ינון מגל פתח את יום העדות השני שלו במחווה לקדוש ברוך הוא. "אני רוצה דקה להגיד משהו, אפשר? פרק תהילים קטן", אמר לשופטים מיד לאחר שהתמקם בדוכן העדים. "להגיד לעצמך? בשקט?", חקרה השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, ראש ההרכב. "בשקט, ברור", השיב מגל, ולאחר שקיבל אישור הרכין את ראשו, הניח עליו את כף ידו הימנית ומִלמל בלחש.

השופטת פרידמן-פלדמן – שלעתים רחוקות מאוד מפגינה חוש הומור – ניצלה את השקט שהשתרר באולם משפט המו"לים כדי להתלוצץ עם אחד הסנגורים: אם הוא רוצה, אמרה לעו"ד עמית חדד, הוא יכול כבר להכין את העד הבא. גיחוכים פושרים נרשמו בשני הצדדים.

מגל, שכיהן כעורך והמגיש הראשי של "וואלה" בחלק מהתקופה שבה התחוללה פרשת "תיק 4000", ממלא במשפט משבצת ייחודית. מצד אחד, עיתונאי בכיר שחווה על בשרו את הבחישה הפלילית בעבודת המערכת, ולטענתו אף ניסה להיאבק בה – בניגוד לאחרים, ששיתפו פעולה בלי למצמץ – ומצד שני ביביסט מוצהר, שבז לעיתונות ה"שמאלנית" של "וואלה", מאמין שראש הממשלה חף מפשע ותומך בו עד כדי כך שהוביל מבצע גיוס כספים למימון הגנתו המשפטית.

איך אפשר לגשר על הפער? הפתרון שמצא מגל מתחלק לשניים: לטעון שהמקרה של בנימין נתניהו לא היה חריג במיוחד, ולתאר את התקשורת הישראלית כולה כבִּיצה מרקיבה, ולא רק את "וואלה", ובקיצור – "כך עושות כולן". כך קרה שבחלק אחד של הדיון הצהיר העורך לשעבר כי ניסה להיאבק על החופש העיתונאי של עובדיו – ומצד שני היכה על חטא וטען שהוא, וגם הם, היו בעצם חלק מ"מכונת רעל" שניצלה את הפלטפורמה העיתונאית כדי לפגוע באופן נבזי בנתניהו ומשפחתו.

על-פי כתב האישום, ראש הממשלה נתניהו ניצל את תפקידו כשר התקשורת כדי לבצע פעולות רגולטוריות שהיו שוות קרוב למיליארד שקל לבני הזוג שאול ואיריס אלוביץ', שהיו בעלי השליטה בקבוצת בזק. הם, בתמורה, רתמו למענו את "וואלה", שהיה גם הוא בבעלותם. הסיוע שקיבל מהם נתניהו התבטא במחיקה וקבורה של פרסומים שהזיקו לו ולבני משפחתו, פרסום של ידיעות שהועילו להם – וגם ידיעות שתקפו את יריביו ומבקריו. כחלק מהקשר הסמוי בין הצדדים, נציגים של נתניהו גם קיבלו אפשרות לפסול וליזום מינויים של עיתונאים שמילאו תפקידי מפתח ב"וואלה".

מגל, ככל הידוע, לא היה אחד מהעיתונאים האלה. הוא גויס לאתר לקראת סוף 2012, כשהפרשה עדיין היתה בחיתוליה וההתערבויות טרם הצטברו לכדי מאסה קריטית. האלוביצ'ים בדיוק השקיעו ב"וואלה" כסף בניסיון להפוך אותו לכלי תקשורת משפיע – ובין היתר בנו אולפן טלוויזיה ונזקקו למגיש מוכר שיהלום את ההשקעה.

בנימין ושרה נתניהו בטקס בהר הרצל, השבוע (צילום: נעם ריבקין-פנטון)

אחרי חודשים אחדים כמגיש הראשי של "וואלה", מגל קיבל על עצמו גם את תפקיד העורך. העורכת שקדמה לו, טלי בן-עובדיה, החזיקה מעמד בתפקיד שבועות אחדים בלבד. בשבוע שעבר היא העידה בבית-המשפט שהרקע לעזיבתה היה ההתערבויות החוזרות ונשנות בעבודת המערכת, שנבעו מהאינטרסים הכלכליים של בעלי הבית.

מגל החזיק מעמד בתפקיד כשנתיים. הוא פרש ממנו בדצמבר 2014 כדי לרוץ בבחירות במסגרת רשימת הבית-היהודי בראשות נפתלי בנט. כעבור שנה נאלץ לפרוש מהכנסת עקב טענות על כמה מעשי הטרדה מינית שביצע בעיקר בתקופתו ב"וואלה". תיק החקירה שנפתח נגדו נסגר ללא כתב אישום.

בפברואר 2018 נקרא מגל שוב פעם למשטרה, הפעם כדי להעיד במסגרת חקירת "תיק 4000". הוא אישרר את הממצאים בנוגע להתערבויות חוזרות ונשנות מצד בעלי הבית של "וואלה", ואישרר גם את הרקע הכלכלי שלהן – אך הבהיר שאינו מעורה בפרטים, וטען שהזיכרון שלו מהתקופה עמום.

"הלחץ היה תמידי. אני לא יודע לקשור את זה לאינטרסים כאלו או אחרים של בזק", אמר מגל במשטרה. החוקרים שאלו אותו על מידת הלחץ בתקופה שבה שאול אלוביץ' ביקש למזג את החברות בזק ו-yes, אחד המהלכים המרכזיים שבהם נזקק לסיוע של נתניהו. "אני זוכר שהיה משהו", השיב מגל. "לא ממש הייתי בלופ הזה. מה שכן, אני זוכר להגיד שבעקבות העסקה היה דיבור ש-yes יקבלו אישור לעשות חדשות, ואז 'וואלה' תהיה החדשות של yes".

איריס ושאול אלוביץ'. בית-המשפט המחוזי בירושלים, יוני 2021 (צילום: אורן פרסיקו)

מי שהיה אחראי ללחץ, אישר מגל, הוא אילן ישועה, המנכ"ל הכוחני של "וואלה". "האם אילן ציין משהו לגבי רגישות כלשהי לפרסום כתבות שלא אוהדות את נתניהו בטווח הזמן הקרוב, עד לחתימה על אישור העברת אמצעי השליטה?", שאל החוקר המשטרתי. "לא זוכר משהו כזה", השיב מגל. "אני כן זוכר להגיד שאילן היה אומר לי: 'עכשיו יש תקופה לחוצה, עוד מעט זה יסתיים'. אבל הלחץ לא הסתיים אף פעם, כי זה מסוג הדברים שאף פעם לא נגמרים. אתה נותן למישהו אצבע והוא רוצה את כל היד".

מגל הזכיר במפורש את הקשר לרגולציה. "אילן מדי פעם היה אומר לי, בהקשר של הורדת או העלאת תכנים הקשורים למשפחת נתניהו, ש'יש עכשיו תקופה לחוצה או חשובה. צריך לעבור את זה', ואני מבין ממנו שזה קשור לענייניו העסקיים של שאול אלוביץ'", אמר לחוקריו.

אתמול (19.7) בבית-המשפט המחוזי בירושלים מגל ניסה לפוגג את הרושם שיצרו הציטוטים הללו, אם כי לא חזר בו מהתיאורים העובדתיים – ואפילו הוסיף עוד כמה. מגל אישר שבמקרה אחד, ב"וואלה" הסירו מדף הבית ידיעה על כך שנתניהו החזיק חשבון בנק במקלט מס (אחרי שדווח על הצנזורה באתר "העין השביעית", ישועה התלונן בפני מגל שמדובר בהדלפה מתוך האתר).

במקרה אחר, אישר מגל, הוא התבקש להימנע מפרסום ידיעת פולו-אפ לדיווח של חדשות ערוץ 2 על מני נפתלי, אב הבית לשעבר במעון ראש הממשלה, שמילא תפקיד מרכזי בחשיפת ההתעמרויות והבזבוזים במעון. "ישועה אף פעם לא טען שזה נעשה משיקול עיתונאי. תמיד היה ברור שמדובר בשיקולים אחרים, לא עיתונאיים", אמר מגל.

עו"ד יהודית תירוש באולם משפט המו"לים, אתמול (צילום: חיים גולדברג)

עו"ד יהודית תירוש מפרקליטות המדינה, שמנהלת את התביעה ב"תיק 4000", הזכירה למגל מקרה שנדון יום קודם לכן באולם: הוראה לצמצם את החשיפה לידיעה על הוצאות המעון, שבה הובלטה רכישת נרות ב-6,000 שקל. מגל אישר שגם במקרה הזה ההתערבות לא נבעה ממניעים עיתונאיים, אבל אז פצח במונולוג שבו ניסה לתת לתקרית הקשר חדש.

"בדיעבד, כשאני מסתכל על זה, אני מבין שהייתי חלק ממכונת הרעל", אמר. בז'רגון הפוליטי-תקשורתי של השנים האחרונות, המונח "מכונת הרעל" מתאר את מערך התעמולה הלא רשמי של נתניהו, שפועל ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת המזוהים איתו – ובראשם ערוץ 14, הערוץ שמגל מגיש כיום את תוכנית הדגל שלו, "הפטריוטים". מגל השתמש במונח "מכונת הרעל" באופן הפוך, כדי לתאר את תקשורת הזרם המרכזי, שנגדה מנהל נתניהו מסע הסתה מתמשך.

עצם הפרסום של ידיעה על הוצאת 6,000 שקל על נרות במעון ראש הממשלה, אמר מגל, הוא "חלק מתודעת מכונת הרעל". הוא הסביר: "הכוונה היא שאתה אתר שמסתכל ימינה ושמאלה ורואה שכל התקשורת מפמפמת את אותו מזמור, וכולם עם אותן כותרות, וכולם עושים עניין מאותו אירוע. וכל המערכת שלך חושבת אותו דבר, שמדובר במשהו מזעזע! 6,000 שקל על נרות! ואתה עושה כותרת. כולם רצים, אז אתה גם רץ. וכשאומרים לך 'תוריד את הידיעה', הטענה של ישועה לא היתה 'תקשיב, אתם עושים סיפור ממשהו שהוא שטויות'. בדיעבד היום, כשאני מסתכל על זה, אני מבין שזה תודעת מכונת הרעל".

בזמן אמת, כאמור, מגל לא חשב כך. "תפיסותי היו ימניות, תמכתי בבנימין נתניהו, אבל ברמה העיתונאית גדלתי בתוך מערכות – קול-ישראל, גלי-צה"ל, ערוץ 10 בזמנו, ואחרי זה ערוץ 1 – ואז הגעתי ל'וואלה'. הייתי בתוך מערכת שבמשך עשרות שנים התודעה שלה היתה מאוד מונוגמית כזאת. סליחה, הומוגנית. שחושבת אותו דבר", אמר.

"בברנז'ה העיתונאית יש סוג של 'מה נכון ומה לא נכון'", ניסה מגל להסביר. "ואתה מתנהל בתוך הברנז'ה הזאת, אותו מילייה מצומצם שכולם חושבים בו אותו דבר. ואם חושבים שזה סיפור גדול, אנחנו צריכים גם כן לעשות את הדבר הזה. אי-אפשר היה להביא עם המערכת הזאת אלטרנטיבה כמו שערוץ 14 עושה היום, וגלי-ישראל עושים ברדיו".

מנכ"ל "וואלה" לשעבר אילן ישועה מחוץ לאולם משפט המו"לים, יוני 2021 (צילום: יונתן זינדל)

מגל אישר שהיו "די הרבה אירועים" שבהם התבקש למחוק או להצניע ידיעות שהיו עלולות לפגוע במשפחת נתניהו, והבהיר שבזמן אמת הדרישות גרמו לו מועקה. "בתודעה שלי כל הזמן היה מתח, והיו ריבים ועניינים, ודם רע, וזה הלך ונעשה מגעיל", שיחזר, אבל אז הוסיף כוכבית: "כיום אני חושב שהפנייה של ישועה אלי היתה לגיטימית".

אחרי שעו"ד תירוש הציגה לו את הציטוטים מתוך חקירתו במשטרה, מגל שוב ביקש לתקן את עצמו. בחדר החקירות מגל כאמור קשר בין הלחצים שחווה כעורך "וואלה" ובין האינטרסים הכלכליים של אלוביץ', ואישר שאלו בדרך כלל היו קשורים לנתניהו. אתמול, לעומת זאת, טען שהלחצים נגעו גם לשלושה פוליטיקאים נוספים לפחות: השרים גלעד ארדן, משה כחלון ואביגדור ליברמן.

עו"ד תירוש יכולה היתה לציין ששניים מהם, ארדן וכחלון, כיהנו כשרי תקשורת בתקופה שבה מגל עבד ב"וואלה" – ולפיכך ברור שלאלוביץ' היה אינטרס לנהוג גם בהם באופן מיוחד – אבל במקום זה, התובעת הטיחה בו טענה שגויה שלפיה כחלון פרש מפוליטיקה לפני שמגל הצטרף לאתר. תירוש לא תיקנה את עצמה גם אחרי שהסנגורים העירו לה על כך.

בין "עוין" ל"עוין מאוד"

סנגורו של נתניהו ב"תיק 4000", בעז בן-צור, הקדיש את היום הראשון של החקירה הנגדית כדי לחדד את המסר הזה של מגל. הסנגור הציג לו סדרה ארוכה של התכתבויות שתיעדו מקרים שבהם ישועה בחש בעבודת המערכת כדי להיטיב עם גורמים שאינם נתניהו. "כמו שאמרתי בתחילת החקירה הראשית, כשנתנו לי את החוברת הזאת נגעלתי מזה כל-כך שלא הסתכלתי בזה יותר משתי דקות", העיר מגל בשלב מסוים. "אני רציתי להימנע מזה, ואתה מזכיר לי פה את כל הגועל הזה".

מגל שיתף פעולה עם הסנגור באופן מלא. הוא אישר את רוב ההיגדים שהוצגו לו, כולל התלונה הקבועה של הסנגורים על כך שחוקרי המשטרה התעניינו רק במערכת היחסים של אלוביץ' עם נתניהו, ולא ביחסיו עם פוליטיקאים אחרים. מיד אחר-כך אמר לו הסנגור שכיום, שלוש שנים וחצי אחרי הגשת כתב האישום, "אף אחד" כבר לא טוען ש"וואלה" סיקר את נתניהו באופן אוהד; הוויכוח הנוכחי, טען הסנגור, הוא בין ה"רבים והטובים" שסבורים ש"וואלה" היה אתר עוין, וה"מעטים" שאומרים שהיחס שלו לנתניהו היה רק "מאוזן".

"אפשר להגיד ש'וואלה' היה בין עוין לעוין מאוד", חרץ מגל, אף שבחקירתו במשטרה טען שהאתר היה "אובייקטיבי ולא מלא שנאה לביבי".

במקרה אחר התעכב עו"ד בן-צור על אמירה של מגל שלפיה הוא חווה התערבות למען נתניהו פעם בחודש בממוצע. צוות ההגנה של נתניהו ספר כ-2,500 כותרות שעסקו בראש הממשלה בתקופת כהונתו של מגל כעורך "וואלה". "תסכים איתי שפנייה אחת בחודש, או פעם בשלושה שבועות כמו שאמרת במקום אחר, זו טיפה בים. מבחינה כמותית", אמר הסנגור. מגל היסס: "לא יודע להגיד לך". מעט לאחר מכן, כשהסנגור חזר על השאלה, מגל בכל זאת אישר שמדובר ב"מעט מאוד יחסית".

עו"ד בעז בן-צור, אתמול באולם משפט המו"לים (צילום: חיים גולדברג)

עו"ד בן-צור לא הזכיר את כל ההתערבויות שבהן מגל לא היה צד, ואמר לו שמהחישוב שלו מדובר בעשרים-שלושים מקרים בסך הכל. לדבריו, כשלוקחים בחשבון שהסיקור של נתניהו – כראש ממשלה – היה נרחב בהרבה מהסיקור של שאר הפוליטיקאים שישועה התערב למענם, בהחלט אפשר להשוות ביניהם. מגל אישר: "בוא נגיד שבאחוזים, אצל אהוד ברק ההתערבות היתה הרבה יותר גדולה – וכך גם אצל פואד בן-אליעזר, ואצל ליברמן. התשובה היא כן".

מגל חזר על התשובה הזאת גם בחלק אחר של הדיון, כשהשופט משה בר-עם שאל אותו האם הבקשות של ישועה עסקו בנתניהו יותר מאשר בגורמים אחרים. "באופן כללי, אילן ביקש להסיר כתבות בעייתיות שלא התאימו כשזה היה חברים שלו, או כל מיני אינטרסים, כשהתקשרו אליו", השיב מגל. "במקרה של נתניהו היו הרבה יותר מקרים, כי נתניהו היה ראש הממשלה והוזכר הרבה יותר באתר".

"בסוף כולנו עבדים"

כדי להיכנס לראש של מגל ולהבין את התפיסה העכשווית שלו, שכוללת הצדקה של מעשים שבזמן אמת עוררו בו סלידה, צריך להתבונן באירועים שקרו אחרי שסיים את תפקידו ב"וואלה". אתמול, באחד המונולוגים שלו, הוא סיפק בעצמו את ההקשר. לפי תפיסת העולם של מגל, אין דבר כזה עיתונות חופשית – וכל עיתונאי נגוע באינטרסים. אינטרסים אישיים של עצמו, או כאלה שנכפים עליו מלמעלה בהוראת בעלי השררה המתחלפים.

עו"ד בן-צור הקריא למגל דברים שאמר לחוקרי המשטרה: "בסוף כולנו עבדים. כל העיתונאים הגיבורים האלה, בכל המערכות, סביב הלחצים שלהם – פה זה ביבי, שם זה ברק, פה זה אולמרט, פה זה אני יודע מה, שרון. תמיד. כולם, כמו עבדים. שומרים על הפרנסה שלהם, אוכלים חרא ועושים מה שאומרים להם. זה התקשורת". עו"ד בן-צור הקפיד לא להקריא את המילה "חרא" אף שריצדה מעל המסכים באולם.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בפתח אולם משפט המו"לים בירושלים, מוקדם יותר החודש (צילום: חיים גולדברג)

"זה הכל אג'נדות, פוזיציות, זה בעצם מלחמה על אידיאות", המשיך הסנגור להקריא. "כולם משתמשים בכלי התקשורת כדי להשפיע, כדי לנצח, כדי לשלוט". רק במקרים מעטים, אמר מגל לחוקריו, עיתונאי זוכה לעבוד בכלי תקשורת שבו יש "פחות לחצים", ואז אולי הוא מקבל הזדמנות לעשות עיתונות חופשית יותר.

מגל בירך על ההזדמנות להסביר את תפיסתו לגבי מקצוע העיתונות. "ברגע שאתה מתווך לאנשים את המציאות, אתה עושה את זה דרך תפיסת העולם שלך, ואתה מוציא אותה החוצה. לכן תפיסת העולם של העיתונאים, העורכים, הכתבים, של מי שעוסק בעבודה העיתונאית, משפיעה מאוד על מה שבסופו של דבר יוצא. בנוסף, יש כל הזמן עניין של לחצים ואינטרסים חיצוניים שמשפיעים על העבודה הזאת", אמר אתמול.

ינון מגל בשער "ידיעות אחרונות", 25.11.2015 (לחצו להגדלה)

"זה כמו שאילן ישועה אמר שהוא עוזר ל'חברים שלו', שהוא לא רוצה שיכתבו עליהם. למישהו אחר יש חברים אחרים, או תפיסת עולם אחרת, אמונה, אג'נדה – ואתה רואה שבעצם מדובר באיזשהו שוק פרוץ. ב'וואלה' הייתי בצנטרום של העניין. מכל כיוון היו לחצים".

"יש מערכות שהן יותר הומוגניות, שכולם בהן חושבים אותו דבר, ומה שיוצא החוצה זה סוג של תפיסת עולם מסוימת – ויש מערכות שבהן זה יותר מורכב", המשיך מגל. במקרה של "וואלה", הוסיף, במערכת שלטה "תפיסה שמאלנית" שאינה משקפת את מגוון הדעות בחברה הישראלית. "כל המערכת היתה שמאל ושמאל ושמאל – כולם שמאל", אמר. "אני, בגלל שתפיסת העולם שלי ימנית והמערכת כולה שמאלנית, והייתי עם לחצים מפוליטיקאים – חלקם, כמו נתניהו, מהימין – הרגשתי שהייתי בסערה של בליל של לחצים. צריך להגן על המערכת ועל העיתונאים, ומצד שני לעשות את העבודה, ומצד שלישי לראות שאתה לא מפוצץ את העסק.

"הייתי נתון בהמון-המון לחצים. מה שאני מוציא פה החוצה בחקירה הזאת, בעדות הזאת, זו איזושהי תחושה של גועל מהעולם הזה, וגם אחרי מה שקרה לי באופן אישי בכנסת והעליהום שהיה עלי, שהרגשתי שהוא היה בגלל תפיסת עולם פוליטית של התקשורת נגדי, לעניין האישי שלי, כדי להפיל אותי – היה איזה סוג של גועל מהתקשורת, כמה הכל מלוכלך ומזוהם".

פרשת אלדד יניב

חלק ניכר מהחקירה הנגדית הוקדש לעיסוק בסוגיה שולית שהסנגור בן-צור תיאר כ"בעלת משקל סגולי פי כמה וכמה" בהשוואה לידיעות השתולות על שרה נתניהו: ההחלטה לגייס ל"וואלה" את איש התקשורת אלדד יניב, שב-2013 החל לפרסם באתר רצף של טורים נפיצים, עתירי עובדות, על שחיתות שלטונית.

"אני הבאתי אותו", התגאה מגל, וטען שבקדנציה שלו כעורך "וואלה" לא היה הישג עיתונאי שהאפיל על הטורים של יניב. "אלדד היה איש שמאל מובהק כשהבאתי אותו, זה היה לפני החזרה שלו בתשובה של היום". כיום יניב הוא פאנליסט קבוע בתוכנית של מגל בערוץ 14, "הפטריוטים". "הבאתי בן אדם שלא היה מהמילייה שלי, או מהמחנה האמוני או מהמחנה הפוליטי שלי", הוסיף מגל. "הבאתי אותו ל'וואלה' מתוך הבנה שצריך אנשים שיעשו עבודה עיתונאית, גם אם זה לא תואם את תפיסתי הפוליטית".

מיד עם השקת הטור, ישועה החל להפעיל לחצים כבדים כדי לצנזר אותו. עו"ד בן-צור מסר לבית-המשפט שצוות ההגנה של נתניהו פנה ליניב וביקש ממנו להעלות על הכתב את השתלשלות העניינים.

לפי התיאור של יניב, הוא שלח את הטקסטים לכמה עורכים ב"עיתונים ואתרים" שונים, ומגל היה היחיד שחזר אליו. "הוא אמר לי שזו עיתונאות מופתית, שזה מה שהוא חולם עליו ב'וואלה'. שנכון ש'וואלה' לא אתר חדשות, אבל הוא יהפוך אותו לאתר חדשות. שיהיו בעיות, כי ישועה שונא עיתונות, אבל נתמודד איתו. שמה שמעניין את אילן זה רק כסף ולהתחכך בפוליטיקאים", כתב יניב במכתב, שנשא את התאריך 18.7.2023.

אלדד יניב בהפגנה נגד שחיתות שלטונית. תל-אביב, דצמבר 2017 (צילום: מרים אלסטר)

"ינון מעולם לא אמר לי שאסור לכתוב על מי מהפוליטיקאים. 'תביא פצצות כל שבוע. ושזה יהיה בטון. ונפרסם'", הוסיף יניב במכתבו. "כמעט כל פרק עבר מסכת לחצים נוראית של אילן ישועה (לפני הפרסום, בעת הפרסום, לאחר הפרסום), ש'ישב לעורכים על הצוואר'".

שלושה עורכים טיפלו בטורים של יניב: ינון מגל, ראש מערכת החדשות דאז אבירם אלעד ונוף נתנזון, שהופקדה על עריכת המגזין השבועי של "וואלה". "אילן אמר לשלושתם ש'וואלה' זה לא עיתון, ומה זה הסיפור הזה שמביאים חשיפות על פוליטיקאים, ש'וואלה' יתמוטט מתביעות דיבה", כתב יניב במכתבו.

"הוא צודק", אמר מגל על התיאורים של יניב. "אילן היה בטירוף מהדבר הזה. הוא השתגע מהטורים האלה. אני הייתי מאוד גאה בהם. זה היה מביא מלא באזז מסביב לאתר, והקלקות וכניסות וטראפיק, מאוד מעניין ומאוד בעל ערך עיתונאי. רציתי לפרסם את זה, ואילן השתגע".

"את כל הבאזז הזה – מה שאילן לא רצה – אני רציתי", הוסיף מגל. "רציתי שידברו על האתר, שאנשים יחכו לטורים, שיהיה עניין, שתהיה ביקורת, שתהיה עיתונאות. שיהיה באזז. וזה היה נכון לכולם, גם לנתניהו – וגם לפואד וברק והרצוג. כולם. רציתי להיות אתר שלא דופק חשבון. אתר עצמאי שנותן פתחון פה – כמובן בגבולות החוקיים והנורמליים".

מגל ציין שאחד הטורים של יניב גם הוביל לפתיחת תיק השוחד של בנימין בן-אליעזר. "הוא הביא את הטור, ואני הבאתי את הכותרת: מאיפה לפואד יש תשע מיליון שקל לפנטהאוז". כמה חודשים אחרי הפרסום דווח על פתיחת החקירה נגד בן-אליעזר, והוא נאלץ לפרוש מהתמודדותו על תפקיד נשיא המדינה. הפוליטיקאי הבכיר ממפלגת העבודה מת לפני שהסתיים המשפט הפלילי שלו, אך האדם שנתן לו את השוחד, איש העסקים אברהם נניקשווילי, הורשע.

עו"ד בן-צור הציג למגל טור של יניב שנשא את הכותרת "הסיפור האמיתי: מי גנב לנתניהו את השלטון?", ולאחר מכן הציג לו טור של הפובליציסט המנוח מנחם בן שעסק בבת זוגו הנורבגית של יאיר נתניהו, וכלל גם חטיבה שהחמיאה לכתיבה של יניב. בכתב האישום נטען ששאול אלוביץ' ביקש "להוריד" את הטורים – ובעקבות דרישתו הוסר מהאתר כל המגזין השבועי של "וואלה", שבמסגרתו פורסמו.

אהוד ברק בהפגנה של הקהילה הגאה. תל-אביב, יולי 2019 (צילום: תומר נויברג)

בתשובה לשאלה של הסנגור, מגל אישר שהטור של יניב מותח ביקורת בעיקר על אהוד ברק, ואילו הטור של מנחם בן דווקא מחמיא לבנו של ראש הממשלה. לפיכך, אישר מגל, הסרת הטורים לא בהכרח מועילה לנתניהו. לדבריו, המרוויח המיידי מהמחיקה הוא אהוד ברק. כך או כך, בניגוד למה שמשתמע מכתב האישום – הטורים עצמם עדיין קיימים ברשת.

בשלב מסוים, ציין מגל, ישועה דרש שאלדד יניב יתחייב לכסות עבור "וואלה" נזקים כלכליים שייגרמו לאתר מתביעות שיוגשו בתגובה לטורים. יניב חתם על כתב שיפוי, והמשיך לכתוב. גם הלחצים נמשכו. יניב טען שמגל ואבירם אלעד פנו לעיתון "דה-מרקר" ולרביב דרוקר וסיפרו להם על כך, "כדי לנסות להבהיל את אילן מלהתערב", כהגדרתו. "נתי טוקר (כתב התקשורת של 'דה-מרקר' דאז; א"ב) ישב לאילן על הצוואר, גם רביב דרוקר. ינון איים בהתפטרות שבועית". הפניות נשאו פרי, והולידו דיווחים עיתונאיים על הלחצים.

"זה היה מלחמת עולם, זה היה טירוף מוחלט", שיחזר מגל בבית-המשפט. "בדיוק אראל סג"ל הזכיר לי אתמול שהיה איזה טיול שהיינו בצפון, והלכנו למסעדה בנהריה או משהו כזה, ובמשך שלוש שעות – כל זמן שהותנו במסעדה – אני בכלל לא ישבתי איתם, הייתי בצרחות בטלפון עם אילן בגלל טור של אלדד יניב. החברים שלי זוכרים את האירוע. אירוע פסיכוטי שלא מתנהל בצורה עיתונאית".

לאחר מכן חלק מגל את הטיעונים ששמע לטענתו מהמנכ"ל: "ישועה היה אומר שיש פוליטיקאים שהם חיוניים ל'וואלה', ואז – ציטוט – 'הם גם חברים אישיים שלי ואני חייב להם, שלא תהרסו לי את זה'. הוא לא היה עומד בלחצים. הוא היה אומר: 'פואד התקשר אלי', 'ברק התקשר אלי', 'הרצוג מתקשר אלי' – ובגלל שהוא חבר שלו, הוא מוריד לי את הטורים. וכשאתה מתחיל להעיף אייטמים ביקורתיים ולדרדר אותם, זה פוגע באתר. כמו שראינו קודם בידיעה של 'העין השביעית' בנוגע לנתניהו, ברור שגם כשזה נוגע לברק או ליברמן או לכל אחד – זה פוגע באתר".

התיאורים הללו של מגל השתלבו עם הטיעון של ההגנה שלפיו אין הבדל ממשי בין הפניות שהגיעו מאנשיו של נתניהו ללחצים שהפעילו מושאי סיקור אחרים. השופט עודד שחם מצא לנכון לרמוז לעו"ד בן-צור שהטיעון, בשלב זה, לא לגמרי משכנע: "בתיק הזה יש ביטוי, 'היענות חריגה' – בדגש על חריגה", אמר השופט.

מגע הזהב של ינון מגל

החיכוכים הבלתי פוסקים בין ישועה למגל קיצרו את ימיו באתר. עו"ד בן-צור הציג למגל תכתובות בין בכירי הנהלת "וואלה" שבהן התבטאו בזלזול לגבי כישוריו המקצועיים, ואף דנו בצורך להחליפו. "לא חושב שינון בכלל קורא את הכתבות, ואם קורא – לא חושב שהוא בכלל רואה את הבעיות שאנחנו רואים. הוא ממוקד בדבר אחד בלבד – האם זה סקופ שמביא זקפה או לא", כתב המנכ"ל ישועה בהודעת דואר אלקטרוני אחת, שנשלחה למשנה למנכ"ל שי מגל (אין קשר משפחתי לינון מגל) ולסמנכ"ל עידו אשד.

ינון מגל תלה את היחס הזה לאופן שבו טיפל בדרישות האנטי-עיתונאיות. "התחושה שלי היתה שישועה לא מרוצה מהתפקוד שלי כיס-מן", אמר. מגל התלונן על כך שבהנהלה העבירו חלק מסמכויותיו לעורך הבכיר אודי הירש (שהחודש העיד גם הוא במשפט) וטען שהסיבה לכך היתה שהירש הסכים לשמש "אסקופה נדרסת".

"אני רציתי לעשות עיתונות", אמר מגל. "הם כל הזמן התעסקו בוויזואליה, דיברנו שפות שונות – מעבר לזה שלא עשיתי מה שאמרו לי בעניין החדשותי. כשאילן היה אומר לי 'תעיף את הכתבה', אני העדפתי לנצנץ, ולהגיד לו שאני לא מבין מה זה להוריד את הכתבה. ואודי הירש היה מעיף את הכתבה באותה שנייה". הסמנכ"ל אשד, טען מגל, התעניין בעיקר באייטמים ארוטיים שהתפרסמו ב"וואלה" ובמדור שנקרא "אסור לפספס", שבו מדווחים על תקריות ביזאריות שלעתים קרובות כלל לא התרחשו במציאות.

במציאות, גם מגל שיתף פעולה עם הדרישות. עו"ד בן-צור הציג לו כמה מקרים כאלה. למשל, מקרה שבו ישועה דרש לשבץ בכותרת הראשית ידיעה לא מעניינת ולא חשובה על הפרסומאי הבכיר אילן שילוח – מעשה שמגל כינה, במייל לישועה, "מאוד חריג, לא מקצועי ולא עיתונאי". ישועה לא השתכנע: "זה האיש הכמעט יחידי שעוזר לי מול האימפריות השונות, הוא יוצא מגדרו ומסתכן עבורי תמיד כשאני מבקש. מול מה שהוא עושה עבור 'וואלה' הבקשה הזו היא בעיני קטנה".

מגל הסכים תחת מחאה: "אני כמובן מבצע את הוראותיך, אבל חושב שזו טעות", כתב למנכ"ל שלו במסרון.

מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס באולם משפט המו"לים, אפריל 2023 (צילום: אורן פרסיקו)

במקרה אחר ביקש ממנו ישועה לפרגן לאבי בן-טל, שהיה אז מנכ"ל אתר ynet מקבוצת "ידיעות אחרונות", בעקבות מהלך שהעביר את תכני שבועון הבידור "פנאי פלוס" לאחריות האתר. ישועה ביקש ממגל לדאוג שהאייטם שיתפרסם במדור "וואלה ברנז'ה" יכלול "תמונה יפה וגדולה" של בן-טל, בצירוף "כיתוב יפה ואוהד".

מגל הגיב בקרירות: "אם יהיה אייטם, נשים".

ישועה חזר על הבקשה, וצירף נימוק: "תשתדל שיהיה, גם הוא עוזר לנו כשאני מבקש – וזה מול כל האנשים הטובים שם".

"טוב", כתב לו מגל, ונענה בברכה מתוקה-מרירה: "תודה, מאוד-מאוד מעריך את שיתוף הפעולה שלך, אתה איש יקר". מגל השיב לישועה במילה אחת: "חחח". כעבור כמה שעות עִדכן את המנכ"ל שהידיעה באוויר.

מנכ"ל ynet לשעבר אבי בן-טל (צילום: אורן פרסיקו)

ישועה, בתגובה, התלונן שהכתבה לא שובצה בכותרת הראשית של המדור: "למה לא שמתם אותו בראשי??? הרי זה מה שביקשתי". מגל התווכח: "א. לא ביקשת. ב. כי אין כיתוב מתחת לתמונה, ואף אחד לא יודע או ידע מי זה. ג. אם חשוב, נשנה – אבל זה ייראה קצת מצחיק". ישועה הגביר את הלחץ: "לא אכפת לי מה חושבים. אכפת לי מה טוב לחברה. לא צריך להפוך כל דבר לדוקטורט".

מגל השיב בעקיצה: "אבל אולי נוני לא יאהב את זה וישאל למה".

נוני הוא נוני מוזס, נאשם מס' 4 במשפט המו"לים ובעל השליטה ב-ynet וב"ידיעות אחרונות". למה שנוני מוזס לא ירווה נחת מכתבה מפרגנת? ההתכתבות שהוצגה בבית-המשפט לא מתעכבת על כך, אבל מגל סיפק באולם הסבר אפשרי: הרגישות הקבועה הכרוכה בעצם העיסוק בעסקיו של המו"ל הכוחני, שנמנע מחשיפה תקשורתית ואף תיאר את עצמו באוזני חוקריו כפרנואיד. "נוני מוזס, אסור היה לגעת בשמו בכלל", אמר מגל. "מוזס היה בן אדם שאסור להזכיר, ואסור לשים תמונה שלו. זו היתה התניה גורפת".

גם במקרה הזה מגל ציית לבסוף. "הוד קדושתו עלה", עִדכן את ישועה בסרקזם. המנכ"ל הגיב בברכה חמוצה: "אתה איש מיוחד... וטוב לב".

"איך סבלת את האיש הזה?", שאל בשלב מסוים הסנגור בן-צור.

"הוא שילם לי את המשכורת", השיב מגל. "זה היה סוג של לחיות בתוך אביוז", הוסיף בהמשך.

מהתיאורים של מגל משתמע שלדעתו, אם המנהלים הבכירים רק היו מאפשרים לו – "וואלה" היה מצליח במשימה המקורית שהוצבה לו והופך לכלי תקשורת משפיע ומוביל. "אילן לא מבין כלום", אמר מגל על המנכ"ל. "הרי בסוף, סליחה שאני אומר את זה, כל דבר שאני נוגע בו בתקשורת הופך לזהב. ברדיו, בטלוויזיה, ברשתות החברתיות. ויושבת חבורה של אנשים שמבלבלים את המוח – אין להם שום מושג – והם מתערבים בתוכן, 'למה זה בכותרת הראשית' ולמה זה, ו'צריך רצועה' וכל מיני דברים כאלה. היתה הזדמנות לקחת את האתר למקום אחר, באמת היתה, אבל הם, בהתערבויות המטומטמות שלהם, פשוט החריבו את זה".

"וזו אחת הסיבות שעזבת", הציע עו"ד בן-צור.

"נכון", השיב מגל. "לא תכננתי ללכת לכנסת, אבל כשקיבלתי הצעה – זה היה פתח מילוט. פתחו לי את הדלת, והלכתי".

* * *

עם תום הדיון יצא משפט המו"לים להפסקה ממושכת לרגל פגרת הקיץ של בתי-המשפט. בניסיון להאיץ את התקדמות ההליך הציעו השופטים לקיים דיונים גם במהלך הפגרה – אך ההצעה נענתה בהתנגדות גורפת מצד הסנגורים, שהתנגדו גם לתוספת משמעותית של ימי דיונים בתום הפגרה. בהנחה שהשופטים לא יכפו על הצדדים להיפגש גם במהלך חודש אוגוסט, עדותו של מגל צפויה להתחדש בתחילת ספטמבר.

להורדת הקובץ (PDF, 1.62MB)

67104-01-20