כך אמר שר האוצר יאיר לפיד בישיבה של ועדת השרים לענייני יוקר המחיה: "בעשור האחרון (2002–2012) הצמיחה עלתה ביותר מ-24%, אבל השכר הריאלי במשק גדל בפחות מ-2%. מה זה אומר? זה אומר שבמהלך העשור האחרון כל יום מישהו גזר קופון על מעמד הביניים. המונופולים התעשרו יותר, הריכוזיות העשירה את הטייקונים, חברות הענק תפחו, הוועדים הגדולים דאגו למקורביהם, ורק אלה שיצרו את הכסף לא רואים ממנו כלום".
לפיד עצמו דיווח על מה שאמר, כך שאין פה חשש של הוצאה מהקשר או אי-דיוק בציטוט. הוא גם אמר את זה שוב, בראיון אצל צ'רלי רוז. ושוב בנאום בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה, שבו אף הגדיל והוסיף שזה "נתון אחד שאני הולך לישון וקם איתו בלילה". ואז שוב בכנס שדרות: "הנתון שאיתו אני הולך לישון בלילה הוא כי בעשר השנים האחרונות הצמיחה בישראל היתה 26.8%. באותן עשר שנים העלייה בשכר החודשי הריאלי היתה רק 2.1%. במלים אחרות, האנשים שבנו את הכלכלה הישראלית והפכו אותה לסיפור הצלחה – לא הרוויחו מזה כלום".
זו נקודה מרכזית, שלפיד חוזר עליה שוב ושוב, ולטענתו היא מנחה אותו בפעולותיו – הוא הולך איתה לישון וקם איתה.
ובכן, אל תתעלפו. לפיד טועה.
כלומר, שתי העובדות שמצטט לפיד נכונות: התמ"ג לנפש גדל במעט יותר מ-24% והשכר הריאלי הממוצע גדל בפחות מ-2%. אבל הנתונים האלו לחלוטין אינם תומכים בטענה ש"אלה שיצרו את הכסף לא רואים ממנו כלום". תכף נגיע לשאלה החשובה באמת, איפה הסערה בפייסבוק? איפה הממים הלועגים? איפה נהרות ה"נו-עכשיו-אתם-רואים" שמופנים כרגיל כלפי מי שהצביע לאיש והג'ל? או בקיצור: למה דווקא כשלפיד טועה טעות משמעותית באמת – לא בנוגע לשמו של הסוס של דון קישוט, ולא אמירה לא נכונה על מפעל בדרום והקשר שלו לגז, אלא בנוגע לתהליכים הכלכליים הכי חשובים בעשור האחרון – התותחים שותקים?
אבל לפני כן, השאלה החשובה, למה לפיד טועה. הסיבה היא, בקיצור, שבעשור האחרון גדל מאוד שיעור העובדים מכלל אזרחי ישראל (מדובר בשילוב ההשפעות של העובדה שיותר אנשים רוצים לעבוד, ושחלק גדול יותר מהם מוצא עבודה). הנה הגרף:
נתוני הלמ"ס
למה זה משנה? נניח שיש מדינה שבה 200 אנשים, ורק 100 מהם עובדים, בשכר של 1,000 שקל, ואין במדינה הזו בעלי הון. במצב כזה, התמ"ג לנפש במדינה הזו הוא 500 שקל. נניח ששנה אחר-כך כל 200 האנשים בכלכלה הזו עובדים, וכולם מרוויחים אותו שכר שהרוויחו בשנה שעברה: 1,000 שקל. התוצאה של שינוי כזה היא שהתמ"ג לנפש קפץ פי שניים, אך השכר הריאלי הממוצע נותר ללא כל שינוי. כל הגידול בתוצר הלך לכיסיהם של העובדים שיצרו אותו, אבל לפי לפיד, במצב כזה "מי שיצרו את הכסף לא רואים ממנו כלום". אילו המצטרפים החדשים לכוח העבודה היו מרוויחים שכר נמוך יותר, נניח 800 שקל, התמ"ג לנפש היה קופץ ב-80%, בעוד שהשכר הריאלי הממוצע היה יורד ב-10%, למרות שכל העלייה בתמ"ג הלכה לכיסים של מי שייצרו אותה. אפשר רק לנחש מה לפיד היה אומר במצב כזה.
ישראל היא בפירוש לא המדינה הזו (בעיקר כי חל בישראל גם גידול בתוצר לעובד, לא רק בתוצר לנפש), אבל אם לוקחים בחשבון את הגידול המשמעותי ביחס בין מספר העובדים לסך האוכלוסייה בישראל בעשור האחרון, מתברר שמתוך 24% גידול בתוצר לנפש, למעלה ממחצית הלכה לכיסיהם של העובדים. זהו אמנם חלק מעט קטן יותר מהחלק שהלך לכיסיהם של העובדים בעבר, אבל הטענה שאלה שיצרו את הכסף לא רואים ממנו כלום היא מופרכת, אפילו אם מקבלים את ההנחה הלא לגמרי סטנדרטית שרק העובדים יצרו את הכסף (ומכונות, מבנים, כבישים וכו' לא תרמו כלל. תארו לכם את שאגות ה"מרקסיזם" אם יחימוביץ' היתה אומרת דבר דומה).
למעשה, דו"ח מרכז אדוה, שמסתמך על סקרי ההכנסות של הלמ"ס, מצא שההכנסה החציונית הריאלית נטו למשק בית שבראשו שכיר – נתון שלוקח בחשבון, לפחות חלקית, את העובדה שיותר אנשים עובדים (ואת זה ששכר אינו מקור ההכנסה היחיד) – עלתה בין 2002 ל-2010 ב-14%. שוב – חציונית, ריאלית, נטו, 14%. העובדה שבאותן שנים התוצר לנפש גדל הרבה יותר מדאיגה מספיק גם בלי להפוך את ה-14% האלו ל-2% (נתונים על הכנסות חציוניות מתפרסמים באיחור ניכר, ולא ניתן למצוא באתר הלמ"ס עדכונים לנתון שחישבו במרכז אדוה. ההכנסה הריאלית נטו הממוצעת למשק בית עלתה בכמה אחוזים נוספים מאז 2010).
מתוך דו"ח מרכז אדוה, "הרובד הבינוני בישראל – תמונת מצב", ינואר 2013, עמ' 10
ובחזרה לשאלה החשובה: אז למה? איך זה שבאווירה ציבורית שרק מחכה לטעות נוספת של לפיד, שר האוצר יוצא ללא פגע דווקא כשהנקודה המרכזית שלו, זו שהוא הולך לישון איתה בלילה, מבוססת על חוסר הבנה? שתי אפשרויות, שתיהן מטרידות, עולות על הדעת.
אחת היא בורות. הטענה של לפיד נשמעת על פניה סבירה, ובניגוד לשמות של סוסים, אי-אפשר לשאול את גוגל אם היא נכונה או לא. אפילו עיתונאים או בלוגרים טובים במיוחד, ושבימים כתיקונם ינברו במסמכים כדי לגלות שלפיד לא דייק בטענות שלו בנוגע להסכם על הערק עם ה-OECD, לא יוכלו למצוא את המסמך שמראה שלפיד טועה. כדי להבין מה לא בסדר בטענה של לפיד צריך הבנה ברורה של מה בדיוק אומר כל מושג ואיך כל מיני מספרים מחושבים. יכול להיות שחלק גדול, אולי גדול מדי, מהעיתונאים הכלכליים בישראל לא מבין מספיק טוב את הדברים האלו, ולכן לא שם לב לטעות.
האפשרות השנייה היא שלאף אחד לא באמת אכפת מהטעויות של יאיר לפיד, או של כל פוליטיקאי אחר, כשלעצמן, אלא במקרה שהן משרתות את האג'נדה שלו. הבעיה, במלים אחרות, היא לא שלפיד לא מבין את העולם. הבעיה היא שלפיד לא מבין שאנחנו צודקים! כאשר מה שחשוב באמת הוא להראות שחוסר ההבנה היסודי של לפיד הוא חוסר היכולת שלו להבין כמה שאנחנו צודקים, טעויות נמדדות לא בחשיבות האמיתית שלהן, אלא בשאלה עד כמה הן משרתות את האג'נדה של התוקף, או עד כמה הן מוציאות את לפיד אידיוט.
במקרה הנוכחי, השחיקה בשכר בישראל היא אחת האג'נדות המרכזיות אצל לא מעט כותבים (על אף שהיא, במקרה הטוב, לא מנוסחת נכון), כך שהצבעה על הטעות של לפיד באותו נושא אינה משרתת את האג'נדה כמעט של אף אחד.
נכון, הטעות של לפיד היא טעות שכל אחד יכול ליפול בה, אבל לפיד הוא לא כל אחד, הוא שר האוצר, והעובדה ששר האוצר טועה טעות כל-כך גסה חשובה באמת, גם אם הטעות היא לא כיפית, וגם אם היא לא משרתת אג'נדה פופולרית. העובדה שהיא עברה כמעט בלי התייחסות היא כשל שצריך לתסכל כל מי שמקווה לדיון מושכל בבעיות האמיתיות מאוד בחברה הישראלית.