המאבק סביב רכישת רשת, המחזיקה בערוץ 13 ובחברת החדשות שלו, הפך בשבועות האחרונים לדרמה מחנאית. מצד אחד ניצב פטריק דרהי, לפי דיווחים שונים - בתמיכת מקורבי ראש הממשלה נתניהו. מן הצד האחר הופיעה קבוצת יזמי הייטק בהובלת אסף רפפורט, ממייסדי וויז (WIZ) ומי שעשה את האקזיט הגדול בתולדות מדינת ישראל.

בימים האחרונים, אם לשפוט מתוך כותרות העיתונים והאתרים, קיבל הסיפור תפנית הוליוודית: את מקומו של טייקון התקשורת השנוי במחלוקת כמועמד המוביל לרכישה, תפסו יזמי הטכנולוגיה, מחוזקים בקרן פילנתרופית ובתנועה הקיבוצית, שמבקשים לשמור עליו, על פי הנרטיב הזה, כאחד מאחרוני הערוצים הליברליים.

עסקת דרהי עוררה חששות שונים ומוצדקים (עליהם כבר כתבתי כאן). תכלית הקיום להסדרי בעלות צולבת בשוק התקשורת ולמגבלות המעוגנות בחוק התחרות הכלכלית ובחוק הריכוזיות, היא להתמודד עם עסקאות כמו העסקה שהוצגה על ידי דרהי, שבהן בעל שליטה באמצעי תקשורת בשוק השידורים (i24) ובטלוויזיה הרב-ערוצית (הוט), מבקש להוסיף לאחזקותיו בעלות בערוץ ברודקאסט.

לכך התווספו גם חששות מהכוונה לשלב בין תכני ערוץ 13 לאלו המשודרים כבר בערוץ i24 שבשליטת דרהי, מה שיוביל בהכרח לצמצום המגוון והתחרות בשוק החדשות והאקטואליה, וכן לפגיעה בחברת החדשות ובעובדיה כמו גם לשינוי הקו המערכתי של ערוץ 13.

מימין: רה"מ הנאשם בנימין נתניהו, האוליגרך לן בלווטניק ואיל ההון פטריק דרהי (צילומים: יונתן זינדל וצילומי מסך)

כעת, ודווקא משום שהאלטרנטיבה לעסקת דרהי התקבלה בשיח הציבורי באנחת רווחה, כדאי לעצור רגע ולשאול: מה אנחנו בעצם יודעים על העסקה החלופית? מה אנו יודעים על החששות האפשריים העולים ממנה? התשובה, למרבה הצער, היא - לא הרבה.

ראשית, כדאי להתעכב על המבנה המשפטי של העסקה. על פי הדיווחים השונים וההודעה לעיתונות שפורסמה על ידי הצדדים לעסקה, לא ניתן לקבוע בבירור מה יהיה מבנה קבוצת השליטה בערוץ וכיצד תנוהל.

האם תוחזק כולה בידי הקרן הפילנתרופית מריט (Merit Spread Foundation), שהיא גוף מלכ"רי (עניין שעליו כדאי להרחיב בהזדמנות מהזווית של המגבלות החלות על ארגונים כאלה בביצוע השקעה או בקידום פעילויות)? האם בעלי ההון המעורבים יעבירו את השקעתם באמצעות תרומה לאותה קרן או שהקרן והשותפים יחלקו ביניהם את הבעלות?

כל אחת מהאפשרויות, או אחרות, מעלות שאלות רגולטוריות שונות וסוגיות שיש לבדוק לפני אישור העסקה. וכמובן, כאשר מדובר בשליטה בערוץ טלוויזיה ארצי שיש לו השפעה על סדר היום הציבורי, השאלות האלה אינן טכניות.

לשאלות הרגולטוריות יש כאן גם היבט גיאוגרפי. על פי המידע באתר האינטרנט של הקרן, היא מורכבת למעשה משלוש ישויות משפטיות: אמריקנית, שוויצרית וישראלית. איזו ישות תרכוש את רשת, והיכן היא ממוקמת? או שמא תהיה החזקה משותפת? זהות הגורם תאגידי שיחזיק בשליטה, והדין החל עליו, רלוונטיים למגבלות חוקיות שונות שיוכלו להיות קשורות לעסקה.

בעל המניות הקיים, לן בלווטניק, שהוא אזרח זר המתגורר בלונדון, יישאר בעל מניות מיעוט לאחר העסקה. האם נראה כאן צירוף של שני גופים זרים שיחלקו את הבעלות בערוץ טלוויזיה ישראלי? זו עוד שאלה שאולי ראוי לברר מראש ולא בדיעבד.

ראוי גם לשאול איך תיבחן איתנותה הפיננסית של אותה קרן או של קבוצת הבעלים. האם בכל רגע נתון ועל פי כל צורך תוכל הקרן להזרים כספים בלא קושי? האם יש מגבלות שונות שיחולו על העברות אלו? האם יועברו כהשקעה, כתמיכה, כהלוואה או באופן אחר?

אסף רפפורט (צילום מסך מתוך סרטון של בית הספר אליאנס, תל-אביב)

גם מערכת היחסים מול בלווטניק, שפעל ליצור את הרושם כי הוא מתכוון לחסל את אחזקותיו בערוץ אך נותר בעלים של מניות מיעוט, אינה ברורה עד תום. האם בלווטניק מחוייב להזרמת הון, ככל שיידרש בהתאם לשיעור אחזקותיו, או שיש לו הסדרים אחרים מול בעלי המניות האחרים?  יש גם לשאול מהי תוכנית היציאה שלו, ככל שישנה כזאת, והאם מדובר בעסקה מדורגת ובהסכמות המיושמות לאורך זמן?

שאלות נוספות נוגעות לממשל התאגידי בערוץ עצמו. לפי חלק מהדיווחים, הקרן היא שתמנה את דירקטוריון הערוץ. האם הכוונה היא למנות אנשי מקצוע מתחום התקשורת והטלוויזיה, ולא את התורמים עצמם? או שהם ואנשי הקרן יהיו מעורבים באופן אקטיבי בניהול? כיצד ייבחרו בעלי תפקיד אלו וכיצד ימונו נציגי רשת בחברת החדשות של הערוץ?

יש לציין גם כי לפי כללי הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, בדירקטוריון רשת חייב להיות לפחות דירקטור בלתי תלוי אחד, וכרגע, בשל התרחשויות עבר, אין דירקטור כזה. האם משמעות הדבר היא שדירקטוריון רשת במתכונתו הנוכחית בכלל לא יכול לאשר את העסקה שהתגבשה?

לכל השאלות הפרוצדורליות האלה מתווספת שאלה מהותית, שהיא אולי החשובה  ביותר, והיא נוגעת למה שמכונה "השקעת האימפקט", בפי יזמי ההייטק עצמם. הכוונה היא להשקעה שמטרתה אינה בהכרח תשואה כלכלית או רווח "נטו", אלא מכוונת להשפעה ציבורית.

הכנות מרעננת, אך למעשה, ניתן לשאול בנסיבות האלה מה ההבדל בין משקיעי ההייטק לבין שלדון אדלסון או יצחק מירילשוילי, שהשקיעו ומשקיעים בכלי תקשורת במטרה לקדם פוליטיקאים מסויימים או אג'נדות מסויימות, ולאו דווקא על מנת להשיא תשואה.

ג'ף בזוס (צילום: ג'יי.די לסיקה, רישיון cc-by-nc)

יש כבר דוגמה מפורסמת למשקיע מתחום ההייטק שהגיע לשוק העיתונות כמושיע והתברר כהיפך מזה. ג'ף בזוס, הבעלים של אמזון, שקנה את ה"וושינגטון פוסט" בשנת 2013, הציג את הרכישה כצעד להצלת מוסד עיתונאי חשוב. וכך היא אכן נתפסה: כהגנה על הדמוקרטיה. כמה שנים מאוחר יותר התברר ששיקולים אישיים של בזוס ביחס לבחירתו השנייה של דונלד טראמפ גרמו לו להתערב במערכת העיתונאית ברגל גסה, והוכח כי אין חדש תחת השמש ביחסים שבין הון, שלטון, עיתון, זיכיון ורישיון.

ייתכן שאנחנו חוזים בתופעות מוכרות בלבוש חדש. אם בעבר היו אלה בעלי הבנקים, תאגידים ופיננסיירים שקנו כלי תקשורת, היום מצטרפים אליהם יזמי ההייטק. גם הפעם, העניין הוא לא דווקא רצון להפיק רווחים מן ההשקעה הישירה, אלא בהשפעה הנלווית אליה ומשמעותה לעסקים ולרגולציה.

בעלות על מוסד תקשורתי היא שליטה אפשרית בכוח תודעתי ופוליטי שיכול לסייע במגוון תחומים לבעלי אינטרסים עסקיים. ממשק המיסוי, למשל, שבין וויז לבין רשויות המדינה, עלול ליצור חיכוך משמעותי בחודשים הקרובים. האם החזקה בערוץ טלוויזיה רחב-צפייה משפרת את מצבם של בעליו מול השלטון והרשויות או דווקא יוצרת להם נקודת חיכוך נוספת?

עוד יש  להזכיר את העובדה שוויז עצמה נמכרה לגוגל. ככל שוויז מעורבת בעסקה או שבין בעליה לבין גוגל נותר קשר מסוים, אלו יכולים להפוך גם את גוגל לגורם בעל זיקה לערוץ טלוויזיה ארצי, במקביל לשליטה הכמעט מוחלטת שלה בתחום החיפוש, הפרסום הדיגיטלי, והשליטה בפלטפורמות ושירותים כמו יוטיוב וג'מיני.

גם מעורבותם של גופים בעלי אג'נדה רעיונית ופוליטית כמו התנועה הקיבוצית, בערוץ טלוויזיה, מצריכה תשומת לב. האם חזרנו לימי "דבר" ו"על המשמר"? האם הכוונה היא להביא את הרעיונות האלה לביטוי בשידורים? בהקשר הזה יש לזכור כי חוק הרשות השניה, כללי הרשות והוראות הרשיון, אוסרים על שיקוף עמדות, דעות ואינטרסים של הבעלים בשידורים וביתר שאת בשידורי החדשות ובחברת החדשות.

סונדאר פיצ'אי, מנכ"ל גוגל ואלפאבית (צילום מסך)

ככל שהבעלים החדשים מתכוונים להתערב בכל זאת ולשלוח ידיים אל מעבר לחומה הסינית, גם למטרות שאולי יתפסו כראויות אצל חלק מהציבור, במה הם שונים מבעלי שליטה שהתערבו בעבר בשידורי הערוץ וחברת החדשות שלו?

בהקשר הזה חשוב לבחון כיצד ימונו הדירקטורים מטעם הערוץ בחברת החדשות והאם שינויי השליטה יובילו אף לשינוי ושיפור בממשל התאגידי הכושל, המוחלש והלקוי שאפיין את התנהלותה עד כה.

כל מה שנאמר עד עתה, אין בו כדי לקבוע או להציע כי העסקה הנוכחית היא דבר שלילי. ככל שתאפשר לרשת ולחברת החדשות שלה להתייצב כלכלית, תספק להן משאבים ראויים ואת חופש הפעולה המקצועי והעיתונאי הראוי, וככל שתפתח אפשרויות ואפיקי התפתחות חדשים, ניתן יהיה לברך על תוצאותיה.

עם זאת, דווקא משום שהמהלך התקבל כמעט ללא ביקורת מחוץ למעגל של תומכיו המובהקים של ראש הממשלה, ייתכן שכעת, בטרם הושלמה העסקה ופרטיה אינם ברורים עד תום, נכון לשאול את השאלות המתאימות בזמן אמת.

מי שולט בפועל בגוף שמחזיק בערוץ? איך מובטחת עצמאות מערכת החדשות והאקטואליה? מהו מודל הבעלות החדש שנוצר כאן, אם הוא אינו עסקי במובן המוכר, ואינו פילנתרופי במובן הקלאסי? לאילו תמורות תביא כניסת בעלי ההון מעולם הטכנולוגיה לשוק התקשורת הישראלי? האם ערוץ 13 עומד לפתוח פרק חדש בתולדותיו או שמדובר בשידור חוזר של כשלים וטעויות שכבר ראינו?

ייתכן שהדרך הטובה ביותר להבטיח את הצלחת הערוץ היא דווקא לדון בכל אלה מראש, לפני שהעסקה הופכת לעובדה מוגמרת.