מאות ישראלים ועובדים זרים קמו בבוקר החג ומצאו עצמם חטופים בעזה, אחרי טבח שערכו חוטפיהם הפלסטינים בבני משפחותיהם וקהילותיהם. חצי שנה חלפה והיום מתכונן עם ישראל לחגוג עוד חג, החג הבא בלוח השנה העברי. עשרות מאותם חטופים עדיין בשבי, לא ידוע כמה מהם בחיים.

ישראל נמצאת עדיין במלחמה, שרק הולכת ומחריפה. בסכנת בידוד בינלאומי הולך וגובר. עתיד משחיר של איומים כלכליים ושסע פנימי שמפלגת השלטון והעומד בראשה עושים כל שביכולתם להעמיק. סוגיית החטופים בעזה היא רק אחד הנושאים הבוערים על סדר היום הישראלי, אבל היא מתמצתת מצרך במחסור, לאור השנאה הפנימית ההולכת וגוברת וההרג העצום שאנחנו מבצעים בפלסטינים: סולידריות לאומית ואנושיות פשוטה.

שערי העיתונים מציגים גישות שונות. יש מי שמתעקש להדגיש את קיומם של ישראלים חטופים בעזה דווקא בחג החירות, תוך התעכבות על המשמעויות הסמליות והמטענים הרגשיים. יש מי שפונה לרציונאל ומדגיש את המחיר הלאומי שיש לשלם עבור החזרת החטופים. יש מי שמסתפק במחווה סמלית. ויש מי שמתעלמים כליל.

החטופים

העיתון הנותן את הבולטות הגדולה ביותר לחטופים בעזה הוא "ידיעות אחרונות", בשער ובתוך הגליון והמוספים. רוב שער העיתון, בגרסת "סדין" רחבה, מוקדש לצילומי החטופים. במרכזם מודפסת הכותרת הראשית: "זה לא חג חירות בלעדיהם. 199 ימים, 133 חטופים, כמה מהם עוד אפשר להציל?", המובילה למאמר של נחום ברנע, לשעבר בכיר עיתונאי ישראל.

"איך נשיר 'עבדים היינו, עתה בני-חורין', כשהם עבדים ואנחנו חסרי אונים לחלץ אותם מהשבי", נכתב בתמצית הטור המתפרסמת על שער העיתון, "בכל דור ודור, אומרת ההגדה, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. השנה מתבקש לומר: כל אדם חייב לראות את עצמו כאילו הוא חטוף בעזה. הפסח הזה הוא חג חירות ללא חירות".

גם "הארץ" מעמיד את חורבן חייהם של החטופים על ראש שמחתו. התמונה הראשית על השער היא של סטלה ינאי, מהחטופות ששוחררו מהשבי. התמונה מפנה לכתבה של רן שמעוני וליזה רוזובסקי: "החטופות ששבו לישראל לא מרגישות שיצאו לחירות". הכותרת הראשית מובילה לסקירה של הפרשן הצבאי עמוס הראל: "ישראל תידרש לבחור: החטופים או המלחמה".

"כמעט בכל פגישה עם בכירים במערכת הביטחון, אפשר לשמוע הודאה כנה בשלוש מסקנות: לא ניצחנו (חלקם יוסיפו: עדיין), אין פתרון בלי דריסת רגל לרשות הפלסטינית בעזה וחוסר המעש המדיני מבזבז את ההישגים הצבאיים", כותב הראל, "[...] אם ישראל עדיין רוצה לחלץ את כל החטופים החיים, בטרם ימותו עוד מהם בתנאי השבי הקשים או יירצחו בידי חמאס, היא תצטרך לשקול פתרון חליפי: לחתוך הפסדים, להכריז על סיום המלחמה ולצאת מן הרצועה".

הכותרת הראשית של ה"ג'רוזלם פוסט" היא "200 יום בשבי: שלח את עמי!". "איך זה יכול להיות - תחינה של אם", נכתב מעל לטור של רחל גולדברג פולין, שבנה חטוף בעזה, ומן הצד השני כותרת "נתניהו רומז על מבצע ברפיח, נשבע לשחרר את החטופים". התמונה הראשית היא של "לוח מודעות בתל-אביב נושא את תמונותיהם של 133 חטופים בעזה, גורלם אינו ידוע". מתחת לה תמצית טור של יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, עבש כמצה כמיטב המסורת.

ב"מעריב" מוסף החג נפתח במספר עמודים המוקדשים לראיונות עם בני משפחות החטופים, אולם שער העיתון מופקע כולו לתצלום קלוז-אפ של מגישת מהדורת החדשות של ערוץ 14, כלי התקשורת המרכזי שמשרת את מסע התעמולה של נתניהו נגד משפחות החטופים. על שער העיתון, החטופים נדחסים לרצועה בחלק העליון ("הכסא עדיין ריק") המפנה לראיונות במוסף.

ב"ישראל היום" צריך להתאמץ עוד יותר כדי להיזכר שבעזה ישנם ישראלים חטופים. שער העיתון נתפס ברובו על-ידי תצלום של "שולחן ליל סדר בבית חרב בבארי", ועליו הכיתוב "מה נשתנה?". כותרת ראשית תמוהה אפילו בסטנדרטים של "ישראל היום". החטופים, והמפונים, מוזכרים בתוך כותרת המשנה ובאחת ההפניות על השער (למאמר של הרב הראשי לאו).

החרדים

בשערי העיתונים החרדים אין כותרות המביעות סולידריות עם החטופים. האתוס המעצב של החברה החרדית הוא של היבדלות מהחברה הישראלית (והעולם בכלל), והיחס של העיתונות החרדית אליה נע לרוב בין שנאה גלויה ומוצהרת לבוז מתנשא. בהתאם, ההתייחסות היחידה על שערי העיתונים ל"אחים" הנתונים בשבייה היא בציטוט פרסום ב"דיילי מייל" הבריטי לפיו רק 40 מהחטופים נותרו בחיים ("יתד נאמן", "המבשר").

ב"הפלס" גם זה אין. "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם", נכתב ברצועה במעלה שער העיתון, היוצא לאור על-ידי הפלג הקנאי במיינסטרים החרדי. אם חשבתם שמדובר בהתייחסות לאיום הרב-חזיתי בהשמדת ישראל על-ידי אויביה, כנראה שטעיתם. "כרזות מחאה רבות הוצבו בראש חוצות והביעו את המאבק הנחוש בגזירת השמד", נכתב בכותרת על השער. "גזירת השמד" היא, כמובן, הפנטזיה שהציבור החרדי יצטרף לנשיאה בעול ההגנה על מדינת ישראל משמד אמיתי.

מאמר המערכת גוער בהנהגה החרדית שהיא נרפית ומפחדת להתעמת עם השלטון הישראלי ("הפלס" הוא העיתון של פורשי "יתד נאמן", המשרתים את העסקנים שפרשו מאגודת-ישראל, שהיא חלק בלתי נפרד מהשלטון הישראלי). הנה, כותבים עורכי "הפלס", בעבר פחדה העיתונות החרדית המפלגתית להדפיס גילוי דעת של רבנים נגד שירות לאומי לבנות מחשש ל"סרבנות קולקטיבית" שתגרור סנקציות שלטוניות, וכעת ישנה "סרבנות קולקטיבית" והשמיים לא נופלים.

לקינוח משווה מאמר המערכת של "הפלס" את השלטון הישראלי לכלב ("אם לעבודת אלילים, את וכלבא שווין"). פאן פאקט: בעבר, כשכתבו זאת (בין היתר) על הפעיל יואב ללום, חויבו לשלם לו פיצוי עתק.

שתי ידיעות ב"הפלס", ערב פסח, 22.4.24

הצביעות של העסקונה החרדית מומחשת באופן מבחיל בהמשך הגיליון, שם בראש עמוד 7 מדווח "י. גפן" על "המאבק הנחוש נגד גזירת השמד", כלומר הגיוס  לצה"ל, ובראש עמוד 8 מתפרסם דיווח של "נ. הכהן" על פעולות צה"ל בגדה: "עשרה מחבלים חוסלו בטול כרם". מי חיסל? איך חוסלו? האם יהוה שלח ידו מבני-ברק והיכה בהם בש"ס עוז והדר מהדורת חתנים עם חידושי המהרש"א? "במהלך המבצע בנור א-שמס נפצעו שמונה חיילים ושוטר מג"ב באורח קל ובינוני", מדווח "הפלס" ביובש על נציגי שלטון הכלבים.

כדי להשלים את התמונה, הידיעה הבאה בעמוד ("א. צוקר") היא על כתב אישום שהוגש נגד אחותו של מנהיג חמאס הנייה "בגין עבירת הזדהות עם טרור והסתה". כנראה שלא כינתה את מדינת ישראל שלטון כלבים בעל מזימות השמדה, אחרת לא היו עושים לה כלום.

ההון

לא רק דפי המערכת, גם בין העמודים המוקדשים לפרסומות ומודעות יש מי שרוכשים מקום כדי להזכיר את החטופים בעזה. ויש מי שמשתמשים בהם כדי לקדם את עצמם.

מודעה של בנק מזרחי-טפחות, 22.4.24

בנק מזרחי טפחות משתמש בעובדה שישראלים נחטפו לעזה כסלוגן במסע הפרסום המתמשך שלו, שבמרכזו הטענה כי הבנק מציע שירותים אנושיים יותר משאר הבנקים (ככל הנראה - בשל הפיגור הטכנולוגי של הבנק במעבר לשירותים דיגיטליים).

על מודעה המתפרסמת על שני עמודים, לצד דברי הלל עצמיים ודמויותיהם של השחקנים המפרסמים את הבנק, מודפס בענק סמל החטופים (עניבה צהובה) והסלוגן "בני אדם לפני הכול" עם מספר הטלפון של שירות הלקוחות של הבנק.

אפשר ממש לשמוע את גלגלי השיניים של הפרסומאים (משרד הפרסום: ראובני פרידן) חורקים לקראת גליונות החג. חטופים - סולידריות - אנושיות - פקידה בבנק במקום תקליט בטלפון - מדוע איני מרגיש יותר דבר? - איפה הקוק - מתי אוכלים צהריים - הכי חשוב איפה.

חדשות

"מקור מדיני: המגעים לעסקת חטופים נתונים במשבר עמוק, לא ברור איך אפשר לקדם אותם במצב הנוכחי", נכתב בכותרת דיווח של יהונתן ליס וג'קי חורי ב"הארץ".

זרים

ב"ידיעות אחרונות", אחד מהסיפורים הרבים המוקדשים לחטופים ולנפגעים של טבח ה-7.10 עוסק בקורבנות הנשכחים: עובדים ואזרחים זרים. אבנר בורוכוב מדווח מטנזניה על יוזמה של נערים ישראלים להקמת ספרייה על שמו של קרלוס מטנגה, סטודנט לחקלאות שנרצח בניר עוז.

נתניהו

ב"גלובס" מראיינת הילה ויסברג את יוג'ין קנדל, "יו"ר מכון Rise ויו"ר הבורסה לניירות ערך": "חשוב לו להעביר מסר חד-משמעי: אם ישראל וממשלתה לא
ישנו כיוון בהקדם, הכלכלה תקרוס, והמדינה עמה", כותבת ויסברג. בכך מצטרף קנדל, לשעבר יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה ומהיועצים הקרובים לנתניהו (הזכור במיוחד במאבקו לשימור מונופול הגז), לשורת מקורבי נתניהו המזהים בהמשך שלטונו סכנה קיומית.

"נעשינו יותר עשירים בזכות ההייטק, ומאוד שיבחנו את עצמנו על כך. כל זאת, כשבפועל, אנחנו הולכים לכיוון לא טוב", מצטטת ויסברג את קנדל, "הממשלות של השנים האחרונות הרדימו אותנו. אתה רדום ואתה שט בנהר לכיוון של מפל ואתה לא שם לב. למה אני חושב שהקואליציה הנוכחית היא בהשגחה עליונה? כי עם הקמתה היא התנהלה בכזו ברוטליות ואי התחשבות בשום דבר אחר, שהיא למעשה העירה את רוב אזרחי ישראל שאמרו רק רגע, אנחנו חשבנו שאנחנו
חיים במדינה אחת, ופתאום מתברר לנו שאנחנו חיים במדינה אחרת. צריך להתעורר. ב'עסקים כרגיל' אי אפשר להמשיך".

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם מאמר של רז נזרי, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הקורא להסדר טיעון שיסיים את משפט נתניהו, שהוא לדבריו "הפקק שתוקע את המדינה". נזרי מפרט מה לדעתו צריכים להיות פרטי אותו הסדר, ובראשם "התחייבות ברורה של נתניהו לסיים את כהונתו בטווח של תשעה חודשים". מה עוד? "הרשעה בהפרת אמונים, מחיקת האישום בתיק 2000 ובסעיף השוחד ב-4000". בעיתון לא מציינים אם ההתחייבות היא לסיום הכהונה הנוכחית או בכלל. בעיתון גם לא מזכירים ש"תיק 2000" אותו ממליץ נזרי לגנוז, הוא התיק בו נאשם המו"ל והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, בשוחד לנתניהו.

אלו שלמטה זוכרים

"היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה החליטה לסגור את תיק החקירה נגד ח"כ אלמוג כהן (עוצמה יהודית) שנחשד בתקיפה של שלושה בדואים בנסיבות מחמירות", כותב ג'וש בריינר ב"הארץ", "כהן תועד בנובמבר 2013 יחד עם שוטרים אחרים במהלך מעצר של שלושה תושבי רהט שחיכו להסעה לאחר הפגנה ביישוב חורה נגד תוכנית להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב". לאחר ההודעה אמר כהן "איני מתנצל או מצטער על דבר".

"השלושה – אב ושני בניו – הגישו תלונה למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) שבה טענו כי 15-10 שוטרים חבושים בקסדות ולבושים באפודי מגן התנפלו עליהם, הכו אותם באגרופים ובמקלות, גררו אותם על הרצפה, אזקו את ידיהם והכו אותם במפשעה. עוד טענו בתלונה כי שוטר השתין על פניו של אחד העצורים, וכי עצור אחר ששכב כפות נפגע מרימון שהושלך אליו", כותב בריינר.

"מח"ש פתחה בחקירה בעקבות התלונות, ואף חקרה שני שוטרים, אולם התיק נסגר לאחר שהחוקרים לא הצליחו לזהות מי היו השוטרים המעורבים בתקיפה, בין השאר משום שחבשו קסדות. באוקטובר 2022 היה זה ח"כ כהן שקשר את עצמו לתקרית, כשפרסם פוסט בפייסבוק לקראת הבחירות לכנסת ובו תמונה של שלושת המתלוננים כפותים על הקרקע, כששני שוטרים רוכנים על גבו של אחד מהם. לצד התמונה כתב כהן: 'אלו שלמטה זוכרים מה עשיתי בצבא...', והוסיף קריצה".

"בישראל זעמו אתמול על הפרסומים בנוגע לכוונות ארה"ב להטיל סנקציות על גדוד נצח יהודה בשל פגיעה בפלסטינים", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של יואב זיתון ואיתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות", "דובר צה"ל: 'לוחמי הגדוד שומרים על עקרונות הדין הבינלאומי'. מומחה בתחום: 'מהלך תקדימי מצד בעלת ברית, הכוח הצה"לי הזה זכה לתיאור של מיליציה פרטית המורכבת מנערי גבעות על מדים'".

"לפי מחלקת המדינה", ממשיך הדיווח, "חיילים בגדוד מתנכלים ומבצעים באופן שיטתי הפרת זכויות אדם של פלסטינים בגדה המערבית, ובכך עוברים על 'חוק לייהי' האמריקאי. המשמעות בפועל היא כי ייאסר להעביר לגדוד סיוע צבאי אמריקאי ויימנעו מחייליו ומקציניו לקחת חלק באימונים עם צבא ארה"ב". ב"ידיעות אחרונות" מציינים כי "אם אכן הדבר יקרה, מדובר יהיה בתקדים היסטורי" וכי החיילים יצטרכו להפסיק להשתמש בנשק וכלי התחבורה האמריקאים בהם הם משתמשים כעת.

ב"ידיעות" מצטטים עורך-דין המתמחה בסנקציות אמריקאיות: "הממשל האמריקאי 'סימן' את גדוד נצח יהודה כבר ב-2022 לאחר מעצרו של עמאר עבד אלמג'ר אסעד, פלסטיני בן 80 בעל אזרחות אמריקאית, ועקב מעשי התעללות שבוצעו בו והביאו למותו. מאז יוחסו לגדוד סדרת מעשים פליליים [...] היה זלזול בניסיונות של בני בריתנו לשכנע את הממשלה לעקור את התופעה של מעשי ביזה ואלימות בקרב קומץ קטן של חיילים. אוזלת היד הזו פגעה קשות במוניטין של כלל חיילי צה"ל".

ב"ידיעות אחרונות" לא ממשיכים ועושים קישור לתופעות של ביזה, התעללות והשחתת רכוש המתרחשת בכלל צה"ל במהלך כיבוש רצועת עזה, תופעה כה נרחבת שאילצה את הפרקליטות הצבאית להוציא הודעה מיוחדת הקוראת להפסיקה.

"ישראל היום": מימין - "המוסרי בעולם" 2014; משמאל: "צבא מוסרי", 2015

"ההודעה על כך שהאמריקנים שוקלים להטיל סנקציות על גדוד נצח יהודה התקבלה ביחידה בהלם מוחלט", פותח חנן גרינווד את הדיווח שלו ב"ישראל היום". אפשר להאמין לגרינווד ולמי שהוא מסתמך עליו. התקשורת הישראלית לא מרבה לדווח על אלימות נגד ערבים. גם בדיווח של גרינווד, הוא מתמצת בכמה מילים אירועי התעללות בפלסטינים, ביניהם הריגתו של קשיש, ביופימיזם "אירועים לא פשוטים".

כמה עמודים אחר-כך מתייחס לנושא אריאל כהנא, מהמביכים בעיתונאי ישראל. בסוגיה המורכבת הוא מתייחס באמצעות דרשה עבשה וקריאה לאחדות ("כוחנו באחדותנו"), משל היה גרסה סנילית של יאיר לפיד. האחדות, אם תהיתם, היא לא בהתנגדות לפריעת חוק אלא בהתנגדות לדרישה להפסיק אותה.

לכל אורך הטור מלין כהנא על הישראלים, האמריקאים, האיראנים, כאילו אירועי הסנקציות על מתנחלים, פעילי ימין וכעת גם אולי גם על חיילים, נשאבו מאיזה יקום מקביל הפועל לפי חוקים שאינם ניתנים לתפיסה ביקום שלנו. הוא מזכיר את "האירועים שעליהם התלוננו האמריקאים", וזהו.

איזה אירועים? מה קרה בדיוק? לא ידוע. לפי כהנא מדובר בעלילה אמריקאית על "פשעי מלחמה" ו"השמצות קבועות בתקשורת". למרות שמדובר בטור שכותב עיתונאי ומתפרסם בעיתון, הפרט היחיד בנוגע להתנהלות צבאית לא כשרה הוא "הרג בזקנים". לא, לא מדובר בתיאור של מה שעשו חיילי הנח"ל החרדי, אלא בציטוט ממדרש תורני על מעשי עמלק. כהנא כל כך קהה שהאירוניה היתה יכולה לעבור מעל ראשו במהירות של כטב"מ איראני ועדיין לא לחשוש משום ניסיון יירוט.

ב"הארץ" מספקים חדשות: "ממשל ביידן בוחן סנקציות על יחידות במשטרה", נכתב בכותרת על שער העיתון. אמיר תיבון ובן סמואלס מדווחים על אזהרות של הממשל האמריקאי "כי אופן הטיפול של הממשלה, הצבא והמשטרה במעשי אלימות נגד אזרחים פלסטינים יחייב את ארה"ב להטיל עיצומים נוספים על אנשי ימין קיצוני בישראל, ואף להרחיב את העיצומים לשורות צה"ל ומשטרת ישראל. אשר למשטרה, שתי יחידות הכפופות לה נבחנות בימים אלו בממשל האמריקאי בהקשר של הפרת זכויות אדם, והן עלולות להצטרף לרשימת הסנקציות בעתיד".

"בכירים בישראל ובארה"ב: הסנקציות האמריקאיות הושפעו מבן גביר וסמוטריץ'", נכתב בכותרת הידיעה עצמה, "לדברי מקור ישראלי, האמריקאים סבורים כי שני השרים מגבים אלימות נגד פלסטינים ושמותיהם צוינו מפורשות בכמה מהשיחות בבית הלבן". לא מן הנמנע שהביון האמריקאי הצליח לרכוש חיבור לאינטרנט ולגלוש בחשבונות הטוויטר של שר האוצר והשר לביטחון לאומי.

"השר בני גנץ שוחח אמש עם בלינקן והתריע בפניו כי ההחלטה המסתמנת בנוגע לסנקציות היא שגיאה שתפגע בלגיטימציה של ישראל בזמן מלחמה, ושאין לה הצדקה משום שלישראל מערכת משפט חזקה עצמאית", מדווחים ב"ידיעות אחרונות". זהו, אין פאנץ'.

ערך או ערכים

מרב סבר מפרסמת ב"ישראל היום" כתבה מעניינת על מפגש בין אייל נווה, ממייסדי ארגון המחאה "אחים לנשק" לבין חגי לובר, אב שכול ומתנחל מבית-אל. "השיחה הסוערת נגמרת במילות אהבה וחיבה הדדיות ובהסכמה להיפגש שוב כדי לשרטט את עתיד מדינת היהודים", מסכמת סבר את הכתבה, שבראשה נדפס ככותרת הציטוט "אחדות אמיתית היא הערך היחיד שחשוב". בין לבין, הפער בין איש מחנה המרכז הציוני לבין איש הימין המתנחלי, נראה ככזה שאינו ניתן לגישור.

במוסף החג של "ידיעות אחרונות" כותב חנוך דאום על "שני חברים מיחידה מסווגת" אותם ביקר בבית חולים לאחר שנפצעו במלחמה, ש"אירועי השנה שקדמה ל-7 באוקטובר גרמו להם להפסיק לדבר" - אחד מהם הפגין נגד ההפיכה המשטרית והשני התנגד למחאה - אולם בשבת השחורה הסתערו שכם על שכם ו"הספיק להם מבט, כך סיפרו לי, מבט אחד בלבד, כדי להבין שלמצב הזה לא יחזרו אף פעם". מה יקרה כשישראל לא תעמוד בפני איום צבאי מוחשי, וממשלתה תחזור לנסות ולשנות את אופיה באופן רדיקלי?

במוסף החג הנוסף של "ידיעות אחרונות" כותבת סמדר שיר על הרופא הבדואי ד"ר טארק אבו-עראר ש"נורה ונקשר לעמוד על ידי מחבלי חמאס" ו"החובש שנולד במשפחה חרדית" משה ויצמן "שחילץ אותו מהמקום, ונפצע אחר כך בעצמו". לצד תמונתם נדפס הכיתוב "אנחנו אחים ישראלים". ציטוט של אבו-עראר.

ב"הארץ" כותב אנשיל פפר על "מכות שהביאה על עצמה ישראל". תחת כותרת הביניים "האחדות המזויפת" כותב פפר: "כניסתם של בני גנץ וגדי אייזנקוט לממשלת חירום היתה כנראה הכרחית כדי להדיר את הימין הקיצוני מתהליך קבלת ההחלטות. הקמת קבינט המלחמה גם הניבה תוצאות חיוביות בדמות בלימת מלחמה כוללת בגבול הצפון וכפיית הסכם הפסקת האש בנובמבר שאפשרה את שחרורם של חלק מבני הערובה. אבל היא סייעה גם להחדרת נרטיב מזויף של אחדות שנועדה בראש ובראשונה לסייע לנתניהו לברוח מאחריות למחדליו.

"סיסמת ה'ביחד ננצח' נוצלה עד מהרה על ידי שופריו להאשמת כל מי שהעז למתוח ביקורת הכרחית בפגיעה ב'אחדות' ובסיוע לאויב בשעת מלחמה. עם הזמן, השקר הזה גם הורחב להאשמת תנועת המחאה שלפני המלחמה ביצירת 'שיח מפלג' ו'החלשת צה"ל' ולהעלמת העובדה שממשלת המחדל היא זו שיצרה את הפילוג בניסיונה להחליש את מערכת המשפט ולמוטט את שלטון החוק. גם לאחר 7 באוקטובר ישראל נשארה חברה שסועה ומקוטבת. הניסיון לכסות על זה בנשיאת שם 'האחדות' לשווא (בעוד נתניהו ממשיך לשסות את שופריו במבקריו) משרת צד אחד – זה שמתחמק מאחריותו למציאות האיומה שיצר".

כלכלה

"הפסח היקר ביותר אי פעם" (כותרת ב"ישראל היום").

ביטחון

"בכוננות עליונה" היא הכותרת הראשית של "מעריב". "בעיצומה של לחימה בצפון ובדרום, כשהעימות מול איראן בשיאו וכשגם המתיחות ביו"ש מגיעה לנקודת רתיחה, עם ישראל יציין היום את חג הפסח באווירה מתוחה מתמיד. אתמול: שורת פיגועים בשטחים; כוחות הביטחון חתמו מבצע בטול כרם, שכלל 14 מחבלים הרוגים. רס"ן דור זימל (27) מאבן יהודה מת מפצעיו לאחר שנפצע מכטב"ם ששוגר מלבנון", נכתב בכותרת המשנה.

ב"ידיעות אחרונות" הדיווח על כוננות מוגברת לקראת החג מופיע בעמוד 4, ללא אזכור בשער.

ב"ישראל היום" לא מקדישים דיווח לכוננות הביטחונית ערב החג.

עם חברים כאלה

מודעה ב"ישראל היום", 22.4.24

ענייני תקשורת

ערוץ החדשות של ישראל. ב"מעריב" מראיינים את מגי טביבי. מגישת המהדורה המרכזית של ערוץ 14 מספרת כי ב-7.10 התעדכנה באירועים מאחיה שגלש ברשתות החברתיות ("לא הייתי עם הטלפון"). המראיינת, מיקי לוין, לא חוסכת שאלות ביקורתיות מהמרואיינת, שהודפת אותן בתשובות טפלון חלולות שמוכיחות כי היא אכן ראויה להחליף את יונית לוי.

מספרים. ב"הפלס" מדווחים כי בית הנבחרים האמריקאי אישר חבילת סיוע בסך 26.4 מיליארד דולר לישראל. בפועל, רק כ-14 מיליארד דולר הם כספי סיוע לישראל. כ-9 מיליארד הם לרשות הפלסטינית והשאר מיועדים לפעילות אמריקאית צבאית באיזור.