חקירתו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט נמשכה היום (26.10) בבית המשפט המחוזי בירושלים. מנדלבליט העיד זה היום השביעי על חלקו באישור החקירה שהובילה להחלטתו להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, בני הזוג שאול ואיריס אלוביץ', לשעבר בעלי השליטה לשעבר בבזק וב"וואלה", ומו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס.

כשסנגורו של ראש הממשלה נתניהו עו"ד עמית חדד נכנס לאולם בית המשפט, הוא התקבל כרגיל בקריאות עידוד מצד הקהל הביביסטי. "האלוף הגיע!", אמר אחד הצופים המרוצים, "הדבר הכי חד בחדר". צופה אחרת, אף היא אוהדת, הכתירה את הסנגור בתואר "רוקסטאר".

אולם עוד לפני שנפתח הדיון, ובעוד כל הנוכחים ממתינים לעד שהשתהה בשירותים משך דקות ארוכות, הגיעו הדיווחים הראשונים על התחקיר שפורסם באוסטרליה ולפיו המולטי-מיליארדר ג'יימס פאקר, אחד משני אילי ההון שלפי כתב האישום בפרשה המכונה "תיק 1000" המטירו טובות הנאה בסך מאות אלפי שקלים על נתניהו ובני משפחתו, משלם זה כשנתיים 50 אלף דולר מדי חודש בחודשו למשרדו של עו"ד חדד.

הסנגור הבכיר, שישב בשולחנו והמתין כמו כל יתר הנוכחים שהעד יגיע ואפשר יהיה להתחיל ביום העדות, סירב להגיב לממצאי התחקיר האוסטרלי, גם במענה לפניית החתום לעיל. בבקשה שהעביר אמש לבית המשפט בקשר לרצונו לגבות את עדותו של פאקר, כשלבטח כבר ידע שהתחקיר עומד להתפרסם, ציין עו"ד חדד כי הוא ומשרדו "מייצגים חברות שבשליטת מר פאקר (בסוגיות שאין להן כל קשר למשפט המתנהל)".

אם היתה לחשיפה כי עד מפתח בהליך נגד הלקוח הבכיר ביותר של עו"ד חדד מעביר ריטיינר בשווי 50 אלף דולר בחודש זה כשנתיים למשרדו של עו"ד חדד (שבעצמו נמנה בכתב האישום על עדי התביעה) השפעה כלשהי על הסנגור, הרי שלא נתן לכך כל ביטוי. חקירתו היום המשיכה מהמקום בו הופסקה אתמול, באותה התקיפות שמאפיינות את עו"ד חדד גם בימים שבהם לא מתפרסם תחקיר שכזה בעניינו.

"אזהרה באמת לא מתאימה"

בחלקו הראשון של יום העדות חילץ עו"ד חדד מפיו של העד מנדלבליט עוד שורה של הצהרות שמשרתות את טענת ההגנה ל"הגנה מן הצדק".

הסנגור הציג ליועמ"ש לשעבר כיצד בחקירה מוקדמת בפרשה המכונה "תיק 1000", כשהאזהרה שאישר להציג לחשוד נתניהו לא כללה את רכיב הפרת האמונים במובן של ניגוד עניינים, בכל זאת נשאל נתניהו על כך שבזמן שקיבל מתנות מהמיליארדר ארנון מילצ'ן הוא גם היה שותף לקבלת החלטות לגבי עתידו של ערוץ 10, ערוץ טלוויזיה שבו החזיק מילצ'ן במניות.

"זו חריגה מהאזהרה ומהאישור", הטיח עו"ד חדד במנדלבליט. "כן", אמר העד, "לכאורה מחוץ לנוסח של האזהרה".

בהמשך הציג עו"ד חדד למנדלבליט את האזהרה שבה נחקר נתניהו בפרשה המכונה "תיק 2000", זו שבמרכזה שתי שיחות מוקלטות בינו לבין מוזס, שבהן המו"ל מציע לראש הממשלה לגייס את אימפריית התקשורת שלו לטובתו בתמורה לכך שנתניהו יפעל לקדם חוק שיפגע ביריבו העסקי, "ישראל היום".

האזהרה שניתנה לנתניהו בחקירה זו הועתקה מהאזהרה בתיק טובות ההנאה, והבהירה לראש הממשלה כי הוא חשוד גם בפרשה זו ב"בקשת וקבלת טובות הנאה שלא כדין מאנשי עסקים בקשר לתפקידך".

"זה בשום צורה ואופן לא קשור לחקירה בתיק 2000, נכון?", שאל עו"ד חדד. "זו לא האזהרה המתאימה".

"נכון", אישר היועמ"ש לשעבר, "לא מתאימה".

"מהאזהרה של נתניהו אי אפשר להבין במה הוא חשוד", קבע בהמשך עו"ד חדד.

"אזהרה באמת לא מתאימה", אישר שוב מנדלבליט.

מסתובבים סביב העניין הזה

עם זאת, מנדלבליט סירב לקבל את התזה הבסיסית שהציג עו"ד חדד לגבי הגשת כתב האישום בתיק 2000, כאילו היועמ"ש חשב תחילה שאין מקום כלל לחקור באזהרה את נתניהו בפרשה זו, ורק בגלל לחץ של פרקליט המדינה דאז שי ניצן ועו"ד  ליאת בן-ארי, אז פרקליטת מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה), הסכים לחקור את נתניהו באזהרה.

מנדלבליט הכחיש נמרצות, פעם אחר פעם, שאי פעם חשש לגבות מנתניהו עדות פתוחה בפרשה.

עו"ד חדד הציג לו ראיות תומכות לתזה שלו, כגון המועד שבו ניתן האישור הרשמי לחקור את נתניהו באזהרה בפרשה, שהיה רק ביום שבו אכן נחקר לראשונה בפרשה, אך מנדלבליט הדף אותו ועמד על שלו. לדברי העד, אמנם האישור הרשמי ניתן רק ברגע האחרון, אולם ההחלטה שיש לחקור את נתניהו באזהרה גם בפרשה זו התגבשה אצלו מבעוד מועד.

בסופו של דבר, העיד מנדלבליט, הוא רצה לחכות לחקירה הראשונה של מוזס באזהרה לפני שייתן את האישור הסופי לחקור גם את נתניהו באזהרה בפרשה זו. מוזס נחקר לראשונה ב-4.1.17 ולמחרת נתן מנדלבליט את האישור ונתניהו נחקר באזהרה בפרשה זו עוד באותו היום.

"זה מסביר למה העדות של מוזס היא לא במקביל לעדות של ראש הממשלה", העיר מנדלבליט.

השופט משה בר-עם הסב את תשומת לבו של העד מנדלבליט להשלכות החלטתו מהעשור הקודם שלא לתעד בכתב בזמן אמת ובאופן מפורש את אישוריו לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה.

"אנחנו מסתובבים סביב כל העניין הזה כל הזמן", אמר השופט בר-עם, "ועניין כל כך חשוב".

"אל"ף, אני רואה", הודה היועמ"ש לשעבר. "בי"ת, אני אומר, בסוף השאלה היא אם אישרתי וכאן התשובה היא - אישרתי".

"השאלה תמיד מתי", העיר עו"ד חדד, אולם לא בטוח שזו השאלה שאכן תכריע את עמדת השופטים.

"מר חדד, אנחנו קיבלנו את ההתנגדות"

חלקו האחרון של יום העדות נערך ברובו כשהעד שוהה מחוץ לאולם, לאור התנגדות עקרונית של הפרקליטות שהלכה ותפחה ככל שהתקדמה החקירה.

עו"ד חדד ביקש לשאול את היועמ"ש לשעבר שאלות בנוגע ל"תיק 4000", הוא תיק השוחד שבו נאשם נתניהו כי בתמורה להיענות חריגה שקיבל מבעלי אתר "וואלה" העניק להם הטבות רגולטוריות בשווי מאות מיליוני שקלים. "מה הפריע לך בתיק הזה חוץ מעניין המקורבת?", שאל עו"ד חדד, ועו"ד יהודית תירוש, המשנה לפרקליט מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה), התנגדה.

התובעת הזכירה כי המדינה הסכימה לעדות היועמ"ש לשעבר אך ורק בעניין האישורים שנתן לפתיחה בחקירה נגד נתניהו, ולא בכל עניין אחר.

"זה שהיועץ המשפטי לממשלה, כמי שמלווה את החקירה, היה מעורב בפעולות חקירה מהותיות, כמו כל פרקליט בכיר, זה לא אומר שהעדות שלו צריכה לעסוק בפעולות החקירה אלה", אמרה עו"ד תירוש.

במענה לשאלות השופט בר-עם הסבירה עו"ד תירוש כי המדינה לא התנגדה לשאלות על האזהרה שניתנה לנתניהו, כיוון שזו קשורה ישירות לאישור לחקור. עוד הסבירה במענה לשאלות השופט בר-עם כי המדינה אף לא התנגדה לחקירת היועמ"ש לשעבר בדבר פעולות חקירה שבוצעו בדרך אל החלטתו לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה. אולם, הדגישה, הפעולות שנעשו לאחר שכבר החליט על פתיחת החקירה אינן קשורות לסעיף בחוק יסוד: הממשלה, שעליו הוא אמור להעיד.

עו"ד חדד, מנגד, הזכיר לשופטים כי בתזכיר שהגיש מנדלבליט לבית המשפט, תזכיר שאותו מכנה עו"ד חדד "תצהיר", הבהיר היועמ"ש לשעבר כי "לא רק הסכמה לפתיחת בדיקה או חקירה נתתי, אלא נתתי אישור לרוב פעולות החקירה המהותיות שנעשו בתיקים". היועמ"ש לשעבר אף ציין בהקשר זה: "בכך מילאתי את חובתי על פי סעיף 17(א) לחוק יסוד: הממשלה, ליתן הסכמה לפתיחה בחקירה נגד ראש ממשלה מכהן".

השופטים יצאו להפסקה, וכששבו ביקשו להכניס את העד.

"מר מנדלבליט, יש לנו שאלה לאדוני", אמר השופט שחם כשהיועמ"ש לשעבר חזר לדוכן העדים. "האם כשאישרת כל מיני פעולות מהותיות במהלך החקירה ראית בזה חלק מהחובה שלך לפי חוק היסוד לאשר את הפתיחה שבחקירה?".

"התשובה היא לא", השיב מנדלבליט. "זאת אומרת יש החלטה שהיא האישור, לפתוח בחקירה או בבדיקה, ולאחר מכן ככל שמדובר בפעולות זה לכאורה לא בגדר החובה שבחוק היסוד".

"אנחנו מקבלים את ההתנגדות לנוכח התשובה של העד", הכריזה השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, החלטה שרק עצבנה עוד יותר את עו"ד חדד.

"הפוך!", הכריז הסנגור לשמע קבלת ההתנגדות. "עם כל הכבוד, אני רוצה לשאול את השאלות האלו".

"מר חדד", ביקש השופט שחם להחזיר את הסנגור הנמרץ לקרקע המציאות, "אנחנו קיבלנו את ההתנגדות".

"יכול להיות", אמר עו"ד חדד, במה שנראה לרגע כהכרה בסמכותם של השופטים לנהל את המשפט, אולם מיד הוסיף: "אבל אני רשאי לשאול אותו שאלות בנושא הזה. אני רוצה להראות לו מה הוא טען במקום אחר".

"קיבלנו את ההתנגדות, אדוני יתקדם", הורתה השופטת פרידמן-פלדמן לסנגור הנחוש.

עו"ד חדד, בהתרסה ממש, פנה לאחור אל עו"ד נועה מילשטיין ממשרדו ואמר לה "נועה, תציגי את זה בבקשה".

"עו"ד חדד", שבה ופנתה אליו השופטת שאמורה לנהל את התיק, "עו"ד חדד, אדוני שמע אותנו?".

"בוודאי", השיב עו"ד חדד.

"שסיימנו עם הנושא הזה", חידדה השופטת.

"איזה נושא?", תהה הסנגור.

"כל הנושא הזה של הוראות שנתן במעורבותו כחלק מהחקירה, קיבלנו את ההתנגדות", הבהירה השופטת.

"שאלתי אותו שאלה פתוחה", אמר עו"ד חדד.

"מר חדד", ניסה שוב השופט שחם את כוחו, "מר חדד".

"זה לא עובד ככה!", התרעם הסנגור, אך החליט לסגת טקטית והכריז: "אני אגע בזה בהמשך".

ההמשך לא איחר לבוא.

אחרי ששאלה נוספת של חדד, הפעם על ניר חפץ, נפסלה תוך קבלת התנגדות התביעה, פנה הסנגור לעד ואמר לו "אני רוצה להציג לך את התצהיר שלך שהגשת לבית המשפט".

מיד בהמשך הציג עו"ד חדד למנדלבליט את אותו המזכר מהשאלה הקודמת שנפסלה, שהוצג קודם לכן לשופטים, לפני שאלה החליטו לאסור על הסנגור לשאול את העד על אודותיו.

עו"ד חדד אף ציטט בפני העד את הפיסקה שהציג קודם לכן לשופטים והטיח בו שגם כאשר ליווה את החקירה ראה בכך חלק מהחובה שלו לפי הסעיף בחוק היסוד.

"עו"ד חדד, אדוני היה פה באולם בדקות האחרונות?", תהתה השופטת פרידמן-פלדמן.

"כן, בוודאי", השיב הסנגור.

"אני חושבת שנתנו החלטה", העירה השופטת.

"אני חושב שכך צריך לחקור את העניין", אמר מנגד הסנגור.

"אדוני יכול לחשוב מה שאדוני חושב", אמרה השופטת, "יש החלטה של בית משפט, ואדוני לא יכול לעקוף אותה".

"אני לא עוקף אותה!", התעקש עו"ד חדד.

"זה מה שאדוני עושה", אמרה השופטת.

"בנושא שבית משפט לא התיר לי לא שאלתי שאלה אחת", אמר עו"ד חדד ואף ביקש לחנך את השופטת: "זה ממש לא נכון, ולא יפה להגיד את זה".

"עו"ד חדד", אמרה השופטת.

"לא שאלתי שאלה אחת על השאלה שנשאלה וההתנגדות התקבלה בה", התעקש עו"ד חדד.

"מר חדד", אמר השופט שחם.

"אבל זה נכון", המשיך להתווכח עו"ד חדד.

"אדוני רצה ללכת לכיוון הזה ואמרנו לו את מה שאמרנו", אמר השופט שחם, "עכשיו אדוני חוזר לכך ואנחנו חושבים שצריך להתקדם".

"אני רק אומר שהפעם הוא ענה 'כן'", סינן עו"ד חדד, לפני שויתר על המשך השאלות בסוגיה זו והפנה למנדלבליט שאלה אחרת שהובילה גם היא להתנגדות מאותה עילה של חריגה מגדרי העדות המוסכמים.

הפעם לא הספיקו הצדדים לסיים את טיעוני ההתנגדות וטיעוני הנגד. לאור ההשלכות שצפויות להחלטה בהתנגדות זו להמשך העדות של מנדלבליט, משכה ותוכנה, הטיעונים התארכו עד שהדיון נקטע בשלוש, כשעה לפני המועד הרשמי, כדי שעו"ד חדד יוכל להספיק להגיע לדיון אחר בתל-אביב.

השופטים אמרו לצדדים כי יוכלו להמשיך לשמוע את טיעוניהם ביום הדיונים הבא, יום רביעי, מן העבר השני של מתרס הקלפי.

67104-01-20