במרכז האולם התת-קרקעי בתל-אביב עמד פיל גדול שרק הפרקליטים והשופטים הורשו לדבר עליו, וגם זה ללא נוכחים מן החוץ: פרשה בטחונית-מדינית אפופת מסתורין שנידונה בדלתיים סגורות בתחילת יום חקירתו ה-43 של בנימין נתניהו במשפט השוחד, המרמה והפרת האמונים שלו. בצהריים, כשנפתחו הדלתיים והעיתונאים הורשו להיכנס, הצדדים הקפידו להזכיר את הפרשה רק במרומז.

הרומז הנדיב ביותר היה הנאשם נתניהו. אפשר להבין מה פשר הנדיבות ומה היא משרתת: העיסוק בנושאים "כבדים" כמו ביטחון ודיפלומטיה משמש את נתניהו באופן קבוע כדי להסיט את הדיון מהגילויים שבליבת המשפט – ניצול לרעה של סמכויות וקבלה סדרתית של טובות הנאה. הפעם ראש הממשלה תיבל את המניפולציה גם בשקר גס במיוחד.

הרקע לעיסוק בפרשה-לכאורה הוא מערכת היחסים הקרובה של נתניהו עם ארנון מילצ'ן, אחד משני המיליארדרים שסיפקו לו ולבני משפחתו שמפניה, סיגרים, תכשיטים ופריטי אופנה בשווי מאות אלפי שקלים, במסכת טובות ההנאה שזכתה לכינוי "תיק 1000". באופן ספציפי, הנאשם ועורכי הדין התווכחו על המעורבות של נתניהו בהארכת הוויזה האמריקאית של מילצ'ן – חלק מיחס ה-VIP שהעניק לאיל הקולנוע הישראלי-אמריקאי.

בחודש דצמבר 2013 פנה מילצ'ן לשגרירות האמריקאית כדי לחדש את תוקף הוויזה שלו לארצות-הברית, ארץ מגוריו ומרכז עסקיו. "במענה לפנייתו נמסר לו כי בקשתו אינה מאושרת וצריכה לעבור לבדיקת המשרד לביטחון המולדת בארצות-הברית, נוכח הערה המופיעה בעניינו במערכת הממוחשבת", צוין בכתב האישום. מילצ'ן, כך נטען, נתקף "לחץ וחשש כבד".

העילה לבדיקה שהלחיצה את מילצ'ן היתה ראיון שהעניק לתוכנית התחקירים "עובדה" באותה שנה, שבו סיפר בגלוי על תרומתו לתוכנית הגרעין הישראלית. חלק מהפעולות שביצע התרחשו על אדמת ארצות-הברית, ובניגוד למדיניות האמריקאית. כשחוקרי המשטרה ביקשו מנתניהו להתייחס לכך, הוא אמר שהאמריקאים רצו לשלול למילצ'ן את הוויזה משום ש"פגע בביטחון של ארצות-הברית".

לפי כתב האישום, מיד אחרי צאתו מהשגרירות התקשר מילצ'ן לנתניהו וביקש ממנו לטפל בשבילו בבעיה. נתניהו התקשר לשגריר האמריקאי דאז, דן שפירו, וביקש סיוע. שפירו מסר למילצ'ן שהבעיה טופלה – אך כשחודשה הוויזה התברר שתוקפה הוארך בשנה אחת בלבד. מילצ'ן שב ופנה לנתניהו. ראש הממשלה התקשר לג'ון קרי, מזכיר המדינה, ואחר כך חזר באוזניו על הבקשה בשיחה פנים אל פנים. כעבור זמן מה עודכן מילצ'ן שתוקף הוויזה הוארך בעשר שנים.

בדיון שהתקיים אתמול (10.9) בבית-המשפט המחוזי, התובע יהונתן תדמור ניסה לשכנע את השופטים שמילצ'ן זכה מנתניהו ליחס חריג. אחרי הכל, כמה אנשים זוכים שראש ממשלת ישראל בכבודו ובעצמו יגייס את קשריו עם הממשל האמריקאי כדי לפתור עבורם בעיה ביורוקרטית אישית?

נתניהו שלל זאת בתוקף, ודחה את עצם הטענה שהסוגיה שעמדה על הפרק היתה חידוש אשרת הכניסה של חברו. הוא טען שמאחורי התקרית הנקודתית הסתתר משבר מדיני שאיים לפגוע קשות ביחסים בין ישראל למעצמה העולמית שמסייעת להתעצמותה הצבאית ומגינה עליה בקביעות גם במישור הדיפלומטי.

ארנון מילצ'ן, 2004 (צילום: פלאש 90)

"אתה אמרת שהבעיה היא הוויזה, אבל הבעיה לא היתה הוויזה – הבעיה היתה ה-ח-ק-י-ר-ה שיכולה להתנהל בגלל פרסומים מסוימים, שעניין הוויזה העלה", הטיח נתניהו בעו"ד תדמור. "אם עניין הוויזה יורד, החקירה יורדת, ומרגע שהחקירה יורדת – יורד גם המשבר האפשרי, שיכול להיות ענק, בין ישראל לארצות-הברית. זה מה שעניין אותי. אתה תגיד 'ויזה' אלף פעמים, ואני אגיד לא – 'משבר' אלף פעמים, ו'חקירה' אלף פעמים".

בכמה הזדמנויות לאורך יום העדות טיפטף נתניהו עוד פרטים על המשבר-לכאורה שנדון בדלתיים הסגורות; הוא לא הסביר כיצד ייתכן שהארכת תוקף של ויזה לאדם אחד מבטלת חקירה בטחונית ומשבר מדיני ש"יכול להיות ענק". הוא בעיקר חזר על הטענה שנשקפה סכנה עצומה ליחסיה של ישראל עם ארצות-הברית, אך ללא פירוט של ממש.

לטענתו, הוא פעל ממניע "סופר לאומי" כדי לטפל בעניין "מגה לאומי". הוא ציין כעובדה שהחשדות האמריקאים בנוגע למילצ'ן היו מבוססים, וטען שהסתבכות של מילצ'ן היתה מסכנת סודות בטחוניים של מדינת ישראל. "זה היה עניין לאומי ברמה הגבוהה ביותר", טען.

בהזדמנות אחרת ציין שמקרה דומה קרה למילצ'ן בשנות השמונים, ושהוא נאלץ לפנות לשמעון פרס כדי שיחלץ אותו. נתניהו לא פירט, אבל הפרשה כבר תוארה בעבר בדיווחים עיתונאיים מהארץ ומחו"ל: מילצ'ן נקלע לחקירת FBI שחשפה כי הבריח מארצות-הברית לישראל מתגים שעשויים לשמש כמרעומים בפצצות גרעין. הוא פעל כסוכן של משרד הביטחון הישראלי ושל לק"ם, גוף ביון שהפעיל גם את המרגל ג'ונתן פולארד.

"הנושא לא היה הוויזה שלו, אלא החקירה שנפתחה בעקבות הדברים שפורסמו בכתבה של 'עובדה', חקירה שהיתה יכולה לפגוע קשות מאוד בביטחון הלאומי של מדינת ישראל", חזר ואמר נתניהו. "פרס בחר לעשות בדיוק מה שאני עשיתי, כי הוא זיהה את אותה בעיה. פרס כנראה עשה יותר".

נתניהו עם מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי בינואר 2014, שבועות אחדים אחרי המועד שבו פנה אליו מילצ'ן לראשונה בעניין הוויזה (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

התובע תדמור העיר שהתיאור הזה לא מדויק, אך לא פירט. הוא לא שלל את הטענה על משבר מדיני פוטנציאלי, אך הדגיש שנתניהו עסק במשבר האישי של מילצ'ן – הארכת תוקף הוויזה. כיצד סיוע למילצ'ן בעימות שלו עם הממשל האמריקאי סייע לפתרון המשבר הדיפלומטי? הרי המשבר היה עם הממשל, לא עם מילצ'ן.

נתניהו הגיב באגרסיביות: "למה אתה מטעה כאן את הציבור? אתה לא יכול להטעות את השופטים כי הם שמעו במה טיפלנו, ואיך טיפלנו (בדיון שהתקיים בדלתיים סגורות; א"ב). איך הורדנו את הטמפרטורה כדי לוודא שהמצב הזה לא מתפתח. אתה יודע את זה. אתה יודע שמה שעניין אותי זה לא הוויזה".

מיד לאחר מכן הוסיף נתניהו מניפולציה גסה: "ארנון מילצ'ן אמר 'ביבי לא עזר לי בכלל עם עניין הוויזה' – והוא צדק. כי מה שעניין אותי זה לא הוויזה של מילצ'ן, אלא איך למנוע משבר פולארד חדש!".

בשלב הזה התערבה רבקה פרידמן-פלדמן, ראש הרכב השופטים, וביקשה מהצדדים לא לחשוף מידע שחוסה תחת סודיות. שני הצדדים צייתו.

ההטעיה של נתניהו היתה מתוחכמת. כפי שאמר הנאשם, מילצ'ן אכן טען באוזני חוקריו שהוא ביקש מנתניהו סיוע בעניין הוויזה אך נענה בשלילה. "אני הצלחתי להגיע לג'ון קרי בעצמי", טען מילצ'ן בחקירה – אבל זה היה ב-2016. בהמשך שינה את גרסתו מן הקצה אל הקצה, והודה שנתניהו עזר לו אישית.

כשהעיד בפני בית המשפט ב-2023, מילצ'ן אישר את רוב השתלשלות העניינים שמתוארת בכתב האישום בעניין הוויזה, כולל המעורבות הפעילה של נתניהו. הוא תיאר אחרת גם את החיבור לג'ון קרי: מילצ'ן העיד כי קרי היה זה שפנה אליו לראשונה – בלי שום התרעה – וביקש לערוך איתו היכרות.

ארנון מילצ'ן ועו"ד עמית חדד, סנגורו של נתניהו, בפתח יום עדותו השביעי של מילצ'ן בברייטון, אנגליה, כפי שתועדו על אחד ממסכי אולם משפט המו"לים. בית המשפט המחוזי בירושלים, 3.7.2023 (צילום: אלכס קולומויסקי)

ניתן גם להטיל ספק בעצם הטענה של נתניהו לגבי פוטנציאל הנזק של הסתבכות עם השלטונות האמריקאיים בגין מעשים שביצע מילצ'ן שלושים או ארבעים שנה קודם לכן. כפי שנחשף באתר "העין השביעית" ב-2024, בתקופת "תיק 1000" מילצ'ן כבר לא היה נכס חשוב, אם בכלל, מבחינת מערכת הביטחון הישראלית.

מילצ'ן סיפר לחוקריו שבשנים הרלבנטיות הסתכמו קשריו עם המוסד ביוזמות שוליות: הפקת סרט תדמית עבור הארגון החשאי, סדנת איפור ובניית דמויות שתתבסס על קשריו בהוליווד, וסיוע באיתור בנק שיסכים לקבל 15 מיליון דולר במזומן למען חברת קש של המוסד.

שתי היוזמות הראשונות כלל לא יצאו לפועל. גורלה של היוזמה השלישית, עם הבנק והמיליונים, לא ידוע. מילצ'ן טען שלמיטב ידיעתו נתניהו מעולם לא שמע עליה. המסקנה המתבקשת היא שנתניהו לא נזעק לעזרת סוכן פעיל של תוכנית הגרעין הישראלית, אלא למען חבר עשיר ומיטיב שמסיבותיו דאג לו לאספקה שוטפת של מתנות יקרות ערך.

"מילצ'ן זה לא עניין פרטי!"

לאורך הדיון ניסה עו"ד תדמור להמחיש שגם אם מילצ'ן היה סייען של מערכת הביטחון, העובדה שראש הממשלה מגייס את כוחו השלטוני מול הרמות הגבוהות ביותר של הממשל האמריקאי על מנת לפתור לו בעיה אישית היא חריגה, אם לא חסרת תקדים. הוא ציין שראש המוסד לשעבר תמיר פרדו וראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין העידו כי מעולם לא נתקלו במקרה כמו פרשת הוויזה של מילצ'ן.

נתניהו, בתגובה, סיפק שמות של אישים אחרים שכביכול קיבלו ממנו סיוע דומה: יועצו לשעבר עוזי ארד, שהאמריקאים חשדו שעמד בקשר עם מרגל, והאלוף במילואים ישראל זיו, שהוכנס לרשימה השחורה של הממשל האמריקאי עקב עסקיו עם ממשלים רודניים באפריקה. נתניהו הזכיר גם את המרגל פולארד, וציין שבמשך עשרות שנים פעל כדי לקצר את מאסרו. אף אחד מהאנשים האלה, הדגיש נתניהו, לא היה חבר שלו.

עו"ד תדמור ציין שראש השב"כ לשעבר דיסקין העיד שרבים מהלשעברים הבכירים של מערכת הביטחון הישראלית היו מנועי כניסה לארצות-הברית – אך אף אחד מהם לא קיבל סיוע מראש הממשלה כפי שקיבל מילצ'ן. "הם לא פנו לאדוני, ולא העלו על דעתם שהם יכולים לפנות לאדוני ולבקש עזרה", ציין התובע.

עו"ד יהונתן תדמור בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, יוני 2025 (צילום: חיים גולדברג)

נתניהו לא קיבל את התיאור הזה, ושוב הזכיר את שמו של עוזי ארד. כשנתניהו מינה אותו לתפקיד ראש המטה לביטחון לאומי (המל"ל) התברר שבוושינגטון לא מאפשרים לארד להיכנס לשטח ארצות-הברית כדי לתאם ביקור רשמי של ראש הממשלה. אחרי שנתניהו פנה לאמריקאים, האיסור הוסר.

עו"ד תדמור דחה את ההשוואה. הוא ציין שארד נזקק לאישור הכניסה כדי למלא את תפקידו, ושהאישור שניתן לו בסופו של דבר הוגבל לצורכי עבודתו במשרד ראש הממשלה – ואילו מילצ'ן היה אזרח פרטי.

"מילצ'ן זה לא עניין פרטי!", צעק נתניהו.

"גם ארד לא עסק בעניין פרטי", הגיב תדמור. "אדוני זוכר באיזה אופן הסתדר העניין עם ארד? נתנו לו להיכנס רק לצורך מילוי תפקידו, באופן מוגבל, לצורכי עבודה בלבד. להבדיל מאדם פרטי".

נתניהו הגיב בשצף: "מה, עוזי ארד הוא אייקון הוליוודי? הוא מיליארדר עם אלפי עובדים, שמחזיק את תעשיית הקולנוע האמריקאית? אני לא בא לפתור בעיה פרטית של ארד כמו שאני לא בא לפתור בעיה פרטית של מילצ'ן – אני בא לפתור בעיה של מדינת ישראל!".

אבל למרות הרמות הקול התיאטרליות, לכל אורך החלק הפתוח של הדיון נתניהו לא טרח להסביר כיצד הסדרת הוויזה של חברו מילצ'ן קשורה למניעת המשבר המדיני, ומדוע לשיטתו לא ניתן לנתק בין השניים.

השופטים קבעו: ארבעה ימי דיונים בשבוע

כמה שעות אחרי תום הדיון הוציאו השופטים החלטה בנוגע לסוגיה שעוררה תרעומת בצוות ההגנה של נתניהו: הכוונה לקיים ארבעה ימי דיונים בשבוע, במקום שלושה, החל מחודש נובמבר.

סנגוריו של נתניהו התייצבו מול השופטים והכבירו מילים על המחיר האישי הכבד שהעבודה עם נתניהו תובעת מהם – הם נאלצים לעבוד שעות ארוכות, מתברר – וטענו כי זו הסיבה שבגינה יש לעכב את מהלך המשפט. הסנגור עמית חדד אף טען שאין ביכולתו להגן על נתניהו במתכונת הזאת, ואותת שבכוונתו לפרוש מהייצוג. אם אכן ינסה לפרוש מהתיק שהפך אותו לכוכב מדיה ועורך דין פלילי מהמבוקשים בארץ, חדד ממילא יזדקק לאישור מטעם השופטים.

ובכל זאת, השופטים בחרו לאשרר את ההחלטה. "לבקשת ההגנה התקיים אתמול דיון בעניין זה", כתבו השופטים. "בדיון טענו באי כוח הנאשמים כי מתכונת הדיון האמורה תקשה ותכביד עליהם עד מאוד, הן במישור המקצועי, הן במישור האישי. חלקם טענו כי לא יוכלו להמשיך בתפקידם במצב זה. נטען גם לפגיעה אפשרית בהגנת הנאשמים. מר נתניהו עצמו טען להכבדה עליו במילוי תפקידו כראש הממשלה, על רקע העניינים שעליהם הוא מופקד, ובכלל זה ענייני הביטחון וניהול המערכה בעזה.

שופטי משפט המו"לים, מימין לשמאל: עודד שחם, ראש ההרכב רבקה פרידמן-פלדמן ומשה בר-עם (צילומים: אתר הרשות השופטת)

"שיקולים אלה עמדו בפנינו בעת שקיבלנו את החלטתנו. הם הועלו בעבר בפנינו, ביותר מהזדמנות אחת. איננו מקלים ראש בהכבדה הכרוכה במתכונת הדיונים אותה קבענו. עם זאת, לא שוכנענו מן הטענה לפגיעה בהגנת הנאשמים. בעבר נקבעה מתכונת דיונים דומה, ואף אינטנסיבית יותר, בתיקי ענק שבהם הדבר נדרש (למשל, בפרשות הבנקאים והולילנד). אין כל אינדיקציה כי הדבר גרם לפגיעה ביכולת ההגנה להגן כנדרש על הנאשמים.

"המדובר בצוותי הגנה מנוסים, אשר יש בידם היכולת לעשות את ההתאמות הנדרשות לצורך מילוי תפקידם כהלכה. כך גם מר נתניהו, וזאת בלא שאנו ממעיטים, כמלוא הנימה, מן האתגרים המונחים בפניו בכלל ובימים אלה בפרט.

"בעבר, לנוכח טענות דומות להכבדה, נמנענו מהחלטה על מעבר לשמיעת המשפט במשך ארבעה ימי דיונים בשבוע. ברם, בצומת הנוכחי השתנתה נקודת האיזון. מדובר בתיק ענק, ובמובנים לא מעטים חסר תקדים במקומותינו, הן בהיקפו, הן במורכבותו. ההליך מתנהל במשך יותר מחמש שנים. דרך לא קצרה עוד לפנינו. פרשת ההגנה מצויה בתחילתה, ומתקדמת בקצב איטי. סיומה של תקופת הכהונה של חלק מחברי המותב, הקבועה בדין, נראה באופק. במכלול נסיבות אלה, חובתנו להכריע בתיק מחייבת תגבור משמעותי של מתכונת הדיונים".

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.02MB)