חמישה חודשים לאחר תחילת עדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במשפטו הפלילי, בתום 29 ימי עדות ורצף ארוך של עיכובים, מריחות והארכות זמן, סנגורו חתם סופית את שלב החקירה הראשית. המוטיב הבולט בעדותו של הנאשם נתניהו היה היחס המבטל שלו לגילויים מובהקים של התנהלות מושחתת – והטענה עזת המצח שמה שנראה כמו שחיתות הוא למעשה ההתנהלות השגרתית והחוקית לגמרי של המערכת הפוליטית בארץ, ולפיכך אין לטפל בה בכלים פליליים.

אתמול (7.5) באולם התת קרקעי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב נתניהו החיל את תפיסת המציאות הזאת גם על רגע המפתח ב"תיק 2000", פרשת שיחות השוחד בינו לבין מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, נאשם מס' 4 במשפט המו"לים.

בלב הצעת השוחד שמיוחסת למוזס עומד מסר שאין ישיר ממנו שהמו"ל העביר לנתניהו, ושהוקלט באחת מתוך שש פגישות סודיות שקיימו בשלהי 2014. מוזס אמר שאם יגיעו להסכמות על חקיקה שתפגע במתחרה "ישראל היום", ה"ביביתון", הוא יפעל בכל כוחו כדי לדאוג שנתניהו יישאר בשלטון כמה זמן שירצה. "אני אמרתי לך את זה, ואני חוזר ומסתכל לך בעיניים ואומר לך את זה", הבהיר מוזס לראש הממשלה.

נתניהו, שנאשם בפרשה זו בהפרת אמונים, יכול היה להסתפק בהצהרה על נקיון כפיו ולהניח למוזס להתגונן בכוחות עצמו מפני האישום בהצעת שוחד. במקום זה, נתניהו טען שלא רק שמדובר בהבטחה ריקה שהוא לא האמין לה לרגע – גם מוזס כלל לא העלה בדעתו שמדובר בשוחד.

"חשבתי שזו אמירת סרק, לא חשבתי שהוא מתכוון לזה ברצינות – והוא לא התכוון לזה ברצינות", פסק נתניהו בתשובה לשאלה שהציג לו סנגורו, עו"ד עמית חדד. "נוני מוזס, שעובד נגדי 20 שנה חזק מאוד, הוא באמת יתמוך בי ויהפוך אותי לראש ממשלה? אני לא מאמין לרגע שהוא האמין לרגע במה שהוא אומר".

מוזס, שישב באולם במרחק שני מטרים מנתניהו, ישב קפוא במקומו ותקע בו מבט חודר.

"זה היה נון איבנט, זו שיחה ריקה, לא נסללה דרכי באבנים זהובות לראשות הממשלה", התעקש נתניהו. "אני לא ראיתי פה הצעת שוחד, ואני אומר לכם – אין פה הצעת שוחד. נוני באמת התכוון לומר שהוא יסובב את ספינת התותחים וכולם יירו את הפגזים לאן שאני אכוון? הוא לא התכוון לזה, ואני לא חשבתי שהוא מתכוון לזה".

ארנון מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות" ונאשם מס' 4 במשפט המו"לים, אתמול בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (צילום: מוטי מילרוד)

לטענת נתניהו, גם כשמוזס אמר לו "צריך לדאוג שתהיה ראש ממשלה" לא היתה לכך שום משמעות אופרטיבית – ובטח לא פלילית. זה היה בסך הכל שיח בין "שני שועלים פוליטיים ותיקים", שכל אחד מהם מנסה לרמות את רעהו.

הסנגור חדד העיר: "התשובה שלך להצעה של נוני שוללת כל ניסיון לכרוך את זה עם משהו – ומשמיטים אותה מכתב האישום".

נתניהו אישר: "אמרתי לו, אם אתה רוצה לתמוך בי – תמוך בי כי אתה חושב שזה טוב למדינה". הסבר אפשרי אחר ופחות נוח להתנסחות הזהירה של נתניהו השתקף מחלק אחר של הדיון, שבו סיפר כי לפני השיחה עם מוזס הוא התייעץ עם עו"ד דוד שמרון, איש סודו, שהדריך אותו להימנע מיצירת מצג של עסקת תן-קח (Quid pro quo) – במיוחד כשהוא יודע שהכל מוקלט. מוזס, כמובן, לא היה ער לכך שנתניהו מקליט אותו בסתר.

נתניהו אמנם סיפר שהחליט להקליט את השיחה כדי להשיג תחמושת במאבק המסלים בינו לבין מוזס, אבל באותה נשימה ביקש להבהיר שלא חשב שמשהו במגעים עם המו"ל עשוי להיות פלילי.

"עד כמה העלית בדעתך בזמן הפגישה או אחריה שסיקור בכלל יכול לממש שיח של תמורות, שזה יכול להיחשב כשוחד?", שאל אותו עו"ד חדד.

"לא רק שלא העליתי בדעתי דבר כזה, אלא שכל היקום לא העלה דבר כזה", השיב נתניהו. "אף אחד לא מעלה את זה על דעתו, אז שאני אעלה? עד שלא רצו לעשות איזו תפירה של תיק נגדי, לא העלו את זה – ואחרי שתפרו, זרקו את זה לפח" (במציאות, כמובן, כתבי אישום בגין עסקאות שוחד בין פוליטיקאים למו"לים הוגשו גם לפני משפטו של נתניהו).

מעט אחרי שמוזס אמר לנתניהו שצריך לדאוג שהוא יהיה ראש ממשלה, הוא הוסיף: "אתה המשוגע שרוצה להיות, אז לבריאות, תהיה".

נתניהו השיב לו באנקדוטה על אחד ממקורביו, חרדי אמיד בשם דדי גראוכר שהלך לעולמו ב-2023 וזכה מראש הממשלה להספד שבו כונה "חבר אהוב". "היה לי חבר. הוא היה זמר, קומיקאי, איש עסקים – איש יקר – שבא אלי ואמר לי אחרי שנבחרתי: 'אני רוצה לתת לך מתנה סשן חופשי לפסיכיאטר על חשבוני'", שיחזר נתניהו אתמול בעדותו.

"והוא התכוון לזה?", שאל במהירות עו"ד חדד, שמן הסתם זכר שבפרסומים עיתונאיים מן העבר נטען שגראוכר הוא אחד משורה של אנשי עסקים שסיפקו לנתניהו טובות הנאה מפוקפקות.

"אתה הורס את הבדיחה", התלונן נתניהו בחיוך, ואז הבהיר: "התשובה היא לא".

"אמרתי כבר בעבר שהפרוטוקול לא מבין ציניות. זה סיפור היתולי?", שאל חדד.

"היתולי, כן", שב והבהיר נתניהו. לדבריו, בכל פעם שניצח בבחירות גראוכר הציע לממן לו כמות גדולה יותר של מפגשים עם הפסיכיאטר. נתניהו סיפר שאחרי הניצחון בבחירות 2022, הבחירות שאחריהן הוקמה הממשלה הנוכחית, הוא שאל את גראוכר אם יש לו הצעה חדשה, וגראוכר השיב: "לא, הפסיכיאטר התאבד".

"ראש הממשלה, זו לא בדיחה", אמר הסנגור. "כתב האישום, ברצינות מקפיאת דם, מתייחס לזה כאל המתת בהצעת השוחד. למה מיד אחרי שמציעים לך את ה'מתת' אתה מספר למוזס סיפור היתולי?".

"כי זה לא שוחד!", הכריז נתניהו. "אף אחד לא מתייחס לזה ברצינות, ואף אחד מאיתנו לא האמין לשני. לרגע לא חשבתי שהציעו לי שוחד. הרגשתי הפוך!".

נוני ממליך המלכים

נתניהו והסנגור שלו השקיעו מאמצים רטוריים נכבדים כדי להציג את ראש הממשלה כצד החלש במגעים. הרקע לשיחות הסודיות עם מוזס היה "חוק 'ישראל היום'", הצעת חוק שגובשה למען "ידיעות אחרונות" וקודמה בכנסת על ידי ח"כ איתן כבל מהעבודה ושותפים משלל סיעות. נתניהו אמנם תיאר את החוק ככזה שיוביל לסגירת החינמון, אך בפועל ההצעה נועדה לחייב את המו"ל, מיליארדר הקזינו המנוח שלדון אדלסון, לגבות כסף עבור העיתון במקום להציף את השוק בגליונות חינם.

בהערת אגב שהשמיע במהלך הדיון התייחס נתניהו לבחירה של המו"לית הנוכחית, האלמנה מרים אדלסון, להפסיק לשפרר אותו אחרי שאיבד את השלטון ל"ממשלת השינוי". "בינתיים אני חייב להגיד ש'ישראל היום' שינה פניו, הלך הרבה יותר שמאלה", אמר נתניהו, ועקץ: "וכמובן הוא נהיה עיתון 'מכובד'". בפועל, "ישראל היום" לא הפך לעיתון "שמאלני", הוא פשוט חדל לשרת את נתניהו באופן בלעדי.

איתן כבל (צילום: מרים אלסטר)

לדברי נתניהו, הוא חש בתבוסה המתקרבת עוד לפני שהחוק עלה להצבעה. המשמעות, בעיניו, היתה שהממשלה שלו מתקרבת אל סופה. "הבנתי שנוני מוזס, כשחקן פוליטי, הצליח במאמצים מאוד ממוקדים להשתלט על חלקים נרחבים מהקואליציה", העיד נתניהו.

מוזס, על הספסל, השפיל מבט ופכר את אצבעותיו בעצבנות גלויה.

"נוני למעשה היה ראש האופוזיציה, ובעניין הזה הוא שלט חד-משמעית גם בחלקים נרחבים של הקואליציה", המשיך נתניהו. הוא מנה את המאחזים של מוזס בתוך הממשלה שכיהנה אז תחתיו: "יש לו את איווט, את לפיד, את לבני, יש לו בתוך הליכוד כמה וכו'. ולכן הוא מצדו יכול להמשיך, ואני מצדי רוצה לא להמשיך, כי אני יודע שאם זה יקרה – אחד משני דברים קורים. או שאני נופל או שהחוק עובר, או ששני הדברים האלה קורים יחד".

לטענת נתניהו, באותם ימים הוא חשש מניסיון להפיל את הממשלה באמצעות הצבעת אי-אמון שיובילו לפיד ולבני, מהלך פרלמנטרי לגיטימי שבפיו של נתניהו כונה "פוטש". נתניהו תיאר אותם כפיונים שהיו כפופים ישירות למוזס. "מישהו היה צריך להיות מעליהם, וההערכה שלי היתה שהדמות הזאת היא נוני", נימק. "אני קראתי לזה 'פוטש'. זה נשמע כאילו באים חיילים ותופסים את בניין ראש הממשלה והכנסת, אבל זה לא – זה פוטש פוליטי. הבוחרים רוצים משהו אחד, והם עושים משהו אחר".

בנימין נתניהו ונוני מוזס בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אתמול (צילום: איתמר ב"ז)

מצג הנחיתות הזה סייע לנתניהו להכחיש את החלק בכתב האישום שמתאר אותו כשועל החזק מבין השניים. נתניהו, נטען שם, גרם למוזס להבין שיש ביניהם עסקה ושהוא פועל להוצאתה לפועל – מהלך ערמומי שכלל מתן חופש הצבעה על "חוק 'ישראל היום'".

אם נתניהו כה התנגד להצעה, וחשש שאישורה יפיל את הממשלה, מדוע הניח לח"כים מהקואליציה להצביע לפי מצפונם? התשובה של נתניהו היתה שההחלטה על מתן חופש הצבעה היתה תמרון נואש שנועד להציל את הממשלה ולמנוע את ה"פוטש". לדבריו, כפיית משמעת קואליציונית היתה מסכנת אותו במרד גלוי.

זאב אלקין (צילום: פלאש 90)

נתניהו סיפר שמי שייעץ לו לעשות זאת היה זאב אלקין, באותו זמן חבר ליכוד ויו"ר הקואליציה. כשאלקין נחקר על כך במשטרה, הוא הסביר את ההיגיון בכך שעדיף להיאנס באלגנטיות ולא בברוטליות. נתניהו קיבל את העצה שלו. "לרגע הגבתי בצורה אמוציונלית", העיד. "אני משתדל לאזן בין הבטן לראש, והבטן אמרה לי 'לא יהיה, אנחנו נכנעים', אבל הראש אמר 'אין ברירה, צריך לתת חופש הצבעה ולהפסיד באלגנטיות'. לא נשתמש במילים שלו". זמן מה לאחר מכן בכל זאת אימץ נתניהו את המטאפורה של אלקין: "זה שאנחנו נותנים חופש הצבעה זה משרת אותי, כי אחרת אני נאנס בברוטליות".

נתניהו הכחיש את מעורבותו במגעים לדחיית מועד ההצבעה. אם כך, כיצד הוא מסביר את המעורבות של כמה ממקורביו – אלקין, יו"ר ועדת הכנסת דאז יריב לוין וארי הרו, ראש הסגל של נתניהו ולימים עד מדינה – במגעים עם מוזס וכבל? "הם עשו את זה על דעת עצמם", אמר נתניהו על אלקין ולוין, וטען שאין לו זיכרון מיוחד על חלקו של הרו.

תבוסה איומה

ב-12 בנובמבר 2014 עלה החוק להצבעה בקריאה טרומית. "מה קורה בהצבעה?", שאל עו"ד חדד. "אנחנו נוחלים תבוסה איומה", השיב נתניהו. ההצעה של כבל עברה ברוב קולות: 43 חברי כנסת תמכו בה, ורק 23 התנגדו.

"מה חשבת כשראית את הפער, שניים לאחד?", בירר עו"ד חדד.

נתניהו הגיב בשטף דימויים שותת דם. "חשבתי שזו תבוסה איומה, שאנחנו עומדים בפני התפרקות הממשלה – ובוודאי בפני העברת החוק. נוני מנצח אותי בקרב הפרלמנטרי ביחס של שניים לאחד, שישים ח"כים ברחו מהכנסת ולא הצביעו בכלל – הפסדנו בקרב על האלמו. המוצב הזה נכבש", השיב נתניהו. "בעצם, הגעתי לגיא ההריגה. פירקו לי את הקואליציה". לדבריו, לאחר ההצבעה הוא שוחח עם אדלסון בטלפון ואמר לו שפניהם להפסד.

שלדון ומרים אדלסון במהלך ביקור בירושלים, מאי 2008 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

נתניהו אמנם תיאר את עצמו כמי שהובס בידי מוזס ועמד לאבד את השלטון בגללו, אבל המשיך להיפגש עמו בסתר. הוא פירק את הממשלה, אבל לדבריו חשש מתרחיש שבו יפסיד בבחירות, או ינצח וייאלץ להקים ממשלה בהרכב דומה – ואז ניתן יהיה להמשיך את הליך החקיקה.

לכן, לטענתו, שוחח עם מוזס על קידום "חוק מרוכך" – ובמקביל ניסה לשדך בינו לבין מיליארדרים שירכשו ממנו את קבוצת "ידיעות אחרונות" ויפטרו אותו מהיריבות המרה וארוכת השנים עם המו"ל. "למעשה אין לי קלפים ביד, ואני מנסה לשחק עם קלפים שאין לי", טען.

לדברי נתניהו, מציאת רוכש ל"ידיעות אחרונות" היתה התרחיש המועדף עליו. "זה היה מחלץ אותי, את הליכוד, את המדינה ואת 'ישראל היום' מהברוך הזה", אמר. לכן לטענתו שלח אל מוזס את מתיאס דופנר, מנכ"ל ובעל מניות בענקית התקשורת הגרמנית אקסל-שפרינגר, ושורה של בעלי הון זרים אחרים. מוזס ניהל איתם משא ומתן, נקב במחירים אסטרונומיים וסירב לתת להם מידע פיננסי פנימי – והעסקאות נפלו בזו אחר זו.

הסנגור של נתניהו שאל אותו האם דן עם מוזס על "חוק מרוכך" או מציאת רוכש כדי לקבל חשיפה או סיקור מיטיב ב"ידיעות אחרונות" במערכת הבחירות. נתניהו הכחיש בתוקף. הוא הרים את קולו: "זה לא עלה על דעתי אפילו פעם אחת! זה גם לא שווה כלום! אין לזה שום משמעות! לקבל עוד כתבה, פחות כתבה. למי בכלל אכפת? מה זה מעניין בכלל?

"אמרתי, אם אתה לא משנה את כיוון הספינה, אין לזה שום משמעות. זו קמעונאות קטנה-קטנה-קטנה. אפילו לא של בעל מכולת, של בעל קיוסק. של בעל קיוסק שלא מבין בשוק, כי יש בעלי קיוסק שמבינים את השוק – זה קיוסקאי שלא מבין כלום. [...] צריך להשתחרר מהרעיון המבזה והנחות הזה שאני עושה את הפעולות הקרדינליות האלה כדי לקבל תמונה או איזה כתבה, זה ירוד שבירודים. זה מה שאתם חושבים שאני?".

רון ירון, עורך "ידיעות אחרונות" בתקופת פרשת "תיק 2000". תל-אביב, דצמבר 2017 (צילום: אורן פרסיקו)

באחד התמלילים מוזס אומר לנתניהו שהוא יכול לשלוח את הרו לדבר עם רון ירון, עורך "ידיעות אחרונות" דאז, ואף מציע לו לשתול בעיתון כותבים מטעמו. אתמול בעדותו הכחיש נתניהו ששלח מישהו לדבר עם ירון, וטען שממילא כל ההצעות שהונחו על השולחן לא סיפקו אותו. הדוגמה שלו היתה קטע בתמליל שבו הוא אומר למוזס שלא מעניין אותו אם רף העוינות של "ידיעות אחרונות" יירד מ-9.5 ל-7.5. הוא רצה שמוזס "יסובב את הספינה", כלומר ישנה את הרכב העיתונאים כך שישפיע על האג'נדה המערכתית באופן מהותי הרבה יותר.

לדבריו, מוזס ניסה להשיג "נרמול" של היחסים – להסיר את החרם של לשכת ראש הממשלה על קבוצת "ידיעות אחרונות" – אך לא היה מוכן לספק את הסחורה. ההצעות של מוזס נראו לנתניהו זניחות, קוסמטיות. כמו לגייס עיתונאי "ימני" אבל לוודא שהוא "לא יוצלח", כדי להעמיד פנים שמספקים מגוון דעות – ובפועל להגחיך את תפיסת העולם שמעוניינים להשתיק. "כמו בפאנל של ערוץ 12, שמביאים ימני מחמד, ימני עילג שכל הכרישים תוקפים אותו".

"'ידיעות אחרונות' עדיין היה אז הגורם המוביל בתקשורת הישראלית, והוא הוביל קו שיטתי נגדי. מאוד שיטתי, מאוד נחוש", הרחיב נתניהו. "הדבר האחרון שרציתי לעשות זה לתת לו אישור, תו כשרות, זאת היתה עוד פרבדה משוכללת. הנרמול טוב לו ולא טוב לי. אם הוא עדיין יורה בי מהספינה בעשרה תותחים, זה לא משנה אם יוריד את התת מקלע. כך שאם הם היו הולכים קצת לקראתי, זה לא היה משנה כלום. לא מילה מסימה [קדמון] פה, או משפט מנחום [ברנע] שם. להחליף את נחום וסימה – זה שינוי כיוון הספינה".

כמה דברים קטנים

למרות ההכחשות הנמרצות של נתניהו, הקלטות "תיק 2000" מספרות סיפור שונה: לא סירוב גורף לשתף פעולה, אלא משא ומתן שאף כלל לכאורה דמי רצינות. באחת משתי השיחות שהוקלטו, מוזס דיבר על "כמה דברים קטנים" שארי הרו, המתווך, ביקש בנוגע לסיקור ב"ידיעות אחרונות". מוזס גם סיפק דוגמאות. למשל, הצנעה של דיווח על דרישה לזמן את שרה נתניהו לעדות בתביעה שהגיש מני נפתלי. "ראית ביום שישי איך היתה הידיעה על שרה?", אמר המו"ל לראש הממשלה. "הידיעה הזאת הוחבאה הכי הרבה שיכולה להיות מוחבאת".

מוזס הזכיר לנתניהו שהוא יכול לנצל את נכסי העיתונות שלו גם כדי לפגוע ביריביו הפוליטיים. "אני שאלתי אותך מה חשוב לך בבחירות, שים לי שתיים-שלוש, אמרת: חשוב לי 'בנט וכחלון'", אמר מוזס בהקשר הזה, ובהמשך הוסיף: "נושא בנט טופל כבר, אוקיי? טופל". החוקרים הטיחו במוזס שהוא התכוון לכתבת חיסול נגד בנט שפורסמה ב-ynet, אבל מוזס טען שהוא לא זוכר כלום.

דף הבית של ynet עם הכותרת הראשית שמפנה לידיעה נגד נפתלי בנט שהתבררה כחלק מהמגעים בין מוזס לנתניהו (צילום מסך)

אתמול בבית המשפט היה לנתניהו הסבר נוח לכתבה ההיא: מוזס אכן נקם בבנט – אבל לא כדמי רצינות בעסקת שוחד עם ראש הממשלה, אלא ממניעים אישיים שלו. הסנגור חדד כיוון אותו לשם: "בשיחה עם נוני אפשר לראות שהוא מנסה לטעון בפניך שבנט לא מאותרג, שהיתה איזו כתבה, ואתה אומר לו: 'בנט זה עניין שלך'. למה התכוונת?".

"בנט, במקום להצביע בעד חוק 'ישראל היום', בסוף נמנע. איילת שקד הגישה את ההצעה, ואחר כך הסיעה שלהם נמנעה – וזה חטא, ועל זה צריך ללמד אותך לקח. כי לנוני יש חשבון עם בנט. זה מה שאני אומר. 'אתה מעניש אותו כדי ללמד אותו לקח לבאות'", השיב נתניהו. "חשבתי שזה משרת את האינטרס של 'ידיעות אחרונות', לא שלי". לדבריו, הוא גם לא ביקש ממוזס לקבור את הידיעה על רעייתו שרה, שלדידו כלל לא היתה אמורה להתפרסם.

למרות הדוגמאות הללו, לכל אורך מערכת הבחירות של 2015 קבוצת "ידיעות אחרונות" קידמה באופן בוטה את היריב המרכזי של נתניהו, בוז'י הרצוג, תוך נסיונות מתמשכים לפגוע בקמפיין הליכוד. נתניהו סיפר בעדותו שמוזס "כעס מאוד" אחרי ששמע ממנו שלא ניתן יהיה לקדם את "חוק 'ישראל היום'" בגלל פיזור הכנסת, ושהסיקור, ש"היה רע", נעשה "רע יותר".

היחס האגרסיבי היה דו כיווני. בפברואר 2015, חודש וחצי לפני יום הבחירות, נתניהו והליכוד פתחו במתקפה נגד "ידיעות אחרונות": זה התחיל בהפגנה חסרת תקדים מחוץ לבניין המערכת ונמשך בפוסטים חריפים שפִרסם נתניהו בפייסבוק, שבהם הוצג מוזס כתמנון אפל שמנהל את המערכת הפוליטית בישראל יחד עם "ממשלות זרות" וארגונים עלומים שמסכנים את עתיד המדינה.

היה זה גלגול מוקדם של קונספירציית "מדינת העומק" שהוא מפיץ בימים אלה ביתר שאת על רקע מחדל 7 באוקטובר, החקירות בלשכה והתקדמות משפטו הפלילי אל עבר קו הסיום.

פעילי ליכוד מפגינים מחוץ לבית "ידיעות אחרונות" בתל-אביב במחאה על יחס העיתון למשפחת נתניהו, פברואר 2015 (צילום: תומר נויברג)

עו"ד חדד ביקש מנתניהו להיזכר בפוסט אחד שפִרסם ב-9 בפברואר: "זה פוסט שבו אתה תוקף את 'ידיעות אחרונות' ואת נוני מוזס בצורה מאוד קשה. למה אתה מפרסם את הפוסט הזה?".

"כי עד אותו רגע אף אחד לא העיז לצאת פרונטלית נגד המו"לים של 'ידיעות אחרונות', בגלל הכוח שיש להם", השיב נתניהו, אף שעשור וחצי קודם לכן כבר היו פוליטיקאים שיצאו חזיתית נגד מוזס, וחברו דאז יובל שטייניץ אף האשים את מוזס בסחיטה.

"יש לו כוח רב", המשיך נתניהו, "וזו הפעם הראשונה שמישהו עשה את זה, ואני עשיתי את זה ללא כחל וסרק, וללא שום מורא. ידעתי שאני מכוסה במקרה שרוצים לתבוע אותי – כי יש לי את ההקלטה. לא בתור הוכחה להצעת שוחד, אלא פשוט כי אני מגובה. אבל לא חשבתי שזה פלילי. חשבתי שחשוב לחשוף מי הכוחות שמפעילים את התקשורת".

התשובה של נתניהו ממחישה את המלכוד שהוא נתון בו. מצד אחד, אם יעמוד על כך שמוזס פועל בפסים פליליים – הוא עשוי לחזק את הקייס של התביעה. מצד שני, במשך שנים הוא האשים את מוזס בסחיטה של כל המערכת הפוליטית, כולל במהלך חקירותיו. מה הוא חושב על כך היום? "לא זוכר שאמרתי שמדובר בסחיטה, בוודאי לא במובן הפלילי", טען להגנתו.

לכל אורך עדותו ניסה נתניהו לשכנע את השופטים שהיחסים בין פוליטיקאים ומו"לים הם מעין אקס-טריטוריה שהחוק היבש לא אמור לחול בה. יום קודם לכן אף טען שבעצם ככה זה בפוליטיקה: "התקשורת נותנת כיסוי כזה או אחר והפוליטיקאים גומלים, או בהצבעות או במדיניות".

"ראש הממשלה", אמר לו הסנגור אתמול, "בחקירה שלך אמרת ש'חקירות של משטרה על יחסים בין פוליטיקאים לתקשורת זה דבר מאוד מסוכן לדמוקרטיה, וזה דבר לא בריא'. ואתה ממשיך ואומר לחוקר יורם נעמן: 'אני מתרגש משום שאני חושב שיש פה עיוות נורא, אני חושב שלחקור יחסי אנשי ציבור ותקשורת זה דבר מסוכן מאוד'. למה?".

"כי זה שורש הדמוקרטיה! הפוליטיקאים תלויים בתקשורת כדי לתווך בינם לציבור, התקשורת תלויה בפוליטיקאים כדי לקבל מידע וגם כדי לבקר אותם ולדווח עליהם", השיב נתניהו.

חוקריו של בנימין נתניהו מוקפים בצלמי עיתונות עם הגיעם למעון הרשמי בירושלים לחקירתו הרביעית של ראש הממשלה, מרץ 2017 (צילום: יונתן זינדל)

סוף היום התקרב, ועמו סוף החקירה הראשית. אחרי שהעביר שעות בהסברים על פרוצדורות חקיקה ובחישות מלפני עשור, נתניהו החליט לסיים בנאום. כמו בנאומים קודמים שנשא בבית המשפט, גם בנאום הסיום שלו ניסה נתניהו לתאר את עצמו כדמוקרט דגול – ואת מערכת אכיפת החוק כחונטה של עבריינים. למה הם רודפים דווקא אותו? כי רק הוא העז לנסות לגוון את מפת התקשורת.

"לי אף פעם לא היתה בעיה שיבקרו אותי", הכריז נתניהו. "מפריע לי שיהיה רק מקור אחד, אם הוא ממשלתי, ואז הוא טוטליטרי, או קבוצה של כלי תקשורת שכולם מאותו זן. ואני לא טוטליטרי, אני דמוקרט. באמת דמוקרט. בשיחה עם נוני מוזס, בשיחה עם עמוס שוקן, בשיחות עם כולם, אני טוען את אותו ארגומנט.

ג'ורג' אורוול, 1940 (נחלת הכלל)

"מתנכלים לזה משום שיש תפיסה שאומרת שהמורמים מעם יכריעו – ש'לא ניתן ריבוי דעות, כי הסכנה הכי גדולה לדמוקרטיה היא הדמוקרטיה. שלא ניתן לדבר המסוכן הזה, שהאנשים האלה, ה-unwashed masses, יכריעו. מה פתאום. אנחנו נכריע. כי אנחנו מורמים מעם. אנחנו נמצאים בתפקידים הבכירים, אנחנו שולטים בתקשורת'. העולם הזה בעיני הוא איום ונורא.

"אני מתקומם נגד זה מגיל צעיר. ואני חושב שזה בדיוק מה שעושים פה. אתה נכנס עם כוח של גורמי אכיפה שיגידו מה מותר ומה אסור לפוליטיקאים, לדבר עם עורך ועם מו"ל ועם עיתונאי? איזה מין דבר זה? זה בדיוק אותו כוח טוטליטרי. אם אתה מסוגל לחבל בהחלפת הדעות והמידע – פגעת פגיעה עצומה בדמוקרטיה. אני נגד זה, ותמיד הייתי נגד זה. מהיום שקראתי את אורוול בגיל 14. זה השפיע עלי. זהו, זה הנאום שלי. ועל זה אני מואשם! כי הם המציאו את הדברים האלה כדי להוציא אותי מהמשחק! כי אני רציתי את הביזור והגיוון, ומה הם עשו? ייצרו כאן עבירה בשבילי. זה בדיוק מה שהם עשו".

בשבוע הבא ייחקר נתניהו על ידי ז'ק חן, סנגורם של הנאשמים שאול ואיריס אלוביץ'. בהמשך יחקור אותו צוות ההגנה של נוני מוזס, שכבר הודיע שלא יזדקק ליותר מיומיים. לקראת תחילת חודש יוני, אם לא יחולו עיכובים, צוות התביעה יתחיל את חקירתו הנגדית.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.96MB)