בלב תהליך הפוליטיזציה שממשלת נתניהו מנסה לחולל ברשות השנייה, הגוף שמפקח על שידורי הטלוויזיה והרדיו המסחריים בארץ, ניצבת יושבת הראש המיועדת: ד"ר יפעת בן-חי שגב.

שתי עתירות שהוגשו השבוע לבג"ץ מסמנות אותה כחוד החנית של מהלך פוליטי פסול ואגרסיבי, מייחסות לה זיקה אישית לשלטון ומתריעות מפני תרחיש שבו תנצל לרעה את מעמדה כדי לפגוע בגופי שידור מפוקחים מתוך שנאה ורחשי נקמה אישיים.

לחששות האלה ראוי להוסיף תרחיש שכבר התממש בעשור הקודם, בקדנציה הקודמת שלה כרגולטורית: האופן שבו קידמה את עסקת המיזוג בין בזק ל-yes, אחד המרכיבים המרכזיים בפרשת השוחד שקיבלה את השם "תיק 4000".

בן-חי שגב היתה אז יו"רית מועצת הכבלים והלוויין, וניתן ללמוד הרבה מהאופן שבו התנהלותה שירתה את שני הצדדים שהרוויחו מהמהלך – ראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו, ומשפחת אלוביץ'.

הגוף שבראשו עמדה יפעת בן-חי שגב בעבר, מועצת הכבלים והלוויין, נחשב לרגולטור חלש המצוי בנסיגה כבר שנים ומועד לבחישה פוליטית. החקירה הפלילית סביב קשריו של נתניהו עם משפחת אלוביץ', בעלת השליטה לשעבר בקבוצת בזק ובאתר החדשות "וואלה", המחישה עד כמה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו משוחח עם שר התקשורת שלמה קרעי. מליאת הכנסת, ינואר 2026 (צילום: יונתן זינדל)

ראש הממשלה בנימין נתניהו משוחח עם שר התקשורת שלמה קרעי. מליאת הכנסת, ינואר 2026 (צילום: יונתן זינדל)

לפי כתב האישום, נתניהו קיבל דריסת רגל חריגה ב"וואלה" – ובתמורה ניצל את סמכותו כשר התקשורת כדי לספק לאלוביצ'ים הטבות רגולטוריות שיסייעו להם לכסות חובות עתק שאיימו על שלמות האימפריה העסקית שלהם. אחד המהלכים הבולטים היה אישור רכישת השליטה ב-yes על ידי חברת בזק הציבורית, עסקה שהיתה שווה למשפחת אלוביץ' כמיליארד שקל.

ב-24 במרץ 2015, שבוע אחרי הבחירות שבהן ניצח ושמר על מעמדו, פנה נתניהו לבן-חי שגב ודרש ממנה לאשר את העסקה. ההנחיה הכתובה ששלח לה זכתה בהמשך לכינוי "מכתב ההתנעה". בן-חי שגב העבירה את הפנייה לכפיפיה במועצה והנחתה אותם להתחיל לעבוד. מה שקרה לאחר מכן מתואר ברצף של מיילים שהיועץ המשפטי של המועצה, עו"ד דוד קובסניאנו, שלח לעצמו לשם תיעוד – ובתשאול שבו פרש את גרסתו בפני חוקרי "תיק 4000".

"באותה התקופה הרגשתי לחץ גדול מאוד מצד יו"ר המועצה, יפעת, לאשר את העסקה", אמר קובסניאנו לחוקרים. לדבריו, בן-חי שגב הפעילה עליו "לחץ מאוד-מאוד כבד" כדי לשכור יועץ חיצוני שיספק חוות דעת כלכלית שתסייע באישור העסקה – ואף ניסתה לגרום לכך שייבחר משרד ייעוץ מסוים מבין כמה שהתמודדו על התפקיד, ניסיון שנכשל.

דוד קובסניאנו, היועץ המשפטי לשעבר של מועצת הכבלים והלוויין, בפתח עדותו במשפט המו"לים. בית-המשפט המחוזי בירושלים, ינואר 2023 (צילום: איתמר ב"ז)

דוד קובסניאנו, היועץ המשפטי לשעבר של מועצת הכבלים והלוויין, בפתח עדותו במשפט המו"לים. בית-המשפט המחוזי בירושלים, ינואר 2023 (צילום: איתמר ב"ז)

כשחל עיכוב בתהליך, בן-חי שגב ניסתה להכשיר את העסקה ללא ייעוץ כלכלי. "יפעת גם ניסתה לשכנע אותי, מאחר ונושא העסקת היועצים הכלכליים התעכב, שאסכים לדבר שלא הסכמתי לו – והוא שהנושא יועלה למועצה ללא חוות דעת כלכלית", אמר. כזכור, ערך העסקה נאמד בקרוב למיליארד שקל, והיו לה השלכות לא רק על תחום השידורים אלא גם על מצבה של בזק, חברת תשתיות התקשורת הגדולה בישראל ושותפה של מערכת הביטחון בפרויקטים טכנולוגיים.

לפי התיאור של קובסניאנו, הלחץ מצד בן-חי שגב גבר ככל שתהליך הבחירה התארך. בינתיים, בעקבות הניצחון בבחירות, נתניהו לקח לעצמו את תיק התקשורת במינוי קבוע והצניח את אחד מאנשי סודו בלשכת מנכ"ל משרד התקשורת: עד המדינה לעתיד שלמה פילבר.

בתחילת יוני 2015, כשעדיין לא נבחר יועץ כלכלי שיבדוק את העסקה, שלח לעצמו היועץ המשפטי קובסניאנו מייל שבו העלה על הכתב חשש שלפיו בן-חי שגב מנסה לבחור חברת ייעוץ ספציפית בשם "נומריקס". "בבחינת הניקוד שבוצע אתמול לבקשת ועדת המכרזים היתה לי תחושה כי מבקשים לנהוג בית הלל ביחס לגוף מסוים, ובית שמאי ביחס לאחרים", כתב.

הלחץ של בן-חי שגב נמשך גם בימים הבאים, והגיע לשיא אחרי שדרשה מקובסניאנו לטפל בהליך גם לאחר שעות העבודה. הוא כתב לה שיש לו תוכניות ושיהיה זה בלתי מקצועי למסור את המשימה לעורכי הדין שעובדים תחתיו במחלקת הייעוץ, שאינם מומחים בתחום הרלבנטי. "לאחר המייל", סיפר לחוקרים, "יפעת נכנסה לחדרי והתחילה לצרוח עלי שהיא דורשת ומצפה שעוד היום הנושא יטופל".

בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל ונאשם מס' 1 במשפט המו"לים, בפתח יום עדותו ה-11. בית המשפט המחוזי בתל-אביב, 19.2.2025 (צילום: תמר מצפי)

בנימין נתניהו בפתח אחד מימי עדותו. בית המשפט המחוזי בתל-אביב, פברואר 2025 (צילום: תמר מצפי)

בעקבות הלחץ, עו"ד קובסניאנו אישר בבהילות עוד באותו ערב לשכור חברת ייעוץ בשם הלוי-דוויק, החלטה פגומה שנפסלה לאחר שהתברר כי החברה השולטת בה, פירמת ראיית החשבון פאהן-קנה, עובדת בקביעות עם האלוביצ'ים – ואף עסקה במיזוג בזק-yes, המהלך שבגינו התבקשה חוות הדעת.

אחרי שנפסלה חברת הייעוץ, הוסיף קובסניאנו, הורגש שוב "לחץ מאוד גדול" מצד בן-חי שגב לבחור חברה אחרת שתספק במהירות חוות דעת כלכלית. לדבריו, אז גם העלתה את האפשרות לוותר על חוות הדעת. זו שהתקבלה לבסוף הוכנה בבהילות, בתוך פחות משבוע.

קובסניאנו ציין כי מבין כל עובדי המועצה, בן-חי שגב היתה היחידה שמכיוונה חש לחץ כזה – שכמוהו לא חש סביב אף הליך אחר שבו טיפל במסגרת תפקידו. החוקרים שאלו אותו מה לדעתו מקור הלחץ, והוא השיב שאין לו מושג.

לדבריו, היה ברור שבן-חי שגב מעוניינת להכשיר את העסקה בתוך מסגרת הזמנים הצרה שעמדה לרשות משפחת אלוביץ' – עד השבוע האחרון של יוני 2015 – כפי שאכן קרה בהמשך, בזכות רצף פעולות שהניע עד המדינה פילבר, שהסתיים בחתימה של נתניהו. קובסניאנו מצא לנכון להבהיר לחוקרים את המובן מאליו: באופן עקרוני, לא ראוי שלוח הזמנים של הרגולטור ייקבע על ידי צרכיו של הגוף המפוקח, כפי שקרה במקרה זה.

כשהתבקש להסביר מה לדעתו עומד מאחורי היחס החריג של בן-חי שגב לעסקת בזק-yes, אמר שאין זה מתפקידו להעלות השערות, ושאת הסקת המסקנות ראוי להשאיר לבית המשפט.

עד המדינה שלמה פילבר בבית המשפט המחוזי בירושלים, מאי 2022 (צילום: אריה לייב אברמס)

עד המדינה שלמה פילבר בבית המשפט המחוזי בירושלים, מאי 2022 (צילום: אריה לייב אברמס)

תשובה אפשרית לשאלה הזאת התגלתה כשבן-חי שגב נקראה להעיד במשפט. היא תקפה במילים קשות את חוקריו של נתניהו, סתרה את גרסתה המקורית וטענה שפעלה למען האינטרס הציבורי הרחב – אבל מבעד לרעש גם סיפקה תשובה לשאלה שעליה היועץ המשפטי קובסניאנו לא ידע לענות.

למה היה לה כה חשוב לקדם במהירות את העסקה שהיתה שווה הון לאלוביצ'ים? אולי כי השותף שלהם ושל נתניהו בעסקת השוחד המתוארת בכתב האישום, עד המדינה פילבר, פנה אליה באופן אישי וביקש ממנה להאיץ תהליכים. לדבריה, הוא הבהיר לה שהסוגיה נמצאת ב"עדיפות גבוהה" אצל נתניהו.

בשום שלב של החקירה לא ייחסו ליפעת בן-חי שגב אחריות או מודעות פלילית לעסקה המושחתת. התפקיד שמילאה ב"תיק 4000" מספק הצצה לאופן שבו היא תופסת את תפקיד הרגולטור ואת הגורמים שאמורים להשפיע על מדיניותו. לא מופרך לשער שזה אחד המניעים למינוי החדש שקיבלה מהממשלה.

כשפוליטיקאי פנה לרגולטורית בן-חי שגב עם דרישה שאמורה היתה להדליק אצלה נורת אזהרה ולהקפיץ את שריר העצמאות ואי התלות – היא, לכאורה, היתה מוכנה לעקם את ההליך המקצועי ולהפעיל לחץ על שומר הסף שעבד תחתיה. במקרה הטוב, היא עשתה את זה בלי לטרוח להרים מבט ולהבחין באופי המושחת של העסקה. במקרה הרע, היא בחרה לעצום עיניים.