אמש (16.11.13) הנחתה רינה מצליח דיון בתוכניתה "פגוש את העיתונות" בערוץ 2. הדיון הארוך (שנמשך כ-25 דקות תמימות) הוקדש לשאלת הרלבנטיות של צווי איסור פרסום בעידן האינטרנט. הדיון התיאורטי לא התרחש כמובן בחלל ריק. הוא נוגע לפרשה הידועה כיום כ"פרשת הזמר המפורסם", העוסקת באדם כלשהו, שאת שמו אסור לנו לחשוף כאן, הנחשד (כביכול ולכאורה כמובן) בקיום יחסי מין עם קטינות ובעבירות נוספות.

בדיון השתתפו האישים האלה: ניצב בדימוס יאיר יצחקי, מפקד מחוז ירושלים לשעבר; עו"ד דבורה חן, לשעבר בכירה בפרקליטות וכיום סניגורית פרטית; אבי לן, עורך "סטטוסים מצייצים", שפירסם פרטים הנוגעים לפרשה; גיא פלג, כתב המשפט של חדשות ערוץ 2; ועורך-הדין הפלילי הנודע ציון אמיר.

אה, כן – בדיון השתתף גם רני רהב, יחצן של האלפיון העליון וכוכב טלוויזיה, המשמש שופט בתוכנית הכשרונות המצליחה "הכוכב הבא".

כל המשתתפים בפאנל שהעמידה "פגוש את העיתונות" עשויים להיחשב כבני-סמכא בנושא הדיון. יצחקי, למשל, עסק במקרים דומים שבהם הוגשו צווי איסור פרסום על-ידי המשטרה, והוא מיטיב לייצג את עמדתה של המשטרה בעניין זה. אמיר ייצג לא מעט נאשמים שצווי איסור פרסום הוגשו בעניינם, ודבורה חן פעלה בשם הפרקליטות במקרים שכאלה.

במקרה של לן, מדובר באדם הנוגע ישירות למקרה הנידון (פרשת הזמר המפורסם), ולכן אין לתמוה על השתתפותו בדיון. האדם היחיד שלא הצהיר על נגיעה כלשהי לפרשה – לא כבעל עניין אישי ולא כמומחה – הוא רני רהב.

רהב הופיע ב"פגוש את העיתונות" בתפקידו השגרתי, כאיזה מין אזרח מודאג, ושמא כאינטלקטואל המבטא את עמדותיו בענייני השעה. הוא מילא את התפקיד במלוא העוז והתשוקה המאפיינים אותו בדרך כלל, ולעתים אף תוך גילויי התלהבות גדולים במיוחד: הוא צרח את דבריו בטון היסטרי, והשתמש בכל יכולותיו הרטוריות האופייניות (כך למשל הכריז כי "החוק הוא נר לרגלי! בכל בוקר אני קם ומצדיע לחוק!").

לדעת רהב, המשטרה צריכה לשמור את החוק ולהגן על הצו, ולשם כך עליה לעצור ולהשליך לבית-האסורים את כל מי שמעז לפרסם את פרטיו של הזמר המפורסם. כמו כן קרא רהב להורי הנערות שתמונותיהן עם הזמר המפורסם פורסמו באינטרנט שילכו למשטרה בהמוניהם ויגישו תלונות נגד כל מי שפירסם תמונות מסוג זה.

התרגשותו של רהב, שהיתה גדולה במיוחד, עשויה להעלות את האפשרות (לכאורה, כמובן; הכל לכאורה) שמדובר במקרה הנוגע לו באופן אישי. האם ייתכן שמשרד יחסי-הציבור של רהב מייצג את אחד המעורבים בפרשה (נניח, את הזמר המפורסם עצמו, או מי ממקורביו)?

לא יעלה על הדעת – שהרי במקרה כזה היתה מערכת "פגוש את העיתונות" מביאה בוודאי איזה "גילוי נאות" עסיסי, ומוסיפה גם את הכיתוב המתבקש לצד שמו של רהב. הצופים בתוכנית הרי אמורים לדעת אם לרהב יש עניין כלשהו – פרטי או כלכלי – בנושא, ועיתונאית רצינית כמו רינה מצליח הרי היתה עומדת על כך שהציבור יקבל את המידע הרלבנטי הזה.

אבל הואיל ורהב לא הוצג ב"פגוש את העיתונות" כבעל עניין, יש להגיע למסקנה המתבקשת – שאין לו או לחברת יחסי-הציבור שלו כל נגיעה לפרשת הזמר המפורסם (מובן שאין להעלות על הדעת שרהב והזמר המפורסם מופיעים דרך קבע באיזו תוכנית טלוויזיה מצליחה), וכי הוא התבקש להופיע בתוכנית פשוט בתור מומחה בעל דעה.

ואם אכן כך, יש לחזור ולשאול: מדוע תוכניות האקטואליה מסוגה של "פגוש את העיתונות" מעניקות לרהב פתחון פה? איזו מומחיות יש לו בעצם, ומדוע הוא נדרש להביע את עמדותיו בנוגע לשמירה על צווי איסור פרסום דווקא? רהב אינו משפטן, אינו איש משטרה (בעבר או בהווה), אינו עיתונאי ואינו מומחה לשום דבר בעצם. לדעות שהוא מביע אין שום תוקף מיוחד, והוא אינו מביע אותן ברהיטות מרשימה או על בסיס ידע כלשהו. בסופו של דבר מדובר באדם צווחני וגס, שאינו תורם דבר לדיון.

האפשרות השנייה – שמערכת "פגוש את העיתונות" מעלה בתפקידה העיתונאי ולא הציגה את רהב כבעל עניין בפרשה – היא, כאמור, בלתי אפשרית. מי שהיה עושה מעשה כזה הרי היה מכריז על עצמו שהוא בז לאתיקה העיתונאית, ושטובת הציבור אינה מעסיקה אותו כלל. וזה הרי לא ייתכן כלל.