הגולשת פאני מיכאלי חויבה לשלם לפעילת המחאה שקמה ברסלר למעלה מ-300 אלף שקלים, זאת בגין סדרת ציוצים מכפישים. מיכאלי תובעת את "העין השביעית" בהליך נפרד בגין דיווח על התביעה שכנגד שהגישה נגד ברסלר, שנדחתה.

בחודש נובמבר 2023 תבעה ברסלר 600 אלף שקלים ממיכאלי בגין 26 פרסומים שבהם השמיצה אותה וטענה כי היתה שותפה לתכנון הטבח שערכו החמאס ותושבים עזתים אחרים בתושבי עוטף עזה.

בין היתר כתבה מיכאלי על ברסלר: "למה היא לא במרתפי החקירות עקורת צפורניים?!"; "איך היא ידעה שנתניהו ישאר בלי צבא והאם היא וסביבתה ממערך המ"מ שלה סייעו לאוייב?!"; "ידע כל מי שצידד בנבלה הסרוחה שקמה ברSSלר ואפילו לרגע קט שידיו מגועלות בדם של יהודים!"; "הצלחת להחליש את צה"ל גם מלמטה מעל 300 נרצחים ע"י חבריך מהחמאס"; "אם האמת מעניינת אתכם תורידו טוויטר ותגללו את הציוצים המאיימים של השיפחה‏ ההופכת ‏ ברSSלר היא ידעה ובישלה הכל!";

"היום בו נראה אותך בסרבל כתום מובלת לגרדום ו/או לכיסא החשמלי על בגידה. זהו היום בו אני אדע שהמדינה שלנו בדרך הנכונה להלחם על זכותה להתקיים. לא עוד שיבולת יבשה שכמותך לא עוד! מחבלי קפלן לדין!"; "שיקמה ברSSלר מחקה מהטוויטר את כל הציוצים המפלילים אותה על ההפיכה הצבאית עליה צייצה עד ה 7.10.2023. תבדקו!"; "אני כאן להזכיר את הדברים שצייצה מחבלת המחאה שקמה ברSSלר: בתירגום חפשי: 'איראן, חיזבאללה וחמאס הם לא האוייב, האוייב הם בנימין נתניהו וחובשי הכיפות'"; "מחבלת נאצית מתוכנו!"; וכדומה.

מיד לאחר הטבח ב-7 באוקטובר החלה להיות מופצת תיאוריית הקונספירציה "בוגדים מבפנים", לפיה אנשי המחאה נגד ההפיכה המשטרית או "שמאלנים" במערכת הביטחון היו חלק או אף יזמו את הטבח. הקונספירציה הופצה ברשתות החברתיות בידי חשבונות אלמוניים, קונספירטורים ותומכי נתניהו.

"מדובר בדברי בלע דיבתיים, חסרי שחר, כוזבים מהחל ועד כלה", נכתב על הפרסומים של מיכאלי בכתב התביעה, שהוגשה באמצעות עורכי-הדין אוהד רוזן, נתן שוורצמן ועידן סגר. "התובעת לא ידעה ולא סייעה לחמאס, לתובעת אין חברים מהחמאס, התובעת אינה מחבלת, אינה נאצית, אינה בוגדת, היא לא נפגשה עם ראש המוסד ועם ראש השב"כ בימים שלפני הטבח, והיא לא מחקה מהטוויטר שום ציוצים מפלילים. אלו הם דברים הזויים, ומצוצים מן האצבע".

מיכאלי טענה להגנתה, באמצעות עו"ד חור אוריאל ניזרי, כי כל הפרסומים שלה על ברסלר אינם מהווים לשון הרע, וגם אם ייקבע אחרת הרי שחלים עליהם ההגנות הקבועות בחוק. מרבית סעיפי התביעה הוכחשו על ידי מיכאלי ובא כוחה באופן כללי וללא פירוט. כ-20 מסעיפי התביעה הוכחשו, בין היתר, "לאור אופן ניסוחם".

במקביל הגישה מיכאלי תביעה שכנגד בסך 150 אלף שקלים, משום שעם הגשת התביעה נגדה צייצה ברסלר את העמוד הראשון של כתב התביעה לצד הטקסט: "ידע כל בורג במכונת הרעל - הימים בהם אתם משחקים מול מגרש ריק - הסתיימו. יש לנו עורכי דין מעולים, ים סבלנות, תמיכה ציבורית רחבה ואמונה מלאה בצדקת הדרך. נלחם למען מדינת ישראל בכל החזיתות. פאני, נפגש בבית המשפט".

מיכאלי טענה כי הציוץ הינו "פרסום מכפיש הסתה של ממש ולשון הרע", העולה אף לכדי "הסתה פלילית של ממש".

לפי מיכאלי, היא "איננה לא מכונה ואיננה חלק ממכונה כלשהי ובוודאי שלא מכונת רעל וכן והינה אדם פרטי לחלוטין כאשר אף איננה בורג כלשהו במסגרת מכונת הרעל ועוד שלל דברים העולים לכדי לשון הרע אותם פרסמה הנתבעת שכנגד והינם מהרף הגבוה והחמור לצד הסתה פלילית של ממש נגד התובעת שכנגד, מצד הנתבעת שכנגד, אשת ציבור בעלת כוח רב והשפעה עצומה".

אחרי שהחתום לעיל דיווח על התביעה שכנגד תחת הכותרת "בורג במכונת הרעל תובעת משום שכונתה בורג במכונת הרעל" הגישה מיכאלי תביעה גם נגד "העין השביעית" (ההליך עודנו מתנהל).

התביעה שכנגד ברסלר נדחתה כבר בשנה שעברה, וזאת בשל מחדלי מיכאלי ובא כוחה, שלא הגישו תצהירים במועדם. השופטת הבכירה דורית פיינשטיין חייבה את מיכאלי לשלם לברסלר 7,000 שקלים עבור שכר טרחת עורכי דינה.

כעת הגיע פסק הדין בתביעה הראשית, שהתקבלה כמעט במלואה.

בפסק הדין מפרטת השופטת פיינשטיין לגבי ההתנהלות הבעייתית, לשון המעטה, של מיכאלי ובא כוחה בהליך. כיצד לא הגישו בזמן את הבקשות שנדרשו, כיצד התעלמו מהחלטות בית המשפט, כיצד ביקשו לזמן לעדות עדים לא רלוונטים בלי נימוק בדבר הצורך להעידם.

בין היתר הודיעה מיכאלי כי ברצונה לזמן את העסקן יעקב ברדוגו, יועצו הקרוב של רה"מ נתניהו; את ח"כ טלי גוטליב מהליכוד וכן את בן זוגה של ברסלר שעובד בשב"כ, אך ללא פירוט או נימוק הולם. בית המשפט דחה את הבקשה.

בשלב מסוים, לאחר הגשת הסיכומים מטעם ברסלר, החליפה מיכאלי את עו"ד ניזרי בעו"ד רועי דותן (שמייצג אותה גם בתביעה נגד "העין השביעית") וזה הגיש בקשה מחודשת לזימון עדים. גם בקשה זו נדחתה משום שהשופטת קבעה כי אין להם כל ידיעה על העובדות השנויות במחלוקת בהליך.

בסופו של דבר העידו בהליך רק ברסלר ומיכאלי, והשופטת קיבלה את גרסת ברסלר.

מיכאלי טענה כי חלק מהביטויים שפרסמה היו בסך הכל "קללות" ו"מילות רחוב" שאינם עולים לכדי לשון הרע. השופטת פיינשטיין דחתה זאת.

"הפרסומים החלו למחרת הטבח הנורא שהיה ב-7.10.2023 ונמשכו קרוב לחודשיים, בהם התבררו היקף האסון, מספר ההרוגים ומספר החטופים", כתבה השופטת בפסק הדין. "הנתבעת פרסמה במהלך תקופת זמן זו שוב ושוב כי התובעת היא בוגדת, טענה שהיא פיקדה על צבא סרבנים, שהמ"מ וסביבתה סייעו לחמאס. הנתבעת גם אמרה שהתובעת צריכה להיות במרתפי השב"כ ושיעקרו לה את הצפורנים או לבושה בסרבל כתום בדרך לגרדום.

"בנוסף לכל אלו, בכל פוסט הנתבעת עיוותה את שמה של התובעת והחליפה בו אותיות כך ששמה יכיל את אותיות ה-SS הנאצי הידוע לשמצה שהיו אחראים על מכנות ההשמדה, ואף כינתה אותה בפוסטים נאצית. הנתבעת גם ציינה שלתובעת יש דם על הידיים ושהיא חברה של החמאס. התבטאויות אלו הן חמורות וברף הגבוה של לשון הרע, ואין ספק שיש בהן כדי להשפיל את התובעת ולהפוך אותה מושא לשנאה ובוז".

מיכאלי טענה להגנת אמת בפרסום. אף שזנחה זאת בסיכומיה, התייחסה לכך השופטת פיינשטיין וקבעה כי לא הוכיחה זאת.

מיכאלי, ציינה השופטת, "לא ידעה בחקירתה הנגדית להסביר כיצד היא סבורה או 'יודעת' שהדברים שייחסה לתובעת הם אמת".

לפי פסק הדין, מיכאלי "העידה כי שמעה דברים אך לא ידעה להסביר ממי שמעה אותם, הנתבעת העידה כי הדברים הגיוניים, מתחברים אך לא יכלה לצרף להם בדל ראיה. אף כי הנתבעת טענה שהתובעת מחקה ציוצים מפלילים אחרי השבעה באוקטובר, היא אישרה כי היא אפילו לא יודעת על איזה ציוצים מדובר.

"הנתבעת טענה כי היא פרסמה שהתובעת נפגשה עם ראש השב"כ והמוסד לפני הטבח על בסיס דבריה של חברת הכנסת טלי גוטליב, ואמרה שהיא מאמינה לה באופן מלא ושהאינטואיציה והחוש השישי שלה אומרים שיש להאמין לדברים.

"בישיבת קדם המשפט, הנתבעת ביקשה להזמין את חברת הכנסת גוטליב למתן עדות, אך בשתי הבקשות שהגישה לאחר מכן חזרה בה, וביקשה להזמין עדים אחרים. העובדה שהנתבעת נמנעה מלהזמין את ח"כ גוטליב לעדות נזקפת לחובתה, ומקימה חזקה כי עדות זו לא היתה מסייעת לה בהוכחת 'אמת בפרסום'".

השופטת פיינשטיין דחתה גם את הגנת תום הלב וקבעה כי הפרסומים לא היו "הבעת דעה על דמות ציבורית", כפי שטענה מיכאלי.

מיכאלי, קבעה השופטת, "לא הביעה את דעתה אלא ציינה 'עובדות' שלדעתה היו ברורות ונחרצות, ולגביהן נקבע כי אינן אמת. אם לא די בכך הרי שהניסוח בפרסומים היה חריג וקיצוני ובוודאי לא היה סביר. למשל אם הנתבעת סברה שיש לחקור את התובעת, היא היתה יכולה לכתוב זאת במילים אלו, ולא לציין שוב ושוב שהיא בוגדת ומה ראוי שיעשה לה.

"יתר על כן בעניינה של הנתבעת חזקת תום הלב נסתרת וזאת לאחר שבחקירה הנגדית התברר כי הנתבעת כלל לא טרחה לברר את אמיתות הדברים שפרסמה. הנתבעת העידה כפי שציינתי לעיל כי היא פרסמה חלק מהדברים כי שמעה עליהם, כי האמינה בתוכנם או סמכה על מי שאמר אותם שהוא אומר אמת, וחלק היא פרסמה כי הם נשמעו לה הגיוניים ונכונים".

אחרי שדחתה גם טענות נוספות של מיכאלי, ובהן הטענה כי מדובר בתביעת השתקה, קיבלה השופטת את טענת מיכאלי כי לצורך קביעת הפיצויים יש לראות ברצף הפרסומים פרסום אחד.

לפיכך פסקה השופטת פיינשטיין כי על מיכאלי לשלם לברסלר 100 אלף שקלים, וקבעה כי לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית הקבועים בחוק עד ליום הגשת התביעה. התוספת הזו, שאינה נפוצה בפסקי דין של לשון הרע, מביאה את סכום הפיצוי לכ-300 אלף שקלים.

לפי חוק איסור לשון הרע, הסכומים מוצמדים למדד המחירים לצרכן מחודש ספטמבר 1998. הצמדת הפיצוי המקורי למדד מ-98' מעמידה את הסכום על למעלה מ-150 אלף שקלים, ובתוספת הריבית מעפיל הסכום לכ-300 אלף שקלים. בנוסף חויבה מיכאלי לשלם לברסלר שכר טרחת עורכי דין בסך 35 אלף שקלים ועוד הוצאות בסך 5,500 שקלים.

16281-11-23

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 726KB)

עוד על שקמה ברסלר נגד פאני מיכאלי