1. מגע הכסף

הטקסט הנצפה ביותר באתר "העין השביעית" לשנת 2015 עוסק במי שניסו למנוע מהציבור להיחשף לסרט הישראלי הפופולרי ביותר של השנה.

"מגש הכסף" הוא תוצאה של לא מעט סתירות: הוא סרט מהפכני שהופק על-ידי אמרגן שנחשב למקף של הון-שלטון, הוא שודר בערוץ דל-תפוצה ושבר שיאי צפיות ברשת, ומככבים בו שלושה אנשים שבטוחים שהם לא מסכימים על כלום. מהמתח הפנימי הזה נולד המוצר העיתונאי היחיד בשנים האחרונות שאפשר לכנותו בצדק "תופעה". לעומתו, בקבוצת "ידיעות אחרונות" נדמה שהמתחים הפנימיים היחידים הם מאבקי כסאות לקראת הצטמצמות התקנים בדרך למשכן החדש בראשון-לציון.

הקבוצה ממשיכה לרדת מטה-מטה באותו משעול צר שמתווה לה נוני מוזס, של השחתה עיתונאית, צנזורה פנימית, פרסום סמוי והתקרנפות (עיינו במקום מס' 18 ברשימה זו). בכך ממצבים עצמם אנשי "ידיעות אחרונות" כתופעה בפני עצמה: הוכחה חיה להשפעתו המשחיתה של מגע הכסף.

תשומת הלב לצנזורה הבוטה והלא יעילה של עורך ynet ערן טיפנברון חשובה כי היא מזכירה לנו ש-ynet, בדרכו להחליף בשנים הקרובות את "ידיעות אחרונות" כציר המרכזי של הקבוצה, משכפל את כל הרעות החולות של העיתון הוותיק, תוך שהוא משיל מעליו כל סימן לעידון, תחכום או מעט בושה שהיה אפשר למצוא בעיתון האם.

מה לא כתוב בעיתון / איתמר ב"ז

הסיבה לכך שפרקי "מגש הכסף" לא עלו בערוצים שמפעיל ynet: הוראה ישירה של העורך הראשי של האתר מקבוצת "ידיעות אחרונות"

* * *

2. ציני כפול

ובמעבר חד מלב ההתרחשות בעולם התקשורת לראיון זניח עם דמות לא חשובה בתוכנית בוקר, שיובל דרור השכיל לזקק ממנה תמצית של תופעה תקשורתית. המהלך הציני הכפול: סיקור בולט של דבר-מה שלילי ושולי כדי לגרוף רייטינג, תוך הסתייגות חסודה וצבועה מאותו הדבר עצמו (כלומר, להזמין את אמיר חצרוני לאולפן כדי לזרוק אותו ממנו).

הצביעות של יואב לימור / יובל דרור
מי שמזמין את אמיר חצרוני לאולפן יודע בדיוק מה הוא עומד לקבל

* * *

3. בממלכת האבסורד

ציבור צרכני התקשורת בישראל נקלע למלחמת כנופיות. פעם היו אלה "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", במאבק שהגיע לבתי-המשפט ולבתי-הכלא וחשף את עומק הריקבון בעיתונות הישראלית. כעת אלו "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". עיתון אחד נשלט על-ידי מו"ל כוחני, מהלכיו של השני מוכתבים על-ידי פוליטיקאי שיכור כוח. שניהם מתגוששים לא על אידיאולוגיה וערכים, אלא על כוח ושליטה. עבור שניהם האתוס העיתונאי הוא אתוס של דריסה וניצול. כדרכן של מלחמות לא צודקות – לא רק האזרחים והחיילים נפגעים, אלא גם האמת והצדק, שמרכינים את ראשם בפני האבסורד. כך יוצא שצריך לזעוק את זעקת חופש העיתונות גם ביחס ל"ידיעות אחרונות".

דגל שחור ברחוב מוזס / ניר גונטז'
מה שקרה הערב מול בית "ידיעות" הוא תקיפה ציבורית בנסיבות מחמירות. ואתם, עמיתי – התאיינתם

* * *

4. אנ"ש

מערכת הבחירות של 2015 הביאה את מלחמות הכנופיות בתקשורת הישראלית, כמו גם את ההתכתשות האידיאולוגית, החצרנות והמחנאות, לשיאים חדשים. ניר גונטז' הצביע על האופן שבו עיתונאים מוותרים על תכלית קיומם – חשיפת מידע ושאלת שאלות – כדי לגייס עוד דמות סמכותית למחנה שלהם.

מי אתה, מאיר דגן / ניר גונטז'
מדוע כלי התקשורת, שמיהרו לאמץ בחום את הביקורת הפוליטית של ראש המוסד לשעבר, לא התעניינו באינטרסים העסקיים שלו?

* * *

5. ויראליות של שמחה לאיד

היה זה כנראה עימות טלוויזיוני-פוליטי של הזוג אורלי וגיא (עם ינון מגל?) שלא נשא חן בעיניהם של מגיבי ימין, שהציפו ברשתות החברתיות את הדיווח הזה של אורן פרסיקו מ-2012, על ההפסד של אורלי וילנאי וגיא מרוז במשפט הדיבה בנוגע לסרט שעשו על כספי השילומים. מומחים לוויראליות יכולים להוסיף את תבלין השמחה לאיד לאוסף השיקויים שלהם.

המלחמה מסתיימת בהתנצלות / אורן פרסיקו
אורלי וילנאי וגיא מרוז ישלמו 150 אלף שקל לוועידת התביעות ויפרסמו התנצלות, במסגרת הסכם פשרה בתביעת הדיבה נגד סרטם של השניים, "מוסר השילומים – המלחמה נמשכת"

* * *

6. אגב מומחים לוויראליות

המקום השישי ברשימת הטקסטים הנצפים באתר "העין השביעית" לשנת 2015 נשמר לבדיחה.

בדיחה עם זקן / יובל דרור
טייק-אוף על הופעה טלוויזיונית של יועצת שיווק במדיה הדיגיטלית

* * *

7. יש עתיד

בשורה של כתבות תיאר איתמר ב"ז את האופן שבו משרד החינוך – ומי שעמד בראשו בממשלה הקודמת, שי פירון – הוציאו מיליונים על קניית תכנים מערכתיים ב"ידיעות אחרונות" והערימו קשיים רבים על הנסיונות לקבל את המידע (המחויב בשקיפות). פירון ומשרד החינוך לא לבד: השנה המשיך ב"ז לחשוף את קווי המתאר של תופעה: משרדי ממשלה משקיעים מיליונים מכספי הציבור בקמפיינים של פרסום סמוי (כששרי יש-עתיד גילו נטייה לעשות זאת בקבוצת "ידיעות אחרונות"). נוסף להשחתה שהם מסבים למערכות העיתונאיות, כמה מהם גם מנצלים את הקמפיינים הציבוריים כדי לשמן את תדמיתם.

כל הכבוד לשר (לשעבר) / איתמר ב"ז
במשרד החינוך מאשרים: רכשנו תוכן מערכתי ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet לשם קידום תוכניות חינוכיות של השר פירון • העורכים הראשיים רון ירון וערן טיפנברון: אין תגובה

* * *

8. תחקיר האינסטגרם

כמו כוכב אפל בשמי הלילה של עיתונות הספורט הישראלית, ממשיכה אופירה אסייג לנצנץ אל ציבור המתעניינים שפלים חדשים של התנהלות עיתונאית.

לאן אתה טס, כוכב? / שלמה מן
עלילות אופירה אסייג בממלכת האינסטגרם ובארץ הבלונים העיתונאיים

* * *

9. זה לא פייסבוק

אחרי שנראה היה שנכתב כבר הכל על פרשת התאבדותו של מנהל ברשות האוכלוסין בעקבות פוסט מעליב שהפך לאייטם תקשורתי – הגיע עידו אמין.

מה נחשב סיפור / עידו אמין
ארבע עובדות על פרשת אריאל רוניס ז"ל שהתקשורת החמיצה

* * *

10. הסתה, לא חשוב על מה

ערוץ 10 וצבי יחזקאלי לא נתנו לדרשנים במסגדים לקלקל להם את הסיפור.

מי כאן המסית / ענת סרגוסטי
צבי יחזקאלי וחדשות ערוץ 10 רצו מאוד להוכיח שבחודש הרמדאן חלה עלייה דרמטית בהיקף ההסתה במסגדים. בדרך משהו השתבש

* * *

11. בדירוג הזה יש בעיקר מפסידים

פתחנו את השנה עם פרויקט דירוג הפרסום הסמוי ברשת, של ענת באלינט, אורן פרסיקו ואיתמר ב"ז. פרסום סמוי הוא תופעה רבת פנים שכובשת את מקומה כאפיק הכנסה חשוב, לפעמים עיקרי, בכלי תקשורת מרכזיים (ואפיק הכנסה בלעדי בכלי תקשורת קטנים יותר). על הדרך מתחסלת האתיקה העיתונאית, המקצועיות מידרדרת ואמון הציבור בתקשורת הולך ונעלם. במשפט אחד: כלי התקשורת מנסרים את הענף שהם יושבים עליו. המנצח בדירוג, האתר המזוהם ביותר בפרסום סמוי, הגיע כבר למצב שבו חברות מסחריות מממנות את שכרם של העיתונאים שכותבים עליהם.

אנשי השיווק של השנה / ענת באלינט
אתר "העין השביעית" מציג: דירוג הפרסום הסמוי ברשת • האתר הממוסחר ביותר: ynet מבית "ידיעות אחרונות" • האתר המצטיין: "הארץ" • בלטו לרעה: "גלובס", "וואלה" ו-mako • נקיים באופן יחסי: "דה-מרקר" ו"כלכליסט" • וגם: כיצד בוצעה הבדיקה

* * *

12. מהפח נפש

בבחירות המיותרות שנערכו במרץ השנה, והחליפו קואליציה מתנדנדת בקואליציה מתנדנדת, רצו לא רק פוליטיקאים, אלא גם עיתונאים וסוקרים. כולם פיזרו הבטחות בחירות – אלו של העיתונאים התגלו בחלקן ככוזבות מיד עם תום יום הבוחר.

לא עברו את אחוז החסימה / כתב "העין השביעית"
מאורי משגב ועד שמעון שיפר, מאמיר אורן ועד מינה צמח: מצעד הפרשנויות המוטעות והתחזיות הכוזבות

* * *

13. היחצן

אחרי גלגולי גולם כעיתונאי ודובר ממשלתי, השיל מעליו ניר חפץ כל כסות והפציע כיחצן נטו – שגם עובד בחינם אצל משפחת נתניהו. האם 2016 תהיה השנה שבה ייצא סוף-סוף מחיינו הציבוריים?

הסכמות מוקדמות / אורן פרסיקו
"מרשתך, באמצעות נציגה מר חפץ, אישרה באופן חד-משמעי את המתווה שהוסכם עליו". חליפת המכתבים בין עורכי-דינם של שרה נתניהו למו"ל "את" יובל סיגלר

* * *

14. לא עצמנו עיניים

בסוף 2014 התבשרנו כי המכון הישראלי לדמוקרטיה, שבחסותו קמה "העין השביעית" ב-1996, יפסיק את תמיכתו בפרויקט. אנחנו, אנשי "העין השביעית", החלטנו שהאתר ימשיך לפעול. למזלנו, מצאנו לא מעט שותפים שאיפשרו לנו להפוך את ההחלטה למציאות. בחודשים שעברו מאז עברנו לא מעט: הקמנו עמותה, בראשותו של עו"ד אלעד מן ולצדו אבנר הופשטיין וענת באלינט, והתחלנו ללמוד את רזי הניהול והמימון (לגיוס כספים קוראים היום "פיתוח משאבים", אגב). אנחנו עוד לומדים, ובהחלט לא הגענו לחוף מבטחים – אבל הנה הגיעה 2016 ואנחנו עדיין כאן.

פוקחים עין / שוקי טאוסיג
בתחילת החודש יצאנו לדרך חדשה. בלעדיכם לא נצליח להשלים את הצעד הראשון

* * *

15. הטיפנברונים והוולצרים

אנחנו רגילים לקבל איומים בתביעה (ואיומים סתם), ובמהלך השנים דמויות שסיקרנו פעלו מאחורי הקלעים כדי לנסות לחבל בעבודת האתר ולהביא לסגירתו. ויש גם מי שעובדים לפני הקלעים – מהמקפצה. הסיפור על האייטם המגוחך נגד "העין השביעית" ב"ערוץ המדיה" של ynet – כסות לערוץ חיסול חשבונות תקשורתיים – הגיע למקום ה-15 ברשימת הטקסטים הנצפים של "העין השביעית". על כתבות מהסוג הזה אחראים המו"לים או העורכים הבכירים, אבל מי שמוציאים אותן לפועל הם כתבים, לפעמים זוטרים ממש. המוזסים והטיפנברונים לא יכולים לפעול בלי הוולצרים.

אגב, זמן לא רב אחרי הפרסום, "מדור המדיה" של ynet הפך למדור רכילות.

התפוקה של יעל ולצר / שוקי טאוסיג
כמה מלים על מסר שנשלח באישון לילה מאתר ynet אל מערכת "העין השביעית"

* * *

16. צדק בועטי

המדריך לעיתונות מקורבים ע"ש אסייג, פרק 4,709: כשהכדור פוגע בקורה וחוזר בעוצמה לתוך הפרצוף.

בית-הבובות / שלמה מן
הקשר של אייל ברקוביץ' ו-one הביא לפיטוריו והדגים שוב כיצד שיטת אופירה אסייג משחיתה את עיתונות הספורט בישראל

* * *

17. מדליקים את המגרשים

הצביעות, נשאנוך בפטפטת. כי המצעד לא שלם בלי משה פרימו, האופירה אסייג של ערוץ הספורט.

כשפרימו פגש את מוסא / שלמה מן
מה עשה השבוע ערוץ הספורט כדי לחזק את הגזענות בבית"ר ירושלים

* * *

18. הכל נשאר במשפחה

נחום ברנע ראה "מגש הכסף" ורץ לספר לחבר'ה (על שיחה מעניינת שהיתה לו עם אחד, גדעון תדמור).

הדמגוגיה של נחום ברנע, קריאה מודרכת / שוקי טאוסיג
בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות" כמגש הכסף לתאוות הבצע של בעלי ההון השולטים במונופול הגז הישראלי

* * *

19. זוכרים?

הוויכוח על הגז בורח תדיר לעיסוק במידות נפח, חוזי ייצוא ושאר ירקות, והעיקר נשכח: הסכנה הגדולה במונופול אנרגיה מרובה אינטרסים עם היד על השאלטר של המדינה הוא בעצם קיומו, בכך שבעלי השליטה בו יכולים לקנות את מי ומה שהם רוצים. נדב פרי הוא רק הדגמת תכלית. ורק אם נהיה ערניים: פעמון אזהרה.

הקייטנה של נדב פרי / אבנר הופשטיין
"אין קשר" ו"זכותו להתפרנס", על שקרים שעיתונאים מספרים לעצמם (ולאחרים)

* * *

20. ואלו עושים לכם את החוקים

בסוף הוא נאלץ להגיש תביעה. אפשר להמר שהמשפט יספק לא מעט רגעים קומיים. הבדיחה, כרגיל, על חשבוננו.

לא להפריע לי בעבודה / איתמר ב"ז
חודש עבר, וח"כ אורן חזן לא קיים את הבטחתו לתבוע את חדשות ערוץ 2 בשל התחקיר על עברו המפוקפק • חדשות 2: אפילו את מכתב האיום שהפיץ ברשת מעולם לא שלח אלינו

* * *

ועוד כמה הפניות

לא ניפרד בלי להזכיר את התחקיר המונומנטלי של אורן פרסיקו על תקופת נוחי דנקנר וניר חפץ ב"מעריב". שנה וחצי של השחתה עיתונאית על ספידים, שבסופן הגיע העיתון אל פשיטת רגל מוסרית וכלכלית ונוחי דנקנר יצא מחיינו. ניר חפץ (כאמור) עדיין כאן. אבנר הופשטיין סיפק את הגרסה הקולנועית של הכתבה:

תחקירי עומק נוספים שפורסמו השנה ב"העין השביעית" היו זה של איתמר ב"ז על הערוץ של המדינה והאופן שבו פרסום ממשלתי הופך לתעמולה סמויה, של פרסיקו על ההתרחשויות מאחורי מיזוג "מקור ראשון" ו"ישראל היום", ושל ב"ז על מסע תביעות ההשתקה של תנועת בני-ברוך (קבלה-לעם). המאבק במונופול הגז סיפק גם הוא לא מעט חומר לחשיפות וניתוחים.

באפריל השקנו יחד עם תחנת קול-הקמפוס תוכנית רדיו שבועית – "קול העין". בין השאר שידרנו תוכנית מיוחדת על ההתערבות הממשלתית בשידור הציבורי וראיונות מקיפים עם אמיר בן-דוד (יוצר שותף של "מגש הכסף"), עם איש ערוץ 1 איתי לנדסברג ועם דובר צה"ל. עוד ראיונות ראויים לציון שפורסמו באתר במהלך השנה האחרונה היו עם הצנזורית הראשית סימה ואקנין-גיל לרגל פרישתה לאחר עשור בתפקיד, עם יוצר הקולנוע והטלוויזיה יוסי מדמוני, וראיונות פרישה עם שארל אנדרלן ועם כתב "ידיעות אחרונות" הוותיק משה רונן.

המשכנו לעקוב אחר הקריירה העיתונאית של שלדון אדלסון, שלקראת סוף השנה פתח סניף גם בלאס-וגאס, מקום מושבו הקבוע. בישראל הוא נאלץ להתמודד עם בקשה להגדיר את העיתון שלו כתעמולה למען בנימין נתניהו, וכן עם בקשת חופש מידע יצירתית של ערוץ 10 ורביב דרוקר: לחשוף את מספר ומועד שיחות הטלפון שלו ושל עמוס רגב, העורך הראשי של "ישראל היום", עם נתניהו.

בגזרת מאבקי העבודה ראוי לציין את התביעה שהגיש העיתונאי יאסר עוקבי נגד רשת המקומונים של אלי עזור, בטענה לפיטורים שלא כדין על רקע אפליה, את התביעות שמנהלים עמית לוינטל ושחר כהן נגד "ישראל היום" ועמוס רגב – ולקראת סופה של השנה, את מאבק העובדים ב"גלובס". חגי מטר, אגב, המשיך גם השנה לרדוף אחרי הכסף שחייב לו שלמה בן-צבי. הוא לא לבד.

תביעות נגזרות שהוגשו לבתי-המשפט חשפו בשנה האחרונה טפחיים מהתנהלות מושחתת בכלי תקשורת ומיחסיהם עם הבנקים – קודם נוחי דנקנר ו"מעריב" וכרגע על הכוונת עופר נמרודי ובנק הפועלים. תביעה ייצוגית אחרת מבקשת לחשוף את המנגנון שמאחורי נגע הפרסום הסמוי באתר ynet.

עקבנו אחרי פרשת אבירם זינו והתאבדותו של אפרים ברכה, פרשת ענת קם ואורי בלאו, ודיווחנו גם על תביעה שהגיש בארה"ב הרב יאשיהו פינטו נגד מערכת "עובדה". לא הרפינו מסיקור אקטיבי של האופן שבו מיוצגים ערביי ישראל בתקשורת, והיינו כנראה כלי התקשורת היחיד בעברית שסיקר בהתמדה את האופן שבו נוהגים השלטונות הישראליים בכלי תקשורת פלסטיניים. במקביל סיקרנו את היד הקשה שמפעילה המשטרה כלפי עיתונאים בירושלים, ישראלים ופלסטינים כאחד. לא משכנו את ידנו גם מכיסוי התרחשויות תקשורתיות בעולם הרחב, במדור "עין בינלאומית".

לקראת סוף השנה נאלצנו להיפרד משלמה מן, בעל הטור החשוב והפופולרי "עומד בשער". אנחנו מקווים לחדש את הקשר מה שיותר מהר. נפרדנו גם מסקירות העיתונות, אחרי יותר מ-4 מיליון מלים. גם בחזית הזאת לא אמרנו עדיין את המלה האחרונה.

ומה ב-2016?