אחרי שישה ימים של חקירה מאחורי דוכן העדים נדמה שאביחי מנדלבליט עשה את הבלתי אפשרי וסיפק מסקנה שבה יכולים לאחוז יחד תומכי נתניהו ומתנגדיו: ההחלטה למנות אותו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה היתה טעות עגומה. ראש הממשלה, מסיבות אינטרסנטיות, מינה יס-מן לתפקיד שדורש כושר מנהיגות, רוח עצמאית ועמוד שדרה מפלדה – אך גילה שיס-מנים נכנעים גם ללחצים שמגיעים מלמטה.

אנשים שעבדו עם מנדלבליט בזמן אמת הגיעו למסקנה הזאת עוד קודם. כשתיקי החקירה היו בשלביהם ההתחלתיים, מנדלבליט הצטייר כיועמ"ש לחיץ ששירת את בנימין נתניהו באמצעות מריחת זמן ותנאי חקירה מועדפים. בהמשך, כשהתיקים הלכו והתגבשו, הואשם מנדלבליט בהתנהלות רופסת כלפי החוקרים והפרקליטים, שכביכול כפופים לו אך בפועל גררו אותו למצב שבו הגשת כתב אישום היא מציאות בלתי נמנעת.

תיאוריית הקשר הביביסטית גורסת ששי ניצן, פרקליט המדינה דאז, סחט את מנדלבליט – אבל לא צריך להיות ביביסט שטוף מוח כדי להבחין שמנדלבליט לא חש בנוח עם האופן שבו התגלגל הליך החקירה החשוב ביותר שעליו הופקד בקריירה הקצרה שלו במערכת אכיפת החוק האזרחית.

בחמשת הימים הראשונים נדמה היה שהחולשה של מנדלבליט מתבלטת בעיקר עקב שיטת החקירה האגרסיבית של עמית חדד, סנגורו של נתניהו. חדד לעג לו, התיש אותו, שיגר איומים מרומזים, הפגין נדיבות רגע אחרי שהתקרב לשבירת הכלים – ואז שב ודקר.

מעטים העדים שמסוגלים לספוג יחס כזה ועדיין לספק עדות עקבית וקוהרנטית, שלא לדבר על להחזיר מלחמה. ואכן, עד כה העדות של מנדלבליט רחוקה מלהיות עקבית וקוהרנטית. היועמ"ש לשעבר, שנושא היום בתואר פרופסור, מרבה למלמל בקול חרישי, מתקשה לזכור פרטים, סותר את עצמו, ואפילו בעניינים עקרוניים שלא דורשים זיכרון קונקרטי לא מצליח להציג משנה סדורה.

בדיון שהתקיים אתמול (25.10) בבית המשפט המחוזי בירושלים התברר שזה קורה לו גם בלי הלחץ שמפעיל עליו עו"ד חדד – כשהוא נחקר בצורה ישירה וישרה על ידי שופט שמנסה לחלץ ממנו גרסה בהירה לגבי העמדה המקצועית שלו.

בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל ונאשם מס' 1 במשפט המו"לים. בית המשפט המחוזי בתל-אביב, פברואר 2025 (צילום: תמר מצפי)

החוק בישראל קובע שחקירה פלילית נגד ראש ממשלה תיעשה רק באישור היועץ המשפטי לממשלה, שעומד בראש מנגנון התביעה. חלק ניכר מהמאמצים של חדד מושקעים בניסיון להוכיח שהחוקרים והפרקליטים שעסקו בתיקי נתניהו צִפצפו על מנדלבליט, ניצלו את חולשתו וחרגו מההיתרים שנתן להם.

מנדלבליט ניסה להציג עמדה מורכבת שלפיה התיר לחוקרים לבצע פעולות חקירה בנוגע לנושא רחב – חשדות שלפיהם נתניהו מקבל "טובות הנאה בהיקפים גדולים מאנשי עסקים" – אבל גם דרש מהם לאשר מולו פעולות ספציפיות כמו תשאול עדים ומיצוי אפיקי חקירה חדשים שהתגלו. אישורים כאלה, גילה מנדלבליט, לא תמיד התבקשו, ולכן גם לא תמיד ניתנו.

הדוגמה שעו"ד חדד אוהב לחזור אליה היא אפיק חקירה שעורר את זעמו של מנדלבליט אחרי שגילה עליו בדיעבד: ההחלטה לבצע האזנות הסתר לנתן אשל, איש סודו של נתניהו, שנעצרה בהוראת היועמ"ש.

בדיונים קודמים, כשנדרש להתייחס ל"תיק 1000", מנדלבליט אמר שפריט המידע שהוביל להפיכת ה"בדיקה" לחקירה פלילית מלאה היה עדותה של הדס קליין, העוזרת האישית של המיליארדרים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר, שסיפרה כיצד המטירו השניים מתנות בשווי מאות אלפי שקלים על ראש הממשלה ומשפחתו.

ארנון מילצ'ן בטקס קבלת פרס גותהאם, 2016 (צילום מסך)

בדיון שהתקיים אתמול ניסה חדד לאתגר את הקביעה הזאת ולחלץ ממנדלבליט הודאה בכך שבזמן התשאול הראשון של קליין, ב-6 באוקטובר 2016, החוקרים כלל לא הורשו לחקור אותה על "מתנות" – אלא רק על השימוש שעשה יאיר נתניהו בדירה של פאקר במלון רויאל ביץ' בתל-אביב.

"רק רגע, מר חדד", עצר אותו בשלב מסוים השופט משה בר-עם, ומיד החל לחקור את מנדלבליט במקומו. את הבוז הגלוי והשאלות המניפולטיביות של חדד החליפו שאלות אינפורמטיביות. למרבה המבוכה, גם עליהן התקשה מנדלבליט להשיב.

למשל, שאלה בנוגע לאפשרות שמנדלבליט לא התיר לחוקרים לשאול את קליין על "מתנות". בר-עם תהה כיצד הרגיש מנדלבליט כשעיין בסיכום החקירה וגילה שקליין נשאלה על כך.

"קשה לי לזכור", אמר מנדלבליט, "אבל מבחינתי שימשיכו לבדוק. אני אף פעם לא חדלתי את הבדיקה בנושא של קבלת טובות הנאה מאנשי עסקים. צריכים לבדוק".

"מה שאדוני אומר זה שלכאורה, במסגרת אישור שניתן ביחס לקבלת מתנות בהיקפים נרחבים, זה כולל גם את העניין הזה?", המשיך השופט בר-עם.

"זה כולל כל דבר", הפתיע מנדלבליט.

השופט משה בר-עם באולם משפט המו"לים, יוני 2023 (צילום: אורן בן-חקון)

השופט הגיב בתמיהה: "זה אישור גורף לחקור כל דבר בעניינו של ראש הממשלה? אני רוצה להבין עד איפה אדוני מגדר את זה, אם בכלל".

"הגידור זה הנושא", אמר מנדלבליט. "אני בעצם אומר להם: 'אם תביאו לי ראיות לקבלת טובות הנאה בהיקף ניכר מאנשי עסקים, זה דבר שיכול להעביר את הרף מבדיקה לחקירה – אבל כרגע אתם לא מביאים לי'".

השופט הקשה עליו: "בשלב הזה אדוני נותן את האישור לחקור את עניין קבלת המתנות בהיקפים גדולים. זה אומר שהיישום של העניין הזה הוא שיש היתר לחקור כל אדם, כל עניין, כל נושא שהוא – ובלבד שזה קשור למתנות? זה לא נראה לך נרחב מדי?".

בשלב הזה התשובות של מנדלבליט החלו להתפתל סביב עצמן. "פה מגיעה באמת הבקרה", הגיב היועמ"ש לשעבר. "כמו שאמרתי קודם, אני לא התובע, אני לא המשטרה – אתם יש לכם חשד מסוים, בסדר, צאו לבדיקה. כן יש כוונה לעקוב אחרי היקף הבדיקה, לכן יש ישיבות סטטוס כל הזמן, שבהן צריכים לעדכן אותי בדיעבד".

בר-עם חזר על השאלה הקודמת: "לכאורה, המשטרה מקבלת היתר מאדוני לעשות כל דבר שהיא רוצה ובלבד שזה תחת הנושא הזה, בעניינו של ראש הממשלה. זה נראה לי קצת גורף מדי, לא?".

"באים כדי לעדכן מה רוצים לעשות ואיך", הגיב מנדלבליט.

"מראש באים, ולא בדיעבד", הציע השופט.

"ברור, כן, מראש", אישר מנדלבליט, אף שרק לפני כמה רגעים סיפר שהחוקרים נהגו לעדכן אותו על פעולות חקירה גם בדיעבד – כפי שציין ואף התלונן בחלקים קודמים של עדותו.

השופט בר-עם שוב הקשה על מנדלבליט. הוא ציין שגם אם היועמ"ש נתן לחוקרים היתר כללי לחקור חשד לקבלת טובות הנאה בהיקפים נרחבים, פעולות חקירה מהותיות עדיין כפופות לאישורים פרטניים.

"בדיוק", אישר מנדלבליט.

"אז לא ניתן היתר כללי לחקור מתנות בהיקפים נרחבים – זה עדיין כפוף לאישורים נוספים", הציע השופט.

"כן, היה היתר כללי לעניין הזה", השיב מנדלבליט. "זה לא בוטל, אבל צריכים לקבל אישור כל פעם – למשל כמו הנושא שדיברנו עליו קודם, של נתן אשל".

בר-עם לא הצליח להבין למה מנדלבליט מתכוון. "צריכים לבקש אישור לכל פעולה, ולא ניתן לבצע אותה בלי קבלת האישור?", שאל.

"לא, זה לא מדויק", השיב מנדלבליט, וחזר על ההסבר הבלתי נהיר שהשמיע קודם.

עו"ד עמית חדד, סנגורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בית המשפט המחוזי בירושלים, החודש (צילום: יונתן זינדל)

בר-עם, בחוסר סבלנות גלוי, ניסה להתנסח בצורה פשוטה יותר: "הם צריכים לבקש מראש או שלא?".

למנדלבליט לא היתה תשובה ברורה. "זו שאלה", אמר היועמ"ש לשעבר במעין תהייה. באגף האחורי של האולם, שם הצטופפו כעשרים צופים ביביסטים שהגיעו כדי לחזות בהשפלה, התעוררו קולות צחוק רמים. מנדלבליט ניסה להסביר את עצמו שוב, אבל שוב לא הצליח.

"שמע מר מנדלבליט", העיר לבסוף עו"ד חדד, "אני חייב לומר שאתה סותר את עצמך אלף פעמים כי כבר אישרת לי את ההפך הגמור. התשובה שלך מגוחכת – לשיטתנו". השופט עודד שחם עצר אותו, והשופט בר-עם לקח בחזרה את המושכות.

"אני חייב להגיד לאדוני שאני קצת מבולבל", אמר השופט בר-עם למנדלבליט. "הנושא שאדוני דיבר עליו, קבלת מתנות בהיקפים נרחבים, זה יכול להיות מאוד גורף. קשה להבין, וגם אדוני לא הסביר את זה. הכוונה היתה לחקור כל אדם בכל עניין ובכל נושא?".

"לא, זאת לא הכוונה", אמר מנדלבליט, וחזר על הטענה שלפיה ציפה שהחוקרים בכל זאת יפנו אליו ויקבלו אישור לפעולות חקירה מהותיות.

נדמה שבר-עם השתכנע שמנדלבליט הוא המקור לבעיות שצצו סביב מתן האישורים בחקירות נתניהו. "מה מבינים חוקרי המשטרה שמקבלים את ההיתר הכללי שאדוני נתן? מה הם מבינים?", אמר השופט. "האם לא היה מקום לתת אישור יותר קונקרטי, יותר מסויג, במיוחד בחקירה של ראש ממשלה, כדי שחלילה יעשו שלא במתכוון דברים שאסור לעשות? אני לא כל כך מבין איך הדברים התנהלו, ואיך חוקרי המשטרה הבינו אותם. אדוני נותן כותרת מאוד רחבה, ומצד שני יש ציפייה לקבל אישורים לפעולות קונקרטיות".

למנדלבליט לא היתה תשובה טובה. הוא ציין שהאישורים ניתנו בישיבות התקופתיות שקיים עם הקצינים הבכירים והפרקליטים שליוו את החקירה – ולמעשה אישר שהאישורים לא ניתנו באופן מסודר. "זה תועד בפרוטוקול", אמר כאשר שאל אותו בר-עם אם האישורים תועדו בכתב.

אביחי מנדלבליט, אתמול בפתח יום עדותו השישי (צילום: איתמר ב"ז)

בשלב הזה עו"ד חדד החליף את בר-עם בחקירה: "אתה אומר להם, 'פעם אחר פעם אתם בודקים כיוונים שלא אישרתי' – איך אתה סומך עליהם?".

"זה בדיוק העניין", השיב מנדלבליט, "ברגע שאני רואה דבר שלא מתאים למה שאישרתי, אני מעיר להם".

חדד לכד אותו בתוך הגרסה: "אז אתה מעיר להם על הסיגרים והשמפניות, שזה בפירוש לא מה שאתה מאשר לחקור, ואז יום אחר כך הם ממשיכים לחקור על סיגרים ושמפניות".

"כן", השיב מנדלבליט.

"זה חמור מאוד", הציע חדד.

"זה לא בסדר", אישר מנדלבליט, כאילו שכח שרק כמה רגעים קודם לכן טען שנתן לחוקרים אישור גורף לחקור כל חשד שקשור למתן טובות הנאה לראש הממשלה.

לאן נעלמו המתנות של שרה

הסנגור של נתניהו הקדיש חלק ניכר מיום העדות השישי של מנדלבליט כדי לערער את זכרונו לגבי חקירתה הראשונה של הדס קליין. מנדלבליט, כזכור, תיאר אותה כאבן הראשה של "תיק 1000" – העילה המרכזית למעבר מ"בדיקה" לחקירה פלילית נגד ראש הממשלה. הוא התייחס באופן ספציפי לרושם שלפיו נתניהו נהנה מ"קו אספקה" של מוצרים יקרי ערך, ושהוא ומשפחתו אימצו דפוס של הסתרה.

עו"ד חדד הציג למנדלבליט את סיכום החקירה הראשונה של קליין. "מהתיאור שלה, ב-6 באוקטובר 2016, אין שום תיאור של קו אספקה – שום תיאור של קו אספקה! – ולכן לא יכול להיות, לשיטתנו, שזה מה שמשנה את מצב הדברים", הכריז חדד.

הסנגור המשיך: "אני אומר לך אפילו יותר מזה. אני אראה לך איך הִנדסו לך 'קו אספקה'. אבל קליין לא מספרת על קו אספקה – להפך. כל הסיפור על שמפניות וסיגרים זה איזה משפט אחד ויחיד שלא נראה לי שקראת אותו פעם: 'שרה נתניהו ביקשה שנביא בקבוקי שמפניה וביבי היה מבקש שנביא לו סיגרים'. בזה נגמר הסיגרים והשמפניות. ולכן ברור לי שזה לא סיפור קו האספקה שאתה מדבר עליו. אתה מדבר על דבר שקורה בהמשך, לא באוקטובר. נכון?".

"לא יודע, יכול להיות", השיב מנדלבליט. "אני עונה לפי ההיגיון. אם זה מה שכתוב, זה הגיוני".

הדס קליין באולם משפט המו"לים, יולי 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

את התיאורים של קליין דווקא כן ניתן לסכם כ"קו אספקה", מונח שבו נעשה שימוש בכתב האישום. עו"ד חדד ניסה לשכנע את מנדלבליט שבתשאול הראשון שלה היא לא ציירה תמונת מציאות שכזו – ולכן לא ייתכן שזה הרגע שבו היועמ"ש השתכנע לעבור לחקירה פלילית.

חדד טען שזה קרה מאוחר יותר, על בסיס "מסמך התעבורה", מסמך משטרתי עם רשימה של מתנות שסיפקו פאקר ומילצ'ן לנתניהו – סיגרים, שמפניה ותכשיטים שעלותם נאמדה בכתב האישום בכ-700 אלף שקל.

למה חשוב מתי בדיוק השתכנע מנדלבליט? מבחינת צוות ההגנה של נתניהו, ככל שיצליחו להרחיק את מועד מתן האישורים, יוכלו להעלות עוד ועוד טענות על פעולות חקירה שכביכול בוצעו ללא אישור.

היועמ"ש לשעבר אמר שהוא זוכר את הסכום 700 אלף שקל, שאכן לא הוזכר בחקירה הראשונה של קליין, אך התעקש שהחלטתו הושפעה גם מההבנה לגבי "קו האספקה" של הטובין שהזרימו צמד המיליארדרים למשפחת נתניהו והגילוי שלפיו ה"מתנות" ניתנו לפי דרישת בני המשפחה.

סיכום החקירה הראשונה של קליין אכן לא כולל את המונח "קו אספקה", כפי שאמר חדד, אבל בהחלט ניתן ללמוד ממנו על המאפיינים האחרים שעליהם עמד מנדלבליט. הסנגור יצר רושם שלפיו שהמסמך כלל "משפט אחד ויחיד" על המתנות ("שרה נתניהו ביקשה שנביא בקבוקי שמפניה וביבי היה מבקש שנביא לו סיגרים"), אבל זוהי הטעיה.

שרה נתניהו עם בעלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: חיים גולדברג)

מיד אחרי המשפט שציטט חדד, קליין מרחיבה: "לפני מספר חודשים שרה ביקשה מארנון [מילצ'ן] מתנת יום הולדת וסיפרה שהיא איבדה טבעת שארנון קנה לה לפני המון שנים. [...] שרה הפעילה לחץ על ארנון כדי שיקנה לה תכשיט במקום. היא היתה מאוד ספציפית, היא הסבירה לי איזה סוג, ושקנו לה אז זה היה מהחנות 'אגס ותמר' או 'אגס ותפוח' בנווה-צדק.

"אני הלכתי ורכשתי טבעת ושרשרת, ושילמתי בכרטיס אשראי של ארנון שהוא על שמי אבל הוא של ארנון, ונסעתי לבית של נתניהו בקיסריה ונתתי לשרה את הטבעת והשרשרת ידנית. אני רוצה להדגיש שזה נקנה באישור ארנון, ולאחר דחייה של חודשים ארוכים. אף פעם לא התנדבנו לתת משהו, תשורות".

מיד אחר כך ציינה שמילצ'ן נהג לספק למשפחת נתניהו "שמפניה וסיגרים" על רקע ההיכרות ארוכת השנים שלו עם בני הזוג – והוסיפה שבשלב מסוים הוא ביקש לחלק את הנטל בינו לבין ג'יימס פאקר. מכך משתמע שהשמפניה והסיגרים סופקו באופן רציף, ואולי אף הכבידו כלכלית על מילצ'ן חרף העובדה שהונו נאמד במיליארדים.

"שרה הגיעה לבית של ג'יימס בקיסריה יום אחד, בהיעדרו, ואמרה לי בכעס שאני מונעת ממנה לקבל את המתנה שלה ליום הולדת, שארנון הסכים ואני מונעת את זה. אמרתי לה שאולי לה ארנון אישר, אבל לי ארנון אמר שלא", העידה קליין. "שרה אמרה לי שביבי דיבר עם ארנון וארנון מסכים לקנות לה את המתנה. דיברתי עם ארנון והוא אמר לי שהיא צודקת, שביבי דיבר איתו וכן יש אישור לקנות לה את המתנה – אבל לא לעבור את הסכום של 2,500 דולר".

הטייקון האוסטרלי ג'יימס פאקר (צילום מסך)

באותה הזדמנות סיפרה קליין שבמקרה אחר רכשה מכספו של מילצ'ן מעילים לכל משפחת נתניהו. בהמשך התברר ששילמה כ-11.5 אלף שקל על חמישה מעילים.

קליין גם ציינה ששרה נתניהו התקשרה אליה בפברואר 2016 והתלוננה על כך שמפקח הבנייה שעבד בווילה של פאקר לא הורשה לייעץ לה לגבי נזילה שהתגלתה בבית הפרטי של ראש הממשלה בקיסריה.

"אני חשבתי שזה לא בסדר שמישהו של ג'יימס ייתן שם ייעוץ", אמרה. "בעלה [נתניהו] התקשר אלי ואמר לי שאנחנו מגזימים ושהם קיבלו ייעוץ משפטי ודברים כאלה – הכוונה לסיגרים, שמפניה, ייעוץ של עובד של ג'יימס, דברים מהסוג הזה – ושזה בסדר ושזה מותר".

כל הדברים הללו נכתבו שחור על גבי לבן במסמך שהציג עו"ד חדד למנדלבליט באולם בית המשפט, בצמוד למשפט היחיד שהוקרא לו. מנדלבליט יכול היה להמשיך לקרוא ולגלות שהסנגור מטעה אותו, אבל הוא לא עשה זאת. מיד אחרי ההטעיה של חדד, היועמ"ש לשעבר אמר שהתיאור של הסנגור נשמע לו הגיוני, והכזב הפך לעובדה.

67104-01-20