עמדה תמוהה ומושחתת ביחס לתפקידה של עיתונות חופשית במדינה דמוקרטית, שעומדת בבסיס קו ההגנה של ראש הממשלה הנאשם בנימין נתניהו בפרשה המכונה "תיק 2000", קרמה היום (6.5) עור וגידים.

אחרי שנמסרה במילים, כתובות שחור על גבי לבן, במענה לכתב האישום; אחרי שיצאה מפי הסנגורים של נתניהו, שנטו לאורך חודשים ושנים לגלוש מחקירת העדים לסיכומים שבעל פה; אחרי שנשמעה מפי עדים מקורבים לנתניהו; הגיעה כעת לפיו של נאשם מספר 1, ראש הממשלה נתניהו, ויצאה משם לאוויר העולם: יחסי גומלין של תן וקח בין מו"לים לפוליטיקאים הם הדמוקרטיה במיטבה.

אך הנאשם נתניהו, אולי בטעות, הלך אף צעד אחד רחוק יותר מהסנגורים שלו עצמו ומהעדים שקדמו לו. בתשובה לאחת השאלות של בא כוחו עו"ד עמית חדד אמר היום ראש הממשלה: "ככה זה עובד, ככה עובדת הפוליטיקה, ככה עובד הקשר הרבה פעמים בין התקשורת לבין הפוליטיקה - התקשורת נותנת כיסוי כזה או אחר והפוליטיקאים גומלים, או בהצבעות או במדיניות".

במילים אחרות, לפי נתניהו אין כל פסול - למעשה, הדמוקרטיה ממש תלויה בכך - שבעל כלי תקשורת, נניח דודי ורטהיים בעל השליטה בערוץ 12, יעניק לראש הממשלה ומשפחתו כיסוי מלטף ובתמורה יקדם ראש הממשלה את ביטול המס על משקאות ממותקים, שהנפגע העיקרי ממנו הוא אותו ורטהיים, מתוקף היותו בעל השליטה במונופול המשקאות הקלים בישראל.

למרבה האירוניה, העמדה המופרכת הזו של נתניהו נשמעה באותו היום שבו שרי המשפטים, התקשורת והתרבות (יריב לוין, שלמה קרעי ומיקי זוהר) האשימו את היועץ הבכיר שלו יעקב ברדוגו בסחיטה, בין השאר כדי שיפעלו לטובת ערוץ 14, שבו הוא עובד במקביל כ"פרשן הפוליטי הבכיר".

העמדה של נתניהו, כאילו אין כל פגם בסחיטה באיומים באמצעות כלי תקשורת או מנגד באמצעות פעולה שלטונית שעשויה לפגוע בכלי התקשורת, היא עמדה כה חצופה, כה עזת מצח, כה עבריינית במפגיע, שגם הנאשם נתניהו כנראה שם לב שהגזים בחשיפת צפונות לבו ומיהר להוסיף כי הפוליטיקאים גומלים לתקשורת על הסיקור שלה לא רק "בהצבעות או במדיניות" אלא "גם במידע".

התוספת הזו, מופרכת בפני עצמה, היא טענת ההגנה הוותיקה במשפט המו"לים - כאילו נתניהו היה מקור שמסר מידע ולא ראש ממשלה שהבטיח לקדם חקיקה, ואילו מוזס עיתונאי שפרסם את אותו מידע ולא איל מדיה שהבטיח בתמורה לשנות את הסיקור בכלי התקשורת שבבעלותו.

דמוקרטים במובן האמיתי

ביום החקירה ה-28 (מתוך 29 שהוקצבו) של נתניהו בידי עורך דינו עמית חדד הגיע סוף סוף ראש הממשלה הנאשם להתייחסות ל"תיק 2000", הפרשה שבמרכזה שתי שיחות מוקלטות מדצמבר 2014, שבהן נשמע המו"ל מוזס מציע לראש הממשלה נתניהו לשנות את הסיקור בקבוצת התקשורת שלו בהתאם לאינטרסים של נתניהו, בתמורה לכך שראש הממשלה יפעל לקידום חקיקה שתפגע ביריב העסקי המרכזי של מוזס, "ישראל היום".

בעוד מוזס מואשם בהצעת שוחד, ראש הממשלה מואשם בפרשה זו במרמה והפרת אמונים בלבד, וזאת בשל העובדה שלא דחה את הצעת השוחד שקיבל ואף נתן למוזס רושם כי יפעל מתוקף תפקידו השלטוני כדי לקדם את הפגיעה ב"ישראל היום".

מחר צפוי נתניהו להעיד על השיחות עצמן, היום עסק הדיון ברקע לשיחות, כפי שמפורט בכתב האישום. בלוז גרסת ההגנה של נתניהו עומדת הטענה כי שיחות התן וקח אינן פליליות. טענה זו הגיעה, כאמור לעיל, עד כדי אבסורד מוחלט, אך היא נשזרה לאורך כל יום החקירה.

"לא חשבתי שקיים שום דבר פלילי ביני לבין מוזס", הצהיר נתניהו כבר בפתח יום העדות, "זה חלק מהמגע בין איש ציבור, פוליטיקאי, לבין מו"ל, בעל כלי תקשורת".

לפי נתניהו, לא רק הוא לא סבר שאין כל רבב פלילי במעשיו, גם אף אחד אחר לא חשב כך. "זה היה ידוע, כולם ידעו", אמר על יחסי תן וקח בין השלטון לתקשורת, "כי זה נעשה מהמקפצה, מאלף מקפצות" (בפועל, הפגישות היו סודיות כל-כך שלא תועדו והוסתרו גם מהסביבה הקרובה של השניים).

"אם 'ישראל היום' מציע לך להתנגד לחוק ותקבל סיקור טוב זה שוחד?", שאל אותו עו"ד חדד.

"לא", השיב נתניהו, "זה דבר שהיה טבוע בדמוקרטיות, ביחסי הגומלין בין תקשורת לפוליטיקאים, זה היה קיים 250 שנה".

בהמשך העדות הסביר נתניהו כך: "פוליטיקאים נשענים על הקשר מהתקשורת, זה קיים, זה מובנה, מהקמת הדמוקרטיה המודרנית. סיפרתי לכם על ג'פרסון והמילטון, חובה לראות את זה, איך כל אחד מפעיל את העיתון שלו נגד היריב שלו, אף אחד לא אמר 'זה פלילי'. הם היו דמוקרטים במובן האמיתי. יחסי הגומלין הקיימים פה, זה אולי לא נעים, לא אסתטי, אבל זה קיים, זה שורש הקשר בין התקשורת לעיתונאים".

תומאס ג'פרסון אכן היה דמוקרט גדול, אבל דמוקרט גדול בן המאה ה-18. איש לא אמר לו כי השימוש שעשה בתקשורת שבשליטתו הוא פלילי, אבל גם איש לא הזהיר אותו מפלילים בשל העובדה שהיה הבעלים של כמה מאות עבדים.

"זה הכל עורבא פרח", טען ראש הממשלה הנאשם בתגובה לאישום נגדו, "נוני מוזס הוא יריב מר וקשה, ומוכשר מאוד, והמאבק בינינו היה קשה, אבל לגרור אותו לתוך טענת שוחד זה דבר שלא צריך לעשות".

נתניהו הוסיף וגלש, כמו פעמים רבות בעבר, להצגת כתב אישום משלו נגד הפרקליטות על שהעמידה אותו לדין. ההליך נגדו, טען, הוא "הפעם הראשונה בהיסטוריה של הדמוקרטיות" שמוגש כתב אישום בגין הטיית סיקור כשוחד (שקר), וכדי לעשות זאת בנו "קונסטרוקציה מטורפת" לצורך מטרה אחת בלבד: לפגוע בו.

על הדרך, ציין, פגעו גם במוזס, פגיעה שנתניהו הגדיר "נזק אגבי" (ראש ממשלת ישראל השתמש בביטוי Collateral Damage וביקש את עזרת צוותו כדי למצוא את המקבילה העברית למונח).

קשה להם לקבל שיש דעות אחרות

בדומה לקו ההגנה שבו נקט נתניהו בפרשות האחרות שבהליך הפלילי נגדו, גם בפרשה המכונה "תיק 2000" ביקש הנאשם לצייר את עצמו לא רק כאדם חף מפשע אלא כקדוש ממש, נטול כל פגם.

בעוד שכל הפוליטיקאים אחרים, כך טען, מנהלים יחסי תן קח עם התקשורת, דווקא הוא לא מתעניין כלל בסיקור האישי שלו וכל פעולותיו מול בעלי אמצעי תקשורת נועדו רק לגוון את השוק כדי להבטיח ייצוג הולם לתפיסת העולם האידיאולוגית שלו, אך כמובן בלי לפגוע בכלי תקשורת בעלי תפיסת עולם אחרת (נגדם הוא מסית דרך קבע).

"כפי שאתם יודעים ממגעים אחרים שלי עם כל המו"לים, מדקל ועד שוקן ואלוביץ'", אמר נתניהו לשופטים, "לא האמנתי בזה, לא מאמין בלקבל כתבה יותר טובה, איזכור יותר טוב, מאיזה כתב שולי, מאיזה עלה תאנה. זה מעניין אותי?". בהמשך אמר: "צריך לגוון באמת, ולא בתיקון של כתבה כזו או אחרת, זה לא עניין אותי" (בפועל, עסק באדיקות בשיבוץ מקורבים בכלי תקשורת).

בחלק אחר של הדיון, נשאל נתניהו "עד כמה רצית שכל כלי התקשורת יהפכו להיות 'ישראל היום'?", והשיב בשלילה גורפת.

"זו אף פעם לא היתה הגישה שלי, ואני גם אמרתי את זה לתומכיי בליכוד", טען נתניהו. "הם היו אומרים 'התקשורת, התקשורת' והיו קובלים על 'ידיעות' וכלי תקשורת אחרים, 'צריך לסגור אותם'. אני אמרתי 'לא צריך לסגור אותם, צריך לגוון אותם, שיהיה שוק'. אני מאמין בכלכלת שוק, תן לאנשים לבחור. מה, אנחנו במדינה טוטליטרית? שומעים רק דבר אחד? אני חשבתי שצריך לגוון, לא לסגור. לא חשבתי לרגע שיש טעם בגישה הטוטליטרית. לא רציתי לסגור אף תחנה, חוץ מתחנה אחת שפשוט עשקה את משלם המסים הישראלי וזו היתה העילה".

נתניהו התכוון בסיפא של דבריו לערוץ 10, שבעבר צבר חובות למדינה וביקש לפרוס את ההחזר לתשלומים. כמובן שהערוץ שנתניהו ביקש לסגור היה גם הערוץ המסחרי הביקורתי ביותר כלפיו.

אולם מלבד ערוץ 10 נתניהו פועל לסגירת תאגיד השידור הציבורי מאז הקמתו ועד היום, באמצעות שליחו שר התקשורת שלמה קרעי, כשבמקביל הוא פועל ללא לאות להחלשת כלי התקשורת הביקורתיים כלפיו - כך שיזדקקו לחסדיו.

"מייצרים קונסטרוקציה שמסכנת את יחסי הגומלין שביסוד הדמוקרטיה בין עיתונות לבין פוליטיקאים", טען נתניהו לגבי האישום נגדו, "ומייצרים תיק אבסורדי לאדם היחיד, לא יודע אם היחיד אבל בוודאי המוביל, שנלחם נגד הכוונה לסגור עיתון וחוטף את העיתונות הכי ארסית שיכולה להיות".

בדברים אלו כיוון ראש הממשלה הנאשם לחוק המכונה "חוק ישראל היום", אלא שהוא כלל לא נועד לסגור את העיתון, ששירת אז באדיקות את נתניהו, אלא לחייב  את בעליו לגבות על העיתון תשלום מינימלי במקום להציף את השוק בגליונות חינמיים ולרסק את המודל הכלכלי של תעשייה שלמה.

מבחינת נתניהו, העיתון שהעניק לו תמיכה אישית מוחלטת היה כל כך לא אטרקטיבי בציבור, שהצעת החוק שנועדה לחייב כל חינמון לגבות תשלום על עותקיו שנה לאחר השקתו, היתה מחסלת אותו.

"התנגדתי", אמר נתניהו כשנשאל לעמדתו על הצעת החוק, והסביר: "זה אומר בעצם לסגור את 'ישראל היום'".

כששמע ממוזס וממו"לים אחרים טענות בדבר ההצפה פסולה של השוק, אמר נתניהו, הוא דווקא הטה אוזן. לדבריו זה היה ה"ארגומנט" היחיד בטענות נגד "ישראל היום" ש"הדהד אצלי משהו", וזאת משום שהוא רואה עצמו כ"חסיד של כלכלת שוק".

יחד עם זאת, נתניהו החליט שלא לפעול נגד הצפת השוק בעותקי חינם של העיתון שסיפק לו שירותי תעמולה פרטיים משום שלדבריו ראה בפמפלט התעמולה שמימן אחד מעשירי תבל, איל הקזינו והמלונאות שלדון אדלסון, "ינוקא" שזכאי להקלות מיוחדות כדי לאפשר לו לחדור לשוק העיתונות המודפסת בישראל.

"ישראל היום", הוסיף נתניהו, גם לא היה כלי תקשורת משפיע במיוחד. "הוא לא קבע אג'נדה", הגדיר זאת ראש הממשלה הנאשם. "הוא גיוון במידה ידועה, אבל לדעתי לא היה לו את העוצמה".

כשנשאל האם הוא מודע לתפיסה כאילו "ישראל היום" היה פמפלט תעמולה שכונה "ביביתון" טען נתניהו כי "מבחינת השבט הסגור הזה של עיתונאים או עורכים או המו"לים, כל דבר שהוא פחות מארסי נגדי זה צלם בהיכל". זאת למרות אינספור ראיות ועדויות לכך שהעיתון היה מגויס בכל מאודו לקידום הקריירה הפוליטית של נתניהו.

לדבריו, הוא התייחס לטענות כאילו "ישראל היום" משרת אותו אישית "בגיחוך". "פשוט היתה להם גישה אחרת", הסביר.

נתניהו לעג גם לתפיסה כאילו היתה לו השפעה כלשהי על המתפרסם ב"ישראל היום". "קשה להם לקבל שיש דעות אחרות, זה מוכרח להיות מוכתב על ידי יחס אישי", טען. "[...] הם היו בטוחים שאני הגורם שהבאתי את העיתון הזה, אני האדם ששולט על שלדון, זה מגוחך. אם מישהו היה מכיר את שלדון היה מבין עד כמה זה אבסורדי".

שלדון אדלסון המנוח כבר לא יוכל להעיד אם נתניהו שלט בו או לא, אך לנתניהו בהחלט היתה השפעה ישירה על הנכתב בעיתון וגם על דרגי העריכה הבכירים. כבר ב-2011 נחשף ב"העין השביעית" תצהיר לפיו העורך הראשי בחינמון הקודם של אדלסון, "ישראלי", מונה "לבקשת ביבי ומר אדלסון, בשיחת טלפון משותפת עם נתן אשל".

נתניהו לא זוכר

לפי כתב האישום, מוזס ונתניהו קיימו קשר אישי נסתר לאורך עשרות שנים, גם בתקופה בה היו נחשבים לאויבים מרים. בשלהי 2008, לקראת הבחירות לכנסת, כך נטען, נפגשו השניים לסדרת פגישות חשאיות שבהן "הגיעו להבנה" לפיה מוזס ישפר את הסיקור של נתניהו ובתמורה יפעל ראש הממשלה לשכנע את אדלסון לבלום את העלאת מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום". בכתב האישום אף נטען כי נתניהו פנה לאדלסון ובעקבות זאת מהדורת סוף השבוע פורסמה רק בחלוף כשנה, בסוף 2009.

"לא היתה הבנה כזו", הכחיש נתניהו. "אני לא זוכר שהוצע לי, אני לא זוכר את השיחות האלה" הוסיף. לדבריו לא פנה לאדלסון, וגם לא היה טעם שיפנה כיוון שאדלסון "הוא לא אדם של פשרות".

נתניהו הוסיף והעיד כי באותן פגישות בשלהי 2008, שאותן אינו זוכר, קבל בפניו מוזס על היצף השוק בעותקי "ישראל היום", אך הוא עצמו לא אמר לו דבר על הסיקור שלו ב"ידיעות אחרונות". כל שאמר למוזס, טען, הוא אותם הדברים שאמר לכל המו"לים האחרים, בדבר המונוליטיות של שוק הדעות בתקשורת הישראלית והצורך בגיוון.

עו"ד חדד אמר למרשו כי מוזס עצמו אמר בחקירתו במשטרה שבאותן הפגישות הוא ביקש לדעת אם ב'ישראל היום' מתכננים להוציא מהדורת סוף שבוע, והוסיף כי נתניהו אמר לו שיבדוק וחזור אליו.

"לא זוכר", היתה תגובתו של הנאשם.

עד המדינה ניר חפץ העיד כי בשנת 2009, כשהוא עדיין עורך "7 ימים", מוסף הדגל של "ידיעות אחרונות", נפגש עם נתניהו במצודת זאב לאחר שקיבל אישור לכך ממוזס. לפי גרסת חפץ, נתניהו אמר לו באותה פגישה כי הוא מסוגל להפחית את כמות העותקים של מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום" מ-80-90 אלף ל-50-60 אלף, וביקש ממנו להעביר את המסר למוזס.

"לא זוכר דבר כזה", היתה תגובתו של הנאשם.

לדברי נתניהו, הבטחה כזו גם אינה הגיונית שכן בכל פעם שהגיע לאדלסון והעביר לו את המסרים ששמע מהמו"לים, בדבר הצפת השוק, תגובתו של אדלסון היתה להגדיל עוד יותר את מספר עותקי החינם שהדפיס.

חפץ טען עוד בחקירותיו שאת הפרטים הרגישים ביותר באותה הפגישה מסר לו נתניהו כשעמדו במרפסת שסובבת את משרדו במצודת זאב, אחרי שביקש ממנו להשאיר את מכשיר הטלפון שלו מאחור.

גם את זאת נתניהו לא זכר, אך אישר כי נהג לצאת מדי פעם למרפסת שליד לשכתו במצודת זאב. עם זאת, לגרסת נתניהו הוא נהג לצאת למרפסת לצורך הנאה מהנוף ומזג האוויר, ולא כדי למנוע ציתות לעסקאות קח ותן מושחתות.

באחת השיחות המוקלטות שעומדות בבסיס האישום נגדו בפרשה, אומר מוזס לנתניהו: "ניהלנו את זה ב-2008, אתה שכחת אולי, זה נוהל, נוהל טוב". נתניהו השיב למוזס: לא שכחתי בכלל".

"אבל זה נוהל אינטליגנטי, טוב, והיינו לכאורה באותו מצב, עשינו את זה, אתה יודע.. כבר היינו בסרט הזה. זו מערכת הבחירות הרביעית שלנו"

מוזס הוסיף: "אבל זה נוהל אינטליגנטי, טוב, והיינו לכאורה באותו מצב, עשינו את זה, אתה יודע.. כבר היינו בסרט הזה. זו מערכת הבחירות הרביעית שלנו [...] עשינו את זה, היינו בסרט הזה, עכשיו בוא רגע נחשוב רק על הפרטים של החוק".

היום בחקירתו נתן נתניהו קדימון לחקירה של מחר וטען כי כשאמר את הדברים למוזס התכוון שבמערכות בחירות קודמות "עדיין דיברנו ועדיין היה קשר ביני לבין נוני, ובין האנשים שלי לבין האנשים של 'ידיעות אחרונות'". בהמשך, העיד, בעקבות פרסום כתבה נרחבת על התביעה של ליליאן פרץ נגד שרה נתניהו, נותק הקשר בין נתניהו ל"ידיעות אחרונות" כמעט לחלוטין.

לדבריו, הקשרים בינו לבין "ידיעות אחרונות" התמצו בכך שלעתים היה פונה למוזס בעניין סיקור בני משפחתו, אך לדבריו "זה לא נבע משום הסכמה" בינו לבין מוזס, אלא "זה פשוט קוד מסוים שלא נפרץ".

ראש הממשלה נתניהו, שמחרים מזה שנים ארוכות את התקשורת הישראלית למעט ערוץ התעמולה הפרטי שמשרת אותו אישית, העיד היום על האופן שבו החרם שהטיל בזמנו על "ידיעות אחרונות" נועד לערער את הלגיטימיות של כלי התקשורת.

"הדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה לתת לגיטימציה", אמר נתניהו כשנשאל מדוע סירב להתראיין ב"ידיעות אחרונות" באותה תקופה. בהמשך הוסיף: "שאני אתן לגיטימציה לפראבדה משוכלל?! זה פראבדה הרבה יותר אינטיליגנטי, ואני משתף פעולה עם זה, ואז מה הציבור יחשוב? שזה בסדר, שהדברים הקשים שאמרתי על 'ידיעות אחרונות'... אני בעצם אומר זה כן השתנה".

גם בשיחות האישיות עם מוזס, העיד נתניהו, ביקש ממנו המו"ל להעניק ראיון לעיתון, והוא דחה את ההצעה "בנימוס".

"אמרת שאתה מנסה לייצר דיסקרדיטציה", הזכיר עו"ד חדד.

"חד משמעית", אישר נתניהו. "הוא מרוויח מזה".

"מה הוא מקבל?", שאל עו"ד חדד.

"לגיטימציה", השיב הנאשם.

ממילא, טען נתניהו לאורך כל יום העדות, הסיקור שקיבל מ"ידיעות אחרונות" היה עוין במפגיע ללא הרף, ללא תקופות רגיעה ורגעי התמתנות כפי שנטען בכתב האישום.

גם הטענה הזו לא עומדת במבחן המציאות. אביב הורביץ הדגים זאת בעבר במדורו שבאתר mako הן לגבי שנת 2009, בזמן שמוזס ביקש מנתניהו לפעול לעכב את הוצאת מהדורת סוף השבוע של העיתון, והן לגבי שלהי שנת 2014, בתקופת סבב השיחות בין נתניהו למוזס, ששתיים מהן הוקלטו.

"עד כמה שוחחת עם מוזס בשנת 2009?", שאל היום עו"ד חדד את מרשו.

"שוחחתי", אישר ראש הממשלה הנאשם, "לא זוכר בדיוק את השיחות".

לא מעניין אותי הסיקור שלי

חפץ לא רק העיד מזיכרונו על המשא ומתן המושחת בין נתניהו למוזס משנת 2009. אחרי שהפך לדובר בכיר בלשכת נתניהו הוא גם הקליט שיחות שבהן נכללו עדויות לכך. באחת השיחות הללו אמר לו המיליארדר ארנון מילצ'ן, שהיה מעין מתווך בין נתניהו, מוזס ואדלסון, כי שמע ממייסד "ישראל היום" שנתניהו ביקש ממנו להגדיל את התפוצה ב-250 אלף עותקים ושבוע לאחר מכן להוריד את התפוצה ל-85 אלף עותקים "כי נמאס לו מנוני פתאום".

"לא קיימתי שיחה כזו", הכחיש הנאשם. "אני לא יודע למה מילצ'ן אומר ששלדון אמר", הוסיף נתניהו, וטען כי אפשר שמילצ'ן ביקש באמצעות האמירות הללו להצליח "לפייס בין ניצים", אמירה תמוהה בפני עצמה לאור העובדה שמדובר במסר שעשוי רק להלהיט את הרוחות.

חפץ העיד גם שנתניהו ביקש ממנו, כשכבר היה הדובר שלו, לפנות למעסיקו הקודם מוזס ולמסור לו שהוא יכול להשפיע על היקף התפוצה של גיליונות "ישראל היום".

"לא זוכר שפניתי", אמר נתניהו.

חפץ העיד עוד שנתניהו אמר לו כי מוזס "סוחט" אותו. היום הכחיש הנאשם כי התכוון לסחיטה במובן הפלילי של המילה.

"בוודאי חשבתי שהם תוקפים אותי, לוחצים, לא רק עלי, על מי שזיהו כיריבים פוליטיים. אבל לא ראיתי בזה סחיטה פלילית בשום אופן. ככה זה עובד מקדמת דנא", אמר.

דב איכנולד, מנכ"ל ידיעות-ספרים, שותף ומקורב למוזס ובמקביל גם מקורב לנתניהו ורעייתו, הסיע כמה פעמים את מוזס לבית נתניהו, עזב את המו"ל והפוליטיקאי לפגישה פרטית, והסיע את מוזס בדרכו משם. בנסיעות הללו, העיד איכנולד, שמע ממוזס על דברים שאמר לו נתניהו בפגישה.

באחת ההזדמנויות, העיד איכנולד, מוזס דיבר עמו על הגבלת התפוצה של "ישראל היום" או חיוב החינמון לגבות כסף, ומנגד תהה המו"ל מדוע נתניהו חושב שהוא יכול לשלוט בכל מילה שנדפסת באימפרייה התקשורתית שלו.

"עד כמה סיכמתם שהוא ישפיע לטובה על הסיקור שלך ואתה תפעל מול אדלסון להגבלת תפוצה או תשלום?", התעניין עו"ד חדד.

"לא סיכמנו כלום", הכחיש הנאשם. לדבריו, מטרת השיחה היתה בכלל פוליטית - לגייס את מוזס לסייע לו להרכיב ממשלה. מעבר לכך, וכמו בכל שיחה עם מו"ל, נתניהו העלה באופן כללי את בעיית המונוליטיות בתקשורת הישראלית.

"העיתון שלו מוטה, צריך לעשות שינוי כיוון, ולא להשפיע על כתבה כזו או אחרת", אמר נתניהו, "זה בכלל לא עניין אותי. נחום וסימה וסימה ונחום". בכך כיוון הנאשם לנחום ברנע וסימה קדמון, שני בעלי הטור הפוליטיים הבכירים ב"ידיעות אחרונות" באותן השנים, שהיו שניהם ביקורתיים ביותר כלפי נתניהו.

"אני", אמר נתניהו לגבי בכירי בעלי הטור ב"ידיעות אחרונות", "זה מעניין אותי כקליפת השום. לא הצעתי את זה ולא ביקשתי".

עם זאת, נתניהו אישר טענה אחרת של איכנולד, לפיה מוזס אמר לו כי בכוונת ראש הממשלה לשוחח עם אדלסון על מדיניות הפצת השוק בגיליונות חינם.

"לא זוכר את זה", סייג הנאשם תחילה, "אבל אני זוכר שאחרי כל פגישה כזו, בין עם 'מעריב' או 'ידיעות', אני הייתי מספר לו [לאדלסון] 'הם בוכים על הדמפינג', הייתי משקף את זה לשלדון".

לדברי נתניהו, הוא פעל כך משתי סיבות: ראשית, חשש כי ההצפה אכן תמוטט כליל את שוק העיתונות המודפסת בישראל "ואני לא הייתי מעוניין במיטוט". שנית, הוסיף נתניהו, "אתה מעביר כי בסדר, העברתי".

לדברי ראש הממשלה, "לפני כמה ימים העברתי מסר מדיני רב עוצמה ממדינה חשובה למדינה חשובה. אין לי שום חלק בזה, זה לא מעניין אותי, אבל יכולתי להגיד למדינה שביקשה 'העברתי'. אז העברתי. אולי בזיכרונות אני אספר, כי זה בכל זאת דבר מעניין".

הבלוק של נתניהו

לרגל תחילת החקירה על פרשת "תיק 2000" הגיע לאולם משפט המו"לים המו"ל מוזס, לראשונה מאז עדות איכנולד, לפני למעלה משנה. בבואו לאולם זכה המו"ל הנאשם בשוחד לברכות שלום או לחשושים באוזן מגורמים רבים, החל בכנרת בראשי וכלה באור-לי ברלב.

נתניהו התעלם מקיומו של מוזס לפני תחילת העדות אך בהפסקה הביט לעברו, אמר שלום ואף הוסיף בקול: "הוא לא משתנה, הוא לא משתנה. זה אני יכול להגיד לכם על סמך 40 שנה". לדברי נתניהו מוזס שמר לאורך כל השנים על "אותו משקל" ואותו מראה, "רק הצבע", סייג ראש הממשלה והצביע על שיער ראשו.

למשך כמה שניות שררה שתיקה. מוזס חייך במבוכה אך לא אמר דבר, ונתניהו המשיך לעמוד במקומו בדממה. היה זה ראש הממשלה ששבר את השקט ואמר: "חשבתי שהוא יגיד 'גם אתה לא השתנית'". מוזס צחק, אך שוב לא הגיב.

לאורך הדיון כולו ישב מוזס מאחורי עורכת דינו שרון קלינמן, כשמולו דף נייר ועיפרון. מדי פעם רשם לעצמו דבר מה. מדי פעם קרע חלק מהנייר והעביר פתק לעורכת דינו. עד סוף הדיון לא נותר הרבה מהדף וקרעי הנייר שהעביר הלכו וקטנו.

כשעו"ד חדד הזכיר את רותי יובל, לשעבר עורכת בכירה ב"ידיעות אחרונות" שפרשה מהעיתון בעקבות ההתערבויות הבלתי נגמרות של מוזס בתחקירים שביקשה לפרסם, מוזס לא הניד שריר. דווקא למראה הכותרת "ורטיגו ביבי" על המסך הגדול באולם ביהמ"ש, אחת משלל כותרות ביקורתיות על נתניהו בקבוצת ידיעות-אחרונות שהציג עו"ד חדד, נראה מוזס מחייך חיוך רחב כמרוצה.

כשנתניהו תיאר את מוזס כ"פפטיר", כלומר מי שמפעיל אחרים כבובות, לא הגיב המו"ל. אך כשנתניהו טען כי למוזס היתה השפעה גדולה על יאיר לפיד ונפתלי בנט, בשל הסיקור החיובי שהעניק להם, אפשר היה להבחין אצל מוזס, בקושי רב אמנם, בהנדת ראש לסימון שלילה.

אם צריך אז צריך

הדיון היום נקבע מראש עד השעה שמונה בערב, כפיצוי על ימים קודמים שקוצצו לבקשת נתניהו. בתחילת היום הצהיר עו"ד חדד כי בשל "עניין מסוים" יבקש לסיים עד השעה שלוש וחצי. "יש שיחה מדינית", הגדיר זאת נתניהו.

כעבור כמה שעות, אחרי שהדובר עופר גולן העביר לנתניהו מעטפה עם מסר שקיבל מראש הסגל של נתניהו צחי ברוורמן, הודיע נתניהו כי יצטרך לצאת לכל המאוחר בשעה שלוש.

"אם צריך אז צריך", אישרה השופטת רבקה פרידמן-פלדמן.

עו"ד חדד הבהיר כי יספיק לעבור על כל החומר הדרוש, ואכן בניגוד נחרץ לאופי החקירות של נתניהו במרבית 27 הימים הקודמים, החקירה היום התקדמה בקצב כמעט סביר.

הדיון הסתיים לבסוף בשעה 14:25, וכשעה מאוחר יותר כבר היה נתניהו בבור בקרייה, משם צפה בתקיפת חיל האוויר בתימן.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.36MB)