העוזר האישי של בנימין נתניהו, בחור צעיר שאחראי להביא לו משקאות חמים, סודה ומעטפות עם מידע מסווג, הציץ אל תוך האולם התת קרקעי בתל-אביב. באולם ישבו שלושת השופטים, צוותי התביעה וההגנה וכעשרים עיתונאים ואזרחים שבאו לצפות בראש ממשלת ישראל מתגונן מפני אישומי השוחד, המרמה והפרת האמונים של "תיק 4000". אבל נתניהו לא היה שם.

ראש הממשלה יצא למתחם המאובטח שבו הוא שוהה כשהדיון יוצא להפסקה, או כשסנגורו משמיע את התנגדויותיו הארוכות לשאלות שמציגה התביעה לנאשם. במקרה הזה ההתנגדות הסתיימה, נתניהו נקרא בחזרה פנימה, אבל משום מה לא הגיע. באולם השתררה דממה. ואז הציץ מן הדלת ראשו של העוזר האישי: "הוא רק רגע בשיחה, דקה... הוא עם אוסטרליה על הקו".

השופטים, בחוסר אונים, הוציאו את המשפט להפסקה – המחשה נוספת לנכונותם ההולכת ומידרדרת לשלוט במה שקורה באולם שלהם.

עד לא מזמן, כשנתניהו רצה להפסיק את עדותו, הוא השתמש בקלף המדיני-בטחוני וביקש מהשופטים רשות. אבל אתמול (17.12), ביום עדותו ה-64, כבר לא טרח להעמיד פנים. הודעה רשמית מטעמו שהופצה מעט אחר כך חשפה ש"אוסטרליה" אינו שם קוד לראש ממשלה, שר חוץ או אפילו שגריר שיושב באוסטרליה, אלא שליח חב"ד בסידני.

נתניהו התקשר אליו כדי לדבר על הטבח בבונדי ביץ', שאירע שלושה ימים קודם לכן. החב"דניק גמל לו על השיחה וקרא לעצור את "המשפט המטומטם" שנכפה על המנהיג הדגול. מעט אחר כך, בהקשר אחר, נתניהו התגאה שבאחת ההפסקות הקודמות הוא הספיק לקיים שש שיחות טלפון. השופטים אפילו לא ניסו לברר עם מי דיבר והאם ניצל את הפריבילגיה החריגה כדי לשכלל את תשובותיו לשאלות הלא נעימות שהוצגו לו בבית המשפט.

בהמשך, בתום הפסקת הצהריים, היתה זאת השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, ראש ההרכב, שהציצה אל תוך האולם. עורכי הדין משני הצדדים כבר ישבו במקומותיהם, אבל נתניהו שוב נעדר. "מישהו יודע מה קורה?", שאלה פרידמן-פלדמן. "אמרו לנו מהמשמר 'עוד כמה דקות'". אף אחד מהנוכחים לא ידע מה לענות, והשופטת נבלעה בחזרה מאחורי הדלת. צוות ההגנה של נתניהו עשה כמה טלפונים, ולבסוף הוא הגיע.

יחד עם איחור של רבע שעה בפתיחת הדיון, והטלפון לאוסטרליה, ועוד שיחה בעניין מסווג, נתניהו הצליח לקזז על דעת עצמו כמעט שעה שלמה מיום עדותו. סנגורו, עמית חדד, השלים אותו: הוא הקפיד להתנגד לכל אחת ואחת מהשאלות שהציגה התובעת, עו"ד יהודית תירוש, וכך אִפשר לנתניהו לצאת לעוד ועוד הפסקות שאותן יכול היה לנצל לשיחות טלפון עלומות – והאט את החקירה הנגדית לכדי זחילה מורטת עצבים.

רוב ההתנגדויות של עו"ד חדד נדחו, ובשאר המקרים התובעת הסכימה לנסח מחדש את שאלותיה. אבל העצירות התכופות קטעו את רצף הדיון, אילצו את עו"ד תירוש לחזור על השאלות ועל המידע שהציגה לנאשם, וכך סייעו בטשטוש ההתחמקות הסדרתית של נתניהו ממתן תשובות ישירות.

אחרי ששיקר והביך את עצמו כשנחקר על "תיק 1000", ב"תיק 4000" ניכר שנתניהו נכנס למגננה: הוא נמנע מלאשר גם עובדות שבהן הודה בעבר, חוזר ואומר שהוא לא זוכר דברים, מבזבז זמן באמצעות עיון ממושך במסמכים – ומתבל במינון מוגבר של נאומים אנטי-עיתונאיים שמסיטים את תשומת הלב מהעיקר.

אתמול היתה לו סיבה טובה במיוחד: החקירה הגיעה למקרים שבהם לכאורה פנה באופן אישי לנאשם שאול אלוביץ', בעל השליטה בקבוצת בזק וב"וואלה" לשעבר, כדי לכפות את האינטרסים שלו על הסיקור העיתונאי באתר החדשות. לפי התזה של התביעה, נתניהו גמל לאלוביץ' ולאשתו, הנאשמת איריס אלוביץ', בהטבות רגולטוריות שהיו שוות להם כמיליארד שקל.

נתניהו נגד הפמיניסטיות

הדוגמה הראשונה שהציגה עו"ד תירוש מתייחסת לכתבת חיסול על מני נפתלי, אב הבית במעון הרשמי שחשף מציאות של התעמרות ושחיתות במעון ראש הממשלה וניצח בתביעה שהגיש נגד המדינה. לפני עשור, סביבת נתניהו השקיעה מאמצים בהפצת טענות שנועדו להציג אותו כגנב ומטרידן. נתניהו טען שנפתלי ניסה לבצע אונס ב"חדר השינה של ראש הממשלה", על בסיס עדות של עובדת אחרת שהופרכה מאוחר יותר על ידי חוקרי המשטרה.

כתב האישום כולל מקרה ממרץ 2016 שבו נתניהו לכאורה היה מעורב אישית בשתילת ידיעה על פנייה ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, במחאה על ההחלטה לא להעמיד לדין את נפתלי.

התובעת תירוש הציגה לנתניהו הודעה שקיבל שאול אלוביץ': "התבקשתי להעביר לך אישית מכתב ששלחו היום חמש חברות כנסת של הליכוד ליועץ המשפטי לממשלה... נודה להתייחסות רחבה". על החתום: ניר חפץ, הדובר של משפחת נתניהו ולימים עד מדינה. אלוביץ' העביר את המסר לאילן ישועה, המנכ"ל הכל-יכול של "וואלה". על הידיעה שפורסמה באתר אף עיתונאי לא חתם.

"תסכים שהיית מעורב בהנעת חברות הכנסת לפנות ליועץ המשפטי לממשלה", הציעה עו"ד תירוש.

נתניהו לא שיתף פעולה. "האם דיברתי עם הגברת ענת ברקו, עם ציפי חוטובלי או נאווה בוקר? אני לא זוכר שקיימתי איתן שיחה בנושא (נתניהו לא הזכיר את שתי הח"כיות הנוספות שהיו מעורבות בפנייה, שרן השכל ונורית קורן; א"ב). האם את שואלת אם רציתי שהנושא יעלה? התשובה היא כן. האם טיפלתי כדי שהן יכתבו את המכתב הזה, האם עברתי עליו, שיגרתי אותו או ביקשתי שיעבירו אותו לכלי תקשורת כזה או אחר? התשובה היא לא", טען הנאשם.

הדיווח על מני נפתלי. "וואלה", 6.3.2016 (צילום מסך)

נתניהו מצא לנכון לתקוף את הארגונים הפמיניסטיים: "אם ארגוני הנשים, שכנראה היו מוטים פוליטית, לא עושים שום דבר, בהחלט ראוי שנשות הליכוד יעלו את העניין. עולה כאן תלונה על אונס! נסיון אונס בחדר השינה של ראש הממשלה!".

את התקשורת ראש הממשלה האשים בצביעות: "יש ספק שאם היתה מגיעה תלונה מהכיוון ההפוך, והיו מעלים את זה בכל אמצעי התקשורת, אף אחד לא היה אומר על זה כלום? 'מי-טו מי-טו מי-טו' – מי-טו לכולם, אבל לא בעניינים שנוגעים לנתניהו!".

למרות המילים הקשות, והתמיכה הברורה בפנייה ליועמ"ש, נתניהו הקפיד להרחיק את עצמו מכל פעולה אופרטיבית. הוא אמר שאינו זוכר אם פנה לחפץ בעניין, והוסיף שהוא בטוח לא פנה לאלוביץ'. "בטח הנחיתי את חפץ באופן כללי לפנות לתקשורת", שיער נתניהו, "אבל אני לא זוכר של מי היה הרעיון, ובטח שלא ניהלתי את האירוע".

עו"ד חדד, סנגורו, ניסה לעזור לו לחדד את ההכחשה: "שהתשובה בפרוטוקול לא תהיה שהוא לא זוכר – הוא אמר שהוא לא ניהל את האירוע".

עו"ד תירוש, מנגד, ציינה שניר חפץ אמר שנתניהו ביקש ממנו אישית להעביר את המסר לאלוביץ'. היא הראתה לו שסמוך להתכתבות בין חפץ לאלוביץ' תועדו שיחות טלפון בין לשכת ראש הממשלה לחפץ, ועוד שיחות בין חפץ לשי חייק, שהיה אז הדובר הפוליטי של נתניהו.

"אתה כבר סיפרת בעבר שפנית במישרין למר אלוביץ' בענייני מני נפתלי כמה פעמים, איך אתה יודע להגיד לי שכאן לא היתה בקשה אישית שלך?", שאלה התובעת.

השופטת פרידמן-פלדמן מיהרה להשיב במקום נתניהו: "הוא אמר שהוא לא זוכר, לא שלא היתה בקשה". במשפט קצרצר ויבש זה מחקה השופטת את השלילה המוחלטת שהסנגור חדד ניסה להכניס לפיו של הנאשם.

השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, ראש הרכב השופטים במשפט המו"לים (צילום: יונתן זינדל)

מעט לאחר מכן שלפה התובעת עוד אינדיקציה אפשרית לכך שנתניהו דווקא כן היה מעורב במהלך, מתוך קבוצת הווטסאפ המשותפת של שאול ואיריס אלוביץ' עם אילן ישועה. בניסיון לדרבן את ישועה לפרסם את הידיעה, שאול אלוביץ' הבהיר ש"זה חשוב לו בדרגה גבוהה", וביקש: "תדאג לתוצאה טובה, זה מאוד חשוב לו".

האם אלוביץ' דיבר על נתניהו? נתניהו לא אישר. הוא עיין בהתכתבויות, ואז הסיט את הדיון לפרט שולי שמצא שם: מתברר שב"וואלה" לא היו מרוצים מכך שהידיעה עלתה קודם בחדשות ערוץ 2. "זה מוכיח את הטענה שלי", אמר נתניהו בחיוך. "יש לנו קשר 'מיוחד' עם ערוץ 2? קשר 'שוחדי'? לא. זה לא ערוץ אוהד, והם בכל זאת העלו את זה. ב'וואלה' היו צריכים הצדקה כדי להעלות משהו שעולה בכלי תקשורת אחרים – כי מבחינתם אני קים ג'ונג-איל, או כל הקימים, ואשתי היא 'אשת קים'".

התובעת הפכה את הטיעון של נתניהו על ראשו: "שנינו מסכימים, אולי מסיבות שונות, שמערכת 'וואלה' לא עשתה מה שאתה רוצה – אתה קורא לזה עיתונות עוינת, אני אומרת שזה החופש העיתונאי שלהם לקבל החלטות מקצועיות. ולכן הדרך היחידה להכניס משהו למקום הזה היא לפנות למר אלוביץ' ולהשתמש בסמכות הקבועה שלך מולו – כדי שהוא יפעיל את כובד משקלו על המערכת, וכך יקרו דברים. מהבחינה הזאת, כל היענות שיכולה להיראות קטנה במקום אחר – ב'וואלה' היא מתעצמת. כי ללא ההתערבות שלך, זה לא היה קורה".

עו"ד חדד מיהר להתנגד. השופטת פרידמן-פלדמן בלמה אותו: "זו שאלה לגיטימית, הוא יכול לפרט".

התובעת שוב פנתה לנתניהו: "אמרת אתמול שמה שאתה רואה כאן זה לא אתר משועבד, אלא אתר שבניגוד לאחרים לא מעלה הודעות לעיתונות, ורק לאחר הפנייה יוצא מה שיוצא".

נתניהו החל לענות, אבל הופסק במהירות על ידי חדד. אלא שהפעם הוא איחר את המועד.

"הוא ענה כבר בכל מקרה, הוא אמר 'לפעמים'", ציינה לפרוטוקול השופטת פרידמן-פלדמן.

"אבל אני עצרתי אותו!", התקומם חדד.

"מה אתה רוצה? הוא מסתכל עליך, ואומר 'לפעמים'", הפטירה השופטת. המשמעות: נתניהו אישר שהיו מקרים שבהם פניות מטעמו הצליחו להפוך את "וואלה" מאתר עוין לאתר שיודע לשרת את האינטרסים שלו.

לא זוכר, לא יודע, זה היקש לוגי

התובעת תירוש הציגה עוד מקרה של התערבות לכאורה: דרישה מ-2014 להסיר מדף הבית דיווח על תביעה שהגיש עובד במעון הרשמי, גיא אליהו. "תביעה נוספת מצד עובד לשעבר במעון ראש הממשלה הוגשה הפעם על ידי איש תחזוקה שטוען להשפלות והקפצות במהלך הלילה, לאחר ששכח לברך את רעיית ראש הממשלה ב'לילה טוב'", נכתב בכותרת המשנה של הידיעה.

לפי כתב האישום, נתניהו העביר את הדרישה באופן אישי לשאול אלוביץ', שטיפל בה בהתאם לבקשתו. ידיד המשפחה זאב רובינשטיין פנה אליו במקביל כשבפיו דרישה זהה.

מהמידע שאספו חוקרי "תיק 4000" עולה שאלוביץ' קיבל שיחה מלשכת ראש הממשלה שעתיים אחרי פרסום הכתבה, ב-22:59. דקות אחדות לאחר מכן התקשר אלוביץ' למנכ"ל ישועה, שקיבל ממנו גם עדכון במסרון: "תשתדל למהר, הוא לחוץ מאוד, גם זאב כתב לי, לא סיפרתי לו שהקודקוד צִלצל ישירות".

התובעת הציגה את המידע ואז פנתה לנתניהו: "אני מבינה מהראיות האלה שאתה דיברת עם מר אלוביץ' על האייטם, נכון?".

"אני לא זוכר", השיב ראש הממשלה.

הדיווח על התביעה של עובד המעון לשעבר גיא אליהו. "וואלה", 8.4.2014 (צילום מסך)

במקום להתייחס לראיות, נתניהו פצח בנאום שבו טען שמתוך 15 אלף כתבות שליליות שלטענתו פורסמו עליו ב"וואלה", החוקרים הצליחו למצוא רק 17 פניות שמיוחסות לו באופן אישי – ובממוצע, פנייה אחת מדי שלושה חודשים. "זה דבר מדהים, זה מראה בדיוק את ההפך", טען נתניהו. "לא אמרתי שלא היו פניות מעת לעת, ואני לא יודע אם זו אחת מהן. אמרתי לו 'תשנה את האתר הזה. תשנה את הצופן הגנטי שלו. תעיף את העורך הזה, [אבי] אלקלעי'. מה את מראה כאן? כלום! וחוץ מזה, איפה הדרישה? אני לא רואה כאן דרישה".

"שאלתי שאלה פשוטה, ואתה ענית 'אני לא זוכר'", אמרה התובעת.

מיד לאחר מכן התקילה התובעת את נתניהו. היא ציינה שלפני שנה בחקירתו הראשית, כשהשיב לשאלות שהציג לו סנגורו, נתניהו סיפק תשובה שונה: "אני לא זוכר, אבל מתוך ההכנה שאנחנו עשינו כאן זה די ברור שאני התקשרתי אליו ביחס, כנראה, לאותה כתבה". עו"ד תירוש ציטטה את הדברים והציעה לו לשקול מחדש את תשובתו. "האם אתה עומד מאחורי מה שאמרת כאן?", שאלה.

"זה היקש לוגי", אמר נתניהו, ואז פצח מחדש בנאום על כך שהפניות שלו ל"וואלה" לא שונות מפניותיו לגופי תקשורת אחרים, ושבשורה התחתונה האתר של האלוביצ'ים העניק לו יחס עוין.

עו"ד יהודית תירוש, התובעת ב"תיק 4000", בפתח יום עדותו הראשון של בנימין נתניהו במשפט המו"לים. בית המשפט המחוזי בתל-אביב, 10.12.2024 (צילום: ראובן קסטרו)

התובעת המשיכה להקשות עליו: "על רקע כל מה שאמרת על 'וואלה', וכמה שהוא אתר קיקיוני ושולי – 'Who the hell is Walla' – למה אכפת לך מה כותבים ב'אתר של חתולים וכלבים' באחת-עשרה בלילה?".

לנתניהו לא היתה תשובה קוהרנטית. הוא טען שהפניות שלו לאלוביץ' היו מעטות, ומכאן ניתן להסיק שלא העניק חשיבות מיוחדת ל"וואלה". הוא הכחיש שדרש להסיר את הכתבה מהאתר, וכשהתובעת ביקשה ממנו להבהיר האם לא דרש או רק אינו זוכר שדרש – נתניהו נסוג ואמר שאינו זוכר, ושהוא "לא נוהג לדרוש" דברים כאלה.

התובעת ציינה שבמקרה אחר נתניהו אמר שהסרה של כתבה ביקורתית מדף הבית יכולה להיחשב כ"שירות" חיובי שהוא מקבל ממערכת האתר: לכל כתבה יש "ניוזסייקל טבעי", שכולל הבלטה של כמה שעות במיקומים שונים בהומפייג'; הסרתה בטרם עת מפחיתה בהכרח את היקף החשיפה וההשפעה שלה. האין זה המצב כאן?

לנתניהו שוב לא היתה תשובה קוהרנטית. "זה נורא תלוי באיזו שעה", אמר. בניסיון נוסף להסיט את הדיון ממסלולו הוא שלח את תירוש להציג את השאלה הזאת לדוברת שמלווה את המשפט מטעם הפרקליטות, הילה קובו, שאותה תיאר באופן מסולף כ"עורכת 'וואלה'" לשעבר. בפועל, קובו היתה עורכת ומגישה באולפן "וואלה" ובעלת טור.

שיעור בעיתונות עם ראש הממשלה

מעבר לפענוח מחזור החיים הקונקרטי של כל ידיעה ובחישה, העיסוק בסיקור העיתונאי המשיך לספק הצצה לתפיסה המעוותת של נתניהו בנוגע לתפקידה של העיתונות. זה בלט לעין במיוחד כשהתובעת תירוש שאלה אותו לגבי הערך העיתונאי של שתי ידיעות דומות במהותן: תלונה של מאן דהוא לרשויות החוק. במקרה אחד היה זה גיא אליהו, במקרה האחר זוהי המתלוננת נגד מני נפתלי.

ב"וואלה" סיקרו את שתי הפרשות עם חשיפתן – התנהלות שגרתית מבחינת אתרי חדשות, שמדווחים על מידע מסוג זה עם קבלתו ורק לאחר מכן, אם המערכת מוצאת לנכון, עורכים תחקיר עצמאי ויוזמים ידיעות המשך וטורי פרשנות שמחזקים או מפריכים את הדיווחים המקוריים. במקרה של אליהו ונפתלי, חלק ניכר מסיקור ההמשך הבלעדי של "וואלה" בא לידי ביטוי בכתבות הכפשה נגד העובדים שחשפו את התנהגותה של שרה נתניהו.

התובעת ביקשה מנתניהו לאשר דבר פשוט: שכאשר גיא אליהו הגיש את התביעה שלו, היתה זו עובדה שטבעי לסקר באתר חדשות. "עצם העובדה שהוגשה תביעה של עובד נוסף, זו עובדה. נכון?", שאלה תירוש. "תביעה כזו, זה דבר שלתפיסתך ראוי לפרסם?".

השאלה הפשוטה, שכל סטודנט לתקשורת יודע שהתשובה הנכונה עליה היא "כן", עוררה אי נחת בספסל הסנגורים. עו"ד חדד דרש שיגישו לנתניהו עותק נייר של הכתבה, וכשהוגש העותק הנאשם עיין בו ארוכות. לבסוף הסכים לאשר שזו אכן עובדה שהוגשה תביעה. אבל האם ראוי לדווח על כך? נתניהו לא השיב ישירות. במקום זה הוא טען שהדיווח של "וואלה" היה חלק מ"קמפיין מתוזמר" שנועד לפגוע בו באמצעות אשתו, כחלק מ"תעשייה" שבה מעורבים גורמים עלומים.

הנאשמים איריס ושאול אלוביץ'. בית המשפט המחוזי בירושלים, יוני 2021 (צילום: אורן פרסיקו)

התובעת הקשתה עליו: "אני לא מדברת על מניעי התביעה, ועל זה שהתביעה של מר אליהו לבסוף התקבלה – האם אייטם על עצם הגשת התביעה הוא אייטם ראוי לפרסום?".

"אפשר להתווכח על זה", התפתל נתניהו, וניסה לשנות נושא באמצעות אנקדוטה על מקרה שבו נמחקה מ"וואלה" כתבה שהביכה את סילבן שלום. "מה הנורמה? מה ראוי? אפשר להתווכח על זה", אמר.

"לא שאלתי מה הנורמה, אדוני", העירה תירוש. "במהלך החקירה הראשית אדוני דיבר על הרבה כתבות על רעייתו, שמבקרת במקום כזה או אחר, שהן ניוז ושהן ראויות לפרסום. אדוני גם אמר היום בבוקר אפילו שהתלונה על ההטרדה המינית ראויה לפרסום. ולכן אני שואלת האם תביעה של עובד במעון ראש הממשלה, שמתאר את ההתנהלות במעון, זה דבר ראוי לפרסום".

נתניהו שוב נמנע מלהשיב ישירות: "קודם כל, זה פורסם – השאלה לא היתה אם זה יפורסם או לא. מה אני אמרתי או לא אמרתי לו, אני לא יודע". מעט לאחר מכן, כשהתובעת חזרה על השאלה פעם נוספת, נתניהו סוף-סוף ענה: "זו כתבת השמצה תעשייתית, היא לא ראויה לפרסום".

"יש בזה ערך לציבור? זה מעניין?", שאלה עו"ד תירוש.

"יכול היה להיות מעניין לדווח על זה אם היו מציגים את התביעה בקונטקסט הנכון, כתיאור של חלק מתעשיית ההשמצות", השיב נתניהו.

"זה מעניין וזה חדשותי רק אם זה מוצג דרך העיניים של אדוני?", שאלה תירוש.

נתניהו חזר להתחמק: "גברתי, כך עובדת התקשורת", פסק, ושוב שינה נושא. הפעם טען שכלי תקשורת כל הזמן מוחקים דיווחים שאינם נוחים למסוקרים, ולכן ראוי היה להסיר גם את הידיעה על התביעה שהביכה את שרה. "זה לא חריג, זה שגור וזה קורה כל הזמן", הכריז. "מה שחריג הוא שזה כמעט לא קורה עם האדון אלוביץ'. כמה דוגמאות יש לכם? כמה?".

"לא מעט", השיבה התובעת.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 8.26MB)