שיקומו כל אלה שזה הפתיע אותם. אופירה אסייג, עיתונאית ואם בישראל, עמדה על במה בבית-מלון ודירבנה אנשי עסקים שישבו סביב שולחנות מלאי כל טוב לרכוש מנויי כבוד לתא הזהב במשחקי בית"ר ירושלים. קדימה – עלה קולה בהתלהבות – יש תאי צפייה, יש חניה, יש אוכל טוב. "זה חשוב לחזק את הקבוצה", ניסתה לשכנע לרכוש עוד 30 מנויים.
מדובר ב"ערב גאלה של בית"ר ירושלים" שנערך אתמול (12.10.13) ונועד לגיוס תרומות. השתתפו בו הבעלים של הקבוצה, השחקנים, הצוות המקצועי, אנשי עסקים, פוליטיקאים ואוהדים. האירוע הועבר בשידור חי בערוץ one ובאתר האינטרנט שבו משמשת המנחה עורכת התוכן.
כמה ימים קודם לכן פורסמה באתר one ידיעה ראשית, שעליה היתה חתומה דניאלה סמרי, מגישת תוכנית החדשות בערוץ one. הידיעה פירטה איך ייראה איצטדיון בלומפילד בעוד כשנתיים, לאחר שיעבור שיפוץ מסיבי. "לידי one הגיעה באופן בלעדי התוכנית המפורטת לשיפוץ ושדרוג אצטדיון בלומפילד", כתבה. ואם מישהו העז לחשוב בכל זאת שיוכל לקרוא את הפרטים במקום אחר, חזרה סמרי והדגישה: "תמונות ההדמיה שתוכננו עבור עיריית תל-אביב לקראת הפרויקט מוצגות כאן לראשונה ובאופן בלעדי". וזה נמשך גם במשפט הבא: "על-פי התוכנית שפרטיה נחשפים כאן לראשונה".
בהמשך אפשר ללמוד מי האחראי על הבלעדיות שסמרי זכתה בה: חבר מועצת עיריית תל-אביב אלון סולר, איש סיעת רוב-העיר. סולר הוצג בידיעה כמי שמוביל את המהלך לשדרוג האצטדיון, וקיבל הזדמנות נאה לקצת תעמולת בחירות: "כל עוד זה תלוי בי, נמשיך לעשות כמיטב יכולתנו כדי לקדם את הספורט בעיר".
מה לשדרנית טלוויזיה ולידיעה על שיפוץ אצטדיון כדורגל? רמזים אפשר לקבל בדף הפייסבוק של סמרי. בתמונה אחת היא מצטלמת ליד שלט בחירות של סיעת רוב-העיר, לצד המלים שכתבה: "דואגים לספורט בעיר". תמונה אחרת היא שיתוף סטטוס של רוחל'ה סמרי, שעניינה הסכם עודפים בבחירות המקומיות בין רוב-העם לרשימת הגמלאים. רשימת מועמדי רוב-העיר לבחירות לעיריית תל-אביב מספקת את ההסבר: דניאלה סמרי ממוקמת בה במקום ה-15.
דניאלה סמרי, מגישת החדשות של ערוץ one (מימין), לצד שלט של סיעת רוב-העיר (צילום מסך: דף הפייסבוק של סמרי)
סמרי, על אף שלא טרחה על גילוי נאות, שהופך לנלעג ומיותר מיום ליום, מצטרפת לרשימה הלא מכובדת של כתבי one שוויתרו על המחיצה בין עיסוקם העיתונאי לאינטרסים כלכליים/פוליטיים/חברתיים שלהם. לי נוף, שדרנית כדורסל ב-one, העלתה לאינסטגרם תמונות שלה עם חברותיה הכדורסלניות, שאותן היא גם מסקרת. דובי פיק, גם הוא מאותו בית-חרושת מפואר לייצור ידיעות כהרף עין, הודה בפייסבוק שלו לאנשי הפועל אילת שדאגו להיטיב את שהותו בטורניר כדורסל וסידרו לו "פינוקים אינסופיים".
אנשי one עצמם אינם בוחלים בניצולו כפלטפורמה לענייניהם הפרטיים. קטן עליהם לרתום את דף הבית למען האספירציות הפוליטיות של מגישת החדשות של הערוץ שלהם, ועוד להגיש את הסיאוב הזה לקוראים עם דגלון "בלעדי", שכל קשר בינו לבין הישג עיתונאי מקרי בהחלט, ובעצם, לא מקרי בכלל, במקרה של one.
one הוא חממה לגידולי פרא של עיתונאים צעירים, ששואבים דוגמה והשראה מהעורכת הראשית שלהם. האירוע הרשמי, היחצני והעסקי שאליו רתמה אסייג את כישוריה יילמד בשיעור מיוחד: "איך לסקר קבוצה ולהנחות אירוע שלה בו בזמן (ועל הדרך להתפאר בכך בשידור חי באתר הבית)". או במלים אחרות: איך לעשות עיתונות בשקל. או שקל מעיתונות.
הקשר בין אסייג לקבוצה הירושלמית אינו חדש. בעבר היתה ידידה קרובה של ארקדי גאידמק, הבעלים של בית"ר ירושלים. יד אחת שלה הביאה סקופים מהקבוצה, יד אחרת חפנה מאות אלפי שקלים שהרוויחה בתחנת הרדיו שבבעלות האוליגרך. לנדב את מעמדה התקשורתי, קשריה והאתר שלה לטובת האינטרסים הכספיים של בית"ר, או של כל קבוצה אחרת, הוא עבורה מהלך טבעי, כמעט מתבקש. אסייג לא רואה בכך שום טעם לפגם, גם לא מעילה באמון הקוראים. השאלה איך מסקר ויסקר one את הקבוצה היא שאלת קיטבג. ובכל זאת, אם יש ערך כלשהו לערבוב הזה של בית"ר-את-one, הוא נועד בעיקר לעיתונאים בתחילת דרכם: שיעור חי לפנים המכוערות, הזחוחות וחסרות הבושה של תקשורת הספורט.
רע לכל היתר
טומי לפיד היה מתהפך בקברו לנוכח לוח המשדרים החדש של ערוץ 1. מי שהיה מנכ"ל רשות השידור לפני כ-30 שנה, התעמר בשידורי ספורט ולא הסכים לדחות את "מבט" מפני שידורים ישירים של מכבי תל-אביב בכדורסל, היה מתקשה להאמין שרצועת ימי שני מהשעה 18:45 ועד קרוב ל-23:00 תוקדש מהשבוע הבא לספורט נטו. "מבט" האגדית תידחק למיטת סדום של רבע שעה במחצית משחק כדורסל.
החלטת הערוץ להפוך את ימי שני לרצועת ספורט – שני שידורים ישירים בזה אחר זה, של המשחק המרכזי בליגת-העל בכדורסל ולאחריו השידור מליגת-העל בכדורגל – טובה לאוהדי הספורט וגרועה לכל היתר. קשה להניח שקהל היעד המסורתי של הערוץ הציבורי, בעיקר מבוגרים, ישלים עם סדר העדיפויות החדש. אחרי שקרוב ליובל שנים ניצבו בחזית הערוץ משדרי חדשות, אקטואליה ודוקומנטריה, וכשאלה ניגפו בפני הערוצים המסחריים צף לו הרייטינג אי-שם על מדרגות ה-2–3 אחוזים – דומה שההחלטה האחרונה של פרנסי רוממה היא כמעט נשק יום הדין.
הסנונית שבישרה על הסדר החדש היתה דחיית תוכנית על מלחמת יום-כיפור שנועדה ליום שני ה-6 באוקטובר בפריים-טיים. התוכנית הוזזה לשעה מאוחרת מאוד למען משחק כדורגל מליגת-העל. כמה ימים לאחר מכן בישרו ברשות השידור על מהפך יום שני הספורטיבי. ברגע הראשון נדמה שמדובר בהבטחה לערב אקשן דינמי ואינטנסיבי. ברגע השני נזכרים בהפקות הדהויות של ערוץ 1 לעומת אלה של ערוץ הספורט, ועולה התהייה אם אין מדובר בהרעת תנאים.
ליגת-העל בכדורסל מזוהה עם ערוץ הספורט, וליתר דיוק עם "ערב הכדורסל של ישראל", המשודרת בימי ראשון. כעת, כשהמשחק המרכזי נדד לערוץ אחר ומשחק נוסף משודר בימי שני בערוץ 5 פלוס לייב, הופך הסלוגן הזה לתלוש משהו. אוהדי הכדורסל שהתרגלו לשידור של מחזור ליגה כמעט מלא בימי ראשון, כולל המשחק המרכזי, ישלמו למעשה את מחיר המיתוג החדש של ערוץ הספורט: המשחק המרכזי בכדורסל הוקרב לטובת אולפנים עוד יותר נוצצים, שדרוג אתר האינטרנט ורכישת תכנים אחרים, מהם מיותרים (ליגות כדורגל זניחות).
לערוץ הספורט היתה אופציה להמשיך עם המשחק המרכזי, אלא שהוא בחר לא להשתמש בה ובכך חסך כחמישה מיליון שקל. ערוץ 1 קפץ על העגלה ושילם כשישה מיליון שקל. המרוויח העיקרי מהמהלך הטלוויזיוני החדש הוא איגוד הכדורסל.
אפשר גם לתהות כיצד יצליח הערוץ הציבורי לעמוד בהתחייבות להשקיע זמן מסך שווה בספורט גברים ונשים. לטיפולה של הוועדה למעמד האשה בכנסת.
על פניו, המהלך של יום שני הוא לטובת אוהדי הספורט, שמתלוננים זה שנים על זליגת תכנים לערוצים בתשלום. והנה, קם עתה דווקא הערוץ המעורער והופך לאלטרנטיבה בימי שני. האם ילווה את ההחלטה המופרזת, הכמעט בזבזנית והספק מידתית, של רכישת זכויות ספורט מקומיות, בהפקה אינטליגנטית ומושקעת יותר? ספק רב. בינתיים נותר טעם של חמיצות לנוכח העובדה שערוץ 1 בוחר להיות פעם בשבוע ערוץ הספורט, בעוד שערוצי הספורט הייעודיים בכבלים חוסכים על תכנים ראויים ובו בזמן משקיעים בשופוני נוצץ ובאימפריאליזם שבמסגרתו נכבשים גם שטחים ריקים מצופים.
בקטנה
עמיר פלג, "ידיעות אחרונות"
כבוד לעמיר פלג מ"ידיעות אחרונות", שזכה בפרס על-שם יואל כץ ז"ל על עיתונאות טובה, אובייקטיבית, נחושה וחפה ממשוא פנים. הרבה פחות כבוד לעיתון הבית שלו, שפירסם ביום שישי תצלום של פלג מקבל את הפרס בלי להזכיר במלה את הגוף המארגן – תנועת אומ"ץ. ל"ידיעות" חשבון ארוך עם אומ"ץ, שבראשו עומד אריה אבנרי, שיצא בעבר נגד בעלויות צולבות של מו"לים בעיתונות. מתחת לתצלום נכתב כי את הפרס העניק מעוזיה סגל. לקוראים לא הוסבר מיהו סגל ואת מי הוא מייצג. התנהלות עיתונאית המנוגדת לרוח הפרס ומביישת את מי שזכה בו. נותר רק להרהר איזה טיפול היה מעניק פלג לכל איגוד או עסקן ספורט שהיה פועל באופן דומה, המזכיר עיתונות של משטרים אפלים.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il