בנימין נתניהו אוהב לתאר את עצמו כאידיאליסט של שוק חופשי. הסנטימנט הזה שימש את ביבי למגוון צרכים לאורך הקריירה: מההצדקה של הצפת עזה בכסף קטארי ועד הכרזת המלחמה על המנגנונים המקצועיים של מדינת ישראל בכסות של מאבק ב"דיפ סטייט". במשפטו הפלילי השתמש נתניהו בקלף כוחות השוק גם כדי להסביר פרשה שבה מעולם לא הועמד לדין: יחסי הגומלין שלו עם ערוץ 14, בימת התעמולה שמפעיל עבורו יצחק מירילשוילי, בן למשפחת האוליגרכים הרוסית ממוצא גיאורגי.

זה התחיל כבר ביום עדותו הראשון של הנאשם נתניהו. בין נאומים מתקרבנים להכחשות נרגשות, ראש הממשלה הקדיש כמה דקות כדי לתאר את ערוץ 14 כסיפור הצלחה עסקי שמבוסס על זיהוי מבריק של פער בין היצע לביקוש. הוא תיאר אותו כגוף ש"צמח מכלום" וזינק לצמרת ענף הטלוויזיה בזכות "הזדמנות כלכלית" מובהקת: צימאון אדיר לאג'נדה הפוליטית שהערוץ מקדם.

נתניהו הרחיב על דרך המשל: "אם שני-שליש מהציבור רוצה בשר, ו-95% או 98% מהסופרמרקטים מוכרים רק אוכל טבעוני, אז ברור לך שאם תפתח ערוץ או תגוון את זה ותמכור בשר – יבואו אליך. זה בדיוק מה שקרה עם ערוץ 14".

אלא שהמציאות הפוכה: ערוץ 14 אינו דוגמה למה שקורה כשמספקים לצרכנים מה שהם רוצים, הוא דוגמה לאופן שבו עסק כושל מוחזק בחיים שנה אחר שנה בזכות פוליטיקאים שמנצלים את כוחם כדי לאפשר לו לפעול מחוץ לתנאים הכלכליים והרגולטוריים שחלים על כל מתחריו.

בניגוד גמור לתמונה שצייר נתניהו, הערוץ של משפחת מירילשוילי השיג במשך שנים רייטינג זניח, ספג לעג מצד התעשייה ואדישות מהציבור. זה לא היה מפתיע, ולא רק בגלל התכנים הפוליטיים שהלכו והקצינו. הסיבה היא שהערוץ לא הציע "בשר" אלא בדיוק להפך: הושקע בו שבריר מהתקציבים של ערוצי הטלוויזיה המתחרים, לא עלו בו כמעט תוכניות דרמה, קומדיה, בידור או ריאליטי, ובמקום זה שודרו בו בעיקר תוכניות אולפן שהתבססו על ראשים מדברים.

הסוד לא היה בתכנים שהופיע על המסך ולא באולפנים במודיעין, אלא בירושלים, וליתר דיוק – בכנסת. בזכות נתניהו ומפלגתו נהנה הערוץ מעשור של הטבות ופטורים מתשלומים בגובה עשרות מיליוני שקלים, עיקום של מנגנוני הפיקוח הציבוריים, ובשנים האחרונות גם הזרמה מוגברת של כסף ציבורי ומחיקת חובות.

המאמר הזה, שמבוסס על מסמכים פנימיים, דו"חות פיקוח, עדויות ותחקירים עיתונאיים, מתאר לראשונה צעד אחר צעד את ההשפעה המכרעת של ממשלות נתניהו על המעבר שעשה ערוץ 14 מהשוליים חסרי ההשפעה של הטלוויזיה הישראלית ועד מעמדו הנוכחי כאחד מגופי התקשורת המשפיעים בארץ.

ההתחלה: ערוץ המורשת מקבל מסר

ערוץ 14 החל את שידוריו בקיץ 2014 כערוץ 20, אחרי שזכה במכרז להקמת "ערוץ למורשת ישראל". הערוץ היה אחד מכמה גופים שהמדינה החליטה כי יש טעם להעניק להם רשיון שידורים מיוחד הכולל אישור לשדר פרסומות כמו ערוצי הברודקאסט הגדולים, כדי לקדם נושאים בעלי חשיבות חברתית שסובלים מהיעדר ביקוש מסחרי משום שהם משרתים קהל מצומצם.

הניסיון הקודם למצוא זכיין שיקים ערוץ טלוויזיה שיעסוק בתכני דת יהודיים הסתיים בכישלון צורם. למרות ההטבות שהציעה המדינה בגלגול החדש של המכרז, בענף לא קפצו עליו. יצחק מירילשוילי, בן למשפחת אוליגרכיה שהונה הוערך במיליארדי דולרים, היה המתחרה היחיד.

מהרגע הראשון עלו טענות שהמורשת היא רק כסות לאג'נדה פוליטית, אבל לפחות בהתחלה הערוץ לא היה מזוהה באופן מובהק עם נתניהו. בליכוד אפילו חששו שהערוץ יקדם מועמד פוליטי יריב.

במרוצת השנה הראשונה לשידורי הערוץ, כך נודע לאתר "העין השביעית", אדם שנפגש עם אחד מבכירי הערוץ התבקש להעביר לו מסר מגורמים בלשכת שר התקשורת דאז, גלעד ארדן: האוריינטציה הפוליטית שלכם נוטה יותר מדי לכיוון של נפתלי בנט, ומאגפת את נתניהו מימין; אם תשנו את הגישה, הדבר ישפיע על היחס שתקבלו מהשלטון.

במשפחה המורחבת של המירילשוילים נשמעו טענות שלפיהן הקמת הערוץ נועדה לשמש כרטיס כניסה לאליטה הפוליטית והעסקית בארץ – ועל הדרך להלבין את עברו של אב המשפחה, האוליגרך מיכאל (מיכו) מירילשוילי.

מירילשוילי האב השתקע בישראל ב-2009, עם שחרורו ממאסר ממושך שריצה ברוסיה בגין חלקו בהעלמת שני עבריינים שהיו קשורים לכאורה לחטיפת אביו. הוא יצא בזול: העבריינים נרצחו, גופותיהם הושלכו בפאתי סנט-פטרסבורג, אבל הוא ישב בכלא שמונה שנים בלבד משום שהורשע רק בקשירת קשר לביצוע החטיפה.

העבר הפלילי של מיכאל מירילשוילי פסל אותו מלהחזיק בערוץ החדש. בראש החברה שהוקמה לצורך הפעלת ערוץ המורשת עמד בנו יצחק. עם זאת, בשנים הראשונות לקיומו הוחזק הערוץ באמצעות חברה שנרשמה באיי הבתולה הבריטיים באופן שהסתיר מהציבור הרחב את זהות בעלי המניות. השותף המוצהר היחיד של מירילשוילי באותן שנים היה אבי בר, יזם מדיה שהגיע מתחום הספורט.

בן דוד של האוליגרך שעבד איתו עד שעבר ביניהם חתול שחור הזכיר במסגרת סכסוך משפטי כמה שמות של פוליטיקאים שאליהם התקרב מירילשוילי האב בשנותיו הראשונות בארץ: אריה דרעי מש"ס, וגם צחי הנגבי, דליה איציק ומאיר שטרית, שייצגו באותן שנים את מפלגת קדימה – המפלגה שראש הממשלה אריאל שרון הקים כשפרש מהליכוד והותיר מאחור את נתניהו ועמיתיו.

במקביל נשמעה עדות שלפיה מיכאל מירילשוילי שיחד את הנשיא שמעון פרס כדי שימתיק עונש מאסר שנגזר על אחת מבנות המשפחה. העונש הומתק, אך מירילשוילי הכחיש שזה קרה בזכות שוחד.

בהמשך ניצח מירילשוילי באחד משני ההליכים המשפטיים שבהם הועלו הטענות, אך ההכרעה לא כללה קביעות עובדתיות בנוגע לערוץ או ליחסיו עם הזירה הפוליטית. כך או כך, אף אחד מהשמות שהוזכרו לא השתייך אז לליכוד או לחוג המקורבים של נתניהו. ככל הידוע, רק בהמשך התחממו קשריו של מירילשוילי האב עם ראש הממשלה.

הרישיון המיוחד שניתן לערוץ המורשת נועד, כפי שאפשר לנחש, כדי להקים ערוץ שיעסוק בענייני מורשת. על ערוץ 20 נאסר לעסוק באקטואליה, ונחסכה ממנו הרגולציה הכבדה שחלה על ערוצים שמשדרים חדשות. אלא שכבר בשנה הראשונה לקיומו של הערוץ התברר שאנשיו מוכנים להפר את תנאי הרישיון כדי להשיג דריסת רגל בשדה הפוליטי.

ההפרה הבולטת הראשונה אירעה ב-15 במרץ 2015, יומיים לפני הבחירות: ערוץ המורשת שידר את העצרת המרכזית שקיים "המחנה הלאומי" בכיכר רבין. כיום זכורה העצרת במיוחד בעקבות הופעתו של נתניהו, אבל חוץ ממנו הופיע שם גם בנט, שניגן על הבמה את "ירושלים של זהב".

ההתגייסות הבוטה למען קמפיין הבחירות של הימין זוהתה בזמן אמת: ועדת הבחירות המרכזית הורתה לעצור את השידור, ובהמשך ספג הערוץ קנס בגובה 100 אלף שקל ממועצת הכבלים והלוויין. אך הסנקציה הכספית לא עוררה הרתעה, להפך – במקום לציית לכללים, בשנים הבאות ביקשו בערוץ לנסח אותם מחדש.

נתניהו מנצח בבחירות, עידן חדש מתחיל

מערכת הבחירות של 2015 הסתיימה בניצחון מהדהד של נתניהו. שבועיים אחרי הניצחון פנו נציגי ערוץ 20 למועצת הכבלים והלוויין וביקשו היתר לשדר חדשות. בראש המועצה עמדה אז ד"ר יפעת בן-חי שגב, שהיתה כפופה לשר התקשורת – תפקיד שבו נשא נתניהו. האופן שבו פעלה היו"רית יככב לימים בחקירת "תיק 4000", אך בשלב זה המועצה לא שיתפה פעולה עם האספירציות הפוליטיות של הערוץ.

מאחורי הקלעים עמל נתניהו במרץ על עיצוב מחדש של ענף הטלוויזיה בישראל, כחלק מהבחישה שהולידה את תיקיו הפליליים. אחרי שנכשל בסגירת ערוץ 10, כעת ביקש למזג את שתי הזכייניות שהפעילו יחד את ערוץ 2, ואגב כך לשתול בין בעלי המניות את מקורבו ארנון מילצ'ן – מהלך שלימים נכלל באישומי "תיק 1000".

מה שעוד התגלה בחקירה, וכמו גילויים חשודים רבים אחרים לא נכלל באישומים, היתה התוכנית לסייע לערוץ 20 להפוך לערוץ חדשות ולהתמודד ראש בראש עם הערוצים הוותיקים.

הבקשה של ערוץ 20 לקבל היתר לשדר חדשות הוגשה למועצת הכבלים והלוויין ב-29 במרץ. כעבור תשעה ימים, ב-7 באפריל, הופץ בלשכת נתניהו מסמך שסיכם שורה של יוזמות לעיצוב מחדש של מפת התקשורת בישראל. השולח: ניר חפץ, דוברו ומקורבו של ראש הממשלה ולימים עד מדינה.

קיומו של המסמך הפנימי נחשף באתר "העין השביעית". אחד מסעיפיו נוסח כך: "יישקל: ערוץ 20 יקבל רישיון לשדר חדשות". סעיף אחר עסק בהקמה של ערוץ חדשות חדש, ב"פורמט פוקס-ניוז", שישדר בלוויין, בכבלים ובמערך "עידן פלוס", עם בעלים שיגיע מחוץ למילייה של המו"לים הוותיקים. נתניהו ניסה לגייס משקיע זר שייקח על עצמו את הפרויקט, אך ללא הצלחה. כפי שציין בדיעבד בעדותו כעבור שנים, מי שמימש לבסוף את החזון היה מירילשוילי.

בינתיים, בערוץ 20 לא חיכו לאישור רשמי מהרגולטור. תכנים חדשותיים שולבו בתוכניות הקיימות, ובקיץ 2015 החל הערוץ לשדר מבזקים יומיים – עבירה על תנאי הרישיון שעלתה לו בקנס בסך 151 אלף שקל.

בהמשך התברר שהערוץ אפילו לא ניסה לממש את המנדט המקורי שלו, שידור תכני מורשת יהודית, בחירה שבגינה פתחה מועצת הכבלים בהליכי הפרה נוספים. דו"ח המועצה לשנת 2015 העלה שהערוץ לא עמד במכסת התכנים המקוריים שהוטלה עליו, וגם לא השקיע את הסכומים הדרושים בהפקות מקור, בדרמה ובתעודה. הוא חויב להקצות לכך סכום לא גבוה של 7.1 מיליון שקל, אך השקיע רק 5.1 מיליון שקל – כ-72% מהסכום.

הפער לא נבע מחסרון כיס. הסכום הכולל שמירילשוילי חויב להשקיע בערוץ באותה שנה עמד על 20 מיליון שקל. ובכל זאת, הוא שפך עליו סכום כמעט כפול – 37 מיליון שקל. אם הבעלים היה רוצה לעמוד בתנאי הרישיון בנוגע להשקעה בהפקות, היה לו מאיפה לקחת את הכסף.

אבל למרות ההפרות, במועצה לא הפסיקו לטפל בבקשה שנועדה לאפשר לערוץ המורשת לשדר חדשות – בניגוד גמור לרציונל שעמד בבסיס הקמתו. "צריך לזכור שמדובר בערוץ חדש, ולכן בחודשים הראשונים נתנו לו חסד, הגנת ינוקא, ולא דִקדקנו בציציות", הסבירה היו"רית בן-חי שגב בראיון ל"הארץ" באותה שנה.

לקראת סוף 2015, בהוראת נתניהו, החלה לפעול במשרד התקשורת ועדה חדשה. בראשה הוצב המנכ"ל הטרי של המשרד, שלמה פילבר, מינוי פוליטי של נתניהו. התפקיד הקודם של פילבר היה מנהל קמפיין הבחירות של הליכוד. כעת הטיל עליו נתניהו לגבש מתווה לעיצוב מחדש של ענף הטלוויזיה בישראל.

אחד ההסדרים שהציעה ועדת פילבר יהפוך בתוך כמה שנים מכלי שנועד לכאורה לעודד הקמה של גופי תקשורת חדשים למנגנון שפטר את ערוץ 20 מתשלומים וחובות השקעה וסלל את דרכו לצמרת.

מצפצפים על הרגולטור

אבל בינתיים ההטבות וההקלות עוד לא יצאו לדרך, וערוץ 20 התקשה להתרומם מבחינה כלכלית. הרייטינג היה אפסי, המפרסמים לא באו, ההפסדים העמיקו והתוצאות היו רחוקות מאלו שהוצבו בתוכנית העסקית המקורית. ההנהלה הזניחה במתכוון את תחום המורשת, ובפברואר 2016 הודיע על עזיבתו מרדכי שקלאר, היו"ר המייסד של הערוץ. שקלאר, איש השידור הציבורי לשעבר, תלה זאת בקו המערכתי שאומץ בערוץ, שאותו אִפיין כ"יותר חדשותי, לאומני ומתלהם".

למרות ההפרות הסדרתיות של תנאי הרישיון, מועצת הכבלים והלוויין מצאה לנכון לתגמל את ערוץ 20 והתירה לו להקצות 25% מזמן השידור לתכנים "כלליים" (במקום 10% שהתיר לו הרישיון המקורי) – אם כי עדיין אסרה עליו לשדר חדשות. התבטאות נאיבית שנכללה בהחלטה הבטיחה שהדבר לא יהפוך אותו לערוץ כללי, משום ש"מאפייניו הייחודיים כערוץ מורשת מבדילים אותו מהערוצים המסחריים".

בערוץ 20 לא הסתפקו בהקצאה הנדיבה, והפרו גם אותה. לפי דו"ח המועצה, בשנת 2016 חרג הערוץ ב"עשרות מקרים" מההיתר שניתן לו – ומנגד צִמצם את ההשקעה בשידורי מורשת. בערוץ השקיעו באותה שנה רק 66% מהסכום שנדרשו להקצות להפקות מקור, דרמה ותעודה (4.9 מיליון שקל מתוך 7.4 מיליון שקל).

כמו בשנתיים הראשונות לקיומו, הסיבה לא היתה מחסור בכסף. מירילשוילי הזרים אליו 31 מיליון שקל, אף שהיה מחויב להשקיע רק 20 מיליון שקל.

בלשכת נתניהו נמשכה בינתיים השתדלנות למען הערוץ. נתניהו אף אישר בעדותו כי עסק בכך באופן אישי. חפץ סיפק בעדותו את הפרטים: "היתה פגישה שבה ישבנו בנימין נתניהו, מומו [פילבר] ואני בחדרו של נתניהו בבית ראש הממשלה, ובה בעצם מומו וביבי חילקו ביניהם גזרות – מי מסייע לערוץ 20 באיזה עניין".

לדברי חפץ, ראש הממשלה הטיל עליו לבצע כל מיני "דברים רגולטוריים" למען ערוץ 20. הוא סיפר על פגישה אחת בבלפור שבה התבקש להעביר לפילבר מסר מנתניהו ו"משפחתו" כדי "לסייע לערוץ 20 עם הרישיון". חפץ הוסיף שניסה לסייע גם להכשרת משדרי ספורט בערוץ וגייס פאנליסטים בהכוונת יאיר נתניהו. הוא הבהיר שעשה הכל בשליחות ראש הממשלה.

חפץ ופילבר ניהלו שיח אינטנסיבי. חומר הראיות כולל התכתבות שבוצעה על רקע עתירה שהוגשה נגד ההקלות שניתנו לערוץ 20. את העתירה הגישו המתחרים מקבוצת RGE, שהיתה אז בעלת השליטה בערוץ 10. פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת, שוב התגייס למען ערוץ 20 והציע לחולל קמפיין תקשורתי שיגרום לעותרים לסגת מההליך.

"מה דעתך להרים קמפיין של ערוץ 20 + באזז ברשתות, 'ערוץ 10 רוצה לסגור את ערוץ 20 – מפסיקים לצפות בערוץ 10'", כתב פילבר לחפץ בהתכתבות מאפריל 2016 שנחשפה באתר "העין השביעית". "המטרה – לפגוע לו ברייטינג. יש להם מדידה יומית, כשיבינו את הנזק המיידי ימשכו ידיים", הרחיב פילבר. "אפשר לסמן יום מסוים בעוד שבוע ולעשות קמפיין לקראתו. זה סיכון אבל עשוי להיות שוס. נלחמים על חופש הביטוי!!".

"מומו זה גאוני", השיב חפץ. הוא הציע להקצות לקמפיין שני מיליון שקלים. המקור התקציבי, יש לציין, מעולם לא נחשף.

פילבר הציע שנתניהו ישתתף בעצמו בקמפיין לטובת ערוץ 20: "אפשר להקליט או לבקש פוסט של הבוס. שיגיד: 'אנחנו הולכים על תחרות בשוק התקשורת, לכולם יש זכות להישמע. הגילדה הישנה ניסתה לסגור את 'ישראל היום', ועכשיו את ערוץ 20'. צריך לזכור שהבג"ץ הוא בעקיפין נגדו כשר שאחראי על מועצת הכבלים, שקיבלה את ההחלטה".

בשנים הבאות, כשהערוץ כבר ייקרא ערוץ 14, נתניהו יתגייס באופן פומבי ובוטה לקידומו. אולם אז, באותן שנים, חפץ נזהר. הוא ביקש להימנע ממצב שבו מישהו יוכל לטעון שנתניהו מחזיק בדעה מגובשת לגבי הכשרת שידורי החדשות בערוץ של מירילשוילי.

לפילבר היה עוד רעיון: להפעיל את "מכונת הסמסים", ככל הנראה יישום טכנולוגי שנעשה בו שימוש על ידי הליכוד, כדי לשלוח מסרונים ל"חצי מיליון ימנים" ולגרום להם לזפזפ לערוץ 20 במכה אחת, שתתבטא בזינוק פתאומי ברייטינג שיכה בהלם את הנהלת ערוץ 10.

הקמפיינים שבהם דנו חפץ ופילבר לא יצאו לפועל בסופו של דבר, אבל פילבר סיפק את הסחורה. הוועדה שבראשה הוצב סיימה את עבודתה ביוני 2016. המלצותיה כללו מנגנון חדש שתכליתו המוצהרת היתה עידוד הקמה של ערוצים מסחריים חדשים באמצעות הענקת "הגנת ינוקא" שתפטור אותם מרוב הרגולציה הקיימת – עד שיעמדו על הרגליים ויוכלו להתחרות ראש בראש עם הערוצים הוותיקים.

כמו כן הוצע לאפשר לערוצים הייעודיים להשתחרר מהייעוד המקורי שלהם, להפוך לערוצים מסחריים מן השורה וליהנות גם הם מהגנת הינוקא. זו תהיה השיטה מעתה ואילך: להחביא את ערוץ 20 תחת מטריית הערוצים הייעודיים, אף שהערוצים הייעודים האחרים – ערוצים בערבית וברוסית, וערוץ מוזיקה – ממילא לא יכלו (וגם לא התיימרו) לצאת מהמשבצת הנישתית שלהם ולהתמודד בזירה הכללית.

לוועדת פילבר היה אפקט מיידי. עוד לפני שהשלימה את עבודתה, והרבה לפני שהמלצה כלשהי עוגנה בחקיקה, במועצת הכבלים והלוויין נחשפו למסקנות הביניים של הוועדה ונתלו בהן כדי להצדיק את ההקלות שאִפשרו לערוץ 20 להקדיש 25% מזמן השידורים לנושאים כלליים. בדצמבר 2016 קיבל הערוץ עוד הטבה נדיבה: המועצה התירה לו לשדר חדשות – בינתיים רק לשעה וחצי ביום.

בערוץ 20, כרגיל, לא התכוונו להסתפק במכסה שהקציב הרגולטור.

נתניהו מורחק ממשרד התקשורת, אך ממשיך לבחוש

שנת 2017 נפתחה בתמרור אזהרה: אחרי חודשים של שמועות נחשף שנתניהו נחקר במסגרת פרשה פלילית מסועפת שבמרכזה עומדים נסיונותיו לעצב מחדש את מפת התקשורת. יחסיו עם ערוץ 20, שעדיין נחשב לשחקן זוטר בענף, לא נחקרו. החוקרים אמנם איתרו מידע שקשר את נתניהו ומקורביו למאמצי ההתאקלמות של הערוץ, אך לא מיצו את קו החקירה הפוטנציאלי.

גם מבחינת מירילשוילי סימנה 2017 נקודת מפנה: זו השנה שבה נתניהו החל לשנות עבורו את החוקים כך שיתאפשר לו לשמור על ההקלות וההטבות של ערוץ ייעודי קטן ונישתי – תוך כדי שהוא מתחרה ראש בראש בחברות החדשות המובילות הכבולות ברגולציה כבדה. למרות זאת, הניסיון הראשון של בן האוליגרך הרוסי להרחיב את עסקי הטלוויזיה שלו, שאירע גם הוא באותה שנה, ספג כישלון צורם (ועל כך בהמשך).

בחודש פברואר עשה ערוץ 20 צעד חשוב במסעו אל בארות הרייטינג: בזכות עתירה שהגיש הערוץ הוחלט להכניס אותו למערך "עידן פלוס", חבילת הערוצים הממשלתית הבסיסית שלא מצריכה חיבור לכבלים או צלחת לוויין.

מערך "עידן פלוס" נועד לאפשר לאוכלוסיות מעוטות יכולת, או למי שאינם מעוניינים לרכוש חבילות שידורים, לצרוך את ערוצי הברודקאסט הישראליים המרכזיים בחינם. ההחלטה לצרף את ערוץ 20 לחבילה לצד הערוצים הוותיקים העניקה לו מעין הכשר ציבורי. אחד מבעלי התפקידים שטיפלו במהלך היה פילבר.

גם כאן נשמר הדפוס. הערוץ של מירילשוילי לא הסתפק בהטבה, וחרג גם מהגבולות ששורטטו מחדש במיוחד בשבילו: בהמשך התברר שהערוץ נמנע מלשלם על שידוריו ב"עידן פלוס" במשך שנים, וצבר חובות בגובה 7.5 מיליון שקל.

באמצע 2017 קיבל הערוץ עוד דחיפה: חברת הכנסת שרן השכל מהליכוד הגישה הצעת חוק שביקשה להפחית את חובות התוכן של ערוץ 20 ושאר הערוצים הייעודיים. ההצעה התבססה על המלצות ועדת פילבר.

אחד מעמודי התווך של ההצעה נראה כאילו נתפר אישית למען מירילשוילי: צמצום היכולת של מועצת הכבלים להטיל קנסות על ערוצים שלא יעמדו בתנאי הרישיון. ואכן, המועצה נתנה לערוץ 20 מדי שנה עוד ועוד הקלות, אבל בערוץ המשיכו להפר את הכללים ולספוג סנקציות. בקיץ 2017 למשל נפתח נגד הערוץ הליך הפרה בעקבות שידור ראיון חדשותי עם נתניהו, והוטל עליו קנס של 100 אלף שקל בעקבות הדרת רפורמים וקונסרבטיבים משידוריו.

במקביל, הערוץ המשיך לחרוג מהמגבלות על שידורי אקטואליה והתעלם מחובות ההשקעה בתוכן מקורי. התקציבים שהקצה לכך המשיכו להצטמק: לפי דו"ח המועצה, אלו עמדו על 37% בלבד מהסכום שאמור היה לממן הפקות מקור, דרמה ותעודה (3.9 מיליון שקל מתוך 10.6 מיליון שקל). ושוב, הסיבה לא היתה מחסור בכסף – הסכום שמירילשוילי הזרים לערוץ בשנת 2017 עמד על 34 מיליון שקל, אף שהיה מחויב להשקיע בו רק 20 מיליון שקל.

לקראת סוף השנה אותתה מועצת הכבלים והלוויין שבכוונתה להחריף את הסנקציות. התגובה שהגיעה הדגימה את המחויבות של נתניהו והליכוד לערוץ 20, שהיתה כה אדוקה שהיא איימה על עצם קיומה של המועצה.

בספטמבר 2017, אחרי שהתברר מעבר לכל ספק שהסנקציות הנקודתיות לא משפיעות, המועצה הודיעה כי בכוונתה לחלט את הערבויות שהפקיד מירילשוילי כתנאי להפעלת הערוץ – 3 מיליון שקל. בערוץ 20, בתגובה, יזמו משבר שנועד להצדיק התערבות מצד הדרג הפוליטי.

מנכ"ל הערוץ דאז, שכי פרנץ, פנה למועצה בדצמבר והודיע כי הנהלת הערוץ החליטה לוותר על הזיכיון ולהפסיק את השידורים. הנימוק: הסנקציות הבלתי פוסקות והקשיים המתמשכים בקבלת אישור לשדר מהדורת חדשות יומית. הסנקציות, כזכור, הוטלו בשל הפרות בוטות ומתמשכות של תנאי הרישיון.

לעובדי הערוץ נמסר שעם סגירת הערוץ כולם יפוטרו. כמה ימים לאחר מכן יצאו העובדים להפגנה שבה קראו לנתניהו להתערב. "ביבי, במשמרת שלך סוגרים ערוץ טלוויזיה", התריע אחד השלטים.

נתניהו בשלב הזה כבר לא היה שר תקשורת. הוא נאלץ לפנות את כסאו בשל החקירה הפלילית ומסר את התיק לחבר כנסת מהליכוד, איוב קרא. תחקירים עיתונאיים העלו שהשר קרא תִפקד כמעין בובה. נתניהו המשיך לבחוש במשרד, בין היתר כדי לסייע לערוץ של מירילשוילי.

בהקלטות מסוף 2017 שנחשפו בחדשות 13 נשמע נתניהו דוחק בשר קרא לפעול לסגירת מועצת הכבלים והלוויין בעקבות המשבר סביב הערוץ. אחרי שדווח על האצת הטיפול בהצעת החוק של שרן השכל, נתניהו התקשר לקרא וצעק עליו משום שהקרדיט ניתן לו ולאיילת שקד, שהיתה אז שרת המשפטים. "תגיד לי אתה השתגעת? 'איוב ושקד'? זה מה שהציל את ערוץ 20?", התלונן ראש הממשלה. בתגובה מטעמו הצהיר נתניהו שהוא אכן "נלחם כמו אריה" למען הערוץ.

ב"ידיעות אחרונות" נחשפו עדויות שלפיהן איוב קרא הפעיל לחץ מתמשך על המועצה כדי להכשיר את שידורי החדשות של ערוץ 20. "נמאס לי ממך. את שקרנית. מה פתאום את מתייעצת עם היועץ המשפטי לממשלה. אין לך זכות קיום. אני אפזר את המועצה. לא תהיה מועצה", ציטטה אותו יושבת ראש המועצה בן-חי שגב בתלונה שהוגשה לייעוץ המשפטי לממשלה.

לפי התלונה, היועצת הדומיננטית של קרא, שירלי שיף, הבהירה ליו"רית ששיתוף פעולה עם השר יועיל לה באופן אישי: השר יאחד את המועצה עם הרגולטור המקביל, הרשות השנייה – וכגמול יעמיד אותה בראש גוף הפיקוח המאוחד. אם תסרב לשתף פעולה, לעומת זאת, השר ידאג להדחתה.

בסוף נמצא פתרון אחר: ביוזמת הליכוד קמה בכנסת ועדה חדשה, בראשות יואב קיש, שנועדה לפתור את המשבר בערוץ 20 תוך עקיפת ועדת הכלכלה, שנשלטה על ידי האופוזיציה. במועצה הסכימו לדחות את הטלת הסנקציות, הנהלת הערוץ נסוגה מאיומי הסגירה והפיטורים – והממשלה השתמשה בוועדת קיש כדי לקדם במהירות חקיקה שהתבססה על הצעתה של שרן השכל.

התהליך הושלם במרץ 2018. חברי הכנסת בנו יקום רגולטורי חדש שבו "ערוצים זעירים", גם אם הם מוחזקים בידי מיליארדרים וקיימים כבר חצי עשור כמו ערוץ 20, זוכים למעטפת הטבות מעוררת קנאה.

בזכות החקיקה השתחרר ערוץ 20 ממועצת הכבלים והלוויין ועבר לאחריותה של הרשות השנייה. שידורי החדשות של הערוץ הוכשרו כמעט ללא הגבלות, ובזכות המעמד החדש ניתנו לו גם פטור מהשקעה בהפקות איכות ובסרטי קולנוע, פטור זמני מדמי רישיון ואישור לפרוס חובות עבר שצבר. הטבה נוספת התירה למירילשוילי להרחיב את עסקי התקשורת שלו – פריבילגיה שנמנעה מבעלי הערוצים הוותיקים. באדיבות ממשלת נתניהו בשלו כל התנאים לקפיצה האבולוציונית שתגיע בהמשך.

מירילשוילי בונה אימפריה

לא הכל עבד חלק. במקביל להתקדמות בתהליך הפיכת ערוץ 20 ל"פוקס ניוז" ישראלי, מירילשוילי ניסה לתקוע יתד נוסף בענף הטלוויזיה – ערוץ הכנסת. שיעורי הצפייה בערוץ הכנסת אינם גבוהים, וגם שולי הרווח שלו (שנגזרים מסכום קבוע שמועבר לו מהכנסת), אבל כל כלי התקשורת בארץ נעזרים בתכניו לדיווחים השוטפים, ומי ששולט בהם נהנה מכוח השפעה חוצה מגזרים ופלטפורמות.

המפעילה המקורית של ערוץ הכנסת היתה חברת החדשות של ערוץ 2, אבל בשנת 2017 הזיכיון שניתן לה עמד לפקוע.

היריבים המרכזיים במכרז על הזיכיון החדש היו שני הערוצים המסחריים הוותיקים, ערוץ 2 וערוץ 10. את ההליך ניהלה מועצת הכבלים והלוויין. למרות החיכוכים המתמשכים עם ערוץ 20, שבשלב זה כבר הולידו לחצים פסולים, המועצה בחרה בהצעה של מירילשוילי.

המתחרים התקוממו וטענו שלתהליך חדרו שיקולים פוליטיים, אך יושבת ראש המועצה, יפעת בן-חי שגב, התייחסה לכך בביטול. "בעיני, התגובות שאנחנו שומעים הן מאוד ילדותיות. אנחנו הרי מנסים לחנך ילדים להפסיד בכבוד, וערוץ 2 מתנהג כמו תינוק שלקחו לו את הצעצוע", אמרה ל"גלובס".

זה היה הניצחון הראשון של מירילשוילי בליגה של הגדולים, אבל הוא לא החזיק מעמד. המתחרים עתרו לבג"ץ. חוות דעת כלכלית שהוצגה לשופטים הצביעה על ליקוי עמוק בהצעה של ערוץ 20: משתתפי המכרז התבקשו לפרט כיצד ישתמשו בתקציב סגור שיתקבל מהכנסת, כ-25 מיליון שקל בשנה, וההצעה של מירילשוילי כללה מגוון עשיר של תוכן שבאופן ודאי היה חורג מהתקציב. המתחרים טענו שמדובר ב"הצעה תכסיסנית" שנועדה לזכות במכרז אך לא תמומש בפועל.

חוות דעת של הייעוץ המשפטי לממשלה גרסה גם היא שההצעה לא מתכנסת, ובג"ץ עצר את המכרז. ההליך העלה שמירילשוילי אכן התכוון לנהל את ערוץ הכנסת במתכונת גרעונית. הרכב שופטים בראשות הנשיא לעתיד יצחק עמית מצא בכך טעם לפגם, והעלה אפשרות שההתמודדות של ערוץ 20 במכרז אינה כלכלית אלא נועדה להשגת כוח ציבורי. הזכייה בוטלה.

אבל הכישלון בהתמודדות על ערוץ הכנסת היה אירוע חריג בהתפתחות של יצחק מירילשוילי כטייקון מדיה. בשנים הבאות, בחסות תיקוני החקיקה שהעבירה ממשלת נתניהו, מירילשוילי הצליח להרחיב את עסקי התקשורת שלו באפיקים אחרים – גם כאלה שחסומים בפני מתחריו בשל הרגולציה שחלה עליהם.

אחת ההטבות שניתנו לערוץ 20 בעקבות הגדרתו כ"ערוץ זעיר" היתה פטור מהגבלות על בעלויות צולבות. בזמן שהערוצים המתחרים לא הורשו להחזיק בגופי תקשורת נוספים – מירילשוילי הורשה.

לפני כעשור רכש מירילשוילי את השליטה בתחנה החרדית רדיו קול-חי ובאתר החדשות 0404 של בועז גולן, ממגישי ערוץ 20. בהמשך נפרד משותפו המקורי, אבי בר. בשנים שלאחר מכן הקים ערוץ כלכלה טלוויזיוני, חברת סקרים בראשות עד המדינה פילבר ואתר חדשות בשם "אמס", שפעילותו מבוססת על תכנים של רדיו קול-חי. הוא גם רכש את אתר החדשות ברוסית "מיגניוז", את חברת השילוט "דיל טוב" ואת עלון השבת "עולם קטן", שאותו הפך לעיתון סוף שבוע.

בסוף העשור שעבר, על רקע החקיקה המיטיבה, מירילשוילי העמיק את השקעתו בערוץ 20: הוא הוציא כסף על כיסוי חובות תוכן שנצברו בשנותיו הראשונות, העביר את פעילות הערוץ לאולפנים במודיעין, שִדרג את מערכות התוכן, הקים מגזין מודפס (שנסגר מאז) והשקיע 5 מיליון שקל כדי לזכות במכרז על אפיק 14 בשלט.

בנובמבר 2021, עם המעבר לאפיק החדש, הערוץ עבר מיתוג מחודש והחליף את שמו לערוץ 14. בתחילת 2022 הוחלף רשיון השידורים של הערוץ, והחובה להפיק תכני מורשת התפוגגה סופית. נותרה בעיה אחת: נתניהו, הפטרון המיטיב שפילס לערוץ את הדרך, איבד בינתיים את השלטון.

בלי נתניהו, הערוץ של מירילשוילי, ששווי ההון של משפחתו נאמד בכ-3 מיליארד דולר, נאלץ להסתמך רק על כוח המשיכה של תכניו – ואלו הופקו בסכומים מגוחכים לעומת התקציבים של ערוצי הטלוויזיה המתחרים, שעומדים על מאות מיליוני שקלים בשנה.

באוקטובר 2022 הצטרף ערוץ 14 לוועדת המדרוג, שממנה פרש שלוש שנים קודם לכן תוך הטחת תלונות על מהימנות נתוני הרייטינג. המהלך נועד לטפל בחולשה שהעיקה על הערוץ מאז היווסדו: הכנסותיו הזעומות מפרסום. השילוב בין תכנים רעילים להיעדר נתונים מהימנים על היקף הצפייה גרם לחברות מובילות להימנע מפרסום בערוץ. התופעה הולידה קמפיין אגרסיבי בהובלת הטאלנט ינון מגל, שקרא לצופים להחרים מותגים כמו תנובה, שטראוס, בנק לאומי וקוקה-קולה.

גם המדינה מיעטה לפרסם בערוץ של מירילשוילי. לשכת הפרסום הממשלתית, שחולשת על תקציבים של מאות מיליוני שקלים בשנה, נמנעה מפרסום בערוץ בטענה שאנשיו דורשים מחירים מופרזים ושאין מדד מהימן להיקף החשיפה שלו. כתוצאה מכך, במשך שנים נאלץ הערוץ להסתמך בעיקר על מפרסמים קטנים, שרכשו זמן אוויר במחירים מגוחכים. כעת נפתח פתח לשדרוג ההכנסות מפרסום, שנקבעות ברובן על פי הרייטינג.

הניצחון הסוחף של נתניהו בבחירות שהתקיימו בנובמבר 2022 סימן את המעבר של ערוץ 14 לשלב האבולוציוני הסופי שלו – הפיכתו למדורת השבט הביביסטי והתבססותו כאחד מגופי התקשורת המשפיעים בישראל. כמו בשנים הקשות, גם את זה הוא לא יכול היה לעשות בלי היד המסייעת של השלטון.

הערוץ של השלטון מגיע לצמרת

בינואר 2023, מיד אחרי שובו של נתניהו לשלטון, הכריזה הממשלה החדשה על "רפורמה משפטית" שנועדה להכפיף את מערכת אכיפת החוק לדרג הפוליטי. קשת רחבה של מומחים ובעלי תפקידים בכירים מתחומי המשפט, הכלכלה, הביטחון ועוד התריעו כי מדובר בהפיכה משטרית שנועדה לשנות מן היסוד את המבנה הדמוקרטי של מדינת ישראל.

המהלך נתקל במחאה ציבורית חסרת תקדים וסוכל באופן חלקי בזכות מיליוני ישראלים שיצאו לרחובות, פסיקה אקטיביסטית של בג"ץ והכאוס שהחל אחרי טבח 7 באוקטובר, ששיבש את כל מערכות המדינה.

במקביל ל"רפורמה המשפטית", בליכוד שלפו מחדש את התוכניות לרסק את העיתונות. המטרה לא השתנתה: להחליש את גופי המדיה הוותיקים והעצמאיים, ולטפח את המעגל ההולך ומתרחב של שופרות פוליטיים, שאותו הובילו כעת מירילשוילי וערוץ 14. נתניהו, שעדיין היה מנוע מלכהן כשר התקשורת עקב משפטו הפלילי, מסר את התיק לשלמה קרעי, חבר כנסת טרי יחסית שהתבלט בהתבטאויותיו הקיצוניות ובנאמנותו למשפחת נתניהו.

למרות האישומים הפליליים והמגבלות שהוטלו עליו, נתניהו קיבל אישור לעסוק ב"רפורמת התקשורת". הוא הנחה את קרעי לאורך הדרך, ובמקביל ניצל את מעמדו כדי להגביר את כוח המשיכה של ערוץ 14: ראש הממשלה החרים את רוב התקשורת הישראלית, אך הקפיד להתייצב בערוץ של מירילשוילי לראיונות בלעדיים ועודד את תומכיו לצפות בשידוריו ולהחרים את המתחרים.

בערוץ 14 גמלו לנתניהו ביחס מתרפס ובהדהוד בלתי פוסק של דף המסרים המתעדכן שלו, שכולל תיאוריות קשר ועלילות דם על יריביו הפוליטיים. הסימביוזה השתלמה לשני הצדדים: נתניהו השתמש בערוץ כדי לשלוט בשיח הציבורי ולהתסיס את אוהדיו – ומירילשוילי, שהחל את דרכו כבן של אוליגרך עם עבר פלילי מטריד, הפך לאחד האנשים המשפיעים בישראל.

בניגוד לעבר, הפעם זה תפס: אחרי הטבח זינק הרייטינג של ערוץ 14, ונותר גבוה גם אחרי שוך הקרבות. אבל למרות ההתבססות של ערוץ 14 כשחקן מרכזי בענף, מחול ההטבות ו"הגנות הינוקא" רק הואץ.

שווי ההקלות שממשלת נתניהו השישית סידרה לערוץ לאורך ארבע שנותיה נאמד בעשרות מיליוני שקלים. שילוב של חקיקה, הקלות רגולטוריות, מחילה על חובות והזרמה מוגברת של תקציבי פרסום מעלה את האפשרות שאחרי יותר מעשור של הפסדים, ייתכן שמירילשוילי מצא דרך להרוויח כסף מתעמולה באופן ישיר.

עם הקמת הממשלה חל זינוק של מאות אחוזים בהיקף תקציבי הפרסום שהוקצו לערוץ 14 מגופים ממשלתיים: מ-1.5 מיליון שקל ב-2022, תחת "ממשלת השינוי" של לפיד ובנט, הסכום צמח באופן מהיר עד 7.1 מיליון שקל בשנת 2025. ניתוח של העסקאות שנלווה לחשיפה באתר "העין השביעית" העלה שרוב הכסף הגיע ממשרדי ממשלה שנשלטים בידי שרים מהליכוד.

לצד זה המשיך ערוץ 14 ליהנות מפטורים נדיבים. בפברואר 2023 הוארכו בחקיקה ההקלות שניתנו לו מתוקף הגדרתו כ"ערוץ זעיר", ובראשן פטור מתשלום דמי רישיון בסך 11.4 מיליון שקל בשנה. לצד זה ניתן לערוץ פטור מהפקדת ערבויות חדשות, כמו גם פטורים מההגבלות על בעלויות צולבות ומהחובה להשקיע בהפקות מקור ובקולנוע, להקים חברת חדשות עצמאית ולהעביר את האולפנים לאזור ירושלים. ביולי 2024, כשפקע תוקף ההטבות, הקואליציה שבה והאריכה אותן בשנה וחצי.

באוקטובר 2023, שבוע אחרי הטבח, ניצל שר התקשורת קרעי את הסמכויות שניתנו לו עקב מצב החירום והכניס את ערוץ 14 לחבילת "עידן פלוס". הערוץ אמנם כבר נכלל בה בעבר, אך פרש מהשירות אחרי שנדרש לכסות את חובות המיליונים שצבר.

באוגוסט 2024, בדיון פגרה מיוחד שהתקיים בעיצומה של המלחמה, הוארך ההסדר בחקיקה, ונקבע גם שערוץ 14 ושאר הערוצים הזעירים לא ישלמו שידוריהם ב"עידן פלוס". עד קיץ 2026 האריכה הקואליציה את ההסדר עוד פעמיים. שווי ההטבה: כ-2 מיליון שקל בשנה.

במקביל קידם קרעי את ה"רפורמה" שהגה נתניהו, שהתפתחה לפסיפס של הצעות חוק ממשלתיות ופרטיות ושורה של מינויים פוליטיים בתפקידי מפתח. אחד מרכיביה היה חוק שנועד להלאים חלקים משוק הפרסום. חוק אחר נועד להלאים את מנגנון מדידת הרייטינג. היוזמה עלתה כמה פעמים לאורך הקדנציה ואיימה להעניק לממשלה שליטה על תקציבי הפרסום במגזר הציבורי והפרטי גם יחד.

מבקרי ההצעה ציינו שהסדר מהסוג המוצע לא קיים באף מדינה דמוקרטית, ומזכיר מנגנון שפועל ברוסיה של פוטין. ההנחה היתה שברגע שהחוק יעבור, הממשלה תשתמש בו כדי להגביר את הכנסות ערוץ 14 על חשבון מתחריו.

במרץ 2026 השתלטה הממשלה על מועצת הרשות השנייה, הרגולטור שקיבל את האחריות על ערוץ 14. אחרי שנים של פוליטיזציה זוחלת מונתה מועצה שכללה נציגות גלויה ומובהקת למכונת התעמולה של נתניהו: כנרת בראשי, שייסדה את מיזם היוטיוב "האולפן הפתוח", המפיץ את קונספירציית "תפירת התיקים", והפובליציסט חיים שיין, מהשופרות הבולטים ב"ישראל היום" בתקופה שתואר כ"ביביתון".

בראש המועצה הוצבה יפעת בן-חי שגב – יו"רית מועצת הכבלים והלוויין לשעבר, שחצתה את הקווים והפכה לדמות ביקום הביביסטי אחרי שהעידה לטובת נתניהו במשפטו הפלילי ויצאה למאבק בערוצים הוותיקים, שדיווחו על קשריה המתהדקים עם הממשלה.

אחד המהלכים שעמדו במרכז הסדר החדש שהשר קרעי ניסה להשליט היה "חוק השידורים", שנועד כביכול להסדיר מחדש את הענף ואת מנגנוני הפיקוח. ואולם, לקראת סוף הקדנציה שלו הסיר קרעי את המסכה העניינית הרופפת – רצונו להגביר את התחרות בשוק, לכאורה – ותיאר את מטרת העל שלו ללא כחל ושרק כ"פירוק מונופול השמאל על התודעה". אחד האלמנטים המרכזיים בחוק היה קיבוע ההטבות שכבר ניתנו לערוץ 14 כך שיישארו בתוקף ללא הגבלת זמן.

היוזמה היתה כה קיצונית ופגומה שיו"ר ועדת הכלכלה דוד ביטן, בעצמו חבר כנסת מטעם הליכוד, סירב לקדם אותה בוועדה. נתניהו הצליח לבסוף לעקוף גם את המכשול הזה, באמצעות מהלך יוצא דופן שאפילו הייעוץ המשפטי של הכנסת, הנוטה בדרך כלל להעדיף פשרות, קבע כי הוא פסול מהיסוד: הקמת ועדה אד-הוק בראשות חברת כנסת אחרת מהליכוד, גלית דיסטל-אטבריאן, שתפקיע את סמכויות ועדת הכלכלה.

למרות הפורום הידידותי, קרעי התקשה להעביר את החוק כמקשה אחת ולבסוף התפשר על נוסח מחורר שאושר בכנסת ב-16 ביולי 2026, יממה לפני היציאה לפגרת בחירות. האופי הפוליטי של המהלך נחגג בגלוי. "אדוני ראש הממשלה", הכריז קרעי במליאה, "אני רוצה להודות לך על הגיבוי, על העמידה האמיצה ללא חת, ולהודיע לך אדוני שהמשימה שהטלת עלי לפני כארבע שנים, להעביר רפורמת ימין בתקשורת – המשימה הזו היום מושלמת בהצלחה".

* * *

אלא שהמשימה לא הושלמה בהצלחה. כעבור שלושה ימים הקפיא בג"ץ את החוק, צעד זמני שמעורר ספק בנוגע לאפשרות שאי פעם ייכנס לתוקף. בעקבות עתירה אחרת, שהתבססה על גילויי "העין השביעית", אימצה לשכת הפרסום הממשלתית כללים חדשים שנועדו להקשות על שימוש פוליטי בתקציבי הפרסום. עוד קודם לכן נפלו גם החוקים שביקשו להלאים את הרייטינג ולשלוט בענף הפרסום.

מועצת הרשות השנייה הפוליטית שמינתה הממשלה הוקפאה גם היא, ולבסוף הודחה. אגב כך נחשף תרגיל מסריח שביצע קרעי בניסיון כושל לעקוף את הוראות השופטים, שספג ביקורת נוקבת מהנשיא יצחק עמית. היו"רית המוקפאת, בן-חי שגב, הודיעה על פרישתה מהמקפצה: בשידור חי ב"הפטריוטים", תוכנית הדגל של ערוץ 14.

בפברואר 2026 פקע מעמדו של ערוץ 14 כ"ערוץ זעיר", שמתוקפו ניתנו לו רוב ההקלות. לאחר מכן התברר שהנהלת הערוץ מסרבת למסור לרשות השנייה נתונים על הכנסותיו ב-2025, ואף מוכנה לספוג בשל כך קנסות. הערכות גורסות שהסיבה להסתרה היא שהכנסותיו עולות על 80 מיליון שקל, הרף שמעליו אמור להישלל מעמדו כ"ערוץ זעיר".

השורה התחתונה ברורה: כעת יותר מתמיד נראה שעתידו של ערוץ 14 לא תלוי בכוחות השוק, אלא בתוצאות הבחירות. זהות הממשלה שתוקם תקבע אם ישוחזרו התנאים המועדפים שניתנו למירילשוילי, או שמא יידרש לראשונה לנהל את ערוץ הטלוויזיה שלו בלי סיוע שלטוני.

כשבנימין נתניהו פנה לשופטיו וביקש מהם להאמין לאגדה על כוחות השוק הטהורים שכביכול אחראים לנס של ערוץ 14, אפשר לשער שהיה מודע לכך שיחסי הגומלין האלה מזכירים את הדינמיקה שנחשפה בחקירותיו הפליליות, וניסה לטשטש זאת.

אבל שקר שחוזרים עליו שוב ושוב לא הופך לאמת. הנסיקה של ערוץ 14 היא לא דוגמה ליתרונותיו של השוק הפתוח. היא דוגמה הפוכה שממחישה כיצד ניתן לנצל כוח פוליטי כדי לעקם את השוק ולפורר את המנגנונים שנועדו להגן על עולם העיתונות מפני השלטון – ולהשתיל בו שחקן עוין.