זו הפעם הראשונה שמאמן כדורגל ישראלי בכיר (במקרה הזה מנג'ר) מסיים את דרכו בקבוצה בגלל כלי תקשורת. את העובדה הזו אישרה גם תגובתה של הנהלת הפועל תל-אביב מהשבוע: "ברקוביץ' קיבל את התנאים האידיאליים לעבודתו והוזהר יותר מפעם אחת שיחדל להתראיין בתקשורת ולשלוח מסרים לבעלי המניות, השחקנים, הצוות המקצועי ויתר בעלי התפקידים בקבוצה באמצעות אמצעי תקשורת אחד, מה שיצר כאוס בקבוצה והקשה מאוד על תפקוד המערכת כולה".
מלכתחילה היתה קרבתו של אייל ברקוביץ' לאתר one מזוודת נפץ. היו מי שקיוו שהצהרתו עם מינויו לסמכות המקצועית הראשית במועדון גדול, שמעכשיו הוא לא מדבר שנה, תחזיק מים; היו שקיוו שהתחייבותו לאיפוק תעניק לו הזדמנות להוכיח שהוא בשל וראוי לתפקיד. והיו מי שהתעקשו שזה רק עניין של זמן עד שההבטחות הריקות של הפה הגדול יקרסו וייקחו אותו איתן.
ברקוביץ' אמנם השתתק לזמן קצר, אולם חזר לדבר ולהתראיין, תוך שהוא מקפיד לשמור על קשר הדוק עם הרכילאית בעלת היד הקלה ביותר על כפתור ה"פרסם" בתקשורת הספורט. הקשר הזה, עם אופירה אסייג תאבת הסקופים וההדלפות, הוא שאירגן לברקוביץ' את התפאורה הסנסציונית לטריקת הדלת, שתיכנס שלא בטובתו ולא בטובתנו לפנתיאון רגעי השפל של הכדורגל הישראלי: "חתיכת אפס פחדן", סימס לבעלים חיים רמון בהודעת ההתפטרות שלו.
רק טבעי היה שה-sms הבא שלו, כולל המסרון ששיגר לרמון, יהיה לאסייג. בדיוק כמו שהיא אוהבת. אסייג כנראה היתה בדיוק עסוקה מדי: מי שחתם על הסקופ היה העורך בפועל של one, גידי ליפקין. one, שהיה הראשון לדווח במאי 2014 על מינויו של יקיר המערכת למנג'ר הפועל תל-אביב, היה גם הראשון לבשר על התפטרותו, כולל, כמובן, ראיון בלעדי.
"ברקוביץ' לרמון: חתיכת אפס פחדן, אני עזבתי", הידיעה ב-one
הבחירה של ברקוביץ' להישאר קרוב לצלחת של אסייג מכל בחינה הביאה בסופו של דבר לסוף המכוער. לא רק ברקוביץ' איבד את הצפון בתוך החיבוק המתעתע של אסייג, גם אסייג איבדה סופית את ההבחנה בין הסיקור לתחום הסיקור, והוכיחה שוב שהיא מלכת השכונה. זה שהשכונה כבר הפכה לשוק, לא באמת מעניין אותה. היא תאבת כוח והשפעה בכל מחיר, ו-one הוא רק מכשיר להשגתם. חיבוק הדובה שהעניקה לברקוביץ' פגם באווירה של הקבוצה ופגע ביחסיו של המנג'ר עם שאר כלי התקשורת.
אתר one, על מנהליו, עורכיו, כתביו ומפיקיו, נרתם לקידום הקריירה החדשה של ברקוביץ', רומם ופאר אותו בנצחונות והעלים את אחריותו בהפסדים (ראו טור בנושא שהתפרסם ב"העין השביעית"). לשירות האקסקלוסיבי הזה היה מחיר: כשהסמכות המקצועית מחוברת בטבור לכלי תקשורת אחד ומזינה אותו בשלל פרסומים ראשונים ובהדלפות מחדר ההלבשה, התוצאה היא כלי תקשורת אחרים שמפתחים עוינות וגומלים על הנאמנות המוחלטת לאתר הבית שלו בסיקור נגטיבי.
כל הדלפה על התנהלות בעייתית של ברקוביץ' טופחה בשמחה על-ידי יתר האתרים המתחרים. העיתונאי הבולט בהתנהלות הזו היה נדב צנציפר מ"ידיעות אחרונות" ומ-ynet, שליקט ופירסם התבטאויות של שחקנים נגד המנג'ר בכל הזדמנות. בשבוע שעבר חשף צנציפר התנהלות שנויה במחלוקת של ברקוביץ', שהתחייב "במסגרת השאלתו של שובל גוזלן ממכבי חיפה על תנאי שאינו שכיח: התחייבות שהחלוץ הצעיר ישותף בלפחות 70% מהמשחקים של הפועל תל-אביב עד ינואר".
צנציפר גם פיזר ביקורות שליליות על ברקוביץ' ברדיו-ללא-הפסקה ("זו הקבוצה הכי מביכה בהפועל תל-אביב בשני העשורים האחרונים") וב"יציע העיתונות". לפני כחודשיים ניסו בקבוצה לפייס בין השניים, ובמסגרת זו העניק ברקוביץ' ראיון שער לצנציפר ב"ידיעות". אבל הכתב לענייני הפועל תל-אביב לא נתן לזה לבלבל אותו והמשיך לתקוף את המנג'ר. לספורט "ידיעות" היתה השבוע אמירה נוקבת לסיום הקדנציה בטרם עת: "הבלון התפוצץ", היתה כותרת השער, כשתצלומו של ברקוביץ' נשקף מתוך בלון גדול.
"הבלון התפוצץ", ספורט "ידיעות אחרונות", 21.1.15
גם ב"וואלה" היו תוקפניים וביקורתיים, אם כי בצורה מדודה יותר. ייתכן שאף היה להם חלק כלשהו בהחלטתו של ברקוביץ' לעזוב, לאחר ששעתיים לפני כן פירסמו כי התבטאויותיו כלפי בעלי המניות בקבוצה הן בבחינת הפרת חוזה.
באחרונה הסתיים הליך תביעה של ברקוביץ' נגד "וואלה" על פרסום נגדו מלפני שנה ("גועל נפש ששמו ברקוביץ'") במחיקת התביעה. גורמים המקורבים לנושא טוענים כי במסגרת הליך גישור שילם אתר "וואלה" לברקוביץ' 25 אלף שקל, כשהצדדים התחייבו שסיכום זה לא יגיע לתקשורת.
בטור פרשנות ב"וואלה" לאחר ההתפטרות המהדהדת, כתב עליו אורן יוסיפוביץ: "לא רעידת אדמה, בקושי עקיצת יתוש". בכותרת המשנה נכתב על ברקוביץ' "ליצן ופטפטן" (ראו צילום מסך). זמן קצר לאחר מכן הוסר הטור והוא חזר לרשת רק לאחר כ-20 שעות, ללא המלים "ליצן ופטפטן".
הטור המקורי ב"וואלה" נגד ברקוביץ', לפני שהוסר וחזר להתפרסם עם השמטות ושינויים
אם ברקוביץ' ציפה למעט חסד לפחות מצד ערוץ הספורט, שבו כיכב ב"יציע העיתונות" טרם מינויו למנג'ר, ציפתה לו אכזבה. באתר הערוץ לא עשו לו הנחות, וב"יציע" חבט בו רון קופמן בכל הזדמנות. "קוסם בלי שרביט", היתה הכותרת באתר ערוץ הספורט לסיכום הקדנציה של ברקוביץ' בקבוצה. אגב, על הכתבה היתה חתומה שירי אלג'ם, עד לפני כשנתיים כתבת one. אפשר רק לשער מה היתה הכותרת לכתבה כזו בחתימתה, אם היתה נשארת ב-one.
"קוסם בלי שרביט", ערוץ הספורט
ברקוביץ' לא התרשם מהאנטי נגדו והמשיך לשמור על קשר צמוד עם אסייג. בראיון ל"ישראל היום" באוקטובר האחרון סיפר: "אני לא בקשר עם אף אחד בתקשורת עכשיו, חוץ מאופירה אסייג ובעלה, הם כמו משפחה שלי".
הקשר המשפחתי הזה התבטא גם בהעברת דיווחים בלעדיים על החתמות צפויות והדלפות למיניהן. כך למשל פורסם ב-one כי כוכב הקבוצה, גילי ורמוט, נכנס לחדרו של ברקוביץ' וביקש לעזוב. הידיעה לא עשתה טוב לקבוצה, במיוחד לא לשחקן עצמו. ורמוט, כך סיפרו בהפועל תל-אביב, התאכזב לגלות שתוכן שיחתו בארבע עיניים עם המנג'ר הודלף. גם הצהרתו של ברקוביץ' כי הוא אינו מאשר הגעת חלוץ מחו"ל כיוון שזה נעשה ללא ידיעתו התפרסמה בחתימת אופירה אסייג, וגרמה למהומה בקבוצה.
וכש-one נהנה מהקרבה הצמודה לאליל שלו ומביא סקופים מחדרי חדרים, בלי שום מאמץ וללא עבודה עיתונאית, וכשבתגובה העיתונאים האחרים מחפשים בנרות חומרי-נגד, התוצאה היא באז תקשורתי עצבני במיוחד סביב הקבוצה.
ברקוביץ' לא קלט שפטפוטיו היישר לאוזניה של אסייג ומשם לפרסומים ראשונים יפגעו בו בסופו של דבר. הוא אף לא הצליח ליצור הפרדה בין תפקידו הקודם כפרשן לבין תפקידו החדש בראש קבוצת כדורגל. אחרי פיצוץ הדרבי התל-אביבי אמר ששתי הקבוצות צריכות להיענש, וקומם עליו את ראשי המועדון והאוהדים. ההתבטאות הזו נשמעה להם מתאימה לפאנליסט ב"יציע", לא למי שעומד בראש קבוצה במשבר הזקוקה לגב התומך של המנג'ר שלה.
אופירה אסייג, מנהלת התוכן של one, ואייל ברקוביץ', מנג'ר הפועל תל-אביב (צילומים: פלאש 90 וצילום מסך)
לא פחות משאסייג דחפה את ברקוביץ' למינויו בהפועל תל-אביב (היא גם חברה טובה של עידו חג'ג', אחד מבעלי המניות המשפיעים בקבוצה), היא השתמשה במינוי הזה ובחברות ההדוקה ביניהם כמקפצה להשגת סקופים. היא לא הבינה, או לא רצתה להבין, שהקשר הזה עלול לפגוע בקריירה של "הקוסם".
עובדה: חיים רמון הסביר השבוע ל-ynet את סיבת הפיצוץ בינו לבין ברקוביץ'. המנג'ר ביקש לפטר את המאמן אסי דומב, רמון הסכים, אבל היה לו תנאי: "הזהרתי את ברקוביץ' על דבר אחד, שהפעם לא ידליף את המהלך לתקשורת. ואז אני קם בבוקר ורואה באחד האתרים שהוא רוצה לפטר את אסי דומב, שעידו חג'ג' מתנגד ואני צריך להכריע בעניין. מיד צילצלתי אליו, אמרתי לו, 'אייל, הזהרתי אותך, מעכשיו אין לי מה לדבר איתך יותר".
לאחר מכן בא ה-sms הפוגעני של ברקוביץ' לרמון, ומיד לאחריו, כמה לא מפתיע, עוד פרסום ראשון ב-one. בתוכנית הרדיו ביום שלישי גייסה אסייג את אנשיה באולפן ובטלפונים להגנה מסיבית על ברקוביץ'. באחד הרגעים האבסורדיים של התוכנית כינה עורך one, גידי ליפקין, את התנהלות הקבוצה "שכונה". אלא ששכונה הוא לפני הכל שם נרדף לאתר שליפקין עורך, שאמור – על אף שנדמה שאיש מהמוכתרים של הבצה הזאת כבר לא זוכר את זה – לסקר ממרחק ובלי משוא פנים את המתרחש בשכונה הספורטיבית, ותחת זאת בוחר להפוך אותה לאגף פרטי בבלוק המוזנח שלו, שמנהלת בעלת בית אחת בלבד.
ברקוביץ' הוא רק בובה ממוכנת אחת בחנות הצעצועים הגדולה של one. בובה שמתאימה בדיוק לילד היחיד בחדר, שחוקי האתיקה זרים לו, והחוק היחיד שמנחה אותו הוא יאללה-בלגן, גם אם הבובה היקרה ללבו תישבר בסוף
נהוג להצביע על הזליגות בין "דעה" ל"ידיעה" כעל אחת המחלות העיקריות של התקשורת בכל מקום ובכל תחום. one לקח את אזור הדמדומים הזה צעד ענק אחד קדימה: במקום ידיעות – הוא עוסק רוב הזמן במשיכה גלויה ועזה בחוטים של מסוקריו, הפצת שמועות מכוונת שנועדה להשפיע ישירות על מפת הספורט המקומית, המלכת מקורבים תוך הבלטה או העלמה של מעשיהם, הכל בהתאם לאינטרס התורן, שימוש בוטה ברכילות, שמועות וחלקי אמיתות כדי ליצור מציאות, ואז "לסקר" אותה בגלגול עיניים.
המונח המקצועי "דעות", או "פרשנות", הפך ב-one לתעשייה שלמה של מאמרים-מטעם, שכל מטרתם להטות את השדה הספורטיבי בהתאם לצרכיהם. ברקוביץ' הוא רק בובה ממוכנת אחת בחנות הצעצועים הגדולה של one. בובה שמתאימה בדיוק לילד היחיד בחדר, שחוקי האתיקה זרים לו, והחוק היחיד שמנחה אותו הוא יאללה-בלגן, גם אם הבובה היקרה ללבו תישבר בסוף.
השיטה של one, ויש לחזור ולומר זאת שוב ושוב, מרעילה את תקשורת הספורט כולה. one מסמן בכל פעם מחדש רף שנדמה שאין נמוך ממנו, ואז קובע אחד חדש. one גורר עיתונאים מכלי תקשורת אחרים, שלא בטובתם, לסיקורים מוטים שנשענים בין היתר על ה"מידע" שהוא יוצר ומעוות, ולמשחקי בוץ שמעמיקים את הבוז העמוק והחשדנות של אוהדי הספורט, שעבורם, לכאורה, מתקיימת החגיגה המסוכסכת הזאת.
ומה חושב עמיר פלג
עמיר פלג (צילום מסך)
כדאי לקרוא בתשומת לב את הטורים הביקורתיים מאוד של עמיר פלג ב"ידיעות אחרונות" על התנהלותם ופטפוטיהם של אנשי ספורט. ביום חמישי השבוע (22.1.15) כתב פלג על ניגודי האינטרסים של ארז אדלשטיין כפרשן, במקביל לעבודתו כמאמן נבחרת הכדורסל. נושא ראוי וחשוב.
מצד שני, כדאי גם לשים לב על מי פלג אינו כותב.
אייל ברקוביץ' היה עד לא מזמן שיפוד קבוע על הגריל של פלג. לעמיר פלג, תהיו בטוחים, יש הרבה מה לומר ולכתוב על ברקוביץ', שהבטיח בתחילת העונה המון דברים, אבל עזב קבוצה השוקעת לתחתית עם מסרון מכפיש למי שמינה אותו ונתן בו אמון.
אז למה פלג התעלם מהנושא הכי חם השבוע בכדורגל הישראלי, ולא כתב על כך מלה בטורו ביום חמישי? אולי מישהו יברר זאת עם הפאנליסט עמיר פלג בתוכנית "המינהלת" בערוץ one.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il