האם שלדון אדלסון רוכש ומשפיע על כלי תקשורת במטרה להילחם בשופטת שדנה בהאשמות בשחיתות כלפי אימפריית ההימורים והמלונאות שלו? כתבי ה"לאס וגאס ריביו ג'ורנל" פרסמו שורת מקרים מחשידה - מיד לאחר שנודע שאדלסון הוא הקונה המסתורי שעומד מאחורי חברת הקש שרכשה את ה"לאס וגאס ריביו ג'ורנל".

כחודש לפני שנודע כי שלדון אדלסון רכש את ה"לאס-וגאס ריביו ג'ורנל" (LVRJ), שלושה כתבים בעיתון קיבלו משימה יוצאת דופן, כך דווח במהלך סוף השבוע ב-LVRJ עצמו. על פי הדיווח, השלושה קיבלו הוראה שהגיעה מהנהלת העיתון, לפיה עליהם להפסיק את כל משימותיהם ולהתחיל לעקוב מקרוב אחר שלושה שופטים במחוז קלארק בנבאדה. נאמר להם כי עליהם להגיע לדיונים בהם יושבים השופטים ולבחון את התנהלותם: האם הם מעורבים בתיקים שהם מנהלים; האם הם באים לבית-המשפט מוכנים או לא; האם הם נוטים לצד כזה או אחר; אפילו לבדוק אם הם מאחרים לדיונים.

אחת משלושת השופטים היא השופטת אליזבת גונזלס, שבימים אלה נידון בפניה תיק אשר עשוי להיות בעל השלכות הרות גורל על אימפריית ההימורים של שלדון אדלסון. התיק האמור נוגע לסטיבן ג'ייקובס, לשעבר מנהל פעילויות חברת לאס-וגאס סנדס במקאו, אשר תבע את חברת ההימורים של אדלסון בטענה כי פוטר לאחר שסירב לשתף פעולה עם המאפיה הסינית. טענות שכאלה, אם יוכחו, עלולות לערער לא רק את האגף הסיני של אימפריית ההימורים של אדלסון, אלא גם את זה האמריקאי, שכן נציבות ההימורים בנבדה דורשת כתנאי לקבלת רישיון הימורים התנהלות עסקית נטולת רבב לא רק במדינה אלא בכל רחבי העולם.

הודעת הרכישה של משפחת אדלסון כפי שפורסמה ב-LVRJ, בצמוד לכתבה העוסקת בזהות הרוכשים (צילום: מתוך חשבון הטוויטר של מולי בול. לחצו להגדלה)

הודעת הרכישה של משפחת אדלסון כפי שפורסמה ב-LVRJ, בצמוד לכתבה העוסקת בזהות הרוכשים (צילום: מתוך חשבון הטוויטר של מולי בול. לחצו להגדלה)

עד כה, השופטת גונזלס לא עשתה חיים קלים לאדלסון ולחברת סאנדס שבשליטתו. לפני שנים אחדות הטילה על החברה קנס בסך 25 אלף דולר כשגילתה שבא-כוחה ניסה להונות את בית-המשפט, ומוקדם יותר השנה הטילה קנס נוסף בסך 250 אלף דולר בגין הסתרת מסמכים. בשנה שעברה דיווח ה-LVRJ כי עו"ד בולט בעיר קיבל הצעה מנציגי אדלסון לפיה יזכה לסיוע כספי אם ייכנס למירוץ להחליף את השופטת גונזלס (נציגי אדלסון סירבו להתייחס לטענה).

כתבי ה-LVRJ הגיעו אל אולמות השופטים וכתבו יחדיו למעלה מ-15 אלף מילים, אולם אלו לא פורסמו בסופו של דבר בעיתון. לא ברור כיצד קרה שזמן קצר לפני מכירת השליטה בעיתון למשפחת אדלסון, הגיעה הוראה לעקוב אחר השופטת שמטפלת בתיק נגד חברת ההימורים שלו.

לפי הכתבה ב-LVRJ, מזכר ששלח סגן עורך העיתון אל שלושת העיתונאים, ובו ההוראה לעקוב אחר השופטים, ציין כי ההוראה התקבלה מבעלי השליטה הקודמים בעיתון, חברת גייטהאוס-מדיה, בניגוד לעמדת הנהלת העיתון ובלי כל הסבר נוסף.

במקביל, כך התברר השבוע, עיתון אחר בבעלות חברת גייטהאוס, היוצא לאור בפלורידה, התבקש אף הוא לחקור את המתרחש במערכת המשפט בלאס-וגאס. עורכו של העיתון סירב לדרישה, הן משום שלא עמדו לרשותו המשאבים והן משום שנראה לו מוזר שצוות עיתונאים מפלורידה מתבקש לחקור את המתרחש בבתי-המשפט של לאס-וגאס, שעה שלרשותה של אותה חברת הוצאה לאור עומד עיתון שלם הממוקם בעיר ההימורים. בחברת גייטהאוס מסרו ל-LVRJ כי פעלו לבדיקת סיפור על בתי המשפט בלאס-וגאס לפני שידעו על הרכישה הצפויה של העיתון בעיר על ידי משפחת אדלסון.

שער ה"לאס-וגאס ריביו ג'ורנל" ובו הכתבה על סימון השופטת במשפט אדלסון (פרט)

שער ה"לאס-וגאס ריביו ג'ורנל" ובו הכתבה על "סימון" השופטת במשפט אדלסון (פרט)

הסיפור הפך מוזר עוד יותר, כשכתבי ה-LVRJ שמו לב שב-30 בנובמבר פרסם עיתון קטן בקונטיקט בשם "ניו-בריטן הראלד", עיתון שאינו שייך לחברת גייטהאוס-מדיה, מאמר ביקורתי ביותר על בתי-משפט המתמחים בנושאים כלכליים, שהתקיף גם הוא את השופטת.

למעלה מרבע מהמאמר, שהחזיק כ-1,900 מילים, הוקדש לביקורת על השופטת גונזלס מלאס-וגאס בגין מה שתואר כהתנהלות "שאינה עקבית ואף סותרת את עצמה" בכל הקשור למשפט של אדלסון. המאמר הביקורתי הבליט נתון אחד מתוך משוב שופטים שנערך בלאס-וגאס ובו קיבלה השופטת גוזנלס ציון נמוך מחלק מהמשיבים, אך התעלם מיתר הנתונים במשוב שנגעו לשופטת. זאת ועוד, המשפט של אדלסון היה אחד מתוך שני משפטים בלבד שצוינו במפורש במאמר. שורת הקרדיט של המאמר הביקורתי נשאה את השם אדוארד קלארקין, שם שהופיע רק פעם אחת נוספת בארכיון ה"ניו-בריטן הראלד", מעל ביקורת על מסעדה פולנית.

ב-LVRJ מדגישים כי אין הוכחות לקשר בין רכישת העיתון על ידי משפחת אדלסון, הבקשה מכתבי העיתון לעקוב מקרוב אחר השופטת גונזלס, הבקשה שהועברה לעיתון נוסף של גייטהאוס-מדיה בפלורידה להתמקד בבתי המשפט של וגאס והמאמר הביקורתי שפורסם בקונטיקט. עם זאת, כשחברת גייטהאוס-מדיה הודיעה לאחרונה לחברי מערכת ה-LVRJ כי העיתון נמכר לחברה חדשה בשם ניוז + מדיה בע"מ, אדם בשם מייקל שרודר הוצג בפני חברי המערכת כמנהל ניוז + מדיה. שרודר, כך התברר מאוחר יותר לעיתונאי ה-LVRJ, הוא הבעלים של חברה בקונטיקט שמפעילה את ה"ניו-בריטן הראלד".

המו"ל של ה-LVRJ, ג'ייסון טיילור, אמר לכתבי העיתון כי משפחת אדלסון הבטיחה לו כי לא יתערבו בתוכן המתפרסם בעיתון. בראיון שהעניק אדלסון לסוכנות הידיעות רויטרס חזר איל ההימורים על ההתחייבות. "הותרנו את הניהול (היומיומי) בידי הבעלים שמהם רכשנו את העיתון", צוטט אדלסון בידיעה. "אין בכוונתו לשכור עורך, הותרנו זאת בידיהם (ההנהלה הנוכחית), נקודה". עם זאת, מיד בהמשך הוסיף אדלסון: "אפשר שניקח כמה מהמאפיינים החיוביים של העיתון הישראלי שלנו ונוסיף אותם, אבל אלה רק הצעות".

* * *

דוגמאות לסיקור של משפחת אדלסון ב"ישראל היום"

* * *

החלטתו של שלדון אדלסון לצעוד את הצעד המשמעותי הראשון בעסקי התקשורת בארה"ב על ידי רכישת ה-LVRJ, נעשתה בצורה עקומה. ניסיון להסתיר את העובדה כי משפחתו היא שרכשה את העיתון עורר את סקרנות העיתונאים לא רק בלאס-וגאס אלא בארה"ב כולה. המחיר הגבוה ששולם עבור העיתון וחמישה שבועונים נוספים (38 מיליון דולר יותר מהערך שלפיו נמכר העיתון לבעליו הקודמים, שקיבל אז רשת של עוד שמונה יומונים ו-65 שבועונים), הפך את הסקרנות לחשד. עם היוודע זהות הרוכשים החלו לעלות סימני שאלה בנוגע למניע.

באופן מעורר השתאות, עד כה מוביל הצוות של ה-LVRJ עצמו את חקירת הרכישה, וזאת על ידי העיתונאים ג'ניפר רוביסון, ג'יימס דה-הייבן, הווארד סטוץ ואריק הארטלי. אם לשפוט לפי הסיקור של העיתון בימים האחרונים, הוא לא צפוי לעשות למשפחת אדלסון חיים קלים במידה שזו תנסה להתערב ולהשפיע על תכניו.

ציוץ שפרסמה ג'ניפר רובינסון, כתבת ה"לאס-וגאס ריביו ג'ורנל", עם פרסום תחקיר שחשף כי משפחת אדלסון היא שרכשה את העיתון

ציוץ שפרסמה ג'ניפר רוביסון, כתבת ה"לאס-וגאס ריביו ג'ורנל", עם פרסום תחקיר שחשף כי משפחת אדלסון היא שרכשה את העיתון

למן הרגע שבו נודע לחברי המערכת ב-LVRJ על מכירת העיתון לבעל שליטה אלמוני, היה ברור להם כי עליהם לפעול לחשוף את זהותו ולפרסמה ברבים. "היינו חייבים להיות אלה שמדווחים על כך", אמר סטוץ ל"הפינגטון פוסט". "לא רצינו לראות את הסיפור ב'לוס-אנג'לס טיימס' או ב'וול סטריט ג'ורנל'", הוסיפה רוביסון. לדבריה, כשלמערכת הגיע מייקל שרודר והבהיר לעיתונאים כי אל להם לדאוג לגבי זהות בעליהם החדש, הם ראו בכך אתגר והחלו לחקור באינטנסיביות את הסיפור. בסופו של דבר, זהות הבעלים פורסמה לראשונה במגזין "פורצ'ן", אך רק משום שב-LVRJ חיכו לאישור מיוחד של המו"ל לפרסום הסיפור שהכינו.

עבור כתב ה-LVRJ דה-הייבן, הסיוע בחשיפת הרוכש החדש היא מעין מתנת פרידה לחבריו לעיתון. עוד קודם לרכישה החליט לעבור לכתוב בעיתון אחר. במכתב ששיגר לחבריו למערכת הילל את מקצועיותם. "המקום הזה הוא מקלט לעיתונות אמיתית", כתב להם, "בעולם שבו מערכות העיתונים ממשיכות להצטמצם והאפשרויות ל'תוכן שיווקי' ממשיכות להתפתח, אתם יצרתם בית גידול משגשג לעיתונאים ועורכים שאינם מתרפסים בפני מפרסמים ואינם חוששים לערער את המצב הקיים".

סגן עורך ה-LVRJ, ג'יימס רייט, אמר ל"הפינגטון פוסט" כי הוא מקווה ש"מר אדלסון מבין שמה שרכש אינו שלוחה של משרד יחסי הציבור שלו, אלא קבוצת עיתונאים בעלי מחשבה עצמאית למדי, אשר לא הולכים להסכים לקבל 'לא' כתשובה, לא מתכוונים להיכנע, ויעמדו על עקרונות האתיקה של המקצוע שלנו".