כשדובי אָיְכֶנְוַלְד, מנכ"ל, עורך ראשי ובעלים שותף בהוצאת הספרים של "ידיעות אחרונות", סיים אתמול (14.2) להשיב לחקירה הנגדית של באת-כוח נוני מוזס, הוא ביקש להגיד דבר מה נוסף, "גם לפרקליטים וגם לבית-המשפט". שופטי משפט המו"לים, שבעבר כבר סירבו בתוקף לבקשות דומות של עדים, העניקו לאיכנולד את מבוקשו.

"הייתי אתמול בעזה", אמר איכנולד. "בארבע בבוקר הצטרפתי לגדוד 930 ויצאנו. עד הערב הייתי. אני רוצה להגיד כאן לכולכם – יש על מי לסמוך. ואני אומר לכם, זה מרחיב את הלב מה שקורה שם. לא תמיד התקשורת מדווחת כמו שצריך על זה. נחום ברנע ביום שישי פרסם טור ואני חושב שהוא טעה לחלוטין. אני אומר לכם – מה שראיתי שם, באמת יש על מי לסמוך".

השופטים לא נשארו אדישים לשמע דבריו של העד. הם אמנם לא נרעשו מכך שאיכנולד תיאר מלחמה עקובה מדם והרס, שבמהלכה נהרגו אלפי ישראלים ועשרות אלפי פלסטינים, רובם אזרחים, ילדים ונשים, כדבר מה ש"מרחיב את הלב", אולם כן הגיבו למהות התלונה התקשורתית של איכנולד.

באמצע המונולוג הנרגש, כשהעד דיבר על כך שהתקשורת לא מדווחת כמו שצריך על הנעשה בעזה, ראשת ההרכב, השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, החוותה בידה לעבר נאשם מספר 4 בתיק, בעל השליטה והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, שישב באולם. אם לאיכנולד יש טענות על סיקור המלחמה, סימנה לעד, הוא יכול לפנות לידידו ושותפו מוזס. בסיום המונולוג של איכנולד פנה השופט משה בר-עם לעד ואמר לו מפורשות שהוא יכול להפנות את הטענה למוזס.

נוני מוזס (מימין) ודובי איכנולד לפני עדותו במשפט המו"לים, 14.2.2024 (צילום: אורן פרסיקו)

התגובה הספונטנית של השופטים לשמע התלונה של איכנולד על אופן הסיקור של מלחמת עזה מלמדת כי הם לא קנו, באופן העמוק והאינטואיטיבי ביותר, את התיאור שהסנגורים והעד עמלו עליו במשך כל שעות העדות, שלפיו לנוני מוזס אין כל השפעה על התוכן המתפרסם ב"ידיעות אחרונות", וגם אם היה רוצה הוא אינו יכול להשפיע על מה שמתפרסם בעיתון ובאתר שתחת שליטתו.

איכנולד הדגיש זאת ביום עדותו הראשון וחזר והעיד על כך גם אתמול, למרות שהתיאור הזה עומד בניגוד חריף לעשרות מקרים מתועדים של התערבויות בוטות של מוזס לטובת האינטרסים האישיים שלו ועל חשבון האינטרס הציבורי, כפי שדווח בין השאר ב"שיטת ידיעות 'אחרונות'", סדרת התחקירים של "העין השביעית".

כשאיכנולד נשאל על כתבה שפורסמה לפני כעשור במוסף "7 ימים" והכעיסה מאוד את בני הזוג בנימין ושרה נתניהו, הוא טען כי מוזס ממילא לא היה יכול למנוע את פרסום הכתבה. "אולי הוא יודע ביום רביעי לפני כולם", העיר ביחס למועד הירידה לדפוס של מוסף סוף השבוע, אך הדגיש כי לא היה יכול למנוע את עצם ירידתה לדפוס שכן הוא אינו רואה אותה טרם הדפסתה. גם קביעה זו, יש לציין, עומדת בניגוד לעדויות של בכירים לשעבר בעיתון על הוראות של מוזס לצנזר ולגנוז תכנים בעיתון טרם הירידה לדפוס.

במענה לשאלה נוספת אמר איכנולד שברור שמוזס לא יודע מראש על "עשרות הידיעות והכתבות, ומה שעושים כל הכתבים בעיתון". העד תהה "מאיפה שיידע את הדבר הזה?", וטען: "לדעתי הוא קורא את העיתון כמוני בבוקר". כל שמוזס יכול לעשות בנוגע לתוכן המתפרסם בעיתון במקרה שקיבל פנייה מגורם מסוקר, העיד איכנולד, הוא לבקש מעיתונאי לבדוק שוב ידיעה מסוימת שמא פרסם עובדה שגויה.

"אם הכתבה נכונה, הכתב עומד מאחוריה והעובדות הן מוצקות, הוא לא יכול לעשות כלום", חרץ איכנולד, בניגוד גמור למציאות שתיארו עשרות עיתונאים שעבדו בעבר ב"ידיעות אחרונות" תחת מוזס, כולל עורכים בכירים וכתבים חוקרים.

נוני מוזס דוחק בנתניהו לשלוח אדם שיתדרך את העורכים הבכירים בקבוצת "ידיעות אחרונות", רון ירון וערן טיפנברון, כיצד להטות את הסיקור לרצונו של נתניהו (צילומי מסך מהדיווח בחדשות 2 בינואר 2017 על חשיפת הקלטה של שיחות השוחד בין נתניהו למוזס)

סוגיית השפעתו של מוזס על התוכן באימפריה התקשורתית שתחת שליטתו צפויה לשוב ולעלות בשבוע הבא, שבו אמורים להעיד שני עיתונאים שעבדו ב-ynet, עורך דף הבית לשעבר רן רימון והכתב אביטל להב.

שניהם אמורים להעיד על מקרה שבו ידיעה נגד נפתלי בנט פורסמה באתר במתכונת חריגה, ובהתאם לסיכום בין נתניהו למוזס שתועד בהקלטות שבבסיס הפרשה המכונה "תיק 2000". אולם בתום הדיון שנערך אתמול נקבע כי טרם שמיעת עדותם יתקיים דיון בבקשה לחייב את ההגנה לזמן לעדות גם את עורך ynet בתקופה הרלבנטית, ערן טיפנברון, שבחקירתו במשטרה הכחיש כי קיבל כל הנחיה ממוזס להעניק לידיעה את הטיפול החריג.

טיפנברון נכלל ברשימת עדי התביעה, אך לפני חודשים אחדים הודיעה הפרקליטות כי היא מוותרת על עדותו, כמו גם על עדויותיהם של עורכי "ידיעות אחרונות" לשעבר שילה דה-בר ורון ירון.

השחיתות, נשמת אפה של הדמוקרטיה

חלק אחר מחקירתו הנגדית של איכנולד, במענה לשאלותיו של עו"ד עמית חדד, בא-כוחו של נאשם מספר 1, ראש הממשלה נתניהו, הוקדש לתיאור מחריד של האופן שבו תופס העד את היחסים הראויים בין השלטון לעיתון. בשתי מילים: השחתה מוחלטת.

עו"ד חדד הזכיר כי עורך "ידיעות אחרונות" לשעבר שילה דה-בר העיד במשטרה שבתקופתו נהג להיפגש כעניין שבשגרה עם פוליטיקאים ואנשי ציבור. איכנולד אישר כי כך נהוג, וציין כי הוא אישית היה עד לשיחות קבועות בין העורך לשעבר משה ורדי לראש הממשלה דאז אריאל שרון. לדבריו, בכל פעם שהעורך ורדי היה רואה שהשעה עשר בלילה, לקראת ירידת העיתון לדפוס, ועדיין אין לו כותרת ראשית טובה, היה מתקשר לראש הממשלה שרון ומבקש אחת.

"אני אומר לך שדמוקרטיה בנויה בצורה הזו", הניח הסנגור חדד הנחה בפני העד. איכנולד אישר זאת. "אין בזה שום דבר פסול", הוסיף עו"ד חדד, "הקשר בין פוליטיקה לבין תקשורת הוא קשר עתיק יומין". איכנולד אישר גם זאת.

דובי איכנולד משוחח עם עו"ד נוית נגב. ברקע: נוני מוזס משוחח עם עו"ד עמית חדד. בית-המשפט המחוזי בירושלים, 14.2.2024 (צילום: אורן פרסיקו)

"לא יכול להיות אחרת", החרה החזיק אחרי עצמו בא-כוחו של נתניהו. "זה הרצון של העיתון, זה הרצון של הפוליטיקאי, התן-וקח הזה בין פוליטיקה והתקשורת זה...".

"...נשמת אפה של הדמוקרטיה", השלים איכנולד את דברי עו"ד חדד, במענה שסחט חיוכים רחבים במיוחד מסוללת עורכות-הדין של הנאשם מוזס.

תשובה שכזו קולעת היישר אל לב טענת ההגנה המרכזית של נאשמי משפט המו"לים: יחסי תן-וקח בין ראש ממשלה למו"ל לא רק שאינם עניין פלילי, אלא שאסור בתכלית האיסור להפליל אותם, שכן הם חיוניים לקיומה של הפוליטיקה והתקשורת כאחד. האפשרות שיכולה להיות תקשורת עצמאית, שאינה תלויה בפוליטיקאים ולא מקיימת איתם יחסים תמידיים של תן-וקח; האפשרות שלמעשה זו התקשורת היחידה שיכולה להזרים חמצן בחברה דמוקרטית, כלל לא עלתה אתמול בבית-המשפט המחוזי בירושלים.

איכנולד המשיך ואישר במענה לשאלות של עו"ד חדד כי הוא עצמו היה מקבל פעמים רבות פניות מפוליטיקאים בנוגע לסיקורם ב"ידיעות אחרונות". "כשכתבו דברים בעיתון שלטענתם לא נכונים?", התעניין השופט בר-עם. "לא נכונים, לא הוצג נכון, רוח הדברים לא נכונה", השיב איכנולד, "זה דבר של יום ביומו".

בחקירה החוזרת של איכנולד שאלה אותו עו"ד טפת מויאל-רוטשילד מפרקליטות מיסוי וכלכלה מה הוא נהג לעשות עם כל הפניות הללו שקיבל מהפוליטיקאים. בחקירתו הראשית העיד איכנולד על מקרים שבהם העביר מסרים לגבי תלונות ששמע מנתניהו ישירות למו"ל מוזס. "האם פנית גם במקרים אלה לנוני מוזס או לא?", תהתה עו"ד מויאל-רוטשילד.

יאיר נתניהו (צילום: אוליבייה פיטוסי)

"לא הייתי פונה לנוני, הייתי פונה לעורך", השיב איכנולד. "הייתי מעביר לפעמים פנייה, או שפוליטיקאי היה כועס אחרי כתבה כזו או אחרת, הייתי אומר לעורך. לנוני לא הייתי אומר אף פעם, נוני לא היה הסמכות לזה".

השופטים יצטרכו להחליט מדוע את המסרים של נתניהו העביר איכנולד ישירות למוזס, ולא לעורך. אחד המסרים הללו, שעליו סיפר העד בחקירתו הראשית, נגע לידיעת רכילות שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" על בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, שממנה השתמע כאילו יש ליאיר נתניהו בן זוג.

אתמול ביקשו הסנגורים לחקור את איכנולד על האירוע בחקירה חוזרת, אך בדלתיים סגורות. הפרקליטות הסכימה, והעיתונאים נאלצו לצאת מן האולם.

"ההיילייט היה שאני נאצי"

אחת התלונות היותר חריפות ששמע איכנולד בכל ימיו, כך התברר היום בעדות, באה משרה נתניהו. בחקירתו במשטרה סיפר מוזס כי בשנת 2013 שמע מאיכנולד שקיבל טלפון זועם משרה נתניהו. "היא מאוד כעסה", סיפר מוזס לחוקרים, "בעיקר למה אח שלה מוציא את הספר והיא לא יכולה להוציא את הספר והיא הביעה את דעתה עלי [...] אמרה שעד שהוא לא יראה אותנו בקבר הוא לא יירגע, הוא לוקח לנו את כל הכסף. [...] ש... כל מה שאני רוצה זה להרוס אותך ולקחת להם את הכסף, ואני לא אנוח עד שאני לא אראה אותם בקבר ואם אני אפיל אותם הם יפילו אותי ו... ההיילייט היה שאני נאצי".

"אתה זוכר את האירוע הזה?", שאלה עו"ד נוית נגב, באת כוחו של מוזס, את איכנולד.

"אני זוכר את האירוע במדויק", השיב העד. "באמת לא חשבתי אי פעם שאצטרך לדבר על האירוע הזה. אני זוכר שבתום השיחה התיישבתי על כיסא וחצי שעה לא יכולתי לקום. היתה שיחה קשה. שרה התנפלה עלי. בשעת ערב מאוחרת, עשר, אחת עשרה, והיא אמרה את הדברים האלה. כן. אחרי השיחות ב-2013 היא התקשרה ואמרה לי את זה, כהאי לישנא. היא היתה בסערת רגשות, אני לא יודע מה היה ברקע".

שרה נתניהו מגיעה לדיון בתביעת דיבה שהגישה נגד אהוד אולמרט, 12.6.2022 (צילום: אבשלום ששוני)

עו"ד חדד ביקש לראות באירוע הזה סימן לחוסר האמון המוחלט ששרר בין נתניהו למוזס. "בין השניים האלו לא היה אפשר להגיע לעסקה על למכור מסטיק בזוקה, על אות בעיתון, על מדור הבועות בעיתון", הכריז עו"ד חדד באוזני העד. "לא היתה עסקה, לא דובר על עסקה, כלום, שום דבר". איכנולד השיב ב"כן", ובמענה לשאלות המשך רבות השיב: "אין אמון ביניהם".

בחקירתו הראשית סיפר איכנולד כיצד יזם והפיק שני מפגשים בין מוזס לנתניהו בשנת 2013, כדי שמוזס ינסה לסייע לנתניהו להקים את הקואליציה שבה חפץ. מהדברים ששמע ממוזס בצאתו מהפגישות ניתן להבין כי השניים דיברו גם על הסיקור שלו ב"ידיעות אחרונות" ועל הגבלת התפוצה של המתחרה "ישראל היום", אותו תן-וקח שבהמשך תועד בשיחות המוקלטות בין השניים משנת 2014, ואשר הפך ללב פרשת השוחד.

עו"ד חדד ביקש לנקות כל זכר לעסקה פסולה במפגשים של שנת 2013, וטען כי הם עסקו בפוליטיקה בלבד. גם מה ששמע ממוזס בצאתו מהפגישות על הסיקור ב"ידיעות אחרונות" נבע מהשיחה הפוליטית גרידא שניהל המו"ל עם ראש הממשלה, טען הסנגור. העד הסכים כי זו אפשרות. וכשנתניהו הציע לאיכנולד לנצל את ההזדמנות שהוא בלונדון כדי לפגוש ישירות את שלדון אדלסון, טייקון ההימורים שהקים ומימן את "ישראל היום", היתה זו אמירה "לא רצינית". איכנולד אישר כי נתניהו לא בדק איתו מעולם האם אכן פעל כפי שהציע.

"נוני מוזס חושב שהאיש הזה, על מגרעותיו, הוא ראש הממשלה הכי טוב במדינת ישראל, ולכן הוא רוצה לעזור", פתח הסנגור

"נוני מוזס חושב שהאיש הזה, על מגרעותיו, הוא ראש הממשלה הכי טוב במדינת ישראל, ולכן הוא רוצה לעזור", פתח הסנגור בסדרה ארוכה של היגדים שכולם אושרו בזה אחר זה על-ידי העד.

"כי כשעוסקים במולדת, כשעוסקים במדינה, שמים בצד את הדברים האישיים, והוא אומר לך, 'אם אני יכול לעזור לו אני יעזור לו'. לא מותנה, לא רצה לקבל לא כבוד ולא יקר ולא 'ישראל היום' ולא כלום. הוא אומר לך: 'יש לי תנאי – שיהיה דיסקרטי, אני לא רוצה שאחר-כך יתחילו לרנן עלי'. הדיסקרטיות הזו לא קשורה... אם מישהו חושב שזה קשור לזה שגונבים פה סוסים או עושים מעשה פלילי זה שקר מוחלט. הוא היה מוכן לעזור עזרה לשם העזרה, תורה לשמה.

"זו יוזמה מוחלטת שלך מתוך התפיסה שלך שיש פה שני אנשים שאולי מתעבים אחד את השני אבל אוהבים את המדינה אהבה אינסופית ואני רוצה שהם יפגשו. לא חשבת על 'ישראל היום', לא על שום דבר אחר, יש מדינה שאנחנו אוהבים עד אינסוף, ואם אפשר לעזור לה אני רוצה לנסות". איכנולד אישר.

בחקירתו הראשית, אגב, טען איכנולד שרצה להפגיש את השניים משום ששמע מנתניהו תלונות על תקשורת לא הוגנת ושמע ממוזס תלונות על תחרות לא הוגנת, וחשב שמפגש בינאישי בין השניים יכול להועיל לשני הצדדים ו"לטובת עם ישראל". עו"ד חדד לא התייחס לכך ישירות. תחת זאת הפנה לאיכנולד שתי שאלות נחרצות באותה מידה שהן מיתממות.

"תאשר לי בבקשה שמאז ומעולם לא אמר מוזס לך שהוא רקח עסקה עם בנימין נתניהו – אני אשפר את הסיקור שלך ב'ידיעות אחרונות' בתמורה לזה שתעזור לי לפעול מול שלדון אדלסון ב'ישראל היום'".

"מעולם לא", השיב איכנולד.

"תאשר לי בבקשה שמר נתניהו מעולם לא אמר לך: 'אני מוכן להיות קשוב לבעיות של 'ידיעות אחרונות' בעניין הדמפינג שעושה 'ישראל היום' ובתנאי שתשפר את הסיקור שלי ב'ידיעות אחרונות'".

"מעולם לא", השיב איכנולד.

כשסיים את עדותו ועשה את דרכו אל עבר דלת היציאה מהאולם פנה איכנולד אל עו"ד איריס ניב-סבאג מצוות ההגנה של מוזס ושאל אותה: "עכשיו אני יכול להגיד לו שלום?". אחרי שקיבל את אישורה אפשר היה לראות, בפעם הראשונה בשני ימי העדות, את מנכ"ל הוצאת ידיעות-ספרים לוחץ ידיים לנאשם מוזס.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 896KB)