הנרטיבים של תעמולה שקרית ופסולה שחזינו כי ישלטו במסכים לקראת הבחירות לכנסת ה-26 באוקטובר, הופיעו מאות פעמים בתצורה קיצונית וגבוהה בחמשת ערוצי הטלוויזיה הישראלים במהלך החודשים יוני ויולי. כך עולה מבדיקת מערכת "סאבטקסט" של "העין השביעית".
עוד עולה מהבדיקה כי ערוץ 14 הוא הנשא המרכזי של תעמולת בחירות שקרית ופסולה, בפער אדיר מהערוצים האחרים: יותר ממחצית מהמופעים של נרטיבים שקריים ופסולים הופיעו בערוץ שבבעלות משפחת מירילשוילי. הערוץ מוביל גם ברמת החומרה של המופעים.
אחרי ערוץ 14 מככב לרעה ערוץ i24news, המשדר באפיק 15 ונמצא בבעלות איש העסקים הצרפתי-יהודי פטריק דרהי. ממצא מטריד נוסף הוא מיקומו של תאגיד השידור הציבורי, כאן 11, אשר מוביל על שני ערוצי הטלוויזיה המסחריים, 12 ו-13, במספר המופעים של נרטיבים שקריים ופסולים של תעמולת הבחירות ששודרו.
לקראת מערכת הבחירות, פעלנו לזהות את הדפוסים השקריים והפסולים המרכזיים של תעמולה, שצפויים לעצב את מערכת הבחירות לכנסת. זאת במטרה "לחסן" את התקשורת והציבור הרחב מפניהם באמצעות חשיפתם מבעוד מועד והפרכתם.
רשימת הנרטיבים השקריים והפסולים בתעמולת הבחירות 2026
- דה-לגיטימציה פוליטית לציבור הערבי – הצגת המפלגות והפוליטיקאים הערבים כלא-לגיטימיים, כתומכי טרור וכאיום על המדינה, במטרה לדכא הצבעה ערבית ולמנוע אפשרות לשיתוף פעולה קואליציוני איתם.
- דה-לגיטימציה לשוויון נשים – הצגת שוויון מגדרי ושילוב נשים בצה"ל ובמרחב הציבורי כערכים זדוניים המסכנים את צה"ל, המדינה היהודית והחברה הדתית.
- נתניהו עומד מעל לחוק – הטענה כי יש לבטל או לעכב את משפט נתניהו משום שהוא מפריע לתפקודו כראש ממשלה או מסכן את ביטחון המדינה, ובכך להעניק לו מעמד מיוחד ביחס לחוק.
- דה-לגיטימציה למועמדים ולמפלגות האופוזיציה – הצגת יריביו הפוליטיים של נתניהו כבוגדים, "לא של ישראל", תבוסתנים או שותפים לקונספירציות, כדי להוציא אותם מהקולקטיב הלגיטימי ולהחלישם בבחירות.
- שכתוב ההיסטוריה של המלחמה – ניסיון להסיר מנתניהו ומהממשלה אחריות למחדל ה-7 באוקטובר ולכישלונות המלחמה, ובמקביל להציג את הישגי המלחמה כ"ניצחון מוחלט" וכהצלחה אישית של נתניהו.
- קונספירציית ה"דיפ סטייט" – הטענה שמערכת המשפט, הצבא, המודיעין, המשטרה, התקשורת, האקדמיה והחברה האזרחית פועלים בתיאום חשאי נגד נתניהו והימין, כחלק מ"שלטון צללים".
- דה-לגיטימציה לתקשורת הישראלית – הצגת כלי תקשורת ועיתונאים ביקורתיים כשקרנים, שמאלנים ובוגדים הפועלים נגד מועמד או מחנה פוליטי, תוך ערעור האמון בתקשורת החופשית.
- השד העדתי ומלחמת דת – הצגת השמאל והמרכז כאליטה אשכנזית-חילונית שמבקשת לדכא מזרחים ודתיים ולפגוע באופייה היהודי של ישראל; מזרחים המתנגדים לממשלה מוצגים כ"אידיוטים שימושיים".
- לאומנות אלימה היא "של ישראל" – הצגת הסתה לאלימות ולפשעי מלחמה כעמדה פטריוטית ולגיטימית, ומנגד הצגת המתנגדים לה כבוגדים או כמי שאינם "של ישראל".
- גניבת הבחירות – ערעור מראש על אמינות מנגנוני הבחירות והכשרת הקרקע לטענות כי הבחירות זויפו או "נגנבו" אם תוצאותיהן לא יתאימו לציפיות של מחנה מסוים.
- אי אפשר להאמין לתוצאות הבחירות בחברה הערבית – הצגת הקלפיות ביישובים הערביים כחשודות במיוחד בזיופים, ובכך הצדקת פיקוח חריג ויצירת חשש שעלול לדכא הצבעה של אזרחים ערבים.
במאי האחרון פרסמנו את "ספר הנרטיבים הפסולים והשקריים של תעמולת בחירות 2026". ובו רשימת הנרטיבים שצפויים לשלוט בתעמולת הבחירות השקרית בחודשים הקרובים. הספר מבוסס על ניטור, קטלוג וניתוח של מאות שעות שידורים של התקשורת המרכזית ונאומים והצהרות פוליטית, באמצעות "סאב טקסט", מערכת מבוססת בינה מלאכותית ואנליזה אנושית, שפותחה על-ידי "העין השביעית".
בהמשך נבדקו החודשים יוני ויולי. בבדיקה נכללו שידורי חמשת ערוצי הטלוויזיה הישראלים המרכזיים (כאן 11, קשת 12, רשת 13, ערוץ 14 וערוץ i24), בין השעות 17:00 ו-23:00.
הבדיקה מעלה כי הנרטיבים שזיהינו אכן באו לידי ביטוי מובהק בשידורי הערוצים - ללא יוצא מהכלל. הבדיקה מראה גם כי מדובר במגמה עקבית: בהשוואה בין שני החודשים שנבדקו מצאנו כי מספר הממצאים שאותרו ביוני כמעט זהה למספר הממצאים ביולי.
יתרה מכך, כל 11 הנרטיבים שהגדרנו בספר הופיעו בכל חמשת הערוצים (פרט לנרטיב "זיוף הבחירות בחברה הערבית" אשר הופיע רק בערוץ i24). הנרטיבים המובילים שנמצאו הם: דה-לגיטימציה של האופוזיציה ושל הציבור הערבי, נתניהו עומד מעל לחוק, קונספירציית ה"דיפ סטייט", הפצת לאומנות אלימה ומתקפה על התקשורת.
יצחק מירילשוילי, בעל השליטה בערוץ 14, במהלך שיחה עם מפגינים שהגיעו לביתו בהרצליה (צילום: ארכיון "העין השביעית")
עוד נמצא כי ערוץ 14 מוביל בפער עצום על שאר הערוצים הן בכמות הנרטיבים שהופצו בערוץ והן במידת חומרתם (כל נרטיב קוטלג לפי ארבע רמות חומרה: קיצונית, גבוהה, בינונית ונמוכה). גם כאן מדובר במגמה מובהקת: הנרטיבים השקריים והפסולים שהופצו בשידורי ערוץ 14 היוו יותר ממחצית מסך כל הממצאים בכל חמשת הערוצים בשני החודשים.
אחרי ערוץ 14, הערוץ הרעיל ביותר הוא ערוץ i24, כשאחריו במקום השלישי נמצא תאגיד השידור הציבורי כאן 11, אחריו ערוץ 13 ולסיום ערוץ 12, אשר נמצא כערוץ שהפיץ את המספר הקטן ביותר של נרטיבים שקריים ופסולים. גם מגמה זו נשמרה בשני החודשים שנבדקו.
שיא הרעל
במסגרת הבדיקה נבדקה גם התוכנית הרעילה ביותר בכל ערוץ. בערוץ 14 היתה זו ביוני התוכנית "שבע", המוגשת בדרך-כלל על-ידי יועצו הפוליטי של נתניהו, יעקב ברדוגו, יחד עם יהודה שלזינגר, מי שעבד ככתב פוליטי ב"ישראל היום" בתקופה בה כונה "ביביתון". ביולי היתה זו "ריקלין ושות'", בהנחיית שמעון ריקלין.
בערוץ i24 התוכנית הרעילה ביותר ביוני היתה "הישראלים", תוכנית פאנל בהגשת אורי קואל, וביולי "סופשבוע עם דניאל רוט אבנרי".
בערוצים כאן 11, 12 ו-13 נמצא כי המהדורה המרכזית היא התוכנית בה מופצים הממצאים החמורים ביותר, כשבערוץ 13 ממוצע חומרת הנרטיבים במהדורה המרכזית משתווה לממוצע בתוכנית "מוריה וברקו".
ממצא זה מדאיג במיוחד, מהדורת חדשות אמורה להיות התוכנית הנאמנה ביותר לדיווח עובדתי, מאוזן ואמין, ובוודאי לא בימה לתעמולה שקרית ופסולה - גם אם זו לא מופצת תמיד באופן ישיר על-ידי העיתונאים עצמם.
להלן מספר דוגמאות למופעים רווחים של נרטיבים שקריים ופסולים בשידורי הטלוויזיה.
ב-2 ביוני הציג יעקב ברדוגו בתוכניתו בערוץ 14, "שבע", דוגמה לשכתוב ההיסטוריה בשירות קמפיין הליכוד:
"אם גדי אייזנקוט ובני גנץ הייתה מתקבלת דעתם הרי שהחמאס היה נשאר בעזה. חיזבאללה היה נשאר בלבנון. אסד היה נמצא בסוריה. איראן הייתה על סף גרעין עם טילים בליסטיים. גדי אייזנקוט אם היו הולכים בקו שלו, הצפון היה מופגז, הדרום היה משותק ותל אביב הייתה כמעט מרוסקת".
מעבר למניפולציה השקרית הנוגעת לשכתוב העמדות בקבינט המלחמה בתקופה בה מפלגת כחול-לבן היתה שותפה בממשלה, ברדוגו משקר גם באופן הפשוט והגס ביותר: בפועל, תוצאות המלחמות שהוביל נתניהו אחרי פרישת כחול-לבן הן חמאס שנשאר בעזה, חיזבאללה שנשאר בלבנון, איראן עם טילים בליסטיים וכו'.
באותה תוכנית ניתן היה למצוא גם דוגמאות רבות לדה-לגיטימציה של האופוזיציה. לא ביקורת, חריפה ככל שתהא, אלא הוצאה מחוץ לגדר המבוססת על שקרים. כך למשל נאמר שם ב-1 ביולי:
"הוא אומר אני אקים ממשלה עם אחמד טיבי, עוזרו של ערפאת. אני אחזור על זה מאתיים פעם, ועם מנסור עבאס, איש האחים המוסלמים שלא גינה את הטבח מהשבעה באוקטובר. עם זה, אומר יורם כהן, אנחנו נקים, עם זה, אומר שאול מרידור, אנחנו ננרמל. זה בעצם הברית של איש השמאל הקיצוני הלא ישר, הלא ישר גדי איזנקוט, והוא פתח אתמול את תיבת הפנדורה של מדינת ישראל לא מדינה יהודית, אלא מדינת כל אזרחיה, עם שותפות עם אלה שרוצים להשמיד אותנו, כולל מבית".
אף צירוף מילים בציטוט אינו נכון. במציאות, טיבי היה יועץ רשמי של ערפאת בתקופה בה ישראל הכירה בו כמנהיג לגיטימי וחתמה איתו על הסכמים, עבאס ניתק את מפלגתו מהאחים המוסלמים וכן גינה את הטבח, נבחרי הציבור הערבים אינם מעוניינים "להשמיד אותנו" והיו שותפים ראויים גם בעיני נתניהו כשנזקק להם להקמת ממשלה, איזנקוט אינו תומך ברעיון של מדינת כל אזרחיה וכן הלאה.
דוגמה אחרת לדה-לגיטימציה של האופוזיציה ניתן היה למצוא בחדשות 12 ב-25 ביוני:
"חופש הביטוי שלנו, אנשי הימין, נמצא תחת מתקפה. לנו יש רק את עצמנו, רק את הרשתות החברתיות. עכשיו השמאל מנסה לגזול מאיתנו גם את כבשת הרש הזאת. הם מפוצצים בכסף כל עמותות השמאל האלה. לעומת זאת, הקורבנות שלהם הם אנשים פרטיים בודדים שצריכים פתאום להתמודד עם הוצאות משפטיות של מאות אלפי שקלים".
במציאות, אין אף התארגנות מפלגתית שבאה לפגוע ב"חופש הביטוי של אנשי הימין". ישנן התארגנויות אזרחיות, משמאל ומימין, שמסייעות לתביעות בגין הכפשות ברשת. למעשה, ההתארגנות המובהקת היחידה שבאה לפגוע בחופש הביטוי ויש לה מקור פוליטי מובהק, היא של הקרן שהקים השר מהליכוד ניר ברקת, במטרה מוצהרת לפגוע בערוץ 12 בשל סדרת תחקירים שפרסם על חשדות לשחיתות במשרדי ממשלה שניתנו לליכוד.
דוגמה נוספת לדה-לגיטימציה של "השמאל", כמי שאינו זכאי להיות חלק מהממשלה, ניתן היה למצוא שלושה ימים מאוחר יותר בתוכנית "מוריה וברקו" בערוץ 13:
"דבר ראשון, כמו שאמרתם, הערבים לא יכולים להיכנס לממשלה לאומית רחבה [...] לאומית זה גם אומר לצורך העניין שמאל זה בחוץ, כי זה לא מה שנקרא, זה לא המחנה הלאומי כמו שהוא מוגדר במערכת הפוליטית שלנו". "מוריה וברקו", חדשות 13, 28.6.26.
הערוצים סיפקו גם דוגמאות רבות לשיח של לאומנות אלימה, הסתה לאלימות ולפשעי מלחמה. כך למשל בחדשות 13 שידרו את דבריו של יו"ר ישראל-ביתנו אביגדור ליברמן שהצהיר כי "חייבים לשטח את דאחיה עכשיו ולא להפסיק עד שלא מורידים בניין האחרון שם" (1.6). במהדורת i24 שידרו את האמירה לפיה צריך "לשרוף את לבנון" (17.6) ובתוכנית "מוריה וברקו" שידרו את ההכחשה של יוסי דגן לתופעה של אלימות מתנחלים ("יש פה קמפיין ציני שהוא ממומן על ידי האיחוד האירופי מזה שנים, נקרא קמפיין אלימות המתנחלים", 30.6).
גם הקמפיין נגד התקשורת נמשך - ולא רק בערוץ 14. כך למשל במהדורת חמש של ערוץ i24 קבעו, בתוך דיון בנוגע למינוי מזכירו הצבאי של נתניהו לראש המוסד, כי ב"תקשורת" (מחוץ לערוצים i24 וערוץ 14, "היו גומרים ככה בן אדם, היו מביאים אותו לתקשורת, לכיכר העיר, תולים אותו וככה היה נגמר" (1.6).
ואילו במהדורה המרכזית של הערוץ ניתן היה לשמוע נאום שטנה נגד "גיא פלג וכל מהנדסי התודעה באולפנים" על כך ש"שטפתם את המוח לצבא המהפכה של קפלן, שרפתם את איילון וגררתם מדינה שלמה למערבולת של שנאת חינם. בזמן שניהלתם מסע צייד פוליטי, האויב מעבר לגדר ישב, רשם פרוטוקולים, זיהה את השבר הפנימי שיצרתם וטבח בנו" (29.6).
בערוצים ניתן היה למצוא גם מופעים של דה-לגיטימציה לשוויון זכויות לנשים ("לא חייבים להיות ביחד [...] הם לא צריכים לשרת ביחד באותו טנק. מה לעשות?", i24), הסתה על רקע עדתי ודתי ("אחרי שגמרתם את החרדים אתם רוצים לגמור את הציונות הדתית... אחרי שתגמרו את הציונות הדתית תגמרו את המסורתיים... אחרי שתגמרו את המסורתיים תמחקו את היהדות", i24), דה לגיטימציה לציבור הערבי ונבחריו ("גולדקנופף ודרעי לא חושבים שמותר לפשוט ולהרוג 368 חיילי צה"ל ב-7 באוקטובר. אבל איימן עודה כן. אבל איימן עודה כן", חדשות 12).
בטלוויזיה הישראלית המשיכו גם לקדם קונספירציות, ובתוכן עלילת הדם השקרית של "בוגדים מבפנים". כך למשל בערוץ i24 שידרו ב-17 ביוני את דבריו של הח"כ מהליכוד עמית הלוי, שחזר על העלילה השקרית ("אחד ועוד אחד אפשר לעשות ומותר לחבר כנסת במצב הזה", ובערוץ 11 נתנו במה לח"כית מהליכוד טלי גוטליב, מראשי הקונספירטורים, שחזרה על העלילה השקרית בתוכנית "כאן בשש" ב-22 ביוני ("הם חששו שראש הממשלה יציל את הדרום, יוריד כוחות לדרום ויוציא תוכניות מבצע ומגירה כפי שהיו ערוכים וכפי שהייתה אפשרות לעשות. זה מרד וזה הפיכה".
בערוץ i24 מצאנו גם מופע לנרטיב הזיופים בקלפיות הערביות, באדיבות ח"כ צבי סוכות מהציונות-הדתית: "קודם כל, זה כבר שנים ארוכות וזה הוכיח את עצמו בקלפיות המגזר הערבי שראינו שם זיופים [...] ראינו שם זיופים לאורך שנים בקלפיות הערביות והכנסת המצלמות הורידו, הורידה באופן דרסטי" (22.6). הדברים, לא מיותר לציין, אינם נכונים: בדיקות שנערכו בעבר קבעו חד-משמעית כי אין תופעה ייחודית של זיופי הצבעות ביישובים ערביים.
תמונה עגומה ומסוכנת
בדיקת שידורי הטלוויזיה בחודשים יוני ויולי, לקראת הבחירות באוקטובר, מעלה כי הנרטיבים שתוארו בספר הנרטיבים אכן באו לידי ביטוי באופן מסיבי, ובאופן עקבי. גם בפילוח הפצת הנרטיבים לפי הערוצים ישנה מגמה ברורה, בשני החודשים שנבדקו ערוץ 14 מוביל בפער עצום על שאר הערוצים, כאשר סדר הערוצים האחרים נמצא זהה.
ממצא עקבי זה מחזק את טענותינו החוזרות, אשר קיבלו תוקף מחקרי אקדמי לאחרונה, לפיהן ערוץ 14 כלל אינו כלי תקשורת עיתונאי, ואפילו לא כלי תקשורת עיתונאי גרוע או מושחת. ערוץ 14 הוא פלטפורמה מסוג אחר, כלי תקשורת אנטי עיתונאי - ערוץ תעמולה שפועל לפי קודים וערכים שונים בתכלית מאלו הנהוגים בעולם העיתונות.
ערוץ 14 לובש את הפנים והמחוות הנהוגים בעולם העיתונות, אולם משדר בפועל באופן עקבי ומקיף תעמולה פוליטית, שיח שנאה, גזענות והסתה, ומנהל קמפיין מתמשך ושקרי נגד ערוצי החדשות והעיתונאים המשדרים בהם.
אולם הממצאים מצביעים גם על החולשה של ערוצי הטלוויזיה האחרים, גם ערוץ i24, שנחשב זה מכבר כ"אח קטן" לערוץ 14, אולם חמור מכך - גם ערוצי הטלוויזיה הוותיקים - כולל ערוץ השידור הציבורי. חמור מכך - התעמולה השקרית והפסולה באה לידי ביטוי במהדורות החדשות של הערוצים (לצד תוכנית האקטואליה "מוריה וברקו").
תוצאות הבדיקה מציירות תמונה עגומה ומסוכנת באשר לאופן בו התקשורת המרכזית המשודרת משרתת את הפוליטיקאים במקום את הציבור ולוקחת חלק מרכזי בהפצת נרטיבים פסולים ושקריים של תעמולת הבחירות.
הפצת תעמולה פוליטית, דיסאינפורמציה, מניפולציות, תיאוריות קונספירציה, שיח שנאה וגזענות והסתה לאלימות, איננה עיתונות - היא פוגעת בציבור, במיוחד בתקופת בחירות, ובאופן אירוני ואבסורדי גם שומטת את הקרקע מתחת לזכות הקיום של כלי התקשורת עצמם.
המלצותינו לכלי התקשורת בתקופת הבחירות עומדות בעינן. אנו ממליצים לעיתונאים להיעזר במדריך המוצג בספר לזיהוי אמירות שקריות, מניפולטיביות או קונספירטיביות כדי להימנע מהדהודן ולהפריכן.
להקפיד על דיווחים ופרשנויות חדשותיים עצמאיים במקום להסתמך באופן עיוור על הודעות לעיתונות או תדרוך מגורם בעל אינטרס.
להגדיל באופן משמעותי את זמן המסך של נבחרי הציבור והמועמדים לבחירות הסובלים מתת-ייצוג לא שוויוני בתקשורת וביניהם: נציגים מהחברה הערבית, נשים, ונציגי אופוזיציה - שבדיקות חוזרות מצאו כי הם מודרים באופן עקבי משידורי התקשורת המרכזית.
להימנע מהצגת סקרי מנדטים מוטים פוליטית (למשל, הצגת מפת הגושים תוך הדרה של המפלגות הערביות מהגושים הפוליטיים).
לסקר את המפה הפוליטית בישראל סביב נושאים עניינים של סוגיות, הישגים ותוכניות לעתיד, ולא דרך הפריזמה הבלעדית של תככים פוליטיים ("האם תשב עם הערבים?"), המשרתת את הקמפיינים של המפלגות במקום את הציבור.
להימנע מהזמנת פאנליסטים שאינם מומחים לנושא הדיון. בהיעדר מומחה אמיתי זמין, מומלץ לוותר על הסיקור ולא "לאזן" עם פרשן שאינו מומחה - בוודאי שלא "פרשן" בעל אינטרס נסתר.
לסמן במפורש ביטויים של תעמולה פסולה ומניפולטיבית (למשל: "של ישראל", "בוגדים", "תומכי טרור") במקום להציגם כעמדה לגיטימית, ולהימנע מהזמנת פאנליסטים המשתמשים בקביעות בביטויים האלה. זו לא צנזורה – זו בחירה מקצועית להימנע מהדהוד שקרים וקונספירציות.
להקפיד על בקשה לתיקוף והדגמה של אמירות המובאות כאמת ברורה. כך ניתן לחשוף כי מדובר בבחירה סלקטיבית ואף בשקר ממש.
להימנע מהצגת איזון מזויף - לא בכל נושא יש שתי דעות לגיטימיות שיש לקיים ביניהן דיון "מאוזן". כך למשל אין "בעד או נגד" בכל הקשור לטרור, גם לא טרור יהודי; שוויון זכויות לנשים וכיוצא בזה.
אין לקבל ביטויים של שיח שנאה, גזענות והסתה לאלימות, יש לגנותם ולא להעלות לשידור מרואיינים המשתמשים בביטויים מסוג זה.
אין לאמץ טרמינולוגיה אינטרסנטית ("מלחמת התקומה", "אירוע 7 באוקטובר") ללא דיון מפורש על משמעותה.
במהלך שידור, כשדובר טוען לקיומם של "דיפ סטייט", "תפירת תיקים" או "אכיפה בררנית" – לדרוש ממנו הוכחה ספציפית לטענותיו. אין לקבל אמירה כללית כמובנת מאליה וכך להפיץ תיאוריות קונספירציה שקריות.
להבחין בסיקור בין ביקורת לגיטימית ומנומקת על מוסד או דמות ספציפית, לבין הצגתם כמערכת מתואמת וזדונית (קונספירציה).
יש להזכיר את הקונספירציות שכבר הופרכו (למשל עלילת "המרגל מהדרום") במטרה להראות כי מדובר בדפוס עקבי של שקרים וקונספירציות המשרת בעל אינטרס מסוים.
לכלי התקשורת והעיתונאים המותקפים אנו ממליצים לא להתגונן ולנסות להפריך את המתקפה, זה מזין את הנרטיב. במקום זאת, מומלץ להציג עבודה עיתונאית איכותית בעקביות.
בכל פעם שדובר תוקף את "התקשורת" באופן כללי – לבקש דוגמה ספציפית, ולתקן אם הדוגמה אינה מדויקת.
להימנע מהזמנת פאנליסטים שמשתמשים באופן שיטתי בלשון שמשקפת דה-לגיטימציה לתקשורת. לא מדובר ב"הצגת עמדות שונות" אלא במתן במה להסתה מבנית.
לדאוג לשקיפות ביחס לשגיאות עיתונאיות – הודאה בטעות ספציפית מחזקת את האמינות הכוללת בתקשורת ומקטינה את כוחן של הכללות.
להקפיד לנהל דיונים ענייניים על האג'נדה האידיאולוגית, הפוליטית, הכלכלית והחברתית שכל מפלגה ומועמד מציעים, על עשייתם בעבר ועל תוכניותיהם, ולא על זהותם האתנית או התמרונים הפוליטיים שלהם.
הסתה לאלימות אינה עמדה לגיטימית בדיון ציבורי והיא אסורה על פי החוק – אין להזמין מי שמתבטא כך לפאנלים. בכל הופעה של אמירה כזו בשידור חי – יש להגיב מיד ולהבהיר כי אמירה כזו אינה חוקית או לגיטימית. שתיקה היא הסכמה.
בסיקור התפתחויות בינלאומיות כגון הוצאת צווי המעצר הבינלאומיים יש לחבר באופן מפורש בינם לבין "שיח הנקמה" שמפיצים דוברים שונים, בהם נציגים פוליטיים מהבכירים ביותר.
בכל קריאה לפיקוח מיוחד על קלפיות ערביות יש להזכיר במפורש את המקרה של 2019 ואת התוצאה – דיכוי הצבעה ומהומות. יש לסקר באופן עצמאי כל מהלך של הצבת מצלמות, פעילי שטח או טכנולוגיה חדשה בקלפיות ערביות – עוד לפני יום הבחירות. אין להציג את הנושא כדיון לגיטימי על טוהר הבחירות – זו תעמולת דיכוי על בסיס גזע.
יש להבטיח סיקור משמעותי ומתמשך של ההצבעה בחברה הערבית כביטוי של ערך דמוקרטי, לשם נטרול עתידי של הניסיון להציגה כחשודה.