כמו בחקירת כל חוקר בכיר בצוותים שחקרו את פרשות האלפים, גם בחקירתו של רפ"ק בדימוס דני יופה נשאל קצין המשטרה לשעבר האם כהכנה לקראת חקירה שעסקה ביחסי הון-עיתון-שלטון עבר איזושהי הכשרה חיצונית, או שטרח ללמוד בעצמו, כיצד פועל כלי תקשורת. מה תפקידו של מו"ל? מה סמכויותיו של עורך? מה מבדיל בין פרשן לבעל טור? כמו בכל החקירות הקודמות של אנשי המשטרה ורשות ניירות ערך, גם בחקירה של יופה התשובה לשאלות כאלה היתה שלילית.

חוקרי החשדות הפליליים שהולידו את משפט המו"לים לא הכירו מושגים בסיסיים בעולם התקשורת, לא כל שכן ידעו להצביע על ההבדלים בין ראש מערכת החדשות לעורך דף הבית. הם בוודאי לא ידעו דבר על שיטת "ידיעות אחרונות", האופן שבו שלט מו"ל הקבוצה ארנון (נוני) מוזס בזרועות השונות של האימפריה התקשורתית שלו וכיצד ניצל את כוחו ביחסים מושחתים ארוכי שנים עם פוליטיקאים ואנשי עסקים, הכל תוך כדי שמירה על חזות כוזבת של תקשורת עצמאית.

בורותם של החוקרים משרתת את הסנגורים לא אחת, והם משתמשים בה כדי לכרסם בטענות כתב האישום על שלוש פרשותיו. לגרסתם, חוסר הידע על עולם התקשורת מנע מהחוקרים לבדוק בזמן אמת אפיקים שהיו מבהירים להם כבר אז כי החשדות מופרכים וכי כל מעשי החשודים היו לגיטימיים.

אך לבורותם של החוקרים יש גם צד הפוך. לו היו יודעים החוקרים כיצד פועל כלי תקשורת מסחרי בישראל של שנות האלפיים, לו היו מבינים כיצד שִכלל מוזס את השיטה שירש מאביו וסבו לכדי מלאכת מחשבת של דרישות ואתננים הנפרשת לרוחב כל הקשת הפוליטית והמשק בישראל, היו יודעים גם את מי לשאול ומה לבדוק כדי למצוא את הראיות שיוכיחו את החשדות לפלילים.

הבורות הזו, שבה הודה גם החוקר לשעבר יופה, הובילה אותו לאשר אתמול (27.3) כי לפי חומרי הראיות שנאספו למוזס לא היתה כל דרך להשפיע על התכנים בעיתון "ידיעות אחרונות" ובאתר ynet.

יופה היה החוקר הראשי של מוזס, שנחשד בפרשה המכונה "תיק 2000" בהצעת שוחד לנתניהו. בפרשה זו היתה לחוקרים ראיית זהב: שתי הקלטות שתיעדו שני מפגשים בין נתניהו למוזס משלהי 2014, שבהם נשאו ונתנו השניים על עסקה מושחתת. מוזס הציע לנתניהו לשנות את הסיקור שלו מן הקצה אל הקצה אם נתניהו יקדם הצעת חוק שתפגע במתחרה העיקרי שלו, "ישראל היום".

רפ"ק דני יופה אתמול, בפתח יום עדותו האחרון במשפט המו"לים (צילום: אורן פרסיקו)

"איך זה יקרה פרקטית, זה דבר שהעסיק אתכם? איך תהיה תקשורת אוהדת בעיתון כמו 'ידיעות אחרונות'? איך זה יקרה?", תהתה עו"ד איריס ניב-סבאג, הסנגורית של מוזס.

"שזו תהיה החלטה של הבעלים של העיתון", השיב יופה.

"ואיך הוא יוציא את ההחלטה הזו לפועל?", חידדה עו"ד ניב-סבאג.

"לא יודע איך", השיב יופה. "הוא הבעלים. איך הוא יעשה את זה? לא יודע".

עו"ד ניב-סבאג הזכירה ליופה כי כשהחוקרים ניסו לבדוק את היכולת של מוזס לגרום לכלי התקשורת שבשליטתו לייצר תקשורת אוהדת הם החליטו בין היתר לזמן לחדר החקירות שלושה עורכים בכירים: רון ירון, עורך "ידיעות אחרונות" באותה תקופה; קודמו בתפקיד, שילה דה-בר; וערן טיפנברון, עורך אתר ynet בתקופה הרלבנטית לחקירה.

אזכור העורכים ריענן את זכרונו של יופה. "אני זוכר שבגדול מה שעלה מהממצאים זה שאין לו באמת יכולת להשפיע", אמר (אף כי בהמשך יום הדיונים טען לפתע כי לא הכיר כלל את חקירתו של דה-בר). כשעו"ד ניב-סבאג שאלה אותו על הגרסה של מוזס עצמו לגבי יכולותיו להשפיע על התכנים בעיתון ובאתר שבשליטתו אישר העד כי גם החשוד טען שאין לו כל יכולת כזו.

"חקרו את רון ירון, את ערן טיפנברון, את שילה דה-בר", חזרה והדגישה עו"ד ניב-סבאג, "שאלו אותם בדיוק את השאלה – האם בכלל אפשר להציע למישהו לשנות את הסיקור ב'ידיעות אחרונות' ובוודאי לנתניהו, וניסו להבין איתם איך אמורה לפעול כביכול אותה הצעה, והממצאים היו חד-משמעיים: אין חיה כזאת! אין חיה כזאת ש'ידיעות אחרונות' ישנה את קו הסיקור, ואתה אישרת לי שאלה היו הממצאים ושנוני לא משפיע על התכנים".

בשלב זה ולאור הממצאים, הוסיפה עו"ד ניב-סבאג, עברו החוקרים מחשד כי מוזס הציע הצעת שוחד קונקרטית, שהוא יכול לספק לנתניהו, לניסיון של מוזס ליצור אצל נתניהו ציפייה לקבלת דבר מה שהוא יודע כי ממילא אינו יכול לספק.

"אני מסכים איתך שהמתודולוגיה פה היא מתודולוגיית הציפייה", אישר יופה, "גם אחרי שהעורכים אמרו מה שאמרו אנחנו מנסים להבין האם מוזס נטע ציפייה בראש הממשלה, למרות שבפועל, כמו שאמרת, לפי מממצאי החקירה הוא ככל הנראה לא יכול".

המסקנה השגויה הזו, כאילו מוזס אינו יכול להשפיע על תכני העיתון והאתר שבשליטתו, עומדת בסתירה לא רק להררי הראיות והעדויות שנאספו לאורך השנים, היא עומדת גם בסתירה ישירה לאופן שבו נאשמים 2 ו-3 במשפט המו"לים תפסו את נאשם מספר 4. בני הזוג שאול ואיריס אלוביץ', בעלי השליטה לשעבר באתר "וואלה", שוחחו פעם אחר פעם עם מנכ"ל האתר דאז אילן ישועה על הצורך לפעול ב"וואלה" כמו מוזס ולהשליט באופן אפקטיבי ודיסקרטי את רצון המו"ל על המערכת העיתונאית.

בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, החודש במליאת הכנסת (צילום: יונתן זינדל)

למעשה, המסקנה השגויה כאילו מוזס לא יכול לשנות את הסיקור ב"ידיעות אחרונות" לטובת פוליטיקאי שפועל למענו עומדת בסתירה גם לגרסת ההגנה של נתניהו. לפי באי-כוחו של ראש הממשלה, נתניהו שוחח רבות לא רק עם מוזס אלא גם עם מו"לים אחרים כיוון שידע כי הם אלו ששולטים בכלי התקשורת שלהם ויכולים להשפיע על התכנים. "השפעה של בעלי כלי תקשורת על התכנים המופיעים בו היא תופעה שכיחה", נכתב במענה לכתב האישום שהגישו סנגוריו.

נתניהו גם פעל, לגרסתו, כדי לשכנע אנשי עסקים זרים להיכנס לשוק התקשורת הישראלי ובאמצעות כך לשנות את הטון שבו מסוקרת המציאות בישראל, משום שלתפיסתו יש קשר ישיר בין זהות הבעלים לתכנים המתפרסמים.

כפי שניסחו זאת באי-כוחו: "ראש הממשלה פעל מול שורה של אנשי עסקים, ובכללם שלדון אדלסון, מתיאס דופנר, לארי אליסון, לן בלווטניק וארנון מילצ'ן – כדי שייכנסו לשוק התקשורת ויקהו, במידת מה, את מה שנתפס אצלו כמונופול דעות. ראש הממשלה היה מעוניין שאנשי עסקים ירכשו אמצעי תקשורת קיימים או יקימו כלי תקשורת חדשים. פעולות אלה של ראש הממשלה נעשו כדי לקדם את הגיוון התקשורתי שראה בו חשיבות".

אם לא די בכך, הגרסה המופרכת כאילו למוזס אין שליטה על התכנים ב"ידיעות אחרונות" נסתרת גם אל מול שטען אתמול רק כמה שעות קודם לכן עו"ד עמית חדד, בא-כוחו של נאשם מספר 1 בתיק, ראש הממשלה נתניהו.

בסיום חקירתו הארוכה את יופה על הפרשה המכונה "תיק 1000" הקדיש עו"ד חדד כמה דקות לשאלות על "תיק 2000". בין היתר הציג לעד קטעים מחקירה שערך ליריב לוין במשטרה. חבר-הכנסת מהליכוד הפנה את החוקר יופה לעובדה שכמה שנים קודם להצעת החוק שכונתה "חוק 'ישראל היום'" עלתה בכנסת גרסה קודמת של ההצעה שעליה היתה חתומה בין היתר ח"כ מירי רגב.

"אני זוכר גם שבאותה תקופה היה לה סיקור באמת... הם קיבלו סיקור מאוד גדול, באמת אז אני זוכר, ב'ידיעות'...", אמר לוין על רגב והמציעים האחרים של החוק שנועד לפגוע ב"ישראל היום".

הטענה של לוין נכונה, כמובן. רגב אכן קיבלה סיקור אוהד ב"ידיעות אחרונות" במקביל לתמיכתה בהצעת החוק. בחדשות 13 פורסמה בעבר קלטת שבה נשמע היועץ לשעבר של רגב באותם ימים, איתן כהן, מספר מה בדיוק הניע את רגב להתגייס לטובת החוק נגד "ישראל היום".

הקלטות יועץ מירי רגב: כך פעלה השרה נגד מדיניות נתניהו • @omrimaniv עם הכתבה המלאה >> https://t.co/d069nXwvMz pic.twitter.com/avSjecOpq4

— חדשות 13 (@newsisrael13) June 4, 2019

"אמרתי לה: 'זה דבר חמור שאת עושה", נשמע היועץ אומר על התמיכה בחוק נגד "ישראל היום", "היא השיבה: 'אני עכשיו ח"כית חדשה וצריכה להתפרסם. איך אני אתפרסם? אני אלך עכשיו נגד הזרם, נגד 'ישראל היום' וכאילו ביבי, בוא ניתן יד 'לידיעות אחרונות'... 'ישראל היום' החרימו אותה, אבל 'ידיעות אחרונות' נתנו לה כותרות ועמוד שער. [...] היה שלב שהיא אמרה 'אוקיי, קיבלתי מספיק, יאללה, בוא נחזור עכשיו ל'ישראל היום'. אני צריכה את ביבי, אני צריכה את שרה כדי להיות שרה'".

אתמול בבית-המשפט סיים עו"ד חדד לצטט את דברי לוין על הסיקור האוהד שקיבלה רגב מ"ידיעות אחרונות", ומיהר להדגיש: "אני לא חושב שיש בזה עבירה, למעשה אני בטוח שאין בזה עבירה, זה המהלך הכי לגיטימי שיש. יש אינטרסים לחברי-כנסת, יש אינטרסים לעיתון". יחד עם זאת שאל הסנגור את יופה האם פעל לפי עצת לוין ובדק את הקשר בין התמיכה של רגב בהצעת החוק שתפגע ב"ישראל היום" לבין הסיקור שהיא קיבלה בעיתון. יופה העיד שלא בדק זאת.

"וגם לא בדקתם את הסיקור שקיבלה הגברת לבני", הוסיף עו"ד חדד. "לא מוכר לי", השיב יופה, ובהמשך אישר שלא בדק גם כיצד סוקרו ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet נפתלי בנט ואיילת שקד וחברי מפלגת ישראל-ביתנו או יש-עתיד, או כל תומך אחר בהצעות החוק שנועדה לפגוע ב"ישראל היום".

אם לפי שיטת ההגנה של מוזס אין חיה כזאת ש"ידיעות אחרונות" משנה את הסיקור שלו לטובת פוליטיקאי שמקדם הצעת חוק שתפגע ביריב עסקי, ממילא אין מה לבוא בטענות על כך שהחוקרים לא בדקו את האופן שבו סוקרו רגב, לבני, בנט, שקד וכל היתר. אלא שברור כי ישנה בעולם חיה כזאת. למעשה, היא נצפתה אינספור פעמים לאורך השנים וכל צרכן תקשורת מיומן יכול ללמוד כיצד לזהות את מופעיה. אך לשם כך אכן צריך ללמוד קצת על האופן שבו פועלת התקשורת הישראלית בכלל, ועל האימפריה של מוזס בפרט.

15 דקות של תהילה

שמו של בנט עלה גם בחקירתו של יופה בידי באת-כוחו של מוזס, עו"ד ניב-סבאג. חוקר המשטרה לשעבר זכר כי בשיחות המוקלטות בין מוזס לנתניהו הוזכר שמו של הפוליטיקאי שנלחם עם נתניהו על קולות הימין.

עו"ד ניב-סבאג טענה כי יופה הטעה את מוזס כשחקר אותו, בין היתר משום שאמר לו שבשיחה המוקלטת הראשונה הוא נשמע מבטיח לנתניהו "שבוע פינוקים על בנט", ביטוי שמוזס לא השתמש בו; הטעה אותו שוב כשהבטיח למוזס כי יוכל להשמיע לו כיצד הציע באותה שיחה לנתניהו "לפגוע ביריבים שלו", בעוד שלמעשה נתניהו הוא שאמר לו שהוא לא רוצה להיות תלוי בבנט וכי המשימה שלו בבחירות הקרובות היא שבנט ישיג פחות מ-15 מנדטים.

לשיטת הסנגורית, יופה הטעה את מוזס גם משום שלא הציג לו שבשיחה השנייה עם נתניהו אמר לראש הממשלה: "אני אצלי בשכל [...] נושא בנט טופל כבר", אלא הסתפק בכך שהטיח במוזס את העובדה שאמר לנתניהו "נושא בנט טופל"; והטעה אותו גם משום שלא ציטט בפניו את התגובה של נתניהו לאמירה הזו. ראש הממשלה (שידע כי השיחה מוקלטת) אמר למוזס: "בנט זה עניין שלך".

"אני רק רוצה להגיד משהו אחד", הגיב יופה, "גם אם מה שאת קוראת לזה הטעיה, אני לא הטעיתי בכוונה אף אחד. ואם נשמטה איזו מילה, זה נעשה מבחינתי לחלוטין בתום לב. לא הטעיתי אף אחד, לא היתה כוונה כזו".

הדוגמה שהעניק מוזס לנתניהו לאופן בו "יטפל" בבנט עבורו, שעליה כבר דובר לא אחת במשפט, היתה הכותרת הראשית של ynet ב-7.12.2014, כמה ימים אחרי הפגישה המוקלטת הראשונה בין מוזס לנתניהו ולפני הפגישה המוקלטת השנייה. באופן חריג נשלפה הידיעה מהארכיון, ובהוראה יוצאת דופן של העורך טיפנברון היא הוזנקה לכותרת דף הבית עם כותרת שונה שהדגישה מחדל כביכול של בנט.

דף הבית של אתר ynet, בראשו הכותרת השלילית לבנט, 7.12.2014

מחבר הידיעה אביטל להב ועורך דף הבית רן רימון העידו במשטרה על הטיפול התמוה שקיבלה הידיעה בידי עורך האתר, אך בית-המשפט לא שמע את עדותם. ההגנה טענה כי לעדותם אין רלבנטיות לכתב האישום, שכן לא נטען בו שמוזס הורה לטיפנברון לפעול כפי שפעל, אלא רק שטען בפני נתניהו שהידיעה הזו היא מימוש של הבטחתו. בית-המשפט קיבל את ההתנגדות ודחה את בקשת הפרקליטות לעיון נוסף בהחלטה.

עו"ד ניב-סבאג, שהטיחה ביופה כי הטעה את מוזס שוב ושוב בחקירותיו, חטאה באותו חטא ממש כשחקרה את השוטר לשעבר על הידיעה של להב. "את הכלי החקירתי 'פאסט פייג'ס' אדוני מכיר?", שאלה הסנגורית את העד על האתר האמריקאי שלכד תצלומי מסך של דפי בית מאתרי חדשות ברחבי העולם, תצלומי מסך שבהם השתמשו החוקרים והסנגורים גם יחד.

כשיופה תהה על מה היא מדברת הדגישה עו"ד ניב-סבאג כי מתשובתו עולה שלא עשה בו שימוש. יופה אישר. "אנחנו הלכנו ובדקנו", התגאתה הסנגורית, "ואם אגיד לך שהכתבה הזו עלתה לעמוד הבית כבר ב-2.12.2014? את הנושא הזה לא בדקתם".

אתר "פאסט פייג'ס" הוא אמנם אוצר בלום למתעניינים בסיקור החדשותי המקוון של ישראל בתקופה שבה פעל (שנים אחדות בעשור הקודם), אך בניגוד למה שאפשר היה להבין מדברי עו"ד ניב-סבאג, באתר אין תצלומי מסך מדף הבית של ynet מ-2.12.2014. למעשה, אין באתר ומעולם לא היו בו תצלומי מסך של אתר החדשות של מוזס, כך שגם לו היה מכיר יופה את האתר ובודק אותו לא היה מוצא בכך תועלת.

ב"ארכיון האינטרנט", המיזם המבורך שמנטר ומארכב חלק נכבד מהאתרים הנפוצים ברשת העולמית, יש אמנם כמה וכמה תצלומי מסך מדף הבית של ynet בתאריך שבו נקבה הסנגורית, אך באף אחד מהם אין זכר לכתבה על בנט. אם עו"ד ניב-סבאג ראתה עדות לכך שהכתבה הופיעה בדף הבית של האתר ב-2.12.2014, כלומר עוד לפני הפגישה הראשונה שבה נתניהו כביכול מבקש ממוזס לטפל עבורו בבנט, כנראה ראתה זאת בארכיון פנימי של האתר שבשליטת מרשה.

העובדה שאין בתצלומי המסך של "ארכיון האינטרנט" עדות לכותרת הזו בדף הבית של ynet מעוררת תמיהה, אך יש לכך הסבר פשוט. בדיקה בארכיון העצמאי של "העין השביעית", שבו שמורים דפי הבית של אתרי החדשות הישראלים מזה כעשור, מעלה כי ב-2.12.2014 אכן הופיעה הידיעה של להב. לכאורה, יש בכך כדי לחזק את תזת ההגנה, שלפיה הידיעה הזו לא הוקפצה ב-7.12 לדף הבית של האתר בהוראת מוזס, כדי לסמן לנתניהו את רצינות כוונותיו. אולם הופעתה הראשונה של הידיעה בדף הבית של ynet מוזרה כמעט כמו הופעתה השנייה.

הידיעה, שלפי הרישום בה פורסמה לראשונה בכלל ב-1.12.2014 בשעת בוקר, לא הופיעה כלל בדף הבית של האתר ביום פרסומה. משום מה, היא צצה בו רק למחרת.

היא הופיעה בשעה 9:30 בתיבת ה"כלכלה" בדף הבית של ynet עם הכותרת "שר הכלכלה התחייב ל-700 מעונות – נבנו רק 39", ללא תצלום נלווה. כעבור מחצית השעה, ב-10:00 בבוקר, הוזזה הידיעה אל המשבצת המרכזית בתיבת הכלכלה, בניגוד לכיוון הזרימה הטבעי של כתבות, מלמעלה למטה. לא זו אף זו, הכותרת של הידיעה שונתה ל"בנט התחייב ל-700 מעונות – נבנו רק 39", וגם תצלום של השר הוצמד לה.

מוזרה עוד יותר העובדה שכבר רבע שעה מאוחר יותר, ב-10:15 בבוקר, לא היה זכר לידיעה בדף הבית של ynet, לא עם תצלום של בנט ולא בלעדיו, לא עם השם המפורש ולא עם הפניית אצבע מאשימה ל"שר הכלכלה". היעלמותה הזריזה מדף הבית היא שגרמה לידיעה לחמוק מהתיעוד של "ארכיון האינטרנט".

הידיעה חזרה שוב לדף הבית של ynet רק כעבור חמישה ימים, היישר אל הכותרת הראשית, מעשה חריג עד כדי כך שהוביל את בנט עצמו לצאת בפומבי נגד ynet בטענה כי כי ירו בו "כדור שקר בראש".

הידיעה על בנט בדף הבית של אתר ynet, מ-2.12.2014. מימין: שעה 9:30 בבוקר, משמאל: שעה 10:00 (לחצו להגדלה)

חוקרי המשטרה כשלו מלפצח את הרקע לטיפול המוזר של ynet בידיעה, אך הופעתה בדף הבית לפני מועד הפגישה הראשונה אינה פרט מזכה כפי שהסנגורית טענה. אם כבר, היא רק מעלה עוד תהיות על האינטרסים הזרים שמניעים את הפרסומים באתר.

טיוב סביר

חלקים אחרים בחקירתו של יופה בידי עו"ד ניב-סבאג הוקדשו למחדלים שונים בחקירת מוזס. החלק המשמעותי ביותר בהיבט זה הגיע כשהחוקר, שהרבה להתנער מאחריות לאורך כל ימי חקירתו מעל דוכן העדים, הודה כי אכן ראוי היה להציג למוזס בסופו של דבר תמליל מלא של שתי השיחות המוקלטות שלו עם נתניהו, דבר שלא נעשה.

חלק משכנע פחות בחקירה הנגדית נגע לאחד הקטעים המפלילים ביותר בשיחות בין השניים. בשיחה המוקלטת הראשונה נשמע נתניהו אומר למוזס: "אבל זה לא רק, תראה... על מה אני מדבר. אני לא מדבר... מבחינת תרבות תקשורת סבירה זה לא רק השאלה שאתה מוריד את... רף העוינות אלי... מ...אה... תשע וחצי אה... ל... אה... שבע וחצי". מוזס, בתגובה, אמר לו: "זה ברור, זה צריך לדאוג שאתה תהיה ראש ממשלה".

עו"ד ניב-סבאג התמקדה בקטע הזה של הדו-שיח המושחת בין נתניהו למוזס כדי להתעכב על העובדה שיופה לא הקריא למוזס בחקירתו את המילה "סבירה" אלא הסתפק ב"תרבות תקשורת", שכן בתמליל שבפניו המילה "סבירה" לא הופיעה (במקום זה נכתבה הערה של המתמלל שלפיה המילה אינה ברורה).

"האם כשאתה מציג לנוני את המקטע הזה, וזה מקטע דרמטי, האם הלכת גם לשמוע בעצמך, כי רשום שם 'לא ברור', איזה תקשורת? אוהדת או סבירה?", שאלה עו"ד ניב-סבאג.

יופה השיב כי הוא עצמו ערך טיוב של קטעים רבים בתמלול, אך אינו זוכר באיזה שלב עשה זאת.

עו"ד ניב-סבאג טענה כי היו הרבה מאוד קטעים בחקירת מוזס שבהם לא הציגו לו שבזמן אמת, בשיחה עם נתניהו דיבר על סיקור הוגן ומאוזן ולא על סיקור אוהד. "אתה במכוון לא הצגת את הקטעים האלה", הטיחה הסנגורית בעד, שהכחיש.

חקירתו של העד הסתיימה בכמה דקות של חקירה בדלתיים סגורות, לבקשת עו"ד עמית חדד. בשבוע הבא יעידו עדים שאינם חוקרים. אחריהם יגיע להעיד הקצין הבכיר ביותר שהיה מעורב בחקירה, תנ"צ כורש ברנור.

67104-01-20