לקראת סוף יום עדותו השלישי של תנ"צ כורש ברנור, בכיר החוקרים מבין עדי התביעה במשפט המו"לים, הסנגור של בנימין נתניהו ביקש ממנו להתייחס לאפיק חקירה שנחסם זמן קצר אחרי שנפתח: פרשת השוחד – לכאורה – שבמרכזה עמדו המיליארדר המנוח שלדון אדלסון, העיתון החינמי שהקים למען נתניהו, "ישראל היום", וסכומי כסף בלתי ידועים שלפי החשד הוזרמו אל כיסיהם של בני משפחת נתניהו דרך איש הסוד נתן אשל. החשדות מעולם לא הוכחו, ולמעשה כלל לא נחקרו לעומק, והם אינם מופיעים בכתב האישום.

הסנגור, עו"ד עמית חדד, כבר העלה את החשדות הללו במשפט. כמו בפעם הקודמת, גם בדיון שהתקיים אתמול (15.4) הוצף הנושא בניסיון להמחיש שחוקרי המשטרה פעלו ללא אישורים מספקים, בניסיון להפליל בכל מחיר את ראש הממשלה. המסמך שהציג היה צו ממרץ 2017 לביצוע האזנות סתר לנתן אשל, מהאנשים הקרובים לנתניהו, לשעבר סמנכ"ל "ישראל היום" ואחר-כך בכיר בלשכת ראש הממשלה. נדמה שמבחינת עו"ד חדד, החשדות שפורטו בו כה מופרכים שעצם העלאתם על הכתב מוכיחה עד כמה חוקריו של נתניהו היו מנותקים מהמציאות.

תנ"צ ברנור כיהן אז כראש היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה). הוא אחד מקציני המשטרה שחתומים על בקשת הצו. ברנור אישר שבתיאורים שנרשמו בצו נפלו שגגות, אבל טען בתוקף שדווקא היה בסיס מוצק לחקור את החשדות לגבי אדלסון, נתניהו ו"ישראל היום". ואולם, הוא לא הצליח – ואפילו לא ניסה – להסביר מדוע הוא והחוקרים הכפופים לו לא מיצו את אפיק החקירה הזה, שכלל חשדות חמורים.

עו"ד חדד התלונן על כך שהחוקרים "לִכלכו" את שמו של נתן אשל ללא הצדקה. הוא הקריא בקול רם את סעיפי העבירות שיוחסו לו: "שיבוש הליכי חקירה, הדחה בחקירה, לקיחת שוחד, תיווך בשוחד, קשירת קשר לביצוע פשע". חדד טען שאלו עבירות שהיועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, כלל לא אישר לחקור בנקודת הזמן ההיא – והזכיר שבסופו של דבר אשל לא הואשם בדבר.

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט (מימין) עם מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, נובמבר 2018 (צילום: יונתן זינדל)

לטענת הסנגור, ממילא לא היה שום בסיס לחשדות. ברנור דחה את הקביעה הזאת: "היו חומרים מודיעיניים שהעלו חשדות להדחה, לשוחד", אמר, וציין שהם גם צורפו לצו. לטענת ברנור, הצו נדון בישיבה שהתקיימה בנוכחותו של מנדלבליט, ומי שנתן לו אישור להוציא את הצו היה ראש אגף החקירות והמודיעין דאז, מני יצחקי.

עו"ד חדד הקריא את התיאורים מתוך המסמך: "ביאח"ה מתנהלת חקירה כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ואחרים בחשד לביצוע עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, עבירות על חוק איסור הלבנת הון ועוד". לאחר מכן עצר לרגע והציג שאלה לברנור: "תסביר לי בבקשה, אילו עבירות על חוק איסור הלבנת הון יש בתיק?".

"זה טעות", הודה ברנור.

"טעות!", הכריז עו"ד חדד, והוסיף בלעג: "צו כזה רגיש, שאתם מכינים ביד אומן, ממש מלאכת מחשבת, עם אישורים ויועצים – והסעיף הראשון בו הוא טעות". בחלק האחורי של אולם בית-המשפט, בספסלים שעליהם ישבה קבוצה של תומכי נתניהו, נשמעו קולות צחוק רמים.

"לא היה חשד לעבירה על חוק איסור הלבנת הון", אישר ברנור, "אבל היה שוחד – זה כן".

עו"ד חדד התנגד גם לקביעה הזאת של החוקר הבכיר. נתניהו אמנם מואשם בלקיחת שוחד ב"תיק 4000", התיק שבו הוא עומד לדין לצד בעלי בזק לשעבר שאול ואיריס אלוביץ' – אבל ברנור לא הופקד על התיק הזה, אלא על פרשת טובות ההנאה ("תיק 1000") ופרשת המשא-ומתן הסודי עם נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות" ("תיק 2000"). הסנגור של נתניהו תקף: "אין כאן חקירה נגד ראש הממשלה בחשד לשוחד – ואתה יודע את זה. אפילו אישרת את זה לפני שנייה".

"לא היה שוחד", הודה ברנור.

"לא היה שוחד, אז כתוב 'שוחד', טעות, 'והלבנת הון' – זה גם טעות. טעות על טעות", חגג הסנגור, ואז שב וצלל אל תיאור החשדות: "נתן אשל שימש בעבר כסמנכ"ל עיתון 'ישראל היום'. באפריל 2009 מונה לרל"ש ראש הממשלה נתניהו, וב-2010 לראש סגל לשכת ראש הממשלה". לאחר מכן ציטט משפט נוסף, שאותו הגדיר "ביזארי": "בינואר 2012 הועברו חשדות נגדו לביצוע הטרדה מינית לחקירת נציבות שירות המדינה, ולאחר מכן הועמד לדין משמעתי שבסיומו הודה אשל וסוכם כי לא יעבוד עוד בשירות המדינה'".

נתן אשל בכנסת, 2019 (צילום: הדס פרוש)

עו"ד חדד שב ופנה לעד: "האם אתה יודע להסביר לי למה זה רלבנטי לצו, ללכלך את נתן אשל באירוע שלא קשור לבקשה שלכם?".

"זה רקע כללי על נשוא הצו", השיב ברנור ביובש.

"מי שקורא את זה מבין שאשל הודה בהטרדה מינית", טען עו"ד חדד.

"למיטב זכרוני, עם נתן אשל היה הסדר שכלל הרחקה משירות המדינה – אם הוא עשה הסדר, הוא הודה במשהו", השיב ברנור.

"זו טעות", התעקש עו"ד חדד.

"הוא הודה בדברים חמורים", אמר ברנור.

"לא נכון. ממש לא נכון", טען עו"ד חדד.

"אתה רוצה שניכנס למה שעשה נתן אשל?", שאל ברנור. עו"ד חדד לא השיב, ומיהר לעבור הלאה.

בנימין נתניהו ושלדון אדלסון. ירושלים, אוגוסט 2007 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

"אתה אישרת שראש הממשלה לא חשוד בשוחד ולא היה חשוד בשוחד. אז תסביר לי, מכוח דיני השותפות, מי חשוד בשוחד? מי השותפים?", שאל עו"ד חדד. ברנור השיב תשובה מפותלת. לפי התשתית המודיעינית, אמר, החשוד היה נתן אשל, אבל לחוקרים היה גם מידע על "העברות כספים משלדון למשפחת נתניהו", ועל "השפעה של מר נתניהו על 'ישראל היום'".

"אז ראש הממשלה כן חשוד בשוחד", אמר עו"ד חדד.

"יש את נתן אשל, שהוא צינור, שמתווך בשוחד בין שלדון אדלסון למשפחת נתניהו", השיב ברנור.

"משפחת נתניהו? יש משפחה שהיא אשמה? מי חשוד בשוחד? הכלבה קאיה?", לעג עו"ד חדד.

"ראש הממשלה", אמר ברנור.

"אבל אמרת קודם שלא היה אישור לחקור את ראש הממשלה על שוחד, ושאין שוחד", חזר ואמר הסנגור של ראש הממשלה, ואז הוסיף: "אין סיכוי בעולם שהיועץ המשפטי לממשלה אישר את זה. הוא אפילו לא אישר לכלול בחשדות (כפי שנמסרו לנתניהו בעל פה בפתח חקירותיו; א"ב) את המונח 'ניגוד עניינים'. אין סיכוי בעולם שהוא אישר את הצו".

עמוס רגב, עורך "ישראל היום" לשעבר (צילום: רועי אלומה)

עו"ד חדד הודיע שבבוא היום צוות ההגנה של נתניהו יזמן לעדות את היועמ"ש לשעבר מנדלבליט. "אנחנו נשאל אותו, הוא יבוא לפה", הבטיח. לאחר מכן המשיך להקריא מתוך הצו: "ממידע גלוי עולה כי עיתון 'ישראל היום', שהוקם בשנת 2007 על-ידי שלדון אדלסון וממומן באופן מלא על-ידו, מוכר כעיתון אוהד לראש הממשלה. העיתון ספג הפסדים גדולים שמומנו על-ידי אדלסון. מידיעות מודיעיניות עולה כי אשל הינו איש הקשר בין נתניהו לשלדון אדלסון". לפי המסמך המשטרתי, אשל נהג לקבל מאדלסון באופן קבוע דולרים (הסכום צוין אך הושחר) – כסף שנועד ל"הוצאות שוטפות של משפחת נתניהו".

בקטע נוסף שהקריא חדד נטען שאשל ושעיה סגל, יועץ תקשורת של נתניהו שהלך לעולמו ב-2017, עמדו בקשר עם גורם ב"ישראל היום" (שמו הופיע במסמך אך הושחר) לשם "תיאום הכתבות שיפורסמו בעיתון". לפי מידע נוסף שהוקרא באולם, עורך "ישראל היום" דאז עמוס רגב "היה מקבל טלפון על בסיס קבוע לפני ירידת העיתון לדפוס מאדם בכיר בסביבת נתניהו ובו היה מקבל הנחיות לגבי הפרסומים".

אחרי שסיים עו"ד חדד להקריא, הוא שב ופנה לברנור: "תאשר שמעולם לא אישרו לכם לחקור את ראש הממשלה בנושאים האלה".

ברנור התחמק מתשובה ישירה: "ראש הממשלה לא נחקר".

"כי מעולם לא אישרו לכם לחקור את ראש הממשלה בנושאים האלו", לחץ עו"ד חדד.

"לא אישרו", אישר ברנור.

"גם את נתן אשל מעולם לא אישרו לכם לחקור בנושאים האלה, וגם שלדון אדלסון מעולם לא נשאל בנושא הזה. וגם עמוס רגב", אמר עו"ד חדד.

"נכון", אישר ברנור.

"אז יש לכם מידע על משהו הרבה יותר חמור מהתיק שלנו – שוחד כסף משלדון אדלסון לראש הממשלה! – למה אתם לא חוקרים על זה את ראש הממשלה?", חקר עו"ד חדד.

לברנור לא היתה תשובה ברורה. הוא אמר שהיתה "תשתית מודיעינית" שהצדיקה את פתיחת עמדת האזנת הסתר, אבל לאחר מכן הוחלט לא לבצע פעולות חקירה שיאשרו או יפריכו את החשדות. "זה טיבו של צו האזנת סתר", אמר בעמימות.

"זה טיבו של אדם שלא מקשיב לשאלות", לעג עו"ד חדד, ואז שטח את התזה שלו במלואה: "אני אומר לך שאתם ניפחתם באופן מלאכותי – בלי היועץ – את החשדות לשוחד, כי אי-אפשר להוציא צו האזנת סתר לעבירות עוון כמו מרמה והפרת אמונים או עבירות על חוק המתנות, ולכן מה שהיועץ לא התיר לכם לעשות אתם עשיתם – והפכתם חשדות על חוק המתנות, או לשיטתך מקסימום הפרת אמונים, לעבירות שוחד, כדי שתוכלו לקבל צו האזנת סתר לנתן אשל".

"אני לא מסכים", השיב ברנור. הוא לא פירט יותר מזה, וחדד לא ביקש ממנו.

מחכים לפרוטוקולים

בימי העדות הקודמים שלו ציין ברנור שחקירת נתניהו היתה חריגה בכך שכמעט כל צעד בה נעשה תוך התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה. לדבריו, לכן גם לא נחקרו לעומק היבטים אחרים בנוגע לקשר בין נתניהו ל"ישראל היום". עו"ד חדד ניסה להוכיח שהמצב הזה – שבו החוקרים רוצים לקחת את החקירה לכיוון אחד, אך נבלמים על-ידי מנדלבליט – עורר מתחים עזים. אחת הטענות של חדד היתה שהחוקרים החליטו להדליף לעיתונות מידע כדי ליצור לחץ ציבורי שיגרום למנדלבליט לקדם את החקירה. ברנור הכחיש.

"אני אומר לך שאתה ומני יצחקי כעסתם על מנדלבליט ועל האופן שבו הוא מנהל את החקירה", הטיח עו"ד חדד בברנור.

"לא כעסתי", השיב ברנור.

"הבעת תרעומת", ניסה עו"ד חדד.

"לא כעסתי", שב ואמר ברנור.

"היית חלוק עליו", אמר עו"ד חדד.

"אמרתי את עמדתי בישיבות", השיב ברנור. "ראש אח"מ [יצחקי] הביע את עמדתו, פרקליטת המחוז [ליאת בן-ארי] הביעה את דעתה – זה התהליך".

בהמשך הדיון ניסה עו"ד חדד לתקוף את הסוגיה מכיוון אחר, קונספירטיבי: "אני אראה לכם שאתם חשבתם שהיועץ המשפטי לממשלה הדליף את כל הנושא של 'תיק 2000' לראש הממשלה".

ברנור הגיב בקריאת תדהמה: "מה מה מה? לא".

עו"ד חדד המשיך הלאה, לנושאים אחרים – וכלל לא התיימר לספק הוכחה לטענה שהשמיע.

הנאשם נוני מוזס באולם משפט המו"לים, פברואר 2024 (צילום: אורן פרסיקו)

במקרה אחד, טען עו"ד חדד, מנדלבליט דווקא אישר לחוקרים להתקדם במהירות בחקירה – אבל הם נמנעו מכך, משום שהדבר עלול היה לפגוע בסיכויים להפליל את נתניהו. גם הפעם כיוון ל"תיק 2000". לטענתו, כבר בספטמבר 2016 הותר לחוקרים להתקדם לשלב הגלוי של החקירה בכל הנוגע לחשוד נוני מוזס. בסופו של דבר, השלב הגלוי החל רק בינואר 2017.

"בהתחלה, מנדלבליט רצה לחקור רק את נוני מוזס", טען עו"ד חדד. ברנור השיב תשובה מפותלת שלפיה בשלב ההוא כל נושא החקירה היה עדיין ב"דיונים".

"היו רגעים שבהם היועץ אישר לחקור רק את מוזס, ולא את נתניהו?", ניסה עו"ד חדד.

ברנור שוב נמנע מלאשר, והשיב שבשלב ההוא טרם ניתנה החלטה סופית. השופטים חזרו על השאלה בניסיון לחלץ מהעד תשובה ברורה יותר, ולבסוף אמר ברנור שבנקודת הזמן שעליה דיבר הסנגור לא היה אישור לחקור את מוזס – כלומר, לא ניתן היה לצאת לחלק הגלוי של החקירה.

"לא עניין אתכם לחקור את נוני מוזס, מוזס היה רק כלי כדי להגיע לנתניהו", תקף הסנגור.

"ההנחות שלך לא נכונות, לא היה אישור", השיב ברנור.

"אני אומר לך שכן היה אישור, אבל לא יצאתם לחקור את מוזס כי רציתם לחקור אותו עם נתניהו", הטיח בו עו"ד חדד.

"לא", השיב ברנור. הוא טען שכל הפירוט על השתלשלות הדברים מופיע בפרוטוקולי הדיונים שנערכו עם מנדלבליט. עו"ד חדד הביע תקווה שיום יבוא והוא יקבל את הפרוטוקולים – ומנדלבליט ייחקר עליהם.

הביטוי המספרי של "סלידה וגועל"

חלק ניכר מהדיון שנערך אתמול בבית-המשפט המחוזי בירושלים בוזבז על תמרוני סרק. עו"ד חדד הציג לברנור דברים שאמרו עדים אחרים, ושאל אותו אם הוא מודע לכך. ברנור, שידע שלא ניתן לחייב אותו להביע דעה על פריטי מידע שאינם קשורים אליו באופן ישיר, השיב בלקוניות שהוא לא יודע על כך דבר. במקרה אחד, טקטיקת הראש הקטן הזאת הדגישה סתירה עובדתית בין העדות של ברנור לעדות של חוקר לשעבר שהעיד במשפט לפני שבועות אחדים.

הרקע הוא ההחלטה של חוקרי נתניהו – ברנור, מומי משולם ודני יופה – להקריא לראש הממשלה קטעים מתוך חקירתו ב"פרשת עמדי", שנפתחה ב-1999. לפי אחד מהחשדות שנחקרו אז, עם סיום הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה גנב נתניהו מאות מתנות שקיבל מתוקף תפקידו; במסגרת החקירה הוא נשאל גם על מתנות שקיבל מבעלי הון.

מבחינת החוקרים, העובדה שנתניהו כבר נחקר בעבר על קבלת טובות הנאה מבססת את הקביעה שהוא יודע להבדיל בין מותר ואסור – כלומר, שהיה עליו לדעת שאסור לו לקבל סיגרים, שמפניה, תכשיטים ואביזרי אופנה במאות אלפי שקלים מבעלי ההון ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר.

ברנור הסביר בדיון שהפרשה מ-1999 רלבנטית כדי להבין את ה"סטייט אוף מיינד" של נתניהו. עו"ד חדד ביקש לתקוף היבט אחר של העיסוק בפרשה העתיקה: העובדה שהיא כבר התיישנה, ולכן אסור היה כביכול להעלותה בחקירה. "שמרתם תיק שנמחק, עברתם על החוק", הטיח הסנגור בברנור.

ברנור שלל את הקביעה הזאת, וטען שהוא ועמיתיו לא החזיקו בחומר עצמו אלא רק ב"סיכומים". אלא שכפי שאמר לו עו"ד חדד בתגובה, החוקר דני יופה – האיש שנשלח לעיין בחומרי החקירה הנושנים – שלל את הגרסה הזאת. יופה אמר בבית-המשפט שביחידת להב 433 הקימו ארכיון פנימי עם חומרי חקירה ישנים, כולל חומרים מתוך תיקים שנסגרו או התיישנו. ההתעלמות של ברנור מהמידע על קיומו של הארכיון, שאמור להיות ידוע לו, מעוררת תהיות.

רב-פקד בדימוס דני יופה באולם משפט המו"לים, מרץ 2024 (צילום: אורן פרסיקו)

הישג נוסף של עו"ד חדד, שרלבנטי יותר לאישומים, נגע לכימות טובות ההנאה ב"תיק 1000". הסנגור של נתניהו טען שברנור שגה במספר הביקורים של יאיר נתניהו בסוויטה ששכר פאקר במלון רויאל ביץ' בתל-אביב (לכל היותר 12 פעמים ולא "שלושים-ארבעים", כפי שגרס ברנור), ובעלות של שכירת הדירה (11,300 דולר לחודש, ולא 16–20 אלף דולר). "יש בתיק הזה הזה בעיה קונסיסטנטית של ניפוח", טען עו"ד חדד. ברנור שלל זאת: "אני לא מנפח", התגונן.

עו"ד חדד טען שבחקירה הראשונה של מילצ'ן, בעל ההון טען שהוא נהג לספק לנתניהו שמפניה שלוש או ארבע פעמים בשנה – ובכל פעם שישה או שלושה בקבוקים. לפי האומדן הזה, שווי טובות ההנאה עומד על פחות מ-10,000 שקל בשנה. לטענת הסנגור, אי-אפשר לומר שזאת כמות גדולה, כזאת שתעורר "גועל" אצל מילצ'ן – כפי שהתבטא בעל ההון בחקירה.

"הכמות היתה גדולה", התעקש ברנור, וטען שהאומדן של מילצ'ן לא היה מדויק. "הוא אומר: 'אני זוכר כמויות גדולות', היתה הבנה שזו כמות גדולה".

"כמות שלא מבוססת על תשובה מספרית", אמר עו"ד חדד, ושב וטען שלפי מילצ'ן נתניהו נהג לקבל ממנו שמפניה רק שלוש או ארבע פעמים בשנה.

"לא יודע", אמר ברנור. "אני ישבתי מולו, הסתכלתי לו בעיניים והבנתי שזו כמות גדולה". עו"ד חדד לעג לתשובה הזאת, וטען שיש ישות אחת בלבד שיכולה להסתכל לאדם בעיניים ולדעת מה עובר לו בראש: "הקדוש ברוך הוא".

ארנון מילצ'ן ועו"ד עמית חדד, סנגורו של בנימין נתניהו ב"תיק 1000" ו"תיק 2000", בפתח יום עדותו השביעי של מילצ'ן בברייטון, אנגליה, כפי שתועדו על אחד ממסכי אולם משפט המו"לים בבית-המשפט המחוזי בירושלים. 3.7.2023 (צילום: אלכס קולומויסקי)

"תראה כורש, הוויכוח שלנו בתיק הוא על הכמות", אמר הסנגור. לטענתו, לחוקרים היה נוח להתבסס על האומדן הגבוה שנתנה הדס קליין, העוזרת האישית של מילצ'ן ופאקר, ולהתעלם מעדויות אחרות שאמנם לא שללו את קיומן של "מתנות" – אבל בהיקף קטן בהרבה. "אנחנו אומרים שהיו מתנות, אבל בחגים, ימי הולדת. אנחנו טוענים שהכמות שנקבתם בה היא כמות לא רלבנטית – ואני אומר שבכוונה לא בדקתם את זה", טען עו"ד חדד.

"הדברים לא כל-כך ענו להגדרה 'מתנות'", השיב ברנור. "מילצ'ן דיבר על כך שהוא מרגיש לא נעים, מתכשיט דרך סיגרים, שמפניות, מעילים וצעיפים. הוא אמר שהוא 'פרק' סיגרים ושמפניות. האם הוא אמר '500–600–700 אלף שקל'? אני התרשמתי גם מהמבעים הרגשיים שלו. הוא הרגיש שזה הגיע אליו עד לכאן".

לטענת ברנור, צריך להטיל בספק גם בטענה על "חברות" בין נתניהו למילצ'ן. "על איזה חברות אתה מדבר? אדם שאומר שהוא מרגיש סלידה וגועל, אדם שכמעט הקיא בחדר החקירה, זה חבר?", אמר על מילצ'ן. מהתיאורים הללו, טען ברנור, ניתן להסיק שהכמות היתה גדולה. "אדם שמספר שהדרישה הבלתי פוסקת של סיגרים ושמפניות ודברים נוספים גרמה לו סלידה וגועל, זה אומר שהכמות היתה מטורפת – זו מסקנה של אדם סביר".

67104-01-20