חודש אחרי שהודיע דני נישליס, הבעלים והמנכ"ל של רדיו חיפה, כי הוא מתמודד על מקום במועצת העיר חיפה, הופיע בעמוד הפייסבוק שנפתח לכבוד הקריירה הפוליטית החדשה סרטון תעמולה מעניין. מטרתו המוצהרת של הסרטון היתה להמחיש "לאלה שאומרים שחיפה היא עיר מחורבנת" את תנופת העשייה "למען הצעירים" בעידן ראש העיר יונה יהב, שנישליס הוא מס' 3 ברשימתו. אלא שלסרטון רובד נוסף: איש התקשורת הוותיק מצליח לדחוס לתוך דקה של תעמולת בחירות פרסום לא כל-כך סמוי לפרויקט הבנייה היקר והשנוי במחלוקת של איצטדיון סמי עופר, למלון ליאונרדו (המוזכר בדבריו של נישליס פעמיים, בזמן שהמצלמה חולפת באטיות על השלט הנושא את שמו) ולחברת הנדל"ן אלמוג כ.ד.א.י, הבונה את השכונה העתידית חיפה-מערב.

הדירות העתידות להיבנות בחיפה-מערב "נמכרו כמעט כולן לפני שיצא אפילו פרסום אחד", מדגיש נישליס בהתלהבות, ומגלה כי הוא אף מחפש עבור ילדיו דירות לרכישה בגבולותיה. חודש אחרי פרסום הסרטון דיווח נישליס בפייסבוק שהחיפוש הצליח, והנישליסים הצליחו לחדור לשכונה על אף שכל הדירות בסבב הראשון כבר נמכרו: "הילדים שלי קנו דירות בשכונת מערב-חיפה", כותב נישליס תחת הכותרת "מחשבות לשנה החדשה". "לפני שנה מי בכלל חלם לגור שם".

ערבוב התחומים בסרטון מאפיין את נישליס, מספרים מכריו ושדרנים ועובדים בתחנה, שגם הדביקו לו את הכינוי "דני בארטר". "הוא תמיד עשה טריקים של אירועים תמורת פרסום. כך היה בפעילויות רבות שקשורות לרדיו. המון דברים היו מחוברים לבארטר והיו קידומי מכירות על ימין ועל שמאל. זה כבר הפך לבדיחה בתחנה, שבמקום להוציא את הארנק ולשלם על דברים, דני מיד מארגן בארטר", מספר אחד מאנשי הרדיו.

"לכל אחד יש מאגר החברים שלו, מישהו כמו איל ברקוביץ' זה יותר בכיוון של ידוען, ודני נישליס זה יותר במעגל של הפוליטיקה והתקשורת"

האומנם הזדקק נישליס למסע חיפושים מתיש כדי לאתר דירות לילדיו? חברת אלמוג כ.ד.א.י ערכה "מכירה מוקדמת למקורבים" – כ-100 ידוענים ומעצבי דעת קהל שזכו להנחה ורכשו דירות ארבעה חדרים ב-975 אלף שקל. מנכ"ל אלמוג כ.ד.א.י, יקי אמסלם, מאשר שנישליס היה בין אותם מקורבים שזכו לקבל גישה למחירי הרצפה. המכירה המוקדמת למובילי דעת קהל, מסביר אמסלם, נועדה "לטעת אמון בציבור הרוכשים העתידי, המהסס להשקיע באזור חדש". מבחינה זאת, הוא מסביר, אין הבדל בין ידוענים שהוזמנו לקבל הנחת סלב לבין מעצבי דעת קהל מהפוליטיקה המקומית: "לכל אחד יש מאגר החברים שלו, מישהו כמו איל ברקוביץ' זה יותר בכיוון של ידוען, ודני נישליס זה יותר במעגל של הפוליטיקה והתקשורת".

ההנחה שמקבלים במכירה מוקדמת משתלמת?

"זאת לא הנחה מיוחדת, זה היה לקנות במחירי הפתיחה. המחיר של 975 אלף הוא אכן סופר-אטרקטיבי. אנשים בשלב ההוא קנו גם שתיים, שלוש וארבע דירות. כן, נישליס קנה דירות לילדים" (דידי נישליס, בנו של דני, מיתמם בשיחה עימנו ואומר: "אני שוקל לקנות שם בית").

בינתיים האמירו המחירים, מ-1.1 מיליון שקל ל-1.2 וכן הלאה. כיום כבר מציעים את הדירות שנותרו ב-1.4 מיליון שקל. מהבטחתו של נישליס ל"מחירים זולים" לא נותר הרבה. כנראה גם לא מההבטחה ל"דיור לזוגות צעירים": על-פי פרסום ב"דה-מרקר", בפרויקט מתעניינים עכשיו בעיקר רוכשים לצורכי השקעה. מה שכן, אם ימכור נישליס את הדירות, הוא יעשה רווח יפה, בזמן שיא.

"זה האיש, הוא 'מחובר' בהווייתו"

עבור מכריו, ההחלטה של נישליס להיכנס לפוליטיקה המקומית היא רק ביטוי רשמי לחיבור ההדוק הקיים ממילא בין תחנת הרדיו והעומד בראשה לבין עיריית חיפה והעומד בראשה. "נישליס הוא חלק מחבורה מצומצמת של מקורבים העוטפים את יהב כבר שנים, ניזונים ממנו ומסייעים לו במתקפת יחצנות עצמית חסרת תקדים בנוף המוניציפלי", אומר גורם בכיר בעירייה. "החבורה הזאת כוללת גם שורה של בכירים בעירייה ואת שני הנציגים הבולטים של התקשורת המקומית, נישליס והעורך והמנכ"ל של המקומון הגדול בעיר 'ידיעות חיפה', יעקב שחם. שני הצדדים נהנים מהקשר הסימביוטי הזה כבר שנים, ואינם עושים כל מאמץ להסתיר אותו. הם מופיעים יחד לאירועים ולכנסים, זוכים בכיבודים בדמות משרות ציבוריות, בעוד שהעירייה נהנית מחגורה עבה של תמיכה בתקשורת המקומית רבת העוצמה".

נישליס הוא הבעלים הדומיננטי והמנכ"ל הכל-יכול של רדיו חיפה, המשדר היום בשני תדרים: 107.5 ו-99.5. בתחום הכיסוי של חיפה, מדובר בכלי התקשורת האלקטרוני החשוב ביותר בעיר. ב-2012 עלו שיעורי החשיפה הארציים לתחנה ב-28% ל-3.6%. מאז הם ירדו, ועומדים על 2.7%. ועדיין, רדיו חיפה היא התחנה המואזנת ביותר בצפון הארץ, משאירה מאחור את קול-רגע בגליל ובעמקים וצפון-ללא-הפסקה, המשדרת ממעלות.

עיריית חיפה היא אחד המפרסמים הגדולים ביותר באזור המפרץ, אם לא הגדול שבהם. תקציב הפרסום השנתי הישיר שלה עומד על 7 מיליון שקל, אבל בפועל, בחישוב של חברות-בת כמו אתו"ס (ארגון תרבות וספורט, המשמשת קבלן ביצוע להפקת מופעי בידור), התיאטרון העירוני חיפה, שותפות חיפה-בוסטון שעיריית חיפה לוקחת בה חלק, בית-החולים הציבורי בני-ציון ועוד – הופכת העירייה לענק פרסום בסדר גודל של כ-40 מיליון שקל על-פי הערכה מתונה.

ברוב חברות-הבת האלה יש לנישליס ייצוג ישיר ותפקידים רשמיים: הוא היה יו"ר התיאטרון העירוני במשך חמש שנים, יו"ר ידידי בני-ציון במשך 13 שנה, יו"ר שותפות חיפה-בוסטון (להנהלה של ארגון זה נכנסו גם שותפיו בתחנה ואחד מבניו), ולאורך השנים מונו מקורביו גם לתפקידים באתו"ס. שמו של רדיו חיפה צץ שוב ושוב באירועים תרבותיים שהעירייה מפיקה או פורשת עליהם חסות, וכאלה יש רבים מדי שנה; לפעמים כמפיק שותף, לפעמים כגורם שמסקר מסביב לשעון, ולעתים כבנק להשכרת שדרנים המשמשים די.ג'ייז בתשלום.

דני נישליס מצלם את ראש עיריית חיפה יונה יהב, מתוך סרטון בחירות, אוקטובר 2013 (צילום מסך)

גם בני משפחתו של נישליס מעולם לא סבלו מהחיבור עם העירייה: בנו ליעד (דידי), הבעלים של חברת הפקת האירועים גולדפיש, מפיק שוב ושוב אירועים רבים מטעם העירייה ובחסותה. אשתו של דני, ענבל, דיאטנית, זכתה במשרה עירונית שלא היתה קיימת קודם לכן – "מנהלת התוכנית העירונית לאורח חיים בריא".

ברדיו שולטת משפחת נישליס באופן מוחלט: האב הוא הבעלים והמנכ"ל; הבן הבכור דולב, המגיש בתחנה מגיל 8, מונה לפני כמה שנים למנהל התוכניות ("סימנתי אותו כיורש", סיפר נישליס בראיון, "זה מקובל בתקשורת"); האח אריאל מנהל את תחנת-הבת חם-אש, המשדרת בתדר 99.5 – תדר שבמקור ניתן לרדיו חיפה כדי לשפר את הקליטה והפך בינתיים, בהליך שחוקיותו שנויה במחלוקת, לתחנה עם שידורים עצמאיים. בעבר הועסק בתחנה גם אביו של דני כמנהל חשבונות. "בל נשכח שזה עסק פרטי", אמר בראיון למקומון "זמן חיפה" ב-2008. "אתה עושה מה שאתה חושב לנכון [...] פעם כתבת ליכלכה על העובדה שאני מעסיק את אבא שלי [...] הכלבה צריכה להתבייש".

ראשי תחנות אזוריות אחרות נוהגים להצביע על דרגות של הפרדה בין עסקיהם לבין העיריות שהם מסקרים. בעיקר, לא מוכרות דוגמאות רבות של תחנות אזוריות שהפקיעו שעה שבועית קבועה שבה ראש העיר יכול להעביר את מסריו ללא כל תיווך עיתונאי. נישליס אינו מאמין בהפרדה כזאת. כשיהב נבחר ב-2003, נישליס העביר לידיו את המיקרופון ששירת במשך שנים את עמרם מצנע, ויהב החל להגיש תוכנית רדיו אישית ("ראש בראש"). בתוכנית שוחח יהב עם מאזינים, אבל את חלקה הראשון נהג להקדיש לפירוט העשייה השבועית של העירייה בהנהגתו. רק בחודשים האחרונים, בהתאם להנחיות חוק הבחירות, הוצאה התוכנית לחופשה.

"זכותו של נישליס להתמודד לעירייה, וזה ברור. השאלה אם הוא נזהר בשימוש שהוא עושה בקשריו. התשובה היא במלה אחת: לא"

יש ראשי תחנות אזוריות שרואים בסימביוזה הזאת טעם לפגם. "חשוב לי שתדגיש שאין לי בעיה עם נישליס", אומר אהרון אורגד, מנכ"ל רדיו אמצע-הדרך בשרון. "אני לא חיפאי ולא מצוי בחיפה. יש בינינו שיתופי פעולה. אבל לגופו של עניין, גם היום כשאני מנכ"ל תחנה, אני מחדד לעצמי כל הזמן שאני עדיין עיתונאי. חוק הרשות השנייה קבע שמנכ"ל בתחנת רדיו מקומית הוא גם עורך ראשי. אנחנו לא חלק מהשלטון המקומי. ואפשר לעשות הפרדה בין עיתונות לשלטון גם ברדיו מקומי, בוודאי שאפשר. אני מקפיד על ההפרדה הזאת ממש קלה כחמורה. אני לא ראיתי לנכון שבתחנה שלי יהיו תוכניות שפוליטיקאים יגישו. אני שומר על יחסים טובים עם הפוליטיקאים באזור שלי, אבל אני לא מתרועע איתם, ואני לא חבר באף דירקטוריון של גוף עירוני, כי אני חושב שקשר כזה יקשה עלי בניהול של הרדיו".

"ישראל מקום קטן וצריך לזכור את זה", אומר מנכ"ל מתחרה. "אתה לא באמת יכול לנתק את תחנת הרדיו המקומית מההנהגה המקומית. זכותו של נישליס להתמודד לעירייה, וזה ברור. השאלה אם הוא נזהר בשימוש שהוא עושה בקשריו. התשובה היא במלה אחת: לא. ממש ממש לא. זה לא באופיו להיזהר. הוא כוחני באופן דווקני. 'אני אראה לכם', זאת היתה תמיד גישתו. תמיד בברנז'ה היו ויכוחים אם שיטת הניהול שלו מקובלת, אבל זה האיש. הוא 'מחובר' בהווייתו".

בחודשים האחרונים קיבל נישליס שורה של החלטות משמעותיות, ותחנת הרדיו משנה את פניה. אחרי שנים של שמועות הוא החל באופן רשמי את המירוץ לעבר לשכת ראש העיר, משאת נפש ותיקה על-פי מקורביו. "עוד בישיבות מערכת ב-2003 נישליס היה אומר בלי להתבייש ש'יום אחד, כשאחליט לרוץ לפוליטיקה המקומית, יעזרו לי'", מספר עובד לשעבר בתחנה.

נישליס המתין לשעת כושר מתאימה, כמעט עד לרגע האחרון, עם ההכרזה. מכריו מעריכים שהפור – לרוץ לפוליטיקה המקומית – נפל אצל נישליס כבר מזמן, אבל הוא המתין לראות כיצד ינהג מקורבו, שר התקשורת לשעבר משה כחלון. בחיפה מעריכים שאם כחלון היה מחליט להתמודד, הוא היה "לוקח את הבחירות בהליכה", כפי שהגדיר זאת פעיל בעיר. כשראה נישליס שכחלון מוותר על ראשות העיר, חבר ליהב.

בסביבתו מעריכים שאם יהב ייבחר, זאת תהיה הקדנציה האחרונה שלו. אז יוכל נישליס להיעזר בקרבתו ליהב כדי להגשים את החלום ולהחליף אותו בלשכת ראש העיר. בינתיים השעה נישליס את עצמו מהרדיו. כלומר, כך הוא מגדיר זאת. בפועל הוא נמנע מלמנות מנכ"ל אחר במקומו, השאיר את בנו הצעיר כאחראי וממשיך לפקוד את משרדו בתחנה כדרך שגרה. גם לאירועים הרשמיים בתחנה הוא ממשיך להגיע וטלפונים המיועדים למנכ"ל התחנה ממשיכים להעביר אליו כמו תמיד. "כולם יודעים שהניתוק שלו מהרדיו כעת הוא פרפורמה ותו לא, בגלל הוראות החוק", אומר המנכ"ל המתחרה. "זה סוג של בלוף גדול, ברור וגלוי. הוא לא מסוגל להתנתק מהרדיו, וטביעות האצבע שלו מצויות בכל מקום. הדומיננטיות שלו שורה שם כמו תמיד".

כשנשאל על כך על-ידי העיתונאי אביב הורביץ, כותב הטור "מי נגד מי" ב"מאקו", ענה נישליס כך: "נכון, אני עדיין הבעלים. אני מגיע אחרי ארוחת הבוקר, עושה כמה טלפונים בעניינים שלי, במשרד שלי, אבל אני לא מעורב במה שקורה ברדיו".

כרזת בחירות אופוזיציונית נגד ראש העיר יונה יהב (משמאל), מס' 3 ברשימתו הבעלים של רדיו חיפה דני נישליס (מימין למעלה), ועורך המקומון "ידיעות חיפה" יעקב שחם

כאמור, לצד נישליס, השולט ברדיו המקומי שגם הגיש תוכנית בחדשות המקומיות, בולט חברו הטוב יעקב שחם, המנכ"ל והעורך של "ידיעות חיפה", שכבר שנים ממוצב כמקומון המצליח באזור. שחם פעיל גם בזירה הארצית, כבכיר ברשות השנייה, הגוף המפקח על הטלוויזיה המסחרית והרדיו האזורי בישראל. על התנהלותו שם ניתן לקרוא בכתבת התחקיר שהתפרסמה כאן השנה. עבור שאר המועמדים לראשות העירייה, הדומיננטיות של השניים בזירת התקשורת המקומית היא מכה קשה. "שחם, נישליס ויהב הם משולש שקשה לחדור דרכו", אומר פעיל פוליטי של אחת המפלגות. "אנחנו לא מצליחים להיכנס הרבה לתקשורת המקומית, והטענות של האופוזיציה בעיר לא נשמעות. האירועים שלנו מסוקרים באופן מוגבל, וזה מדכא".

בצר להם, נשענים המועמדים האחרים על התקשורת האלטרנטיבית שהתפתחה בחיפה בשנים האחרונות, בעיקר שני בלוגים אקטיביסטיים בעלי אג'נדה חברתית, סביבתית ואופוזיציונית: הבלוג "חי-פה", שהוקם, על-פי הכתוב באתר, על-ידי "קבוצה של תושבים מודאגים", והבלוג "השיפוד" שהקים בועז כהן, הרכילאי מהמקומון "כל-בו" של רשת שוקן. עם רווחים מוערכים גבוהים ושליטה בסדר היום הפוליטי בחיפה, היה נישליס יכול לגלות מעט אורך רוח כלפי הבלוגים הללו, שמקפידים לבקר את ראש העיר בשפה חריפה אך עניינית. אבל נישליס, בגלל אופיו או משום שהוא מזהה פוטנציאל למוקד כוח לעומתי לתקשורת הממסדית והחזקה, הבהיר באחרונה שהוא אינו רוכש כבוד גדול לעיתונות האלטרנטיבית. למייסד "השיפוד" כתב את הדברים הבאים: "בועז יקירי, אני לא יודע איך לבשר לך את זה, אבל אתה עדיין לא כלי תקשורת. אתה רכילאי במקומון שפתח בלוג. זו לא בושה, זו רק המציאות. וגם 'חי-פה' הוא לא כלי תקשורת. לא כל מי שאומר שהוא כלי תקשורת הוא באמת כזה. כעיתונאי, אני מצפה שתשמור על כבודה של העיתונות".

על אירוע שכינסו שלוש סיעות האופוזיציה הרצות לעירייה, וסוקר על-ידי "השיפוד", כתב נישליס בבוז: "שמעתי שאפילו הכיבוד היה עלוב". אחרי שכהן ביקש להגן על שמו הטוב ("אולי אני רכילאי במקומון, אבל עומד בסטנדרטים עיתונאיים שהייתי מאחל להרבה"), הגיב נישליס בלעג: "הכתב הפוליטי בועז כהן סיקר את האירוע על גבי האייפון שלו. בדרך לפוליצר".

"מה שקורה כאן לא יוצא החוצה"

דני נישליס הוא הדמות הדומיננטית ביותר ברדיו החיפאי כבר למעלה משני עשורים, למעשה מאז שחזר בסוף שנות ה-80 עם משפחתו משליחות מטעם הסוכנות-היהודית בקנדה. נישליס חבר אז, בעידודו של חברו לעולם הפרסום שחם, אל רדיו פיראטי מקומי ששידר מלב ים. באוטוביוגרפיה הבלתי חתומה של שחם, "שחם וחברים", מתוארת ההצלחה שנחל רדיו 1 שהקים נישליס בתחילת שנות ה-90, במסגרת הצמא של תושבי חיפה לשידורי רדיו מקומיים בשעות הארוכות של המתנה להפוגה בירי הקסאמים של מלחמת המפרץ.

פיראטי או לא – כבר ברדיו 1 הפגין נישליס את דרכו לזכות בתמיכת הממסד: הוא העניק לראש העיר דאז עמרם מצנע תוכנית אישית. בהמשך נמסר המיקרופון לגופים ואישים פוליטיים אחרים בעיר. ספרו של שחם מתאר סימביוזה מושלמת, שעזרה לתחנה הפיראטית להפוך למוסד חיפאי.

חוק הרשות השנייה, שביקש להסדיר את הרדיו האזורי ולחסל את הפיראטיות הרדיופונית, הביא גם לסגירתה של רדיו 1. בכיר לשעבר במשטרה מספר כי זו הסכימה למחוק את התלונות שהוגשו נגד נישליס כדי שיוכל להתמודד במכרז לתחנת הרדיו האזורי בחיפה. באוגוסט 1995 זכו נישליס ושותפיו – דן ארנון, יוסי שיין, פיני קרן ועופר ברעם – במכרז הרשות השנייה, ורדיו חיפה 107.5FM פתח את שידוריו מקניון חוצות-המפרץ.

בספרו של שחם מתואר כל צעד ושלב בהתפתחות הרדיו במונחים הירואיים. נישליס, על-פי הספר, הלך וכבש עוד ועוד מעוזים – הוא נכנס כשותף ברדיו תל-אביב, הקים את מערכת החדשות של רדיו חיפה, ניהל במקביל את רדיו צפון במעלות, זכה בפרס רדיו עולמי בלאס-וגאס ועוד. שדרים ועובדים אחרים ברדיו חיפה, בעבר ובהווה, מכירים בכישוריו השיווקיים המוכחים, אך טוענים שכמנהל נישליס היה בעייתי, בלשון המעטה. מהם מצביעים על סגנון ניהול קפריזי ופיטורי בזק.

"לתפיסתו, הרדיו זאת פלטפורמה שהשדרנים צריכים לשלם לו כביכול על ההופעה בה, לכן יהיה להם שווה לשדר ב-25 שקלים לשעה, בלי תנאים סוציאליים, רק כי מקבלים מיקרופון. הוא משתמש באנשים לתקופה מסוימת, ובהזדמנות הראשונה אומר 'נקסט'"

מצבת כוח האדם בתחנה התאפיינה בתזוזות בלתי פוסקות. נישליס היה יכול לשכור ולפטר אותו אדם שוב ושוב, לעתים בנסיבות שנויות במחלוקת. "הוא שכר ופיטר אותי שלוש פעמים לאורך 15 שנה", מספר מגיש לשעבר. "בפעם הראשונה זה היה בטלפון, בגלל ראיון שהענקתי ללא אישור. הייתי ילדון, אחרי צבא, לא ידעתי בכלל שצריך לבקש אישור, וזה לא נעשה בכוונה. אבל דני לא טרח לעשות בירור, והעונש היה לגמרי בלתי מידתי. זה הזכיר לי את הסיפורים האלה על משרדי ממשלה שמפטרים עובדים זוטרים רק בגלל שהגיעה העת לתת להם קביעות".

נישליס האמין בתשלום של סכומים נמוכים יחסית לרבים מהעובדים, ובהם גם שדרנים של תוכניות קבועות שהועסקו בשכר של כמה עשרות שקלים לשעת שידור. "יש טאלנטים שמחזיקים את כולם בביצים", הסביר פעם את השקפת עולמו בראיון עיתונאי. רבים בתקשורת יסכימו עימו, אבל שדרנים מתלוננים שנישליס שכח מה מושך מאזינים לתחנה. "לתפיסתו, הרדיו זאת פלטפורמה שהשדרנים צריכים לשלם לו כביכול על ההופעה בה", אומר אחד השדרנים, "לכן יהיה להם שווה לשדר ב-25 שקלים לשעה, בלי תנאים סוציאליים, רק כי מקבלים מיקרופון. הוא משתמש באנשים לתקופה מסוימת, ובהזדמנות הראשונה אומר 'נקסט'".

המנכ"ל פיתח שיטת נזיפות שהפכה לפולקלור בתחנה. בחדר השידור הוצב מכשיר מירס, מחובר ישירות אל מכשיר הטלפון של המנכ"ל. מדי פעם נשמע קולו הרועם של נישליס נוזף במפיקות, ולפעמים אפילו במגיש, תוך כדי שידור. המכשיר זכה לכינוי "נישמירס" והיה לאימת התחנה. "הוא היה מגיע עצבני לתחנה, ופורץ עם הנישמירס לאמצע השידור", מספר גורם בתחנה. "מאזינים היו נדהמים לשמוע מישהו צורח פתאום 'סתמו ת'פה!' בקולי קולות, או 'זה ארוך מדי' או 'תורידו את האידיוט הזה מהקו'. אחרי תקופה השדרנים למדו להתמודד עם הגחמה. אחת השדרניות היתה אומרת לבן-זוגה לשידור, 'סגור את המיקרופון, כי תיכף הבוס יצעק עלינו במירס'".

"היה כאן שלטון אימה", אומר שדר לשעבר. "נישליס נהג להעליב ולצעוק תוך כדי שידור. היה גם אלמנט של השפלה בדרך שבה הוא דיבר לאנשים. אני חושב שזה היה שילוב של אופי, אבל גם טקטיקה של ניהול: לשדר שאני בעל הבית, אני הקובע היחיד. ולראיה, אנשים באמת פחדו".

"הוא הפעיל שיטה של הטלת קנסות, המנוגדת לכאורה לחוק", מספר עובד. "מי שביצע טעות בשידור – היה חוטף מדני במסדרון. לפעמים דני היה נותן לשדרים קנסות של מאות שקלים על טעויות כמו שיבוץ פרסומת או מלה לא ראויה בשידור. הוא לא בהכרח מימש את הקנס. המטרה לא היתה הכסף – אלא אפקט הפחד".

דני נישליס, מתוך סרטון בחירות למועצת העיר חיפה, 2013

כמה מהעובדים למדו לחבב את המנכ"ל הססגוני, עם הלשון המשתלחת והכריזמה המתפרצת. אחרים סלדו ממנו, והיו גם כאלה שנפגעו ממש. "עבדתי שם לפני עשר שנים בערך", מספרת עובדת זוטרה לשעבר בתחנה. "היינו באירוע חברתי של העובדים. ישבתי עם חברים, ופתאום אני רואה שהם מסתכלים מאחורי גבי. שאלתי אותם מה העניין, והם אמרו שדני מסתכל עלי ועושה תנועות מזלזלות כאילו שאני שמנה. אז הסתובבתי אליו והוא אמר בחיוך, 'אל תדאגי. זה לא משהו שכמה חודשים בהולמס-פלייס לא יסדרו".

העובדת, שהיתה בשנות ה-20 המוקדמות לחייה, נפגעה מאוד מההערה. "נכנסתי לסרטים בגללו. התחלתי להתאמן כמו מטורפת, ואכלתי והקאתי. ירדתי מאוד במשקל. ואז, באחת הפעמים שהוא ראה אותי, הוא העיר בבוז, 'שימו לב, היא אנורקטית'. לקחתי את ההערות האלה מאוד קשה. הייתי ילדונת, והוא היה מלך התחנה. לקח לי זמן להתגבר".

יש לך הסבר למה הוא עשה את זה?

"כי הוא אדם כוחני וגס רוח. לא היינו ידידים, לא היינו בדיבור. לכן גם לא אמרתי לו כלום. אם הייתי חזקה יותר באותה תקופה, אז הייתי אוזרת אומץ להתעמת איתו. אבל בגלל שהרגשתי חלשה, לקחתי אותו כל-כך קשה. היום אני יודעת שהוא סתם אדם גס שצחק על חשבוני".

במסגרת הכנת כתבה זו שמענו תלונות של כמה עובדים שסיפרו כי תחנת רדיו חיפה לא הפרישה עבורם סכומי כסף לפנסיה במשך שנים. תלונות אחרות נגעו לתשלומי פיצויים אחרי פיטורים. היו עובדים שנאלצו לפנות לבית-המשפט. "כשהוא פיטר אותי, התחיל בינינו ויכוח האם מגיעים לי פיצויי פיטורים", מספר שדר. "הוא מנסה אותך, זאת מין שיטה כזאת. הוא איים שאם אני אתבע אותו, הוא יתבע אותי חזרה. בתכל'ס, האיומים האלה בדרך כלל עובדים. צריך הרבה ביצים כדי לתבוע את דני, שכולם יודעים שהוא סוג של שריף בחיפה. אבל אני החלטתי לא לוותר, וכשהוא ראה שהוא הולך להפסיד – הגענו לפשרה, והוא שילם פיצויים בלי שהשופט יצטרך להכריע. אני מכיר אחרים שפחדו לתבוע".

"זה היה מעמד מאוד מביך. דני הביא איתו גם את הילדים שלו, שלקחו איתו חלק בפעילות. מי שהיסס להשתתף, דני הקניט והתבדח איתו על כך. לי ולרבים אחרים היה ברור שיש כאן משהו לא ראוי"

בתחנה נוצרו עם השנים מעמדות. "על העובדים האהודים על נישליס הורעפה תמיד חיבה, והם הוזמנו לאירועים החברתיים הרבים שהוא אירגן", מספר שדר. "אני, לעומת זאת, כאחד השדרנים הפחות אהובים שלו, לא קיבלתי פעם אחת בעשר שנים הזמנה לנופשון השנתי באילת. לא שרציתי במיוחד, אבל אני מודה שכאשר שמעתי מאחד העובדים המועדפים איך דני ממש מבקש ממנו להצטרף, הרגשתי מוזר. הוא לא חשב שמן הראוי, לפחות למראית עין, להזמין אותי. היתה פה אפליה בוטה".

מלבד הנופשונים הסטנדרטיים באילת, היו גם בילויים אחרים במסגרת התחנה, פחות קונבנציונליים. ב-2004 הזמין נישליס את העובדים הגברים ברדיו חיפה למועדון החשפניות סקסו שבעיר. "כולנו נסענו אחריו, וכשהגענו הוא אמר, 'מה שקורה כאן לא יוצא החוצה'", משחזר אחד העובדים. "זה היה מעמד מאוד מביך. דני הביא איתו גם את הילדים שלו, שלקחו איתו חלק בפעילות. מי שהיסס להשתתף דני הקניט והתבדח איתו על כך. לי ולרבים אחרים היה ברור שיש כאן משהו לא ראוי".

גם יריביו של נישליס מודים שרדיו חיפה היה בית-ספר מעולה לרדיו ודרך טובה להשתפשף מול המיקרופון. כמה מהשדרנים שצמחו בצלו של נישליס חשים שהם חבים לו את הקריירה: "זה איש שלקח אותי והאמין בי ובזכותו אני נמצא איפה שאני נמצא היום", אומר המגיש עופר דומינגז, שהגיש את תוכנית הבוקר בתחנה. "אני חושב שכשהוא אוהב אותך, אז האהבה היא חסרת גבולות. אני לא יודע איך זה מרגיש כשאתה בצד השני של המטבע".

כשנכמרו רחמיו של נישליס על עובד שנקלע למצוקה, הוא ידע גם לעזור, במחוות גרנדיוזיות ופומביות. "היתה בחורה שעבדה אצלו והיתה בהריון והיה לה קשה בבית", מספר עובד בתחנה. "אז יום אחד הוא זימן את כולם ואמר לה, 'יש שלוש מעטפות, ואנחנו נאסוף כסף וכל שעתיים את תפתחי מעטפה ותראי מה הכנו לך. וכך היה, כל שעתיים עזבו כולם את הכל, והיא פתחה לעיניהם מעטפה עם מתנות. בסוף היום הזה היא יצאה עם חדר ילדים מלא, עגלה לתינוק ובגדים. נכון, זה ציני, זה אופרה וינפרי סטייל, אבל זה היה גם מרגש".

"הנתבע לא הביא ראיות ממשיות"

לאורך השנים הקפיד נישליס לא להסתפק בניהול מאחורי הקלעים. את תוכניתו "זירה חופשית", בימי שישי בבוקר, החל לשדר מימיה הראשונים של התחנה. במסגרת התוכנית הרבה לשוחח עם אורחיו על ענייני הפוליטיקה המקומית. גם כמגיש נישליס לא החליף סגנון, ונהג להשתמש במיקרופון כדי לנגח את יריביו. אלה היו זהים לעתים ליריבים הפוליטיים של ראש העיר המכהן, יונה יהב. על חברת המועצה וחברת-הכנסת לשעבר נטע דוברין מהעבודה אמר: "ילדה חיפאית מטומטמת, בת 28 [...] שהתחת שלה במקום הרביעי במועצת העיר היה יותר חשוב לה מאשר שלמות המפלגה". דוברין תבעה את נישליס ואת התחנה, ובמסגרת הפשרה שודרה התנצלות.

נישליס נהג לסגור חשבונות בשידור. העיתונאי בועז כהן תיאר לאחרונה בבלוג שלו, "השיפוד", את תגובתו של נישליס להתייחסות ביקורתית של כהן לרדיו חיפה שהתפרסמה ב"כלבו". לדבריו, נישליס הדביק לו בשידור את הכינוי "רכילאית", בלשון נקבה, בניסיון לרמוז לנטייתו המינית. לאחר מכן הקדיש לו נישליס את שירה של דנה אינטרנשיונל "100 אחוז גבר". "לא הבנתי מה ניסית לרמוז", פנה כהן לנישליס בפוסט גלוי, "אבל אחרים עשו לי את האינטרפרטציה [...] שאלת (בשידור) אם עוד מעט מפטרים אותי".

אבל היריב הגדול ביותר של נישליס היה יו"ר סיעת הירוקים וסגן ראש העיר לשעבר שמואל גלבהרט, האופוזיציונר האפקטיבי ביותר של יהב בעירייה כיום. בסכסוך בינו לבין נישליס, שמתנהל בפומבי כבר כמה שנים, קשה להפריד את הטינה האישית מהיריבות הפוליטית ואינטרסים פרטיים של מנכ"ל רדיו חיפה מהסיקור העיתונאי.

בבחירות 2003 עוד רץ יהב בראש רשימת הירוקים. גלבהרט היה מס' 2 שלו. באותה תקופה ניהל נישליס מערכה תקשורתית תקיפה נגד בחירתו של יהב וקרא לציבור להימנע מלבחור בו ובגלבהרט. לאחר הבחירות החל נישליס להתקרב אל ראש העיר החדש, ובהזדמנות זו זימן אליו גם את גלבהרט ל"שיחת פיוס" וביקש: "בוא נפתח דף חדש". אבל אז נחתה על שולחנו של גלבהרט, שהחזיק בתיק המינהל וההנדסה והיה ראש הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, בקשה של נישליס לאישור של בריכה בחצר ביתו ברמת-אלמוגי.

שמואל גלבהרט, מועמד הירוקים לעיריית חיפה בבחירות 2008, מתוך סרטון הקמפיין (צילום מסך)

גלבהרט בדק את הבקשה ומצא כי היא אינה עומדת בהוראות החוק. "הבקשה הזאת נגדה את התב"ע המאושרת של האזור הזה, ולפיה על מגרשים בגודל מסוים לא ניתן להקים בריכה, בגלל מטרד לשכנים", מספר גלבהרט. "לתדהמתי, חברי הוועדה הצביעו בעד. אחר-כך חברי המליאה תמכו גם כן. נדהמתי לראות שתוכנית המתאר אומרת משהו אחד, וכולם תומכים בהפך.

"אפילו ראש העיר החליט להתערב. יהב אמר לי, 'תגיד לי, אתה יודע עם מי אתה מתעסק? מה אתה, מתאבד שיעי?', ואני בתמימותי אומר לו: 'אבל זה נוגד את התוכנית המאושרת'. הוא לא ענה דבר, אבל שפת הגוף אמרה: איזה דביל אתה, שמואל'".

גלבהרט סירב לוותר והגיש ערר על החלטת הוועדה המקומית. בוועדת הערר התקבלה דרישתו, והבקשה להקים בריכה בחצר של הנישליסים נדחתה על-פי חוק. גם נישליס לא התכוון לוותר. "התחיל קמפיין להדיח אותי ממועצת העיר", אומר גלבהרט. "בקיצור, מאותו יום הפכתי לאויב מספר אחת של העיר חיפה. דני נישליס הקדיש תוכנית אחרי תוכנית כדי להכפיש אותי. אף פעם לא טרח לציין שיש לו עניין אישי נגדי. תמיד העמיד פנים כאילו מדובר בעובדות עיתונאיות לכל דבר".

גלבהרט קנה לעצמו שם כראש אגף מינהל והנדסה קפדן, שנלחם בכמה מהפרויקטים הנדל"ניים מעוררי המחלוקת בעיר, למגינת לבם של כמה מפרנסיה. בתוכניתו הצמיד נישליס לגלבהרט את כינוי הגנאי "הרב-תוקע של חיפה", והרבה לטעון בשידור שפעולותיו יעצרו את התקדמות העיר. כך למשל שידר במאי 2005: "מה שכן בטוח שמי שנתפס היום בשקר גס לציבור הוא סגן ראש העיר שמואל גלבהרט, שכבר שנים אני טוען שהוא המקור לרע בעיר הזאת [...] אני אומר לכם שגלבהרט עוד ישלם תשלום יקר על השקר שלו".

במקרה אחר כינה את גלבהרט בבוז "מגלה השחיתויות", כיוון שחשף פרשת שחיתות שבה היה מעורב מנכ"ל העירייה דאז אבי גולדנברג, שהואשם בשורה של עבירות פליליות. נישליס התייצב בגלוי לצדו של המנכ"ל המואשם, מקורבו של ראש העיר, וקבע כי "גלבהרט יודע שזמנו קצר, ולכן הוא ניסה באמצעות פרובוקציה של מלך השלטון התקין להרוויח שתי ציפורים במכה אחת: גם להתפטר משנוא נפשו, אבי גולדנברג, וגם להצטייר כמציל העם". גולדנברג, יצוין, הודה במסגרת עסקת טיעון בעבירות של זיוף, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה, ונאלץ להתפטר מתפקידו כמנכ"ל.

גם בתוכנית השבועית שהגיש בחדשות הטלוויזיה המקומית של הוט לא התאפק נישליס: "גלבהרט שלף בסוף-השבוע שעבר מבטנו של יהב סכין כזאת ארוכה, אותה הוא תקע עם הרבה שמחה לאיד"; "גלברט גרם לכך שאדם שיותר מכולם, יש הרבה בעירייה ששונאים אותו, רואים אותו כמטרד, מסמנים אותו כאיש שעצר את העיר הזאת, מתנגד כמעט לכל פרויקט חדש..."; "גלבהרט לא יכול לסבול שפקיד עירוני, בכיר עד כמה שיהיה, לא יסכים איתו ועם דרכו הנלוזה...";  "אני כבר שמעתי מלשכת ראש העיר שיצאה פקודת חיסול נגד גלבהרט, זה רק עניין של זמן עד שיפוטר מתפקידו"; "כך הביא לנו יהב את המתנה הכי יפה לעיר הזאת, סגן ראש העיר והמלה הנרדפת לשמו היא 'לא'"; "האסון האורבני-כלכלי שהביא גלבהרט על חיפה יורגש בעוד כמה שנים, ויהיה קשה מאוד לשקם אותו" ועוד.

דני נישליס בתחנת רדיו חיפה, מתוך סרטון פרסומת לתוכניתו "זירה חופשית", 2011 (צילום מסך)

בעקבות השידורים הללו תבע גלבהרט את נישליס תביעת לשון הרע. בתביעתו התלונן גם כי נישליס נותן יד חופשית לשדרניו להשתלח בו באין מפריע. כך, למשל, התבטא בשידור נמרוד שיין, מנהל התוכניות בתחנה ואחד השדרנים המקורבים לנישליס, שלימים יחצה את הקווים ויעבוד כעוזרו של יונה יהב בעירייה: "בוא נשאל את צחי טרנו [ראש מינהל הדוברות בעירייה; א"ה] כמה זמן יוכל להחזיק מעמד ראש העיר יונה יהב עם שמואל גלבהרט בתור סגן ראש עיר וכמה זמן ייקח עד שהוא יארגן את העזיבה שלו?". בראיון אחר, עם יעקב שחם, חברו הטוב של נישליס מהמקומון "ידיעות חיפה", העיר שיין: "בקיצור, מה שאתה אומר, יעקב שחם, במלים קצת עדינות [...] מייעץ ליונה יהב – שמואל גלבהרט גלגל מיותר בעגלת העירייה, וצריך להיפטר ממנו".

מעמדו של סגן ראש העיר עלה גם בראיונות של נישליס עצמו עם יהב: "[...] השבוע התברר ששמואל גלבהרט תקע בך סכין [...] אז מדוע אתה ממשיך להחזיק אותו? [...] יש לך סגן שמחבל בעבודתך ובהתקדמות העיר, מדוע אתה עדיין מחזיק אותו?".

נישליס טען להגנת "אמת דיברתי". השופט דחה טיעון זה מכל וכל: "הנתבע לא הביא ראיות ממשיות לתמיכה בטענותיו כי ההתבטאויות נשוא תובענה זו, במסגרת הפרסומים במשדרי הרדיו, הן אמת", כתב בפסק הדין. "[...] אין ספק כי כל שהציגו בפני הנתבעים, תוך ניסיון להוכיח אמיתות הפרסומים נשוא תובענה זו, עולה כדי עדויות שמיעה [...] הנתבעים לא הביאו ראשית ראיה לכך כי האמינו באמיתות הפרסום. למעשה לא מונח בפני שם של אדם אחד שבדק את הדברים. יתרה מזו, הנתבע מודה כי לא פנה לשאול את התובע האם יש אמת באמור בפרסומים, ולשיטתו, הטיל זאת על אחרים, אלא שלא ידע לומר מי ביצע את הדבר ודיווח לו, כך או אחרת. עוד הוכח בפני כי אף אחד מהנתבעים לא נקט אמצעים סבירים לברר את נכונות הפרסום, בשונה ממתן זכות התגובה".

בעקבות פסק הדין נאלץ נישליס לשלם לגלבהרט פיצויים של כ-60 אלף שקל ולפרסם התנצלות, אך הוא לא פסק מלחבוט בו בפומבי. לאחרונה נדחתה תביעת דיבה נוספת של גלבהרט נגד נישליס, אך גלבהרט אומר כי בכוונתו לערער על פסק הדין, שקבע כי אין בדברים החדשים שאמר עליו נישליס לשון הרע. נישליס, בינתיים, ממשיך לדבוק בדף הפייסבוק שלו בתואר "הרב-תוקע" שהדביק לגלבהרט.

תיאטרון האבסורד

לבחירות 2003 הגיע יונה יהב עם אופוזיציה חזקה מצד התקשורת המקומית. לקראת בחירות 2008 הוא למד היטב את הלקח. בשנתיים שקדמו לבחירות מינה את שני בעלי כלי התקשורת המקומיים החזקים בעיר לתפקידים יוקרתיים: יעקב שחם מונה ליו"ר חברת המוזיאונים העירונית חרף העדר זיקה לתחום האמנות, ואילו נישליס מונה ליו"ר תיאטרון חיפה בלי שיהיה קשור לעולם התיאטרון. האופוזיציה בעירייה התנגדה נמרצות למינויים, גם בגלל ניגודי העניינים הברורים – המוזיאונים והתיאטרון הם מפרסמים פוטנציאליים חשובים לכלי תקשורת מקומי.

יהב ענה לשאילתות בבוז גלוי. כך, למשל, כאשר ביקש חבר מועצה לקבל את נתוני הפרסום של תאגידים עירוניים דוגמת תיאטרון חיפה ומוזיאוני חיפה בעיתון של שחם וברדיו של נישליס – ענה יהב: "זה לא רלבנטי". "לא רלבנטי" היתה גם התשובה לבקשה לקבל את פירוט הפרסומים היזומים שמבצעת עיריית חיפה ב"ידיעות חיפה" וברדיו חיפה בעניינים הקשורים בתיאטרון ובמוזיאונים המוחזקים ברשותה.

ראש עיריית חיפה יונה יהב, מתוך סרטון בחירות, ספטמבר 2013

מינויו של נישליס עורר טלטלה בצמרת התיאטרון שבניהולו של עודד פלדמן, לשעבר מנכ"ל הקאמרי, יו"ר מינהל התרבות בירושלים ומנכ"ל "מעריב", שנקרא לשקם אותו ממצבו הגרעוני. אחרי זמן קצר הודיע המנכ"ל פלדמן כי לא יסכים לעבוד עם היו"ר החדש, והתפטר. פלדמן אומר היום כי ניהול התיאטרון לצדו של נישליס היה "בלתי נסבל": "הוא היה מתערב יומם ולילה בכל דבר ועניין, ותמיד קיבל גיבוי אוטומטי מיונה יהב. התנהלות של תיאטרון היא דבר מורכב. כבר הייתי יו"ר של תיאטראות, ויש הבדל בין גורם ביצועי לבין הוועד המנהל. הוועד המנהל לא אמור להתערב בניהול היומיומי של התיאטרון, אלא לקבוע מדיניות. אבל לי התברר שדני מדבר עם עובדים ועם שחקנים מעל לראשי, והודעתי לראש העיר שאיני יכול להמשיך כך יותר. ביקשתי את עזרתו, אבל יהב סירב להתערב. אז לא היתה לי ברירה אלא לעזוב. אתה יכול לתאר לעצמך שלא הופתעתי כשראיתי שנישליס חבר אליו לרשימה. הקשר הקרוב ביניהם היה ברור מאליו". נישליס, אגב, טען שפלדמן התפטר בגלל הגירעון. השחקנים הצטערו על עזיבתו של פלדמן, וקיוו שתחליף אותו אישיות רבת ניסיון בתחום.

התיאטרון שקיבל לידיו נישליס היה במצוקה כלכלית תמידית. אחד הצעדים הראשונים של יו"ר התיאטרון החדש היה להוציא מכתבי פיטורים ל-33 מעובדיו – יותר משני שלישים מהעובדים הקבועים. בית-הדין לעבודה ביטל את הפיטורים הללו, העביר ביקורת על החלטת הדירקטוריון והכריח את ההנהלה לשבת למשא-ומתן על צמצום מספר המפוטרים.

הצעד המשמעותי השני היה למנות מנכ"ל חדש. נישליס הקים, לטענתו, "ועדת איתור", ש"בחרה פה אחד", כפי שהצהיר בתקשורת, את דרור גרבר, הבעלים של משרד הכרטיסים קופת-גרבר. המינוי של גרבר עורר תמיהות רבות בחיפה, בגלל ניגוד העניינים הברור שמינוי כזה מזמין – משרדו של גרבר מרוויח במישרין ממספר הכרטיסים שמוכר התיאטרון ומנהל בקשרים עסקיים ישירים עם התיאטרון. אבל נישליס ביטל את הטענות במחי יד כשנשאל על כך בזמנו על-ידי עיתונאים.

"בהתייחס לאופן בחירת מנכ"ל התיאטרון, לא נמצאו מסמכים המעידים על קיומה של ועדת איתור למנכ"ל לתיאטרון, לרבות פרוטוקולים מישיבותיה"

בין נישליס למשפחת גרבר היתה היכרות מוקדמת. בסוף שנות ה-70, עוד לפני שנכנס לעסקי הרדיו, חבר נישליס ליאיר גרבר, אחיו של דרור, והשניים הקימו ביחד מוסף לתרבות ובידור בן שמונה עמודים בשם "בימדור". בדיקה של מבקר הפנים של עיריית חיפה ב-2009 העלתה תהיות לגבי האופן שבו נבחר גרבר לתפקיד. המבקר פשוט לא הצליח לאתר את ועדת האיתור. "בהתייחס לאופן בחירת מנכ"ל התיאטרון", כותב מבקר הפנים, "לא נמצאו מסמכים המעידים על קיומה של ועדת איתור למנכ"ל לתיאטרון, לרבות פרוטוקולים מישיבותיה".

הצמד גרבר ונישליס עורר תרעומת רבה בתיאטרון ומחוצה לו. בעירייה ובמועצה היו מי שטענו כי הם מנהלים את התיאטרון כאילו היה החצר האחורית הפרטית שלהם. דו"ח ביקורת הפנים על פעילות צמרת התיאטרון העירוני ב-2009 אושש במידה רבה את התחושות הללו, והיה חמור באופן יוצא דופן. הוא כלל שורה של עבירות על התקנון, ניגודי עניינים, ואפילו חשדות למעשים חמורים יותר. מבקר הפנים מצא כי נישליס לא טרח להקים ועדת מכרזים לתיאטרון, כנדרש בחוק. נישליס, בתשובתו, הבהיר כי הדירקטוריון יקים ועדת מכרזים "ספציפית לכל אירוע, אם יהיה כזה". המבקר לא השתכנע וקבע: "חובת קיום ועדת מכרזים אינה נתונה לשיקול דעתו של הדירקטוריון. יתר על כן, גם במקרים בהם היה צורך בכינוס ועדת מכרזים – לא כונסה הוועדה".

הדירקטוריון של נישליס, קבע המבקר, לא הקפיד לפקח על פעולותיו של המנכ"ל בעל משרד הכרטיסים. ועדת הביקורת של הדירקטוריון כמעט שלא כונסה, בזמן שהמנכ"ל עירבב בין עסקיו הפרטיים לתפקידו הציבורי. "בין היתר", כותב המבקר, "נוהג המנכ"ל לחתום גם על ההמחאות המיועדות לקופת הכרטיסים גרבר, על אף היותו בעליה. מיותר לציין כי הדבר מהווה ניגוד עניינים ברור".

גרבר, מצאה הביקורת, קיבל אישורים לנסיעות לחו"ל ישירות מיו"ר הדירקטוריון נישליס, בלי להביא את הדבר לאישור חברי הדירקטוריון כנדרש. באחת הנסיעות אירע מקרה מוזר: נישליס הצטרף לנסיעה ללונדון, על חשבונו, יחד עם המנהל האמנותי של התיאטרון. נישליס הצהיר כי שילם על ההצגות שבהן צפה עם המנהל האמנותי מכיסו, אך בבדיקת המבקר התברר כי המנהל האמנותי קיבל החזר על חמישה כרטיסים, הגם שצפה בשלוש הצגות בלבד. ההסבר שניתן למבקר: הטעות שהביאה לחיוב כפול על שתיים מההצגות נבעה מההזמנה באינטרנט.

רוב המינויים הבכירים שביצע גרבר, באישורו של נישליס, נעשו ללא מכרז, ביניהם אחראי שיווק, דובר, מנהלת פרסום ועוזרת מנכ"ל. אחת מבעלי התפקידים, מנהלת שיווק המנויים, גם עבדה עם גרבר במשרד הכרטיסים שלו בעבר, והמבקר מצא כי דרך ההתקשרות עימה ותשלום השכר עבור עבודתה נעשו באופן בלתי תקין ולא ראוי. נישליס השיב למבקר כי "לאור מצב החירום שבו היה מצוי התיאטרון", היה צריך לגייס אנשים ללא מכרז. המבקר לא קיבל תשובה זאת.

הדו"ח החמור, שתקצר היריעה מלפרט את כל מסקנותיו, הביא את חברי ועדת הביקורת של העירייה להמליץ לסיים לאלתר את עבודתם של יו"ר הדירקטוריון נישליס והמנכ"ל גרבר. על בסיס ההסכמה הזאת, נמנעו מלהעביר את הממצאים לבדיקה פלילית. אבל נישליס סירב לקבל את האחריות על מעשיו. פעמיים הוזמן לוועדה כדי לשטוח את הסבריו, ופעמיים לא הגיע. במקום זאת מצא במה נוחה יותר לשטוח את טענותיו – טור אישי חד-פעמי במקומון של חברו יעקב שחם, "ידיעות חיפה". בטור בחתימתו שב והתייצב נישליס לימינו של "החבר", המנכ"ל גרבר, שיבח את ראש העיר יהב והעביר ביקורת חריפה על מבקר הפנים.

חיפה (צילום: שי לוי)

בישיבות הבאות של ועדת הפנים החליט ראש העיר לפרוש את חסותו על האיש שמינה ליו"ר הדירקטוריון, חרף הממצאים הקשים. גרבר, על-פי בקשת ראש העיר, אכן יסיים את תפקידו, אך נישליס יישאר בתפקיד היו"ר: "יצוין כי ראש העיר ביקש מיו"ר הדירקטוריון להישאר בתפקידו עד שיקום התיאטרון", נכתב בפרוטוקול. השאלה כמה זמן דרוש לשיקום התיאטרון נותרה פתוחה.

חברי המועצה מהאופוזיציה לא רוו נחת מהחלטה. "ההחלטה האחרונה של הוועדה היא אחת, אין החלטות אחרות: להדיח לאלתר את יושב-ראש התיאטרון", זעק בדיון חבר המועצה יעקב בורובסקי. "כל יתר ההחלטות, בוודאי בנוסח הזה, שבהן ראש העיר מכתיב, הן החלטות מזויפות, הן החלטות בלתי חוקיות, והוועדה יכולה לעשות מה שהיא מבינה, מועצת העיר יכולה לעשות מה שהיא מבינה, ממילא ראש העיר מנסח את ההחלטות ולא מתבייש". נישליס נשאר בתפקיד שנתיים נוספות, עד מרץ 2012.

גורם בעירייה הסביר ל"העין השביעית" שהשתלשלות העניינים בפרשת התיאטרון, למרות תהפוכותיה המוזרות, אינה חריגה בנוף הפוליטיקה העירונית. "זר לא יבין זאת, אבל בחיפה אנחנו כבר רגילים. אתה חייב להבין שכבר לא כל-כך פוחדים אצלנו לעשות שטיקים. זאת אמנם עיר גדולה, אבל מבחינה ציבורית היא מתנהלת במנטליות של חנות מכולת. בישיבות המועצה אתה רואה בדרך כלל שניים-שלושה חברי אופוזיציה שזועקים, ואז נציגי השלטון סותמים להם את הפה ומצביעים כרצונם. לפעמים גם זורקים את חברי האופוזיציה מהחדר. נוצרה חבורה רבת כוח, אשר חבריה מסייעים זה לזה ומגינים זה על זה בגלוי. לא כל-כך מפריעה להם הביקורת הציבורית – המטרה, מבחינתם, מקדשת את האמצעים".

תגובות: תחנת חיפה אינה עונה

הנסיונות לקבל תגובות לכתבה זו היו משימה בפני עצמה. למעשה, עד עכשיו אנחנו תוהים למי להפנות את השאלות שעולות ממערכת הקשרים בין הבעלים של רדיו חיפה לבין ראש העיר שלה.

בתחילה פנינו לדני נישליס עצמו בבקשה לשוחח עימו. נישליס, שאותו איתרנו בנקל בתחנת הרדיו שממנה הוא טוען שהשעה את עצמו, הבהיר כי לא יתראיין "לפני הבחירות". אחר-כך ביקשנו להפנות אליו רשימה של שאלות – הוא סירב בנימוס. הצענו שלפחות יעיין בשאלות, אולי יהיה לו דבר-מה להעיר, להשלים או לתקן – אבל הוא עמד בסירובו: "כפי שכבר אמרתי לכם, איני מתראיין או מגיב עד לאחר הבחירות. אחרי כן... בשמחה".

במקביל פנתה התחקירנית רוית קלימר לשניים מילדיו של נישליס, המעורבים בעסקי רדיו חיפה או בעסקים עם העירייה. הראשון היה ליעד (דידי) נישליס, הבעלים של חברת ההפקות גולדפיש, שמפיקה אירועי תרבות, ספורט ובריאות שונים של העירייה או בחסותה – פעמים רבות בשיתוף רדיו חיפה. נישליס הבן נעתר ושוחח עימנו כמה דקות על הקריירה התקשורתית והפוליטית של אביו.

ליעד נישליס מעיד כי במשפחה הופתעו מההחלטה של אביו לרוץ לפוליטיקה: "זה היה לנו מאוד תמוה בהתחלה. לעזוב עבודה כמנכ"ל רדיו חיפה, איש עסקים מצליח, אדם עם מעמד, שמרוויח גם יפה, לעזוב הכל ופתאום להפוך להיות עובד ציבור, זאת לא החלטה פשוטה. הוא דמות מוכרת מאוד בחיפה, אוהבים אותו כאן מאוד. הוא גם היה פעיל בהרבה מאוד גופים, היה יו"ר תיאטרון חיפה והציל אותו מקריסה, היה יו"ר אגודת הידידים של בית-חולים בני-ציון וגייס שני מיליונים מתרומות. הרבה מאוד תפקידים ציבוריים שעשו פה טוב. כל הדברים האלה בהתנדבות, במסגרת היותו עצמאי, כיזם בתחום התקשורת. עכשיו הוא טרף את הקלפים של עצמו כי הוא כזה – אוהב לאתגר את עצמו. ואנחנו מפרגנים לו".

דגי זהב (צילום: שאטרסטוק)

באשר לחברת ההפקות שלו, גולדפיש, הזוכה להפיק באופן קבוע אירועים הקשורים בעיריית חיפה, אמר ליעד כי "אנחנו עובדים גם עם עיריית חיפה וגם עיריית תל-אביב". לדבריו, אין בכך כל בעיה. "זה לא שהעירייה פונה אלינו בבקשה שנעשה להם משהו. אנחנו כיזמים, כמו כל יזם אחר שמגיע, באים לעירייה עם קונספט, מוכרים להם את הרעיון ובעצם כמה שהוא מגניב ומיוחד. והעירייה, או שהיא אוהבת או שהיא לא אוהבת. לרוב היא אוהבת – ואז יוצאים לדרך".

נישליס הבן מייחס את הצלחת חברת ההפקות שלו למחסור במפיקים עצמאיים בחיפה: "תל-אביב חיה מהסיפור הזה, של מפיקים שבאים ועושים בה דברים. בחיפה כמעט לא עושים שום דבר. חיפה היא עירייה שלוקחת על עצמה המון הפקות. פשוט קשה, עדיין לא מגיעים מספיק יזמים. רוב חברות ההפקה נמצאות במרכז והם עושים אירועים במרכז".

מה אתה חושב על הסיקור של הבחירות בחיפה?

"קודם כל, הבחירות בחיפה הן מאוד משעממות. מאוד-מאוד משעממות. אני רוצה קצת אקשן, ואין! אני לא צוחק. תלכי עכשיו לרחוב, תשאלי עשרה אנשים מי מתמודד בבחירות, יגידו לך, יונה, ואולי עוד אחד. עכשיו יש פה איזה עשרה מתמודדים, אבל אנשים לא מכירים. זה לא כמו בתל-אביב, שיש כמה מוכרים".

ליעד נישליס מאשים את המועמדים עצמם באלמוניותם, לא את התקשורת המקומית שנמנעת מלסקר אותם: "בחיפה אנשים לא מכירים את המועמדים כי הם לא יוצרים באזז. הצוותים שלהם כמעט לא קיימים. ברור וידוע שיונה ייקח. המלחמה היא עכשיו על המושבים בסיעה. ליונה יש עכשיו מעט מאוד מושבים בסיעה – ארבעה מ-31. ככה מאוד קשה לעבוד".

אחרי השיחה הראשונה עם ליעד נישליס, ביקשנו שיחת המשך. ליעד סירב. ביקשנו לשוחח גם עם דולב נישליס, בנו של דני נישליס, המנהל את התוכניות ברדיו ומופקד בפועל גם על ניהול התחנה, אחרי שאביו הודיע על החלטתו להתמודד בבחירות. דולב ביקש שהות להיוועץ עם אביו, ואז הודיע כי לא יוכל להתראיין. מבדיקה שערכנו מתברר שלעת עתה לרדיו חיפה אין דובר. יובל קאופמן, מי ששימש דובר הרדיו עד לפני כמה שבועות, פרש מהתחנה וחבר, אף הוא, לרשימתו של יהב.

את רשימת השאלות העברנו גם לנמרוד שיין, עוזרו של יהב, איש רדיו חיפה לשעבר. עד לעת הזאת לא קיבלנו תשובות לשאלות. לבסוף פנינו לדובר עיריית חיפה, עידו מינקובסקי, עם שורה של שאלות המופנות לראש העיר. ביקשנו תגובה על ההתנהלות הבעייתית סביב ניהול התיאטרון, לקבל מידע בנוגע לתקציבי הפרסום שהעירייה משקיעה ברדיו המקומי, ולנסות להבין את הקשר הגורדי בין העיתונות המקומית לפוליטיקאים שהיא מסקרת.

על אף שחלק ניכר מהשאלות נגעו במישרין לתפקוד העירייה והעומד בראשה, טען מינקובסקי כי אינו יכול לענות על שאלות בעלות "אופי פוליטי", והפנה אותנו אל דובר מטה הקמפיין של יהב לבחירות.

"למרבה האירוניה", כתב מינקובסקי, "דובר המטה הפוליטי שלהם הוא דני נישליס".