תוכנית הספורט של רדיו 103 נפלטה לאוויר כמו הגרמלינס המבעיתים מסרט הקאלט שהפיק שפילברג, כשיבוט מקולקל של "יציע העיתונות", שלעומתה נראית מנומסת יחסית. האולפן המואר של היציע נדחס לחשכת האולפן הרדיופוני הנסתר מן העין, האתנחתות הטלוויזיוניות החביבות הומרו לפינג-פונג קדחתני וסחבקי על גבול האלימות המילולית בין המראיינים, כנופיית קופמן-איינשטיין-פרימו. הניסיון של האם הגדולה מהמסך הקטן לשמור על חזות מהוגנת נזרק כלאחר יד אל אחורי הבסטה של רדיו-ללא-הפסקה.
בעוד שהתוכנית המקבילה ברדיו 102, שמובילים אייל ברקוביץ' ואופירה אסייג, מזוהה עם צחוקים ודאחקות של שכונה, ספורט 103 מתנהלת כישיבת ועד של תגרני השוק, ועם הבסטיונרים הסליחה. פוטנציאל הזובור מרחף מעל כולם, בניצוחו הטעון, הרהוט והמשולח של רון קופמן, המתפקד בהצגה היומית הזאת כבריון שמזמין מכות לא פחות משהוא נכון לספוג אותן. תחת התדמית של פה גדול שלא מפחד מאיש ומי שנחוש לחשוף את התככים הנכלוליים שמאחורי התעשייה, מוביל קופמן את התוכנית לשיאי אלימות שקוברים לא פעם כל ניסיון לנהל דיון ענייני. לשם כך הוא אינו מהסס להאפיל, לדחוק ואף לסתום את הפה לעמיתיו, אם כי לזכותו ייאמר שלא פעם הוא היחיד בחבורה שאומר דברי טעם.
עד לתוכנית מיום שני האחרון (16.9.13).
עוד לא שככה מהומת "מדינת יציע העיתונות" בעקבות כשלונותיהן של נבחרות הכדורסל והכדורגל, והלהקה הנבחנית של 103 רשמה שפל נוסף בז'אנר הלהג. הפעם התנפלו על יו"ר איגוד הג'ודו, משה פונטי. גם ראיון זה נפתח במלכודת הדבש של מאיר איינשטיין, הנוהג לברך את המרואיינים בלבביות, "אהלן, ערב טוב", מתק שפתיים שמטשטש את הכיפה-אדומה שמחכה מעבר לפינה.
קו הטלפון שעליו הועלה פונטי התברר עד מהרה כחבל שנכרך סביב צווארו, כזה שבהמשך השיחה אפילו המראיין הראשי, קופמן, לא ניסה להסתיר את טיבו. ככל שהמרואיין ניסה להיחלץ מהסבך, כך הלך והתברר שידו של התליין על העליונה. בדרך סילק קופמן מדרכו אפילו את חבר הצוות דני דבורין. לא ברור מה עושה איש קול-ישראל לשעבר בתוכנית המנוגדת כל-כך לאופיו הממלכתי. דבורין הוא האנטי-קליימקס של רוח התוכנית, ואם הובא אליה כדי לשמש אמא תרזה, הוא לא מצליח לתפקד אפילו כעלה תאנה זעיר. נוכחותו אינה מורגשת, וכשהוא כבר משמיע את קולו, הוא רק מפריע לבלגן.
בראיון עם פונטי דבורין פשוט סולק בגסות מהדיון. זה קרה כשקופמן קשר את המרואיין אל עמוד התלייה. דבורין ניסה לפייס את פונטי בשאלה להנחתה, אלא שקופמן היסה אותו בצעקות: "אל תוריד לי אותו מהחבל, דני! מה אתה עושה? מה אתה, דובר שלו!? למה אתה עוזר לו? אל תעזור לו, תן לו לענות, אל תייצג אותו". דבורין, מובס, ענה בקול כבוי: "אל תצעק".
מאותו רגע נדמו גם שני חברי הפאנל האחרים, איינשטיין וצביקה שרף. מכאן ועד לסיום השיחה, למעלה משמונה דקות, זו היתה הצגה של שניים – בוטה, אכזרית, מבישה. "לא יכולתי לכבות את הרדיו", הודה אלון עידן ב"הארץ", בטור שהקדיש לתוכנית ("בין היציע לבין העיתונות"), ובו קרא להקיא את הדמויות הצעקניות והפשטניות החותרות תחת עיתונות הספורט.
פונטי נקרא אל הקו הלוהט של 103 בעקבות סכסוך בין איגוד הג'ודו לבין הג'ודוקאית אליס שלזינגר. מקור הסכסוך: התעקשותה של שלזינגר כי בן-זוגה ימשיך להיות המאמן שלה. באותו יום פורסם ב"ידיעות אחרונות" כי שלזינגר החליטה שלא לייצג עוד את ישראל, וכי בכוונתה להתחרות תחת דגל של מדינה אחרת (אזרבייג'ן). במהלך אחת משיחותיה עם פונטי הציע לה יו"ר איגוד הג'ודו להעלות שבעה ק"ג כדי שתוכל להתחרות בקטיגוריית משקל אחרת. "תהיי אשה אחרי הספורט", הציע לה, לטענתה.
המשפט הזה, שאפשר להבין ביותר מדרך אחת, היה עבור איינשטיין הרמה מתבקשת להנחתה. הוא דרש מפונטי תגובה כאילו ברור לכל שמדובר במשפט שערורייתי. פונטי טען שאולי אמר זאת ושמדובר בשיחה מלפני שנה. "מה מעניין אותי אם יש לספורטאי גוף יפה או מכוער, מה שחשוב שהוא או היא יביאו הישגים", ניפק הסבר לגיטימי. אלא שאיינשטיין התעלם. מבחינתו, כנראה, פונטי היה אמור להכחיש, ותפקידו שלו היה לחשוף את ערוותו, והוא לא הניח לפונטי לקלקל לו את התוכניות. "אמרת או לא אמרת?", חזר ולחץ.
פונטי לא הסכים להשתתף במשחק, ניסה לענות לעצם העניין, ואיינשטיין בשלו, מסרב בכל תוקף להיפרד מהנימה המזועזעת שהביא מהבית: "זאת אומרת שיכול להיות שאמרת?". אחרי שתי דקות הדיון כבר היה על להבה גבוהה עד כדי כך שהשאלה הפכה ממילא למיותרת. גם כשקופמן העביר את הנושא לעניין הדרישה משלזינגר להעלות במשקל, חזר איינשטיין והעלה את סוגיית הציטוט השוביניסטי כביכול. בעוד שאפשר היה לתהות איפה העורך שאמור לייצר איזשהו היגיון ברצף השיחה, התעקש איינשטיין שוב ושוב, בלי לגוון או להרחיב את הנקודה, לדעת אם האמירה ההיא אכן יצאה מפיו של היו"ר.
ספורט "רדיו ללא הפסקה"
ההתבטאות של פונטי, גם אם אפשר לגייס אותה לדיון הלא-נגמר בענייני מעמד האשה, היתה בעיקרה מקצועית: קודם ג'ודו, ואחר-כך ג'נדר. אפשר היה לנהל דיון מעניין על הגבול שבין מקצוענות לשוביניזם, אבל איינשטיין לא התעניין בדיונים. אמרת או לא אמרת, בזה התחיל ונגמר העניין שלו בסוגיה. אפשר להבין אותו: דיון רציני, דיאלוגי, היה עלול לדרדר את התוכנית לגבהי שיח מסוכנים, ולמה להסתבך כשאפשר להסתפק בקטטה אינפנטילית.
ובכל זאת, מי שניסה להציל את השיממון המסתמן היה קופמן, שקטע את ההתעסקות בזניח והחזיר את הנושא לפסים מקצועיים: "אם חניכה שלך מקבלת הצעה מאזרבייג'ן לחיות כמו מלכה עם ביטחון כלכלי עד שנת 2016, מה אתה אומר לה?". איינשטיין השתלב מחדש ודרש מפונטי להסביר מדוע איגוד הג'ודו מסרב לאפשר לבן-זוגה של שלזינגר לאמן אותה. הוא הקריא מכתב של פרקליטה של הג'ודוקאית, שהסתיים בהחלטתה לייצג מדינה אחרת: "[...] היא בחרה בחיים, גם אם תחת מועקה איומה".
זה היה הרגע להניח לפונטי להסביר את השתלשלות העניינים, אבל קופמן מיהר ליירט את הסיכוי הזה בסרקסטיות אופיינית: "דמעות מציפות את עיני וגרוני". פונטי, שנחלץ מהדרישה לתשובה עניינית, הסכים עם קופמן בלי לנחש מה מחכה לו בהמשך: "אני לא יודע אם אתה ציני או לא, אבל גם הדמעות שלי זולגות". קופמן מיהר להכיש: "אתם לא רוצים מצב שבו שלזינגר תתחרה מול ירדן [ג'רבי, שזכתה לאחרונה באליפות העולם] ותפרק אותה".
מכאן, פחות או יותר, הלכה השיחה והידרדרה בטור הנדסי. הנה היא, כמעט שלא נגענו:
קופמן: "די, מספיק עם זה כבר. תקשיב, פונטי, תבין, אתה מאמן גדול, אבל יו"ר כמו חנווני, אתה לא רואה את כל התמונה, אתה במכולת, אתה יו"ר כמו חנווני, אתה עמוס בתוך ארגזים". פונטי: "אני כיסיתי חובות של שני מיליון, את החוב האישי שלך אתה לא מסוגל לכסות". קופמן: "אתה חנווני, תכיר בעובדה. מה אתה יכול כרגע להציל את המצב? אנחנו שואלים שאלה בתוך המכולת, אנחנו בתוך הארגזים. ניסית להציע למי שתעלה במשקל בונוס מיוחד?". פונטי: "אני יענה לך כמו במכולת". קופמן: "נו, תענה לי כמו במכולת". פונטי: "בוא תפתח מכולת של שני מיליון שקל גירעון, ובוא נראה אותך מוציא את הגירעון הזה מאיגוד הג'ודו". קופמן: "הבאת כסף מהבית? מה זה כיסיתי גירעון?". פונטי: "המכולת היא אצלך". קופמן: "אתה מנהל את העסק במכולת". פונטי: "המכולת היא אצלך בראש, המכולת היא אצלך בהימורים שלך". קופמן: "פונטי, אל תתחיל איתי". פונטי: "לא, אתה אל תתחיל איתי, אני לא מפחד ממך ואתה לא עושה עלי רושם". קופמן: "אל תתחיל איתי בקטע אישי". פונטי: "אני לא מפחד ממך". קופמן: "תצא לרגע מהמכולת ותגיד...". פונטי: "זה שמרחמים עליך ונותנים לך כל מיני תוכניות, זו בעיה של אלה שנותנים לך את התוכנית הזו". קופמן: "אני רואה שאתה בקואליציה, פתחת במכולת". פונטי: "אתה לא מבין כלום בספורט וצועק וצועק וצועק [...]". קופמן: "תגיד לי דבר אחד, אתה מסוגל לסגור את המשבר הזה? כי אתה הרסת את האיגוד". פונטי: "אתה אומר דברים שאתה אפילו לא מבין מה אתה אומר". קופמן: "אני אומר להתפטר". פונטי: "אתה חי מהדברים האלה, רק כדי להרוס, אתה חי מזה לפגוע באנשים אחרים, אתה חי מכשלונות". קופמן: "פונטי, דקרת את אדי קואז בגב, הוא היה עוזר מאמן שלך. היית עוזר מאמן שלו, אני מכיר את כולם". פונטי: "אתה מת שהספורטאי הישראלי ייכשל כדי שיהיה לך מה להגיד את השטויות שאתה מדבר. אתה אפילו לא מבין, לא היית כדורסלן, לא היית כדורגלן, לא היית אחד שעושה ג'ודו, מה אתה בכלל עושה בתוכניות האלה?". קופמן: "אני שואל אותך שאלה, תענה לי, אתה מתפטר? כן או לא?". פונטי: "אני לא יענה לך, השאלות שלך הן בכלל לא שאלות ענייניות, השאלות שלך הן כדי לפגוע בי ולפגוע באיגוד הג'ודו. אתה נהנה מכשלונות, אתה רק מחכה...". קופמן: "נכון, אני נהנה מהכישלון שלך. אני שואל אותך, אתה מתפטר?". פונטי: "אתה בהמה". קופמן: "תתפטר". פונטי: "ביום שיפטרו אותך מהערוץ שאתה משדר בו ויפטרו אותך מערוץ הספורט, ששם מרחמים עליך על זה שאתה אולי צריך לכסות את החובות שלך כי אנחנו יודעים לאיפה החובות האלה הגיעו, אז אל תגיד לי להתפטר. הבנת?". קופמן: "או.קיי, עכשיו אני שואל אותך... אתה מתפטר או שצריך לפטר אותך? [...] אתה כישלון". פונטי: "אתה כישלון! לא אני. אני מצליח, אני הבאתי...". קופמן: "מה הבאת? מה הבאת?". פונטי: "אני הבאתי בתור מאמן מדליה אולימפית". קופמן: "אז לך תהיה מאמן, לך תהיה מאמן. תאמן, לא כל מאמן הוא יו"ר". פונטי: "אתה בהמה, רון, אתה פשוט בהמה, אתה פשוט אדם שצריך לסגור לך את הפה". קופמן: "פונטי, פונטי, תסגור אותי מתי שאתה רוצה, תענה לי לשאלה, רק כן או לא, האם אתה מתפטר?".
בשיא, או בשפל, הדיון, שהתנהל בשלב הזה בהיסטריה גמורה, אמר קופמן משועשע: "כדור, מה עם כדור? לקחת משהו?", וכשפונטי רק הלך והעלה אוקטבות, ניסה הקוף כיוון חדש: "טוב מאיר, אולי כבר נזרוק אותו לאלף עזאזל מהקו?".
17 דקות של שיחה, והסוגיות המעניינות נשארו בחוץ: מה הגבול בין דרישות מקצועיות לחירות הפרט; עד כמה על ספורטאי להישמע להוראות האיגוד ולמה; האם יש להעניק לו זכות לבחור מי יאמן אותו; איך התנהל באמת פונטי לאורך כל הפרשה; אפילו האפשרות להעלות לדיון הטעון את שלזינגר עצמה – כל אלה ואחרות נמנעו מהמאזינים לטובת מפגן צרחות, איומים, הכפשות וטיעוני גנון חוזרים ונשנים של קופמן זחוח הדעת ויו"ר ענף ספורט שוויתר על כל בדל מהוגנות.
מי ששרד עד סוף הקקפוניה הזאת היה עשוי לחשוב שהגיע בטעות לתוכנית סאטירה המלעיגה על הפאנל של רדיו-ללא-הפסקה, אלא שמה לעשות, מדובר בדבר עצמו. והדבר עצמו הוא תוכנית מלל שהופשטה מנכסיה המקצועיים לטובת זירת אגרוף ששחקניה שכחו את הכפפות בבית, ובעיקר – העיפו, עוד לפני שהקרב החל, את השופט-עורך מחוץ לזירה. זו היתה תוכנית ללא עורך, ללא אג'נדה, ללא כבוד מקצועי, רוויה בבידור נחות שבו כל המשתתפים התגלו בשעתם העלובה. והמאזינים? הם קיבלו את הרושם שהספורט הלאומי האמיתי הוא ריאליטי מדמם של הורדות ידיים וסנסציה בשקל. הספורט הישן, שכביכול בשמו התנהלה הפארסה הזאת, נדחק לתהומות הגירעון.
הבירה המרגיזה בעולם
כשאתר ערוץ הספורט משנה את פניו ומבטיח יותר עניין, לא בטוח שהוא מתכוון למצב שבו הגולשים ינסו במשך דקות ארוכות להיפטר מפרסומת לבירה שמכסה רבע מסך ומסתירה את הכותרת הראשית. ואולי דווקא מצאו בערוץ הספורט שיטה חדשה להעסיק את קוראיהם ועל הדרך לקושש כמה שקלים. אם לעיתונים מותר להופיע מדי פעם כשפרסומת חצופה מכסה את העמוד הראשי, למה להם אסור?
פרסומת ללא הפסקה בדף הבית של אתר ערוץ הספורט
איך נפטרים באתר אינטרנט מפרסומת טורדנית שנתקעת באמצע? האיקס שבעזרתו נפטרים מאירוע כזה לא היה. לא למעלה, לא למטה, לא מימין ולא משמאל. והרי מוכרחה להיות דרך להיפטר מהפרסומת הזו להייניקן – הנה הזכרתי את שמם, זה הצליח להם. האם היא מסתתרת מאחורי התווית, אולי בפקק, אולי בתוך הגזים? באין ברירה לוחצים על הפרסומת, שיהיה, שירוויחו, העיקר שאפשר יהיה לקרוא. והנה נפתח דף חדש שמעביר לאתר הבית של הבירה, אבל הפרסומת עדיין לא מוכנה לזוז מהכותרת.
אחרי שתי דקות ארוכות, שבהן רוענן הדף שלוש פעמים, ואחרי שהתברר שהמודעה מסרבת להתפוגג ומותירה את הכותרת הראשית בלתי קריאה – לחצתי איקס על אתר ערוץ הספורט כולו, והעלמתי אותו מחיי למשך כל אותו היום. ב"וואלה ספורט" ובקרלסברג ננוחם.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il