בימים הראשונים של 2017, כשהחשדות הפליליים שאפפו את ראש הממשלה רק החלו להיחשף, הם נראו לרגע כמו שידור חוזר: היועץ המשפטי לממשלה הודיע שבנימין נתניהו חשוד בקבלת טובות הנאה מאנשי עסקים. טיבן של טובות ההנאה לא הוסגר, וגם לא זהותם של אנשי העסקים. אבל נדמה היה שנתניהו סוף-סוף נחקר בגין דפוס פעולה שנחשף בשורה של תחקירים עיתונאיים בשני העשורים שקדמו לכך: קשר קרוב מדי עם בעלי הון שהתבטא בקבלת מתנות יקרות ערך.

זאת אפילו לא היתה החקירה הפלילית הראשונה שבה נדרש להסביר את הדפוס הזה. כבר ב-1999 נחקר נתניהו בחשד לקבלת טובות הנאה אסורות. "פרשת עמדי" נחשפה בעיתון "ידיעות אחרונות" חודשים אחדים אחרי ההפסד בבחירות שאחריו הוחלף נתניהו באהוד ברק. במרכזה עמד ניסיון לגלגל על תקציב המדינה עבודות פרטיות בעלות של מאות אלפי שקלים שביצע הקבלן אבנר עמדי בשירות משפחת נתניהו. החוקרים בדקו גם מדוע לקחו בני המשפחה, עם פינוי המעון הרשמי, כ-700 מתנות בשווי 400 אלף שקל שניתנו לראש הממשלה מתוקף תפקידו ולפיכך הוגדרו כרכוש המדינה.

בתום החקירה ההיא המליצו המשטרה והפרקליטות על הגשת כתב אישום, אך היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, סגר את התיק בטענה למחסור בראיות. לפי ההסבר שנתן, הקושי המרכזי היה להוכיח את מודעותו של ראש הממשלה לכך שדרישת התשלום המנופחת שהגיש הקבלן למדינה כללה גם את העבודות הפרטיות שביצע עבור משפחת נתניהו.

סוגיית המודעוּת צצה מחדש כשנדרש נתניהו להסביר את המתנות יקרות הערך שהוא ובני משפחתו קיבלו במסגרת הפרשה שזכתה לכינוי "תיק 1000": סיגרים משובחים, שמפניה, תכשיטים, בגדים ותיקים של מותגי יוקרה שערכם נאמד בקרוב למיליון שקל, שמומנו מכיסם של המיליארדרים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר. למתנות היקרות נלוותה גם הזכות להתארח ולסבוא בסוויטה של פאקר במלון רויאל ביץ' על חוף תל-אביב ובווילה שרכש ושיפץ בקיסריה, בצמוד לזו של נתניהו.

בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל ונאשם מס' 1 במשפט המו"לים, החודש בכנסת (צילום: יונתן זינדל)

ב-2 בינואר 2017, כשהחוקרים התיישבו לראשונה מול ראש הממשלה והחלו להציג לו את החשדות, הם העלו מן האוב את "פרשת עמדי" ואת ההסבר שנתן אז נתניהו בחקירתו. "כפי שאני הבנתי את הנחיות החוק", אמר נתניהו בחקירה מ-1999, "הדברים שניתנו לי באופן אישי או באופן רשמי והם קטני ערך, הם שלי – ודברים אחרים הם של המדינה וצריכים לעבור ביקורת של המדינה".

"אתה זוכר את האמירה הזאת?", שאל אותו החוקר דני יופה כעבור שני עשורים, בחקירה הראשונה של תיקי האלפים.

"יכול להיות", השיב נתניהו, ואז מיהר לשלול את הציטוט העתיק של עצמו: "ביררתי את זה, באופן מפורש, ואמרו לי דבר אחר לגמרי – אמרו לי שאם זה חבר, זה לא מעניין. אין בעיה. אם הוא קונה לי מטוס – כן, זה בעיה. אבל אם הוא מביא לי סיגרים...". לכאורה, בכך ביסס נתניהו את המסקנה שגם הוא יודע שאם קיבל מתנה יקרת ערך – אפילו אם "חבר" נתן לו אותה – עלולות להיות לכך משמעויות פליליות.

בדיון שהתקיים אתמול (26.3) בבית-המשפט המחוזי בירושלים, הסנגור של נתניהו ב"תיק 1000" ניסה לערער את הרושם הזה. הסנגור, עו"ד עמית חדד, לא טרח לאתגר את תוכן דבריו של נתניהו מהזווית הפסיכולוגית, ואפילו לא ניסה לתת פרשנות אחרת לציטוטים. במקום זה, הוא בחר לתקוף את הסיטואציה מהזווית הפרוצדורלית.

העד שנבחר לשם כך הוא רפ"ק בדימוס דני יופה, החוקר שהקריא לראש הממשלה את הציטוט מ-1999. לטענת עו"ד חדד, עצם האזכור של קטע מחקירה שהתקיימה כל-כך הרבה שנים קודם לכן מעיד דווקא על התנהלות פלילית של החוקרים. "איך מצאת את זה? מי נתן לך את ההודעות האלה? הרי התיק הזה מ-99', הוא התיישן ונמחק", הטיח הסנגור בעד.

משרדי יחידת להב 433 של משטרת ישראל, לוד (צילום: משה שי)

חלק ניכר מהביקורת של עו"ד חדד עסק בכך שתמליל החקירה מ"פרשת עמדי" לא נמסר לידיו יחד עם שאר חומרי "תיק 1000". "אסור היה לכם לקרוא את זה, אבל משעה שעשית את זה – זה חייב להיות חלק מהחומר שמועבר אלינו. לא יכול להיות שיש חומרים שלא מגיעים אלינו. איפה זה נמצא? איפה זה בתיק? איך יכול להיות שאתה מקריא וזה לא נמצא בתיק?", חקר חדד.

יופה לא קיבל את הקביעות הללו, אך על הדרך חשף מידע בעל חשיבות ציבורית: ביחידה הארצית לחקירות הונאה הוקם לפני שנים לא רבות ארכיון עם חומרי חקירה, כולל חקירות שהתיישנו ותיקים שנסגרו בלי העמדה לדין, כמו החקירה הפלילית של נתניהו מ-1999. "בזמנו היה חוקר אצלנו שהתחיל לנהל איזשהו ארכיון של יאח"ה, של חקירות של פעם, אורן שלו. הוא פרש הרבה לפני (כלומר, לפני 2022; א"ב), והוא זה שניהל את הארכיון", גילה יופה.

ליופה היתה תשובה טכנית לשאלה שהציג לו עו"ד חדד: תמליל החקירה של נתניהו מ"תיק עמדי" לא נכלל בחומרי "תיק 1000" משום שיופה עיין בגרסה סרוקה שלו ורשם לעצמו רק את החלקים הרלבנטיים, אלו שהתכוון להקריא לראש הממשלה בחקירה. בחקירה עצמה הוא הקריא מדף עם שאלות, ולא מהתמליל.

תחקיר "פרשת עמדי" בראש שער "ידיעות אחרונות", 17.9.1999 (לחצו להגדלה)

עו"ד חדד סירב לקבל את התשובה הזאת: "אני אומר לך שההודעה הזאת של ראש הממשלה פוגעת לחלוטין בקו שניסיתם לפתח, ולכן אין לנו את החומר הזה".

"אני חולק עליך", השיב יופה. "היה חשוב מאוד לראות את ההודעה הזאת כדי להבין מה הסטייט אוף מיינד של ראש הממשלה כבר בשנת 99'...".

בשלב זה קטע אותו עו"ד חדד, וביקש להציג עוד ציטוט מהחקירה ההיא – כזה שלשיטתו מוכיח שהחוקרים לא רק הסתירו את התמליל המלא מצוות ההגנה, אלא גם הדליפו אותו לעיתונות כדי להשחיר את נתניהו. "לנו איכשהו אין את ההודעות האלה, ואנחנו כמובן דורשים לקבל אותן, אבל העיתונאי מוטי גילת – שרצה לקלל ויצא מברך – מצטט מתוכן בכתבה שפִרסם ב'הארץ'. הוא מצטט מתוך ההודעות, שראש הממשלה מעולם לא קיבל אותן, זו הדלפה רק מכם", הכריז הסנגור.

מרדכי גילת (צילום: "העין השביעית")

ה"כתבה" שעליה דיבר עו"ד חדד היא למעשה טור דעה על השתלשלות משפט המו"לים שמרדכי גילת פִרסם בפברואר 2024. גילת אכן שיבץ בו ציטוטים מתוך תמלילי "פרשת עמדי". "כן, קיבלתי סיגרים מחברים", אמר נתניהו באחד מהם. "קיבלתי עטים, רובם נעלמו לי. קיבלתי דברים נוספים שאינני זוכר. לא נצרתי אותם בלִבי ולא עשיתי מיון. המון דברים היו בלשכתי וחלקם נעלמו... לא מן הנמנע שהיו מתנות רבות נוספות שקיבלתי מחברים כגון עניבות וכדומה. חלקן חילקתי במשרד וחלקן לקחתי לביתי".

לפי התיאוריה של עו"ד חדד, בצוות התביעה הסתירו את החומרים הללו מצוות ההגנה משום שהם מחלישים את הקייס נגד נתניהו – אבל הדליפו אותם לעיתונאי כדי שיפרסם את המידע, משום שחשיפתו בכל זאת מועילה להם איכשהו.

איך אפשר להסביר את הסתירה הפנימית הזאת? עו"ד חדד לא טרח לנסות, אבל יש לכך תשובה פשוטה: החומרים כלל לא הודלפו. הסנגור לא ציין שגילת היה העיתונאי שחשף את "פרשת עמדי" בספטמבר 1999, יחד עם הקולגות מלי קמפנר ומיכל גרייבסקי. גילת קיבל גישה לחומרי החקירה כבר אז. הוא פִרסם על בסיסם שרשרת של כתבות המשך, וכמתבקש שמר את החומרים. "החומר הזה אצלי כבר יותר מעשרים שנה", אמר גילת בשיחה עם "העין השביעית". "זה שכל ישר, השופטים לא מבינים לבד?".

החור בגרסת הסנגור

דני יופה הוא אחד מקומץ חוקרים שהשתתפו בחקירותיו של נתניהו. אתמול הגדיר את עצמו כ"חוקר די שולי" בהשוואה לשני שותפיו, מומי משולם וראש יאח"ה דאז כורש ברנור, שניהלו את החקירה. יופה חקר עוד שורה של עדים ב"תיק 1000" ו"תיק 2000", וגם את הנאשם ארנון (נוני) מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות". בדיון שהתקיים אתמול, שהיה קצר מהרגיל בגלל אילוצי זמן של השופטים, התמקד הסנגור חדד ב"תיק 1000", תיק טובות ההנאה.

עו"ד חדד התעכב על המונח הזה, "טובות הנאה", ובאופן שבו הוצגו לנתניהו החשדות נגדו בחקירה הראשונה. בפתח החקירה ההיא, לאחר שהחוקרים ברנור, משולם ויופה הציגו את עצמם, הם אמרו לראש הממשלה: "אנחנו עומדים לחקור אותך באזהרה בחשד לקבלת טובות הנאה בשווי רב מבעלי הון ואנשי עסקים, במהלך מספר שנים, הן באופן ישיר והן באמצעות בני משפחה הקרובים אליך".

מבחינת עו"ד חדד, התיאור הזה מעיד על התנהלות פסולה של החוקרים, שפגעה ביכולת ההתגוננות של ראש הממשלה. "אתה חוקר ותיק", אמר לעד דני יופה, "תאשר לי בבקשה שכשחוקרים אדם באזהרה הדבר הראשון שמציינים באזהרה זה את העבירה שהוא חשוד בה".

"לא בהכרח, הרבה פעמים אנחנו מדברים על נסיבות", השיב יופה.

"אתה מכיר את הפסיקה שאומרת שחוקר מחויב להגיד מה העבירה הספציפית?", שאל הסנגור. "כל האזהרות שאני מכיר מתחילות בעבירה הספציפית – הרבה פעמים הבעיה הפוכה, מתחילים ב'חשד לשוחד', 'חשד להפרת אמונים', 'חשד לקבלת דבר במרמה', ולא מתארים את הנסיבות".

"אני סומך על הידע המשפטי שלך, אני לא עסקתי בניסוח האזהרה הזאת", השיב יופה. הוא ציין שלהערכתו, מי שאחראי לניסוח האזהרה הוא הדרג שמעליו, שעשה זאת בהתייעצות עם פרקליטות המדינה, שליוותה את החקירה.

עו"ד עמית חדד באולם משפט המו"לים, בחודש ינואר (צילום: חיים גולדברג)

"אתה לא חשבת שראש הממשלה זכאי לדעת באיזו עבירה הוא חשוד? הגינות בסיסית", אמר הסנגור. "זה שוחד? הפרת אמונים? חוק המתנות? חוק הבאגטים? אני לא יודע מה. לא חשבת שהוא זכאי לדעת?".

"אני לא מתווכח עם הידע המשפטי שלך, עמית", השיב יופה. "אבל מבחינתי זה כן מסביר, זה לא שם אותו במקום מסומא כזה. 'חשד לקבלת טובות הנאה', זה שם אותו בכיוון של שוחד".

ניכר שהתשובה הזאת הזיקה לרושם שהסנגור של נתניהו ניסה ליצור. מבחינתו, הנוסח העמום דווקא הצביע על עבירה אחרת, פחות חמורה, שלוּ היו מעמידים את נתניהו לדין בגינה – הטיעון שלפיו "מותר לקבל מתנות מחברים" היה מקבל תוקף רב יותר. עו"ד חדד הסביר שלפי "חוק המתנות", החוק שעליו דיבר, יש משקל רב לטענת ההגנה שלפיה נתניהו היה "חבר טוב" של מילצ'ן ופאקר.

"שוחד זה בעד פעולה הקשורה לתפקידך – לכן שוחד יורד", נימק עו"ד חדד. "גם הפרת אמונים לא מתאים, כי אין כאן רכיב של פגיעה בציבור. למעשה, אני אומר לך שהאזהרה הזאת מתיישבת עם דבר אחד ויחיד – עם חוק המתנות".

"אני לא יודע להגיד לך", השיב יופה.

"איזה חוק כן הזכרתם במהלך החקירה, אתה זוכר?", שאל הסנגור.

"לא", השיב יופה.

בשלב הזה החל עו"ד חדד להקריא כמה ציטוטים מתוך חקירת נתניהו שבהם הזכירו החוקרים במפורש את "חוק המתנות". "אין חוק אחר! זה החוק היחיד שמדברים עליו! לא חוק העונשין, רק חוק המתנות!", הכריז הסנגור.

יופה לא החזיק בידיו עותק מלא של תמליל החקירה, ולא יכול היה לסתור את הקביעה הנחרצת של עו"ד חדד. לו היה מחזיק בידיו את התמליל, שמתפרש על פני 98 עמודים, יכול היה לומר לסנגור שהוא מטעה אותו: החוקר מומי משולם הזכיר במפורש את צמד המילים "הפרת אמונים", עבירה שהיא חלק מחוק העונשין וגם זו שבסופו של דבר האשימו בה את נתניהו ב"תיק 1000".

החוקרים הבכירים כורש ברנור (משמאל) ומומי משולם (צילומים: אורן פרסיקו ויונתן זינדל)

עבירת הפרת האמונים לא הוזכרה כלאחר יד, אלא כחלק מתיאור מפורט של המסכת הפלילית: נתניהו קיבל טובות הנאה מארנון מילצ'ן, ובמקביל טיפל בעניינים שבהם למילצ'ן יש אינטרס כלכלי.

זה אחד החורים הגדולים בתזה של ההגנה ב"תיק 1000": נתניהו טוען שמותר היה לו לקבל "מתנות" ממילצ'ן משום שהוא חבר קרוב ואישי שלו. ואולם, אם מילצ'ן אכן היה חבר קרוב ואישי של נתניהו – אסור היה לנתניהו לסייע לו בעסקיו. בכתב האישום מכנים את המצב הזה "ניגוד עניינים חריף בין מחויבותו האישית למילצ'ן לבין מחויבותו לציבור".

לפי כתב האישום, אסור היה לנתניהו לנצל את מעמדו כדי לסייע למילצ'ן בחידוש הוויזה האמריקאית שלו, ואסור היה לו לקדם את החקיקה שתאריך את תוקף "חוק מילצ'ן", שהעניק למיליארדר פטור ממושך מתשלום מס בישראל. אסור היה לו גם לנצל את תפקידו כשר התקשורת כדי לקדם את מיזוג חברות הטלוויזיה קשת ורשת, בעסקה מורכבת שבמסגרתה מילצ'ן יהפוך לבעל מניות מרכזי בחברה המאוחדת – ויגמול לנתניהו בכך שידאג שחברת החדשות תשרת אותו. ובכל זאת, החקירה העלתה שנתניהו עשה את כל אלה.

שלב האוסמוזה

כפי שאירע ביום החקירה הראשון של יופה, על חלק ניכר מהשאלות שהציג לו הסנגור הוא השיב ב"לא זוכר". בכמה מקרים, שבהם נדרש להתייחס למיקרו-החלטות או חומרי חקירה מהשוליים של התיק, קשה להאמין שחוקר כלשהו היה משיב אחרת. אבל במקרים אחרים התשובות נראו מופרכות. כך קרה למשל כשעו"ד חדד שאל את יופה האם הוא זוכר את סדרת החשיפות של גיא פלג, כתב חדשות 12, עם הציטוטים הראשונים שדלפו מתוך שיחות נתניהו-מוזס.

"לא מכיר, לא עקבתי אחרי התקשורת", השיב יופה. כזכור, סדרת החשיפות כבשה את סדר היום הציבורי למשך ימים רבים, ובמרכזה עמדו חומרי חקירה מתיק שעל חקירתו עמל יופה ממש באותם ימים.

שרה ויאיר נתניהו, דצמבר 2015 (צילום: הדס פרוש)

במקרה אחר, עו"ד חדד שאל את יופה כיצד הוא ועמיתיו בדקו את הטענה של נתניהו על כך שהוא ומילצ'ן היו חברים טובים. "ניסינו לברר דרך אנשים מה טיב החברות ביניהם", השיב יופה. ואולם, כשהתבקש לנקוב בשמות של אותם אנשים אמר שאינו זוכר.

"מה אם אגיד לך שלא עשיתם כלום?", הציע עו"ד חדד.

"שלא שאלנו אנשים? יכול להיות", הפתיע יופה.

במקרים אחרים, עו"ד חדד היה זה שנדד למחוזות מופרכים. "יש את העולם הגלוי והעולם הנסתר, ומדי פעם יש איזו אוסמוזה – אנחנו רואים את הדברים מפעפעים מהעולם הגלוי לעולם הנסתר", התפייט בשלב מסוים.

הסנגור של נתניהו הטיח בעד שורה של תיאורים קונספירטיביים בניסיון לאמת אותם – אך ללא הצלחה מרובה. למשל, הטענה הבלתי מבוססת שלפיה הדס קליין, העוזרת האישית של מילצ'ן ופאקר, תיאמה גרסאות עם הנהג יונתן חסון ועם אם הבית שני קוסקס – ושכולם יחד, במשתמע, "תפרו" את "תיק 1000" למען החוקרים.

לטענת הסנגור, כך הומצאו העדויות על כך שנתניהו ואשתו שרה נהגו לבקר באחוזה של מילצ'ן במושב בית-ינאי, ועם לכתם היו מעמיסים בתא המטען של מכונית השרד ארגזי שמפניה וקופסאות סיגרים. יופה שלל את האפשרות שגרסאותיהם תואמו, והסנגור נמנע מלהציג מידע שיוכיח אחרת.

העדה הדס קליין באולם משפט המו"לים, ספטמבר 2022 (צילום: יונתן זינדל)

עו"ד חדד התעכב במיוחד על אחת מתוך חמש החנויות שבהן נרכשו הטובין, "הקבינט" בהרצליה. הסנגור ציין שאחת מהעובדות בחנות היתה בת זוג של הנהג חסון. הוא רמז שבגלל הקשר הקרוב הזה, כלומר בגלל יחסי האמון בין העובדת והנהג, נבחרה דווקא החנות הזאת לצורך ניפוח כמויות הסיגרים שלטענת החוקרים נרכשו למען נתניהו.

לפי ההיגיון הזה, לכן הושמדו מסמכי הנהלת החשבונות של החנות בהצפה מסתורית – כדי שלא ניתן יהיה להפריך את הנתונים המנופחים. בעל החנות, יעקב "קוקי" גרשוני, העיד במשפט ב-2022 ושלל את תרחיש תיאום העדויות. צוות ההגנה לא הצליח להוכיח אחרת.

השופט משה בר-עם (צילום: אתר הרשות השופטת)

סיטואציה נוספת שעליה התעכב הסנגור היא ההסתייעות בקליין כדי לקבל את מסמכי הנהלת החשבונות של מילצ'ן ופאקר. במקום להוציא צווים, החוקרים ביקשו ממנה להשיג את המסמכים – והיא העבירה אותם בשלבים, בקלסרים, במפגשים שהתקיימו בחניון.

עו"ד חדד ציין שקליין שיקרה למנהלת החשבונות שהפיקה עבורה את המסמכים, וטען שאסור היה לה למסור את המידע האישי הזה, ששייך למעסיקיה. לכן, טען הסנגור, כשקליין מסרה עדות אמרו לה החוקרים שהיא "מוגנת". יופה השיב שהוא לא הופקד על הפעולות הללו, ולכן אין לו מה לומר עליהן.

"אבל אדוני לא מופתע מהעובדה שקליין אומרת מה שהיא אומרת, כלומר שהיא מוגנת", העיר בשלב מסוים משה בר-עם, אחד משלושת השופטים. "נכון", השיב יופה. השופט ביקש ממנו להתייחס גם לאופן השגת המסמכים, כלומר דרך הדס קליין ובלי צו שיפוטי. ליופה היה הסבר הגיוני: "בשלב הזה, החקירה סמויה ורוצים שכמה שפחות דברים ידלפו החוצה – אז ככה אנחנו פועלים".

67104-01-20