ניר ברקת השקיע מיליונים במלחמה ב"דיבה 12", מאי גולן איחלה לערוץ "פרפורי גסיסה" וגילה גמליאל דרשה סנקציות נגד גיא פלג. אף אחד מהם לא זינק בעקבות זאת בפריימריז, להיפך. לעומת זאת, המנצח הגדול, אלי כהן, בחר בדרך כמעט הפוכה: מיעט להסית, נמנע מחרמות והרבה להתראיין.

בטור קודם הצבענו על כך שחברי הכנסת מהליכוד שהיו חתומים על החקיקה לריסוק התקשורת הישראלית וחופש העיתונות נדחקו למקומות לא ריאליים ברשימה. נדמה שהפריימריז סיפקו לקח נוסף: גם מי שנופף בדגל ההסתה נגד התקשורת לא עשה רושם גדול על חברי המפלגה.

ברקת הוא הדוגמה המייצגת ביותר. כך למשל בסרטון שהפיץ אמר כי אנשי חדשות 12 "מטנפים, משקרים, מפיצים דיבה", הגדיר אותם "מפיצי דיבה סדרתיים", ולבסוף אחז בשלט הטלוויזיה וקרא לציבור: "תתנתקו מהשקרים של 12 ותתחברו לאמת".

לא רק כינויי גנאי והשמצות, ברקת גם הגיש גם תביעת לשון הרע בסכום החורג באופן מופרך מהפיצוי הקבוע בחוק (12 מיליון שקל) ודאג להקמה מתוקשרת של קרן של שני מיליון שקל למימון תביעות נוספות.

שר הכלכלה מהליכוד הפך את המתקפה על התקשורת למרכז הקמפיין הציבורי שלו, התוצאה בפריימריז: צניחה מהמקום השביעי למקום ה-16, ומשם למקום ה-24 הלא ריאלי לאחר השריונים. כמובן שאת עיקר הצניחה הגיוני לייחס למלחמה שאסר נתניהו על ברקת, אבל גם בקרב המתפקדים החופשיים, לא זכה ברקת לפופולריות רבה.

גם השרה לשוויון חברתי גולן הפכה את המתקפה על התקשורת לסימן היכר. כך למשל בינואר עלתה לדוכן הכנסת והגדירה את חדשות 12 "אל ג'זירה 12" ו"מפעלי הרעל". את העיתונאי יוסי מזרחי כינתה "כתבלב", וחזתה לערוץ "פרפורי גסיסה". בפריימריז היא סיימה במקום ה-23 ברשימה הארצית, ובחישוב הסופי צנחה עד למקום ה-40 חסר המשמעות.

אחרי שנים שבהן הפכה גולן את העימות עם "התקשורת" לחלק מרכזי מהפרסונה הפוליטית שלה, לא ניכר שההשקעה הזאת הוסיפה לה ערך אצל המתפקדים.

וישנה גם גילה גמליאל, "שרת המודיעין". בינואר הצטרפה גמליאל לחרם הראיונות של חברי כנסת ושרים בליכוד על חדשות 12. דרשה "הטלת סנקציות נגד גיא פלג" וטענה כי הערוץ יצר דמורליזציה והפיץ תעמולה מסוכנת וכוזבת.

כמו ברקת ובניגוד לגולן, עבור גמליאל היתה זו בחירה מודעת לזנוח את הקו המתון והרציונלי למחוזות ההסתה וההשמצה. ב-2016, בתגובה לאמירה המפורסמת והמקוממת של מירי רגב "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו", הזהירה גמליאל כי הדברים "גובלים בפשיזם" ודיברה על החשיבות של עיתונות המבקרת את השלטון. המהפך לא הניב הישג גדול: גמליאל דורדרה למקום ה-25 ברשימה.

כמובן, הסתה נגד התקשורת כקמפיין פוליטי אינה המצאה של השלישייה ברקת-גולן-גמליאל. על הפטנט חתום יו"ר המפלגה, בנימין נתניהו, ששיכלל אותה במשך עשורים והפך אותה לבון-טון ליכודי.

גם במתקפה על חדשות 12 הם לא המציאו דבר. בינואר חתמו 21 שרים וחברי כנסת על מכתב  לחדשות 12 בדרישה להעניש את הכתב הוותיק גיא פלג ואיימו בחרם בשל הפרסום על פרשת ההתעללות בשדה-תימן. בין החותמים היו לא רק ברקת, גמליאל וגולן, אלא גם יריב לוין, מירי רגב, יואב קיש, מיקי זוהר, עמיחי שיקלי ואלמוג כהן שנכנסו בהמשך לעשיריה הראשונה ברשימת הליכוד. אולם ברקת, גולן וגמליאל בלטו בדגש שנתנו למתקפת ההשמצות, כשהם מתחרים בדמויות כמו שר התקשורת שלמה קרעי, שהמאבק בעיתונות הישראלית ממצה את כל הפרסונה הפוליטית שלו.

נכון שעבור השלישייה הזו לא היה מדובר רק בטקטיקת קמפיין: הם השתמשו ברטוריקה של מכונת הרעל שהדגישה את פרשת כוח 100, אולם הטריגר הברור היו הפרסומים בחדשות 12 על חשדות לשחיתות בסביבתם. ובכל זאת, ברקת, גולן וגמליאל היו יכולים לבחור בדרך אחרת להתמודדות עם התחקירים עליהם.

כדי להשלים את התמונה, ישנו מועמד נוסף בליכוד שמספק השוואה מעניינת. שר האנרגיה אלי כהן. גם כהן אינו חף מהתבטאויות רעילות נגד התקשורת, כך למשל במרץ 2025 נתן גיבוי פומבי לניסיון החיסול של קרעי את תאגיד השידור. אבל הוא לא הפך כלי תקשורת לאויב אישי, לא הצטרף לקמפיין ההסתה ולא היה בין החותמים על מכתב החרם נגד חדשות 12. להיפך.

בניתוח שפורסם ב-ynet לאחר הפריימריז תואר כהן כמי שלאורך הקדנציה היה "מהשרים שנוהגים להתראיין הכי הרבה, כמעט בכל פלטפורמה", והצליח להרים כך את קרנו בקרב "מתפקדים חופשיים", מעבר למערכי הדילים והקולות המאורגנים. התוצאה היתה המקום הראשון בפריימריז, עם 46,224 קולות.

אם כן, הבחירה של שרים מהליכוד לעבור למתקפה בתגובה לסיקור העיתונאי שלהם, להשמיץ ולהחרים - לא העלתה את קרנם בקרב מתפקדי הליכוד. השר שבחר בקו מתון ומתן ראיונות, נחל הצלחה מסחררת.

מובן שהמתקפה על מוסד התקשורת החופשית היא רק מדד אחד בחישוב ההצלחה והכישלון בפריימריז, אבל נדמה שבכל זאת ניתן לגזור מסקנה מנחמת: התשואה הפוליטית על התגייסות למכונת הרעל האנטי-תקשורתית אינה מובטחת, ויתכן שהיא אף שלילית.

כל זה, כמובן, נכון לפוליטיקאים שכיהנו בכנסת - לא למי שהובילו את מתקפות הרעל מחוצה לה, ושוריינו בהמוניהם על-ידי נתניהו. אבל על כך, בטור הבא.