצלו נהג לקיים פגישות מעת לעת; א"ב), ובסלון ישבו מילצ'ן, נתניהו ועוד מישהו שלא הכרתי ולא ידעתי מיהו – ג'יימס פאקר", סיפר.

"באיזשהו שלב ראש הממשלה אמר לי: 'תציג עוד פעם את מבנה שוק התקשורת', הנושא של הבעלויות. התחלתי להציג, באנגלית. היה קצת קשה, אז עברתי לעברית. נתניהו תִרגם את זה, אבל באיזשהו שלב הוא קיבל שיחת טלפון, כנראה משהו בטחוני, ויצא. נשארנו לשבת שם למין שיחה לא פורמלית כזאת, בעיקר עם ארנון".

עו"ד קרן צבירן-לצטר (במרכז) עם עורכי-הדין אלון גילדין ואמיר טבנקין והמשנה לפרקליט המדינה ליאת בן-ארי. בית-המשפט המחוזי בירושלים, 23.3.2022 (צילום: יונתן זינדל)

האורח הזר, שסובל מבעיות נפשיות, הותיר על פילבר רושם עלוב. "פאקר היה די פסיבי. הוא כמעט לא הוציא מלה מהפה", שיחזר. "מדי פעם מילצ'ן פנה אליו, זה היה נראה קצת הזוי – דיברתי בחקירה בצורה בוטה, אני לא רוצה לחזור על המלים".

"אני מבקשת שתחזור על המלים", אמרה עו"ד צבירן-לצטר.

"אמרתי שהוא היה נראה קצת טמבל. לא לגמרי מחובר לסיטואציה ולמציאות", השיב פילבר. לדבריו, רק כשיצא משם ערך בירור וגילה במי מדובר.

עו"ד צבירן-לצטר ביקשה ממנו להתייחס לאפשרות שהיה נפגש עם אדם כמו פאקר באופן עצמאי אלמלא פנייתו של נתניהו. "אם היה פונה אלי נציג של גורם כזה אולי לא הייתי מגיע אליו בערב הביתה, אבל הייתי נפגש. אבל ספציפית עם האיש הזה – אני לא בטוח", ענה פילבר. הפרקליטה ציינה באוזניו שבחקירתו במשטרה היה נחרץ יותר, והשיב ש"אין מצב, לא".

ג'יימס פאקר בראיון (צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של 7NEWS Spotlight)

בשלב שבו התקיימה הפגישה עם פאקר, ציין פילבר, יוזמת המיזוג בין קשת לרשת כבר ירדה מהפרק. פאקר, כך נראה, גויס כדי לנסות להחיות אותה. האתגר במקרה שלו היה עובדת היותו אזרח זר והמגבלה שמונעת שליטה זרה על הערוצים המסחריים. מילצ'ן, טען פילבר, חשב שניתן למצוא דרך יצירתית לעקוף זאת.

"בהפסקה, אחרי שמר נתניהו יצא והיתה שיחה חופשית, מילצ'ן פנה אלי", סיפר. "הוא ראה שאני חובש כיפה, ואני מעריך שבגלל זה הוא שאל אותי איך אפשר לקדם גיור בישראל. לא הבנתי בהקשר למה הוא שואל את זה באותו רגע, אבל מכיוון שאני מכיר את זה מקרוב מניסיון אישי, אמרתי שזה תהליך ארוך ומורכב, אבל לפי החוק אם אתה יכול להגיע עם תעודת גיור מארצות-הברית, משרד הפנים יכיר בך. הוא אמר, 'לא לא לא, בארץ'", אמר פילבר. "למחרת שלחתי סמס להדס קליין ואמרתי לה שאם הם רוצים, שיבררו בתנועה הקונסרבטיבית בישראל".

רגולציה בכאילו

כתב האישום לא מרחיב על התועלת שנתניהו היה אמור לקבל מדריסת הרגל של מילצ'ן בערוץ הטלוויזיה החזק במדינה. על-פי הנוסח שהוגש לבית-המשפט, האינטרס של נתניהו היה שאיש אמונו, מילצ'ן, ישתלב ב"עמדת השפעה" בערוץ תקשורת מרכזי ו"ייטיב עמו". פילבר אמנם היה מעורב גם בנסיונות אחרים של נתניהו להשתלט על סדר היום התקשורתי בישראל, אבל כשנשאל על התועלת שנתניהו אמור היה להפיק מעסקת מילצ'ן הוא לא הרחיב.

"היתה אמירה כללית שלו", אמר פילבר על נתניהו, "שממש חשוב שארנון ייכנס בגלל שעניינו אותו הבעלויות על חברת החדשות". בשלב זה השחיל השופט משה בר-עם שאלת ביניים, וכשהוצגה לפילבר השאלה שוב הוא השיב שאינו זוכר את הפרטים.

עו"ד צבירן-לצטר ציינה באוזניו שכשנחקר במשטרה הוא אמר שמעולם לא דיבר על כך עם נתניהו. לטענתו, בזמן אמת הוא גם לא היה מודע לטובות ההנאה שקיבל נתניהו ממילצ'ן ופאקר. לדברי פילבר, הוא לא ידע דבר גם על מערכת היחסים של נתניהו עם נוני מוזס, בעל השליטה בקבוצת "ידיעות אחרונות" ונאשם מס' 4 במשפט.

יצחק מירילשוילי, בעל השליטה המוצהר בערוץ 14, לשעבר ערוץ 20 (צילום מסך מתוך סרטון של חב"ד)

המדיניות הרשמית של נתניהו בנוגע לשוק השידורים היתה שיש לפתוח אותו כמה שיותר, ולאפשר לגופים חדשים להיכנס אליו. כלפי חוץ, הנימוק היה הצורך בגיוון השוק ומניעת ריכוז גדול מדי של כוח אצל השחקניות הקיימות. בפועל, כפי שהתברר בחקירה, נתניהו השתמש בנימוק העקרוני הזה כדי לקדם גופי שידורים שישרתו אותו באופן ישיר – למשל ערוץ 20 (כיום ערוץ 14) של בעל ההון יצחק מירילשוילי ויוזמה אחרת שתוארה במעגלים הפנימיים שלו כ"פוקס-ניוז ישראלי", ערוץ פופולרי תומך-נתניהו שיתבסס על כספם של אילי הון זרים דוגמת לארי אליסון או רופרט מרדוק.

היוזמה למזג שני גופים קיימים – קשת ורשת – צפויה היתה לצמצם את מספר השחקנים בשוק, ולפיכך עמדה בניגוד מוחלט למדיניות הרשמית של נתניהו. ובכל זאת, פילבר קידם אותה במרץ. על רקע זה, טען, היה חשוב לו ולנתניהו שבאופן רשמי יוזמת המיזוג תגיע מחברות הטלוויזיה, ולא ממשרד התקשורת. לו נתניהו היה דוחף פומבית למיזוג של קשת ורשת, היה קל להבחין שהוא פועל בניגוד למדיניות המוצהרת שלו, ועל הדרך מנסה לסייע למילצ'ן, הספונסר שלו.

לכך מתווסף גם ההיבט המינהלי. באופן רשמי, נתניהו ופילבר לא היו יכולים ליזום מיזוג כזה משום שסמכויות הטיפול בו לא נתונות למשרד התקשורת אלא לרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, שאמורה לפעול באופן עצמאי ובמנותק מהדרג הפוליטי. מבחינת פילבר, מתברר, זה לא באמת חשוב. לדבריו, כמנכ"ל משרד התקשורת הוא תפס את עצמו כ"נציג השר במועצות, הגופים הרגולטוריים, המפקחים והמאשרים והמאסדרים – במקרה זה הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה, שכפופה ישירות לשר".

"לי, כמנכ"ל, אין סמכויות סטטוטוריות על הרשות, אבל בקונסטלציה המיוחדת הזאת שראש הממשלה הוא גם שר התקשורת, מהיום הראשון תִפקדתי כזרועו הארוכה במועצות השידורים, סוג של ראש המטה שלו", הוסיף פילבר. "הסמכויות הן של השר, אבל את העבודה אני עשיתי. [...] תפקדתי כחצי שר. מנכ"ל במשרד בלי שר פעיל זה כמו סגן שר".

"החוק הוא מאוד ברור ופשוט בעניין הזה", התנגד סנגורו של נתניהו, עו"ד חדד. "לשר אין סמכות, למנכ"ל אין סמכות – גם אם אתה 'חצי שר' או 'שלושת-רבעי שר'. הוא אמר דבר שהוא בהגדרה לא נכון".

פילבר התעקש שלמרות שעל הנייר אין לו סמכות – בפועל לשר התקשורת ולפקיד הבכיר ביותר שלו, מנכ"ל המשרד, בהחלט יש השפעה על גופי הפיקוח העצמאיים לכאורה. "כשלשר יש מדיניות, והוא מדבר עם מועצה – יש לו השפעה מסוימת. הוא לא יכול לכפות, להחליט בשבילם, הם מסוגלים להחליט עצמאית, והם צריכים להחליט עצמאית. אבל בסוף יש גם מדיניות שר מלמעלה". בכך חיזק את עדותה של דנה נויפלד, היועצת המשפטית של משרד התקשורת בזמן כהונתו, שאמרה דברים דומים.

אוה מדז'יבוז', יו"ר הרשות השנייה לשעבר (צילום מסך מתוך "המדריך לעולם התקשורת" של המרכז הבינתחומי)

כשנחקר במשטרה, פילבר היה נחרץ בהרבה. "אני שואלת אותך שוב", אמרה עו"ד צבירן-לצטר בהמשך, "מה האפשרות של שר או משרד התקשורת למנוע מיזוג אם הוא רוצה בכך?".

"זה קצת מורכב וקצת בעייתי", השיב פילבר. "ברמת מדיניות כללית מנומקת, שר יכול להגיד 'דעתי כזאתי' ואז נבחרי הציבור, אנשי הרשות השנייה, או שהם מבינים את רוח הדברים או שלא – ובסוף הם מקבלים את ההחלטות שלהם כמו שהם מקבלים, בסוף הם מחויבים לכללי הרשות השנייה".

עו"ד צבירן-לצטר הזכירה לפילבר שבאחת החקירות שלו במשטרה הוא אמר לחוקר ש"ראש הממשלה הוא הבוס" של אנשי הרשות השנייה, וספציפית של היו"רית באותה עת, אוה מדז'יבוז'. "הוא היה בא, קורא ליושבת ראש הרשות השנייה ואומר לה: 'גברתי, המדיניות שלנו היא לא לאשר מיזוג. אל תיתנו. ואז היא כל רגע מתיישרת'".

בקטע אחר מהחקירה שצוטט בדיון אמר פילבר ש"אם השר בא ואומר 'בשום פנים ואופן לא יאושר מיזוג', אני מעריך שהרשות השנייה לא תאשר'". הדוגמה שנתן לחוקר היתה ערוץ 20. "הנה, עכשיו בא השר ואמר: 'אני רוצה שיהיה עוד ערוץ טלוויזיה, תאשרו חדשות לערוץ 20'. אז הוא רצה, וזה התיישר בסוף".

עו"ד חדד התנגד בתוקף לדברים, שאותם כינה "ספקולציות פראיות". אבל פילבר, לנוכח הקראת דבריו מחדר החקירות, אישר שהוא עומד מאחורי התיאורים האלה גם היום. כשנשאל כיצד הגיע למסקנות הללו, הוא השיב שזו דרכו של עולם. "כך הפוליטיקה מתנהלת", אמר פילבר. "ככה זה קורה בעולמות הפוליטיים, וספציפית בעולמות השידורים", הוסיף. "כשיש שר, ויש מתחתיו גוף סטטוטורי, השר קובע מדיניות והגוף הסטטוטורי שומע את השר. הרבה פעמים השר בוחר אנשים יותר מתאימים".

פילבר יחזור לבית-המשפט אחרי חג הפסח, לחקירה נגדית שינהלו הסנגורים של נתניהו ובני הזוג אלוביץ'.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.32MB)