האם עיתונאים וכלי תקשורת המפרסמים מסמכי מקור יחוייבו בקבלת רישיון ממשלתי? לפני ארבע שנים ביטלה הכנסת בהצבעה פה אחד את פקודת העיתונות המנדטורית, שכפתה רישוי על עיתונים ואיפשרה לשר הפנים לסגור כלי תקשורת. כעת, חוות דעת של הרשות להגנת הפרטיות קובעת כי יתכן ובמקרים מסויימים פרסומים עיתונאיים יידרשו לרישוי כ"מאגר מידע". בנוסף, ברשות להגנת הפרטיות מציעים פרשנות לפיה "עבודה עיתונאית" אינה כוללת בהכרח פרסום.

חוות הדעת ניתנה במסגרת מסכת התביעות שמנהל איש העסקים וולטר סוריאנו, המקורב לראש הממשלה בנימין נתניהו, נגד "העין השביעית". הרשות להגנת הפרטיות סבורה כי יתכן ומדור "הגנזך" באתר "העין השביעית" שמרכז מסמכים שונים, כולל כתבי טענות משפטיים, פרוטוקולים ופסקי-דין, עונה על הגדרת מאגר מידע בחוק הגנת הפרטיות ועל כן חייב ברישום. בעקבות חוות הדעת איים סוריאנו בתביעה נוספת, שלישית במספר, נגד "העין השביעית".

בדיון שנערך בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לאחר מתן חוות הדעת של רשות הפרטיות, ציינה השופטת תמר אברהמי כי עמדת הרשות ברורה בחלק מקביעותיה, אולם חלקים אחרים שלה הופכים את המקרה למורכב, וכי עוד רחוקה הדרך מלקבוע כי אכן מדובר במאגר מידע הדורש רישום. עו"ד אלעד מן, המייצג את "העין השביעית" בהליך, הזהיר מפני השלכות הרוחב השליליות במקרה וביהמ"ש יתן תוקף מחייב לעמדת הרשות.

לפחות עשר תביעות נגד עיתונאים

עמדת הרשות להגנת הפרטיות הוגשה במסגרת התביעה השנייה שהגיש סוריאנו נגד "העין השביעית", אחת מלפחות עשר תביעות שהגיש נגד עיתונאים וכלי תקשורת בישראל ובעולם, במטרה למנוע סיקור שלו בקשר לפרשת המעקבים אחרי קציני המשטרה שחקרו את פרשיותיו הפליליות של ראש הממשלה נתניהו. התביעה הראשונה שהגיש סוריאנו נגד "העין השביעית", על סך יותר מחצי מיליון שקל, באה אחרי ש"העין השביעית" סיקרה את התביעה של סוריאנו נגד העיתונאי רביב דרוקר.

סוריאנו, איש עסקים בתחום המודיעין הפרטי, שהוצג על-ידי עורך-דינו אילן בומבך כידידו של ראש הממשלה, דרש תחילה בתביעתו הנוכחית נגד "העין השביעית" למחוק את כל הפרסומים על אודותיו מהאתר. הסיבה: הם פוגעים בפרטיותו. בתגובה טענה בין היתר "העין השביעית", באמצעות בא-כוחה עו"ד אלעד מן (המשמש גם כיו"ר עמותת "העין השביעית"), כי הפרסומים על סוריאנו עסקו בהליכים משפטיים פומביים שאין עליהם כל חיסיון, כך שאין כאן כל עניין הפוגע בפרטיותו, ובנוסף יש בהם עניין רב לציבור.

כבר בסופו של הדיון הראשון בתיק נדחתה בפועל דרישתו הכוללנית של סוריאנו, ונקבע כי הדיון יוגבל אך ורק לריכוז של מסמכי מקור הקשורים לסוריאנו המתפרסמים בעמוד ייעודי במדור "הגנזך" של "העין השביעית". סוריאנו טען כי מדובר ב"מאגר מידע" שאותו יש לרשום בהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות. "העין השביעית" טענה כי לא מדובר כלל במאגר מידע וכי כל טענה שכזו סותרת את תכליות חוק הגנת הפרטיות, חופש העיתונות ועקרונות פומביות הדיון.

מה כוללת עבודה עיתונאית

בדיון נוסף שנערך בתיק בחודש דצמבר האחרון ביקשה השופטת אברהמי לקבל את עמדת הרגולטור המפקח על רישום מאגרי מידע, הרשות להגנת הפרטיות. בחודש שעבר (19.4) ולאחר דיון שערכה עם הצדדים, הגישה הרשות את עמדתה בה היא מקבלת חלק מטענות סוריאנו וקובעת כי יתכן שמדור "הגנזך" הוא מאגר מידע המחייב רישום משום שיש חשש כי חלק מהמסמכים המשפטיים המוצגים בו עלולים לכלול מידע שיתכן כי הינו פרטי.

הרשות להגנת הפרטיות דחתה את עמדת "העין השביעית" לפיה היתר העיון הכללי בתיקי בית-המשפט, שבו מחזיק החתום לעיל, הופך את כלל כתבי הטענות והפרוטוקולים במערכת נט-המשפט (ולא רק פסקי דין והחלטות) למידע ש"הועמד לעיון הרבים על-פי סמכות כדין", לפי חוק הגנת הפרטיות, וככזה מאפשר את פרסומו במרוכז באופן הפטור מחובת רישום של מאגר מידע, ככל פרסום עיתונאי במדינה דמוקרטית.

ד"ר שלומית ווגמן-רטנר, מ"מ ראש הרשות להגנת הפרטיות (צילום: צילום: רן יחזקאל)

היתר העיון הכללי בתיקי בית-המשפט נועד "לצורך עבודה עיתונאית", מדגישה הרשות תוך ציטוט מנוסח ההיתר. אלא שברשות הפרטיות סבורים שעבודה עיתונאית אינה כוללת בהכרח פרסום. לפי הרשות, "מקום בו ניתן לעיתונאים היתר עיון לפי הנוהל, אין כל פגם בעיון במסמכי ההליכים השונים, לרבות פרוטוקולים וכתבי בי-דין, על-ידי בעל היתר העיון, בהתאם להוראות תקנות העיון, הנוהל וההיתר שניתן להם, ואין כל מחלוקת כי ביכולתם לעשות שימוש במידע זה במסגרת עבודתם העיתונאית.

"אולם, בנסיבות העניין, לעמדת המדינה, ספק אם העלאה גורפת של כתבי טענות ופרוטוקולים של דיונים, כפי שהם ובצורה מרוכזת, לאתר 'העין השביעית' היא שימוש בהתאם למטרה לשמה נמסר המידע ל'עין השביעית' מהנהלת בתי המשפט".

את עמדת הרשות הגישה עו"ד איריס גילברג-יודשקין מפרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי).

סוריאנו מאיים בתביעה שלישית

סוריאנו לא התמהמה וכבר למחרת הגשת עמדת הרשות שיגר בא-כוחו עו"ד בומבך מכתב שכותרתו "דרישה מיידית להסרת 'הגנזך' מאתר 'העין השביעית'". לפי עו"ד בומבך, "העין השביעית" ביצעה כלפי סוריאנו "הן עבירה פלילית והן עוולה אזרחית" ומלבד הסרה מיידית של הגנזך הוא דורש "לצרכי פשרה" פיצוי בסך של 100 אלף שקלים בתוך 24 שעות ומאיים בהליך משפטי נוסף, שלישי במספר, נגד האתר. "העין השביעית" לא נענתה לדרישה.

בדיון שנערך החודש (3.5) בפני השופטת אברהמי טען עו"ד בומבך כי הרשות להגנת הפרטיות "זיהתה שימוש לרעה, Abuse, באותו היתר עיון שיש לכתב 'העין השביעית' מר פרסיקו". לדבריו, ריכוז כתבי הטענות הנוגעות למרשו בעמוד אחד "יוצר מצב בלתי-מתקבל על הדעת ומנוגד לחוק".

עו"ד בומבך טען בדיון כי "העין השביעית" הקימה את העמוד המוקדש לסוריאנו משום שתבע את האתר, ובזאת באופן חריג שכן אנשים פרטיים אחרים אינם זוכים לעמוד משלהם במדור. עו"ד מן הפנה את תשומת לבו של עו"ד בומבך כי במדור בין היתר עמודים המוקדשים גם לעמית סגל, יאיר נתניהו, ח"כ אסנת מארק ואלי ציפורי, כולם תובעים או נתבעים סדרתיים וגם לדמויות כענת קם. בתגובה טען עו"ד בומבך כי מרשו, איש עסקים בינלאומי ומקורבו של ראש הממשלה, אינו "אישיות ציבורית".

אילן בומבך, עורך דינו של וולטר סוריאנו, מעיד על חברותם של סוריאנו ובנימין נתניהו (צילום מסך מכתבת תאגיד השידור כאן)

"ברגע שקיבלנו עמדה של הרגולטור", טען עו"ד בומבך, "ברור שכל יום נוסף שבו הגנזך עומד על מכונו, ברור שיש פה הפרה בוטה, לא רק בוטה כמו שהיה עד עכשיו אלא ביודעין, כשעמדת הרגולטור שונה לחלוטין. מדובר בפגיעה קשה ומתמשכת. משהרגולטור אימץ את התזה שעמדה ביסודה של המרצת הפתיחה, ברור שההפרה היא חמורה וברור שהנזקים הם שלא כדין".

עו"ד מן, מנגד, טען כי ההליך הנוכחי של סוריאנו נגד "העין השביעית" "הוא לא דרמטי במישור המעשי". התביעה, שהחלה בדרישה יוצאת הדופן להסיר כל זכר לסוריאנו באתר, צומצמה לעניין רישום המאגר בלבד, הדגיש. לכל היותר יידרש האתר להסיר את העמוד המסוים בתוך "הגנזך" המוקדש לסוריאנו.

אולם, הוסיף עו"ד מן, להליך יש השלכה רוחבית עקרונית. "הנושא של פרסום כתבי טענות והחופש לפרסם אותן והתנאים לפרסם אותן נידון במספר הליכים", אמר עו"ד מן והפנה בין היתר להליכים בעליון שבהם עמותת הצלחה, שהוא משמש בה יועמ"ש ואשר אוחזת בהיתר עיון כללי לתיקי בית-המשפט, ביקשה לקבל ולפרסם את כל הפרוטוקולים של דיוני העליון.

"אם נגזור מסקנות שלדעתנו הן אבסורדיות ואליהן מכוון התובע, שכל מצבור של נתונים שמכיל פרטים אישיים כמו כתבות בעיתון או מסמכים אחרים - מצריך רישום, זה ישנה באופן דרמטי את האופן שבו פועלים ויכולים לפעול כלי תקשורת במדינת ישראל"

"הסוגיה הזו של היתר עיון, ההיתר לפרסם, הצורך ברישום, האם זה מצריך מאגר מידע, אלה סוגיות תיאורטיות חשובות שיש להן משמעות גם לעבודת 'העין השביעית' וגם לכלל כלי התקשורת, כיוון שאם נגזור מסקנות שלדעתנו הן אבסורדיות ואליהן מכוון התובע, שכל מצבור של נתונים שמכיל פרטים אישיים כמו כתבות בעיתון או מסמכים אחרים - מצריך רישום, זה ישנה באופן דרמטי את האופן שבו פועלים ויכולים לפעול כלי תקשורת במדינת ישראל", הוסיף עו"ד מן. "נניח שבא בעל דין באחד מהתיקים ומוסר מיוזמתו את כתבי הטענות, הרי זכותו לעשות זאת וזכות מי שמקבל לפרסם. זה אומר שמרגע שפרסם הוא צריך לרשום מאגר מידע?".

השופטת מפרקת את עמדת הרשות

השופטת אברהמי ניסתה לכוון את הצדדים לסיים את התביעה בפשרה. בהקשר זה ציינה כי עמדת הרשות להגנת הפרטיות אינה מעניקה לסוריאנו ניצחון חד-משמעי כפי שאולי היה רוצה.

"כשאני קראתי את העמדה של הרשות עשיתי עץ הסתעפויות", אמרה. "עמדת הרשות להגנת הפרטיות היא אכן ברורה בדברים מסוימים אבל יש בה אלמנטים שלא סוגרים את הדלתות. אתן דוגמה. השאלה הראשונה שהעלתה העמדה היא האם כתבי הטענות שבגנזך והפרוטוקולים כוללים מידע כהגדרתו בסעיף 7 בחוק הגנת הפרטיות. אם לא, אין בעיה כי זה לא מאגר מידע. אם כן, זה מאגר מידע אבל אז השאלה היא האם הם כוללים מידע רגיש כהגדרתו בחוק או 'מידע על אנשים והמידע לא נמסר על ידיהם, מטעמם או בהסכמתם למאגר זה'".

אם נכלל מידע שכזה, המשיכה השופטת אברהמי, "המאגר מחויב ברישום ואז עולה השאלה אם מדובר במאגר מידע שפורסם כדין לפי סעיף 8 (ד)". בסעיף זה בחוק נכתב כי חובת הרישום "לא תחול על מאגר שאין בו אלא מידע שפורסם לרבים על פי סמכות כדין או שהועמד לעיון הרבים על-פי סמכות כדין". "אם התשובה חיובית", המשיכה השופטת אברהמי, "זה תקין, ואם לא, אז עוברים להבנתי לפי עמדת הרשות לשאלת ההגנות".

הרשות להגנת הפרטיות, ציינה השופטת אברהמי, הפנתה בחוות דעתה לסעיף 18(3) בחוק לפיו תהא זו הגנה טובה אם "בפגיעה היה ענין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות הענין, ובלבד שאם היתה הפגיעה בדרך של פרסום – הפרסום לא היה כוזב". בהקשר זה ציטטה הרשות מדבריו של שר המשפטים לשעבר משה נסים, במסגרת דיון שנערך על החוק בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת: "כמובן שבית המשפט הוא שיכריע אם היה עניין ציבורי המצדיק את הפגיעה בנסיבות העניין".

"יכול להיות שיש הגנות אחרות", ציינה השופטת והוסיפה בפנותה לעו"ד בומבך: "לכן אני אומרת לאדוני, יכול להיות שזה קידם אותו בדברים האלה אבל אף אחד לא יכול לחתום ולהגיד שזה ייצא ככה או ייצא ככה".

לאחר שהמליצה לצדדים לנסות ולהגיע לפשרה קבעה השופטת מועדים להגשת סיכומים, לפני שתכריע בסוגיה.

9333-12-19

* * *

לקריאת עמדת הרשות להגנת הפרטיות

להורדת הקובץ (PDF, 2.41MB)

לקריאת פרוטוקול הדיון

להורדת הקובץ (PDF, 315KB)