משפט המו"לים חזר היום (10.12) מפגרת הקיץ הרביעית שלו, היישר אל פתיחת פרשת ההגנה עם עדותו ההיסטורית של נאשם מספר 1, בנימין נתניהו, ראש הממשלה המכהן הראשון שמגיע להעיד כנאשם בפלילים.

בשל שיקולי ביטחון עבר הדיון מהקומה השלישית בבית המשפט המחוזי בירושלים לאולם המאובטח בקומה 2- בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. טרם תחילת העדות ביקשה ראשת ההרכב, השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, להדגיש כי הנאשם נתניהו לא צפוי לקבל יחס מועדף.

"כמו כל מי שמעיד", הטעימה לפני שהזהירה את ראש הממשלה כי הוא חייב להעיד את האמת, כל האמת ורק את האמת, אחרת יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק. מיד בהמשך הבהירה לנתניהו כי הוא מוזמן להחליט אם להעיד בישיבה או בעמידה. "מי שרוצה עומד, מי שרוצה יושב", הסבירה, "כולם אותו דבר".

אבל לא כולם אותו הדבר. נתניהו, ראש ממשלה ונאשם באדם אחד, בכל זאת שונה. והוא גם קיבל יחס שונה.

ראש הממשלה נכנס מכניסה צדדית, כשהוא מלווה במאבטחים ושני דוברים צמודים (טופז לוק ועופר גולן). עוד לפני שאמר את המילה הראשונה ביקש בא-כוחו, עו"ד עמית חדד, כי בית המשפט יתחשב בצרכיו ויעניק לו הפסקות תכופות יותר מהמקובל, וכן יאפשר לו לקבל פתקים.

בית המשפט הסכים, ואכן נתניהו קיבל לאורך הדיון הראשון חמישה פתקים, שאותם הגיש לו אחד מעוזריו. שני פתקים הועברו לו במהלך נאום הפתיחה בן השעה של הסנגור חדד, ועוד שלושה אחרי שנתניהו כבר החל בעדותו. הפתקים, שעל פי הרושם שנוצר נועדו לעדכן את נתניהו בדבר התפתחויות בטחוניות דחופות, הגיעו במעטפה חומה של המטה לביטחון לאומי, שעליה סומן "סודי ביותר" ושם הנמען: ראש הממשלה. אחרי הפתק הראשון שהגיע לנתניהו באמצע עדותו הוא ביקש, וקיבל, הפסקה של כמה דקות.

מעטפה עם פתק "סודי ביותר" בדרכה לראש הממשלה, ביום הראשון לעדותו של הנאשם, 10.12.2024 (צילום: ראובן קסטרו)

מעטפה עם פתק "סודי ביותר" בדרכה לראש הממשלה, ביום הראשון לעדותו של הנאשם, 10.12.2024 (צילום: ראובן קסטרו)

ראש הממשלה, שבהופעה טלוויזיונית תוקפנית ומתקרבנת אתמול טען שלא ביקש "זכויות יתר" כנאשם, גם קיבל באופן חריג זכות לדברי סיכום משלו, אחרי תום השאלות של הסנגור, שבהם סיכם את המסר המרכזי שביקש להעביר ביום העדות הראשון: היחסים האישיים שהתפתחו עם אלוביץ' לא הביאו לכל שינוי באופן סיקורו ב"וואלה", ואם כבר - השינוי היה לרעה.

נתניהו אף ביקש וקיבל זכות להגיד דברי פתיחה, בנפרד מנאום הפתיחה שנשא הסנגור. במקום להשיב לשאלה הראשונה של עו"ד חדד ביקש נתניהו "להעיר הערה" וטען כי חיכה שמונה שנים לרגע הזה כדי "לומר את האמת". לדבריו, כשקרא לקראת עדותו את החומרים בכתב האישום הוא "נדהם מגודל האבסורד". לכן, הוסיף, הוא "רוצה להעיד" ורק מקווה שכל ענייני המדינה "לא יפריעו" לו יותר מדי.

"אבל כפי שנאמר כאן", הוסיף הנאשם נתניהו, "אני גם ראש ממשלה. אני מנהל מדינה, ואני מוביל את מדינת ישראל, את צבא ישראל, במלחמה בשבע חזיתות. ועדיין חשבתי ואני חושב שאפשר לעשות את שני הדברים במקביל".

ואולם, מיהר להוסיף נתניהו, לפני ימים אחדים אירע במזרח התיכון אירוע "טקטוני", שלדבריו לא היה כמותו מזה מאה שנים - התמוטטות משטר אסד בסוריה (נתניהו שכח לרגע אירועים אחרים, כמו הקמת מדינת ישראל למשל). במצב שכזה, הסביר נתניהו, עם כל רצונו להעיד ללא הפרעות כדי להפריך את כתב האישום, יש להתחשב בצרכיו כראש ממשלה.

נתניהו לא הזכיר, והשופטים לא העירו, כי הוא כבר ביקש (וקיבל) דחייה של עדותו בטענה שלא הספיק להתכונן אליה בשל התמשכות המלחמה, ביקש (וקיבל) דחייה בטענה שהמלחמה הסלימה אחרי ההתנקשות בראשי חמאס וחיזבאללה, ובהמשך ביקש (ולא קיבל) דחייה בשל הוצאת צו המעצר בהאג נגדו באשמת פשעי מלחמה.

"אני רץ מרתון", הצהיר על עצמו נתניהו, שבחר מרצונו החופשי להמשיך לכהן כראש ממשלה נאשם בפלילים במקום להתפנות לנהל את הגנתו נגד האישומים נגדו. "אני יכול לרוץ מרתון עם עשרים קילו על הגב ואני יכול עם עשרה קילו על הגב, ואני חושב שניתן וצריך למצוא את האיזון המתאים בין שני הצרכים האלה".

את המרתון שלו פתח הבוקר נתניהו כשאף משקולת אינה מונחת על גבו. להפך. השופטים כמו פרסו תחת רגליו מדרכה נעה שסייעה לו לגמוע מרחקים עצומים בלא קושי.

הם איפשרו לו לנאום נאומים ארוכים על מורשת אביו, סבו ואחיו המנוחים. הם נתנו לו לפרוש בהרחבה את תפיסת עולמו ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, הסכנה הגלומה באיראן והלחצים שספג מהממשל האמריקאי. הם לא קטעו אותו כשנזכר בלקחים שלמד מתקופתו באימון הצנחנים (לאדם שמן קל יותר לסחוב על כתפיו אדם קל מאשר ההפך) ובסיירת מטכ"ל (תמיד תיקח איתך פנקס קטן ועט, כדי לעקוב אחר השלמת משימות).

הם שמעו ממנו כמובן גם על רעייתו שרה. היא "ממשיכה לעבוד בשירות הציבורי כפסיכולוגית של ילדים, מטפלת בילדים", אשר בכלל מכירים אותה כ"שרה הפסיכולוגית" ולא כאשת ראש הממשלה. מבין אותם ילדים, אגב, "כולם רוצים להיעזר בכישורים המופלאים שלה", שבאים לידי ביטוי גם בביקורים שלה אצל חולי סרטן ומשפחות שכולות. "אולי תביא כמה מהם הנה כדי שיעידו", אמר לפתע נתניהו לסנגור שלו, מנהל בטבעיות את המשפט מעמדת הנאשם. "ומשפחות החטופים", הוסיף, "גם הם יכולים להעיד".

היחידה שהתעקשה להתייחס אל נתניהו מתחילה ועד סוף כנאשם ככל הנאשמים היתה עו"ד יהודית תירוש, מובילת צוות התביעה בפרשה המכונה "תיק 4000". כשביקשה להעיר דבר מה על דבריו ופתחה את טיעונה במילים "אחרי שאמר הנאשם את הדברים", התפרץ עו"ד חדד לדבריה ותיקן אותה ל"ראש הממשלה".

"נאשם מספר 1 הוא ראש ממשלה, אבל כאן הוא נאשם", הסבירה עו"ד תירוש.

"אפשר בעניין הזה לגלות גמישות", טען עו"ד ז'ק חן, בא כוחם של נאשמים 2 ו-3, בני הזוג שאול ואיריס אלוביץ'.

"היא לא מסוגלת", פלטה ח"כ טלי גוטליב, שטרחה להגיע לדיון ולא הצליחה להתאפק מלהעיר הערות חוזרות ונשנות, חרף בקשות חוזרות ונשנות של השופטים.

"אחרי שהנאשם אמר והתייחס...", שבה עו"ד תירוש למשפט שבו החלה, והבהירה כי היא, לפחות, אינה מתכוונת להתייחס לנתניהו כאל נאשם בעל זכויות יתר.

טלי גוטליב כמשל

למודי ניסיון ממופע האימים שבפתח המשפט ב-2020, אז העמיד נתניהו שרים וחברי כנסת מאחוריו בעת שנשא נאום שטנה נגד מערכת המשפט ואכיפת החוק מתוך בית המשפט, רוב רובם של שרי הממשלה וחברי הכנסת מהליכוד ומהקואליציה נמנעו מלהגיע לאולם, למרות נסיונות השכנוע מצד סביבת נתניהו.

מלבד ח"כ גוטליב הגיעו לדיון עוד כמה מנאמניו הקרובים של נתניהו (השרות מירי רגב, עידית סילמן ומאי גולן, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, חברי הכנסת אביחי בוארון, ניסים ואטורי, אלמוג כהן, בועז ביסמוט, אופיר כץ וצגה מלקו, וחברת הכנסת לשעבר אסנת מארק). לא זה היה ההרכב הפוליטי שנתניהו ייחל להביא לאולם, אך מספרם הספיק כדי שלא יהיה לכולם מקום לשבת בחלל עמוס העיתונאים.

השופטת פרידמן-פלדמן ניסתה לגרום לכל חברי הכנסת שאין להם מקום ישיבה לעזוב את האולם כדי שאפשר יהיה להתחיל בדיון, אך לשווא. אף אחד מהם לא התנדב לסור לאולם הצפייה הסמוך כדי לצפות משם בנתניהו מעיד. אחרי הכל, הם לא באמת באו כדי לצפות בעדות אלא כדי להפגין קרבה לשליט.

"יש פה שרים וח"כים, עם כל הכבוד, שיפנו להם מקום", הציעה ח"כ גוטליב.

"אנחנו מבקשים, כל מי שאין לו מקום ישיבה, שייצא החוצה", אמרה השופטת פרידמן-פלדמן. "גבירותי ורבותי, מי שאין לו מקום ישיבה שייצא בחוץ".

השרות סילמן וגולן, כמו גם הח"כים ואטורי וכהן, נותרו עומדים.

"אנחנו עדיין מחכים", העירה כעבור דקה או שתיים השופטת פרידמן-פלדמן, "שכל מי שאין לו מקום ישיבה ייצא מהאולם". איש לא זז.

"אנחנו רוצים להתחיל בדיון", ניסתה שוב השופטת פרידמן-פלדמן. "ואנחנו מבקשים שמי שלא יושב ייצא מהאולם". השרה גולן התיישבה.

"מי שלא יושב יוצא החוצה", ניסה את כוחו השופט עודד שחם.

"אנחנו לא נתחיל את הדיון כשעומדים אנשים", הבהירה השופטת פרידמן-פלדמן.

רק אחרי שהפוליטיקאים נדחפו בין עיתונאים, והוכנסו כיסאות פלסטיק לאולם כדי להאריך את שורות הספסלים, החל סוף-סוף הדיון.

יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, השרה מירי רגב, ח"כ לשעבר אסנת מארק וח"כ אביחי בוארון, ביום עדותו הראשון של הנאשם בנימין נתניהו, 10.12.2024 (צילום: יונתן זינדל)

יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, השרה מירי רגב, ח"כ לשעבר אסנת מארק וח"כ אביחי בוארון, ביום עדותו הראשון של הנאשם בנימין נתניהו, 10.12.2024 (צילום: יונתן זינדל)

מרבית חברי מקהלת המעודדים המצומצמת התיישבו בספסלים הקדמיים שבאולם, חוצצים בין ראש הממשלה והסנגורים לבין ספסלי העיתונאים. הם שימשו קהל אוהד לנאשם. בהפסקות ניגשו ללחוץ לו יד, לטפוח על שכמו וללחוש באוזנו. אך רובם נטשו כעבור כשעה, והיתר כעבור שעה נוספת. מכל עדת המעריצים, רק חברת כנסת אחת נותרה עד לסיום הדיון.

היתה זו ח"כ גוטליב, שידועה בהתפרצויותיה במהלך דיונים משפטיים, מהשלום ועד העליון. גם היום לא היססה לחוות בקול רם את דעותיה על המתרחש באולם משפט המו"לים.

"הגברת...", ביקש השופט שחם להסות את דבריה. "חברת הכנסת טלי גוטליב!", תיקנה אותו. "חברת הכנסת טלי גוטליב לא יכולה לקרוא הערות מהספסלים", אמר השופט. זה לא עזר.

נתניהו, כורה הפחם הסגפן מהמדמנה

שופטי משפט המו"לים ראו פעמים רבות את נתניהו באולמם שבירושלים. הוא נהג לבקר ולהישיר מבט לנחקרים, בעיקר בעדויות חיוניות כמו של עדי המדינה שלמה פילבר וניר חפץ, ובמהלך העדות של המיליארדר ארנון מילצ'ן.

ובכל זאת, היום היתה הפעם הראשונה שהם שמעו אותו מדבר אליהם במשך כמה שעות רצופות. השופט משה בר-עם, ככל הנראה מי שנתניהו "מציין לחיוב בשיחות סגורות", לפי גידי וייץ ב"הארץ", הביט עליו בעיניים בורקות, כמעריץ. השופט שחם, לעומתו, נראה לא פעם משועמם מנאומי הרהב של הנאשם, ולעתים אף הפנה את מבטו. השופטת פרידמן-פלדמן נקטה גישה מאזנת. היא הסבה פניה לנתניהו כל אימת שדיבר, אך בפנים חתומות.

והיתה, כמובן, העדות עצמה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ועו"ד עמית חדד, ביום העדות הראשון של הנאשם, 10.12.2024 (צילום: ראובן קסטרו)

ראש הממשלה בנימין נתניהו ועו"ד עמית חדד, ביום העדות הראשון של הנאשם, 10.12.2024 (צילום: ראובן קסטרו)

"אני לא עוסק בעתידי, אני עוסק בעתיד מדינת ישראל", הצהיר נתניהו בפתח דבריו, אחרי שהתבקש להגיב לטענה כאילו יש לו יחס מיוחד, חריג, לאופן שבו הוא מוצג בתקשורת, כנטען בכתב האישום וכפי שהעיד בין היתר גם דוברו מהשנים הרלוונטיות, עד המדינה ניר חפץ, וכפי שמתרשם כל מי שעוקב ומקשיב מדי פעם לנתניהו מאז נכנס לשדה הפוליטי לפני כמה עשרות שנים. לדברי נתניהו, הוא פעל ופועל ל"גיוון" התקשורת לא כדי לקבל סיקור טוב יותר, אלא כדי להוביל את המדיניות הימנית שבה הוא מאמין, לטובת עתיד מדינת ישראל והעם היהודי.

"אם הייתי רוצה תקשורת טובה, כל מה שהייתי צריך לעשות זה רק לאותת, רק לאותת ש... זה בסדר... שתי מדינות, לא צריך להתרכז באיראן...", אמר נתניהו, "הייתי פשוט עובר כמה צעדים שמאלה והייתי נישא על כפיים, ורעייתי היתה נישאת על כפיים. גיבור ישראל...".

"זה שקר מוחלט! זה אבסורד כפול!", אמר נתניהו כשהתבקש להגיב לטענה כי הוא ורעייתו - שקיבלו מהמיליארדרים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר בקבוקי שמפניה וסיגרים קובניים בשווי מאות אלפי שקלים, ועוד טובין וטובות הנאה רבים אחרים כבגדי יוקרה ותכשיטים יקרים - הם נהנתנים. לדבריו, הוא עובד מדי יום כ-17-18 שעות, אוכל את ארוחותיו ליד שולחן העבודה, וגם הארוחות האלה, "זה לא קורדון בלו". לפי נתניהו, אין לו טענות, אבל "זה לא שבאים מלצרים עם כפפות לבנות".

לדברי נתניהו, מרוב שעות עבודה אין לו כמעט זמן לראות את משפחתו, והמפלט היחיד שיש לו הוא בקריאת ספרי היסטוריה וכלכלה ו"מעת לעת, כן, אני גם חוטא בסיגר, שאני לא יכול לעשן ברציפות כי אני כל הזמן ברצף של פגישות, של תדרוכים. מעשן קצת, נכנס הבא וממשיך הלאה וכו'" (עוזרו, גיל שפר, תיאר בחקירתו כיצד נתניהו דווקא "היה מעשן בחדר, הוא היה מעשן בישיבות, בקבינט, במשרד, באוטו. תמיד כשהיית נכנס לחדר היה ריח של סיגרים").

"אגב", הוסיף נתניהו, "אני שונא שמפניה. לא יכול לשתות את זה, פשוט לא אוהב את זה, אבל אין לנו הנאות חיים פה". זאת למרות שמשלוחי ארגזי השמפניות, כידוע, היו מיועדים לאשתו ולא לו.

נתניהו דיבר בערגה על השנים שאחרי הפסדו בבחירות 99', אז סוף סוף חי "חיים נוחים", טייל בעולם, בילה עם משפחתו וגם הרוויח "לא רע פעם ראשונה בחיי". רק בעקבות מה שתיאר כהידרדרות במצבה של מדינת ישראל וקריאות גוברות לשובו, החליט לחזור ולשרת את המדינה, בהתאם לחזון שירש מאביו, סבו ואחיו המנוחים.

"זה התכלית של חייך? זה מה שמצפים ממך אזרחי ישראל?", שיחזר נתניהו מעל דוכן העדים את השאלות ששאל את עצמו באותה תקופה. התשובה, כמובן, היתה שלילית, ולכן החליט להקריב את עצמו, לוותר על החיים הטובים ולחזור להנהיג את הליכוד ומדינת ישראל, משימה שדימה לעבודת הפרך של כורי פחם.

"אז תחזור חזרה למדמנה", העיד נתניהו על המסקנה שאליה הגיע, "תחזור חזרה למכרה הפחם, תחצוב בהר, במאמץ כביר. לא הנאה, ולא נהנתנות, זה פשוט מגוחך, פשוט מגוחך".

לאורך דקות ארוכות תיאר נתניהו את האתגרים שעמדו בפניו כראש ממשלה בתקופה שבה עוסק כתב האישום, השנים 2012-2016.

נתניהו תיאר את הלחץ של נשיא ארה"ב ברק אובמה להקפיא התנחלויות, התחמשות איראן, אינתיפאדת הסכינים והמחאה החברתית (נתניהו שכח את שמה ונאלץ להיעזר בעו"ד חדד כדי להיזכר. "הייתי צריך לטפל בזה ואחר כך טיפלתי בזה", סיכם את המחאה הגדולה ביותר שידעה המדינה עד ההפגנות נגד נסיון ההפיכה המשטרית שביצע נתניהו לפני שנתיים), וטען כי אל מול כל אלה הסיקור שקיבל ב"וואלה" היה לא יותר מטיפה בים, ואפילו - "טיפונת".

לגוון את התקשורת כך שתתמוך בי ללא עוררין

בתקשורת, העיד נתניהו, הוא מעולם לא רצה לשלוט. כל מאווייו היו לגוון אותה. נתניהו דימה את שוק התקשורת בישראל לשווקים אחרים שהיו ריכוזיים טרם הוא, בעצמו, פתח אותם לתחרות. לפי נתניהו, כשהגיע לשלטון בשנות ה-90 היתה התקשורת ריכוזיות עוד יותר מאשר בשנות החמישים.

בקום המדינה, טען, התקיים לצד הרדיו הציבורי שנשלט בידי מפא"י ("אומרים שבן-גוריון היה מכתיב את הכותרות"), גם שוק עיתונות מודפסת תוסס ומגוון. עם תחילת שידורי הטלוויזיה הציבורית בסוף שנות השישים היא דחקה הצידה את העיתונים והפכה, לצד הרדיו הציבורי, כמקור המרכזי לדעות ולידיעות.

הגיוון שאפיין את שוק העיתונות המודפסת נעלם, המשיך ותיאר נתניהו, ובמקומו נותר הציבור עם פרשנים ועורכים וכתבים בטלוויזיה, "שבאו ממחנה השמאל ושיקפו את הגישות של השמאל". בדבריו התעלם ראש הממשלה מהעובדה ההיסטורית שהעיתונות המודפסת בישראל הגיעה לשיא כוחה דווקא בשנות השמונים והתשעים, וכי דעיכתה באה במקביל לפריצת ערוץ 2 המסחרי, שנגס קשות גם בחשיפה לערוץ הציבורי.

"נוצרה פה בהדרגה מפלגת תקשורת", הוסיף נתניהו בהמשך ביחס למה שהתרחש אחרי ניצחון הליכוד ב-1977. "מפלגה שלא באה לתווך את המציאות אלא להנדס את המציאות ולהחזיר את המדינה למקום שהיא צריכה להיות בו. זה משקף חלק ניכר מהעיתונאים והעורכים, כפי שקורה גם היום. הם צד בסכסוך, המרחק בין זה לבין האתיקה העיתונאית הוא גדול".

נתניהו התלונן גם על כך שגם כשקידמו בשנות ה-90 את פתיחת שוק הטלוויזיה לתחרות, הרחיקו את בעל השליטה בערוץ מעמדת השפעה על התוכן. ההפרדה, שנועדה לשמור ככל האפשר על עצמאות המערכת העיתונאית מהאינטרסים הכלכליים של בעל השליטה, נתפסת בעיני נתניהו כמחסום להשלטת עמדותיו הפוליטיות של המו"ל על שידורי החדשות של הערוץ. השקפת עולם אוליגרכית, המובנת עוד יותר על רקע הצהרתו של נתניהו כי העדיף תמיד למסד קשר עם כלי תקשורת דרך הבעלים או המנהלים שלהם, ולא ישירות עם העיתונאים.

"עשו את זה מאוד מאוד קשה לפתוח ערוצים אחרים, ואם אתה פותח ערוץ אחר אתה לא תשלוט, אתה מורחק. העורכים קובעים, לא המו"ל קובע", העיד. "סידרו את זה, חסמו את שוק הדעות".

נתניהו סיפר כי בשנות השמונים, כשחזר מכהונתו כשגריר באו"ם, נפגש עם אנשי "חוג תגר", שהורכב מוותיקי האצ"ל ומי שנתניהו כינה ה"אריסטוקרטיה" של הרביזיוניסטים. נתניהו העיד כיצד סיפר להם על תוכניותיו לשנות את פני הנוף התקשורתי בישראל ושמע מהם על רצונם להשתלט על התקשורת ולהכתיב את תכניה. "אמרתי להם: 'לא, לא, לא, זה לא מה שאנחנו רוצים. אנחנו לא רוצים להשתלט על התקשורת, אנחנו רוצים לגוון את התקשורת'".

כשנשאל על ידי סנגורו כיצד התמודד כראש ממשלה עם המונוליתיות התקשורתית, השיב נתניהו שניסה ללא הרף לשכנע בעלי הון להקים כלי תקשורת חדשים או לרכוש כלי תקשורת קיימים. הוא נתן כדוגמה כמה אילי הון שאחזו לדבריו בדעות ימניות, כמו מוזי ורטהיים, הבעלים של ערוץ 2 בזמנו, ושאול אלוביץ', הבעלים של "וואלה".

מוזי ורטהיים בדיווח של חדשות 12 על הלווייתו (צילום מסך)

מוזי ורטהיים בדיווח על הלווייתו, ספטמבר 2016 (צילום מסך מתוך שידורי ערוץ 2)

ורטהיים אמר לו, כך העיד נתניהו, שאינו יכול לעשות מאומה בכל הנוגע לקו הסיקור בחדשות הערוץ. "ידי כבולות", ציטט אותו הנאשם בניסיון השתלטות על התקשורת. אלוביץ', שלא נדרש להפרדה מבנית של אתר החדשות שהיה בבעלותו כמו בעלי ערוצי הטלווזיה המסחריים, ניסה להשליט את רצונו אך נתקל בהתנגדות של המערכת העיתונאית, במאבק על עצמאות ואתיקה שהגיע בסופו של דבר לכתב האישום.

נתניהו לא הזכיר היום בעדותו איל תקשורת אחר, את המיליארדר מילצ'ן, שגם אותו ניסה לגייס לרכוש את "ידיעות אחרונות" או להיכנס כשותף בערוץ טלוויזיה שימזג את הזכייניות קשת ורשת.

מהלך למיזוג שתי זכייניות לא עולה בקנה אחד עם יומרה לגוון את שוק התקשורת, ומילצ'ן, כפי שהציג אותו גם העד שלמה פילבר, הוא "איש שמאל", שאינו שותף לתפיסה האידיאולוגית של נתניהו ולא צפוי היה להשליט תוכן ימני בשידורי הערוץ. "אבל זה לא הפריע", הוסיף בעדותו מנכ"ל משרד התקשורת של נתניהו ומנהל הקמפיין שלו. נתניהו רצה אותו לא בגלל עמדתו הפוליטית, אלא בגלל קרבתו האישית אליו, זאת משום שמה שעניין אותו היה האופן שבו הוא יוצג וכיצד ישרתו את האינטרסים שלו, ולא קידום אידיאולוגיה כזו או אחרת.

"אני רציתי לגוון כדי שיתנו תמיכה למדיניות שאני רוצה", העיד היום נתניהו. "אני פה בשביל המדיניות, לא פה בשביל ההנאות האישיות. מה זה מעניין, שררה? בשביל מה? בשביל לשבת על הכיסא? איזה ערך יש לזה? יש כיסאות יותר נוחים בעולם".

בפועל, הגיוון שאותו ביקש לעודד נתניהו, כפי שעולה ממעשיו ולא מדבריו, היה הקמת כלי תקשורת שיתמכו בו ללא עוררין, כמו "ישראל היום" בעבר וערוץ 14 וגלי-ישראל כיום.

"למשל ההופעה של ערוץ 14", אמר נתניהו בעדותו היום, כשהתבקש להתייחס לצעדים מוצלחים שנקט ל"גיוון" התקשורת, "שפתאום צומח מכלום, בהשקעה אפסית, לעומת נניח התאגיד. מיליארד שקלים על שניים-שלושה אחוזים, ופה בהשקעה מינימלית צומח ומתחרה בערוצים המובילים, משום שיש צימאון גדול בציבור, צימאון לשמוע גיוון דעות, הדעות שהוא רוצה לשמוע".

נתניהו לא נשאל, ועל כן לא התייחס, להקלות הרבות שדחף להעניק לערוץ 14 לאורך השנים, בשווי מאות מיליוני שקלים, ולא לעובדה שערוץ 14 מייצר תוכניות אולפן זולות להפקה הנשענות על כוח המשיכה של תעמולה, תיאוריות קשר והסתה, ולא עבודה עיתונאית עתירת משאבים או תוכניות דרמה מושקעות כמו הערוץ הציבורי, או אפילו תוכניות ריאליטי יקרות כמו בערוצים המסחריים.

אלוביץ' היה רק ידיד, ואני בכלל לא בודק על מה אני חותם

את אלוביץ', נאשם מס' 2, נתניהו הכיר כבר בקדנציה הראשונה שלו כראש הממשלה, בשנות ה-90, במסגרת מפגשיו עם פורומים שונים של אנשי עסקים. הוא נהג לראות אותו גם בתחילת שנות האלפיים, שוב בפורומים מרובי משתתפים, כשכיהן כשר האוצר. נתניהו סיפר כי התרשם ממנו אז משום שמלבד תפיסה כלכלית ימנית, כמו מרבית אנשי העסקים, הוא אחז גם בתפיסה מדינית ימנית, מה שלא אפיין את היתר.

לפי נתניהו, רק בשלהי 2011, עם פטירת אביה של רעייתו, נוצר קשר אישי עם איש העסקים שלימים ישלוט באתר "וואלה", אחרי שהשתלט על חברת בזק. "הזוג אלוביץ' באו לנחם אותנו בשבעה, ואני זוכר שהתרשמתי מהחום שקרן ממנו, השתתפות אמיתית, הרגשתי שזה אמיתי, זה בהחלט יצר קשר ישיר שלא היה קיים לפני כן".

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ובעל השליטה לשעבר ב"וואלה", שאול אלוביץ' (צילומים: מארק ישראל סלם ופלאש 90)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ובעל השליטה לשעבר ב"וואלה", שאול אלוביץ' (צילומים: מארק ישראל סלם ופלאש 90)

בני הזוג שאול ואיריס אלוביץ' הביאו איתם גם נדוניה, איש העסקים זאב רובינשטיין, שיהפוך לימים לצינור מרכזי של דרישות מכיוון נתניהו ורעייתו אל אלוביץ' או ישירות למנכ"ל אתר "וואלה" אילן ישועה. דרישות שתמורתן, לפי כתב האישום, העניק נתניהו לאלוביץ' ול"בזק" הטבות רגולטוריות בשווי מאות מיליוני שקלים.

"נוצר קשר בין זאביק לרעייתי", תיאר זאת נתניהו. "הוא אוהב לדבר, ולא תמיד יש לי זמן. הוא איש מאוד ססגוני, מישהו הגדיר אותו כמסמר של כל מסיבה. הוא נוטה לפעמים להפרזות, הוא איש רעים להתרועע, חבר של כולם ורצה תמיד לעזור. טיפוס-טיפוס כמו שאומרים, בעיני חיובי. תמיד חיבבתי אותו". 

יחד עם זאת, נתניהו הדגיש כי לא נוצרה עם אלוביץ' חברות קרובה, אלא רק "ידידות".

את היחס שהפגין כלפי אלוביץ', הדגיש נתניהו חזור והדגש במהלך עדותו, לא שינה בשל התהדקות היחסים וארוחת ערב של שני בני הזוג, שבמסגרתה לפי כתב האישום נטמן הזרע לעסקת השוחד.

עו"ד עמית חדד הציג לנתניהו שני אישורים שמוזכרים בכתב האישום, אשר נתניהו חתם עליהם לפני שהפך ל"ידיד" של אלוביץ': אישור העברת השליטה במניות בזק לאלוביץ' ואישור נוסף המתיר לחברה בשליטת אלוביץ' להפחית את היקף המנית שלה בבזק. האישורים היו שווים לאלוביץ' הון עתק.

נתניהו טען כי העובדה שחתם על שני האישורים האלה לפני אותה ארוחת ערב היא עניין "מאוד-מאוד-מאוד מהותי, כי זה שומט את הקרקע מהטענה הבסיסית" שבכתב האישום.

החתימות עצמן, הוסיף, היו מן הסתם מה שהוא מכנה "חתימות גומיה", כלומר חתימות שהוא חותם על אסופת מסמכים שמוגשת לו כשהם מוצמדים בגומיה, והוא חותם מבלי להוציא את הדפים מהגומיה ולעיין בהם.

"אתה פשוט מדפדף, מישהו עוזר לך, אתה חותם, חותם, חותם", תיאר נתניהו, וביקש מעו"ד חדד להקרין סרטון שדאג לצלם לפני שבועות אחדים, שבו נראה ראש הסגל הנוכחי, צחי ברוורמן, מגיש לנתניהו חבילת מסמכים והוא חותם וחותם וחותם.

"אני מציע שתביא כמה שרים, הרבה שרים, את כל השרים ומצדי את כל ראשי הממשלה, והם יגידו לך שככה חותמים", אמר נתניהו. לדבריו, כשהמסמכים מגיעים אליו לחתימה הם כבר עברו את כל הדרגים המקצועיים, ולכן, למעט מקרים נדירים, הוא כלל לא טורח לבדוק על מה הוא חותם.

נתניהו מגייס את ג'פרסון והמילטון (אבל לא את אלן דרשוביץ)

את אתר "וואלה", אותה "טיפונת בים", המשיך ותיאר נתניהו ככ"אתר זניח שאין לו השפעה". מבחינת מספרי הגולשים אתר "וואלה" היה באותה תקופה הפופולרי בישראל, או במקום השני אחרי ynet, אך לדברי נתניהו רוב הגולשים השתמשו בו משום שהיתה להם תיבת דואר אלקטרוני של האתר. "זה אתר של כלבים וחתולים", אמר נתניהו, "ומה המספרות הטובות ביותר ומה התסרוקות הטובות ביותר".

מבחינה חדשותית, החשיבות של "וואלה" היתה "אפס, או קרוב לאפס", אמר ראש הממשלה שלפי העדויות של דוברו והתכתובות שנשמרו בטלפון של המנכ"ל ישועה, דווקא הקדיש זמן רב להשפעה על תכניו. "הוא אתר חסר השפעה", התעקש נתניהו. "אם הייתי רוצה להריץ כלב גזעי לתפקיד אולי היית משקיע שם כסף. היה קיסר אחד שמסר תפקיד לסוס, אבל אומרים שזו אגדה דרך אגב".

בסולם החשיבות של כלי התקשורת בישראל דירג נתניהו את האתר של אלוביץ' "למטה. בפירוש בתחתית. כמו מקומון כזה, מקומון ארצי". בנוסף, לדבריו, היחס שקיבל מ"וואלה" היה כה עוין שבזמנו כונה האתר "וואלה אכבר" ו"וואלה חמאס".

"היום אני הייתי קורא לו 'וואלה איראן'", הוסיף נתניהו. "זה היה 'וואלה אכבר', 'וואלה חמאס', 'וואלה בנט', 'וואלה לבני'. אני לא שם אותם באותה קטגוריה כמובן, אבל אלה מתנגדי הליכוד".

כשנתניהו נשאל על פניות של ראש מטה הבחירות שלו בבחירות 2013, גלעד ארדן, אל מנכ"ל "וואלה" ישועה, כדי להשפיע על תכני האתר, תיאר זאת הנאשם כנשמת אפה של הדמוקרטיה.

"זה הדבר הכי טבעי בעולם, זה לא מושחת. זה הדבר הכי טבעי", אמר על פנייה של פוליטיקאי לבעלים של כלי תקשורת. "עשיתי את זה עם מוזי ורטהיים, אמרתי לו: תשנה את האנשים שבתוך ערוץ 2 שנוגדים את המדיניות שלך. אתה מאמין בדבר הזה, אתה קובל על המדיניות, בכה לי, כמה וכמה פעמים אמרתי לו 'שנה את האנשים'".

מו"ל "מעריב", אלי עזור (צילום: מרים אלסטר)

מו"ל "מעריב", אלי עזור (צילום: מרים אלסטר)

נתניהו המשיך והזכיר גם את המו"ל אלי עזור (הבעלים של קבוצת ה"פוסט", הכוללת את ה"ג'רוזלם פוסט", ערוצי צ'רלטון, "מעריב", רדיו 103FM, "וואלה" ועוד) ואת ירון דקל, לשעבר מפקד גלי-צה"ל, ש"שתל" בתחנה את יעקב ברדוגו, מקורבו של נתניהו. "ודיברתי על זה עם אלי עזור, שטחתי בפניו את העניין. כולם אומרים לך 'תפנה אלי אם יש בעיה'. לא רוצה לפנות אליך, בכלל. אני רוצה שתשנה, אם אתה חושב שזה לא מאוזן תשנה את האיזון הזה. זה היה גם עם ירון דקל ועם האחרים גם כן. עם רבים אחרים".

"ועם הכל זה נבע ממערכת יחסים מושחתת?", הרים עו"ד חדד להנחתה.

"לא... לא!", השיב נתניהו. "התשובה היא 'לא' בסימן קריאה! מה פתאום. יש פה אי הבנה יסודית, פוליטיקאים תלויים בתקשורת כי ככה הם מתווכים לציבור, והתקשורת כמובן תלויה בפוליטיקאים כי הם מספקים להם חדשות וידיעות. הקשר הזה מתחיל מראשית הדמוקרטיה, זה ביסוד הדמוקרטיה המודרנית כפי שאנחנו מכירים אותה, שנוסדה בארצות-הברית על ידי קומץ גאונים".

נתניהו סיפר כי שניים מבכירי אבות האומה האמריקאית, תומס ג'פרסון ואלכסנדר המילטון, ניהלו את מאבקיהם העקרוניים באמצעות התקשורת. "הם היו הולכים לעיתונים ומנסים להשפיע על הקו של העיתון", אמר, "או כשלא הצליחו, אתם יודעים מה הם עשו? הם הקימו עיתונם משל עצמם! הם מינו את העורכים של עצמם, בדרך כלל הם היו העורכים. אז אני אגיד שמה? שהמילטון היה מושחת או שג'פרסון היה מושחת? הם היו אנשים מהערכיים ביותר, שאנחנו חבים להם הרבה מאוד. כל הדבר הזה זהו אבסורד. ברור שאתה פונה. אתה יכול לדבר, אתה לא יכול להכתיב. זה מה שפוליטיקאים עושים. להכניס את זה לכתב האישום? אני פשוט נדהמתי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, לפני יום העדות הראשון של הנאשם, 10.12.2024 (צילום: אורן פרסיקו)

ראש הממשלה בנימין נתניהו, לפני יום העדות הראשון של הנאשם, 10.12.2024 (צילום: אורן פרסיקו)

"כבדוכם אני אומר לכם, כתב האישום הזה ראו אותו כמה מגדולי המשפטנים של ארצות-הברית, אני לא מתכוון לאלן דרשוביץ, הם פשוט נדהמו. הם אמרו 'מה זה הקרימינליזציה הזו של הקשר הזה, מאושיות הדמוקרטיה, בין אנשי ציבור לעיתונות?'. זה חוסר הבנה יסודי, זה דבר שמאוד-מאוד מסוכן לדמוקרטיה, מאוד מסוכן".

עדותו של נתניהו תמשיך מחר, בשעות אחר הצהריים, שכן בשעות הבוקר הוא אמור לפגוש את נשיא פרגוואי בכנסת. העדות צפויה להימשך עוד חודשים ארוכים. החקירה הראשית, כך לפי הערכות הסנגורים, צפויה להימשך כ-20 ישיבות, כלומר כשבעה שבועות - אם אכן יעמוד נתניהו בקצב של שלוש ישיבות בשבוע. לאחר מכן צפויים עוד כשלושה או ארבעה חודשים לפחות של חקירה נגדית.

67104-01-20

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 1.22MB)

משפט המו"לים