שחר כהן, שעבדה כרכזת כתבים ב"ישראל היום", תובעת את העיתון בטענה כי פוטרה שלא כדין. כהן פוטרה מהעיתון בהוראת העורך הראשי עמוס רגב, בעקבות דליפתו של נאום לוחמני שנשא במהלך מסיבת יום-ההולדת שלה. לטענת רכזת הכתבים לשעבר, היא אינה אחראית להדלפת סרטון הווידיאו שבו תועד נאומו של רגב. בתביעה, שהוגשה היום (6.4.15) לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב באמצעות עו"ד חנוך ארליך, דורשת כהן פיצויים בסך למעלה מ-150 אלף שקל. תביעתה מצטרפת לזו שהגיש כתב הספורט עמית לוינטל, שפוטר גם הוא מ"ישראל היום" על אותו הרקע.

"מסכת האירועים המתוארת לעיל, אשר כללה השפלה, ביזוי ופגיעה קשה בשמה הטוב על לא עוול בכפה, הכל בשל ציד מכשפות סלקטיבי, שהחל בסרטון אשר התובעת לא צילמה, ולא ביקשה כי יצולם, וכאשר מי שצילם אותו ממשיך בעבודתו כאילו דבר לא אירע, כל אלה מחייבים פיצוי הולם"

לפי כתב התביעה, שרשרת האירועים שהביאו לפיטוריה של כהן החלה ב-7.12.14, באירוע הרמת כוסית לרגל יום-הולדתה שנערך במערכת "ישראל היום" בתל-אביב. במהלך האירוע, נכתב בתביעה, בירך עמוס רגב את התובעת והוסיף "מספר מלים בענייני דיומא: 'אנחנו כנראה לקראת מלחמה, וננצח בה'".

"התובעת לא תיעדה את הדברים, ולא ביקשה מאיש לתעדם. מי שבחר לצלמם על דעת עצמו ומיוזמתו היה כתב דסק החוץ של העיתון, מר אלי לאון, באמצעות מכשיר הטלפון הסלולרי שלו, מיוזמתו ועל דעת עצמו. התובעת אף לא ביקשה העתק מאותו סרטון", נכתב בהמשך (ההדגשה במקור).

שלושה ימים לאחר מכן פירסם כתב "הארץ" אורי משגב את תוכן הצהרותיו של רגב בבלוג שהוא מפעיל באתר העיתון, בצירוף פרשנות אישית. "פרסום זה גרר מחול שדים במערכת העיתון, אשר כלל, בין היתר, דרישה משפילה מן הנתבעת לעבור בדיקת פוליגרף שמא היא זו שמסרה את המידע לעיתון 'הארץ', ולאחר שגם בבדיקה זו לא נמצא כי נפל בה רבב, היא זומנה ל'שימוע' שבו נטען כלפיה כי מעלה באמון הנתבעת, הפרה את נהליה והיא פוטרה מעבודתה. זה הוא הרקע להגשת התובענה דנן", נכתב בכתב התביעה.

"כאן המקום להדגיש כי מר אלי לאון, אשר צילם כאמור והפיץ מיוזמתו את אותו סרטון שהחל את המהומה המתוארת לעיל, מעולם לא זומן לשימוע כלשהו, ומן הסתם גם מעולם לא פוטר. עובדה זו כשלעצמה מלמדת עד כמה חסרת תום-לב היא הנתבעת". לפני כשלושה שבועות, בשיחה עם "העין השביעית", נמנע לאון מלהכחיש כי הוא אכן זה שצילם את נאומו של רגב, אך העדיף שלא למסור תגובה לדברים.

"רק עם הגעתה של התובעת לביתה עם סיום יום העבודה היא גילתה שמר לאון שלח לה את הסרטון באמצעות הרשת החברתית פייסבוק, ולאחר שצפתה בו אז, לראשונה, העבירה אותו לאחיה וכן למספר עובדים בעיתון אשר לא נכחו באירוע, כל זאת מתוך שמחה והערכה עמוקה על כך שהעיתון מוקיר ומכבד אותה לרגל יום-הולדתה. הא ותו לא", נכתב בכתב התביעה.

"התובעת תחזור ותדגיש כי לא העבירה למר משגב, לא במישרין ולא בעקיפין, לא את הסרטון האמור ולא מידע אחר כלשהו, וממילא אין לה כאמור כל היכרות עימו, לא ישירה ולא עקיפה"

"התובעת תחזור ותדגיש כי לא העבירה למר משגב, לא במישרין ולא בעקיפין, לא את הסרטון האמור ולא מידע אחר כלשהו, וממילא אין לה כאמור כל היכרות עימו, לא ישירה ולא עקיפה", נכתב בהמשך. משגב עצמו, בפוסט שפירסם בבלוגו לאחר שנודע על הכוונה לפטר את כהן ולוינטל, הצהיר כי מעולם לא שוחח עם איש מהם.

"בעקבות הדברים האמורים החלה בוקה, מבוקה ומבולקה במערכת העיתון מתוך מטרה למצוא אשם, ולמעשה שעיר לעזאזל כמקור ההדלפה למר משגב. ברור הדבר כי החיפוש היה אחר שעיר לעזאזל ולא אחר האמת, וזאת מן הטעם הפשוט, כאמור לעיל, שכלפי צלם הסרטון, מר לאון, מעולם לא נטען כי 'הפר את נוהלי החברה בנוגע לצילום אירועי החברה', כפי שנטען כלפי התובעת כמפורט להלן, הגם שהוא היחיד שצילם את האירוע, וכאשר הוא מעולם לא זומן לשיחת שימוע וממילא לא פוטר מעבודתו בעיתון.

"לאחר הפרסום ב'הארץ' זומנה תחילה התובעת לשיחה עם העורך הראשי, מר רגב, ועם מנהלה הישיר של התובעת, מר אריאל שמידברג. התובעת סיפרה להם את השתלשלות אירועי היום בדיוק כמתואר לעיל, כיצד הגיעה לידיה הסרטון ומה עשתה עימו. היא סיפרה להם למי העבירה את הסרטון, ולמחרת נזכרה כי בין מקבלי הסרטון היה גם מר עמית לוינטל, כתב הספורט של העיתון, אשר לא הזכירה את שמו קודם לכן, ומיד עידכנה את הממונים עליה בדבר. מתברר כי עובדה זו עוררה את חשדם של מנהלי הנתבעת, והביאה בסופו של דבר לכך שהן התובעת והן מר לוינטל פוטרו מעבודתם אצל הנתבעת".

"כתב התחייבות לשמירת סודיות", מתוך הסכם ההעסקה של כהן, שצורף לכתב התביעה (לחצו להגדלה)

לטענת כהן, לאחר שיחת הבירור דרשו ממנה מנהליה לעבור בדיקת פוליגרף, דרישה שהוצבה גם לעובדים אחרים שנחשדו בהדלפת הסרטון. "על אף שאין עליה כל חובה לעשות כן, ועל אף שלא עשתה דבר וחצי דבר בניגוד לדין או הסכם, הסכימה התובעת לעבור בדיקת פוליגרף, שאף היא תהליך משפיל ומבזה מאין כמוהו, על לא עוול בכפה", נכתב בכתב התביעה. לטענת התובעת, בתום בדיקת הפוליגרף התברר כי לא נפל פגם בהתנהלותה. אף על פי כן, נטען, תוך ימים אחדים זומנה לשימוע בפני רגב ובפני מנהלת משאבי האנוש של "ישראל היום", איילת פליישמן-סטולרו.

בכתב התביעה נטען כי חרף ממצאי בדיקת הפוליגרף, בזימון לשימוע נאמר לכהן כי "הדליפה מידע לגורמים חיצוניים ובכך גרמה נזק לחברה ולתדמיתה והפרה את תנאי העסקתה, לרבות נספח הסודיות הנלווה אליו", כי "מעלה באמון החברה ושל הממונים עליה במסגרת תהליך הבירור של אירוע הדלפת המידע" וכי "הפרה את נוהלי החברה בנוגע לצילום אירועי החברה והפצתם".

"התובעת כמובן כופרת מכל וכל בכל אחת מטענות אלה כלפיה", נכתב בכתב התביעה. "התובעת לא הפרה דבר. התובעת לא הדליפה דבר, ובוודאי שלא 'סודות' כלשהם. נשוב ונזכיר, כי אם קיימים 'נוהלי חברה לצילום אירועי החברה' (דבר שלא היה ידוע לתובעת עד אז, וממילא לא הופר על-ידיה), הרי מי שהפר אותם בריש גלי על דעת עצמו ומיוזמתו, מר אלי ליאון, ממשיך לעבוד בשירות הנתבעת ללא פגע, עובדה המדברת בעד עצמה. כך שעילה לפיטורין בוודאי שאין היא יכולה לשמש".

שיחת השימוע התקיימה ב-23.12.14, כשבועיים לאחר הפרסום הראשון של משגב באתר "הארץ". לפי כתב התביעה, במהלך השיחה שבו נציגי העיתון על "ההאשמות המופרכות" כלפי כהן. "לתובעת כבר ברור היה לאן מובילים הדברים, וכי הנתבעת מחפשת שעיר לעזאזל, במיוחד כאמור לאחר שהנתבעת אוכפת את 'נהליה' העלומים באופן סלקטיבי ביותר", נכתב בתביעה.

"התובעת תטען כי מסכת האירועים המתוארת לעיל, אשר כללה השפלה, ביזוי ופגיעה קשה בשמה הטוב על לא עוול בכפה, הכל בשל ציד מכשפות סלקטיבי, שהחל בסרטון אשר התובעת לא צילמה, ולא ביקשה כי יצולם, וכאשר מי שצילם אותו ממשיך בעבודתו כאילו דבר לא אירע, כל אלה מחייבים פיצוי הולם אשר יגלם הן את נזקה הממוני והן את נזקה הבלתי ממוני של התובעת".

לפיכך תובעת כהן פיצויים בסך 156,669 שקל – בגין פיטוריה הלא חוקיים, לטענתה, ובגין הנזק שנגרם לה ולשמה הטוב. נוסף לכך דורשת כהן מבית-הדין לחייב את "ישראל היום" בתשלום הוצאות המשפט.

טרם הוגש כתב הגנה.

7607-04-15‏