ההגנות שבחוק איסור לשון הרע עומדות לזכות מקימי קבוצת הפייסבוק "אם תרצו תנועה פשיסטית (אז יש)", כך קבע השבוע השופט רפאל יעקובי מבית-המשפט המחוזי בירושלים.

לפני כשלוש שנים הגישה תנועת אם-תרצו תביעת דיבה ודרישה לפיצויים בסך 2.6 מיליון שקל בגין לשון הרע מעצם הקמתה של קבוצה בשם זה. בהמשך תיקנה את כתב התביעה והוסיפה לו שני פרסומים נוספים שהופיעו בדף הפייסבוק של הקבוצה. באחד מהם פנה המפרסם בשאלה אם יוכל לצעוד יחד עם חברי התנועה על אף ש"סבו של אבי לא היה יהודי טהור". בשני נטען כי התנועה פירסמה בעבר קריקטורות נוסח השבועון הנאצי "דר שטירמר".

"אני סבור שמוטב היה להימנע מהגשת התביעה דנן", כתב השופט יעקובי בפתח הכרעתו. "לדעתי רצוי לאפשר את השיח הנובע מן המחלוקות הערכיות והפוליטיות הקיצוניות שבין התובעת לבין הנתבעים ללא הגבלות שאינן הכרחיות, וכפועל יוצא מכך – רצוי שאותו שיח לא יהיה מלווה בתביעות משפטיות. כדי שהשיח יהיה פורה ויאפשר חידוד המחלוקות, ליבונן ואפשרות של השפעה הדדית, רצוי שלא תיתבענה סנקציות גם במקרים של אמירות בוטות מסוימות ברוח אלה שעלו במקרה דנן, כדי שהדברים שייאמרו ושייכתבו לא יהיו 'צמחוניים', 'סטריליים' וחלושי משמעות וכוח".

להורדת הקובץ (PDF, 928KB)

יחד עם זאת, לנוכח העובדה שהתביעה הוגשה, נדרש השופט יעקובי להכריע במחלוקות. השופט יעקובי פסק כי כינוי קבוצת הפייסבוק בשם "אם תרצו תנועה פשיסטית (אז יש)" וכן ההערה בדבר הקריקטורות חוסים תחת ההגנות של חוק איסור לשון הרע. לעומת זאת, השאלה שנשאלה בדבר צעדה לצד אדם שאינו "יהודי טהור" אינה זוכה להגנה כזו.

"את הפרסומים שבהם מדובר אין לראות כתלושים וכמנותקים העומדים ללא הקשר", הסביר השופט יעקובי. "אדרבה, גלוי וברור כי מדובר באמירות של בני-פלוגתא קיצוניים של התובעת, שברצונם להציג נקודות תורפה וסכנות בעמדות שמביעה התובעת ובהתנהלותה. [...] יש לראות את הפרסומים כאומרים וכמזהירים כי נסיון העבר מלמד שדגילה בעקרונות דומים לאלה שבהם דוגלת התובעת, תוך הקצנה של מה שקשור בהם, הביאו לתוצאות רעות וקשות.

"הפרסומים שבהם מדובר הם בגדר הבעת דעה במה שנוגע לתובעת מתוך גישה ביקורתית כנ"ל. המדובר באמירות בדבר סיווגים ואפיונים של התובעת, אשר מעצם טבעם הם בגדר הבעת דעה. לצורך ביקורתם הנתבעים משתמשים, בין היתר, באירוניה ובציניות. על כך יש להוסיף כי הפרסומים נעשו במסגרת קבוצת פייסבוק הפונה מלכתחילה לקהל מסוים. כמו כן, גם מי שאינו נמנה עם אותו קהל, אך נקלע בכל זאת לשיח של אותה קבוצה, משקיף מלכתחילה על החומר שבו באספקלריא המסוימת המתאימה לקבוצות שיח מסוג זה. בסופו של דבר מי שנחשף לפרסומים אלה מודע לכך שהם משקפים את עמדתם של הנתבעים ביחס לתובעת. הוא מודע גם לגבולות הביקורת, כגון שגם האשמת התובעת בפשיזם אינה אומרת שהיא מפעילה טרור רצחני בקשר לכך, או אף דוגלת בהפעלתו".

בשל כך קבע השופט כי הפרסום הראשון (הקמת הקבוצה בשם זה) והפרסום השלישי (ההערה בדבר הקריקטורות) לא חרגו "מתחום הסביר באותן נסיבות", ועל כן יש לראותם כפרסומים שנעשו בתום לב.

השופט יעקובי אף קובע שניתן להגן על האמירות הללו בהגנת "אמת הפרסום". ביחס להקמת הקבוצה פסק כי "אין לראות אמירה זו כמצביעה על זהות מלאה בין עקרונות התובעת לבין הפשיזם על כל רכיביו, אלא רק על קווי דמיון מסוימים לפשיזם ולא מעבר לכך. לקיומם של קווי דמיון מסוימים יש אחיזה בעצם הדגשת הלאומיות על-ידי התובעת". ביחס להערה בדבר הקריקטורות פסק כי "הנתבעים אינם אומרים על התובעת שהיא תנועה נאצית [...] הם רק מצביעים על שימוש במכשיר שבו השתמשה התנועה הנאצית בשעתה (הגחכה באמצעות קריקטורות מסוימות)".

לעומת זאת, ביחס לפרסום שאלה בדבר האפשרות לצעוד במצעד יחד עם חברי תנועת אם-תרצו על אף שדמו של הצועד אינו "יהודי טהור", קבע השופט יעקובי כי ההגנות הקבועות בחוק אינן עומדות לזכות המפרסם. משמעותו של הפרסום, פוסק השופט, "היא שמיוחסת לתובעת דגילה בתורת הגזע הנאצית". השופט יעקובי מסביר כי "הביטוי 'יהודי טהור' והאזכור הבין-דורי (סבו של אבי) שבשאלה הרטורית הנכללת בפרסום זה הם חד-משמעיים במובן זה".

"[...] גם גישה ליברלית כלפי הביקורת של הנתבעים על התובעת (אשר נמצא כי תוכל לשמש כהגנה ביחס לפרסום הראשון ולפרסום השלישי) אינה מצדיקה בשום אופן הגנה על החריגה הבוטה המגיעה עד כדי מה שמיוחס לתובעת בפרסום השני", פוסק השופט. "[...] מה שיוחס לתובעת בפרסום השני לא רק שמקובל על הכל (לרבות הנתבעים) כי אינו נכון, אלא שהמרחק בין התנהגותה של התובעת ודעותיה לבין מה שייחסו לה הנתבעים בפרסום השני (דגילה בתורת הגזע) הוא כה גדול עד כי מדובר בפרסום מרחיק לכת ומקומם, אשר אין לתת לו את הגנת החוק במדינת ישראל".

רועי ילין, אחד ממקימי קבוצת הפייסבוק, הודה כי הוא אחראי לסטטוס שייחס לתנועת אם-תרצו דגילה בתורת הגזע. בפסק הדין מקבל השופט יעקובי את גרסתו ומחייב אותו, ואותו בלבד, באחריות לפרסום.

אשר לנזק, השופט יעקובי ממליץ שלא לדון בכך כלל. לפי פסק הדין, שני הצדדים הבהירו במהלך המשפט כי יהיו מעוניינים להביא את הכרעת השופט בפני בית-המשפט העליון, ועל כן ממליץ השופט יעקובי להפסיק את הדיון בתביעה כעת, בלי להידרש לנזק שנגרם כתוצאה מהפרסום הדיבתי. במקרה הצורך, כותב השופט יעקובי, ניתן יהיה להגיש תביעה חדשה ומעודכנת. השופט מבקש משני הצדדים להודיע עד לסוף חודש אוקטובר על עמדתם ביחס להצעתו.

42868-05-10