בין שלל הטענות שמעלה הוועד המנהל של ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל נגד היו"ר חיים הר-זהב, מסתתרת אחת שראויה לתשומת לב מיוחדת.
לפי המסמך שפרסם הוועד, הר-זהב פנה ליו"ר ועד העובדים של ערוץ i24 והציע לסייע במימון ייעוץ משפטי שיאפשר לוועד להציג לבג"ץ עמדה נגד עתירה שהגיש ארגון העיתונאים עצמו, בעניין חוק השידורים של שר התקשורת שלמה קרעי.
המהלך נעשה, לטענת הוועד, בניגוד להחלטות הארגון, ללא סמכות ומבלי שהתקיימה התייעצות מוקדמת עם הוועד המנהל או שניתנה הסכמתו ומבלי להתייעץ גם עם הצוות המקצועי.
כפי שדווח ב"דה-מרקר", הר-זהב אינו מכחיש את עצם ההצעה. לדבריו, היא נבעה מרצונו להגן על מקומות העבודה של מאות עובדי הערוץ, אשר לשיטתו המשך פעילותו היה תלוי בקידום החוק. הוא הסביר כי ארגון עובדים נדרש לייצג קבוצות עובדים בעלות אינטרסים שונים, לעיתים מנוגדים, וכי לוועדי העובדים השונים נתונה אוטונומיה לפעול להגנת חבריהם.
מבחינתו, ההגנה על העובדים לא היתה רק הצדקה אפשרית למהלך, אלא חלק מחובתו כיו"ר הארגון. התפיסה הזאת מעוררת דיון לא קל. היא משקפת מתח אמיתי שעשוי להתעורר בארגון עובדים המאגד עיתונאים המועסקים בגופי תקשורת מתחרים והמחזיקים באינטרסים שונים.
הר-זהב גם אישר כי ההצעה היתה יוזמה אישית שלו, שלא קיבלה אישור מוקדם של מוסדות הארגון, וכי סבר שעל הארגון עצמו לממן את הסיוע. הוא הסביר כי באווירה הארגונית ששררה באותה תקופה התקשה לקדם מהלכים באמצעות הוועד המנהל, אף שלדבריו הציג בפני חבריו את תפיסתו ביחס לאינטרסים של עובדיi24 .
אלא שהקושי לקדם החלטה במוסדות הארגון, בוודאי אינו מקנה ליו"ר סמכות לפעול במקומם.
ההבחנה הזאת חשובה משום שהר-זהב עצמו הכיר, בהתייחסותו לחלוקת הסמכויות בארגון, בכך שההחלטות המוסדיות מסורות לוועד המנהל. הוא ביקש להבחין בין סמכות ההכרעה של הדרג הנבחר לבין תפקידו המייעץ והמבצע של הדרג המקצועי.
אלא שאותה הבחנה פועלת גם ביחסים שבין היו"ר לבין הוועד המנהל. יו"ר המבקש לחזק את סמכותם של נבחרי הארגון מחויב בעצמו לכבד את סמכותו של הגוף הנבחר שהוא עומד בראשו, גם כאשר החלטותיו אינן מקובלות עליו.
ארגון עובדים הוא מסגרת שבה מתעוררות מחלוקות לגיטימיות, לעיתים חריפות, בין קבוצות עובדים בעלות אינטרסים שונים. חבר בארגון רשאי לחלוק על מדיניותו, לבקר את החלטותיו ואף לפעול בדרכים חוקיות לשינוי שלהן.
גם יו"ר הארגון רשאי להחזיק בעמדה עצמאית, להציג אותה בפני מוסדות הארגון ולבקש לשנות החלטות שהתקבלו.
אולם מרגע שהמוסדות המוסמכים קיבלו החלטה, ובמיוחד החלטה לנקוט הליך משפטי בשם הארגון, נושא משרה אינו רשאי להתייחס אליה כאל המלצה בלבד. סמכותו לפעול בשם הארגון כפופה להחלטותיו ולכללי הפעולה שנקבעו בתקנון.
כאן נכנסים לתמונה דיני התאגידים, ובמיוחד חובות האמונים המוטלות על נושאי משרה. סעיף 27 לחוק העמותות קובע כי על חברי הוועד לפעול לטובת העמותה במסגרת מטרותיה ובהתאם לתקנון ולהחלטות האסיפה הכללית.
בפסק הדין בע"א 7307/11 וייס נ' רמת איתרי, הבהיר בית המשפט העליון כי הוראה זו מקפלת בתוכה הן את חובת הזהירות והן את חובת האמונים של נושאי משרה בעמותה, וכי לצורך הגדרת היקפן ניתן להקיש מהוראות חוק החברות.
באותו מקרה קבע בית המשפט כי מנהל העמותה הפר את חובת הזהירות שלו כאשר פעל להעברת כספים ללא תיעוד, בטוחות ואישורים מתאימים. השופטת אסתר חיות הוסיפה כי ההתנהלות עוררה חשש כבד גם להפרת חובת האמונים, אך נמנעה מקביעת ממצא בעניין זה מאחר שהעמותה לא טענה לכך במפורש.
ההבחנה חשובה גם בענייננו. חריגה מסמכות עשויה להקים חשש להפרת חובת אמונים, אך נדרשת בחינה נפרדת של נסיבות הפעולה ושל מהות החובה שהופרה.
חובת האמונים מחייבת, בין השאר, נושא משרה לפעול בתום לב לטובת התאגיד, להימנע מניגודי עניינים ולקיים את נאמנותו למטרותיו ולהחלטות מוסדותיו המוסמכים. היא חלה גם כאשר נושא המשרה משוכנע כי תפיסתו האישית טובה מזו של יתר חברי ההנהלה, וגם כאשר הוא סבור שהחלטה מסוימת שקיבל התאגיד שגויה.
הבחירה לתפקיד מעניקה סמכויות מוגדרות ומטילה אחריות. היא אינה מקנה לבעל התפקיד רשות להחליף את שיקול הדעת הקיבוצי של מוסדות התאגיד בשיקול דעתו הפרטי.
הוראות תקנון ארגון העיתונאים קובעות כי הוועד המנהל הוא הגוף המתווה את מדיניות העמותה ומפקח על ביצועה. סמכויותיו של היו"ר כוללות את הנהגת הוועד, הובלת התוויית המדיניות וייצוג הארגון במגעים עם גורמים שונים, בהתאם למדיניות הוועד. גם הסמכות השיורית, בכל עניין שלא הוקנה במפורש לגורם אחר, נתונה לוועד המנהל. היו"ר עומד בראש הגוף הקולקטיבי, אך אינו מחליף אותו.
אם הר-זהב סבר כי עתירת הארגון פוגעת באינטרסים של עובדי i24 היה עליו להביא את הסוגייה להכרעת המוסדות המוסמכים, להציע שינוי בעמדת הארגון או לבקש את אישורם למהלך שיאפשר מתן סיוע משפטי נפרד לאותם עובדים.
אפשר היה להכיר בזכותו של ועד העובדים להציג עמדה עצמאית, בכפוף לדיון והכרעה בארגון. אולם הצעת סיוע כספי מטעם הארגון לקידום עמדה משפטית מנוגדת לעמדתו של הארגון עצמו, ככל שנעשתה ללא הסמכה ובניגוד להחלטות ההנהלה ואולי גם ללא מתן גילוי נאות, מעוררת קושי מסוג אחר.
עתירה לבג"ץ היא פעולה משפטית פורמלית בשם התאגיד, המבטאת עמדה מוסדית שהתקבלה באמצעות מנגנוני קבלת ההחלטות שלו. כאשר מי שעומד בראש התאגיד מבקש לסייע לקידום עמדה משפטית נגד עתירה שהתאגיד עצמו יזם, מתעורר חשש שהוא פועל בשני כיוונים מנוגדים במסגרת אותו מאבק משפטי. במקרה כזה עשוי להיווצר ניגוד בין חובת האמון שלו כלפי העמותה לבין המהלך שבחר לקדם.
הטענה שלפיה יו"ר ארגון עובדים חב חובות כלפי כלל העובדים אינה פותרת את הקושי הזה. סעיף 254 לחוק החברות, המשמש מקור להיקש גם בדיני עמותות, מכיר באפשרות שנושא משרה ייחוב חובות אמונים גם כלפי אחרים. אולם קיומן של חובות מקבילות אינו מעניק היתר לעקוף את מוסדות התאגיד או להפעיל את משאביו נגד החלטותיו.
כאשר אינטרסים של קבוצות עובדים מתנגשים, תפקידם של המוסדות המוסמכים להכריע כיצד ינהג הארגון, כיצד יחלק את משאביו ומהי העמדה שיציג כלפי חוץ.
לשם בחינת הפרת חובת אמונים, אין הכרח להוכיח שנושא המשרה הפיק רווח אישי או ביקש במודע לפגוע בארגון. גם פעולה שנעשתה מתוך תפיסה כנה של טובת ציבור מסוים עשויה להיות פסולה מבחינה תאגידית, אם נושא המשרה קידם אותה תוך עקיפת הגורמים המוסמכים ובניגוד לחובותיו.
כוונתו המוצהרת של הר-זהב להגן על עובדים יכולה להיות שיקול רלוונטי בבחינת נסיבות המעשה, אך אינה מספקת כשלעצמה הרשאה לפעולה או הגנה במקרה של הפרת הדין.
עדיין, יש להבחין בין החשש המשפטי ובין קביעה שהופרה חובת אמונים. מהמידע הקיים עולה כי הצעתו של הר-זהב לא התקבלה בידי ועד העובדים ולא התפתחה למהלך משפטי מטעמו בעקבותיה. גם לא נטען, למיטב הידיעה, כי הועברו כספים בפועל.
עם זאת, עצם ההצעה, במיוחד כאשר היא כוללת נכונות להעמיד את משאבי הארגון לטובת עמדה משפטית מנוגדת לעמדתו, מצדיקה בירור. היבט זה עשוי להיות חמור יותר מבחינה נורמטיבית מחלק מן הטענות האחרות שהועלו נגד הר-זהב.
סיוע לקידום עמדה משפטית נגד הליך שיזם הארגון מעורר את שאלת הנאמנות הבסיסית של נושא המשרה לתאגיד שהוא מופקד על הנהגתו. זוהי ליבת חובת האמונים.
בתגובה שהעביר בינתיים לחברי הארגון מציג הר-זהב תמונה שונה של המשבר. הוא מייחס את התנהלותו למאבק על זכויות העובדים, מאשים גורמים בכירים בארגון בניהול שיחות עם הנהלות כלי תקשורת מאחורי גבם של ועדי עובדים ומציע לקיים בחירות חדשות לכל מוסדות הארגון.
אולם המכתב אינו מספק הסבר נוסף להצעתו לסייע גם כספית לקידום עמדה משפטית נגד עתירת הארגון. גם בחירות חדשות לראשות הארגון, ככל שיתקיימו, לא ייתרו את הצורך לברר טענות הנוגעות להתנהלותו של נושא משרה בתקופת כהונתו.
מה מצדיק ביטול חברות בארגון?
הדיון הציבורי והדיווחים עד כה התמקדו בעיקר ביוזמת הוועד המנהל להדיח את הר-זהב מתפקידו. כאמור, חוק העמותות מעניק לאסיפה הכללית סמכות להעביר חבר ועד מכהונתו בכל עת. תקנון ארגון העיתונאים קובע כי היו"ר נבחר בבחירות אישיות וישירות, והוא מכהן גם כחבר הוועד המנהל.
בשל היעדר הסדר תקנוני מפורש להדחת יו"ר שנבחר בנפרד, מבקש הוועד המנהל לקבוע נוהל מיוחד ולהעמיד את ההדחה להכרעת החברים, ברוב מחמיר של 60%.
לצד האפשרות הזאת קיימת שאלה נוספת, שנדחקה בינתיים לשולי הדיון: האם התנהלות מהסוג המתואר עשויה להצדיק גם הוצאה מחברות בארגון? התשובה לכך היא שיש בתקנון מסלול המאפשר לבחון צעד כזה. סעיף 10.2 לתקנון ארגון העיתונאים מאפשר להמליץ לוועדת החברים על השעיית חבר או הוצאתו מן הארגון, בין היתר כאשר לא קיים את הוראות התקנון או החלטה של האסיפה הכללית, או כאשר פעל בניגוד למטרות הארגון.
סעיף 9.5 מוסיף שהוראות התקנון והחלטות מוסדות הארגון מחייבות כל חבר. מאחר שהתקנון מגביל גם את סמכות היו"ר לייצג את הארגון בהתאם למדיניות הוועד, פעולה מודעת נגד מדיניות מחייבת, תוך שימוש בסמכות או במעמד שהוקנו ליו"ר, עשויה להקים עילה לבחינת המשך חברותו.
המשמעות היא שהדחה מכהונה והפסקת או השעיית חברות הם שני הליכים נפרדים, בעלי תכלית ותנאים שונים. הראשון עוסק בהמשך הכהונה כנושא משרה ובאמון שהמוסדות והחברים רוחשים לו. השני עוסק בעצם ההתאמה להמשך החברות בעמותה, ובשאלה אם התקיימה אחת מעילות ההוצאה הקבועות בתקנון.
בהתאם לתקנון, החלטה על השעיה או הוצאה מחברות מתקבלת בוועדת החברים, לאחר שניתנו לחבר התראה, זמן סביר לתיקון המעוות והזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו. על ההחלטה אפשר לערער בפני הוועד המנהל.
חומרת הסנקציה מחייבת הקפדה יתרה על בירור עובדתי והגינות דיונית מוגברת, במיוחד כאשר מי שנשקלת הוצאתו הוא יו"ר הארגון המצוי בסכסוך עם חלק ממוסדותיו.
יש גם משמעות ציבורית רחבה יותר לאופן שבו יטופל המקרה. ארגון העיתונאים דורש מגופי תקשורת וממעסיקים לכבד הסכמים, זכויות עובדים, ולקיים הליכי קבלת החלטות תקינים. הוא פועל בשם עיתונאים בהליכים משפטיים ואגב מאבקים עקרוניים על חופש העיתונות. מחויבותו לכללים הללו נבחנת גם באופן שבו הוא מנהל את ענייניו הפנימיים, ובנכונותו להכפיף את נבחריו לאותן נורמות של אחריות, נאמנות וכיבוד מוסדות, כללים והסכמים שהוא דורש מאחרים.
יו"ר ארגון העיתונאים נבחר כדי להנהיג את הארגון, לייצג את חבריו ולקדם את מטרותיו. הוא רשאי להתווכח, לשכנע ולהציע דרך אחרת, גם כאשר עמדתו נותרת במיעוט. כאשר הוא פועל בשם העמותה, סמכותו נובעת ממוסדותיה ומוגבלת על ידם.
חובת האמונים היא המכשיר המשפטי והערכי המבטיח שהכוח שניתן לו ישמש את הארגון ואת מטרותיו. אם נחצה הגבול הזה, הדיון בהמשך הכהונה הוא רק חלק מן החשבון המוסדי שיש לערוך.
הכותב נמצא בקשרי עבודה וחברות עם גורמים שונים בארגון ואף ייצג את הארגון בעבר בהליך משפטי. עתירה מקבילה של "הצלחה" מנוהלת בתיאום בין העותרות
* * *