חדשות 13 לא יכולות לשמור על שתיקה. סולימאן מסוודה, כתב העיתון בוושינגטון, נתפס כשהוא מקבל טובת הנאה מלוביסט וושינגטוני, המיליונר ג'יי פוטליק. מדובר בניגוד עניינים בוטה, האסור על פי תקנון האתיקה העיתונאית, מנוגד להיגיון המקצועי ופוגע באמון הציבור בעיתונות בכלל ובחברת החדשות בפרט.

אם לא די בזאת, אותו לוביסט מבוקש לחקירה בישראל בפרשייה פלילית ואף הוצא נגדו צו מעצר. לא סתם פרשייה, אלא כזו המרעידה את אמות הספים של החברה הישראלית כבר חודשים ארוכים, שיש לה השלכות ביטחוניות ופוליטיות עמוקות, שבחלק מספיחיה כבר הוגשו כתבי אישום ושראשי גוש השינוי האשימו בגינה את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת סביבתו, בהם יועצו הקרוב יונתן אוריך, בלא פחות מבגידה.

החשיפה (של בר פלג מ"הארץ") על טובת ההנאה שקיבל מסוודה מגיעה מעט אחרי שנחשפו היחסים הסימביוטיים בין עמית סגל, הפרשן הפוליטי של חדשות 12, עם אותו אוריך. סגל נחשף כמי שמייעץ לאוריך תקשורתית ופוליטית, ומנהל איתו מערכת יחסים שנראית כזו של שותפים עסקיים.

מסוודה אמנם התנצל בחלוף כ-24 שעות והודה שטעה (אחרי ששינה את הגרסה הראשונית שמסר), בעוד סגל, ביהירות אופיינית, הסביר כי לא נפל פסול במעשיו וכי מדובר בסך הכל ב"טנגו עדין" בין עיתונאי למקור. אלא שבינתיים, לפחות, לא נחשף כי סגל קיבל טובות הנאה מאוריך, בעוד מסוודה כן קיבל טובות הנאה מפוטליק.

עמית סגל מסביר מדוע סיפק ייעוץ תקשורתי ליועץ התקשורת של רה"מ הנאשם נתניהו (לצידו: העיתונאים קרן מרציאנו ובן כספית), צילום מסך מהתוכנית "שבע עם" בחדשות 12, 11.10.26

ניתן לעמוד על הבדל או דמיון נוספים בין ההתנהלות הנואלת של סגל וזו של מסוודה, אולם דבר אחד זהה ביחס לשני העיתונאים שסרחו: שתיקת המערכות, האלם של המנכ"לים והעורכים, דומיית הגופים האמונים על משמר העצמאות והאתיקה העיתונאית.

חדשות 12 לא הגיבו לגילוי על כך שהפרשן הבכיר שלהם מייעץ תקשורתית ליועץ התקשורת של המסוקר הראשי שלו. אין בכך חדש. חדשות 12, כמו "ידיעות אחרונות" בשעתו, הם מונופול תקשורת (גם אם מונופול בדעיכה), המתנהג ככזה. אבי וייס, גיא סודרי, יניב הלפגוט ושאר הבכירים בחברה, אינם תופסים עצמם כמי שצריכים לתת דין וחשבון למאן-דהו. מקסימום לשחרר ציוץ ציני ברשת שהתכנתה טוויטר.

חדשות 13 סיפקו תגובה לקונית לפיה פוטליק לא היה בין המסוקרים של מסוודה, השניים חברים ותיקים ומדובר ב"טעות בשיקול הדעת".

מדובר בתגובה שטוב היה לה שלא באה לעולם. נשים בצד את העובדה המדעית שללוביסטים אין חברים. נתעלם מכך שלוביסט וושינגטוני הוא בליבת העיסוק העיתונאי של כתב בוושינגטון. אבל גם אם מסוודה היה מדיר עצמו מכל סיקור פוליטי או מסחרי ומבלה את כל זמנו בפרסום ביקורות טרנדים בחנויות הלבשה תחתונה יד שנייה בוויליג', עדיין פוטליק הוא דמות המבוקשת לחקירה בפאקינג פרשת קטארגייט.

וגם מבלי להיכנס לכל דיון אתי או מקצועי, רק העובדה שעיתונאי הוא טיפש דיו כדי לקבל טובת הנאה מדמות כזו, בעת הזו, מספיקה כדי להעיף אותו לכל הרוחות.

מנכ"ל חדשות 12 אבי וייס משוחח עם יונית לוי, כנס החירום להצלת הדמוקרטיה, תל-אביב, 9.12.25 (צילום: מרים אלסטר)

פניתי למנכ"לית חברת החדשות היוצאת של חדשות 13, טלי בן-עובדיה, בשאלה מה עמדתה בנוגע לעבירה של מסוודה על תקנון האתיקה העיתונאית והבגידה שלו באמונם של צופי חברת החדשות. בן-עובדיה הפנתה אותי לדובר. לאבי וייס, מנכ"ל חדשות 12, לא טרחתי לפנות. חבל על ההקלדה.

אגב, כמעט בכל כלי התקשורת המרכזיים, שוחד רך כמו קבלת תשלום על כנסים מסחריים, הוא דבר מקובל ומותר. למרות שכך מתווכים (סרסורים בלשון המשנה, ובלשון זמננו: יחצנים, יועצים ולוביסטים) כובלים אליהם עיתונאים ומסרסים אותם. ונכון שעיתונאים בכירים שלוקחים טובות הנאה אינם גזירת גורל. העורכים שלהם אמורים להבהיר להם כי מדובר בעבירה שתביא לפיטוריהם. אבל זה לא יקרה אם העורכים עצמם לוקחים שוחד.

ועוד אגב: אם חדשות 13 ימשיכו לשתוק, הם ינמיכו אפילו את הרף הנמוך שקבע "הארץ". כזכור, קברניטי "הארץ", אלוף בן ונעה לנדאו, המשיכו להעסיק את חיים לוינסון למרות שחקירה פנימית שנאלצו להורות עליה העלתה כי הוא קיבל טובות הנאה - שוב ושוב. במקום לפטר אותו, הם העניקו לו קידום.

רק כשכתב העיתון (שוב בר פלג) חשף שלוינסון קיבל כסף משרוליק איינהורן, עוד מבוקש לחקירה בפרשת קטארגייט, ל"הארץ" לא היתה ברירה והם נפרדו מלוינסון. כעת חדשות 13 מלמדים אותנו שגם טובות הנאה מהלוביסט של קטאר זה משהו שמערכת עיתונאית יכולה לחיות איתו.

כלבי השמירה שותקים כשמתגלה סירחון בתוך המלונה. מה עם שומרי הסף של כלבי השמירה? כתב "העין השביעית" ו"שקוף", שבי גטניו, פנה לנשיא מועצת העיתונות, השופט בדימוס חנן מלצר, בבקשה לקבל את תגובתו למעילה באמון של מסוודה, וכיצד לדעת המועצה, כגוף הקובע נורמות מקצועיות ואתיות בעולם העיתונות, צריכים בחדשות 13 לטפל בנושא.

נשיא מועצת העיתונות, השופט בדימוס חנן מלצר, כנס החירום להצלת הדמוקרטיה, תל-אביב, 9.12.25 (צילום: מרים אלסטר)

השופט מלצר לא רצה להגיב. לדבריו, "כל הנושאים הנ"ל יכולים להגיע לבירור אתי במועצת העיתונות והתקשורת ואני לא מתערב בהליכים אלה בשל 'הפרדת הרשויות' הנדרשת. לכן לא אגיב".

גטניו פנה גם לארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל, גוף האמון על יחסי העבודה בעולם העיתונות אולם שם לו כדגל ומטרה להיות אחראי גם על נושאים של חופש עיתונות ואתיקה עיתונאית. בארגון מסרו בעבר עמדה רשמית, לעיתים כזו שגם דרשה אומץ ציבורי, בנושאים כמו מתקפות טרור יהודי על עיתונאים, חוקי ההפיכה התקשורתית והטרדה מינית במערכות תקשורת.

אולם למעילה של מסוודה בתפקידו אמרו בארגון שלא יגיבו, כמו גם למעילה של סגל בתפקידו. זאת לפי החלטה עקרונית שלא להגיב במקרים בהם עיתונאים ספציפיים סרחו.

ההחלטה של חדשות 12 לשתוק אינה מפתיעה וגם לא ממש מאכזבת. לא נראה שיש למישהו ציפיות מאבי וייס (או מאבי ניר, לצורך העניין). ההחלטה של חדשות 13 לא מפתיעה וכן מאכזבת. חדשות 13 מציגים עצמם כאלטרנטיבה הליברלית לחדשות 12. ביקורתיים יותר, מחויבים יותר לערכים עיתונאיים. אם בחדשות 13 שותקים כשכתב בכיר שלהם מקבל טובות הנאה מהלוביסט של קטאר ב-2026, מה ההבדל בינם לבין חדשות 12 ועמית סגל?

אבל השתיקה של וייס ובן-עובדיה ושל ארגון העיתונאים ושל מועצת העיתונות היא לא רק השתמטות מוסרית, אוזלת-יד מקצועית ופחדנות סתם. היא גם טיפשות מהדהדת. הגילויים על הסירחונות של עמית סגל וסולימאן מסוודה היו צריכים להיתפס אצל קברניטי חברות החדשות כהזדמנות זהב. אפשרות נדירה להדגים בפועל את מותר העיתונות מהסושיאל. את מה שמייחד עיתונאים ממשפיענים. הם החמיצו אותה בגדול. ירייה ברגל מול שער ריק.

העיתונות היא כמעט ואינה. האינטרנט ריסק את המודל הכלכלי שלה, הרשתות החברתיות כתשו את השברים והבינה המלאכותית עומדת לטחון אותם לאבק. רודנות האלגוריתם משנה נורמות ותפיסות חברתיות ומאיינת את עצם התפיסה של עיתונות כאורגן חיוני של חברה דמוקרטית.

בתוך כל זה מי שמובילים את עולם העיתונות ממשיכים להתנהג כאילו עסקים (מושחתים) כרגיל. מנכ"לים של חברות חדשות, עורכים ראשיים של אתרים, ולמרבה הצער גם הגופים המעטים האחראים על הסניטציה הבסיסית של תחום התקשורת.

כולם מעדיפים להחריש. חלק לא רוצים להסב את תשומת הלב לכך שגם הם משתחדים ומקבלים טובות הנאה. אחרים, שאפשר לקוות בתמימות שהם הרוב, מתנהלים בניקיון כפיים אבל לא רוצים לטלטל את הספינה, לירות בנגמ"ש או לייצר מחסור אחר במטאפורות מעולם התעבורה הימית או הצבאית.

הם חושבים שהם שותקים על הסיפון של הטיטאניק. אבל הם כבר מזמן זרוקים עירומים כמו קשישים אסקימואים על הקרחון. ונראה שהם עושים הכל כדי להתרחק מכל סימן של יבשה.