"אין לי טענות, רק סיימו ת'טמטמת הזאת", סינן חבר הכנסת לשעבר איתן כבל לקראת סוף יום עדותו השני במשפט המו"לים, אחרי שהמחלוקות התכופות בין התביעה להגנה שוב אילצו אותו לצאת מהאולם ולחכות בחוץ עד שיקראו לו לשוב.

כתב האישום מייחס לכבל תפקיד מפתח בעסקת השוחד שבה דנו שני נאשמי "תיק 2000", ראש הממשלה בנימין נתניהו ונוני מוזס, בעל השליטה בקבוצת "ידיעות אחרונות". כבל הוא הפרלמנטר שהוביל את יוזמת "חוק 'ישראל היום'", שנועדה לפגוע במתחרה הראשי של מוזס – או, כפי שכבל מעדיף לתאר זאת, להציל את ענף העיתונות כולו מהמשבר הכלכלי שאליו נקלע בגלל החינמון.

חוקרי "תיק 2000" חשדו שכבל מילא חלק פעיל בעסקה הפלילית, ובשלב מסוים אף חקרו אותו באזהרה: לפי החשד, מוזס גמל לו על יוזמת החקיקה באמצעות סיקור מחניף במיוחד, אחרי תקופה ארוכה שבה העיתון התעלם ממנו. הדוגמה הזכורה ביותר היא כתבה על חברי כנסת וחיות המחמד שלהם שבה קיבל כבל את המשבצת המרכזית – תצלום שלו עם חתולת רחוב שהציל בשם דידי.

עם התקדמות החקירה נזנח החשד וכבל לא הועמד לדין, אבל הכתם הציבורי נשאר. כשכבל נשאל על כך אתמול (5.10) ביום עדותו השני והאחרון, הוא הגיב בזעם מהול בכאב.

"אם מר מוזס היה מתְנה את זה, ואומר: 'אני אתן לך סיקור רק אם תעביר את החוק', איך היית תופס את זה?", שאל עו"ד אלון גילדין מפרקליטות המדינה, שחקר אותו מטעם התביעה.

"נגעת בנקודה המרכזית בתפיסת העולם שלי כבן אדם", השיב כבל. "אילו היה מעז אפילו בנאנו של רמז – הייתי קם ולא רואה אותו עוד לעולם, כי זו חוצפה שאין כמותה! יש הבדל גדול בין לעשות פעולה פרלמנטרית לגיטימית – שזאת חובתי – לבין לעשות מעשה בהתניה. מבחינתי התניה היא פעולה פסולה על פי כל דין".

מו"ל "ידיעות אחרונות" ונאשם מס' 4 במשפט המו"לים, ארנון (נוני) מוזס. בית-המשפט המחוזי בירושלים, אפריל 2023 (צילום: אורן פרסיקו)

במהלך עדותו התלונן כבל על אמירה שיוחסה למוזס שממנה השתמע כי מו"ל "ידיעות אחרונות" יכול לתת לו פקודות בנוגע להצעת החוק. "אם הוא או כל אדם אחר היה מציע לי להעביר חוק בהתניה – הייתי פונה ללשכת יו"ר הכנסת, בוודאות הייתי עושה עם זה מעשה. לא ליד, לא כאילו, לא כלום! אני בסך הכל אורח לרגע בתהליך הזה, אני לא קשור! יושבים שני אנשים, מזכירים את שמי, ואני מוצא את עצמי בתוך תהליך שביתי קם עלי!".

"מר כבל...", ניסה גילדין להרגיעו, אך מיד נקטע.

"אל תגיד לי 'תירגע'! אני לא אירגע!", קרא כבל. "11 שנה אני בזפת מגולל ברחבי העיר! ועל מה? כי עשיתי את עבודתי? אני צריך להתנצל בפני מישהו? אם יש למישהו הוכחה שישימו אותה כאן".

כבל כיהן בכנסת במשך עשרים שנה במצטבר, משנות התשעים ועד 2019. הוא נחשב לאחד הפרלמנטרים החרוצים והמתוחכמים שהעמידה מפלגת העבודה בעשורים האחרונים, וזכור במיוחד כיו"ר הפעלתן של ועדת הכלכלה. לפי התיאור שלו, יש קו ברור שמפריד בין פוליטיקה יומיומית לשחיתות פלילית: הצעה מפורשת להעניק לפוליטיקאי גמול על פעולה שהוא מבצע במסגרת תפקידו.

איתן כבל בפרויקט חיות המחמד של "ידיעות אחרונות", 25.2.2014 (לחצו להגדלה)

זהו מוצא נוח ביחס למה שכבר התברר בנוגע לנאשמים מוזס ונתניהו, שנוהגים לדבר ברמזים, להשתמש במתווכים ואנשי סוד ולהיזהר לא להשאיר מאחור תיעוד – חוץ, כמובן, משתי השיחות המוקלטות שהולידו את "תיק 2000".

"נוני הוא איש חכם", אמר כבל בהקשר זה. "הוא לא הגיע לאן שהגיע כאיזה סגן מפקד של חוליה מצומצמת. הוא יודע את העבודה, יש לו כריזמה, אבל הוא גם יודע – חד משמעית – את כללי המשחק. והוא נהג לגמרי בתוך הכללים – מלא-מלא. לפחות מולי. אני לא יודע לגבי מקומות אחרים".

ביום עדותו הראשון ציין כבל שנציג מטעם "ישראל היום" הציע להפוך אותו ל"מלך העולם" אם יגנוז את הצעת החוק – וגם אז, לדבריו, לא חשב שמדובר בשוחד ולכן גם לא התלונן.

האם יכול להיות שפוליטיקאי ממולח כמו כבל באמת לא יודע לקלוט רמזים, או שהוא פשוט מיתמם בעדותו מסיבות מובנות? עו"ד גילדין ניסה לאתגר את ההסברים של כבל והזכיר לו מקרה אחר: הצעה שקיבל כביכול מיוסף בראל, מנכ"ל רשות השידור אכולת השחיתות – לגנוז רפורמה מתוכננת ולקבל בתמורה חשיפה תקשורתית מחניפה.

יוסף (ג'ו) בראל, 2005 (צילום: משה שי)

לכאורה, מדובר בהצעת שוחד שמזכירה את אלו שמיוחסות לנתניהו. אם כך, מדוע גם אז לא התלונן כבל? "נתתי לזה פומביות!", התגונן כבל. "ג'ו בראל בא אלי ואמר: 'אני אתן לך תוכנית' – זו הצעה לשוחד. ברגע שהוא אמר לי 'אתה תהיה איתי בסדר ובתמורה אני אתן לך תוכנית', זה דבר שלא היה מקובל עלי, ולכן הוצאתי את זה". את הסיפור חשף כבל לראשונה בראיון לרפי רשף בגלי צה"ל במאי 2005, בשלהי כהונתו של בראל.

עו"ד עמית חדד, סנגורו של נתניהו, העיר לכבל בהמשך שראיון אינו שקול להגשת תלונה רשמית. "בזמן אמת אתה לא בדיוק מעכל", טען כבל. "אני לא חד כמו עורך דין. לוקח לי זמן לעכל דברים. חשבתי על הדברים יותר מאוחר, והתבטאתי בהתאם – שחשבתי שהוא מנסה לשחד אותי". בראל, שהלך לעולמו ב-2020, טען בזמן אמת שידיו נקיות.

נוני מוזס, החופר הגדול

רוב יום העדות השני של כבל הוקדש לשאלות שהפנו אליו הסנגורים של נתניהו ומוזס. על פניו, האינטרס שלהם היה להדגיש את נקיון כפיו של העד, שאמור להקרין גם על צמד הנאשמים. הסנגורית של מוזס, עו"ד שרון קלינמן, אכן נקטה בקו הזה. היא גרמה לכבל להדגיש שהצעת החוק הוגשה ביוזמתו המלאה, ומתוך "רצון פנימי" להגן על העיתונות, ולא כחלק ממערכת יחסים מושחתת.

הסנגור של ראש הממשלה בחר אחרת. עו"ד חדד אמנם בירך את כבל בלבביות לפני תחילת הדיון, אך ברגע שהחל לחקור אותו הצביע שוב ושוב על סתירות בגרסתו. בשלב מסוים העיר לו השופט משה בר-עם: "אנחנו לא עוסקים פה... איך לומר את זה? בחקירה של 'המדינה נגד מר כבל'".

"כך זה נשמע!", קרא כבל.

לאורך כל הבוקר גרם חדד לכבל להתפתל ולהרים את קולו, ואף אילץ אותו להודות שהתשובות שסיפק בחדר החקירות לא היו מדויקות. הוא הדגיש את הכמות הגדולה של שיחות והתכתבויות שהיו לכבל עם מוזס, והצביע על חורים בתזה שלפיה הצעת החוק נבטה במוחו כחלק מיוזמה עצמאית שאינה קשורה ל"ידיעות אחרונות".

איתן כבל עם עו"ד עמית חדד, אתמול בפתח יום העדות השני של כבל (צילום: איתמר ב"ז)

החקירה השלישית מתוך ארבע, זאת שבה נחקר כבל לראשונה באזהרה, התקיימה בינואר 2018. כבל אמר אז לחוקריו שמוזס התקשר אליו רק "לעתים נדירות".

"זאת האמת?", שאל אותו חדד.

"מבחינתי זאת האמת", השיב כבל, אך אמר שאינו יכול לזכור כמה פעמים שוחח עם מוזס, שהיה אז מהאנשים החזקים והמשפיעים ביותר בענף התקשורת ובפוליטיקה הישראלית.

חדד ציין שממחקרי התקשורת שביצעה המשטרה עולה שבמהלך השנים 2013–2014, השנים שבהן קידם את "חוק 'ישראל היום'", נרשמו למעלה מ-150 שיחות והתכתבויות בין כבל למוזס. כבל לא אישר. "אין לי מושג", הוא אמר אחרי שהוצג לו הנתון.

לפי הרישומים, שיחה אחת שהתקיימה באוקטובר 2014 ארכה 23 דקות. "על מה יש לכם לדבר 23 דקות?", שאל הסנגור.

"כי הוא – חופר גדול", אמר כבל על מוזס. "זה יכול להיות על הממשלה, על הכל. הוא מנהל שיחות ושואל אותי. אני לא מדבר 23 דקות על חוק. אני, לא נעים לי. לפעמים אני מנתק אותו – לפעמים לא. זה הכל". בהמשך, בתשובה לשאלה של עו"ד קלינמן, הרחיב כבל: "הבנאדם היה מתקשר, מקטר על הממשלה, כנראה גם אין לו עם מי לדבר, ומצאתי חן בעיניו, אז הוא מתקשר אלי כאילו אני איזה ער"ן. רוב הזמן הוא דיבר איתי על פוליטיקה. זה עִצבן אותי, אבל כיבדתי אותו".

בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל ונאשם מס' 1 במשפט המו"לים. בית המשפט המחוזי בתל-אביב, פברואר 2025 (צילום: תמר מצפי)

כבל נדרש לכך שוב אחר כך, כשנחקר על ידי עו"ד גילדין ונשאל מדוע שוחח עם מוזס 42 פעמים בשבוע האחרון של אוקטובר 2014, מועד קריטי בתהליך קידום החוק. גילדין ציין שבחלק ניכר מהשיחות כבל היה זה שהתקשר למוזס.

"קודם כל, אני לא זוכר 42 שיחות, אבל לא אפול אם יסתבר שיש 42", אמר כבל. "האם בכל שיחה איתו פיניתי את חיי כדי להיות בן זוגו של מוזס? כנראה שלא. הוא אדם אובססיבי, והאובססיביות שלו היתה לדעת על כל שלב ושלב בתהליך. האיש היה בהיסטריה מוחלטת, כמו בהרבה תהליכי חקיקה שמכניסים אנשים להיסטריה".

איך הורגים דמוקרטיה

לפי הגרסה של כבל, הוא כתב את הצעת החוק עם עו"ד אתי בנדלר, היועצת המשפטית הוותיקה של ועדת הכלכלה, שבראשה עמד. אלא שבנדלר הכחישה זאת כשנקראה למסור עדות במשטרה: חדד ציין שבנדלר אמרה שזיהתה "קשיים חוקתיים" בהצעה, והפנתה אותו ליועצת משפטית אחרת, אביטל סומפולינסקי, שמכהנת כיום כמשנה ליועצת המשפטית לממשלה.

כבל טען שאינו זוכר זאת, אך לא שלל את התיאור. ניכר שקשה לו עם הסתירה בין הגרסה שלו לזו של בנדלר, שאיתה עבד בשיתוף פעולה הדוק במשך שנים. "זה נושא מהותי מבחינתי, אולי הנושא הכי מהותי, וזה פצע עבורי עד היום", אמר. "אני מאוד מעריך את אתי בנדלר וחושב שהיא מהיועצות המשפטיות הטובות שהיו בכנסת ישראל".

"אשה ישרה, דוברת אמת", עקץ עו"ד חדד.

"הכל נכון", אישר כבל, ובכל זאת התעקש שבנדלר נתנה לו עצות מהותיות לגבי ניסוח ההצעה, ואף כתבה חלקים ממנה בעצמה. הוא הוסיף שעד היום הוא מסרב להאמין שבנדלר העידה אחרת. "כשהחוקרים אמרו לי את מה שמקריא עכשיו העורך דין הייתי בשוק, וגם רואים את זה בחקירה. אני מודה, התבלבלתי לגמרי", אמר.

"אני מאוד אוהב ומעריך אותה, לפחות עד אז – יש נקודה שזו איננה פעם ראשונה שהיא אומרת לי, 'איתן, החוק הזה – אל תגיד שהייתי שותפה לו'. אף פעם לא הבנתי את זה, זה תפקידךְ! זה תפקידךְ! אני חושב שעם כל הכבוד לה, המילה שלי איננה נחותה או פחותה מהמילה שלה".

איתן כבל מנהל ישיבה של ועדת הכלכלה באוגוסט 2016 כשלצדו היועצת המשפטית אתי בנדלר (צילום: יונתן זינדל)

חדד הזכיר לו שבנדלר אמרה שסיפקה לו רק כמה תיקונים טכניים, ולא כתבה את ההצעה.

"אומר בעדינות – היא איננה דוברת אמת", אמר כבל.

"אתה עומד מאחורי הטענה שלך?", לחץ הסנגור.

"עומד במאה אחוז", השיב העד, והציע לצוות ההגנה לזמן את בנדלר לבדיקת פוליגרף.

אחרי כמה רגעים, אולי בניסיון להסיט את תשומת הלב מדבריו החריפים, כבל פצח בנאום מהסוג שנתניהו נהג לשבץ בימי העדות שלו: הוא הזכיר את המשבר העמוק שבו היו שרויים העיתונים בתקופת קידום החוק, יצא נגד חרם המודעות העכשווי שהכריזה הממשלה על "הארץ" וציין שנתניהו החליף את "ישראל היום" בערוץ 14 כבימת התעמולה המרכזית שלו.

"כך הורגים דמוקרטיה! ערוץ 14 זה טלוויזיה של אדם אחד בלבד נגד הדמוקרטיה – ואם מחר יצטרכו להכניס את מנסור עבאס לקואליציה, תראה שם את כולם עם כאפיות. רשום לפניך", אמר כבל לעו"ד חדד. "זה טלוויזיה של אדם אחד, וזה לא יקום ולא יהיה בדמוקרטיה הישראלית. ואם לא הייתי קם ועושה את זה – הייתי פושע בעבודתי!".

"אני מודה שהתבלבלתי לגמרי בחקירה"

עו"ד חדד ציין שבחקירה הרביעית והאחרונה של כבל נאמר לו כי בנדלר העידה ש"גורם חוץ" הכין את הצעת החוק. לדברי חדד, באותה הזדמנות כבל לא הכחיש זאת – הוא רק הכחיש שמוזס הוא אותו "גורם חוץ". כיצד הוא מסביר זאת כיום? "אני מודה שהתבלבלתי לגמרי בחקירה", אמר כבל.

"זה לא בלבול, פשוט נחשפה האמת", הגיב חדד.

בחדר החקירות הודה כבל ש"יכול להיות" שהיה משרד עורכי דין שהכין עבורו את הצעת החוק – אך טען שאינו זוכר את שם המשרד.

הסנגור של נתניהו הזכיר מידע מודיעיני בלתי מאומת שלפיו הנוסח המקורי של ההצעה נכתב בידי עו"ד חגי דורון, שעובד עם "ידיעות אחרונות" ומוזס – אך כבל המשיך להכחיש. "אני רוצה להבהיר: נוני מעולם לא כתב לי את החוק, שום גורם שקשור לחוק לא כתב לי את הצעת החוק הזאת! אני מודה, נכון, זה נשמע חלש, אני מודע לזה כבוד השופטים", התעקש. "אני טעיתי, חד משמעית".

בנדלר לא היתה המקורבת היחידה של כבל שהחזיקה בפרשנות הפוכה לגבי "חוק 'ישראל היום'". חדד הציג באולם הודעת אימייל שכבר נחשפה בעבר, שבה אחת העוזרות הפרלמנטריות של כבל הביעה הסתייגות מההצעה והתריעה מפני יצירת ברית עם מוזס ו"ידיעות אחרונות".

"היי איתן, מה שלומך? אתה מאוד יקר לי, ולכן היה לי חשוב לומר לך שאני חוששת שמנצלים אותך", כתבה לו העוזרת, מיקה צור. "'ישראל היום', ברור לרוב, הוא זבלון של ביבי. חסר חשיבות. אג'נדה אחת בעד ביבי שהיא גלויה (כמו שכבר אמרתי בישיבות במשרד בעבר). הנזק שלו לדעתי קטן יותר מזה של 'ידיעות אחרונות'.

בית "ידיעות אחרונות" הישן ברחוב מוזס בתל-אביב (צילום: יעקב נחומי)

"אני חוששת שעלולים לתמרן אותך לקדם את הצעת החוק, שלעניות דעתי – זו הצעה שמשרתת את החבורה של נוני, שכל מטרתם היא להרוויח כסף, תהילה, אינטרסים כלכליים אישיים שרק מגדילים את האי שוויון ויוקר המחיה בישראל. מבירור שעשיתי בימים האחרונים, ל'ידיעות אחרונות' – כבר 6 שנים – יש עיתון 'חינם' ('כלכליסט') שמחולק ב-30 עד 50 אלף עותקים בחינם כל בוקר. הוא משרת עשרות אג'נדות תת-קרקעיות של פוליטיקאים, טייקונים ומונופולים.

"אני אבין אם לא תקבל את דעתי, אבל הייתי חייבת לציין אותה בפניך, כי אני העוזרת שלך וזה תפקידי. כמו שאתה אומר, 'לא הבטחתי רק מילים טובות' ולא אנהג כמו שאר העוזרים שחוזרים רק על דברי חברות וחברי הכנסת עבורן/ם הן/ם עובדים. אכבד כל מה שתחליט לעשות. אני מאחוריך. זו האמת שלי".

ההודעה של צור נשלחה לכבל ב-23 במרץ 2014, הרבה לפני שהתגלה ההקשר הפלילי של הפרשה – ואפילו לפני תחילת המגעים הסודיים בין מוזס לנתניהו לגבי החוק. כבל, המעסיק שלה, זיהה כבר אז שמדובר בנושא נפיץ וציין שלא היה צורך שתעלה את הדברים על הכתב: "מיקה, אינני מסכים איתך ואף אחד לא מנצל אותי, ואת אפילו טועה ובגדול בהבנת העניין... בכל מקרה מיותר שעוזר שלי שולח לי מייל במקום לשוחח איתי... בכל מקרה תודה!".

אתמול בבית המשפט המחוזי בירושלים הקפיד כבל לומר שהוא מכבד את כל העוזרות והעוזרים הפרלמנטריים שלו, וטען שמטבע הדברים הם נחשפו רק לחלק מהתמונה. אחת הסיבות לכך היתה בקשה מפורשת של מוזס. "נוני אמר: 'אני מתחנן בפניך, אני מבקש, אני בנאדם שנמצא באחורי הצללים'", שִחזר כבל.

עורכות הדין שרון קלינמן (משמאל) והילה פרנקו עם נוני מוזס. בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מאי 2025 (צילום: אורן פרסיקו)

בהמשך התברר שגם כבל לא נחשף לכל התמונה. הוא הצהיר שהוכה בתדהמה כששמע על המגעים הסודיים של נוני וביבי, והביע תרעומת על התפקיד האינסטרומנטלי שיועד לו: לקדם את הצעת החוק במהירות כשהתנאים הפוליטיים מתאימים למוזס – ולעצור, או לרכך את הנוסח, כשנדמה שהמו"ל וראש הממשלה מצליחים לגבש פשרה.

"אני לא עבדתי אצלו, ואני לא עובד אצלו, ואם יש משהו שמבזה בעיני זו אותה התבטאות שנתנה הרגשה כאילו אני עובד אצלו – ואני עדִין", אמר כבל בתשובה לשאלה שהציגה לו הסנגורית של מוזס. "אני לא מקבל הצעת חוק בהכתבה. אמרתי לחוקר שאני כועס על נוני, ושמה שהוא אמר עלי אפילו דוחה אותי – ועדיין, הדגשתי שלמרות שאני כועס עליו, חשוב לי להגיד שהוא לא ניסה לכפות עלי או להשפיע עלי".

"גם היום אמרת שאתה לא מרגיש מי-יודע-מה בנוגע לכל הסיטואציה שאליה נגררת בזכותו", אמרה הסנגורית על הלקוח שלה.

"עדיף לך שאני לא אומר מה אני מרגיש", השיב כבל. עו"ד קלינמן, כמצופה, הפסיקה לשאול ועברה לנושא אחר.

67104-01-20