שר המשפטים וסגן ראש הממשלה, יריב לוין, צעד באיטיות אל תוך אולם משפט המו"לים. הוא נעצר במרכז, מאחורי דוכן עורכי-הדין – העמדה שממנה מנהלים הפרקליטים את החקירות – ושאל אם זה המקום שלו. הצלמים שהתגודדו מולו הצביעו אל פינת האולם, אל הכיסא הנמוך שמאחורי דוכן העדים. לוין, כיום אחד האנשים החזקים בפוליטיקה הישראלית, הפנים של המהפכה המשטרית שאיימה להכניע את מערכת המשפט, פנה הצדה, הצטלם, ואז התיישב ליד הקיר וחיכה לשופטים בשקט ובפנים חתומות.

הרושם שהותיר לוין אתמול (21.5) כשסיים להעיד היה הפוך מהתדמית שהעניקו לו התקשורת והאקטיביסטים, התומכים והמתנגדים כאחד. לא תככן-על שמנהל את ההצגה בזמן שאחרים מתפלשים במאבקי קרדיט, אלא מעין סטטיסט שניסה כמיטב יכולתו לנווט את דרכו במעלה הסולם הפוליטי ובמקרה התחכך בפרשה פלילית שבה מעורבים ראש הממשלה, בנימין נתניהו, והמו"ל שפעם היה החזק במדינה, נוני מוזס.

הרושם הזה נאמן למציאות כפי שהיא מתוארת בכתב האישום. לוין מילא תפקיד שולי במסכת האירועים של "תיק 2000". הפטרון הפוליטי שלו, נתניהו, דן עם מו"ל "ידיעות אחרונות" בעסקה שבמסגרתה קבוצת התקשורת תתגייס למען ראש הממשלה – וראש הממשלה בתמורה יעביר חוק שיפגע ב"ישראל היום", המתחרה החינמי שפגע אנושות בהכנסות של מוזס.

כתב האישום מייחס למוזס הצעת שוחד, וכוונה אמיתית להטות את הסיקור – כולל קדימונים להמחשת רצינותו – אבל נתניהו, כך נטען שם, היתל בו ולא התכוון לממש את חלקו בעסקה. לכן הוא נאשם רק בהפרת אמונים. לוין, שלטענתו קיים "יחסים טובים מאוד עם האנשים ב'ידיעות אחרונות'", מילא תפקיד לא מאוד מרכזי בתרגיל ההטעיה של נתניהו. לטענתו, הוא לא ידע דבר על השיחות הסודיות של השניים, ולמד עליהן מהתקשורת כמו שאר הציבור.

ב-2014, השנה שבה התחוללו המאורעות המרכזיים בפרשה, לוין כיהן כיו"ר ועדת הכנסת. בפתח כנס החורף של הכנסת התברר שאיתן כבל ממפלגת העבודה, שהוביל את חקיקת "חוק 'ישראל היום'", מבקש להעלות את ההצעה להצבעה במליאה. לפי כתב האישום, נתניהו פנה ללוין וביקש שידבר עם כבל וידחה את מועד ההצבעה. המהלך נועד לאפשר לוועדת השרים לענייני חקיקה לדון בחוק ולהעניק לחברי הקואליציה חופש הצבעה, כפי שאכן קרה.

ראש הממשלה ונאשם מס' 1 במשפט המו"לים, בנימין נתניהו, עם שר המשפטים יריב לוין יום לפני עדותו במשפט. הכנסת, 20.5.2024 (צילום: יונתן זינדל)

ציפי לבני, שכיהנה כיו"ר ועדת השרים, העידה שנתניהו זימן אותה לפגישה שבה אמר לה במפורש שהוא תומך במתן חופש הצבעה – למרות שכלפי חוץ הביע התנגדות נחרצת להצעה.

כשההצעה עלתה במליאה בקריאה טרומית בנובמבר, חופש ההצבעה שניתן לחברי הקואליציה הביא לכך שעברה ברוב גדול. לפי כתב האישום, נתניהו תִכנן שאחרי האישור במליאה ההצעה תועבר לוועדת הכנסת, הוועדה שבראשה ישב לוין, ושם היא תיקבר לבלי שוב. בדצמבר נתניהו פיטר את השרים ציפי לבני ויאיר לפיד, הכנסת פוזרה והבחירות הוקדמו – וההצעה הוקפאה ממילא, בלי להזדקק לסיוע מלוין.

מעט לאחר מכן הוזמן לוין לפגישה בביתו של ארי הרו, ראש לשכת נתניהו ואחד האנשים היחידים שהיו מודעים בזמן אמת למגעים הסודיים עם מוזס, ולימים עד מדינה. לפי כתב האישום, הפגישה התקיימה לבקשת נתניהו. "בפגישה דנו הרו ולוין בחקיקה שתגביל את 'ישראל היום' במתווה חלופי להצעת החוק של כבל", נכתב שם. על השולחן הונחו שתי אופציות שנועדו להיטיב עם מוזס ו"ידיעות אחרונות": הגבלת התפוצה של החינמון או ביטול מהדורת סוף השבוע.

במקביל פנה נתניהו ללוין ולזאב אלקין, יו"ר הקואליציה, ובירר האם ניתן יהיה לקדם הצעת חוק שתגביל את "ישראל היום" במהלך תקופת הבחירות. השניים השיבו בשלילה, אבל לא היתה לכך חשיבות. לפי כתב האישום, נתניהו פנה אליהם כי קיווה שהמידע ידלוף אל מוזס וייצור אצלו רושם שעסקת "תיק 2000" עדיין על השולחן. למחרת נפגש נתניהו עם מוזס ועִדכן אותו שלוין ואלקין אמרו לו שלנוכח הקדמת הבחירות להצעה אין היתכנות.

אתמול באולם בית-המשפט המחוזי בירושלים קשה היה להבין מה מרגיש השר לוין, אם בכלל, לנוכח השימוש האינסטרומנטלי שעשה בו ראש הממשלה. הדיבור שלו היה מונוטוני, שקט, לעתים עד כדי חוסר יכולת להבין את המילים שבקעו מפיו. היחס הכללי שלו לעובדות שהוצגו לו שידר שלדעתו אין שום דבר מיוחד בתככים הללו, בטח לא משהו פלילי.

במובן הזה, העדות שלו שירתה את האינטרס של נתניהו. את הרושם הזה השלימו הבעת ספק בכך ש"ישראל היום" אי פעם שירת את ראש הממשלה, וגם ביקורת חריפה על חוקרי המשטרה שכללה אמירות כמו "הרגשתי מאוים", "הרגשתי שמנסים להוציא ממני דברים בכוח" ו"ניסו לגרום לי לשקר".

ארי הרו בכנסת, 2014 (צילום: מרים אלסטר)

אבל לא בכל הנקודות התיישרה גרסתו של לוין עם זו של נתניהו. למשל, בכל הנוגע לסיבה להקדמת הבחירות. בחקירתו, נתניהו טען שהתנגדותו ל"חוק 'ישראל היום'" היתה כה עזה – שאישורו היה מבחינתו העילה העיקרית לפירוק הממשלה. לכן, טען נתניהו, יהיה זה מופרך לטעון שניסה לקדם את ההצעה. לוין העיד שנתניהו אכן התנגד נחרצות להצעת החוק – אבל הוסיף שלא בגללה פורקה הממשלה.

"ההשפעה של חוק 'ישראל היום' על הקדמת הבחירות היתה אפסית", פסק לוין. "הבעיות בקואליציה היו עמוקות מאוד, ובלתי ניתנות לפתרון". לדבריו, בליכוד השיגו "מידע מבוסס" על כך שלפיד ולבני רצו לקצור כמה הישגים פוליטיים מהירים ואז להקדים את הבחירות ולקטוף את הפירות. "המצב היה כל-כך בלתי נסבל ובלתי אפשרי, שלא היתה לנו ברירה", טען לוין.

כמו כן אישר לוין את דבר קיומה של הפגישה בביתו של הרו, אם כי טען שנתניהו לא היה מעורב בה. "אמרתי לארי שהלוואי שהיה איזשהו פתרון", אמר לוין. "היו אז שתי הצעות שבאו אלי מהכיוון של עיתונאים של 'ידיעות אחרונות'. הם דיברו איתי והציעו רעיונות חסרי אפשרות יישום לחלוטין: הגבלת התפוצה של העיתון, או איסור על הוצאת העיתון בשישי – דברים שנראו לי מאוד בעייתיים וגם חסרי סיכוי".

עו"ד יהונתן תדמור, שניהל את החקירה הראשית מטעם הפרקליטות, הזכיר ללוין שבחדר החקירות הוא אמר שהרעיונות הגיעו משני הכיוונים – מ"ידיעות אחרונות", אבל גם מהרו. לוין לא שינה את התיאור: "דיברתי איתו, זו הכוונה. את הרעיון במקור שמעתי מעיתונאים של 'ידיעות אחרונות'". בשמותיהם של העיתונאים לא נקב.

הוא עצמו, הוסיף לוין מיוזמתו, העלה רעיון שנועד לתת סיוע לעיתונים במצוקה – ובמשתמע, ל"ידיעות אחרונות" של מוזס: "לי היה רעיון אחד, שגם הוא לא היה עם היתכנות גדולה. העליתי אותו פעם באיזושהי שיחת מסדרון: אמרתי, בוא נעשה דבר חיובי, אי-אפשר להגביל או לסגור עיתונים, בטח לא לפני בחירות – אולי ניתן מענק עידוד למי שאין לו את הכיסים העמוקים האלה. אמירה שנזרקה לחלל האוויר".

הקו של בעליו

לוין התבקש להרחיב על הקשר שלו עם "ידיעות אחרונות". את התיאור חילק לשניים: הקשר עם מוזס, והקשר עם העיתונאים של מוזס. "את נוני מוזס עצמו למיטב זכרוני פגשתי שלוש פעמים. פעם אחת כשנכנסתי לראשונה לכנסת, ב-2009 או ב-2010. הוא ביקש להכיר אותי. פגישה שנייה התקיימה נדמה לי במהלך 2013, והיה סיור שעשיתי ב'ידיעות אחרונות' ב-2016. מעבר לזה אני כמובן בקשר עם עיתונאים ב'ידיעות אחרונות' – אלה שסיקרו את הכנסת, ואחר-כך את משרד התיירות" (לוין היה שר התיירות בשנים 2015–2020).

"על מה הוא דיבר איתך, מוזס, בפגישות?", חקר עו"ד תדמור.

"בכולן, הדבר שהכי הטריד אותו היה סוגיית 'ישראל היום'", השיב לוין.

"זה עלה מיוזמתו?", תהה משה בר-עם, אחד משלושת השופטים.

"ביוזמתו, ודאי", השיב לוין. "הוא אמר בצורה חדה שהדבר הזה יביא כליה ל'ידיעות אחרונות', ואני אמרתי לו מה שאמרתי לכל מי ששאל אותי לאורך כל השנים – אני מקבל את ההנחיות שלי מראש הממשלה, ואפעל על-פיהן". לדבריו, מוזס אמר לו שתפקידם של חברי-הכנסת הוא למנוע מ"ישראל היום" לחסל את "ידיעות אחרונות".

שלדון ומרים אדלסון, מייסדי "ישראל היום". ירושלים, מאי 2008 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

"איך אדוני תפס את הסיקור שלו ב'ידיעות אחרונות'?", שאל עו"ד תדמור.

"זה לא שבאיזשהו כלי תקשורת קיבלתי סיקור מי-יודע-מה, אבל אם הייתי צריך להשוות בין 'ידיעות אחרונות' ו'ישראל היום', 'ידיעות' נהג בי בתקופה ההיא – לצערי זה השתנה מאז (על רקע ההפיכה המשטרית; א"ב) – באופן... אני לא רוצה להגיד 'הגון', אבל באתי קצת יותר לידי ביטוי מאשר ב'ישראל היום'. ב'ישראל היום' היתה התעלמות כמעט מוחלטת, העשייה שלי לא קיבלה ביטוי מספק".

"מר מוזס קשר בין מר נתניהו ל'ישראל היום'?", שאל עו"ד תדמור.

"לא, הוא אמר שזה 'שופר שלכם, של הליכוד'", השיב לוין. "אמרתי לו, אם זה שופר של הליכוד תראה לי איפה אני נמצא שם. אבל הטענה שלו היתה שזו תחרות לא הוגנת, שיש שם כיסים לא מוגבלים, ובאופן אישי חשבתי שיש לזה תוקף".

"בשיחות שלך עם מר נתניהו, איך הוא תפס את מר מוזס?", המשיך עו"ד תדמור.

"זה לא היה סוד שהוא לא רוחש לו חיבה גדולה", אמר לוין. "הוא היה תמיד בא אלינו בטענות שאנחנו יותר מדי… הוא היה קורא לזה 'מתחנפים' או 'עושים חשבון' ל'ידיעות אחרונות'. אני תמיד הייתי אומר לו: מה אתה רוצה, אני ב'ישראל היום' לא קיים, אז אתה רוצה שגם ב'ידיעות אחרונות' אני לא אהיה?".

בהמשך אמר לוין שנתניהו הציע לו דרך להשיג סיקור בחינמון: לפנות לפרשן הפוליטי של "ישראל היום", שתִפקד אז כאחד משופרותיו. "תדבר עם מתי טוכפלד, אולי הוא יוכל לעזור לך", ציטט השר את ראש הממשלה.

מו"ל "ידיעות אחרונות" ונאשם מס' 4 במשפט המו"לים, ארנון (נוני) מוזס. בית-המשפט המחוזי בירושלים, אפריל 2023 (צילום: אורן פרסיקו)

"כיצד הגבת כששמעת על הקשר בין נתניהו למוזס?", שאל עו"ד תדמור.

"בהפתעה. כי בתוך עמי אני חי – אני יודע שיש פה סכסוך ארוך שנים, גם תמהתי מאוד על ההיתכנות של מהלך כזה בזמן הזה. זה כמעט בלתי ניתן לביצוע. זה מופרך מיסודו", השיב לוין.

לדבריו, ב-2016 הסתמן לרגע פתרון מכיוון אחר: האפשרות ש"ידיעות אחרונות" יעבור ידיים, ומוזס ייצא מהתמונה. "למה זה היה פותר?", שאל עו"ד תדמור.

"כי הקו של 'ידיעות אחרונות' הוא הקו של בעליו. אם הבעלים מתחלף – יהיו תוצאות אחרות. עצוב שככה עיתונות מתנהלת, אבל זה המצב", השיב לוין.

לוין לא נקב בשמו של הרוכש שעליו דיבר, אבל בחקירה עלו שמותיהם של כמה גורמים שהתעניינו ברכישת הקבוצה בתיווכו של נתניהו: ג'יימס פאקר וארנון מילצ'ן, שני המיליארדרים שהמטירו מתנות יקרות ערך על משפחת נתניהו במסכת האירועים שהפכה ל"תיק 1000"; משפחת מרדוק, בעלת תאגיד התקשורת הבינלאומי ניוזקורפ; לארי אליסון, מייסד ענקית ההייטק אורקל; אקסל-שפרינגר, קבוצת התקשורת הגדולה בגרמניה; ואפילו שלדון אדלסון, מייסד "ישראל היום".

פגישה עם חיים רוזנברג

מאוחר יותר, בחקירה הנגדית, נחשף פרט בלתי ידוע על מאמציו של מוזס לפגוע בעיתון המתחרה. עו"ד עמית חדד, סנגורו של נתניהו, הזכיר בהקשר זה את שמו של אחד מאנשי הצללים של מוזס: חיים רוזנברג, "מנהל המשק והביטחון" של "ידיעות אחרונות", שמילא לאורך עשורים תפקיד מרכזי בשימור רשת הקשרים של המו"ל ואף נחקר לצדו בפרשת האזנות הסתר בשנות התשעים.

"אתה היית מיודד – ועדיין – עם כמה בכירים ב'ידיעות אחרונות'", פתח עו"ד חדד.

לוין השיב בזהירות: "מיודד... כן, היו לי איתם שיחות".

"למשל חיים רוזנברג, מנהל הרכש ב'ידיעות אחרונות' [כך במקור], שהיה בכיר בקבוצה", הפתיע עו"ד חדד.

"אהממ", מִלמל לוין, והוסיף מה שנראה כמו הנהון מהוסס.

חיים רוזנברג, 1991 (צילום: "העין השביעית")

"רוזנברג מספר, בהודעה שלו במשטרה, על פגישה שקיימת איתו ועם משה שיינמן – גם הוא מ'ידיעות אחרונות' – במסעדת דיקסי. הוא אמר: 'באיזשהו שלב סיפרתי ליריב לוין שכל הנהלת 'ידיעות אחרונות' וגם העובדים מדברים אצלנו במערכת על העלאת הצעת חוק 'ישראל היום', שבבסיסה גביית כסף עבור החינמון 'ישראל היום'. אמרתי ללוין שאנחנו מתכוונים להעלות את החוק על מנת להגן על העיתון'".

"לא זוכר", הפטיר לוין.

עו"ד חדד זרק לו חבל: "רוח הדברים".

"זה ודאי רוח הדברים", התעשת לוין. "אני לא חושב שמישהו ניסה להסתיר ש'ידיעות אחרונות' מעורב בקידום הצעת החוק". בפועל, ראוי לציין, העיתון הסתיר מקוראיו שהוא מעורב ביוזמה – והעורך דאז, רון ירון, אף ניסה להסתיר מהחוקרים שיש קשר בין עובדי "ידיעות אחרונות" לחוק שנועד לפגוע במתחרהו הגדול. המעורבות של שיינמן, כתב ספורט ותיק שנחשב לאחד מנאמניו של מוזס, ממחישה שהבחישה לא היתה מוגבלת לדרג המנהלים והעורכים הבכירים.

ניכר שעצם אזכור הפגישה הביך את לוין. עו"ד חדד העלה אותה בניסיון להפריך אמירה קודמת של השר, שלפיה ההחלטה לפרק את הממשלה לא היתה קשורה ישירות ל"חוק 'ישראל היום'". הסנגור אמר שלפי העדות של רוזנברג, לוין אמר ש"אם יעבור החוק, הממשלה תיפול".

משה שיינמן (מימין, בגבו) עם נוני מוזס, יאיר לפיד וניר חפץ, בתצלום בלתי מתוארך שפורסם בתוכנית "המקור" (צילום מסך מתוך שידורי ערוץ 13)

לוין השיב שהוא התכוון לומר שאישור ההצעה היה צעד סמלי שממחיש שראש הממשלה לא שולט בקואליציה שלו – אך הדגיש שיש הבדל גדול בין הצעה שעוברת בקריאה טרומית, שעוד ניתן לחסום, וכזו שעוברת בקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים.

בהמשך אישר לוין שנתניהו לא ביקש ממנו לשוחח עם אנשי "ידיעות אחרונות" כדי למצוא פתרון לבעיית "ישראל היום", ושהוא לא דן עם ראש הממשלה בפתרונות אפשריים. כמו כן אישר לוין את גרסת ראש הממשלה לגבי התרגיל שנועד לחסום את ההצעה: "הוא נתן לי הנחיה ברורה עוד לפני שנפתח המושב, כשאיתן כבל הגיש את החוק, שאם החוק עובר – אני עוצר אותו בוועדת הכנסת. הוא אמר לי את זה פעם אחת, ופעם אחת הספיקה".

הייתי נאיבי

שני הסנגורים, של נתניהו ושל מוזס, ניסו לגרום ללוין לומר שאין שום דבר חריג בשיח הסודי שקיימו המו"ל וראש הממשלה. עו"ד חדד אמר שאם נתניהו רוצה לבלום הצעת חוק שמקדמים אנשי "ידיעות אחרונות" בניסיון "לגזור את דינו של 'ישראל היום' לכליה" – הוא "צריך לדבר גם עם 'ידיעות' ונוני מוזס". לוין אישר: "באופן עקרוני אין סיבה שזה לא יקרה".

לוין הביע הבנה גם לצד של מוזס. "אני מניח שהתמונה היתה שכשמגיע שחקן שעושה דאמפינג (הצפה של השוק במוצר מתחרה במחירי רצפה, ובמקרה של 'ישראל היום' בחינם; א"ב), זה הורג את כל מי שמוכר את העיתון שלו", אמר עו"ד חדד. לוין שוב אישר: "זו הטענה, ובעיני יש בה מידה לא מבוטלת של אמת".

עו"ד נוית נגב, הסנגורית של מוזס, זכתה לשיתוף פעולה דומה. לוין הסכים שיש בעיית עומק בשוק העיתונות, ופירט: "בגדול, זה מטורף. הבעיה נמצאת במקום שבו עיתון אחד מחסל את האחרים, אבל הפתרון הוא לא למנוע את השירות החינמי שהאזרח יכול לקבל, אלא לתת לו אלטרנטיבות שיבטיחו שהפלורליזם יישמר. כמובן, כך חשבתי אז. זה היה מאוד נאיבי לחשוב שיש פלורליזם".

הסנגורים נוית נגב ועמית חדד באולם משפט המו"לים, פברואר 2024. ברקע: עו"ד יהונתן תדמור מפרקליטות המדינה (צילום: אורן פרסיקו)

קביעה אחרת שעו"ד נגב ניסתה לבסס היא שאין משמעות לשיח בין נתניהו ומוזס משום שמראש לא היתה היתכנות להשלמת חקיקה מהסוג שבו דנו. לוין אישר גם את ההיגד הזה. "דעתי היתה שהסיכוי של זה הוא אפסי", אמר.

"כי המשמעות היא לצאת נגד ראש הממשלה", הציעה הסנגורית.

"לא", אמר לוין, "כי לא היתה אפשרות להגיע לפתרון מוסכם. לצאת נגד ראש הממשלה היה משולל כל היגיון". סיבה נוספת, אמר, היא מורכבוּת הסוגיה. "אפילו היום, אם מישהו יכול להציע איזה פתרון שיפתור את זה – נשמח מאוד".

"עד היום אין לבעיה הזאת פתרון", הפטירה עו"ד נגב.

"אם כי 'ידיעות' חי וקיים", עקץ העד.

"חלו כמה שינויים", העירה הסנגורית של מוזס, והמשיכה במהירות הלאה.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.18MB)