בשלהי 2017, אחרי שפרשת טובות ההנאה של בנימין נתניהו כבר היתה נחלת הכלל, ראש הממשלה ניסה לשכנע את חוקריו שבכל הנוגע לקשריו עם המיליארדר ארנון מילצ'ן – אין להם קייס. החקירה העלתה שמילצ'ן המטיר על נתניהו ובני משפחתו שמפניה, סיגרים יקרים, תכשיטים, בגדים ותיקים של מותגי יוקרה בשווי מאות אלפי שקלים – ובשלב מסוים גם גייס שותף עסקי שלו, טייקון ההימורים האוסטרלי ג'יימס פאקר, כדי שיישא בחלק מהנטל.

נתניהו אישר שמילצ'ן נתן לו מתנות, אך טען שעשה זאת עקב קשרי חברות עמוקים שהיו ביניהם ולא כדי להשיג דבר מה. ואולם, ראש הממשלה התקשה להכחיש שניצל את תפקידו כדי לסייע למילצ'ן בתחומים שהועילו לעסקיו, למרות שלכאורה היה עליו להימנע מכך עקב יחסי החברות. איך ניתן להכשיר את יחסי הקח-תן האלה? לנתניהו היתה תשובה עזת מצח: הוא עשה זאת למען המדינה. מילצ'ן היה סייען של מערכת הביטחון, וככזה – האינטרס הלאומי הוא לסייע לו.

מילצ'ן עצמו אישר שסייע למוסד בשנים שקדמו לפרשת "תיק 1000", אבל המעיט בחשיבות תרומתו ואמר שלמעט מקרה אחד, הסיוע הסתכם בייעוץ יחצני ויוזמות שוליות שכלל לא יצאו לפועל. רוב הפעילות הבטחונית שלו בוצעה עשורים קודם לכן מול הלק"ם, גוף ביון אחר שנסגר עקב התפוצצות פרשת פולארד.

אחת הפעולות המרכזיות שמוזכרות בכתב האישום בהקשר של מילצ'ן היא התגייסותו של נתניהו להארכת אשרת השהייה של מילצ'ן בארצות-הברית. הטייקון היה זקוק לה מאחר שמעולם לא התאזרח בארצות-הברית, משיקולי "תכנון מס".

האשרה חודשה לתקופה של שנה במקום עשר שנים אחרי שמילצ'ן התראיין לתוכנית "עובדה" ודיבר על פעולות שביצע בעבר הרחוק בשירות מערכת הביטחון. נתניהו פנה בעצמו לגורמים בכירים בממשל האמריקאי והגיע עד ג'ון קרי, מזכיר המדינה דאז. כשחוקרי המשטרה ביקשו ממנו הסברים, הוא פטר זאת כעניין שבשגרה. "אתה יודע בכמה מקרים נוספים פניתי? הרבה. וזה לא קשור לחברות", טען נתניהו.

מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. דאבוס, ינואר 2014 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

כשהתבקש לפרט, נתניהו לא ממש הצליח. הוא הזכיר מקרה אחד – המקרה של עוזי ארד, שאירע עם כניסתו לתפקיד היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה ב-2009 – אבל התקשה להיזכר בפרטים. נתניהו טען ששוחח על כך עם מזכירת המדינה בתקופה ההיא, הילרי קלינטון, והוסיף שעירב בכך גם את ראש השב"כ דאז, יובל דיסקין.

היום (2.4) התייצבו דיסקין וארד באולם משפט המו"לים כדי לחלוק את גרסאותיהם לאירועים. שניהם עבדו עם נתניהו בתקופה שקדמה למסכת הפלילית, ושניהם הפכו למבקרים חריפים שלו אחרי פרישתם. שניהם אישרו שנתניהו סייע בפתרון בעיית הוויזה של ארד – אבל גם המחישו כי לא ניתן להשוות בין המקרה ההוא והמקרה של מילצ'ן. ושניהם גם אמרו שלא ידוע להם דבר על פנייה של נתניהו למזכירת המדינה קלינטון.

ראשון עלה להעיד דיסקין, ששירת כראש שירות הביטחון הכללי בשנים 2005–2011. דיסקין, כיום יזם בתחום הסייבר ההגנתי, סיפר שהטלפון מנתניהו תפס אותו במהלך נסיעת עבודה באפריל או מאי 2009. "היו לי פגישות בבית הלבן, בקונגרס, בסנאט, הייתי עם עוד שני אנשים מהשירות כמדומני", שיחזר. באחת מהפסקות הקפה קיבל מסר שנתניהו מעוניין לשוחח איתו. "מר נתניהו אמר לי ש'יש בעיה עם עוזי'".

ארנון מילצ'ן בכנס במכללת אורט בראודה בכרמיאל, נושא דברים מול ראש הממשלה אריאל שרון, שר האוצר בנימין נתניהו ושרת החינוך לימור לבנת. יוני 2005 (צילום: משה מילנר, לע"מ)

זמן לא רב לפני כן הסתיימה מערכת הבחירות שבעקבותיה חזר נתניהו לשלטון לראשונה אחרי הקדנציה הכושלת שלו בשנות התשעים. הוא בדיוק עמל על בניית הכוורת שלו, ונערך גם לביקור ראשון בוושינגטון. "מר נתניהו רצה שעוזי ייסע לשם כדי להכין את הנסיעה, אבל הבעיה היתה שעוזי לא יכול היה להיכנס שם", אמר דיסקין.

הסיבה: ב-2005 נפגש ארד, כאיש פרטי, עם פקיד בפנטגון בשם לארי פרנקלין שהתברר בדיעבד כמרגל שהדליף מידע סודי של מערכת הביטחון האמריקאית. "האמריקאים מגלים רגישות גדולה מאז פרשת פולארד, כל חריגה שבעיניהם היא הכי קטנה, הם נוקטים ביד קשה", הסביר דיסקין. נתניהו ידע שיש לדיסקין "קשרים טובים" עם ראש ה-FBI דאז, רוברט מולר, ודרש ממנו לשוחח עמו ולבקש להסיר את הווטו על ארד.

רוברט מולר, ראש ה-FBI לשעבר, בתצלום רשמי (צילום: ממשלת ארצות-הברית)

לדברי דיסקין, הוא הציג את הבקשה לראש ה-FBI ושמע ממנו את החשדות המפורטים. "התחילה שיחה על כך שאנחנו – מדינת ישראל – מרגלים בארצות-הברית, ובוב מולר אומר לי: 'אם אני הייתי אתם גם אני הייתי מרגל בארצות-הברית, אבל אנחנו לא יכולים לסבול את זה'". לפי עדותו של דיסקין, הוא הבטיח למולר שמאז פרשת פולארד ישראל לא מבצעת פעולות ריגול על אדמת ארצות-הברית. "ביקשתי ממנו למצוא פתרון, ובסופו של דבר מצאנו נוסחה: עוזי יוכל להיכנס אך ורק במסגרת תפקידו, ולא למטרות פרטיות או עניינים אחרים".

דיסקין אמר שבעיניו הבקשה של נתניהו היתה לגיטימית ואף מתבקשת. נתניהו אמנם אמר שהיו עוד מקרים כאלה, אך דיסקין העיד שמלבד המקרה הזה הוא לא קיבל פניות נוספת לסיוע בנושא אשרות אמריקאיות. בתשובה לשאלה שהציג לו עו"ד אלון גילדין מפרקליטות המדינה, אמר דיסקין שהוא גם לא שמע על מקרה נוסף שבו ראש הממשלה סייע כך באופן אישי ל"אדם שסייע למערכת הביטחון". "קראתי בעיתונים הרבה דברים, אבל אני באופן אישי לא עודכנתי", ציין. שמו של מילצ'ן לא הוזכר.

איש הסוד עוצר את הדיון

הסנגור של נתניהו, עו"ד עמית חדד, ניסה לשכנע את השופטים שהמקרים של ארד ומילצ'ן דומים. דיסקין לא שיתף פעולה. עוזי ארד, אחרי הכל, היה זקוק להיתר כניסה כדי לבצע פעולה ספציפית מתוקף תפקידו השלטוני, כיועץ בכיר של נתניהו שמכהן גם כראש המטה לביטחון לאומי (המל"ל). מילצ'ן, לעומתו, לא נשא בשום תפקיד רשמי.

מעט לפני תחילת החקירה הנגדית נכנס לאולם אדם מבוגר שזוהה כנציג של המלמ"ב, גוף חשאי ששמו המלא הוא "הממונה על הביטחון במערכת הביטחון". האיש, שנכח באולם גם בדיונים קודמים שבהם עלו היבטים בטחוניים, אמר את שמו ואף איית אותו בקול רם, אך לאחר מכן ביקש מנציגי התקשורת לא להזכירו בדיווחיהם. כשהשופטים שאלו מדוע, הוא השיב: "כי אני מסתובב בעולם". השופטים השתכנעו, וליתר ביטחון הטילו על שמו איסור פרסום.

האיש שאסור לומר את שמו הסביר שבעדויות של דיסקין וארד עלול לצוץ מידע שפרסומו מסכן את בטחון המדינה – ושהתפקיד שלו הוא למנוע זאת. עו"ד חדד בכל זאת ניסה את מזלו. "שאלה היפותטית, נראה איך יגיב נציג המלמ"ב", אמר, ואז פנה לדיסקין: "נניח שמישהו רוכש רכיבים...".

"תעצור את השאלה, תעצור בבקשה את השאלה", התערב איש המלמ"ב.

מההקשר השתמע שעו"ד חדד ניסה לדבר על תרומתו ההיסטורית של מילצ'ן לפרויקט הגרעין הישראלי, שחלקים ממנה כבר פורסמו בעיתונות ובספרות מקצועית. ובכל זאת, הסנגור לא התעקש. הוא ניסח מחדש את השאלה ביתר עמימות: "אם מישהו פועל בארצות-הברית בנושאים שהם לא באג'נדה של ארצות-הברית, זה משהו שיכול להקפיץ את האמריקאים?". איש המלמ"ב שוב התערב וביקש להפסיק. אחרי דין ודברים שהתחיל באולם ונמשך בחדר סגור, ללא נוכחות התקשורת, נזנח קו החקירה.

ראש ממשלת ישראל ונאשם מס' 1 במשפט המו"לים, בנימין נתניהו, השבוע (צילום: מארק ישראל סלם)

כשנתניהו נחקר ב-2017, הוא הזכיר עוד מקרה שבו הפעיל את קשריו כראש הממשלה כדי לסייע לאדם בעל רקע בטחוני: ראש המוסד המנוח מאיר דגן, שלאחר פרישתו חלה במחלה קשה ונזקק להשתלת כבד. "סייעו לו בגלל העבר המפואר שלו", אמר עו"ד חדד, "הוא נתן את כל שנותיו הטובות, וכשרונו הרב – אז המדינה ועובדי המדינה עזרו לו". דיסקין אישר.

כמו דיסקין וארד, גם דגן נעשה מבקר חריף של נתניהו לאחר פרישתו, ואף השתתף בקמפיין נגד בחירתו המחודשת. עו"ד חדד הזכיר זאת, והעלה את האפשרות שבדיוק כמו במקרה של מילצ'ן – גם כאן נתניהו סייע לדגן כהוקרה על תרומתו לבטחון המדינה.

דיסקין העדיף לא להעלות השערות לגבי מערכת השיקולים של הנאשם. "את זה תשאל את ראש הממשלה", אמר לעו"ד חדד. העובדה שבניגוד למילצ'ן דגן לא המטיר על נתניהו ובני ביתו שלל טובות הנאה יקרות ערך כלל לא הוזכרה – לא מפי העד, ולא מפי התביעה.

עו"ד חדד ניסה לנצל את העדות של דיסקין כדי להטיל דופי בעדות הממשמשת ובאה של ארד. הוא הזכיר "אינצידנט" שבו השב"כ קיבל הוראה לבדוק אם ארד הדליף "מידע בטחוני רגיש" – פרשה שבזמנו סוקרה בהרחבה בעיתונות. דיסקין אישר. הוא ציין שאינו זוכר אם בדו"ח בדיקת הפוליגרף של ארד נטען בפירוש ששיקר, אך הוסיף ש"בכללי – התוצאה היתה שהוא הדליף את המידע".

משימות איסופיות

בחלק השני של הדיון קיבל עוזי ארד הזדמנות להציג את הצד שלו. העדות של ארד היתה אמוציונלית, חרגה מהשאלות שהוצגו לו וכללה שרשרת של הבעות תרעומת על דברים שאמרו לו הסנגור והשופטים – אף שבהשוואה למקרים קודמים של עדים שנתפסו כעוינים לנתניהו, החקירה הנגדית שניהל עו"ד חדד היתה רחוקה מלהיות אגרסיבית.

ארד סיפר שנולד בשנת תש"ח בטבריה, פוּנה עם הוריו מביתם בקיבוץ שמיר בגלל קרבות מלחמת השחרור וגדל בקיבוץ זיקים. רבקה פרידמן-פלדמן, ראש הרכב השופטים – בפרץ נדיר של אסרטיביות – מיהרה לקטוע אותו וביקשה שישיב רק לשאלות שיוצגו לו.

הוא התגייס למוסד בשנת 1975, כיהן כראש אגף המודיעין, ולדבריו שם לו למטרה לפרוש בשנת 2000 – ואכן, פרש חודשיים לפני מועד זה, בנובמבר 1999. את נתניהו הכיר לדבריו ב-1996, אחרי שניצח בבחירות לראשונה ונעשה ראש ממשלה. במוסד הסכימו להשאיל אותו למשרד ראש הממשלה, וארד העביר את השנתיים האחרונות של המאה ה-20 כיועץ מדיני של נתניהו.

עוזי ארד, היום בפתח עדותו במשפט המו"לים (צילום: חיים גולדברג)

לאחר פרישתו, סיפר ארד, הוא פנה לאקדמיה וכיהן בין היתר כפרופסור במרכז הבינתחומי הרצליה (כיום אוניברסיטת רייכמן), שם ייסד את המכון למדיניות ואסטרטגיה ואת כנס הרצליה. במקביל שימש יועץ של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, תפקיד רשמי אך כזה שאינו נושא שכר. ארד הוסיף שבתקופה ההיא גם ייעץ לנתניהו באופן לא פורמלי, ובלי לגבות ממנו שכר. כשנתניהו שב לשלטון ב-2009, הוא מינה את ארד לראש המל"ל – תפקיד שאותו מילא עד 2011.

עו"ד טפת מויאל-רוטשילד מפרקליטות המדינה ביקשה מארד לספר על נסיבות שלילת הוויזה שלו. ארד שתק ארוכות. לבסוף אמר: "ב-2005 או 2006, בזמן שהייתי בארצות-הברית, פנו אלי אנשי ה-FBI ובעצם חשפו את העובדה שהם חושדים בי שגם בתקופה שבה הייתי באקדמיה הייתי איש מוסד, שביצע פעילות בלתי מותרת על אדמת ארצות-הברית.

"הם שאלו שאלות, בשובי דיווחתי על זה למוסד, לשב"כ ולשרת החוץ, ולא היה שום שיבוש בהגעתי לארצות-הברית. המשכתי להגיע לעתים אפילו לפגישות עם שר ההגנה האמריקאי, עם מר נתניהו, עם ברק אובמה כשהיה סנטור – אבל בערך ב-2007 נאמר לי לא להגיע יותר לארצות-הברית, כי לא יתנו לי להיכנס". ארד ציין שקיבל את ההודעה בזמן ששהה בפראג במטוסו של איל ההון המנוח שלדון אדלסון, מקורבו של נתניהו שהקים עבורו את החינמון "ישראל היום".

ראש המוסד לשעבר מאיר דגן (צילום: מרים אלסטר)

לדברי ארד, הוא הגיע בהמשך לשגרירות האמריקאית, ושם בוטלה הוויזה רשמית. הנימוק: "סיכון בטחוני". "הם חשבו שהמכון במרכז הבינתחומי הוא קן מרגלים, שכל האנשים שם הם כאלה שבאים לארצות-הברית למשימות איסופיות", הרחיב ארד. "הם ניהלו חקירה גדולה על השדולה היהודית, איפא"ק, חשדו ברבים מאנשיה שהם עושים פעילות בלתי מותרת – אבל זו טענה שהיתה להם נגד ישראל, לא נגדי".

ארד ידע על השתדלנות של דיסקין בעניין הוויזה, אך אמר שבדיעבד התברר לו שראש השב"כ לא הצליח לשכנע את האמריקאים שהוא אינו סוכן מוסד. "אני יודע גם שהם לא האמינו לדגן כאשר הוא אמר את אותו דבר", הוסיף. ארד הדגיש שאין בסיס לחשד שהעלו האמריקאים, וציין שלאחר פרישתו הוענקה לו ויזה לעשר שנים, "שזה יותר מתוחלת החיים שלי".

"אני מניח שבגלל העבר שלך במוסד, ואולי בגלל התפקיד שמילאת באקדמיה באותו זמן, האמריקאים סברו בטעות שהיה במפגש תוכן מודיעיני", ציין הסנגור חדד.

"הם חשדו הרבה יותר", השיב ארד. "הם חשדו שבעצם נכנסתי למוסד כבר כשהשתחררתי מצה"ל (עשרות שנים קודם לכן; א"ב), ושארבע השנים שעשיתי באוניברסיטת פרינסטון לאחר השחרור היו כבר מבצע מוסדי שבו אני אמור להיטמע במערכת. הם חשדו שלאחר שסיימתי את הלימודים וחזרתי ארצה למוסד נעשיתי עובד מטה, ואחר-כך כשיצאתי לאקדמיה המשכתי להיות שליח מוסד, ממומן מוסד.

"אגב, הפרופיל הזה – זה די טיפוסי לאגף הריגול הנגדי של האמריקאים, שאני מכיר אותו היטב. ויש עוד אדם שיש דמיון מאוד מוזר בין הרקע שלו לבין הרקע שלי, וזה נתניהו עצמו. זה לא אומר שהוא היה חשוד, אבל אחרים כן. גם נתניהו שירת בצבא ויצא מיד אחר-כך ללימודים באוניברסיטה אמריקאית ידועה, וגם הוא התנהג בדרכים שמשכו את תשומת הלב של ה-FBI. הם המשיכו לעקוב אחריו וידעו מיהו כי היה צורך לדעת מיהו, כי הוא הלך ונעשה לראש ממשלת ישראל".

"תכיר, מר נוני מוזס"

לארד היתה גרסה אלטרנטיבית לגבי נסיבות פרישתו ממשרד ראש הממשלה. הוא טען שלא פרש עקב חשד להדלפות – אלא בשל רצונו לסיים את התפקיד, רצון שאותו הביע עוד קודם לכן, באוגוסט 2011, ועוד פעמיים לפני כן. "יש לי עותק של מכתב ההתפטרות, שבו אני מבקש ממר נתניהו לשחרר אותי מאחריות עקב העובדה שהוא פועל בניגוד לחוק", הצהיר ארד במהלך חקירתו הראשית. עו"ד מויאל-רוטשילד לא ביקשה ממנו לפרט, וגם לא השופטים – וארד לא פירט.

ארד ציין שעו"ד רז נזרי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אמר בדיון פתוח של אחת מוועדות הכנסת שהחקירה בדבר ההדלפה לא הסתיימה בקביעה שארד הדליף את המידע. כשהסנגור חדד הזכיר שפרישתו נעשתה ב"טונים צורמים", ארד טען שאכן היו טונים צורמים – אבל מצדו כלפי נתניהו.

"ב-2011 התפרסמה שורה של כתבות על ההתפטרות שלך מתפקיד ראש המל"ל", אמר עו"ד חדד.

"אני זוכר", השיב ארד. "כותרות ראשיות בעיתונים שאומרות: 'ארד הודח על עבירות בטחוניות'".

"זה נכון ששב"כ אמר שנכשלת בפוליגרף והדלפת חומר?", חקר עו"ד חדד.

"השב"כ אמר את זה לראש הממשלה – אבל ראש הממשלה ענה: 'הוא לא הדליף', וככה אמר דיסקין בעדות שנתן בפרלמנט שלו בכפר-סבא: התקשרתי לנתניהו, אמרתי לו שיש מידע שקושר את עוזי, שהוא הדליף, ואז נתניהו אמר לדיסקין שעוזי לא הדליף", השיב ארד.

"בפרלמנט שלו?", תהה עו"ד חדד.

"הוא הופיע בכפר-סבא בפורום ששכחתי איך קוראים לו, וזה הוקלט והופץ לעיתונות. העיתונאי בן כספית כותב על זה ככה – 'גרסתו של דיסקין' – ומביא את זה בציטוט. הוא לא כופר בזה. נתניהו אמר לו 'עוזי לא הדליף', ואני לא מזלזל בדברי נתניהו!". הדיווח של כספית על דבריו של דיסקין ב"פורום מאג'די", שנקרא על שם המסעדה שבה התכנס, התפרסם ב"מעריב" ב-2012.

העד עוזי ארד ועו"ד עמית חדד, סנגורו של בנימין נתניהו, היום בתום הדיון (צילום: חיים גולדברג)

מעט לאחר מכן עלתה העדות לטונים גבוהים. ארד אישר שהוא נחקר על הדלפה – אבל הוסיף רמיזות עבות שלפיהן המקור היה בעצם נתניהו. העד הציע את האפשרות שהשב"כ, שחקר אותו, הונחה להשיג תוצאה שתנקה את ראש הממשלה מאחריות. עו"ד חדד ניסה להרגיע אותו, אך השיג תוצאה הפוכה. "כל מה שרציתי להראות זה שהעד מלא בכעסים כלפי ראש הממשלה, וחושב שהוא סידר לו חקירה בשב"כ", הסביר את עצמו הסנגור לשופטים.

כשהשופטים הנחו את ארד להשיב ב"כן" ו"לא", הוא התרעם ואמר שאינו יכול להשיב כך לשאלות שעוסקות בעולם הרגש שלו. "תראה", פנה העד לסנגור, "אתה אומר 'מלא בכעסים' – זה כבר תיאור של גישה שלי כולל על הצדדים האמוציונליים שלה. אתה פסיכולוג?".

השופטת רבקה פרידמן-פלדמן (צילום: אתר הרשות השופטת)

"השאלה היא האם סיימת בטונים צורמים אצל ראש הממשלה", העירה השופטת פרידמן-פלדמן.

"אני רוצה להגיד מה חשתי, ואני אגיד מה חשתי!", צעק ארד. "ריחמתי עליו!", אמר על נתניהו. "על שזו לא פעם ראשונה, שנייה או שלישית שהוא משסה את השב"כ כדי לחפש מדליפים – ובסוף ההדלפה תחזור אליו, וזה מה שאני אומר פה! גם האירוע הזה מגיע לפתחו, תרשום את זה, ואפשר לבדוק – תלכו לכל מקום – ראש הממשלה הוא זה שהנחה, הורה, עשה, ובקולו הם מצאו את האשם. הוא גרם לסיפור הזה. לכן אמרה הפרקליטות 'לא אתה הדלפת'. והם יודעים מי כן הדליף".

בהמשך הדיון חלק ארד סיפור על מקרה שבו לטענתו ביקש ממנו נתניהו להדליף מידע לעיתונאי. זה קרה כשעו"ד חדד שאל אותו אם היה אי פעם בקשר עם בן כספית. "כמעט ולא, כי הוא היה סמרטוט אדום מבחינת ראש הממשלה ואני הקפדתי על רגישותו של ראש הממשלה", השיב ארד. "כשהלכתי פעם אחת לבן כספית זה היה עבור ראש הממשלה, בפגישה שקבע נתן אשל, כדי לתת לו דבר שתורם לתדמיתו של ראש הממשלה".

"אתה זורק פה דברים לא נכונים", הטיח בו עו"ד חדד.

"מאיפה אתה יודע שזה לא נכון? כל דבר שלא משרת את עמדתך הוא לא נכון?!", שב ארד והרים את קולו. "אתה מעז להטיל ספק במהימנותי?!".

בחלק אחר של הדיון שלל ארד תיאורים בנושא הדלפות שנכללו ברשימות פרטיות של עד המדינה ניר חפץ, מקורבו של נתניהו לשעבר. הרשימות פורסמו על-ידי רביב דרוקר, אך הטענות הספציפיות שאליהן התייחס ארד לא הוקראו בקול ולא הוצגו על המסכים. ארד עיין בעותק מודפס של מסמך כלשהו, ובסיום אמר שחפץ "הוזה" ו"משמיץ" אותו ללא בסיס.

הנאשם נוני מוזס באולם משפט המו"לים, בחודש פברואר (צילום: אורן פרסיקו)

כמעט כל הדיון התמקד בחלק מסוים מאוד מהפרשה שזכתה לכינוי "תיק 1000", אך לרגע אחד במהלך חקירתו הראשית של ארד התחככה עדותו גם ב"תיק 2000" – תיק שיחות השוחד של נתניהו ומו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס.

לפני בחירות 2009, סיפר ארד, הוא נהג להיפגש עם נתניהו במלון קרלטון בתל-אביב. "יום אחד נקראתי לפגישה בחמש אחר-הצהריים", העיד. "הגעתי למקום, שהיה חדר דיונים, והסתבר לי שעדיין מתנהלת בו ישיבה. ישבו שם אנשים, ונתניהו הציג לי את אחד מהם: 'תכיר את מר נוני מוזס'. ישב שם, אני חושב, גם נתן אשל. הבנתי שהם מתעכבים, ויצאתי אחרי כמה דקות".

לפי כתב האישום, באותם ימים קיימו נתניהו ומוזס סבב של שיחות סודיות שנועדו לגבש עסקה: נתניהו יזכה לסיקור משופר מקבוצת "ידיעות אחרונות", ובתמורה יפעל להחלשת העיתון המתחרה "ישראל היום", "דבר שהיה בעל משמעות כלכלית רבה עבור הנאשם מוזס ועבור קבוצת 'ידיעות אחרונות'". כעבור חמש שנים התקיים סבב שיחות נוסף, זה שהוקלט והניב לשניהם אישום פלילי.

67104-01-20