ב-2 בנובמבר 2014 התגלגל תפוח אדמה לוהט לפתחה של ועדת השרים לענייני חקיקה. הוועדה, שבראשה עמדה באותה עת שרת המשפטים ציפי לבני, התבקשה לקבוע את העמדה הממשלתית לגבי הצעת החוק שכונתה "חוק 'ישראל היום'".

היה זה הניסיון החמישי להגביל בחקיקה את חינמון התעמולה שמימן איל הקזינו שלדון אדלסון עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו, והשרה לבני היתה בטוחה שכמו כל הנסיונות הקודמים גם הפעם תיבלם הצעת החוק בידי ראש הממשלה.

אך בבוקר הדיון בוועדת השרים התרחש אירוע בלתי צפוי. השרה לבני נקראה ללשכת נתניהו, שם מצאה אותו יחד עם ח"כ זאב אלקין, יו"ר הקואליציה הטרי. לפי העדות שמסרה היום (20.3) מעל דוכן משפט המו"לים, אלקין אמר לה: "הגענו להסכמות על חופש הצבעה" בוועדה. לדבריה, יו"ר הקואליציה הוסיף כי הסיכום הזה "מתואם גם עם עפר", כלומר עם ח"כ עפר שלח מסיעת יש-עתיד.

בשלב זה, כך העידה לבני, פנה אליה ראש הממשלה עצמו. "מקובל?", שאל אותה נתניהו. "בוודאי", השיבה. היה זה הדבר היחיד שאמר לה נתניהו על הצעת החוק, טענה לבני מעל דוכן העדים.

העמדה שהביעו אלקין ונתניהו הפתיעה אותה, העידה לבני. לדבריה, היא היתה בטוחה שנתניהו ירצה לעכב את מועד ההצבעה על הצעת החוק ככל האפשר. "אני זוכרת שהופתעתי", אמרה וחזרה ואמרה.

נתניהו יכול היה לגרום לכך שוועדת השרים תחליט שעל חברי הממשלה להתנגד להצעת החוק. אם היה נכשל, היה יכול להגיש ערר לממשלה. במקרה כזה, העידה לבני, מועד הדיון בערר היה נקבע על-ידי מזכירות הממשלה. לפי תקנון עבודת הממשלה, ציינה, מי שקובע את סדר היום של הממשלה הוא ראש הממשלה. "ולכן בכוחו, סליחה על הביטוי, 'לתקוע' את הצעת החוק בלי להעלות אותה תקופה ארוכה לדיון בממשלה", הסבירה לבני.

ברגע שנתניהו הסכים כי בוועדת השרים לחקיקה יוחלט על חופש הצבעה ולא הגיש על כך ערר, הוסיפה והסבירה השרה לשעבר, משמעות הדבר שהוא "מעביר את ההצבעה מהממשלה, שבה הוא יכול לשלוט בלוחות הזמנים, לכנסת, ששם בעצם היה ברור שהחוק יעלה באותו יום רביעי לקריאה טרומית".

זאת ועוד, העידה לבני, אם נתניהו היה מגיש ערר על החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה והחוק בכל זאת היה מובא להצבעה בכנסת, ברירת המחדל היתה שכל חברי הקואליציה היו מחויבים להצביע נגד הצעת החוק, בהתאם למשמעת הקואליציונית.

אך נתניהו אִפשר חופש הצבעה. בוועדת השרים ההצעה התקבלה ברוב גדול, נתניהו לא הגיש על כך ערר, והצעת החוק שיזם ח"כ איתן כבל מהעבודה עלתה להצבעה עשרה ימים לאחר מכן, ב-12 בנובמבר. היא אושרה בקריאה טרומית, ועם היוודע התוצאות תועד נתניהו ממלמל במליאת הכנסת: "בושה".

"אני אפילו זוכרת שכשהיתה הצבעה, נתניהו לאחר ההצבעה יצא במין תנועות נרעשות של 'איך זה קרה? איך זה קרה?'. אני תמהתי בלִבי למה הוא כל-כך עושה את הדרמה הזו כשיום קודם הוא נתן חופש הצבעה", העידה לבני בהמשך. "הוא בהחלט עשה תנועות של 'איך זה יכול להיות?', ושהוא מאוד כועס על ההצבעה".

בחקירתה הנגדית, כשנשאלה ישירות האם הופתעה מהתגובה הדרמטית של נתניהו, השיבה לבני: "יותר משהופתעתי מהדרמה, חשבתי שהוא עושה הצגה".

לפי כתב האישום שהוגש נגד ראש הממשלה נתניהו ומו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, אכן היה מדובר בהצגה. ב-1 בנובמבר, כלומר יום לפני כינוס ועדת השרים לענייני חקיקה, התקיימה פגישה בינו לבין מוזס. בפגישה זו, כך גורס כתב האישום, "שוחחו הנאשמים נתניהו ומוזס לגבי האפשרות שיינתן חופש הצבעה בוועדת השרים בנוגע להצעת החוק באופן שיאפשר את אישורה.

"הנאשם נתניהו מצדו גרם לנאשם מוזס להבין כי אכן יפעל לכך. בתוך כך, הנאשם נתניהו הסתיר מהנאשם מוזס את התוכנית שיושב ראש הקואליציה, ח"כ זאב אלקין, הציג לו, ולפיה ככל שההצעה תאושר בקריאה הטרומית היא תנותב לוועדת הכנסת, על מנת ש'תיתקע' שם".

הפרה בוטה של חוק מימון מפלגות

מבחינת לבני, אישור הצעת "חוק 'ישראל היום'" בקריאה טרומית היה צעד חיוני למען הדמוקרטיה הישראלית. "'ישראל היום', גם אם הוא נקרא עיתון, היה בעיני ולא רק בעיני עבירה על חוק מימון מפלגות", העידה היום השרה לשעבר.

"הוא מראש הודפס כדי לייצג ולשכפל דפי מסרים של נתניהו. זה היה מאוד ברור, מאוד בולט. הוא חולק בחינם ברכבת, בבתי-חולים, כשבעצם על-פי חוק מימון מפלגות אסורה בכלל קבלת תרומה מתאגיד, אסור לקבל מאדם יחיד למעלה מאלף שקל שלא בשנת בחירות ובשנת בחירות הסכום עולה לכ-2,300 שקל. והנה כאן היתה הוצאה של, לפי הערכות, מאות אלפי שקלים אם לא מיליארד שקלים, שכל כולם נועדו לתעמולה הזו. אני כל חיי הפוליטיים פעלתי נגד הפרת חוק מימון מפלגות, החל מחלוקת ספרים, עבור באהוד ברק והעמותות וכלה ב'ישראל היום'".

כבר בשנת 2010, סיפרה לבני, פנתה מפלגת קדימה שבראשותה למבקר המדינה כדי שיקבע שהחינמון למען נתניהו מהווה הפרה של חוק מימון מפלגות, אולם בתגובה נמסר להם כי אין די נתונים להוכיח זאת.

ב-24 באוקטובר 2014, כשח"כ כבל הניח את הצעת החוק שלו על שולחן הכנסת, החלה לבני לשוחח עם נציגי אגף ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים כדי לנסות לגייסם לאישור החוק.

בנימין נתניהו ואיתן כבל ב-2011 (צילום: מרים אלסטר)

"אני זוכרת שייעוץ וחקיקה אמרו שעמדתם הבסיסית היא שיש כאן בעיה חוקתית ולכן צריך להוכיח להם שהנזק או הבעייתיות שיש בעצם קיומו של העיתון וחלוקתו בחינם עולים לכדי אינטרס שבשבילו ראוי במאזן השיקולים לאמץ את הצעת החוק", העידה לבני. "זו היתה עמדתם הראשונית, ואני אכן ניהלתי איתם שיח על מנת לשכנע אותם, ואז נעניתי על-ידם שמאחר והחוק לא מוגש על רקע הנושא החוקתי של שוויון אלא על רקע של חלוקת עיתונים הם צריכים ביסוס כלכלי לטענה שעומדת בבסיס החוק".

את הביסוס הכלכלי לטענה שעומדת בבסיס החוק סיפק לא אחר מאשר מוזס. הוא העביר ללבני חוות דעת כלכלית שנוסחה לבקשתו ובמימונו, והיא העבירה בתורה את חוות הדעת לעו"ד אורית קורן מאגף ייעוץ וחקיקה.

"לאחר ששאלתי אותם האם יש להם עניין בחוות דעת כלכלית, כי אני לא הולכת לייצג מולם ולא בוועדה את העניין הכלכלי, הם אמרו לי שכן, וכך קיבלתי והעברתי להם באותו יום את חוות הדעת שקיבלתי מ'ידיעות אחרונות'", העידה לבני. היא סיפרה שמסרה את חוות הדעת לנציגי הייעוץ המשפטי ממש לפני תחילת ישיבת ועדת השרים.

"איך ב'ידיעות אחרונות' ידעו שאת צריכה חוות דעת כלכלית?", תהה עו"ד חדד

בהמשך העדות היום, כשעו"ד עמית חדד, סנגורו של ראש הממשלה נתניהו, הטיח בלבני כי לא גילתה למשתתפי הישיבה שקיבלה את חוות הדעת ממוזס, טענה השרה לשעבר כי היא כלל לא "קיבלה" את חוות הדעת. לדבריה, היתה זו תיבת המייל שלה שקיבלה את חוות הדעת. היא עצמה רק רִפרפה עליה, לא יותר. "נתתי את המייל שלי כדי להעביר למשנה ליועץ המשפטי לממשלה", טענה. "קיבלתי פיזית, הדפסתי להם כדי שהם יקראו אותה ויעשו איתה מה שהם רוצים".

"איך ב'ידיעות אחרונות' ידעו שאת צריכה חוות דעת כלכלית?", תהה עו"ד חדד.

"נוני מוזס שאל אותי, אני לא יודעת מאיפה זה התחיל אצלו, האם לי יש עניין בחוות דעת. אמרתי לו שאני לא הולכת לייצג את העניינים הכלכליים של 'ידיעות' בהקשר הזה ואשאל את ייעוץ וחקיקה, וכך היה. אכן שאלתי, ואמרתי שנשאלתי על-ידי 'ידיעות' אם יש להם עניין בחוות דעת, הם אמרו שכן, ובאותו בוקר אמרתי [למוזס] שהמשנים ליועמ"ש ישמחו לקבל חוות דעת. קיבלתי את זה למייל, העוזר שלי הדפיס את זה במזכירות הממשלה, ומסרתי את זה לעוזרים של היועץ המשפטי לממשלה".

"מאיפה נוני מוזס ידע? האם אמרת לו שעמדת הייעוץ המשפטי היא שיש חוסר בנתונים כלכליים, ולכן אם הוא רוצה שהחוק יעבור שיגיש חוות דעת?", שאל עו"ד חדד.

מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס. ברקע: בית "ידיעות אחרונות" בראשון-לציון (צילומים: פלאש 90 ואורן פרסיקו)

"למיטב זכרוני הוא אמר שהכין חוות דעת, נדמה לי שאפילו אמר שהכין גם חוות דעת חוקתית שאמרתי שמבחינתי אין בה צורך, וביחס לנושאים הכלכליים אמרתי שאשאל את ייעוץ וחקיקה", השיבה לבני. בהמשך הוסיפה: "אני באמת לא יודעת לענות בשמו למה הוא החליט להכין חוות דעת, אני רוצה להזכיר שב'ישראל היום' פורסמו שתי חווות דעת, אחת חוקתית ואחת כלכלית, רק שהעיתון לא ציין שחוות הדעת מטעמו. אולי גם זה הביא את הרעיון למר מוזס".

עו"ד חדד טען כי מוזס היה "עם אצבע על הדופק של כל מה שקשור במשחק הפוליטי", ולכן, כ"שחקן פוליטי", גם העביר את חוות הדעת.

"לא סוד שהוא היה בעל עניין מאוד גדול בזה שהחקיקה תעבור", השיבה לבני. "כדי לשים דברים על דיוקם, כל הצעת חוק תלויה בחוות דעת ועמדות הציבור, ולכן בעיני זה תקין להעביר. אני ממש לא מייצגת אותו כאן, לא יודעת מה ההגדרה של 'שחקן פוליטי', אבל זה לא משנה. מאחר וזה היה ביום ראשון, ממש לפני הכניסה לישיבה, ומאחר ולי היתה חשובה עמדת היועמ"ש, שעדיין לא גובשה, ומאחר וכנראה לא היה לי כל-כך ברור שאנחנו באים וכולם תומכים או שיש חופש הצבעה, היה לי חשוב לנהל את השיח הזה ולאפשר לו להעביר את חוות הדעת".

שיח של אינטרסים

עוד קודם לכן הודתה לבני כי שוחחה עם מוזס על הצעת החוק, אך העידה כי למיטב זכרונה זה קרה רק "פעמיים-שלוש", ולא יותר. "נוני מוזס ידע מלכתחילה שאני מתנגדת לחלוקתו בחינם של 'ישראל היום', ולכן לא היה צריך לבקש ממני לתמוך בו", העידה לבני. "לפני ההצבעה בוועדת השרים לחקיקה, או לפני שזה עלה לסדר היום, דיברנו. דיברנו. אני אגב בכל נקודת זמן אמרתי לו שלדעתי זה ייגמר בערר ולכן המאמץ, לא יודעת אם זה שווה את זה".

עו"ד חדד אמר לה כי לפי "נתונים קשיחים" שהתגלו בחקירה, באותם ימים של סוף אוקטובר ותחילת נובמבר 2014 היא שוחחה עם מוזס לפחות עשר פעמים. "אני באמת לא זוכרת כמות כזו", השיבה.

לדברי לבני, היה ברור שהיא תדבר עם מוזס, שכן היא חשבה שהמשך חלוקתו בחינם של "ישראל היום" אסור על-פי חוק מימון מפלגות, ואילו לו היה "אינטרס כלכלי משלו למנוע את חלוקתו בחינם של 'ישראל היום'".

"אגב, זה טבעי ולגיטימי שיש שיח כזה", אמר לה עו"ד חדד.

"זה לגיטימי כל עוד אין בזה תן וקח", אמרה לבני.

"מבחינתך ודאי שלא היה תן וקח", אמר עו"ד חדד.

"ברור", השיבה לבני, ובכך ביקשה לבדל את עצמה מהנאשם נתניהו. על-פי כתב האישום, נתניהו שיתף פעולה עם מוזס והבטיח לו לקדם את הצעת החוק כיוון שמוזס הציע לו בתמורה לרתום את קבוצת "ידיעות אחרונות" למענו ולעשות כל שביכולתו כדי שיישאר ראש ממשלה בישראל "כמה זמן שירצה".

שרת המשפטים ציפי לבני וראש הממשלה בנימין נתניהו במליאת הכנסת, דצמבר 2013 (צילום: פלאש 90)

עו"ד חדד הדגיש חזור והדגש בחקירת לבני כי לטעמו גם אם נפגשה עם מוזס ושוחחה עמו ותיאמה איתו את המאמצים להעברת הצעת החוק, אין בכך כל פגם. "לא כל פגישה שלך עם בעלים או מו"ל הופכת לשיח של אינטרסים, גם אם את רוצה סיקור", אמר לה.

לבני השוותה והעלתה: "אף פגישה שלי עם אף אחד מהם לא נגעה לאינטרסים", טענה.

"וגם אם את מדברת עם נוני מוזס, 'הוא יכול לתת לי סיקור ואני יכולה לקדם לו', זה לא עבר לך בראש", הוסיף עו"ד חדד.

"ברור שכשאתה נכנס לעימות מול אחד מאלה", השיבה לבני, "זה יכול להשפיע על סיקור, אבל זה לא ברמה של תן וקח".

"מקבל את החידוד שלך", הגיב עו"ד חדד. "גם אם זה עובר בראש זה לא הופך מבחינתך לדבר שהוא פסול, שפוסל אותך מלעסוק בהצעת החוק".

"התמיכה שלי בהצעת החוק לא היתה קשורה לאינטרסים של מוזס, ולכן לא ראיתי בזה בכלל בעיה", השיבה השרה לשעבר.

כשעו"ד חדד המשיך וחקר על האפשרות שלבני תקבל סיקור אוהד מהעיתון שבעליו ייהנה מהחקיקה שלמענה התגייסה, לבני השיבה כי לאורך ימיה בממשלה קיבלה גם "החלטות שפוגעות באינטרסים של אמצעי תקשורת, לרבות 'ידיעות אחרונות' ונוני מוזס".

מודעה נגד "חוק 'ישראל היום'". "ישראל היום", 10.11.2014

ברשימה, שנראה כי הכינה מבעוד מועד לקראת העדות, ציינה כי כשהיתה בעלת סמכויות לענייני תקשורת במשרד האוצר קיבלה החלטה שחייבה את "ידיעות אחרונות" לצמצם את אחוזי הבעלות שלו בזכיינית ערוץ 2 רשת ל-8% בלבד; היא תמכה בפיצול ערוץ 2 בעוד נתניהו התנגד; וכשהיתה ממונה על רשות השידור אמרה למליאת הרשות שלא תבקש מהרשות שום דבר שקשור בתוכן; ותמכה בחוק תאגיד השידור הישראלי רק אחרי שהוכנסו אליו סעיפים שמפרידים את גוף התקשורת הציבורי מהפוליטיקאים.

"חשוב לי להדגיש את זה, כי מתנהל קמפיין בחוץ שמנסה להציג אותי כשליחתו של מוזס, או איזה תן וקח שאני אישית עשיתי", אמרה לבני כשעו"ד חדד ניסה לקטוע את דבריה.

"איזה קמפיין?", היתמם עו"ד חדד. בהמשך הוסיף: "אני חולק עלייך על הרבה מאוד מהדברים שאמרת, אבל אני אומר שאני לא טוען – ואם מישהו טוען אני חושב שזה דבר שגוי עובדתית ומשפטית – אני לא טוען שהיו יחסי תן וקח, ובטח לא יחסים מושחתים, ובטח לא שוחד".

"אני אשמח אם השופרות יצטטו גם אותך", העירה לבני, כשהיא מתייחסת לעיתונאים התועמלנים שמשרתים את נתניהו בשנים האחרונות.

"שופרות...", אמר עו"ד חדד והסתובב אל ספסלי העיתונאים בירכתי האולם, "אולי יש פה אחד".

"הלך!", העירה מהספסל עו"ד כנרת בראשי, תוך שהיא מכוונת לכתב חדשות 13 אביעד גליקמן, שנכח בדיון קודם לכן אך עזב בטרם חילופי הדברים הללו.

שרת המשפטים לשעבר ציפי לבני, היום לפני עדותה במשפט המו"לים (צילום: יונתן זינדל)

חרף ההתנערות המוחלטת מכל רמז ליחסים פסולים של תן וקח בין לבני למוזס באותה תקופה, בהמשך הדיון ביקש עו"ד חדד להגיש לשופטים קלסר עב כרס ובו תיעוד של סיקור לבני ב"ידיעות אחרונות" בתקופת ממשלת ישראל ה-33, ממרץ 2013 ועד מאי 2015. עו"ד אלון גילדין מפרקליטות מיסוי וכלכלה התנגד, והשופטים קיבלו את ההתנגדות ומנעו מחדד להגיש את החומרים.

"אני אומר לך שהסיקור בתקופה הזו הוא מאוד חיובי לשיטתנו", נאלץ לסכם עו"ד חדד את כל קו החקירה הזה במשפט אחד, "אני רק רוצה שתאשרי שאם מישהו יטען שנוכח הפרסומים החיוביים האלה את היית צריכה להבין שאת מקבלת היענות או פרגון מצד העיתון לנוכח עמדתך בחוק 'ישראל היום', הוא אומר דבר לא נכון".

לבני אישרה זאת, והוסיפה: "לא היה לי ספק שעמדותי ראויות לסיקור חיובי".

הודעת פיטורים בטלפון, בחניה של בית הנשיא

חלק ניכר מהחקירה הנגדית שערך עו"ד חדד הוקדש לניסיון להתמודד עם הטענה שלפיה נתניהו נמנע במכוון מלעכב את ההצבעה בכנסת על "חוק 'ישראל היום'". הסנגור הדגיש כי במליאת הכנסת היה ברור שיש לחוק סיכוי טוב לעבור, שכן הוא הוגש בידי נציגי רוב הסיעות במשכן. עוד טען כי גם בוועדת השרים, לו נתניהו היה מנסה להתנגד לחוק, היה נכשל.

במקרה כזה, טען עו"ד חדד, נתניהו עצמו היה מחויב להצביע בעד הצעת החוק בכנסת, או לחלופין להפר את המשמעת הקואליציונית, ועל כן קיבל את עצת יו"ר הקואליציה אלקין, העניק חופש הצבעה בוועדת השרים מתוך ידיעה שהחוק יעבור בהמשך בקריאה טרומית – אבל אז יוכל "לקבור" אותו בוועדת הכנסת.

עו"ד חדד ניסה להתמודד עם התהייה מדוע נתניהו לא הגיש ערר על החלטת ועדת השרים, כדי לעכב כך את ההצבעה. לבני, כאמור, טענה כי לו נתניהו היה מגיש ערר, ח"כ כבל אמנם יכול היה להעלות את הצעת החוק במליאה – אולם כל חברי הקואליציה היו נאלצים להצביע נגדה. עו"ד חדד טען כי בסוף אוקטובר 2014 הקואליציה היתה במצב כזה שלמשמעת הקואליציונית כבר לא היה די תוקף, ורבים היו מפירים אותה ומצביעים בניגוד למתחייב.

"ראש הממשלה לא שיתף אותי בחששותיו ביחס ל'חוק ישראל היום'", אמרה לבני, "אני מודיעה לך שאני לא הייתי מצביעה בעד אם לא היתה החלטת ממשלה. יתרה מזאת, גם אמרתי שאם היתה עמדה של משרד המשפטים שלא היתה מאפשרת, גם לא הייתי מצביעה בעד".

לטענת עו"ד חדד, נתניהו לא רצה להעמיד את הקואליציה השברירית שלו במבחן, שכן בשלב זה לא רצה לפרק את הממשלה. לבני אישרה כי בשלב זה נתניהו לא היה מעוניין ללכת לבחירות, אבל לדבריה "שבוע-שבועיים אחרי, זה כבר היה באוויר".

ואכן, ב-2 בדצמבר פיטר נתניהו את לבני ואת שר האוצר יאיר לפיד. כשנשאלה על כך בחקירתה הראשית, בידי עו"ד גילדין, אמרה לבני: "הוזמנתי ללשכתו, ישבנו כשעה שבה הנושא של הפיטורים לא עלה, נסענו לאירוע בבית הנשיא, טקס שקשור לבתי-המשפט, וכשיצאתי לחניית בית הנשיא קיבלתי טלפון ממנו שבו הוא הודיע שאני מפוטרת. אני זוכרת בוודאות שאחד הנימוקים היה העובדה שנפגשתי עם אבו-מאזן ללא רשותו כמה חודשים קודם לכן. נדמה לי שהוא דיבר גם על 'פוטש שרציתם לעשות נגדי'. זה מה שזכור לי".

"את זוכרת אם הנושא של 'חוק ישראל היום' עלה בשיחה?", שאל עו"ד גילדין.

"אני לא זוכרת שזה נאמר", השיבה לבני.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.51MB)