הצעת חוק חדשה בסדרת חוקי ההפיכה התקשורתית הונחה אתמול (3.2) על שולחן הכנסת. "הצעת חוק לצמצום הריכוזיות בענף הפרסום במדיה" של ח"כ אביחי בוארון (הליכוד) מכוונת לעצב את שוק הפרסום בטלוויזיה ולאלץ את חברות רכש המדיה לשלם לערוץ 14, ערוץ המשרת בשידוריו את ממשלת הליכוד.
חוק זה מצטרף לחוקי שוחד אחרים של ממשלות נתניהו המיועדים להיטיב עם ערוץ 14. האחרון שבהם, הארכת הוראת השעה הפוטרת את הערוץ מתשלום דמי הפצה בעידן פלוס ומחובת מסירת תכנים בחינם לפלטפורמות, עבר רק אתמול בקריאה ראשונה בכנסת.
הצעת החוק להגדלת נתח הפרסום של ערוץ 14 היא הצעת חוק פרטית, אך מאחוריה עומד ככל הנראה שר התקשורת שלמה קרעי או רה"מ בנימין נתניהו. מאז נכשלו ניסיונות החקיקה הממשלתית שהוביל קרעי בשנה הראשונה לכניסתו לתפקיד, עברה הממשלה לטקטיקה אחרת: קידום האג'נדה הממשלתית באמצעות הצעות חוק פרטיות, תוך כיפוף נהלי הכנסת, על מנת לעקוף את הייעוץ המשפטי.
הצעת החוק הנוכחית מתייחסת לבעיה אמיתית בשוק התקשורת, הריכוזיות בתחום רכש המדיה, שהרגולטור עוסק בה כבר למעלה מעשור. למעשה, גם כעת מתבצעת עבודת מטה ברשות השנייה, הגוף האמון על הרגולציה של התקשורת המסחרית, לטיפול בנושא.
אלא שכמו במקרים אחרים, גם כאן נתניהו והליכוד משתמשים בכשל השוק על מנת לקדם אינטרסים פוליטיים: החלשת כלי תקשורת שאינם סרים למרותו של נתניהו וחיזוק אלו שכן.
במקרה הנוכחי, הצעת החוק של ח"כ בוארון, למרות שמה, לא נועדה לטפל בריכוזיות בתחום אלא בטענות של ערוץ 14 כי הוא אינו מקבל את החלק שראשיו סבורים שמגיע לו מתוך עוגת הפרסום. למרות שמדובר בשוק פרטי ושיקולים עסקיים של חברות פרטיות, בליכוד מעוניינים להתערב ולמעשה להכריח את המפרסמים לפרסם בערוץ 14.
החוק מבקש להגביל את עצמאות חברות רכש המדיה, לחייב פרסום נתונים מסחריים סודיים ולהקים גוף פיקוח ממשלתי על ענף הפרסום. בכל אחד מאפיקים אלה פועל המחוקק ללא קשר או בניגוד להמלצות גורמי המקצוע שטיפלו בנושא במשך שנים, ללא עבודת מטה או היוועצות ותוך שהוא מבקש לעקוף את הרגולטור הקיים.
פוליטיזציה של שוק הפרסום
החוק הונח על שולחן הכנסת אחרי שני דיונים שנערכו בשני וחצי האחרונות בוועדת הכלכלה בנושא "החלטת מפרסמים להימנע מלפרסם בערוץ 14", ושנועדו למצוא דרך לאלץ חברות מסחריות לרכוש פרסומות בערוץ התעמולה המקורב לליכוד. פרטי החוק מצביעים על כך שמדובר בהמשך ישיר לאותם דיונים.
בעבר נחשפה ב"העין השביעית" חוות הדעת של רשות התחרות שהוכנה לקראת הדיון השני בנושא, לפיה אין קשר בין רצונם של חברי הכנסת מהליכוד לאלץ מפרסמים לפרסם בערוץ 14 לבין דיני התחרות. ואכן, כאמור, החוק עוקף את הרשות ומבקש להעניק את הסמכות לשר התקשורת באופן ישיר.
הצעת החוק מגבילה את רכש המדיה לנתח מסוים מתוך כלל המדיה במהלך חודש (בטלוויזיה: 20% בפריים טיים ו-15 אחוז מחוצה לו; וברדיו: 25% בפריים טיים ו-20% מחוצה לו). בנוסף, מגבילה הצעת החוק את רכש המדיה באתרי האינטרנט של ערוצי הטלוויזיה ותחנות הרדיו אם רכש המדיה בערוצים ובתחנות עצמם מגיע לאחוז מסוים מהנתח המותר לפי החוק.
לפי הצעת החוק, שר התקשורת ימנה "ממונה על רישום הנתונים" שיהיה כפוף לו ישירות, ערוצי הטלוויזיה יחויבו להעביר בכל חודש לשר התקשורת דו"ח מפורט על הפרסומות ששידרו (שם רוכש המדיה, סוג הרכש, שם המורשה לשידורים, היקף הרכש והסכום ששולם בעד הרכישה) והשר יפרסם את הנתונים. גם חברות רכש המדיה יחויבו להעביר דו"ח שנתי לאותו "ממונה".
מדובר בסודות מסחריים שהם הליבה העסקית של ערוצי הטלוויזיה, שיוכפפו על-ידי החוק לדרג הפוליטי שיוכל להציג אותם באופן מניפולטיבי לציבור, תוך הטלת פחד על מפרסמים ו"הבהרה" בנוגע לפלטפורמות הפרסום המועדפות על השלטון.
החוק גם קובע קנסות עתק על ערוצי הטלוויזיה וחברות רכש המדיה שיחרגו מרכש המדיה "המותר", שיכולים להגיע למיליוני שקלים.
רוח האינטרסים של ערוץ 14 מרחפת מעל הצעת החוק כולה. כך למשל, בדיונים בוועדת הכלכלה העלו ח"כ קטי שטרית וח"כ שלום דנינו את הטיעון כי נפגעת זכותו של צופה בערוץ 14 להיחשף למידע פרסומי שמונגש בערוצים 12 ו-13. בדברי ההסבר בחוק של בוארון נכתב כי "מרבית המפרסמים זוכים לחשיפה רק בקרב האוכלוסייה שצופה בערוצים אלה, בעוד שיתר האוכלוסייה לא נחשפת לפרסומות וממילא ערוצים אלו אינם יכולים לממן הפקה של יצירות מקור ושוק רעיונות חופשי".
חקיקה של הצעת חוק כמו זו של ח"כ בוארון נראית רחוקה מהמציאות, בשל ההתערבות הבוטה בשוק והפוליטיזציה שלו. עם זאת, כמו הצעות חוק אחרות מחוקי ההפיכה התקשורתית, נראה כי המחוקק משתמש בהן לאו דווקא למטרתן הייעודית אלא כאיום, שוט המונף מעל תעשיית התקשורת ומכוון אותה להיענות לדרישות ולאינטרסים של נתניהו והליכוד.
התערבות חקיקתית פסולה
עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה", סבור כי מדובר בהתערבות חקיקתית פסולה ומיותרת.
"נושא רכש המדיה הוא אכן נושא חשוב מצריך טיפול ואסדרה. אלא שההסדרה הזאת צריכה להיות מופקדת בידי הגורם המקצועי המאסדר גם את שאר ענייני שוק התקשורת וצריכה להיעשות לאחר עבודה מקצועית מתאימה שתמפה את כשלי השוק והבעיות שיש לטפל בהן", כותב עו"ד מן, מומחה לרגולציית תקשורת, "מעיון בהצעת החוק, עולה כי היא לא נשענת על עבודה מקצועית עדכנית אלא על נתונים והגבלות שעוגנו בעבר בכללי הרשות השניה ובמסמכים של רשות התחרות".
לפי עו"ד מן, "כבר תקופה ארוכה מתנהל בנושא רכש המדיה שימוע ברשות השניה וגורמים שונים כבר הגישו עמדות במסגרתו. מטרתו היא לבחון האם יש צורך בכללים שנקבעו ב 2014 לאחר מסקנות ועדת שחם. רשות ההגבלים והרשות השניה בשנים האחרונות, טענו כי חל שינוי בשוק ויש לבחון את נחיצות הכללים האלה, לפחות במתכונתם הנוכחית. התערבות חקיקתית לא סדורה בתהליך הזה – לא מומלצת בלשון המעטה, במיוחד כשהיא מחזקת את השפעת השר, גורם פוליטי, על מנגנוני הפיקוח".