אחד הרגעים הדרמטיים בחקירה הפלילית של נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", הוא זה שבו החוקרים המשטרתיים דנו איתו במגעים שקיים עם בעלי הון זרים ששקלו לקנות ממנו את אימפריית העיתונות המשפחתית – מהלך שנועד לעזור לראש הממשלה, בנימין נתניהו, לחסל עוד מעוז של עיתונות עוינת.

מוזס ונתניהו קיימו קשר רציף בנוגע לנסיונות המכירה, אבל רוב הזמן נעזרו במתווכים. לחוקרים היה חשוב לדעת מי היו המתווכים האלה, אבל מוזס ניסה להתחמק. "אנחנו צריכים את השם", לחץ עליו החוקר דני יופה. מוזס התפתל: "אתם צריכים לעזור לי, אתם לא יכולים להבטיח לי שזה לא ייצא", אמר המו"ל. החוקרים המשיכו ללחוץ. "הבעיה שלי היא רק עם השם, לא עם המהות", ניסה מוזס.

"בסדר", אמר לו החוקר הבכיר מומי משולם, "צריך את השם".

"לא...", אמר מוזס.

"מה השם?", אמר משולם.

"אני רוצה לחשוב על זה", אמר מוזס, "אני לא יכול עכשיו להגיד".

כורש ברנור, ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה, נכנס לחדר. נוני פנה אליו לעזרה: "זה יכול לייצר דברים לא נעימים, אם הנקודה הזאת יוצאת החוצה".

"נוני, הסברנו. אתה עדיין בחקירה פלילית. אין 'לא נעים'. אין 'ייצא החוצה'. אין. אתה עכשיו חשוד. אתה צריך להגן על עצמך", אמר לו ברנור. "אתה עונה על שאלות, אז חשוב שתמסור את האינפורמציה הזאת לחוקרים ולי. בסדר?".

מוזס עדיין סירב לשתף פעולה. הוא ביקש לומר את שמו של המתווך האלמוני בהזדמנות אחרת. ברנור המשיך ללחוץ. "תגיד לי את השם", אמר הקצין הבכיר. "אין לך סיבה להיתלות במונחים כמו 'לא נעים', אוקיי? או ש'זה ייצא החוצה'. זה לא רלבנטי לפה. זה יכול להיות רלבנטי בשיחת סלון. פה אתה חייב להגיד את זה. אתה חייב. אני רוצה שתגיד את זה עכשיו".

"ארנון מילצ'ן", פלט לבסוף מוזס.

אתמול (5.7), באולם במלון "אולד שיפ" בברייטון, אנגליה, מוזס קיבל הזדמנות להביט בעיניים של האיש שאת זהותו ניסה להסתיר בחקירה ההיא, שהתקיימה בימים הראשונים של 2017 – רגע לפני חשיפת "תיק 2000".

זה היה היום האחרון של החקירה הנגדית של מילצ'ן, היום ששוריין כדי שייחקר על-ידי צוות הסנגוריה של מוזס בנוגע לחלקו בתיק שיחות השוחד עם נתניהו. מהאולם בירושלים, שאליו שודרו התמונות מברייטון בשני מסכים, קשה היה להבחין בקשר כלשהו – ככל שהיה כזה – בין מילצ'ן למוזס. אבל מהעדות של מילצ'ן ברור שהוא עדיין נוטה חסד לחבר הוותיק שהסתייע בו במגעים העדינים.

בתחילת הדיון תואר מילצ'ן כמעין משקיף ב"תיק 2000", עד שכמעט אין לו קשר לפרשה. לקראת סופו התחוור שייתכן שבלעדיו כלל לא היו מתקיימות אותן פגישות סודיות שבגינן מוזס הועמד לדין בגין הצעת שוחד לראש ממשלת ישראל.

שלדון בא להפסיד

בפתח החקירה הנגדית, שנוהלה בידי עו"ד איריס ניב-סבאג מצוות הסנגוריות של מוזס, מילצ'ן סיפר שהחברות שלו ושל מו"ל "ידיעות אחרונות" החלה לפני "עשרות שנים", בסוף שנות התשעים. הם הכירו בלוס-אנג'לס, אמר העד. מוזס שכר בתקופה ההיא בית בפרבר היוקרה בברלי-הילס עבור אשתו דאז וארבעת ילדיהם המשותפים. הוא עצמו שהה רוב הזמן בישראל. בשלב מסוים הנישואים התפוררו ובני הזוג התגרשו. אבל הקשר עם מילצ'ן, מפיק הוליוודי שקליפורניה היא מרכז חייו, שרד.

מילצ'ן הגדיר את הקשר הזה כ"ידידות עמוקה", אם כי כזו שבעיקר מבוססת על שיחות טלפון. "נוני לא בדיוק אוהב אירועים חברתיים", אמר האיש שיומיים קודם לכן אישר שהוא מוציא מיליוני שקלים על כמה שבועות של אירוח וסביאה בכל אחד מהבתים שהוא מחזיק ברחבי העולם.

"זה מאוד נכון, נוני הוא לא איש של גוסיפ", אישרה עו"ד ניב-סבאג.

"A man of few words", הטעים מילצ'ן.

"גם אין איתו שיחות נפש", המשיכה הסנגורית.

"אין שיחות סרק גם", העיר מילצ'ן.

"הוא גם איש לא פתוח, אדם מאוד סגור", חידדה הסנגורית.

"אחד הסגורים שאני מכיר", הבהיר מילצ'ן.

"כשאמרת שהרגשת שיש ביניכם קשר טוב, זה לא אדם שפותח את צפונות לבו", ציינה הסנגורית.

"אלו יחסי אמון, לא צריכים לברבר עליהם", אמר מילצ'ן.

מאז פרוץ החקירה, אמר מילצ'ן, הוא ומוזס כבר לא בקשר. אבל בשנים שלפני כן, ציין, יחסיהם התבססו בעיקר על טיפול ב"בעיות שהיו בינו לבין ביבי" – ובראשן בעיית "ישראל היום". החינמון שהקימו בני הזוג שלדון ומרים אדלסון ב-2007, שנועד להחזיר את נתניהו לשלטון ולשבור את המונופול ארוך השנים של מוזס ו"ידיעות אחרונות".

מילצ'ן היה איש מפתח בהקשר הזה: הוא היה איש סוד של מוזס, וקיים קשרים קרובים מאוד גם עם נתניהו ועם שלדון אדלסון. האופן שבו תיאר את "ישראל היום" סיפק אישוש מבפנים לאחד הסודות הגלויים של התקשורת הישראלית: נסיבות הקמת החינמון, שהוא כיום העיתון הנפוץ בישראל (על-פי סקר חשיפה), והעובדה שנועד לממש מטרות פוליטיות – אפילו בלי כוונה להשיא רווחים.

"היתה הבנה שיש לנתניהו השפעה על אדלסון ועל 'ישראל היום'", הציעה עו"ד ניב-סבאג.

"בהחלט", השיב מילצ'ן. הוא הבהיר שהדבר ידוע לו לא רק משום שזו היתה הדעה הרווחת בענף התקשורת הישראלי, אלא גם מתוקף היכרותו האישית עם נתניהו ואדלסון. "לדעת נתניהו ההשפעה לא היתה מספיקה", העיר מילצ'ן.

לאחר מכן ביקשה ממנו הסנגורית לאשר שאדלסון היה מוכן להפסיד עבור נתניהו, באמצעות הפעלת "ישראל היום", "מאות מיליונים". "הכרתי את שלדון טוב בלי קשר לנתניהו, גם לפניו. משיחות פרטיות שלי עם שלדון – הדברים מדויקים", השיב מילצ'ן. "שלדון היה לוחמני, והוא היה מוכן להפסיד בשביל נתניהו, אבל לא מאות מיליונים. חמישים או מאה מיליון דולר. בשביל להגן עליו". על-פי הערכות, הפסדי החינמון במרוצת השנים חצו את רף מיליארד השקלים.

"בחקירת המשטרה דיברת על דברים ששמעת ממר אדלסון. שמעת ממנו שהוא הולך 'to destroy נוני מוזס – יעלה מה שיעלה', כי 'בשבילי מאה מיליון לא יהרוס את החיים'", המשיכה עו"ד ניב-סבאג. "זה מה שאמרתי", אישר מילצ'ן.

פיסמייקר מילצ'ן

חלק ניכר מהדיון אתמול הוקדש לביסוס הטענה שבין מוזס לנתניהו שרר מצב של חוסר אמון הדדי – ושהמצב הזה היה קיצוני ובלתי הפיך. עו"ד עמית חדד, סנגורו של נתניהו ב"תיק 2000", ביסס אותו בסדרה קצרה של שאלות – ועו"ד ניב-סבאג חזרה על כך כשהגיע תורה. קו ההגנה הזה משותף לשני הנאשמים, שטוענים שהמשא-ומתן מעולם לא נועד להבשיל – ושכל אחד מהצדדים ניסה לגנוב את דעתו של רעהו.

מילצ'ן אישר שנתניהו ומוזס לא סמכו זה על זה, וציין שאת הרושם הזה קיבל מכל אחד מהם בנפרד. אבל הוא לא חש בנוח עם שכבת הפרשנות שסיפק עו"ד חדד. "לא רק שיש חוסר אמון מוחלט, ואף אחד לא מאמין לדבר שהאחר אומר", הציע חדד, "אלא שנתניהו תופס את נוני כיריב פוליטי, אולי ה-יריב ה-פוליטי, מי שעומד בראש המחנה שמנגד". מילצ'ן טען שהשימוש במונח "פוליטי" לא מדויק. "לא הייתי מגדיר את זה ככה", אמר. "נתניהו לפי מיטב זכרוני ראה בנוני 'אימפריית הרשע'. לא יריב פוליטי. אולי הכתבים של נוני לא בדיוק יסכימו עם הדעות הפוליטיות של נתניהו".

עו"ד חדד לא קיבל את התשובה הזאת, והדגיש שהשאלה שלו התייחסה לאופן שבו נתניהו תפס את מוזס, ולא ל"איך שהוא באמת": "יכול להיות שאלו מחשבות שווא, לא נכונות או כן נכונות – אני לא עוסק בזה – אני מדבר רק על הדברים ששמעת מביבי. תאשר לי ששמעת מביבי שנוני רוצה להפיל אותו מהשלטון".

"בוא נאמר ככה, ביבי ראה בנוני תקלה", השיב מילצ'ן. "צריך להסביר את זה קצת. נתניהו אובססיבי על תקשורת. זה חלק מהמלחמה הפוליטית. ומכיוון שנוני מוזס היה איל תקשורת, והוא לא בדיוק החמיא לדעות הפוליטיות של נתניהו, נתניהו ראה בו יריב". בהמשך אישר מילצ'ן שנתניהו הניח שמוזס מעוניין במפלתו – ושאם יצליח להדיחו מהשלטון תהיה למוזס השפעה על זהות ראש הממשלה הבא. לדברי מילצ'ן, כך בדיוק אמר לו נתניהו.

לקראת סוף 2009 הוגש לכנסת "חוק אדלסון", שביקש למנוע מבעלי הון זרים להחזיק בעיתונים בישראל. כפי שניתן להבין מהכינוי שניתן לו, הוא נתפר למידותיו של אדלסון. קידומו יוחס למוזס, אם כי הוא הכחיש זאת בתוקף בחדר החקירות. החוק הוגש במועד קריטי: בדיוק כשב"ישראל היום" השלימו את העבודה על מהדורת סוף השבוע, שאיימה על מקור הרווחים העיקרי של "ידיעות אחרונות".

מילצ'ן אישר שעצם הגשת החוק הובילה להסלמה בין הצדדים. "נתניהו חשב, וגם שלדון חשב, שמי שעומד מאחורי החוק זה נוני מוזס", אמר עו"ד חדד – ומילצ'ן אישר. "התחושה היתה שנוני משתמש בכוחו הפוליטי, ובפוליטיקאים שלו, כדי לקדם את החוק, וזה מה שהכעיס את שלדון", המשיך חדד, ומילצ'ן שב ואישר.

שני הצדדים בחרו במילצ'ן כמתווך. "הרצון להשכין שלום טבוע בדי-אן-איי שלך", הציעה עו"ד ניב-סבאג.

"אבסולוטלי", אמר מילצ'ן.

אחת ההצעות שעמדו על הפרק היתה השלמת העבודה על מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום" – אך הסכמה שלפיה היא תופץ בהיקף מוגבל, של 85 אלף עותקים למשל, כלומר הרבה פחות מתפוצת המהדורה היומית של החינמון. פרטי המגעים תועדו בסוף 2009 בשיחות טלפון שקיים מילצ'ן עם עד המדינה ניר חפץ, עורך בכיר בקבוצת "ידיעות אחרונות" שכמה חודשים קודם לכן עבר לנהל את מערך הדוברות של נתניהו. חפץ, מסיבותיו, הקליט את השיחות – וכשנחקר כחשוד סיפק אותן לחוקרים במסגרת העסקה שחסכה לו משפט פלילי.

באחת השיחות חלק מילצ'ן עם חפץ חשש ששמע ישירות משלדון אדלסון. "כולנו נשב בתא, אחד ליד השני", ציטט מילצ'ן את אדלסון, "אני לא אלך לבית-סוהר, לא בשביל ביבי ולא בשביל אף אחד". הרקע לחשש הזה, אישר מילצ'ן, הוא שהעיסוק הקרטליסטי בהיקף התפוצה של "ישראל היום", תוך מעורבות של המתחרה הישיר "ידיעות אחרונות", עלול להיות עבירה על חוקי ההגבלים העסקיים.

נתניהו ומוזס אמנם אינם עומדים לדין בגין עבירות הגבלים, אך לעו"ד חדד היה חשוב לפוגג גם את העננה הפלילית הזאת. "תאשר לי ששלדון ונוני מעולם לא הגיעו לשום הסכמה כזאת", אמר הסנגור.

"הם ניסו", אמר מילצ'ן.

"אבל לא הגיעו לשום הסכמה", התעקש עו"ד חדד.

"נכון", השיב מילצ'ן.

"עלול היה להתקבל רושם שאתה רקמת איזושהי עסקה בין 'ישראל היום' ל'ידיעות אחרונות'", אמרה בתורה עו"ד ניב-סבאג. מילצ'ן לא הכחיש את עצם קיומם של המגעים, אך אישר שהם אכן נכשלו. לדבריו, הם נדונו לכישלון כבר מראשיתם.

"נוני עושה ג'סטות לנתניהו"

בחלקים אחרים של הדיון נידון השימוש בעיתונות – בעיקר "ידיעות אחרונות", אבל גם "ישראל היום" – כנשק במאבק בין שני המו"לים, מוזס ואדלסון. לעו"ד ניב-סבאג היה חשוב להציג את הלקוח שלה כקורבן פוטנציאלי של המו"ל המתחרה, אדלסון, שהונו עלה עשרות מונים על זה של מוזס.

הסנגורית ציינה שבאחת השיחות שהקליט חפץ, מילצ'ן סיפר לו שאדלסון שוקל לצאת במתקפה רב-מערכתית נגד מוזס – אם יעז להשתמש ב"ידיעות אחרונות" כדי לתקוף את נתניהו. לדברי מילצ'ן, המתקפה של אדלסון היתה אמורה לכלול כתבות מכפישות על מוזס ב"ישראל היום", כולל שימוש בחוקרים פרטיים ו"חומר על נשים", חשיפה של "הסכמים" שהיו למוזס עם ראשי הממשלה שקדמו לנתניהו ("דבר שהוא לא נכון בעליל", טענה הסנגורית), פיתוי של בכירי "ידיעות אחרונות" לעבור לחינמון ב"שכר משולש" – ומה שעו"ד ניב-סבאג הגדירה כ"איום מפורש להרוס כלכלית את 'ידיעות' ונוני מוזס".

מילצ'ן ביקש להבהיר שאדלסון לא סחט את מוזס. "שלדון לא איים ישירות על נוני – אלו דברים שהוא סיפר לי", אמר. הסנגורית העירה: "בשיחה אתה אומר, 'ירדתי מהטלפון מזועזע ממש, אל תשאל, כמו במאפיה'". מילצ'ן הגיב ביובש שאם זה מה שנאמר בשיחה, שתוכנה כידוע תועד, אין לו כוונה להכחיש.

בחלק אחר של הדיון הסנגורית של מוזס ניסתה לחלץ ממילצ'ן אישור לכך שהלקוח שלה לא מתערב בעבודת המערכת של "ידיעות אחרונות" – בניגוד לרושם שבו אחז נתניהו, בניגוד למה שנטען בכתב האישום ובניגוד לדבריהם של עיתונאים שעבדו עם מוזס והתראיינו ל"שיטת 'ידיעות אחרונות'", סדרת כתבות התחקיר של "העין השביעית".

מילצ'ן אמנם לא היה מעורה בעבודת המערכת השוטפת בעיתון של מוזס, אבל מתוקף תפקידו כמתווך נחשף למקרים שבהם המו"ל התערב בסיקור ראש הממשלה. "נוני אמר שהוא לא אומר לעיתונאים מה לכתוב", ציין מילצ'ן, "אבל מפעם לפעם הוא אמר שידיעות מסוימות לא יהיו בעמוד הראשון, ולא יהיו בכותרות. זה בזווית של 'נוני עושה ג'סטות לנתניהו'. לפעמים הוא היה עושה מחווה לראש הממשלה על-ידי זה שפרסומים מסוימים שהיו יכולים להיות בעמוד הראשון הופיעו בעמוד 3, או בכותרות יותר קטנות".

מילצ'ן הבהיר שהוא יודע זאת מנסיונו האישי. לדבריו, מפעם לפעם צצו מקרים שבהם מוזס ונתניהו "הגיעו לאיזשהו הסכם" בנוגע לסיקור, "במיוחד בקשר לשרה נתניהו". החקירה הפלילית העלתה שכך בדיוק קרה במהלך המשא-ומתן של 2014: ידיעה בעלת פוטנציאל סנסציוני על כך שמני נפתלי, אב הבית במעון ראש הממשלה לשעבר, דורש לזמן את שרה נתניהו לעדות בבית-המשפט, נקברה בתחתית עמוד 9 של "ידיעות אחרונות". לפי כתב החשדות שהוגש נגד נתניהו, הצנעת הידיעה נועדה להמחיש לראש הממשלה שמוזס ערוך ומוכן לספק לו ולאשתו סיקור מרוכך – אם רק יגיעו להסכם.

בשבוע שעבר, במסגרת החקירה הראשית, מילצ'ן אמר שהמתקפות של "ידיעות אחרונות" על נתניהו היו מעין אמצעי סחיטה שתכליתו היתה הכנעת "ישראל היום". לפי התיאור שלו, בגלל הידידות ה"מאוד קרובה" בין אדלסון לנתניהו, נוני חשב שאם יתקוף את ראש הממשלה הוא יצליח לחלץ "איזה הסכם" שיועיל לו במאבק מול החינמון. אתמול, עו"ד ניב-סבאג ביקשה ממילצ'ן להבהיר שההערכה הזאת לא התבססה על דברים שמוזס אמר, אלא על דברים ששמע מנתניהו או מסקנות אישיות שהסיק. "נכון", אישר מילצ'ן.

הטייקונים באים

אופציה אחרת שנבחנה במסגרת המגעים הסודיים בין הצדדים היתה שטייקון זר, לבחירתו של נתניהו, ירכוש את קבוצת "ידיעות אחרונות" וכך יוציא את מוזס מהתמונה – ולאחר מכן יעצב את הקו המערכתי של קבוצת התקשורת בהתאם לצרכיו של ראש הממשלה.

ב-2009 הועלתה האפשרות שאדלסון יהיה הרוכש הזה – אבל זו ירדה מהפרק במהרה. ב-2014 התחדשה היוזמה. עורכי-הדין חדד וניב-סבאג מנו את הרוכשים הפוטנציאליים: רופרט מרדוק, הבעלים של אימפריית התקשורת הבינלאומית ניוזקורפ; לארי אליסון, הבעלים של ענקית המחשוב אורקל; תאגיד התקשורת הגרמני אקסל-שפרינגר; וג'יימס פאקר, חברו של מילצ'ן ושותפו להמטרת הסיגרים, השמפניה והתכשיטים על בני הזוג נתניהו בפרשת "תיק 1000".

מילצ'ן אישר שכל המועמדים הגיעו למוזס ביוזמת נתניהו, למעט מקרה אחד: "לגבי ג'יימי אני לא בטוח".

"אני רוצה לדייק בעניין הזה", אמרה עו"ד ניב-סבאג, "אתה הכרת את ג'יימי פאקר לנוני, אבל גם לנתניהו. ונתניהו העלה בפניו את האפשרות שירכוש את 'ידיעות אחרונות'".

"כן, אבל זה לא היה רציני", אמר מילצ'ן. "נתניהו לא הבין שג'יימי לא מסוגל בכלל לקנות עיתון ולנהל אותו בארץ".

"הוא לא כזה נזיל", הציעה הסנגורית.

"לא רק זה, הוא לא ידע מה זה לנהל עיתונות בארץ", אמר מילצ'ן, אך לא הרחיב. מיד לאחר מכן התברר שבשלב כלשהו מוזס הציע למילצ'ן להיכנס איתו לשותפות ב"ידיעות אחרונות" – לרכוש כשליש ממניות הקבוצה שהוחזקו על-ידי הטייקון פושט הרגל אליעזר פישמן. "היה פעם דבר כזה", אישר מילצ'ן, "ואחרי זה נוני אמר לי: 'תברח מזה'".

"נתניהו המשיך לחפש רוכש ל'ידיעות אחרונות' כי הוא רצה להיפטר מנוני, ש'ייעלם לו מהחיים', כמו שאמרת", אמרה עו"ד ניב-סבאג.

"צריך גם את זה להסביר", השיב מילצ'ן. "נתניהו חשב שאם הוא ימצא מחיר מסוים, נוני יסכים למכור – אבל כל מי שדיבר עם נוני ביקש לעשות 'דיו דיליג'נס' (בדיקת נאותות, שתכלול חשיפה של הנתונים הכלכליים של 'ידיעות אחרונות' – סוד מסחרי שעליו מגונן מוזס באדיקות; א"ב וא"פ). נתניהו קיווה למצוא מישהו שיגיד 'אוקיי קח 400 מיליון דולר'...".

"העיקר תקנה, ונוני יעוף לי מהחיים", השלימה אותו ניב-סבאג.

"בדיוק", אמר מילצ'ן.

"ואז יהיה אפשר לעשות את זה בלי 'דיו דיליג'נס'", חידדה הסנגורית.

"בדיוק. שיש מספר מסוים שמישהו יסכים", אמר מילצ'ן. "זה לא קרה".

בחקירה המשטרתית סיפר מילצ'ן שבמהלך המשא-ומתן מול אליסון – האחרון בשרשרת המתעניינים – נתניהו העביר דרכו מסר למוזס בניסיון להוריד את המחיר. "הוא הציע לרדת ל-250 מיליון", אמר מילצ'ן, אך מיד נקטע על-ידי הסנגורית של מוזס: "לא צריך להגיד מחירים, אנחנו שומרים פה על סודות". מיד לאחר מכן אישר מילצ'ן שנתניהו ביקש ממנו גם למסור למוזס שאם הוא לא יסכים להוריד את המחיר שהוא דורש עבור "ידיעות אחרונות" – "הוא יימחק לגמרי, כי הוא ימשיך להפסיד כסף".

מילצ'ן נזכר שהיה שותף סוד

כשמילצ'ן נשאל על סדרת הפגישות הסודיות שקיימו נתניהו ומוזס בשלהי 2014 הוא אמר שלא ידע עליהן בזמן אמת. שני הסנגורים, חדד וניב-סבאג, העירו לו שזה לא תיאור מדויק – ואחרי שריעננו את זכרונו, הוא הסכים עמם. מילצ'ן אישר שכבר ביולי 2014 הציע לנתניהו ומוזס להעביר את המגעים ביניהם לפסים ישירים – ולהיפגש. הפגישה נדחתה בגלל מבצע "צוק איתן" ברצועת עזה, שנמשך לאורך רוב הקיץ ההוא, אבל לבסוף הם נפגשו בספטמבר, ועוד חמש פעמים לאחר מכן.

"אני מאמין שפגישה בין צדדים, באופן אישי, לא עושה נזק – ולפעמים יש בה תועלת", אמר מילצ'ן בהקשר זה. בהמשך הוסיף בחיוך: "אני גם נפגשתי עם יאסר ערפאת". במקרה הזה, כידוע, הפגישות דווקא כן עשו נזק לצמד מקורביו: האישומים הפליליים של מוזס ונתניהו ב"תיק 2000" נולדו בעקבות חשיפת סדרת הפגישות הסודיות שמילצ'ן דחף לקיומן.

הסנגורית של מוזס ניסתה לשכנע את בית-המשפט שבעצם, השיחות לא היו כה סודיות. עו"ד ניב-סבאג הציגה למילצ'ן טבלאות עם רשימות של שיחות טלפון והתכתבויות שקיים מוזס עם הדס קליין, העוזרת האישית שלו ושל פאקר. לשיטתה, השיחות של מוזס עם קליין היו בחלקן הגדול שיחות עם מילצ'ן – שהסתייע בעוזרת שלו כדי שתחבר את הקו. מילצ'ן אישר זאת, ומעט לאחר מכן אישר גם שמוזס התקשר אליו אחרי קיומן של הפגישות מדצמבר 2014 ועִדכן אותו בתוכנן. במקרה אחד העדכון הגיע למחרת הפגישה, ובמקרה אחר מיד עם סיומה.

"מבחינתנו, יום למחרת זה 'זמן אמת'", ציינה עו"ד ניב-סבאג. מילצ'ן הסכים איתה, אבל תהה מדוע מציגים לו את הטבלאות, שאת תוכנן התקשה לפענח. "אנחנו מציגים לך כי יש פה בהחלט עניין שנוני לא הסתיר ממך את הפגישות", אמרה ניב-סבאג. "עכשיו הבנתי אותך", השיב מילצ'ן, וחילץ מהסנגורית קריאת התפעלות: "בראבו!". לאחר מכן הוסיפה: "הדגש שלנו הוא על זה שנוני לא רק לא הסתיר, אלא שיתף ועִדכן אותך".

"מדויק", אמר מילצ'ן.

"כשחברתי, עו"ד בן-ארי, הציגה לך שעד פרוץ החקירה לא ידעת על קשר ישיר בין מוזס לנתניהו – אתה טעית, כי לא הציגו לך נתונים", הוסיפה עו"ד ניב-סבאג.

"נכון", אישר מילצ'ן.

סיפורה של הציביליזציה

הסתירות בין הדברים שאמר מילצ'ן במרוצת החקירה הראשית והחקירה הנגדית לא פגעו בהיבט המרכזי שעליו העיד – טובות ההנאה שהמטיר על משפחת נתניהו, ששוויין נאמד בקרוב לחצי מיליון שקל – אבל פגמו בקוהרנטיות של היבטים אחרים ב"תיק 1000", ובראשם הטענה שנתניהו סייע למילצ'ן בענייניו האישיים. עו"ד ליאת בן-ארי, שניהלה את חקירתו מטעם הפרקליטות, הגדירה זאת "פערים משמעותיים במספר לא מועט של נקודות".

עו"ד בן-ארי קיוותה לפתור את הסתירות הללו בחקירה החוזרת, אבל עוד קודם לכן פנתה לבית-המשפט וביקשה להגיש את תמלילי חקירתו של מילצ'ן במשטרה. בסוף הדיון שהתקיים אתמול הסבירה הפרקליטה הבכירה שהגשת התמלילים תסייע לבית-המשפט להבין את התפתחות גרסאותיו של מילצ'ן. בנוסף ביקשה להגיש מקטע ספציפי מתוך אחת מחקירותיו – שעליו רצתה לחקור את מילצ'ן בחקירה החוזרת.

"יש משמעות רבה למצב המורכב של עדות נגד ראש הממשלה", אמרה עו"ד בן-ארי. "קושי זה של העד ניכר כבר בשלב החקירות. בחקירתו הראשית של העד, הוא אמר שהיה חשוב לו להעביר מסר לראש הממשלה שהוא עדיין רואה בו חבר ושהוא לא בגד בו".

עו"ד חדד יצא נגדה בחריפות: "זה נדרש לצורכי תקשורת – יש תקשורת באולם. אביעד גליקמן ידע לספר לנו כבר לפני כמה ימים שזה מה שחברתי תעשה בחקירה החוזרת". חדד התכוון ככל הנראה לדיווח של גליקמן מיום שישי, שלפיו בפרקליטות יבקשו להכריז על מילצ'ן "עד עוין" אם יסטה מגרסתו לגבי היקף טובות ההנאה. כפי שקרה לעתים תכופות לאורך עדותו של מילצ'ן, בין הצדדים התפתחה תיגרה מילולית שהופסקה מדי פעם על-ידי השופטים. נתניהו, ששהה באולם, עיין באותו זמן בכרך מס' 4 מסדרת הספרים הקלאסית של ההיסטוריון ויל דוראנט על התפתחות תרבות המערב, The Story of Civilization, העוסק בימי הביניים.

לאורך החקירה הנגדית, מילצ'ן אישר כמה פעמים טענה שלפיה הסיוע שקיבל מנתניהו – למשל, בעת חידוש הוויזה האמריקאית שלו – היה קשור למעורבות שלו במבצעים בטחוניים בשירות מדינת ישראל. הנרטיב הזה, טענה עו"ד בן-ארי, לא קיבל ביטוי כלשהו בדברים שאמר מילצ'ן לחוקרי המשטרה, ולא בחקירה הראשית. למעשה, הוסיפה, מילצ'ן אף אמר לחוקרים שלדעתו נתניהו כלל לא יודע מה בדיוק היתה מעורבותו באותם מבצעים עלומים.

"בושה וחרפה", תקף עו"ד חדד, והצית מחדש את הוויכוח. "למה אתה צורח כמו איזה משוגע?", השיבה לו הפרקליטה הבכירה. "מה אמרת?", הגיב חדד, "מדהים. איזו שפה עילית". מעט לאחר מכן הצביע חדד על מקום בתמלילי החקירות של מילצ'ן שבו אומר בפירוש שנתניהו "בהחלט יודע" על מעורבותו במבצע שבו נטל חלק בשנות השבעים – שתוכנו אסור בפרסום עד ימינו. זוהי רק דוגמה אחת, אמר חדד, "זה חוזר אינספור פעמים".

הסנגור של נתניהו ניצל את ההזדמנות כדי למתוח ביקורת על ההחלטה להימנע מדיון עובדתי על ההיבטים הבטחוניים בקריירה של מילצ'ן – זאת אחרי ששני הצדדים הסכימו לכך, בעצת הממונה על הביטחון במשרד הביטחון (מלמ"ב). "לא ראיתי מחזה מהסוג הזה", אמר חדד. "באים לבית-המשפט, אומרים לנו בנחמדות, במתק שפתיים, 'מדינת ישראל יקרה לכולנו, אל תפגעו בקודשי הקודשים, אל תחקרו בנושא הזה' – לחשוב שאחר-כך יעשו לנו איזה אמבוש, לא מוצלח במיוחד, ויגידו שיש סתירה?".

לאורך הדיונים סירב עו"ד חדד להצעת הפרקליטות להגיש את תמלילי החקירה של מילצ'ן. נדמה היה שיסרב גם כעת – אבל בסופו של דבר מסר לבית-המשפט שאין לו התנגדות. כך עשו גם הסנגוריות של מוזס, בכפוף להסתרה של "עניין נקודתי" שנוגע לנאשם שהן מייצגות. טיבו לא נחשף בינתיים בפני באי בית-המשפט. השופטים אישרו להגיש את התמלילים, אך לא קיבלו את בקשתה של בן-ארי לחקור את מילצ'ן על המקטע הספציפי.

על גמדים ושגרירים

שבועיים אחרי שיצאה לדרך, עדותו של מילצ'ן הסתיימה היום (6.7) בדיון קצר שהוקדש לחקירתו החוזרת. עו"ד בן-ארי ביקשה להציג לו 15 שאלות שתכליתן הבהרת הפערים בין גרסאותיו. עו"ד חדד התנגד כמעט לכולן, והצליח להביא לפסילת שמונה מהן. השאלה הראשונה שהשופטים התירו לבן-ארי לשאול דנה בגרסאות השונות של מילצ'ן ביחס לשיחותיו עם נתניהו אחרי שנודע לו כי ויזת התייר שלו לארצות-הברית הוארכה לפרק זמן של שנה בלבד, במקום עשר שנים. בכתב האישום מוזכרת התקרית כאחת משלוש פעולות שלטוניות שביצע נתניהו למען מילצ'ן חרף היותו בניגוד עניינים.

בחקירה הראשית העיד מילצ'ן כי התקשר לנתניהו, שאמר לו להתקשר לשגריר ארצות-הברית בישראל דן שפירו. בעקבות שאלות המשך שהציגה לו עו"ד בן-ארי, מילצ'ן העיד כי למעשה נתניהו אמר לו שהוא יבדוק עם שפירו – ובהמשך אמר לו שאכן דיבר עם שפירו ושהשגריר ייצור איתו קשר, דבר שאכן קרה. בחקירה הנגדית שינה מילצ'ן את גרסתו וטען כי השיחה הראשונה שקיים אחרי שיצא מהשגרירות היתה לשפירו, וכי רק בהמשך התקשר לנתניהו. היום, בחקירה החוזרת, מילצ'ן שב ואישר שנתניהו אמר לו לדבר עם שפירו.

מילצ'ן התבקש להבהיר גם האם מסכת המטרת המתנות על בני הזוג נתניהו החלה בשנת 2007, בסמוך לבחירתו של שמעון פרס לנשיא, כפי שהעיד בחקירה הראשית – או שמא ב-1999, כשהחלה חברותו עם בני הזוג. "מתי התחילה רוטינת המתנות?", שאלה עו"ד בן-ארי. "אני לא מבין את המילה 'רוטינה', אבל היו כמובן מתנות מתחילת החברות. זה עבר למעין רוטינה בהמשך החברות", אמר מילצ'ן, והוסיף: "עכשיו אין לי זיכרון שיקשר את זה לשמעון פרס, עם כל הכבוד".

מילצ'ן התבקש לבחור גרסה גם ביחס לשינוי בהיקף טובות ההנאה שהעניק לבני הזוג. בחקירתו הראשית טען כי ההיקפים הלכו ותפחו עם הזמן, ואילו בחקירתו הנגדית טען שמעולם לא בדק את המספרים – ולכן אינו יודע לומר אם חלו שינויים. "אני יכול לדבר מהרגשה וזיכרון", אמר מילצ'ן היום. "מהרגשתי הכמויות הלכו וגדלו, אבל לא ספרתי ואני לא זוכר באיזה כמות, בכמה אחוזים".

סוגיה נוספת שבה מסר מילצ'ן גרסאות שונות נוגעת לתחושותיו בנוגע לאספקת הטובין למשפחת נתניהו. בחקירה הראשית אמר כי המשלוחים הפריעו לו, ואילו בחקירה הנגדית טען שהעניק הכל בשמחה ובאהבה. כשהתבקש להבהיר את הסוגיה אמר העד: "לא הייתי מודע לאיזה כמות זה בסדר או לא. למעשה, לא הייתי בטוח שזה לא עובר גבול".

במענה לתשובה הזאת התפרץ עו"ד חדד וצעק: "זה בדיעבד! זה הכל בדיעבד! אנחנו נבקש חקירה חוזרת, נגדית!".

בהמשך החקירה החוזרת נשאל מילצ'ן גם לגבי חולצות היוקרה שרכש עבור ראש הממשלה, מתוצרת חברת "בריוני", שבשיח הפנימי עם בני הזוג כונו בשם הקוד "גמדים". בחקירה הראשית טען כי הפעם הראשונה שבה רכש חולצות עבור נתניהו היתה יוזמה שלו, אך בהמשך הגיעו "עוד בקשות לעוד חולצות". בחקירה הנגדית, לעומת זאת, טען שנתניהו מעולם לא ביקש ממנו לקנות חולצות. "ואני שואלת אותך", אמרה עו"ד בן-ארי, "היו בקשות לרכישת חולצות או לא? ועל-ידי מי?".

"היו רמיזות: 'האם יש גמדים?'", אמר מילצ'ן.

"רמיזות של מי?", שאלה עו"ד בן-ארי.

"ראש הממשלה", השיב מילצ'ן.

לפני תחילת החקירה החוזרת נראה מילצ'ן מחויך, אך מרגע שהחלו השאלות נדמה היה שהוא סובל מכל רגע. "אני רוצה רק לגמור בבקשה, זה עינוי", אמר בשלב מסוים. בשלב אחר טען שחש עלייה בלחץ הדם שלו, אך במענה לשאלה שהציגה לו רבקה פרידמן-פלדמן, ראש הרכב השופטים, הבהיר שהוא כשיר להמשיך.

כשתמה החקירה החוזרת, עו"ד חדד הודיע שההגנה תבקש להבהיר כמה דברים נוספים ב"חקירה נגדית קצרצרה". "מה?", שאל מילצ'ן בזעזוע, אך עד מהרה השופטים סילקו את האפשרות מעל הפרק והודיעו על תום הדיון. רגע לפני שהשופטים נפרדו ממילצ'ן ואיחלו לו בריאות וכל טוב, חדד הספיק להשחיל משפט אחרון לפרוטוקול: "העד אמר 'העיקר שאני לא עד עוין'!".

* * *

בשבוע הבא יתחדש המשפט בירושלים עם חקירתם של עיתונאים מאתר "וואלה", שיעידו במסגרת פרשת "תיק 4000".

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.46MB)

להורדת הקובץ (PDF, 752KB)