כשהושקה רשת Truth ב-2022, היא לא הכתה גלים. גם כיום אין מידע רשמי על כמות המשתמשים בפלטפורמה, אך מובן כי היא אינה בין המובילות בתחום. עבורנו בישראל היא לא רשת מתפקדת במיוחד אלא חלון למוחו של נשיא ארצות הברית, מנהיגה של מעצמה עולמית הקובעת את גורל חיינו במדינה. עד מהרה הפכה הרשת למקום טוב שממנו ניתן לדלות דעות, ציטוטים ומידע מקדים על מהלכיו של טראמפ.
חבול מחרמות של רשתות חברתיות מתחילת העשור, טראמפ החזיק עכשיו בכוח תקשורתי שמעולם לא היה לנשיא אמריקאי אחר: נוסף לכלי תקשורת מסורתיים ולדוברות הבית הלבן, עמדה לרשותו כעת גם רשת חברתית שהוא היה בעליה, הכותב העיקרי בה, העורך האחראי והצנזור הראשי גם יחד. טראמפ חבש עכשיו שני כובעים במקביל: מצד אחד, הוא היה עורך התוכן העיקרי, ומצד שני, הוא היה דמות פוליטית שלטונית, נשיא ארצות הברית.
ניגוד העניינים המובנה לא טרד כנראה במיוחד את מוחו. העובדה כי הוא בעל אינטרס כלכלי ובה בעת ממונה על הביטחון הלאומי של ארצות הברית – גם עובדה זו לא הדירה שינה מעפעפיו ועברה בשקט יחסי בפוליטיקה האמריקאית. הייתה זו הוכחה נוספת לפריצת הגדרות בין הפוליטי, העסקי והאישי, כחלק מאסטרטגיה כוללת של שיבוש אותה נקט הנשיא גם בתחומים אחרים. טראמפ הזדרז לנצל את הערבוביה הזו לשם מיקסום כוחו התקשורתי.
השימוש לרעה בכוח תקשורתי בלט במיוחד משום שמדובר היה ברשת חברתית, שאמורה הייתה לכאורה להגן על הזרימה החופשית של המידע ועל ביזור הכוח. בעולם אידיאלי, הרשת אמורה ליטול את הכוח מן המומחים ומן האליטות ולהפקיד אותו בידי ההמונים, האנשים "הפשוטים" ו"האמיתיים" של אמריקה. זה לא קרה, כמובן.
כדי להבין זאת, עלינו לעיין בשאלה כיצד פועלות פלטפורמות של תכנים ומדוע Truth לא ענתה על הציפיות הדמוקרטיות ביחס לעולם הדיגיטלי: כאשר משתמש חדש מצטרף אל פלטפורמה של תכנים, המערכת מנסה ללמוד את טעמו כדי לדעת אילו תכנים להזין לתוך ה-Feed שלו (Giannikis et al., 2024).
יוטיוב, למשל, מציעה מגוון על בסיס גיאוגרפי ושפתי ולומדת את המשתמש. לכן, אם תפתחו את האתר ממחשב שהמשתמש טרם ביקר בו, תראו תכנים פופולריים שסביר להניח שאינם הטעם שלכם. עם הזמן הפלטפורמה משתפרת ומכירה מי הזמרים האהובים, ערוצי התקשורת המועדפים והדעות הפוליטיות המקובלות עליכם (Yan, Sang, Xu, 2015).
לעומת זאת, משתמש חדש ברשתות Truth Social שבבעלות טראמפ וכן ב-X (בבעלות אילון מאסק) צריך לבחור אקטיבית כבר מן ההתחלה אחרי מי או מה הוא מעוניין לעקוב. בהצטרפות, רשת X מציעה (אך לא מחייבת) לעקוב אחר אילון מאסק (Opt-in; צירוף), בעוד רשת Truth מיידעת אותנו כי אנו רשומים לכמה ערוצים כברירת מחדל ואנו יכולים לבטל את המעקב שלנו אחריהם (Opt-out; הסרה).
בין האנשים ש-Truth רושמת אותנו כעוקבים אחר הפרופיל שלהם ניתן למצוא את הנשיא דונלד טראמפ ובנו, דונלד טראמפ ג'וניור, דן סקאבינו (סגן ראש הסגל בבית הלבן) וכמה ערוצי תקשורת שמזוהים פוליטית עם הנשיא. קשרי הון-שלטון-עיתון מעולם לא היו בוטים כל כך.
החשבון של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ברשת Trurh שבבעלותו (צילום מסך)
האסטרטגיה נחשפה: הצטרפות לרשת Truth משמעה קבלה ללא עוררין של התכנים ואופני התקשורת אותם מכתיב טראמפ. טראמפ ידע להקצין ביתר שאת את הפוטנציאל העריץ שהיה ממילא לרשתות החברתיות. Truth הביאה את הפוטנציאל העריץ הזה לידי שכלול נוסף.
אמצעי מתוחכם נוסף ש-Truth עשתה בו חיל הוא שיח דיגיטלי משבש. שיח משבש הוא-הוא כמובן אחת מן התרומות המקוריות של הרטוריקה הטראמפיסטית לפוליטיקה העולמית. כדי לרדת לחקר העניין, הבה ונשווה בין האופציה הדיגיטלית שמעמידה Truth לבין השיח הרגיל בחיים שמחוץ לרשת: בשיחה פנים אל פנים, אנו לרוב נוטים לענות על עיקר דבריו של האדם השני, ונותנים דגש מסוים למשפט האחרון ברצף הדברים שלו.
השיחה תתפתח באופן בו קיים שוויון מסוים בזכות הדיבור בין הצדדים וכל צד יגיב לדבריו האחרונים של הצד השני. אם נגיב לדברים שנאמרו מוקדם יותר בשיחה, זה יהיה צעד רטורי חריג יחסית.
בשיח ברשת – כל רשת – הדברים עשויים אחרת: ניתן להגיב לנושא שנובע מתגובת-משנה של אחד המשתמשים באמצעות שרשור שעלול להיות ארוך יותר מהנושא של השיח המקורי, וכך להפוך את השיח הראשי לפלטפורמה ריקה שרק מפגישה בין אנשים, כמו לוח מודעות. רשת חברתית היא למעשה פלטפורמה ריקה שמתמלאת על ידי התכנים של המשתמשים בה, דבר היכול לתת להם כוח ועדיפות על הנהלת הרשת – רשת חברתית ללא יוצרי תוכן היא כלוח מודעות בלב מדבר שומם.
ברשתות כמו פייסבוק, אינסטגרם ו-X היקף התוכן שנוצר על ידי בעלי הפלטפורמה (צוקרברג ומאסק) הוא מזערי לעומת כמות התוכן שנוצרת על ידי המשתמשים והשיח שהבעלים אינם מעורבים בו. תפקיד ההנהלה הוא בסך הכול למנוע מתכנים בעייתיים במיוחד להתקיים בפלטפורמה, זאת בניגוד לערוץ טלוויזיה או חדשות, שערבים לכל תוכן המשודר על ידם (לערוצי טלוויזיה יש בעלי תפקידים רבים אשר מוודאים כי התוכן עומד במדיניות השידור, ובמידה שיימצאו חריגות עלול הערוץ להיקנס).
רשת Truth פועלת בצורה שונה: היא מעוצבת באופן שמקשה על שיחה רב כיוונית פנימית מעין זו. העיצוב שלה דומה מאוד לזה של רשת X, ושונה למדי מפייסבוק; לאחר צפייה בפוסט יש ללחוץ על שני כפתורים כדי לצפות בתגובות לפוסט עצמו (בפייסבוק, למשל, חלק מהתגובות מוצגות מראש, ויש ללחוץ פעם אחת בלבד כדי לראות את היתר). כדי להגיע לתגובות-משנה לתגובה על הפוסט, יש ללחוץ עוד פעמיים, וכך מתקשה הצופה מהצד להשתלב בשיח הטבעי שמתפתח בין השניים.
בעולם שמתעדף אופטימיזציה וחוויית משתמש מיטבית, כל לחיצה מיותרת על המסך נחשבת דבר לא רצוי (Rekhi, 2017; Ericson, 2022). בדומה ל-X ואינסטגרם, הדרך המהירה היחידה להביע רגש על פוסט – אחד יכול לצחוק ממנו והשני לחוש כלפיו צער – היא ללחוץ על כפתור הלייק. כל קשת הרגשות מרודדת אל אייקון אחד ויחיד של לב. גם הפער בגודל הפונט בין הטקסט הראשי לבין התגובה מרמז אף הוא על הפער בין חשיבותו של מחולל הטקסט לבין המגיב – כפי שאדם שעומד מאחורי פודיום מפואר עם מיקרופונים אינו שקול לאזרח מהקהל שרק רוצה לשאול שאלה.
לאור אופני שימוש דיגיטליים אלה, נשאלת השאלה מהן המסקנות אותן ניתן להסיק מתהליך התקשורת הייחודי שמציעה Truth? ברור, כי המלצות המעקב ועיצוב הממשק מנסים לייצר מצג שווא לפיו רשת Truth מאפשרת שיח חופשי, דו-צדדי ומגוון בדרכי התגובה, אך למעשה היא מהווה פלטפורמה היררכית בה כותבי הפוסטים נמצאים בראש הפירמידה, השיח אינו רציף והרגשות השונים מצטמצמים לכדי אייקון יחיד. המרוויחים הגדולים מן הנוהל הזה הם כמובן טראמפ וצוותו, ששולטים באלגוריתמים ובתוכן ולא נתקלים בהתנגדות רבה.
כך הופכת רשת Truth לתמונת מראה של האיש טראמפ, תמונת מראה של הפרסונה הפוליטית טראמפ. רשת Truth היא תמונת מראה לעריצות הטראמפיסטית הניכרת גם בתחומים אחרים, למשל האופן האלים שבו הוא מפטר את האנשים המקורבים לו ביותר. דינה של הרשת, כדין שאר המערכות, לשרת את הצרכים הפוליטיים של טראמפ ולשלוט בתודעת המשתמשים.
תת הפרק "רשת Truth – וחוש ההומור העריץ של טראמפ" הופיע ב"המהפכה לא תשודר בטלוויזיה", ספרו של דוד גורביץ' שראה אור בשנת 2026 בהוצאת "יצירה עברית"