"מלה של בוקר" הוא הלוגו המוצמד מדי פעם לדיווח של משה בוקר, כתב הכדורגל של ספורט "הארץ". בז'רגון העממי, "מלה שלי" משמעה סמוך עלי, אח שלי, אני אומר לך את האמת דוגרי בפנים, והמלה שלי היא המלה האחרונה. הלוגו הזה אמנם לא הוצמד השבוע לכתבה בחתימתו של בוקר, "שרת הספורט נגד העתיד של אבי לוזון" (יום ראשון, 30.6.13), וחבל: הכתבה היא תמצית האירוניה הטמונה בלוגו שכזה.
בוקר מזוהה כעיתונאי חצר של אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל. את המעמד הזה הוא מטפח שנים באין מפריע. הכתבה האחרונה היא מיצוי מהותו של הכתב-מטעם הזה: בליל של קונספירציות מגובות בציטוטים של עלומי שם, מסרים בריוניים ומאיימים כלפי שרת הספורט, ריח של נקמנות שעולה מכל שורה – וכל זה כדי לרפד, לשמן, לחזק ולהגן על "העתיד של אבי לוזון". שהרי לא רק נגד האיש השנוי במחלוקת עצמו נלחמת לבנת, לפי בוקר, אלא נגד עתידו ממש, בבחינת חסם בדרכו לשמים-הם-הגבול.
הכתבה ב"הארץ"
הכתבה נפתחה בהאשמת השרה לבנת בצביעות והתחסדות, שלא לומר ניצול תמימותו וחביבותו של יו"ר ההתאחדות: במפגשים שלה עם לוזון יש "לחיצות ידיים והרבה חיוכים", אלא שאלה, חושף בוקר, הם רק למראית עין. ולראיה: השרה בחרה להיעדר ממשחק הנבחרות הצעירות בין ישראל לאנגליה על אף שהבטיחה לבוא ונשמר לה מקום של כבוד. בוקר גם יודע למה: "לבנת בהחלט היתה עסוקה. לאחרונה קיימה פגישות רבות עם גורמים בכדורגל הישראלי בניסיון לשכנע אותם לעבור מהצד של לוזון לצד שלה".
מכאן לוקח הכתב את קוראיו למסע בנפתולי תככים שכל מטרתם היא קנוניה נגד לוזון. המזימה נרקחת בין שרת הספורט לבין הספורטוטו, הגוף השולט על ברז הכספים הראשי של קבוצות הכדורגל. תמצית מעלליה של לבנת: פגישות עם בכירים בעולם הכדורגל כדי שישכנעו את לוזון לפרוש או כדי לשכנע אותם להתבטא נגדו, חיפוש סעיף מתאים בדו"ח זליכה (שהמליץ על שינויים במבנה הכדורגל) שיאפשר את הדחתו, ונסיונות לסכל הסכם שיווקי בין מינהלת הליגה לטוטו, לאותה מטרה.
בכתבה מצוטטים בכירים בעולם הכדורגל. אחד מהם, בעילום שם, אמר: "השרה לבנת מוכיחה בדיוק למה הציבור לא מעריך את הפוליטיקאים. מצד אחד היא מחייכת עם לוזון, משבחת אותו בכל הזדמנות, ורגע אחרי שהיא יוצאת מהאולם היא ממשיכה לקיים פגישות כדי לנסות להעביר כוחות מלוזון אליה".
הבכיר גם שיגר ללבנת מסר מאיים: "עד עכשיו לוזון ישב בשקט ונתן לה הרבה כבוד. ביום שיפשיל שרוולים ויחליט שהגיע הזמן לצאת למלחמה, אני חושב שרבים, כולל השרה, יחטפו אש כואבת מאוד".
בהמשך פירט בוקר אילו סעיפים בדו"ח זליכה רוצה לבנת לנצל נגד לוזון, וגם כאן נמצא גורם עלום-שם שהפריך אותם, לימד סניגוריה על התנהלותו של יו"ר ההתאחדות ושלח נזיפה חמורה: "לפני שהשרה מנסה להפעיל לחץ על לוזון, שתדאג שהממשלה שהיא חברה בה תיישם את מסקנות הוועדות הרבות שהוקמו. זו חוצפה שאין לה אח ורע".
מכאן הפליג בוקר בשבחי לוזון, שהצליח להביא להתאחדות הכנסות שיא מגורמים שונים, מה שמחזק את הטענה כי "העילה היא מאבק אישי נגדו". עכשיו הגיע תורו של מליץ יושר נוסף, חבר הנהלת ההתאחדות, שלמה סופר, שגויס על-ידי כתב "הארץ" כדי להטיף ללבנת. סופר סבור שהשרה צריכה להעניק ללוזון את "אות יקיר משרד הספורט", "משתגע מאיפה החוצפה של לבנת והטוטו לבקר אותו" (את לוזון), ועובר לניתוח אישיות: "השרה אומרת שצריך יו"ר עם כישורים. עם כל הכבוד, איזה כישורים יש לה להיות שרה?". וטאץ' נוסף לנאומו של ג'ון בריון – עוד איום בוטה: "אם המטרה של השרה היא להזיז את לוזון מתפקידו, הוא יזיז אותה הרבה לפני".
רגע לפני סיום הכתבה שיגר בוקר לעבר לבנת את נשק יום הדין: גורם פוליטי בכיר, כך כתב, נפגש עם לוזון ועידכן אותו בהתנהלותה של שרת הספורט. אם יתברר שיש בכך ממש, המשיך בוקר, ההתאחדות תפנה למבקר המדינה ותגיש לו את החומר. זה בערך הרגע שבו לבנת אמורה להפנים את האיומים הרבים ולחדול לאלתר מלחתור תחת יקיר "ספורט הארץ".
לא מובן איך אושרה לפרסום כתבה כה מגמתית. קרוב ל-1,000 מלה בלי שום שיחה עם מקורבי לבנת, ללא ניסיון לאזן מעט או להסביר מדוע השרה (ולבטח גם רבים מהקוראים) כה להוטה להיפטר מלוזון. ה"איזון" היחיד שהכתבה הציעה נמצא במשפט אחד עלוב: "בתגובה לפניית 'ספורט הארץ' מסרה דוברת השרה כי לא ניתן לאתר אותה עד סגירת הגיליון". ככה זה בעיתון עם הדדליין הקצר ביותר בארץ. ומה עם תגובה מלוזון? בעצם אין צורך. בוקר דיבר מגרונו מההתחלה ועד הסוף.
עורך ספורט "הארץ" לשעבר, שלומי ברזל
בוקר לא היה יכול להפוך את הלקקנות לאבי לוזון לאמנות אלמלא קיבל גיבוי מהעורך. שלומי ברזל ערך את "ספורט הארץ" כחמש שנים. מדור ספורט טוב, עם סרח עודף אחד, שלא פעם נראה כמהדורה אנינה של פרסומים רשמיים ויחצניים של ההתאחדות לכדורגל ושל לוזון.
בתקשורת הספורט אפשר למצוא עוד כמה כתבי כדורגל שהפכו עצמם מרצון לדוברי ההתאחדות והעומד בראשה, אלא שבוקר עולה על כולם. חיפוש באתר "הארץ" תחת המלים "משה בוקר אבי לוזון" יניב רשימה מפוארת של פרסומים מפרגנים ומתחנפים לאיש ולאגדה. לא מלה רעה, לא ביקורת, לא תחקיר. כל טקסט – בונבוניירה ללוזון.
אחד השיאים היה טור מאת ברזל, שהעניק הכשר למינויו של האחיין גיא לוזון למאמן הנבחרת הצעירה. אלמלא היה העיתון מרחוב שוקן בתחתית רשימת מדורי הספורט הנקראים, אפשר היה לצמצם את מחלקת הדוברות בהתאחדות, שבתקופת לוזון גדלה משמעותית והתמלאה בעיתונאים ועורכים שחצו את הקווים.
יכול להיות שברזל האמין שלוזון יו"ר מוצלח, טלית שכולה תכלת. הוא בוודאי משוכנע שכל הפרסומים של בוקר על אודות לוזון, שאותם אישר כעורך, נכתבו ביושר, במקצועיות ומתוך אמונה בפועלו של האיש. הוא יציג הוכחות שעיתונו גם תקף את לוזון, ע"ע הטורים השנונים שכתב מדי פעם אלון עידן.
ברזל, שסיים את תפקידו בעיתון לפני כחודש, לא נאלץ להתייבש בשוק העבודה. בימים הקרובים הוא מתחיל דרך חדשה – ראש מערך הדוברות של ההתאחדות לכדורגל, במקום אמיר אפרת, לשעבר עורך הספורט של "ידיעות אחרונות". הנדוניה שמגיש ברזל ללוזון, עם כניסתו לתפקיד, היא הפרסום של בוקר ברוח קול-הרעם-מקהיר. על הכתבה הבזיונית מהשבוע אחראי אמנם העורך החדש, אייל גיל, אבל ברזל הכשיר את הקרקע. אם גיל לא יעצור את התופעה, ברזל בכובעו החדש יוכל לסמן את "הארץ" כשטח כבוש. בוקר, מצדו, יזכה למקור חם נוסף בהתאחדות, ידידותי במיוחד. החיים דבש.
ובינתיים, מעברו השני של המתרס
אם אבי לוזון היה מצליח למנות לדובר-העל של ההתאחדות את עמיר פלג מ"ידיעות אחרונות" ו-ynet, הוא היה משתיק את מקור הרעש העיקרי שממרר את חייו מדי שבוע. מי שנחלץ מנחת טוריו של פלג הוא אורי שילה, שעזב בשבוע שעבר את תפקיד מנכ"ל ההתאחדות. בראיון פרידה לערוץ הספורט נשאל שילה על העיתונאים שהדביקו לו לאחרונה את הכינויים "נושא כליו של לוזון" ו"פודל". שילה אמר אין מדובר בכמה עיתונים; "יש אחד שמתמחה בזה".
אורי שילה עונה למבקרים (צילום מסך: ההתאחדות לכדורגל)
שילה הוסיף שצריך לדעת להתמודד עם הביקורת, אלא שבדצמבר האחרון לא התאפק והגיב לפלג בדף הפייסבוק של ההתאחדות. כמה מהקוראים תקפו אותו חזרה, וכעבור זמן מה נמחק הסטטוס. באתר ההתאחדות עוד ניתן למצוא עקבות לאותה תקרית: "אורי שילה החליט להוריד את העניבה ולענות למבקרים".
בקטנה
את הידיעה הבאה יהיה קשה למצוא ב-one ובערוץ הספורט. ב"גלובס" פורסם כי ההתאחדות עשויה להעמיד לדין את אייל ברקוביץ' מאחר שלקח לכיסו כסף כתוצאה מ-20 העברות של שחקנים מבית-הספר שבבעלותו. בפינת הגילוי הנאות ב"יציע העיתונות" אפשר להוסיף כי חבר הפאנל עשה עסקים עם מכבי תל-אביב, הפועל תל-אביב, מכבי נתניה, רמת-השרון, קריית-שמונה, נצרת-עילית ועוד. כדאי לזכור זאת כשידבר על הקבוצות הללו.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il